יכולה להיות רגרסיה בעקבות לידה ,ילד גמול עלול לחזור להרטיב או לפספס וזה לגמרי נורמלי.

לגבי הפיספוסים בגן הסייעת חייבת להחליף לילד שברח לו,גננות חיבות אפילו לקבל ילדים לא גמולים

להחליף להם חיתול.(אלה הוראות חוזר מנכ"ל של משרד החינוך)

יש לי חברה גננת הרבה שנים בגיל3 זה מה שעושים אצלה בגן ובהרבה גנים.

זה לא תקין שמקפיצים אותך לגן להחליף לו זה מה שהסייעת צריכה לעשות.

לא פלא שהילד נכנס לתגובה רגשית קשה בגן.

כי הצוות לא פעלו נכון בכלל ביחס להרטבות שלו.

צריך דחוף לדבר עם הצוות שיטפלו בילד נכון,כדי שלא תוצר לילד בעיה רגשית.

צריך להיות די אסרטיביים מול הצוות בגן.

כשהקטן רצה לינוק הייתי מבקשת מהגדול יותר להביא ספר או משחק,כך שהגדול הבין שרק התינוק יתחיל לינוק

ואז נעשה נשחק יחד.

גם לי ילדים בהפרשים דומים, וגם לי הגדולה התחילה לפספס, רק בגן, אחרי לידת הקטן.

כשהיא ראתה שאני באה להביא בגדים להחלפה (אפילו לא שלחתי איתה בגדים בהתחלה, היא חצי שנה לא פיספסה..!!!),

היא התלהבה מהביקור באמצע היום ולמחרת קרה אותו דבר. 

כשהבנתי שהיא תופסת טרמפ על הביקורים שלי בגן, הכנתי איתה שקית עם בגדים להחלפה ואמרתי לה שמחר אמא שלא תבוא, ושאם יברח לה- הסייעת תחליף לה.

מאז לא היו בעיות! (פעם אחת היא לא הספיקה להגיע לשירותים..).

הטיפ שלי לשלושה ילדים-(וזה גם קשור להבנה ממה נובע העניין הזה)

ילד בכור היה רגיל להיות לבד. כל ילד חדש כאילו "גוזל" ממנו את ה"לבד"יות שהייתה לו עם ההורים. וגם, יתכן שהתמיד הוא הכי גדול בחבורה והכי מבין שהעולם הביתי השתנה, ולכן מגיב לזה בצורה יותר קיצונית (אם זה אכן כך.). 

אח חדש הוא מתנה!! אם זה ברור לנו, ואנחנו לא מרגישים צורך לפצות ולהטנצל, הילד ירגיש את זה ויזרום בהתאם.

אני גיליתי שהדרך לשלום בית ורוגע, הוא לתת לכל ילד זמן שהוא רק שלו. זה יכול להיות קניות בסופר- לקחת רק ילד אחד, ולעשות מזה חוויה, בלי לחץ, לשתף אותו בקניות (לתת לו רשימה מצוירת שימצא את הדברים בעצמו) ובסוף כמובן לצ'פר בממתק קטן..

להוציא את הילד פעם בשבוע יותר מוקדם מהגן או להשאיר בבית, אם זה אפשרי, ולעשות יום כיף יחד. לא צריך הפקה, רק זמן שמיוחד לו. אם אפשר לארגן את התינוקת שתישן בזמן הזה, הכי טוב.

לשתף בטיפול באח החדש, אבל במידה כזו שזה לא יעיק, לפרגן לו שהוא הגדול, ושהתינוקת אוהבת אותו, ושהוא ישמור עליה וכו'.

גיל 3 זה גיל שכבר אפשר לדבר עם הילד. לשאול אותו- למה אתה לא אומר שאתה צריך לשירותים?למה אתה לא אומר שאתה רטוב? זה לא נעים לך? נכון שזה יותר לא נעים להישאר רטוב? אתה רוצה שהגננת תזכיר לך ללכת לשירותים? 

גם צ'ופרים יעזרו-אבל צריך לא להתמכר אליהם- כל פעם שהוא הולך לשירותים בגן הוא יקבל מדבקה או שאם היום או לא עשה בגן- יקבל הפתעה קטנה.

אני אעודד אותך שאחרי הלידה האחרונה, חשבתי שאין סיכוי שהבית ירגע ויחזור לשקט שהיה בו. הרגשתי בתוך סיר לחץ שעומד בפני פיצוץ.. אבל אחרי כמה שבועות הכל נרגע, למדתי לסדר את הזמנים כך שתנועות הרכבות תתנהל במקביל ולא יהיו התנגשויות, כל ילד התמקם מחדש ועכשיו ב"ה יש התנהלות רגועה וברורה יותר (לא שאני נחה עכשיו, אי פשוט קצת יותר חכמה בויסות השעות והמתחים).

בהצלחה רבה והרבה שמחה!

מלבד הקטע של הדיבורים עם הילד סביב הפיספוסים שלו וההפתעות.

די ברור ממה שאת מתארת שהמטרה שלו (בצורה בלתי מודעת)

היא תשומת הלב שלך- שתגיעי להחליף לו ותלחצי ותדאגי מזה.

ולכן דיבורים על זה ופרסים וכו' מראים לו שכמה שהוא יעשה מזה יותר עניין

כך הוא ישיג את תשומת הלב שלך דרך זה. וזה לא מה שאת רוצה.

לדעתי הכי טוב זה פשוט להתעלם. לא לדבר על זה איתו, לא עם הגננת כשהוא שומע.

באמת לשלוח לו בגדים להחלפה, כפי ש"אמא שלה" הציעה ולא להגיע בעצמך.

כך הוא ילמד שהוא צריך למצוא דרכים אחרות, חיוביות יותר בע"ה, כדי להשיג את תשומת הלב של אמא.

מזל טוב! (:

בס"ד

תארי לך שבעלך פותח את הדלת יום אחד, ככה פתאום ואומר לך "

את שומעת הבאתי לכאן מישהי ממש חמודה היא צעירה בת 20, רזה, יפה, ממש מותק..

פותח את ארון הבגדים שלך ואומר לך את כל מה שקטן עלייך תתני לה.."

טוב אז כמובן שזה נשמע הזוי ומצמרר ואנחנו שיא אבל שיא המקנאות!!

ככה בערך מרגיש האח שלפתע מגיח ייצור מתוק וחמוד חדש!

אז ברוך ה' זכינו גם אני מתמודדת עם בת שממש קשה לה..

גילאי הילדים שלי בת 7, בן 6 בת 4 ותינוקת בת חצי שנה.

חשוב לשדר לילד שזה טבעי ולא להילחץ מכל אמירה...

אני שמעתי מהקטנה שלי דברים הזויים, היא לחשה לתינוקת שהיא רוצה לזרוק אותה לפח...

או שבתמונה של יום המשפחה היא ביקשה לשלוח לגן תמונה בלי הקטנה (אפשר תמונה שהיא היתה בבטן...)

ודאגה לספר לגננת תראי פה הייתי הכי קטנה..

שלא נדבר על פיספוסים...

אז..

א. לא להילחץ ולהבין שזה נורמלי...

ב. להקדיש זמן אישי..

ג. להרבות בהמון המון חיבוקים ונישוקים!! זה ממש עוזר!

ד. מדי פעם לשחק עם גדול כאילו הוא הכי קטן הם ממש נהננים מזה..

ה. לדעתי למעט בלהגיד אתה גדול וכאלה זה רק מתסכל יותר.

וואי ממש בהצלחה!!!

וכמובן כמובן תפילות!

ושירבו!!!!!

ולזכור שהצעירה החמודה והיפה הזאת מקבלת את כל הצומי שלו מכל רחש שהיא משמיעה

ושלא מוטל עליה לאסוף צעצועים אלא רק להתפרקד על הספה עם מגזינים ומליקשייק

אני חושבת שלא נכון לחשוב בצורה כזו. אהבה של הורים לילדיהם שונה מאוד מאוד מאהבה של בעל לאישתו!

לדעתי ההרגשה של ההורים מאוד משפיעה על התגובות של הילדים. אם ההורה רואה את הלידה באופן כזה, כאילו התינוק החדש פוגע בילד הגדול יותר, וגוזל ממנו את היחס, את הבגדים, את ההורים וכו'- כך הילד ירגיש ואז הוא יהיה באמת מסכן! צריך להרגיש שאנחנו נותנים לילד מתנה בזה שנולד לו אח חדש, ולשדר לו את ההרגשה הזו (וכמובן לדאוג שבאמת ימשיך לקבל תשומת לב חיובית כמו שמגיע לו בלי קשר..).

הדימוי כמו שתואר פה (על אישה נוספת) לדעתי יכול רק לפגוע. [סתם דרך אגב- אם היה קורה לי ח"ו מצב כזה, אז לא היה עוזר לי שום תשומת לב חיובית מבעלי, כל עוד האישה הנוספת עוד קיימת שם הייתי מרגישה בגידה מצידו וקנאה גדולה מאוד. אצל ילדים זה לא חייב ולא צריך להיות כך!].

מה לעשות במצב שהילד כבר מקנא? זו כבר שאלה אחרת, ואני חושבת שכותבים אחרים יכולים לתת תשובות יותר מחכימות משלי. אני רק חושבת שלא נכון לרחם על הילד המסכן שנולד לו אח ועכשיו כל העולם שלו התמוטט, אלא לחשוב איך לעזור לילד לשמוח במתנה שהענקנו לו, ואיך לעזור לו להרגיש שזו מתנה ולא מישהו שמפריע לו..

[ואנונימית- אני מקווה שלא נפגעת מהתגובה שלי, אני בטוחה שאת אמא מצויינת, רק רציתי להגיד את דעתי האישית ביחס לראייה כזו].

אני מסכימה עם כל מילה שכתבת...

מאה אחוז זה נכון תינוק נוסף אח חדש, הוא מתנה גדולה!!!!!

כתבתי שכך בערך.. הילד מרגיש.

כל הכוונה שלי היתה שצריך להתייחס ברגישות לעניין הקנאה ושהוא טבעי..

ולא להתעלם מהילד ולומר לא נורא אתה עוד תתרגל..

או להפוך אותו לבוגר כזה שכל היום עוזר במה שנדרש אחרי הכל הוא ילד.

ותודה על הרגישות שלך בסוף הקטע- לא נפגעתי בכלל..

אנחנו פה רק כדי להאיר... יום מקסים

שבוע טוב.

לגבי קנאה של אחים- נראה לי שאמרו לך כל מה שצריך, לדעתי העיקר הוא להאמין בלב שלם (ולא רק לומר!) שאח הוא המתנה הכי מדהימה שאפשר לתת לילדים. אני מאמינה בזה בלב שלם, וצר לי מאד על האחרון שנולד לכל משפחה!! 

יש לי עצה מצוינת שהשתמשתי בה לאחרונה, עם הבת שלי שפספסה בהתמדה רק בגן.

הציעו לי לעבוד הפוך, ולתת לגיטימציה מוחלטת לכל הענין, מה שיוציא את העוקץ מההפגנה. אמרתי לה שוב ושוב שהגננת מרשה לעשות בגרביונים, ומותר לה לעשות גן, וזה בסדר והגננת לא כועסת.

מאז היא לא מפספסת...

שווה לנסות (שוב- רק אם מאמינים בזה, והגננת באמת מוכנה לשתף פעולה ולהחליף, אם יש צורך, בלי תלונה)

בהצלחה רבה, ותזכרי שמשפחה גדולה היא הדבר הכי מדהים שאת מעניקה לילדייך

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....