מאודד...לא תמיד אני הולכת לפיה..ואז אני מגלה שצדקתי במה שהרגשתי..

המתבסס על ניסיון, כלומר אינטואיציה היא מתפתחת ולא דבר מולד- ככל שרואים יותר וחווים יותר מפתחים אותה יותר.

ותסמכי עליה!

גיליתי שזה לא בהכרח נכון

לא מזמן התפרסם מחקר אשר הוכיח שכל המושג הזה הוא עורבא פרח.

שהמחקר הנ"ל לא אמין במיוחד,

הוא בטח התבצע ע"י גברים

ואם יורשה גם לי להתשמש בה:

אז הנה לנו עוד הוכחה חייה לתוצאות המחקר...

פפפפ..

קיימת אינטואיציה נשית, וודאי, לא יודעת אם אצל כולם, לא יודעת אם ניתן לדעת בכלל.

אני לא מאמינה באינטואיציה במשמעות של איזה ידיעה בלתי מוסברת וערטילאית.

אני חושבת שמה שאנחנו קוראות לו אינטואיציה זה שאנחנו קולטות הרבה פרטים- מטוני דיבור, מראה חיצוני, פרטים בשיחה וכו'

ואנחנו לא מספיק מגדירות לעצמנו מה זה אומר בדיוק אבל הנתונים האלו נקלטו אצלנו וזה יוצר את "ההרגשה"- בעצם כל אינטואיציה לדעתי בנויה על נתונים שקלטת אבל לא מספיק ביררת לעצמך ולכן זה מתפרש לך כהרגשה ולא כידיעה.

חחח איזה חפירות!

בקיצור אם יש לך איזושהי אינטואיציה או הרגשה או איך שתקראי לזה תנסי לחשוב על מה היא מבוססת....

בדיוק חברה שלי אמרה לי לא להתעלם מהאינטואיציה שלי, כי בזכותה היא נשואה

[גם בזכות האינטואיציה שלי, וגם בזכות שלה ]

שאתן עונות אם יש לכן אותה. מאוד יכול להיות שכל אחת כאן מפרשת "אינטואיציה" בצורה מעט/הרבה שונה, ככה שאין אחידות.

או שאולי האינטואיציה שלכם אומרת לכן מה זה אינטואיציה?

בגדול אני שכלי - אני לא מאמין שסתם ככה יש משהו שאי אפשר להסביר אבל שהוא גם לא רגשי. גם רגש אפשר להסביר, אגב, בצורה שכלית (ובכלל, כאשר ידוע כיום שכל רגש שמופיע אצל אדם הוא בסך הכל אוסף הורמונים שבמצבים מסויימים מתחברים ובמצבים אחרים לא...). 

מבחינתי את אלוקים אי אפשר להסביר - אבל שאר הדברים, רובם המוחלט המוחלט ככולם, ניתנים להסבר הגיוני שכלי (כן, גם להגיד: הבחור הזה לא מתאים לי כי אני לא מרגישה מספיק חיבה אליו - שזה בעצם סיבה רגשית - אבל הגדרת בשכל למה זה לא זה). 

בשם "האינטואיציה" להחריב קשרים ולהגיד:  "האינטואיציה שלי אומרת שזה לא זה" - כשאת לא באמת יודעת להגדיר לעצמך למה זה לא זה - זה לדעתי עוול לצד השני (דיברנו על דייטים, לא? ) - גם אם הוא לא שואל לסיבה - עצם זה שאת פוסלת מישהו על סמך אינטואיציה כשאפילו לעצמך את לא יכולה להסביר ל-מ-ה פסלת אותו (לא חייב לאחרים - תבדקי אם את בעצמך הבנת למה, במכלול של אילו סיבות) - עצם זה, לדעתי האישית, זה לא ראוי ומעיד על משהו פגום, שכן אין ב-א-מ-ת סיבה רציונלית (שכלית ו/או רגשית, שכאמור, גם הרגש ניתן ל"כימות" שכלי) לכך שנפרדת ממנו אלא זה יותר אמוציות לא מוסברות ושלא מרגישות צורך להסביר את עצמן - סתם ככה לא בא לי בטוב, לא יודעת למה, אז משליכה לצד ועוברת לבא...

זה לדעתי לא בריא לאף אחד מהצדדים. כמובן שלא לצד הנזרק שלא באמת יודע על מה נזרק ואם היה יודע היה מבין עוד יותר כמה אפילו הצד הזורק לא יודע - וזה גם לא טוב לצד הזורק, כיוון שהוא מגיע למצב שבו דברים נקבעים אצלו בלי אמות מידה הגיוניות, בלי "יכולת עירעור" ו"יכולת שינוי". אי אפשר להשתנות במצב כזה, כי האינטואציה אומרת ואומרת ואומרת ואתה לא יכול לסתור אותה כי אתה אפילו לא מבין מה היא אומרת (אני מתכוון - בעל האינטואיציה לא מסוגל להפריך אותה).

לא הייתי רוצה לדעת שגולדה מאיר החליטה על סמך אינטואיציה לצאת למלחמה או לא לצאת למלחמה...

סביר מאוד שרוב ככל הבנות יחלקו עליי בזה - אני רק אמרתי את דעתי כבן שמסתכל מהצד שלנו כלפיכן, בנות,, אז אל תסקלו אותי באבנים...מוזמנו בחום להסביר לי למה לדעתכן אני טועה.

(כי זה תירוץ נוח) אבל היא ידעה למה היא הפסיקה את הקשר ופשוט לא רצתה להגיד...

כמו שכתבתי מקודם  לדעתי אינטואיציה באה מקליטה של  נתונים מסוימים שלא הגיעו לרמת המודעות עדיין (ואולי בכלל לא יגיעו)

אבל אני מסכימה איתך שכל אחת צריכה לברר לעצמה למה היא מפסיקה קשר.

ההגדרה היותר נכונה לאינטואיציה היא כמו שכתבה שיר ידידת- 

החלטה פנימית שנובעת מנתונים שקלטנו, אבל אנחנו לא יכולות לנתח אותם בשכל.

כלומר- אם תבקש ניתוח שכלי להחלטה לא נוכל לתת אותו. כי זה לא מוגדר לנו מספיק.

אבל בסוף מתברר שלמרות שאי אפשר להגדיר זה עדין נכון.

(אינטואיציה נגרמת מדברים דקים שלרוב לא שמים לב אליהם, כמו מבט, תנועות ותנוחות גוף, משפט שמישהו אומר ושומעים מתוכו את מה שהוא לא אמר וכו') 

יש אנשים שמגדירים אינטואיציה כמשהו על טבעי- כמו ההרגשה לא ללכת למקום מסויים שאח"כ היה בו פיגוע.

התופעה הזו בהחלט נדירה ולא מוסברת.

אבל כאן הכוונה היא למשהו שונה.

אפילו הייתי בסדנה[דרישה לימודית] לפיתוח אינטואיציה...

ככל שיש יותר ניסיון יש יותר אינטואיציה.

ברור שכן, זה לא דבר חדש.

יש לזה אפילו אזכור במקורות...

"אשה מכרת באורחים יותר מן האיש"

עין איה על ברכות, א, קמז:

"ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש" (ברכות י, ב)

"דומה לזה אמרו בנדה שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מן האיש. והכונה כי יש הכרה ובינה טבעית דומה להכרת החוש ויש הכרה שכלית שבאה ע"י לימוד ונסיון. ולפי המנהג הטבעי הוא, שמי שיש ביד כשרונו לעלות למעלה שכלית, מתחלשת בו ההכרה הטבעית הבאה מהשכל הטבעי. ומצינו כמה הכרות לבע"ח, מכירים בהכרתם הפנימית רברים שקשה לאדם להשיגם כ"א ע"י לימוד והרגל. וכן מצינו האומות הפראיות, שאינן מלומדות בתרבות וחכמה, יש להן כשרונות טבעיים חדים יותר מהעמים המלומדים, כי השכל המלומד מקפח את השכל הטבעי. וזהו מחסד ד' על יצוריו, שהראוי להשתמש במעלה יותר גבוהה לא תעלה בידו לסמוך על מעלה נמוכה, כדי שגם ההכרח ימריצהו לקנות שלמות יותר. ע"כ האשה שאינה עומדת לפי תעודתה לקנות דעת הרבה ע"י לימוד, ותכליתה להשלמת סידור העולם לעשות בחפץ כפי', ואין חכמה לאשה אלא בפל , ע"כ יש בה בינה יתירה טבעית בהכרה פנימית יותר מן האיש, ומפני זה היא מכרת באורחין יותר מן האיש. כי האיש יוכל להכיר ערך האיש שרוצה לדעת תכונתו רק ע"י התבוננות רבה ואורך הזמן. אבל את האורח הבא לזמן קצר, לא יוכל להכירו בשכל הנסיוני. אבל האשה בהכרתה הפנימית, הקרובה להכרה טבעית, היא תכיר את האורחים. וההכרה הטבעית היא לרוב מאומתת מאד גם אחרי הדרישה השכלית, כאשר ביארו חכמי לב."

לא קרה לי שהאינטואיציה שלי טעתה...

(גם במקרים שלא הלכתי לפיה- גיליתי שאם לא הייתי מתעלמת ממנה,

הרבה דברים היו נחסכים ממני...

שהאינטואיציה שלי טעתה" - איך אפשר לדעת דבר כזה ב100 אחוז? הרי אתה לא נביא ולא יודע מהי המציאות החלופית שהייתה אם היית בוחרת בדרך ב ולא בדרך א'...

אני לא מדבר פה על שיצאת עם בחור והאינטואיציה שלך אמרה לך להפסיק ואכן אחרי כמה זמן גילית במקרה שהבחור באמת היה חולה נפש חסר תקנה - שם באמת, בסדר, ניתן להבין שזה היה נכון - אבל נניח במקרה דייט רגיל (כי אנחנו עוסקים כאן בקטע של דייטים - אבל זה נכון לעוד המון דברים אחרים) - כלאחר דייט מסויים האינטואיציה שלך אמרה לך שזה לא זה ולעצור את זה, ואכן עצרת. כל עוד את לא מתחתנת (כי חתונה תוכיח לך ככל הנראה שצדקת בזה שפסלת אותו) - איך את יכולה לדעת ב100 אחוז שצדקת בזה שפסלת אותו? מניין לך שאם הייתם ממשיכים לצאת למרות האינטואיציה שלך, זה לא היה מתקדם לנישואין מאושרים עד 120? איך את בטוחה כל כך שזה לא היה יכול לקרות ושהאינטואיציה שלך צדקה לגמרי? 

אני לא יודע - אומנם נשים הם נשים, אבל עדיין לא נראה לי שהן נביאות...

והשאלה הזאת מופנית לכל הבנות שאמרו "עוד לא קרה לי שהאינטואיציה שלי טעתה" - באיזו דרך מעשית את רואה ויודעת שהיא לא טעתה באופן מוחלט?

יצאתי עם בחור והיו לי חששות לגביו. נפרדתי ממנו על סמך החששות וגיליתי שהן נכונות.

שמעתי על בחור אחר, על פניו הכל היה נראה טוב חוץ מפרט אחד שהציק לי. אמרו לי שזה בקטנה, ושזה לא מפריע. אני החלטתי לא ללכת עלזה, והסתבר אח"כ שהפרט הזה מאוד משמעותי בחיים שלו.

וישלי עוד סיפור אבל הוא אישי מידי לפתוח את זה פה כרגע. טרי מידי ואישי מידי. בעז"ה מקווה לספר בשורות טובות יותר ואז אוכל לספר גם אותו.

בפעמים שהתעלמתי מהאינטואציה- גיליתי אח"כ שטעיתי- וזה לא רק בדייטים-

וגם בדייטים- אם היתה לי תחושה מסוימת, על דברים שעקרוניים לי-

והתעלמתי- כי חשבתי שאני מדמיינת- שמדבר כזה אי אפשר לדעת וכולי- ובסוף גיליתי שצדקתי.

ובפעמים שהקשבתי אינטואציה שלי- רק הרווחתי.

זה מהלך שלם - אבל איך יכול להיות שאת כל כך בטוחה שבמקרה שבו הקשבת לאינטואיצה - ואני מדבר עכשיו ספציפית על דוגמה של להפסיק קשר בגלל אינטואיציה - איך את יכולה לדעת בוודאות שהרווחת מזה? איך את יכולה לדעת מה היה אם הייתם בכל זאת ממשיכים את הקשר?

לא ענית על זה, וזה היה העיקר של השאלה... (בערך חזרת על דבריך קודם )

וגם בדייטים- אם היתה לי תחושה מסוימת, על דברים שעקרוניים לי-

והתעלמתי- כי חשבתי שאני מדמיינת- שמדבר כזה אי אפשר לדעת וכולי- ובסוף גיליתי שצדקתי.

דהיינו- גיליתי שהתחושה הראשונית שלי היתה נכונה,

וזה אכן לא פרט שולי בחייו/ לא נמצא באחוזים נמוכים.

ב"ה

כשאנו מרגישים משהו, אנו מקבלים נתונים מהמציאות והם מותירים בנו רושם. עד כמה הוא מדוייק? תלוי מהם הנתונים. בכל מקרה, כאשר נותנים לזה שם זה כבר שכלי לגמרי. נתון שצריך להוסיף  בחשבון. לדוגמה: תחושת הדיכאון. מרגישים ולא ועלים בהגיון. ברגע שהבנתי שמדובר בדיכאון, אפשר להוסיף למאגר הנתונים ולומר "זהו דיכאון, ולכן ההתנהגות איננה ראציונאלית".

ע"ע

ג'ורג' אורוול, הספר:1984. המושג "חופש".

. למחשבה

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.