יכולה להיות רגרסיה בעקבות לידה ,ילד גמול עלול לחזור להרטיב או לפספס וזה לגמרי נורמלי.

לגבי הפיספוסים בגן הסייעת חייבת להחליף לילד שברח לו,גננות חיבות אפילו לקבל ילדים לא גמולים

להחליף להם חיתול.(אלה הוראות חוזר מנכ"ל של משרד החינוך)

יש לי חברה גננת הרבה שנים בגיל3 זה מה שעושים אצלה בגן ובהרבה גנים.

זה לא תקין שמקפיצים אותך לגן להחליף לו זה מה שהסייעת צריכה לעשות.

לא פלא שהילד נכנס לתגובה רגשית קשה בגן.

כי הצוות לא פעלו נכון בכלל ביחס להרטבות שלו.

צריך דחוף לדבר עם הצוות שיטפלו בילד נכון,כדי שלא תוצר לילד בעיה רגשית.

צריך להיות די אסרטיביים מול הצוות בגן.

כשהקטן רצה לינוק הייתי מבקשת מהגדול יותר להביא ספר או משחק,כך שהגדול הבין שרק התינוק יתחיל לינוק

ואז נעשה נשחק יחד.

גם לי ילדים בהפרשים דומים, וגם לי הגדולה התחילה לפספס, רק בגן, אחרי לידת הקטן.

כשהיא ראתה שאני באה להביא בגדים להחלפה (אפילו לא שלחתי איתה בגדים בהתחלה, היא חצי שנה לא פיספסה..!!!),

היא התלהבה מהביקור באמצע היום ולמחרת קרה אותו דבר. 

כשהבנתי שהיא תופסת טרמפ על הביקורים שלי בגן, הכנתי איתה שקית עם בגדים להחלפה ואמרתי לה שמחר אמא שלא תבוא, ושאם יברח לה- הסייעת תחליף לה.

מאז לא היו בעיות! (פעם אחת היא לא הספיקה להגיע לשירותים..).

הטיפ שלי לשלושה ילדים-(וזה גם קשור להבנה ממה נובע העניין הזה)

ילד בכור היה רגיל להיות לבד. כל ילד חדש כאילו "גוזל" ממנו את ה"לבד"יות שהייתה לו עם ההורים. וגם, יתכן שהתמיד הוא הכי גדול בחבורה והכי מבין שהעולם הביתי השתנה, ולכן מגיב לזה בצורה יותר קיצונית (אם זה אכן כך.). 

אח חדש הוא מתנה!! אם זה ברור לנו, ואנחנו לא מרגישים צורך לפצות ולהטנצל, הילד ירגיש את זה ויזרום בהתאם.

אני גיליתי שהדרך לשלום בית ורוגע, הוא לתת לכל ילד זמן שהוא רק שלו. זה יכול להיות קניות בסופר- לקחת רק ילד אחד, ולעשות מזה חוויה, בלי לחץ, לשתף אותו בקניות (לתת לו רשימה מצוירת שימצא את הדברים בעצמו) ובסוף כמובן לצ'פר בממתק קטן..

להוציא את הילד פעם בשבוע יותר מוקדם מהגן או להשאיר בבית, אם זה אפשרי, ולעשות יום כיף יחד. לא צריך הפקה, רק זמן שמיוחד לו. אם אפשר לארגן את התינוקת שתישן בזמן הזה, הכי טוב.

לשתף בטיפול באח החדש, אבל במידה כזו שזה לא יעיק, לפרגן לו שהוא הגדול, ושהתינוקת אוהבת אותו, ושהוא ישמור עליה וכו'.

גיל 3 זה גיל שכבר אפשר לדבר עם הילד. לשאול אותו- למה אתה לא אומר שאתה צריך לשירותים?למה אתה לא אומר שאתה רטוב? זה לא נעים לך? נכון שזה יותר לא נעים להישאר רטוב? אתה רוצה שהגננת תזכיר לך ללכת לשירותים? 

גם צ'ופרים יעזרו-אבל צריך לא להתמכר אליהם- כל פעם שהוא הולך לשירותים בגן הוא יקבל מדבקה או שאם היום או לא עשה בגן- יקבל הפתעה קטנה.

אני אעודד אותך שאחרי הלידה האחרונה, חשבתי שאין סיכוי שהבית ירגע ויחזור לשקט שהיה בו. הרגשתי בתוך סיר לחץ שעומד בפני פיצוץ.. אבל אחרי כמה שבועות הכל נרגע, למדתי לסדר את הזמנים כך שתנועות הרכבות תתנהל במקביל ולא יהיו התנגשויות, כל ילד התמקם מחדש ועכשיו ב"ה יש התנהלות רגועה וברורה יותר (לא שאני נחה עכשיו, אי פשוט קצת יותר חכמה בויסות השעות והמתחים).

בהצלחה רבה והרבה שמחה!

מלבד הקטע של הדיבורים עם הילד סביב הפיספוסים שלו וההפתעות.

די ברור ממה שאת מתארת שהמטרה שלו (בצורה בלתי מודעת)

היא תשומת הלב שלך- שתגיעי להחליף לו ותלחצי ותדאגי מזה.

ולכן דיבורים על זה ופרסים וכו' מראים לו שכמה שהוא יעשה מזה יותר עניין

כך הוא ישיג את תשומת הלב שלך דרך זה. וזה לא מה שאת רוצה.

לדעתי הכי טוב זה פשוט להתעלם. לא לדבר על זה איתו, לא עם הגננת כשהוא שומע.

באמת לשלוח לו בגדים להחלפה, כפי ש"אמא שלה" הציעה ולא להגיע בעצמך.

כך הוא ילמד שהוא צריך למצוא דרכים אחרות, חיוביות יותר בע"ה, כדי להשיג את תשומת הלב של אמא.

מזל טוב! (:

בס"ד

תארי לך שבעלך פותח את הדלת יום אחד, ככה פתאום ואומר לך "

את שומעת הבאתי לכאן מישהי ממש חמודה היא צעירה בת 20, רזה, יפה, ממש מותק..

פותח את ארון הבגדים שלך ואומר לך את כל מה שקטן עלייך תתני לה.."

טוב אז כמובן שזה נשמע הזוי ומצמרר ואנחנו שיא אבל שיא המקנאות!!

ככה בערך מרגיש האח שלפתע מגיח ייצור מתוק וחמוד חדש!

אז ברוך ה' זכינו גם אני מתמודדת עם בת שממש קשה לה..

גילאי הילדים שלי בת 7, בן 6 בת 4 ותינוקת בת חצי שנה.

חשוב לשדר לילד שזה טבעי ולא להילחץ מכל אמירה...

אני שמעתי מהקטנה שלי דברים הזויים, היא לחשה לתינוקת שהיא רוצה לזרוק אותה לפח...

או שבתמונה של יום המשפחה היא ביקשה לשלוח לגן תמונה בלי הקטנה (אפשר תמונה שהיא היתה בבטן...)

ודאגה לספר לגננת תראי פה הייתי הכי קטנה..

שלא נדבר על פיספוסים...

אז..

א. לא להילחץ ולהבין שזה נורמלי...

ב. להקדיש זמן אישי..

ג. להרבות בהמון המון חיבוקים ונישוקים!! זה ממש עוזר!

ד. מדי פעם לשחק עם גדול כאילו הוא הכי קטן הם ממש נהננים מזה..

ה. לדעתי למעט בלהגיד אתה גדול וכאלה זה רק מתסכל יותר.

וואי ממש בהצלחה!!!

וכמובן כמובן תפילות!

ושירבו!!!!!

ולזכור שהצעירה החמודה והיפה הזאת מקבלת את כל הצומי שלו מכל רחש שהיא משמיעה

ושלא מוטל עליה לאסוף צעצועים אלא רק להתפרקד על הספה עם מגזינים ומליקשייק

אני חושבת שלא נכון לחשוב בצורה כזו. אהבה של הורים לילדיהם שונה מאוד מאוד מאהבה של בעל לאישתו!

לדעתי ההרגשה של ההורים מאוד משפיעה על התגובות של הילדים. אם ההורה רואה את הלידה באופן כזה, כאילו התינוק החדש פוגע בילד הגדול יותר, וגוזל ממנו את היחס, את הבגדים, את ההורים וכו'- כך הילד ירגיש ואז הוא יהיה באמת מסכן! צריך להרגיש שאנחנו נותנים לילד מתנה בזה שנולד לו אח חדש, ולשדר לו את ההרגשה הזו (וכמובן לדאוג שבאמת ימשיך לקבל תשומת לב חיובית כמו שמגיע לו בלי קשר..).

הדימוי כמו שתואר פה (על אישה נוספת) לדעתי יכול רק לפגוע. [סתם דרך אגב- אם היה קורה לי ח"ו מצב כזה, אז לא היה עוזר לי שום תשומת לב חיובית מבעלי, כל עוד האישה הנוספת עוד קיימת שם הייתי מרגישה בגידה מצידו וקנאה גדולה מאוד. אצל ילדים זה לא חייב ולא צריך להיות כך!].

מה לעשות במצב שהילד כבר מקנא? זו כבר שאלה אחרת, ואני חושבת שכותבים אחרים יכולים לתת תשובות יותר מחכימות משלי. אני רק חושבת שלא נכון לרחם על הילד המסכן שנולד לו אח ועכשיו כל העולם שלו התמוטט, אלא לחשוב איך לעזור לילד לשמוח במתנה שהענקנו לו, ואיך לעזור לו להרגיש שזו מתנה ולא מישהו שמפריע לו..

[ואנונימית- אני מקווה שלא נפגעת מהתגובה שלי, אני בטוחה שאת אמא מצויינת, רק רציתי להגיד את דעתי האישית ביחס לראייה כזו].

אני מסכימה עם כל מילה שכתבת...

מאה אחוז זה נכון תינוק נוסף אח חדש, הוא מתנה גדולה!!!!!

כתבתי שכך בערך.. הילד מרגיש.

כל הכוונה שלי היתה שצריך להתייחס ברגישות לעניין הקנאה ושהוא טבעי..

ולא להתעלם מהילד ולומר לא נורא אתה עוד תתרגל..

או להפוך אותו לבוגר כזה שכל היום עוזר במה שנדרש אחרי הכל הוא ילד.

ותודה על הרגישות שלך בסוף הקטע- לא נפגעתי בכלל..

אנחנו פה רק כדי להאיר... יום מקסים

שבוע טוב.

לגבי קנאה של אחים- נראה לי שאמרו לך כל מה שצריך, לדעתי העיקר הוא להאמין בלב שלם (ולא רק לומר!) שאח הוא המתנה הכי מדהימה שאפשר לתת לילדים. אני מאמינה בזה בלב שלם, וצר לי מאד על האחרון שנולד לכל משפחה!! 

יש לי עצה מצוינת שהשתמשתי בה לאחרונה, עם הבת שלי שפספסה בהתמדה רק בגן.

הציעו לי לעבוד הפוך, ולתת לגיטימציה מוחלטת לכל הענין, מה שיוציא את העוקץ מההפגנה. אמרתי לה שוב ושוב שהגננת מרשה לעשות בגרביונים, ומותר לה לעשות גן, וזה בסדר והגננת לא כועסת.

מאז היא לא מפספסת...

שווה לנסות (שוב- רק אם מאמינים בזה, והגננת באמת מוכנה לשתף פעולה ולהחליף, אם יש צורך, בלי תלונה)

בהצלחה רבה, ותזכרי שמשפחה גדולה היא הדבר הכי מדהים שאת מעניקה לילדייך

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.