הייתי הולכת לטפל בהקדם. ממה שאת כותבת אני מנחשת שזה על רקע רגשי.

הוא לא עושה בכוונה.

אפשר לסכם איתו שאת החליפה של שבת ילבש סמוך להליכה לבית הכנסת או ליציאה מהבית כדי למזער את הסיכון שתתלכלך.

אבל לא בתור עונש. בפרט שהוא עצמו מנקה אחריו.

יתכן שלאחרונה צץ משהו בגן/ בית הספר שמעלה את התסמין הזה חזרה.

ילדים רגישים כאלה - צריך כל הזמן לבדוק מה מתרחש בסביבה הלימודית והחברתית שלהם ולנסות לסלול עבורם את הדרך.

ומעבר לזה אפשר לחזור אל הטיפול הרגשי.

אל דאגה, בסוף הם גדלים ומוצאים את מקומם.

האם הוא טופל רגשית גם בהקשר לבעיית השליטה על הצרכים?

האם פניתם לטיפול רפואי ?

לא נראה שהענישה ע"י שלילת חפצים תועיל.אולי אפילו להיפך.

כדאי לפנות לרופא משפחה ולהתחיל טיפול מסודר.

הוא אכן ילד מאוד רגיש.

אני כל הזמן עם היד על הדופק בכל מה שקורה בביה"ס.

יש לו קצת התמודדויות מבחינה חברתית, אבל בסך הכל הוא נראה שמח להיות בביה"ס.

לגבי הטיפול הרגשי (שהסתיים לפני כשנה) - העלינו את העניין בפני המטפל, הוא אמר שזה ככל הנראה רצון לתשומת לב. הוא לא טיפל בזה ישירות.

הייתי אצל רופאת משפחה לגבי הרטבת לילה - דבר שב"ה נראה שדווקא מתחיל להסתדר. בדרך גם דיברנו על עניין ה"לכלוך". בסופו של דבר לא הלכתי למרפאה של הרטבת הלילה, כי רציתי לתת לזה עוד זמן.

אולי באמת אנסה לחזור שוב לטיפול הרגשי. אני אבדוק אם זה אפשרי בכלל.

לגבי הענישה ע"י שלילת חפצים - זו לא הייתה בדיוק ענישה, אלא "תוצאה", כנ"ל ניסינו לגבי חברים: "לא תוכל ללכת לחברים כי אם תעשה אצלם זה לא נעים". תשובתו: "אני לא אעשה אצלם!" כמובן ששאלנו: "למה אצלם לא ובבית כן?". תשובה: "לא יודע". 

לדעתנו הוא כן יכול לשלוט בזה, אם הוא רוצה.

לגבי זה שהוא מנקה אחריו את ה"עיגולים" ברחבי הבית, חשוב לציין שהוא לא עושה את זה מעצמו, אלא אנחנו אומרים לו.

בס"ד

מעולם לא מצאו את הסיבה.

זה לא הופסק גם בגיל 13.

איכשהו ב14 זה כמעט נעלם.

הסיבה לא נמצאה, אחרי שהייתי בטיפולים פה וטיפולים שם.

לא משנה מה ניסו להגיד לי - פרסים\עונשים - שום דבר לא הלך. לא משנה כמה רציתי.

בסופו של דבר, אחרי תפילה מרובה שלי, זה עבר. איפשהו בסביבות ה14.

יש פסיכולוגים שמתמחים ספציפית בתחום הזה. בשיטה התנהגותית. שווה לבררר. אגב יש גם את ד"ר ברוך קושניר נראה לי שיש לו אתר ומרפאה. התופעה נקראת - כך נארה לי אנקומפרסיס

לא סיפור כזה בדיוק, אבל..

כשהתחלתי לקרוא, קודם כל מאוד כאב לי, ועבר לי בראש- מקווה שהם רק מקבלים את זה,בלי הערות.

וכאב לי מאוד לקרוא שאתם לא נותנים לו חליפה,או שהוא צריך לנקות אחריו...

זה משפיל. וגם ככה הוא מושפל- זאת הסיבה שהוא נהיה עצבני ולחוץ כשהוא מפספס! כי הוא עצמו מרגיש השפלה שזה קרה, והוא גם יודע שעכשיו יבקשו ממנו לנקות או ימנעו ממנו בגד יפה בגלל זה..

(אני יודעת שאתם לא מתכוונים להשפיל, אבל ככה יכול להיות שזאת ההרגשה שלו)

אני לא יודעת למה הוא לא שולט בזה. או שזה סיבה פיזית או שזה רגשי (ויותר נשמע לי רגשי..).

העולם הזה מלחיץ ומבלבל וקשה לילד קטן ורגיש. הוא מוצף בהרבה רגשות שהוא לא מכיר והם מלחיצים אותו.

אז הוא "נסגר". הוא שומר את עצמו לעצמו. מנסה כמה שפחות להפגש עם הבחוץ שמכאיב לו.

וזה יכול לגרום גם לסגירות פיזית, בסוגרים. זה קורה גםלנפגעות מינית.

לא יודעת-אולי.

תבדקו כמובן מה קורה בתקופות שזה קורה לו. למה דווקא עכשיו?

הייתי מתייעצת עם מישהו מקצועי... והכי קל למטפל להגיד שזה צומי, הייתי הולכת לעוד אחד... ומשקיעה בזה כסף כדי ללכת למישהו טוב ולא דרך הקופה. תשקיעי היום אולי תצטרכי להשקיע פחות בפסיכולוגים בהתבגרות.

בכלמקרה- אם זה צומי, לא פותרים את זה ב"תשא בתוצאות" אלא בחיבוק גדול. הוא צריך את זה, הוא ילד, ואם הוא הגיע למצב שהוא משפיל את עצמו כדי לקבל.. אז פשוט תנו לו.

נתת כוון אחר לחשיבה ויכול להועיל המון לחיים!! תודה רבה!!

בעברית קוראים לזה: הצטאות, מלשון צואה.

תמיד תמיד, קודם כל בודקים את הפן הפיזי, הולכים לרופא, ואם לא עזר אז לעוד אחד, ויש גם לדעתי טיפול לכך בתל השומר או שניידר.

במקביל חשוב מאוד ללכת לטיפול רגשי,

יש מקומות בהם הטיפול ניתן במרכז למשפחה ולילד ששייך לאיגוד המתנסים או לעמותה זו או אחרת כשירות לציבור ואז הטיפול גם ניתן חינם אין כסף או סכום סמלי פעוט.

חפש בגוגל.

וחשוב לא לכעוס או להאשים כי בין אם זה פיזי או נפשי הוא לא אשם.

ותהיו חזקים, זה יהיה בסדר מתי שהוא .

אגב לפעמים זה גם תורשתי, תנסו להזכר אם לאחד מכם היה,

אבל קודם כל לבדוק את הצד הפיזי.

לדעתי, אנחנו לא משפילים אותו חס וחלילה.

והוא דווקא מקבל הרבה חום וחיבוקים.

אני כן חושבת שהוא צריך לנקות אחריו.

ניסינו לראות מה קורה בתקופות האלו, ובאמת שאין לנו תשובה...

בכל מקרה, בעקבות השרשור כבר התקשרתי לקבוע תור חוזר לטיפול רגשי,

וייתכן מאוד שאפנה גם לפסיכולוג, כמו שהוצע כאן.

תודה על תגובותיכם!

השרשור בפורום גרם לי לחשוב עוד קצת ולבדוק שוב,

ובאמת הסתכלתי באתר של ד"ר קושניר וייתכן שזה באמת פיזי.

אנחנו נבדוק את זה.

תודה רבה,

הועלתם לנו מאוד כולכם.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות