שבו לבד או עם מישהו שמבין בזה, תכינו תוכנית כלכלית שפויה.

לא הולך? לכו לעבוד.

עם שאיפות גבוהות ושה, יצליח את דרכך....

המשוואה- אברך=נטל על ההורים,

היא לא נכונה.

זוג צריך לדעת להתנהל נכון עם ההכנסות וההוצאות שלו,

ואם ההורים מצדם רוצים לעזור- מה טוב.

מכירה אישית, זוגות אברכים שלא נעזרים בהורים.

הוא עובד בעבודות אברכים- נקיון, שיעורים פרטיים וכולי,

ומצטמצמים בהוצאות...

צדיקים מלאכתן נעשית ע"י אחרים...

אשריכם שאתם מוכנים לחיות חיים של מסירות נפש לתורה,

לענ'ד, כדאי לתכנן את החיים גם ללא יכולת התמיכה מההורים,

ואם הם רוצים לעזור פה ושם- אשריהם ומה טוב לכם. 

צריכים לקחת בחשבון חיים ללא מותרות, לפעמים צריך להצטמצם..

ולראות איך אפשר לעבוד עבודות צדדיות כמו שיעורים פרטיים, שטיפת בניינים וכו'

וכמובן- להשתדל תמיד לחשוב הלאה, קדימה כמה שנים, ולראות איך מסתדרים כלכלית

כאשר יש כבר ילדים בע"ה..

[בא לי לספר סיפור ממש מוקצן על אברכות, אבל חוששני שהשרשור יגיע למקומות לא טובים..]

אם את רוצה להתחתן עם אברך אין פה בעיה של כיבוד הורים ותעשי כרצונך.

אבל הנטל הכלכלי ממש לא צריך ליפול על ההורים.

צריך לראות איך אתם מתפרנסים לבד, ורק אם ההורים מתעקשים לתת אפשר לקבל מהם (ואגב, זה לא הכי אידיאלי)

מי שרוצה להתחתן עם אברך צריכה לדעת לקראת מה היא עומדת-  להצטמצם מאד, ולעבוד גם בעבודות לא הכי נחמדות.

ולא לסמוך על ההורים. (וגם אברכים צריכים לדעת את זה, ולעבוד בעבודות מהסוג שהלליש כתבה)

ובאמת, אני מכירה אישית זוגות כאלה (גם במשפחה שלי יש) ובאמת הם אומרים שיש להם ברכה בכסף.

מוסיף, לדעתי גם שההורים עוזרים ובשמחה,

לדעתי זוג חייב להיות במצב שהוא עומד על הרגליים גם ללא העזרה.

זה הרבה יותר בריא שבתודעה אתה יודע שאתה מסתדר לבד.

ומה שההורים נותנים מהצד, זה בונוס.

עד שכמה שידוע לי, מותר להתחתן עם אברך גם כאשר ההורים לא מסכימים, אבל אי אפשר לחייב אותם לשאת בנטל הכלכלי, (ואולי אפילו אסור להפציר בהם בצורה מוגזמת).

משום לא תחמוד

וגם משום נושא אשה לשם ממון

אבל בכללי לא כדאי להתחיל ככה חיי נישואים[אם ההורים מתנגדים]

ולכן כדאי לנסות להסביר להם בנועם שהכל בסדר ולא יקרה כלום,ולא תפלו נטל עליהם 

ובעצם להרגיע את הרוחות.. 

ההורים שלך רוצים שיהיה לך הכי טוב ותגידי להם שאת יודעת את זה ומעריכה.

ולהכנס לארגוני החתונה באוירה יותר נעימה.

בהצלחה

נחשב.

אדרבה, זה יפה מאד ולא אמורים לשאול הורים בכאלה דברים, אם כי ראוי לשמוע את שיקוליהם ולראות אם יש משהו מעבר ל"חילוקי הבנות" בנוגע לערך הדבר.

עם זה, בוודאי שאי אפשר "להכריח" הורים לשותפות ב"נטל כלכלי". זו לגמרי בחירה שלהם (אגב, גם אברך ואשתו יכולים להסתדר, עם מילגה, עבודת אישה, עבודות מהצד, שלו).

אתה מעלה בדעתך הורים שיכולים לעזור לבתם (כאשר אין לה מספיק) ולא יעשו את זה?

מדובר בכפייה של ההורים. בטח כאשר יודעים הכל מראש, כמו במקרה כאן

הם לא רוצים ובכל זאת הנטל ייפול עליהם

היא שאלה שאלה, האם יש בכך עבירה על כיבוד הורים. התשובה היא לא.  כולל אם ההורים כן יעזרו אח"כ כי "כבר התחתנה".  יש להם בחירה. אם הם יכולים וירצו - בחרו שכן, למרות שהתחתנה לא עם מי שנראה להם. בחרו שלא - לגיטימי. ואם אין להם מספיק, אז באמת בכל מקרה הזוג יצטרכו לדאוג לעצמם.

זו לא "כפיה".

עם זאת, אכן ההגינות אומרת, כפי שכתבתי לעיל, שאם ההורים לא רוצים "מטעמים כלכליים" (כלומר: לא מעוניינים לתמוך בדבר כזה. לא שהם אומרים - אם היית מתחתנת סתם עם בטלן, אז בסדר. אבל אברך - לא מסכימים.. היא לא צריכה כמובן, במקרה כזה לעשות את חשבון ה"מצפון" שלהם לאח"כ..) - 

אז בני הזוג צריכים מראש לתכנן אפשרות הסתדרות בסיסית בכחות עצמם. לא ע"ח ההורים. אם ההורים ירצו בכל זאת "להרחיב את גבולם", יפה. לא בגלל זה יימנעו מלהתחתן.

בקושי מסתדר, בקושי מצליח לקנות אוכל,לשלם שכ"ד וכו'- ולא יעזור.

ובוודאי שהם יביאו להורים שלהם נכדים- נראה לך ההורים יוכלו לראות את הנכדים שלהם חיים בצמצום?

המציאות של היום לא מאפשרת לחיות ממשכורת אחת ממוצעת, ואני מניחה שמי מתחתנת עם אברך גם תרצה להתפתח במקביל- לימודים וכו', אז בוא לא נשלה את עצמנו שהם בהחלט יסתדר כלכלית, ועוד ברווחה....

ככה שלמעשה יש כאן כפייה, כי גם הורה שלא יכול לעזור בד"כ יצא מגדרו רק בשביל שהילד יצליח לתחזק את חייו.

אז מישהו שיודע שהוריו מתנגדים ועושה את זה בכל זאת? נו, באמת הם בד"כ יודעים שבסוף ההורים יעזרו... לראייה כמה פעמיים יש כאן תגובות של "ההורים משלמים" בצורה כ"כ ברורה....

[כמובן שאני כותבת על רוב ההורים... תמיד יש יוצאי דופן].

לפי דברייך יוצא שההורים שולטים בילד, כי אם הוא לא יעשה מה שהם רוצים - הוא כופה אותם.

אז לא!

אני אעשה מה שבא לי, ואתה תתמודד עם הרגשות שלך איך שאתה רוצה, 

ואל תבוא אלי לעשות לי נקיפות מצפון של "ריחמתי עליך, אז הכרחת אותי"

יש לי זכות לעשות מה שאני רוצה בחיי, גם אם יש אנשים שמרגישים כל מיני דברים.

וזה לא שייך רק כאן

נניח בחור שמחליט ללמוד מקצוע שלא מוצא חן בעיני ההורים, והם אומרים - במקצוע הזה לא מרוויחים הרבה\לא מוצאים עבודה, אל תיקח אותו

וכשהוא מתעקש ללמוד מה שהוא אוהב, הם אומרים לו - זה לא הוגן, בסוף לא יהיה לך כסף, ואתה תיפול עלינו.

זה סיבה לחייב אותו?!

אני בוחר איך לנהל את החיים שלי, ואתם בחוריך איך לנהל את החיים שלכם!

אתם לא יכולים לנהל את החיים שלי דרך זה שתרגישו רגשות

מקווה שהובנתי, כי זה ממש קומם אותי.

הם לא שולטים, כי הנה, בסוף הם עושים מה שהם רוצים...

אבל הילדים האלו הם אכן חיים על חשבון ההורים בדרך לא נאותה, ותכל'ס? במקרה הזה ההורים צודקים-  ככה שהילדים יצאו לא בסדר....

אם הם יעשו מה שם רוצים - הם תכל'ס חיים על חשבון ההורים

אם הם לא יעשו מה שהם רוצים - ההורים שולטים בהם

אז מה הם יעשו?

קרה לי כבר דילמה מעין זאת שסבתא של אשתי היתה נותנת כסף לנכדים מיוזמתה, ואחר כך אומרת שאוהבים אותה רק בשביל הכסף

ואם לא ניקח היא תיעלב

ובסוף אמרתי לה שאני לא רוצה את הכסף שלה, אם היא חושבת שבשביל זה רוצים אותה

ונראה לי שדי הצלחתי שייתישב על ליבה

אולי ם כאן הם יכולים לעשות את זה

אבל תדעי שלומר כך ךהורים זה נתק גדול מאד, ואני אישית לא ארצה שהבן שלי יאמר לי שהא לא רוצה כסף שלי כי הוא מרגיש שהוא מכריח אותי

אני גם לעולם לא ארגיש מוכרח. אני נותן לילדים שלי מבחירתי, ואם אני לא ארצה אני לא אתן.

אתה חושב שאישה שבד"כ לומדת ואברך באמת יכולים להסתדר כלכלית ולהגיד לא תודה לכסף?

בימנו אפילו שתי משכורות זה כבר לא מספיק לכלום...

ההורים שלי לא עוזרים לנו בכלום כבר שנים

אז אם לא זכיתם בסכום עתק אני מבינה שמדובר בעבודה שווה במיוחד...

תגלה לנו, שנוכל גם...

אני גר בשכונה שיש מלא אברכים

אשתי ברוך ה' מצאה עבודה מצוינת

(מצטער שלא יכול לפרט מחשש אאוטינג, אבל זה עבודה שתפורה בדיוק לאישיות שלה, וזה לא שייך לכל אחת)

החברים שלי לא כך, מצטמצמים הרבה יותר ממני. והם מספרים שהם רואים ניסים כל הזמן.

אני נוהג לומר שהקב"ה שלח לי נס בזה שיש לאשתי עבודה טובה, כי אין לי מספיק ביטחון לסמוך עליו שיביא לי ניסים כל הזמן.

דווקא רציתי להוסיף עוד איזה 2 ספרות בתחילת המשכורת... מתאים לי ממש....

ואני אפילו לא חיה רק על חשבוני...

[למרות שפעם כמדומני כתבת..]

למה זה כבר דור שני של אברכיות

להורים של רב האברכים היום אין בכלל כסף לעזור

ואיך הם מסתדרים? או בערך או בכלל לא או מצוין

חלק עושים דברים בין לבין כמו תלמידים עריכת ספרים וכו'

חלק לנשים יש משכורת טובה 

אצלינו בקרב השכנות האברכיות עובדות במקצועות שמכניסים יותר משכר מינימום

(בשונה מהאחרות שלא עובדות בכלל או עובדות ככה בקטנה)

וזה עדיין לא מספיק להחזקת דירה, הוצאות, ילדים...שכר ממוצע לשכירים בשנה האחרונה היה בערך 9000 ברוטו, והשכר החציוני הוא  5800 ברוטו בערך[כלומר זה עקב הפערים הכלכליים, ולכןהרוב מרוויחים הרבה פחות מ9000].

כלומר נגיד ששני הני הזוג עובדים עם משכורת חציונית הם משתכרים כ12000 ברוטו- ועדיין בישראל לאנשים יש קושי כלכלי, ובעיקר עם ילדים...

אז אני יכולה להבין שאת אומרת שכל אישה מרוויחה יותר מהממוצע- כלומר יותר מ9000? אם כן ונגיד הנשים מרוויחות 10,000 אז אני מבינה שאפשר לחיות סביר כמו זוגות אחרים בישראל.

ברור ששכר מינימום לא מספיק לכלום

אבל יש הכנסה של האשה + בעל

שאמנם נכון בחודשים האחרונים לא משלמים בכלל או קיצצו משמעותית

אבל בגדול הבעל האברך מביא בממוצע 2000 לחודש או אפילו  יותר (מבחנים, כולל שישי, כולל ערב, כולל חצות, יש כוללים שמשלמים יותר ואפילו הרבה יותר- 1000 דולר כבר שמענו...)

והנשים מביאות טוב תלוי במקצוע יש כאילו שמביאות 10000 יש כאלו שמביאות 6000 

בהחלט חיים בסטנדרט פחות מאשר הממוצע במשק

שזה אומר למשל שבגדים של פוקס נקרא אצלינו בגדי מותג (מה שאצל רב העם נקרא פושט),

חוגים - אם בכלל אז אחד וגם אז את אלו של הבית ספר ולא משהו פרטי

רכב לרוב האברכים אין ואם כן אז רכב ממש טרנטה

אהממ... לא עולה לי עוד משהו אבל מן הסתם יש עוד 

או העדפתי להתעלם כי זה כבר ממש מעצבן...

לימוד תורה בשביל כסף..עצוב... ועוד חלק במימון המדינה..

וה 200 שבעלי מקבל זה המס הכנסה שלי

וה 200 שאחי מקבל זה חלק מזעיר מהמס הכנסה של אבא שלי

(או כמו שאבא שלי אמר: המס הכנסה שלי מכסה את הדתות של כל הבנים במשפחה)

וחלילה לא לומדים בשביל כסף. לומדים כדי ללמוד 

כמו שאת אומרת ממשכורת של אשה אי אפשר להרויח

אז יש הרבה יהודים בעולם ששוה להם לשלם כסף והרבה כסף כדי שאברכים יוכלו ללמוד בנחת

וטוב, כבר היו שרשורי-פלצת רבים על הדבר הזה אם זה טוב או לא טוב שזה ככה 

אבל כרגע זה ככה והכסף ישנו יש אנשים שתורמים מליונים רבים בחודש בשביל זה

נ.ב. בשביל מי שרוצה כסף ברור שלהיות אברך זה הדרך הכי לא נכונה

אתה אפילו הולך לעבוד סתם במזכירות ומרוויח 4600 לחודש בצורה מסודרת

ולא מלגה שלא נכנסת או כן נכנסת או שמקצצים פתאום כי אין כסף וכו'

האם להשקיע בערוצי חדשות ותיאטרון הבימה זה יותר חשוב? זה גוזל הרבה יותר כסף במדינת ישראל.

לצערנו המדינה משקיעה הרבה פחות כסף על לימוד תורה מאשר בדברים אחרים שהם הרבה פחות חשובים ומשמעותיים. (ולפעמים שטותיים או טיפשיים לחלוטין- כמו גדר ההפרדה לדוגמא שכבר הוצא עליה מיליארדים)

היא בונה על המצפון והכיס הרחב של ההורים מראש.

לא רואה ערך בלימוד תורה שנעשה בצורה כזאת

שאין בכך עבירה על כיבוד הורים - 

אבל שאם ההורים לא מסכימים כי זה יכביד כלכלית,

אז לתכנן מראש אפשרות להסתדר בלי זה. לא לבנות על כך ש"יפרנסו" בעל-כרחם..

אם ה"מצפון" של ההורים אח"כ הוא לתת מעבר למה שמסתדרים בסיסית לבד - זו כבר לא בעיה שלהם.

כי לא נשמע שההתנגדות היא דווקא לאותו אברך ספציפי.

אני אומרת תדברי איתם, צאי לעבוד ותראי להם איזו אשת חיל את.

הנטל הכלכלי לא ייפול עליהם אם את תקחי אותו על עצמך. בשביל האידיאולוגיה שלך.

וההורים לא עוזרים כי הם בעצמם אברכים

אבל בלי קשר כדאי לתכנן לפני איזו הכנסה כן תהיה לכם

האם יש לך עבודה ?

האם הוא יכול בין לבין לעשות דברים ?

האם בישיבה שהוא ילמד בה\כולל שמשלים באופן סדיר?

אין על החיים עם בעל שלומד תורה , זו איכות חיים אחרת לגמרי

לא לוותר בגלל ההורים 

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.