איך עשו את מנורת הזהב מקשה אחת (שמות ל"ז:17)?
2 דרכים אפשריות:
בטכניקת השעווה האבודה (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%98%D7%9E%D7%95%D7%9F_%D7%A0%D7%97%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A8)
ב"פיסול" צורת המנורה בפיסות קליפות עצי שיטים ואז מורחים על הצורה טין בזהירות, הטין מתקשה ואז שורפים אותו. ואפשר לצקת בפנים את הזהב למנורה. אם המנורה יוצאת שחורה (בגלל פיח הקליפה) משייפים ומחליקים אותה עד שכל השחור יוצא והיא מבריקה.
איך עשו שמנורת הזהב וכליה יהיו בדיוק כיכר זהב אחת (שמות ל"ז:24)?
כיכר זהב הייתה 3000 שקלים שהם 28.8 ק"ג
קודם עושים את כלי המנורה בנחת ומחשבים איזה משקל נותר.
"מפסלים" את המנורה מדונג\שרף שיטים או בקליפות שיטים.
במדבר יש אבנים.
לאבן יש משקל סגולי שונה מזהב.
הם שקלו כמה אבנים מול חתיכת זהב עד שהגיעו לתוצאה- איזה נפח אבנים ייתן נפח זהב מסוים שווה במשקל.
לקחו את המנורה המפוסלת והשכיבו אותה במאוזן על הארץ. כל זרוע מול שמו אותו נפח של אבנים שמתאים בערך למשקל (הנפח של) חוליה\כפתור מסוימים. לוקחים את כל האבנים מכל המנורה ביחד שוקלים אותם ומגיעים למסקנה אם המשקל של המנורה שפוסלה דומה למשקל שצריך להיות.
*אם המנורה פוסלה מדונג\שרף זה היה יותר קל! לקחו דונג ושקלו אותו מול זהב לדעת מהו נפח הדונג שיוצר משקל זהב מסוים. ואז הכפילו את משקל המנורה בדונג בשיעור שבו הזהב כבד (זה פי 20!) וידעו אם פסלו נכון. היו מנסים שיהיה יותר משקל מכיכר כדי שיהיה מרחב טעות.
זה היה תהליך של ניסוי וטעייה בשלב הפיסול או היצירה.
כאשר המנורה הייתה מוכנה וקרה שקלו אותה מול המשקל המתוכנן ואז מה שהיה עודף היו מסתתים מהבסיס עם אבן קשה (כי הזהב הוא רך וניתן לסיתות בקלות). שימו לב שלא נתנו שום הוראות לגבי צורת הבסיס וגובהו (שמות ל"ז: 17-24).