הייתי הולכת לטפל בהקדם. ממה שאת כותבת אני מנחשת שזה על רקע רגשי.

הוא לא עושה בכוונה.

אפשר לסכם איתו שאת החליפה של שבת ילבש סמוך להליכה לבית הכנסת או ליציאה מהבית כדי למזער את הסיכון שתתלכלך.

אבל לא בתור עונש. בפרט שהוא עצמו מנקה אחריו.

יתכן שלאחרונה צץ משהו בגן/ בית הספר שמעלה את התסמין הזה חזרה.

ילדים רגישים כאלה - צריך כל הזמן לבדוק מה מתרחש בסביבה הלימודית והחברתית שלהם ולנסות לסלול עבורם את הדרך.

ומעבר לזה אפשר לחזור אל הטיפול הרגשי.

אל דאגה, בסוף הם גדלים ומוצאים את מקומם.

האם הוא טופל רגשית גם בהקשר לבעיית השליטה על הצרכים?

האם פניתם לטיפול רפואי ?

לא נראה שהענישה ע"י שלילת חפצים תועיל.אולי אפילו להיפך.

כדאי לפנות לרופא משפחה ולהתחיל טיפול מסודר.

הוא אכן ילד מאוד רגיש.

אני כל הזמן עם היד על הדופק בכל מה שקורה בביה"ס.

יש לו קצת התמודדויות מבחינה חברתית, אבל בסך הכל הוא נראה שמח להיות בביה"ס.

לגבי הטיפול הרגשי (שהסתיים לפני כשנה) - העלינו את העניין בפני המטפל, הוא אמר שזה ככל הנראה רצון לתשומת לב. הוא לא טיפל בזה ישירות.

הייתי אצל רופאת משפחה לגבי הרטבת לילה - דבר שב"ה נראה שדווקא מתחיל להסתדר. בדרך גם דיברנו על עניין ה"לכלוך". בסופו של דבר לא הלכתי למרפאה של הרטבת הלילה, כי רציתי לתת לזה עוד זמן.

אולי באמת אנסה לחזור שוב לטיפול הרגשי. אני אבדוק אם זה אפשרי בכלל.

לגבי הענישה ע"י שלילת חפצים - זו לא הייתה בדיוק ענישה, אלא "תוצאה", כנ"ל ניסינו לגבי חברים: "לא תוכל ללכת לחברים כי אם תעשה אצלם זה לא נעים". תשובתו: "אני לא אעשה אצלם!" כמובן ששאלנו: "למה אצלם לא ובבית כן?". תשובה: "לא יודע". 

לדעתנו הוא כן יכול לשלוט בזה, אם הוא רוצה.

לגבי זה שהוא מנקה אחריו את ה"עיגולים" ברחבי הבית, חשוב לציין שהוא לא עושה את זה מעצמו, אלא אנחנו אומרים לו.

בס"ד

מעולם לא מצאו את הסיבה.

זה לא הופסק גם בגיל 13.

איכשהו ב14 זה כמעט נעלם.

הסיבה לא נמצאה, אחרי שהייתי בטיפולים פה וטיפולים שם.

לא משנה מה ניסו להגיד לי - פרסים\עונשים - שום דבר לא הלך. לא משנה כמה רציתי.

בסופו של דבר, אחרי תפילה מרובה שלי, זה עבר. איפשהו בסביבות ה14.

יש פסיכולוגים שמתמחים ספציפית בתחום הזה. בשיטה התנהגותית. שווה לבררר. אגב יש גם את ד"ר ברוך קושניר נראה לי שיש לו אתר ומרפאה. התופעה נקראת - כך נארה לי אנקומפרסיס

לא סיפור כזה בדיוק, אבל..

כשהתחלתי לקרוא, קודם כל מאוד כאב לי, ועבר לי בראש- מקווה שהם רק מקבלים את זה,בלי הערות.

וכאב לי מאוד לקרוא שאתם לא נותנים לו חליפה,או שהוא צריך לנקות אחריו...

זה משפיל. וגם ככה הוא מושפל- זאת הסיבה שהוא נהיה עצבני ולחוץ כשהוא מפספס! כי הוא עצמו מרגיש השפלה שזה קרה, והוא גם יודע שעכשיו יבקשו ממנו לנקות או ימנעו ממנו בגד יפה בגלל זה..

(אני יודעת שאתם לא מתכוונים להשפיל, אבל ככה יכול להיות שזאת ההרגשה שלו)

אני לא יודעת למה הוא לא שולט בזה. או שזה סיבה פיזית או שזה רגשי (ויותר נשמע לי רגשי..).

העולם הזה מלחיץ ומבלבל וקשה לילד קטן ורגיש. הוא מוצף בהרבה רגשות שהוא לא מכיר והם מלחיצים אותו.

אז הוא "נסגר". הוא שומר את עצמו לעצמו. מנסה כמה שפחות להפגש עם הבחוץ שמכאיב לו.

וזה יכול לגרום גם לסגירות פיזית, בסוגרים. זה קורה גםלנפגעות מינית.

לא יודעת-אולי.

תבדקו כמובן מה קורה בתקופות שזה קורה לו. למה דווקא עכשיו?

הייתי מתייעצת עם מישהו מקצועי... והכי קל למטפל להגיד שזה צומי, הייתי הולכת לעוד אחד... ומשקיעה בזה כסף כדי ללכת למישהו טוב ולא דרך הקופה. תשקיעי היום אולי תצטרכי להשקיע פחות בפסיכולוגים בהתבגרות.

בכלמקרה- אם זה צומי, לא פותרים את זה ב"תשא בתוצאות" אלא בחיבוק גדול. הוא צריך את זה, הוא ילד, ואם הוא הגיע למצב שהוא משפיל את עצמו כדי לקבל.. אז פשוט תנו לו.

נתת כוון אחר לחשיבה ויכול להועיל המון לחיים!! תודה רבה!!

בעברית קוראים לזה: הצטאות, מלשון צואה.

תמיד תמיד, קודם כל בודקים את הפן הפיזי, הולכים לרופא, ואם לא עזר אז לעוד אחד, ויש גם לדעתי טיפול לכך בתל השומר או שניידר.

במקביל חשוב מאוד ללכת לטיפול רגשי,

יש מקומות בהם הטיפול ניתן במרכז למשפחה ולילד ששייך לאיגוד המתנסים או לעמותה זו או אחרת כשירות לציבור ואז הטיפול גם ניתן חינם אין כסף או סכום סמלי פעוט.

חפש בגוגל.

וחשוב לא לכעוס או להאשים כי בין אם זה פיזי או נפשי הוא לא אשם.

ותהיו חזקים, זה יהיה בסדר מתי שהוא .

אגב לפעמים זה גם תורשתי, תנסו להזכר אם לאחד מכם היה,

אבל קודם כל לבדוק את הצד הפיזי.

לדעתי, אנחנו לא משפילים אותו חס וחלילה.

והוא דווקא מקבל הרבה חום וחיבוקים.

אני כן חושבת שהוא צריך לנקות אחריו.

ניסינו לראות מה קורה בתקופות האלו, ובאמת שאין לנו תשובה...

בכל מקרה, בעקבות השרשור כבר התקשרתי לקבוע תור חוזר לטיפול רגשי,

וייתכן מאוד שאפנה גם לפסיכולוג, כמו שהוצע כאן.

תודה על תגובותיכם!

השרשור בפורום גרם לי לחשוב עוד קצת ולבדוק שוב,

ובאמת הסתכלתי באתר של ד"ר קושניר וייתכן שזה באמת פיזי.

אנחנו נבדוק את זה.

תודה רבה,

הועלתם לנו מאוד כולכם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....