הוא ימצא את זיווגו במהרה.

הראייה לכך היא שפתאום כשאנשים שמים לב שהגיעו לגילאים מופלגים כשהם רווקים,

פתאום הם מתפשרים על המון דברים, כי הם מבינים מה עיקר ומה טפל.

ואני שואל למה היו צריכים לעבור שנות ייסורין כדי להגיע למסקנה זו? לא חבל?

היו יכולים להתחתן עם אותה גישה כמה שנים קודם!

אין לי ספק שרוב הרווקים והרווקים שהגיעו לגילאים מופלגים ברווקותם, אם היו פועלים

בענייני שידוכים בגילם יותר מוקדם ז"א עם הרבה יותר שיקול דעת והבחנה מתי חותכים

ומתי לא על מה לא מתפשרים ועל מה כן, החיים שלהם היו נראים אחרת לחלוטין לטובה.

כשמגיעים לבשלות מסוימת מבינים שאפשר להתפשר על כל מיני דברים 

אנשים שלא הגיעו לבשלות הזאת בכל מקרה לא בשלים נישואין

כי נישואין דורשים איזה הכלה גמישות וכו'

ולא לתת להם להתבזבז

בית המקדש!!! זה התשובה שלנו. כשיבינו סוף סוף שבמקום להושיב תלמידים מסויימים 

12 שנות למוד על כסא והם לומדים אבל נשארים ילדים ובמקום זאת יעבדו חלק מהזמן ויקחו אחריות

המצב ישתנה לחלוטין. גם היום אפשר לעשות זאת בכל מיני שיטות אבל זה יותר קשה

כי יש חוק חינוך (חינוך???) חובה, כמובן שיש כאלה שזה אולי כן מתאים להם, אבל גם להם לא יזיק להתחכך קצת עם החיים, לקחת רבונו של עולם קצת אחריות על עצמם ולקבל פרופורציות.

המפגש ילמד את האדם פרופורציות

פשוט,

פעם הצפיות מנישואים היו שונות.

הנישואים היו יותר כי ככה צריך, וכדי שיהיה איך לחיות/ככה מצופה וכולי.

היום- אנשים מחפשים קשר יותר משמעותי,

ולכל אחד שק של ציפיות מנישואים ומקשר זוגי,

ולכן לוקח יותר זמן למצוא...

אם זה חסרון?

לא חושבת, לדעתי הפוך

שההבדל הוא שהיום אנחנו מצפים להרבה יותר מהקשר.

אנחנו רוצים שלבן הזוג יהיה השקפות דומות לשלנו (קוקניק, בתוספת חסידי על מצע חרד"ל ופלפל)

שתהיה רמה דתית דומה (עם עיתים, בלי גרביים בסנדלים, בלי נזם, עם ארוך מספיק)

שיהיה אופי בדיוק במרקם המתאים (שמח אבל לא מעופף, רציני אבל לא 'בוק')

שהשאיפות יהיו דומות (גרעין תורני וקירוב לבבות כל שישי)

ומראה- כמובן.. (בלי קוקס!)

אבל העיקר טוב לב! ואם אפשר שיזכיר את הרב מהמדרשה..

טוב נסחפתי

אבל באמת בימינו יש לנו הרבה יותר דרישות כי מצפים מהקשר להרבה יותר.

ב"ה שאנחנו לא במצב של צרות וקושי (יחסית) ולכן אנחנו מתפנים לשאוף לדברים נעלים יותר.

לחיבור מההתחלה ולא רק אחרי שנות נישואים רבות. לשמחה אחד בשני.

(ע"ע פרמידת הצרכים של מסלאו..  (מושפעת מהמבחנים בפסיכולוגיה))

וכמה שזה טוב, זה מה שיוצר גם את הקושי במציאת 'האחד והיחיד'. הוא כ"כ מיוחד שלא פשוט למצוא אותו כמו פעם...

לדעתי זהו מצב טוב, אבל צריך לראות שבאמת לא נסחפים עם הדרישות..

לבוא בפשטות יותר להכיר את מי שמולך, שאולי הוא/היא הכי טוב/ה עבורך.

בס"ד

צריך להיות יותר פתוח כדי לבנות משהו אמיתי ביחד בלי כל ההגדרות של העולם המערבי בו אנו חיים.

הוא ליטאי חסידי ספרדי אשכנזי וכו', להסתכל כמו פעם פנימה, ולרוץ קדימה, מרוב חפוש האחד והיחיד

אנשים נשארים רווקים עד גילאים שה' יצילנו.

לדעת להבחין בין עיקר לטפל בין דבר משמעותי ללא משמעותי ולצאת מהדמיונות שאנו מצפים לאביר על סוס לבן (משל)

רק צרות הרווקות המאוחרת גורמת, אם נסכים לצאת מהדמיונות שווא שנמצא מישהו מושלם, כי אף אחד אינו מושלם (לאו דוקא מושלם אלא לדרישותנו...) החיים שלנו יהיו הרבה יותר פשוטים והרבה יותר שמחים.

לצערנו אנשים מבינים זאת הרבה פעמים רק אחרי שכבר מאוחר מידאי וחבל זה מטרת השרשור שפתחתי כדי

לפרק את התפישה המוטעית הזו לענ"ד.

כמובן שיש דברים שאסור להתפשר עליהם, הלכה, ועוד כמה דברים אבל ב"ה יש הרבה דברים שכן, וחבל שאנשים 

מבלים את זמנם לריק.

יש משהו הרבה יותר פנימי ועמוק. (רשמת "להסתכל כמו פעם פנימה")

וזה טוב! זה לא תפיסה מוטעית לדעתי. ופה גם הקושי.. 

לא חושבת שנכון "לצאת מהדמיונות".

זה טוב שכל אחד יהיה מודע מה הוא מחפש ומה מתאים לו מתוך הכרת עצמו

אחרי זה כשכבר נפגשים- טוב קצת לשחרר.. להיות במפגש ממש ולהכיר את הבנאדם באמת. (בלי סימוני וי על רשימה דמיונית).

מסייגת את עצמי- לפעמים באמת מתמקדים בנתונים חיצוניים או שוליים ואז יש מקום לסנן את הרשימה..

*החיים יכולים להיות גם פחות פשוטים ושמחים אם מישהו יתחתן מתוך התפשרות ורק בשביל לצאת מהדמיונות...

יש יותר אחוזי גירושין ממה שהיה בעבר?

הרבה מזה הוא חיפוש חיצוני רדוד וקיבעון מחשבתי מיותר

רב האנשים שאני מכירה אינם כאלו או שהם כאלו רק במידה מועטה

ויש מספיק כאלו שהם באמת בסדר . לגמרי.

לא בררנים כן מנסים כן משתדלים וכן נתקעים בלי שום סיבה נראית לעין (אח שלי )

אבל יש כאלו שאני מדברת איתן ושואלת את עצמי - 

מה היא חושבת שהיא מחפשת? את התאום שלה?

בעל ואשה לא אמורים להיות שכפול אחד של השני

יש הבדלים ותמיד יש הבדלים וזה בדיוק הענין להבין שזה לא משנה ולקבל ולאהוב גם ככה

וזה שאשתך שומעת רדיו לא עלינו זה לא מחייב אותך לשמוע רדיו גם

כמובן בהנחה שלמרות זה שהיא שומעת רדיו רח"ל היא יר"ש ומדקדקת בהלכות

ואז הוא מנסה לחנך אותה והיא מנסה לחנך אותו ומתחילים לריב וד' ישמור

בקרב הציבור הלא דתי אני בכלל לא מדברת

אין אצלם שום ידע והדרכה והכנה לחיי משפחה נורמלים ואני לא מדברת על הפן ההלכתי

שלא לדבר על זה שבחברה כל כך מעורבת באמת קשה לשמור על זוגיות נורמלית בלי לפזול החוצה

חינכו את האנשים. לדוגמא מספרים שהרב מרדכי אליהו התחיל לעבוד כבר בגיל 10!!!

ברור שאדם כזה יהיה בוגר הרבה לפני אלה שההורים שלהם מממנים אותם עד גיל 18 לדוגמא.

אז הכל תלוי בחינוך כלומר בחבור לתורה, אבל תורה בריאה המחוברת לחיי המעשה.

כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.

לא זוכרת מה המקור לכך אבל אומרים שבגלל שאנחנו בעקבתא דמשיחא דברים היום הולכים יותר לאט-

ובגלל זה יש הרבה יותר רווקים ולוקח הרבה יותר זמן למצוא את הזווג

ולא שביעית מה שאומר שאנחנו עדיין לא בזמן זה לפי חשבון של 41 שנה ועוד 2/3 שנה לכל 

שעה (1000/24).

זה פרס תנחומים למי שנשאר רווק מאוחר אז ממציאים לו כל מיני המצאות בלי בסיס

שאף אחד לא יכול לבדוק אם הם באמת נכונים... רק כדי לתת לו הרגשה טובה

שאמרת בנוגע לשעה השביעית לא כתוב. ואף אם תגיד שזה ברור מהגמרא בסנהדרין

זה לא מוכח כלל אני יכול להפוך לך ולהגיד לך את העמדה החרדית שצריך להתחתן

מהר בשידוך כדי לקיים את המדרש.

ככל שאדם צובר יותר מידע, כך הוא נעשה יותר הססן ויותר ביקורתי.

בדורינו, דור מהפיכת המידע, כמות הידיעות שחודרות למוחינו, במישרין

או בעקיפין, היא בלתי נתפסת, ואינה ברת השוואה כלל עם דורות עברו.

כמובן, שריבוי הידיעות, ברכה יש בו, אך צריכים להיות מודעים גם לתופעות

הלוואי. חלק מתופעות הלוואי הוא מנגנון הסינון שהולך ונעשה יותר מפותח

ויותר משומן עם כל שביב מידע שמתווסף. כמובן שא"א לסנן את את

אותה מערכת בקרה של הסינון, והיא בהכרח תבוא לידי ביטוי גם ובעיקר

בבחירות גורליות דוגמת בחירת בן הזוג.

כמו כל תופעה והופעה בעולמינו, גם בזו יש נסתר ונגלה, פנימי וחיצוני, שורש

וענף, אידיאה וביטוי, רוחני וגשמי: האדם התייחד מכל הברואים בחירות שלו,

בבחירה החופשית. לפי המהר"ל זהו צלם האלוקים בו עוטר האדם בראשית

ימי הבריאה. כח בחירתו הוא הוא המדמה אותו לקונו. וממילא המשוואה היא,

שככל שיותרו הרתוקות האוסרות את האדם למחשבות או למעשים מסויימים,

כך הוא ייעשה יותר חופשי, יותר בחירי, ויותר דומה לבוראו (אין ספק שעודף

החירות הזה נושא בחובו אחריות גדולה משבעבר, אך זה כבר דיון אחר). 

כנראה, מסובב מנואלת הגלובוס החליט לקרב יותר ויותר את העולם אל

ייעדו שהאדם יעלה על במתי עב וידמה לעליון.

הרמב"ם אומר שמי שיש לו ספקות הוא חולה... ולא נראה לי שלרמב"ם היה חסר מידע

נראה לי שהוא ידע כמה דברים... 

למצוא לך את המקור.

אני דיברתי על ספק שמאריך את התהליך. לא על ספק תמידי.

נראלי שהסיבה ש'היה יותר פשוט למצוא את הזיווג' זה כי כשעוברים משהו משותף יחד (קושי, מלחמה וצרות) זה מאחד

זה יוצר אחווה. זה יוצר קשר..

תחשבו על זה שהרבה פעמים ה'חרים הטובים' שלנו הם אלו שעברנו איתם משהו יחד (נגיד מהצוות בסניף/ מהשרות הלאומי/ מהצבא/ חדר בישיבה/ מהאולפנא/ חברותא/ ..) הרבה פעמים אלו חברים שהרמת חברות איתם גבוהה וזה לא תמיד כי בחרנו (צוות הדרכה..) אלא כי עברנו משהו יחד. היה לנו משהו משותף. רבנו, התווכחנו, לא תמיד הסכמנו.. אבל התמודדנו תקופה מסויימת עם כל הדברים האלה, יחד וזה מה שיוצר את הקשר הזה.

לכן אומרים שתכלס יש הרבה שאפשר לבנות איתם בית וזוגיות.. כי זה תלוי בעיקר בעבודה.

ולגבי הגרושים שיש וההקשר לבררנות (מישהו קישר את זה פה) יש בזה משהו, אם מישהו מחפש משהו מסויים ועם הרבה ציפיות (וכמו שכתבו -זה טוב, במידה ש..) צריך לזכור כשאתה מול האדם עצמו להיות! לא לחשב ולבדוק, ל ה י ו ת  ש ם !

וגם אחרי החתונה, אומרים שתמיד מגלים דברים (ברור הרי אנו בני אדם ועל עצמנו אנו לא מפסיקים לגלות דברים) אז בעז"ה שתגלי שהוא רק רוצה לעזור לך כל היום ושההפתאות יהיו בצד החיובי (תלוי הרבה ברצון שלנו לראות את הדברים) ושתגלה שהיא שפית אמיתית וצדיקה שגומרת את התהילים כמה פעמים בשבוע.. או מה שתרצו.. אבל לפעמים מגלים שזה לא בדיוק מה שדמיינתי (לרב.. וזה לא רע רק צריך לדעת..) לא להיבהל. להתמקד בדברים המדהימים שבגללם רצית לבנות איתו/ה קשר ולראות איך את/ה מסתדרת עם תכונה מסויימת או קושי שצץ.. כי!!

אחרי שעוברים את הקושי או "אוכלים' את זה שיש לו תכונה מסויימת - זה מעמיק את הקשר!! כמו שכתבו, בני אדם הם לא דומים ויש שוני, צריך לקבל את זה ולהפוך את זה ליתרון..  כמו שהסתדרת בסוף עם החברותא או המד"ש למרות כל החיכוחים וזה דווקא מה שגרם לכם להכיר ולהבין ולהעריך אחד את השני.. ככה בכל קשר ובטח בנישואין.

לכן אומרים שהשנה הראשונה היא רגישה כ"כ. זה השנה של הבנייה. שבא השוני מופיע.. ואחרי? אחרי כבר מכירים.. מעריכים.. ועברו דברים משותפים יחד..

זהו. גמרתי לחפור לכם

מה שעבד טוב לרוב רובו של אותו דור,

התאים למנטליות, לתפיסת מקומו של מוסד הנישואין,

לתנאי השטח.

נראה גם שבהרבה דברים השליטה של החברה בחייו וסגנונו

של היחיד היו הרבה יותר טוטאליים.

לסגנונות קיצוניים היה הרבה פחות מקום.

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.