לדעתכן זה נמצא בכל הנשים? או שזה סתם סטיגמה?
ובמקרה שבורכתן בחוש השישי, אתן הולכות לפיה?
(אני ספציפית חשבתי שאין לי את זה.. אבל כנראה שטעיתי
)בנים. אם באלכם להוסיף משו על הנושא.. יד חופשית ;)
(וכמובן בהקשר של דייטים
)תודה
!
)
)
!מאודד...לא תמיד אני הולכת לפיה..ואז אני מגלה שצדקתי במה שהרגשתי..
המתבסס על ניסיון, כלומר אינטואיציה היא מתפתחת ולא דבר מולד- ככל שרואים יותר וחווים יותר מפתחים אותה יותר.
ותסמכי עליה!
גיליתי שזה לא בהכרח נכון
לא מזמן התפרסם מחקר אשר הוכיח שכל המושג הזה הוא עורבא פרח.
שהמחקר הנ"ל לא אמין במיוחד,
הוא בטח התבצע ע"י גברים
ואם יורשה גם לי להתשמש בה:
אז הנה לנו עוד הוכחה חייה לתוצאות המחקר...
פייגליניזיתפפפפ..
קיימת אינטואיציה נשית, וודאי, לא יודעת אם אצל כולם, לא יודעת אם ניתן לדעת בכלל.
אני לא מאמינה באינטואיציה במשמעות של איזה ידיעה בלתי מוסברת וערטילאית.
אני חושבת שמה שאנחנו קוראות לו אינטואיציה זה שאנחנו קולטות הרבה פרטים- מטוני דיבור, מראה חיצוני, פרטים בשיחה וכו'
ואנחנו לא מספיק מגדירות לעצמנו מה זה אומר בדיוק אבל הנתונים האלו נקלטו אצלנו וזה יוצר את "ההרגשה"- בעצם כל אינטואיציה לדעתי בנויה על נתונים שקלטת אבל לא מספיק ביררת לעצמך ולכן זה מתפרש לך כהרגשה ולא כידיעה.
חחח איזה חפירות!![]()
בקיצור אם יש לך איזושהי אינטואיציה או הרגשה או איך שתקראי לזה תנסי לחשוב על מה היא מבוססת....
בדיוק חברה שלי אמרה לי לא להתעלם מהאינטואיציה שלי, כי בזכותה היא נשואה 
[גם בזכות האינטואיציה שלי, וגם בזכות שלה
]
שאתן עונות אם יש לכן אותה. מאוד יכול להיות שכל אחת כאן מפרשת "אינטואיציה" בצורה מעט/הרבה שונה, ככה שאין אחידות.
או שאולי האינטואיציה שלכם אומרת לכן מה זה אינטואיציה?
בגדול אני שכלי - אני לא מאמין שסתם ככה יש משהו שאי אפשר להסביר אבל שהוא גם לא רגשי. גם רגש אפשר להסביר, אגב, בצורה שכלית (ובכלל, כאשר ידוע כיום שכל רגש שמופיע אצל אדם הוא בסך הכל אוסף הורמונים שבמצבים מסויימים מתחברים ובמצבים אחרים לא...).
מבחינתי את אלוקים אי אפשר להסביר - אבל שאר הדברים, רובם המוחלט המוחלט ככולם, ניתנים להסבר הגיוני שכלי (כן, גם להגיד: הבחור הזה לא מתאים לי כי אני לא מרגישה מספיק חיבה אליו - שזה בעצם סיבה רגשית - אבל הגדרת בשכל למה זה לא זה).
בשם "האינטואיציה" להחריב קשרים ולהגיד: "האינטואיציה שלי אומרת שזה לא זה" - כשאת לא באמת יודעת להגדיר לעצמך למה זה לא זה - זה לדעתי עוול לצד השני (דיברנו על דייטים, לא?
) - גם אם הוא לא שואל לסיבה - עצם זה שאת פוסלת מישהו על סמך אינטואיציה כשאפילו לעצמך את לא יכולה להסביר ל-מ-ה פסלת אותו (לא חייב לאחרים - תבדקי אם את בעצמך הבנת למה, במכלול של אילו סיבות) - עצם זה, לדעתי האישית, זה לא ראוי ומעיד על משהו פגום, שכן אין ב-א-מ-ת סיבה רציונלית (שכלית ו/או רגשית, שכאמור, גם הרגש ניתן ל"כימות" שכלי) לכך שנפרדת ממנו אלא זה יותר אמוציות לא מוסברות ושלא מרגישות צורך להסביר את עצמן - סתם ככה לא בא לי בטוב, לא יודעת למה, אז משליכה לצד ועוברת לבא...
זה לדעתי לא בריא לאף אחד מהצדדים. כמובן שלא לצד הנזרק שלא באמת יודע על מה נזרק ואם היה יודע היה מבין עוד יותר כמה אפילו הצד הזורק לא יודע - וזה גם לא טוב לצד הזורק, כיוון שהוא מגיע למצב שבו דברים נקבעים אצלו בלי אמות מידה הגיוניות, בלי "יכולת עירעור" ו"יכולת שינוי". אי אפשר להשתנות במצב כזה, כי האינטואציה אומרת ואומרת ואומרת ואתה לא יכול לסתור אותה כי אתה אפילו לא מבין מה היא אומרת (אני מתכוון - בעל האינטואיציה לא מסוגל להפריך אותה).
לא הייתי רוצה לדעת שגולדה מאיר החליטה על סמך אינטואיציה לצאת למלחמה או לא לצאת למלחמה...
סביר מאוד שרוב ככל הבנות יחלקו עליי בזה - אני רק אמרתי את דעתי כבן שמסתכל מהצד שלנו כלפיכן, בנות,, אז אל תסקלו אותי באבנים...מוזמנו בחום להסביר לי למה לדעתכן אני טועה.
(כי זה תירוץ נוח) אבל היא ידעה למה היא הפסיקה את הקשר ופשוט לא רצתה להגיד...
כמו שכתבתי מקודם לדעתי אינטואיציה באה מקליטה של נתונים מסוימים שלא הגיעו לרמת המודעות עדיין (ואולי בכלל לא יגיעו)
אבל אני מסכימה איתך שכל אחת צריכה לברר לעצמה למה היא מפסיקה קשר.
ההגדרה היותר נכונה לאינטואיציה היא כמו שכתבה שיר ידידת-
החלטה פנימית שנובעת מנתונים שקלטנו, אבל אנחנו לא יכולות לנתח אותם בשכל.
כלומר- אם תבקש ניתוח שכלי להחלטה לא נוכל לתת אותו. כי זה לא מוגדר לנו מספיק.
אבל בסוף מתברר שלמרות שאי אפשר להגדיר זה עדין נכון.
(אינטואיציה נגרמת מדברים דקים שלרוב לא שמים לב אליהם, כמו מבט, תנועות ותנוחות גוף, משפט שמישהו אומר ושומעים מתוכו את מה שהוא לא אמר וכו')
יש אנשים שמגדירים אינטואיציה כמשהו על טבעי- כמו ההרגשה לא ללכת למקום מסויים שאח"כ היה בו פיגוע.
התופעה הזו בהחלט נדירה ולא מוסברת.
אבל כאן הכוונה היא למשהו שונה.
אפילו הייתי בסדנה[דרישה לימודית] לפיתוח אינטואיציה...
ככל שיש יותר ניסיון יש יותר אינטואיציה.
ברור שכן, זה לא דבר חדש.
יש לזה אפילו אזכור במקורות...
"אשה מכרת באורחים יותר מן האיש"
עין איה על ברכות, א, קמז:
"ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא א"ר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש" (ברכות י, ב)
"דומה לזה אמרו בנדה שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מן האיש. והכונה כי יש הכרה ובינה טבעית דומה להכרת החוש ויש הכרה שכלית שבאה ע"י לימוד ונסיון. ולפי המנהג הטבעי הוא, שמי שיש ביד כשרונו לעלות למעלה שכלית, מתחלשת בו ההכרה הטבעית הבאה מהשכל הטבעי. ומצינו כמה הכרות לבע"ח, מכירים בהכרתם הפנימית רברים שקשה לאדם להשיגם כ"א ע"י לימוד והרגל. וכן מצינו האומות הפראיות, שאינן מלומדות בתרבות וחכמה, יש להן כשרונות טבעיים חדים יותר מהעמים המלומדים, כי השכל המלומד מקפח את השכל הטבעי. וזהו מחסד ד' על יצוריו, שהראוי להשתמש במעלה יותר גבוהה לא תעלה בידו לסמוך על מעלה נמוכה, כדי שגם ההכרח ימריצהו לקנות שלמות יותר. ע"כ האשה שאינה עומדת לפי תעודתה לקנות דעת הרבה ע"י לימוד, ותכליתה להשלמת סידור העולם לעשות בחפץ כפי', ואין חכמה לאשה אלא בפל , ע"כ יש בה בינה יתירה טבעית בהכרה פנימית יותר מן האיש, ומפני זה היא מכרת באורחין יותר מן האיש. כי האיש יוכל להכיר ערך האיש שרוצה לדעת תכונתו רק ע"י התבוננות רבה ואורך הזמן. אבל את האורח הבא לזמן קצר, לא יוכל להכירו בשכל הנסיוני. אבל האשה בהכרתה הפנימית, הקרובה להכרה טבעית, היא תכיר את האורחים. וההכרה הטבעית היא לרוב מאומתת מאד גם אחרי הדרישה השכלית, כאשר ביארו חכמי לב."
לא קרה לי שהאינטואיציה שלי טעתה...
(גם במקרים שלא הלכתי לפיה- גיליתי שאם לא הייתי מתעלמת ממנה,
הרבה דברים היו נחסכים ממני...
שהאינטואיציה שלי טעתה" - איך אפשר לדעת דבר כזה ב100 אחוז? הרי אתה לא נביא ולא יודע מהי המציאות החלופית שהייתה אם היית בוחרת בדרך ב ולא בדרך א'...
אני לא מדבר פה על שיצאת עם בחור והאינטואיציה שלך אמרה לך להפסיק ואכן אחרי כמה זמן גילית במקרה שהבחור באמת היה חולה נפש חסר תקנה - שם באמת, בסדר, ניתן להבין שזה היה נכון - אבל נניח במקרה דייט רגיל (כי אנחנו עוסקים כאן בקטע של דייטים - אבל זה נכון לעוד המון דברים אחרים) - כלאחר דייט מסויים האינטואיציה שלך אמרה לך שזה לא זה ולעצור את זה, ואכן עצרת. כל עוד את לא מתחתנת (כי חתונה תוכיח לך ככל הנראה שצדקת בזה שפסלת אותו) - איך את יכולה לדעת ב100 אחוז שצדקת בזה שפסלת אותו? מניין לך שאם הייתם ממשיכים לצאת למרות האינטואיציה שלך, זה לא היה מתקדם לנישואין מאושרים עד 120? איך את בטוחה כל כך שזה לא היה יכול לקרות ושהאינטואיציה שלך צדקה לגמרי?
אני לא יודע - אומנם נשים הם נשים, אבל עדיין לא נראה לי שהן נביאות...
והשאלה הזאת מופנית לכל הבנות שאמרו "עוד לא קרה לי שהאינטואיציה שלי טעתה" - באיזו דרך מעשית את רואה ויודעת שהיא לא טעתה באופן מוחלט?
יצאתי עם בחור והיו לי חששות לגביו. נפרדתי ממנו על סמך החששות וגיליתי שהן נכונות.
שמעתי על בחור אחר, על פניו הכל היה נראה טוב חוץ מפרט אחד שהציק לי. אמרו לי שזה בקטנה, ושזה לא מפריע. אני החלטתי לא ללכת עלזה, והסתבר אח"כ שהפרט הזה מאוד משמעותי בחיים שלו.
וישלי עוד סיפור אבל הוא אישי מידי לפתוח את זה פה כרגע. טרי מידי ואישי מידי. בעז"ה מקווה לספר בשורות טובות יותר ואז אוכל לספר גם אותו.
;)בפעמים שהתעלמתי מהאינטואציה- גיליתי אח"כ שטעיתי- וזה לא רק בדייטים-
וגם בדייטים- אם היתה לי תחושה מסוימת, על דברים שעקרוניים לי-
והתעלמתי- כי חשבתי שאני מדמיינת- שמדבר כזה אי אפשר לדעת וכולי- ובסוף גיליתי שצדקתי.
ובפעמים שהקשבתי אינטואציה שלי- רק הרווחתי.
זה מהלך שלם - אבל איך יכול להיות שאת כל כך בטוחה שבמקרה שבו הקשבת לאינטואיצה - ואני מדבר עכשיו ספציפית על דוגמה של להפסיק קשר בגלל אינטואיציה - איך את יכולה לדעת בוודאות שהרווחת מזה? איך את יכולה לדעת מה היה אם הייתם בכל זאת ממשיכים את הקשר?
לא ענית על זה, וזה היה העיקר של השאלה... (בערך חזרת על דבריך קודם
)
וגם בדייטים- אם היתה לי תחושה מסוימת, על דברים שעקרוניים לי-
והתעלמתי- כי חשבתי שאני מדמיינת- שמדבר כזה אי אפשר לדעת וכולי- ובסוף גיליתי שצדקתי.
דהיינו- גיליתי שהתחושה הראשונית שלי היתה נכונה,
וזה אכן לא פרט שולי בחייו/ לא נמצא באחוזים נמוכים.
ב"ה
כשאנו מרגישים משהו, אנו מקבלים נתונים מהמציאות והם מותירים בנו רושם. עד כמה הוא מדוייק? תלוי מהם הנתונים. בכל מקרה, כאשר נותנים לזה שם זה כבר שכלי לגמרי. נתון שצריך להוסיף בחשבון. לדוגמה: תחושת הדיכאון. מרגישים ולא ועלים בהגיון. ברגע שהבנתי שמדובר בדיכאון, אפשר להוסיף למאגר הנתונים ולומר "זהו דיכאון, ולכן ההתנהגות איננה ראציונאלית".
ע"ע
ג'ורג' אורוול, הספר:1984. המושג "חופש".
. למחשבה
שיהיה ברור
לא עברתי לנשואים טריים
אני לא בוגד
קל לי שבעז"ה שאתחתן אמשיך להיות פה.
אבל זאת רק תחושה, ימים יגידו
געגועים לאנשים שעברתי איתם פה לא מעט
ותמיד לדעת שמי אני בכלל
זה חשוב
ואני בוכה מהתרגשותתת
כמה שזה היה צפוי אני פשוט מאושרת
אבא תודה
נשמע לי יותר מתאים בשבילו
הייתי בורחת...
בהצלחה!
שזה רעיון כל כך טוב; ואם אחר כך, למרות שהיא צדיקה וצנועה (ואתה בטוח שהיא צדיקה וצנועה כמו שאתה
אוהב ומעריך), יהיו דברים נוספים חשובים שלא תסתדר איתם?
חושבת שכדאי וצריך לברר מה היה עד עכשיו עם פגישות; היו פגישות? מדוע הסתיימו?
מצידן? מצידך? מה הפריע לך? מה הפריע לה? אולי אתה "תקוע" עם איזו דרישה,
כיוון הסתכלות, ציפיות, ואינך מוכן להתגמש או משהו כזה?
כמובן שלא מכירה אותך בכלל, סתם הצעה.
ועל זה הדרך.
אבל תגובה יפה
כבר ראיתי את ההחלטה הזו שלו פעם באחד הפורומים הקדומים יותר.
הוא מדגיש צנועה וצדיקה. זה נפלא, אם זה יושב על מקום אמיתי,
בוגר, שלא מתעלם גם מדברים נוספים חשובים, לו והוא עדיין
פחות מודע להם.
זה לא היה בדיוק ככה אבל זה בערך מה שהם מספרים.
משהי מעבודה נראית לי מתאימה לחבר שלי.
הבעיה:
אני לא מספיק יודע לספר לו עליה..
אני צריך מס' של חברה שלה שהיא תוכל לספר לו עליה..
אבל אם אבקש ממנה מספא שך חברה היא כמובן תבין שיש לי הצעה, ואם לא אחזור אליה עם ההצעה היא תבין שנפל..
מלעשות??
אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..
ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.
א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.
ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה.
ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?
שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?
מעוניינת לשמוע הצעה?
יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון?
שיציעו להן קודם
אבל גם אפשר לשאול את אותה הבחורה מה ההעדפה שלה. אי אפשר לדעת מראש.
אבל אני לא אישה.
עקרונית, באלגוריתם גייל ושפלי של שידוכים יש יתרון להיות זה שמציעים לו ראשון.
לבקש בכללי את הפרטים.. ולהגיד שיש לך אולי רעיון וכו'..
לא לפתח כ"כ ציפיות, אבל כן להשיג את מה שצריך.
החבר הזה אני מאוד מעריך אותו, וחוושב שהוא מיוחד בשמחה, בקלילות, במידות שלו... והוא גם לומד חינוך ובעה משם בעתיד הוא יתפרנס.. ולפני התואר הוא התפרנס יפה מעבודה בחינוך בלתי פורמלי..
אממה - הוא כרגע עובד כמה חודשים בתור קופאי.. וישלו עוד שנה לפחות עד סיום התואר..
מניח שאני עושה מזה אישו יותר ממנו, אבל אני חוושש שאולי זה ירתיע את הבחורה/בכללי ירתיע בנות אחרות .. זה מתכון מראש לוותר כי אני לא משווק אותו טוב?
בהנחה שהגיל משנה.
אנחנו יותר קרובים ל30 מאשר ל25..
תציע וזהו, אתה לא צריך להתחתן איתו
אבל לדעתי צריך להציג קודם אצל כל הצדדים הטובים והחיוביים כפי שכתבת עליו..
ולציין שכרגע בשל הלימודים עובד כקופאי.
בסוף נשמע שכן יש לו כיוון בחיים, לומד וגם בעבר היה ברצף תעסוקתי.
לענ"ד כל הקטע של שידוכים, זה להאמין במי שאנחנו משתדכים.. אם אתה תעוף עליו, זה יועבר בהתאם למי שמקבלת את ההצעה
זה בעיקר מחמאה. לא חיסרון.
מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק ולא יצטרך לבריות - לא?
יכול להיות שזה ירתיע אותה.
גם יכול להיות שירתיע אותה שהשם שלו מתחיל בא' ולא בי' (אותיות אקראיות).
יש דברים שבידיים שלך, ויש דברים שלא.
תנסה,
ומקסימום יגידו לא.
חבל על האנרגיות ועל המגדלים שאתה בונה כאן באוויר.
אין סיבה לוותר בעיני -
לנסות, ותשאיר להם את הבחירה אם להירתע או לא.
בהצלחה!
אני יוצא עם מישהי משהו כמו חודש וחצי, והולך ממש טוב ב"ה. נחמד לשנינו בקשר וסהכ ממשיכים להתקדם בנחת.
העניין הוא שבא לי לעשות לה איזה משהו נחמד שיחבר ביננו עוד. לדוג חשבתי להביא לה משהו קטן סימלי, כמו פרח או איזה ספר עם הקדשה (או רעיונות אחרים שאני ממש ממש אשמח לקבל) ואני קצת מתלבט האם זה ילחיץ אותה. ובנוסף זה אולי קצת מוזר חחחח, אבל פרקטית, איך זה יהיה לה נוח לקבל זר פרחים ולהיתקע איתו כל הדייט?😂
קיצר, מתי לדעתכם מקובל/מצופה לתת מתנות בדייטים? האם לדעתכם הבנות מצפות לזה? זה מלחיץ?
ואם כן - מה הדברים שהייתם מביאים כדי לעשות שמח על הלב לצד השני?(:
– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)
– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)
– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'
– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין
– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך
הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.
אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.
תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"
חחחחח אם הייתי יכול לחשוב באמת מה בחורה הייתה רוצה העולם היה הרבה יותר פשוט(:
ותודה על הרעיונות! הבעיה שאין לה איזה חטיף או משהו שהיא אוהבת יותר מדי..
בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.
זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)
ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.
מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.
יש מי שמצפה לזה,
יש מי שלא.
יש מי שזה ילחיץ אותה,
יש מי שלא.
מכיר "5 שפות של אהבה"?
מתנות זה שפה, ולא כל אחת דוברת אותה.
לדעתי,
יש משהו נחמד ויפה לתת משהו למי שיוצאים איתו.
בשלב מוקדם, כשיש עוד סימן שאלה - דברים מתכלים\בעלות נמוכה (נניח מחזיק מפתחות, ספל).
ככל שהזמן עובר, ובטוחים יותר בקשר, יפה להראות את הבטחון הזה גם במתנות -
אבל כן עם כוכבית: אם הקשר הזה ייגמר, שלא תתחרט על מה שהשקעת בו מבחינה כספית, ותקבל בהבנה אם היא לא תשמור את הדברים אצלה - יכול להיות שזה ישאיר אצלה משקעים.
אפשר להביא דברים מתכלים
ואם בוחים להביא משהו אחר אז לכתוב הקדשה בנפרד
זר פרחים - לא יודעת. תלוי. אותי זה היה מביך. (חושב להביא גם אגרטל?....)
אבל פרח אחד, לענ"ד זה מקסים. גם תשומת לב, וגם לא יותר מדי מלחיץ, מעיק, מביך (ואין צורך להביא אגרטל...כוס ח"פ
אפילו של המלון, אם אתם נפגשים שם, יהיה מספיק. וגם אם הפגישה בחוץ, היא יכולה להכניס אותו לתיק ואפילו להחזיק
אותו ביד עד תום הפגישה. אתם יכולים לעשות רוטציה בעניין....לא חושבת שיבול עד הסוף וגם זה לא מאוד חשוב.
(מלבד לפרח...).
חרצית, מה שקרוי כריזנטמה, הוא פרח עמיד. במיוחד בחורף. אלא שהוא מגיע בענף עם כמה
חברים כמוהו וזה כבר לא נראה כל כך טוב. כמעט כמו זר. מה עם גארבארה? יש בכל מיני צבעים יפים. אולי תבחר
לבן או צהוב. בקש מהמוכר לכרוך סביב הגבעול חוט ברזל, אחרת ראשו שח על גבעולו.
גם ורד ארוך גבעול בא בחשבון.
מה עם חטיף נחמד? טורטית לך ולה? (זה לא אישי מדי וחושבת שזה נחמד).
כל כך מרגשת אותי השאלה שלך. כל כך יפה. אתה, אין ספק, שתהיה בעל טוב!
לאחר החתונה, תוכל להביא כל שבת, זר פרחים נחמד. רק אל תשכח!
בהצלחה!
רבה על מה שכתבת בעיקר בסוף! חימם לי את הלב!
בע"ה
והיא שאלה אותי באגב איזה חטיפים אני אוהב, והאמת לא ייחסתי חשיבות לשאלה כי זה היה תוך כדי משהו, פגישה הבאה היא באה לי עם שקית מלאה כל טוב והתעקשה שאני אקח אותה הביתה, אכן הובכתי לא אשקר אבל זה היה ממש יפה מצידה
נראה לי שדברים כמו ספר עם הקדשה / תמונה / או איזה מתנה(אפילו זולה) שהיא מתקיימת זה פחות מתאים כי אם זה לא יצליח? ובלי קשר דברים כאלו מביאים איתם איזושהי אמירה שבעיניי אחרי חודש וחצי פחות מתאימה, אולי לכם זה מתאים איני יודע, ואולי גם לי זה היה מתאים בקשר הנכון עם המישהי הנכונה, אין לזה כללים זה יותר מה אתם מרגישים-אם מרגיש לך מוגזם, יש סיבה. אם לא-מדהים.
אז יש כאן את כל ההצעות של המצנות הקטנות והמתכלות, שזה בהחלט הכי מומלץ כי זה לא ישאיר משקעים פיזיים אלא רק זיכרון. אם בסוף זה יצליח אז הזיכרון יצטרף למכלול, ואם בסוף כל אחד ימשיך לדרכו אז זה זיכרון שיהיה קל לדפדף אותו הלאה. הרעיון של פרח אחד, כיו שהציעה נחלת, דווקא נשמע לי ממש מתאים. נשמע בדיוק על הגבול שאתה רוצה.
לחילופין, לא חייבים מתנות בכלל כרגע, ואם נוח גם לה אז שווה אולי לשקול "משחקים זוגיות" (חפש את הביטוי בגוגל. זה פרויקט של השאלת כרטיסי שיח מותאם לציבור שלנו).
יש לי חבר שזה השפיע ממש לטובה על הקשר שלהם שהיה טוב ממילא, ובמבט לאחור הוא אמר שזה ממש סייע להם להחליט להתחתן.
בשעות הערב אז אמור להיות יחסית סבבה
לא דייט ראשון אבל גם לא קשר יותר מדי מתקדם
רעיונות?
הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים
מזל טוב 🥳
(סורי הייתי חייבת)
אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי
פעם ברווקים הבררנים😊
ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,
מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏
לא חתול זמני😸
סתם, אני לא ממש בשל.
@חתול זמני פספס את אהבת חייו
לא בכל שרשור זה מתאים.
או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.
אני נשבע לך שאתה מספיק טוב
כן, אתה מספיק טוב
המציאות זו לא האמת
אתה מספיק טוב, אני נשבע שאתה מספיק טוב.
גם שאף אחת לא רואה את זה בך, אני רואה.
גם שאתה בעצמך לא רואה, אני רואה.
גם אם במציאות אף אחת לא רוצה אותך, זה לא אומר כלום.
אני אומר לך, א ת ה מ ס פ י ק ט ו ב.
אני נשבע.
גם אם אתה בטוח שהקב"ה לא זוכר אותך.
אתה מספיק טוב.
וואי כמה הוא לא זוכר.
שחכת אותי ריבנו של עולם.
אני גם פה
ואני כבר מספיק טוב
א נ י. מ ס פ י ק טוב.
אני כבר לא מסוגל להתפלל אליך, אני מרוסק מצפייה
ואני מספיק טוב, אתה יודע את זה.
אני ראוי, גם שאני רוצה יותר מדי,
אני לא מסוגל להמשיך לבקש ממך את זה, כי אני כל כך מאמין בך, שאני ממש מתאכז
וזה כואב לי האכזבה, כואב,
זה כואב וקשה, באמת.
אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.
נשמע שאתה שם.
אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?
והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.
ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.
אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.
ואתה ראוי. וודאי.
הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.
אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.
זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.
בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.
בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.
קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר
בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.
ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.
אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.
והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי.
גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו.
נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.
בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..
אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.
נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום.
יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר..
אתה טוב ומגיע לך הכל דוד
ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.