יש בתי"ח  שגם רחצה,

לא יכולה לישון כל הלילה...

יתרונות- מניקה מתי שרוצה ולא לפי שעות הנקה שביה"ח מכתיב,

יודעת כל רגע נתון מה עם התינוק,

בונה את הקשר...

באמת. התינוק הוא היחיד שמכתיב. גם אם הוא בוכה רבע שעה אחרי הנקה - תמיד קוראים לאמא.

היתרון של ביות מלא - הוא שהילד ליד האמא. יש הרבה שמאמינות שהריחוק הזה לא טוב. ומעט שמוכנות בשביל זה גם בשניה שאחרי הלידה לא לנוח לשניה.

ביות מלא הוא האופציה הכי טבעית לאמא ולתינוק

רוב התינוקות בגיל הזה לא צריכים הרבה, בעיקר שיאהבו אותם, וידאגו למלא את צרכיהם בהמירות האפשרית...

זה מתאפשר יותר בביות מלא...

וזה גם נותן תחושה של רוגע לאמא, להיות ליד התינוק שלה!

יש לכך כמובן גם חסרונות... אבל אני עייפה מכדי לפרט אותם... (וגם באופן אישי, מעדיפה ביות, אז...)

גם ככהזה מעבר חד מההריון לאחרי הלידה, ולהיות בלי התינוק זה לא נשמע לי נורמלי. (לגבי! לא אומרת כלום על מישהי אחרת!)

לא יכולה לחשוב על פרידה כזאת, אחרי 9 חודשים שהיה בתוכי. וברור לי שגם לתינוק זה הכי טוב להיות עם אמא שלו.

ככה אני לא מתחילה את ההיכרות איתו רק בבית, כשאני כבר צריכה להתמודד עם הכל לבד פחות או יותר.

ככה מתחילים את ההנקה בצורה יותר טובה, כי את מניקה יותר, ויותר רואה מתי התינוק רוצה. בהנקה זה דבר מאד חשוב לעלות על בעיות כמה שיותר מהר, וברור שכשהתינוק ליידך יש יותר סיכוי לזה.

אני מרגישה על עצמי, וגם קראתי על זה הרבה, שזה זמן מאד משמעותי לקשר עם התינוק להתפתח. ברור שיתפתח גם בלי, אבל יש בהפרדה משהו קשה בעיני, לאמא ולתינוק. קשה לי לדמיין שהוא בוכה שם, ואני פה ישנה ולא שומעת בכלל...

לא יודעת, ככה אני מרגישה. מן הסתם זה לא נכון לכולן. אני לא יכולה לדמיין שיקחו לי את הילד שלי. עבדתי עליו הרבה! לא אוותר כל כך מהר...

2 הסתיגויות בכ"ז:

יש מקומות עד כמה שאני יודעת, שאם את בביות, את לא יכולה "להתחרט", ולשים אותו בתינוקיה. ולפעמים זה יכול להיות מאד קשה. בעיקר כשאת לבד, בלי הבעל, ורוצה נגיד להתקלח בנחת... נגיד בלניאדו אפשר תמיד לשים בתינוקיה, כך שלא פחדתי לנסות ביות, בידיעה שאם יהיה לי קשה מידי אוכל לשים אותו בתינוקיה. זה נראה לי אידיאלי.

הסתייגות נוספת - מנסיוני היום של השחרור הוא יום מאד קשה. המון סידורים טכניים מתישים, התרוצצויות, פחות נחים, ועוד צריך להיות נחמדים לאנשים, אם את הולכת להורים, או אם יש לך ילדים בבית...ונוסיף לזה שזה בד"כ בדיוק ביום הכי קשה הורמונלית... מה שראיתי שעוזר - זה לישון טוב בלילה לפני. ז"א - בלילה הזה לא להיות עם התינוק (חוץ מהנקות), ללכת לישון מוקדם ולישון כמה שיותר טוב.

בהצלחה רבה לך!

נענה לבקשה שלי.

ביקשתי הפעם מפורשות, אמרו שבכיף, ואין בעיה, וכשהגענו למחלקה דקה לפני שבת קלטתי שאני ביולדות ב' ולא בביות מלא.

מאוחר מדי מכדי להתווכח.....

( אז עין כרם,

עם כל זה שאני אוהבת את חדרי הלידה שלהם,

אם לא אדע בוודאות שאקבל ביות מלא, יתכן ולא אחזור, ראו הוזהרתם!! )

מצטרפת למה שכתבה אורית

המעבר מהיריון הוא חד מדי, וזה מה שטוב גם לאימא ו לתינוק. להישאר כמה שיותר צמודים.

החזרתי אותה לתינוקייה רק בלילה, כי אז הם דרשו אותה, ושלחתי אותה עם הוראה מפורשת לאחיות להעיר אותי ברגע שהיא קמה. אחרי שלוש שעות התעוררתי ותהיתי למה עדיין לא קראו לי. עברו 3 שעות והיא בטח צריכה לאכול.... חיכיתי קצת, טיפלתי בעצמי, ואז החלטתי ללכת לשם, לא מחכה לאף אחת...

נכנסתי, ואת הפרצוף הקטנטן שלה, הסגול מבכי וממאמץ, והצרחות שאף אחד שם לא שעה אליהן, לא אשכח...

למה הן עשו את זה לה ולי?????

לא יכולות לטפל בכולם? בסדר! תנו לי להשאיר אותה בחדר שלי, היא צריכה את אימא שלה, ואימא שלה רוצה להיות איתה ולתת לה הכל!! למה להפריע???

טוב, פרקתי קצת......

תרצי, אכתוב מחר.

נ-ר-ד-מ-ת....

בעיקר כי אני לא סובלת את המחשבה שהתינוקת שלי שוכבת בתיבת זכוכית קרה, מתחת לפלורוסנטים וצורחת..

הרגע היא יצאה ממקום חמים וחשוך וכל מה שהיא צריכה זה אותי. אז למה לא לתת לה את זה?

הסיוט שלי זה להיכנס לחדר תינוקות ולראות שהתינוקת שלי בוכה. וזה קרה פעם אחת עם הגדולה והספיק לי לכל החיים...

אולי זה נשמע קיצוני, אבל מי שיצא לה להגיע לתינוקיה באמצע הלילה כדי להניק בטח שמעה את ה10-15 תינוקות בוכים ביחד. בררררר.....למה לעשות להם את זה? היענות לבכי של תינוק היא דבר כל כך בסיסי. ותינוק שבוכה חמש דקות זה מבחינתו נצח נצחים.

ובפעם היחידה שהיה לי ביות מלא לגמרי (אחרי שהתעקשתי איתם באסרטיביות) היה פשוט נפלא. היא לידי, בשניה שאי שומעת שהיא מתעוררת אני מניקה אותה. היא פשוט עלי רוב הזמן, חוץ ממתי שאני ישנה. אחחח..עונג צרוף.

איך נהניתי לכבות את האור בחדר ב5:30 כשהאחיות עברו והעירו אמהות להנקה. אצלנו פשוט כיבינו והמשכנו לישון בשלווה.

התינוק הוא שלך.

הוא לא שלך מרגע השחרור מבית חולים, הוא שלך כבר מהרגע שהוא נולד, ויש לך את מלוא הזכות לביות מלא, גם אם אין מקום במחלקה של ביות מלא.

יש חוזר מנכ"ל בענין לפיו בית החולים חייב לאפשר ביות מלא לכל אימא שחפצה בכך (להוציא מקרים בהם מסיבות רפואיות אי אפשר)

http://www.health.gov.il/hozer/mr19_2012.pdf

סעיף 3.3.7

ילדתי בששי בבוקר ומיד ביקשתי יולדות ג' - ביות מלא, ואמרו שיראו מה מצב המיטות. העבירו אותי בהתחלה לב' וכל שעה שאלתי מה קורה עם המעבר לג'. כבר הרצתי מחשבות בראש איך אני ישנה בתינוקיה ולא נפרדת לרגע מהבת שלי... גם היה ערב השנה האזרחית החדשה והיו בעיות עם כוח אדם, המשכתי להציק, בנעימות ובלי לתקוף (ובראש בניתי תכניות על גבי תכניות לגבי שבקשתי לא תיענה), וחמש דקות לפני כניסת השבת זכיתי לעבור למחלקת הביות, ואז יכלתי לתת לעצמי לנוח...

(אמנם שרשור ישן, אבל היה לי חשוב להתייחס)

אבל ממה שראיתי בתינוקיות - האחות תמיד עסוקה בלהאכיל/לחתל/לעזות בדיקה/לתת תרופה לאחד מהתינוקות, ובזמן הזה היא לא באמת יודעת לגמרי מה קורה עם כל שאר התינוקות שתחת האחריות שלה.

לעומת זאת - כשהתינוק לידך, גם אם את ישנה טוב, את תשמעי כל פיפס שלו, ויש לך רק אותו להשגיח עליו ולא עוד 10 כמו לאחות בתינוקיה...

גם בתינוקייה הן עושות סיבוב ביקורת כל כמה זמן, הן ממש לא יכולות לראות את כל התינוקות במקביל.

עבור מי שמעוניינות בהנקה ללא תוספות:

בביות את לא צריכה ללכת לתינוקיה כל פעם שהתינוק בוכה כדי לקחת אותו (על כל הפרוצדורה שזה דורש בחלק מבתי החולים), ואז להחזיר אותו, ואז לחזור לחדר, ואז שוב קוראים לך (כי תינוק יונק בגיל יומיים רוצה להיות צמוד לאמא שלו...)

בילדה הראשונה לא יכולתי לעשות ביות, וההליכות הלוך חזור לתינוקיה זכורות לי כסיוט - במיוחד בגלל התפרים. 

גם בלילה - יותר נוח לקום לתינוק שנמצא לידך, מאשר לקום ולהתחיל לצעוד לתינוקיה הלוך וחזור.

ואגב, ברוב בתי החולים שיש גם אופציה של תינוקיה, אפשר להביא את התינוק לתינוקיה לזמן של המקלחת/שירותים גם כשאת מוגדרת כ"ביות מלא".

השהייה המשותפת חשובה גם להגנה חיסונית. בתינוקייה שוכבים זה ליד זה הרבה תינוקות, שכל אחד עבר זה עתה בתעלת לידה של אישה אחרת, ושמערכת החיסון של כולם מאותגרת בשלב הזה. הם נושמים אותו אוויר סגור, ואותן אחיות אחת מטפלות בכולם. חגיגה לחיידקים. בחדר עם אמא, לא רק שנחשפים לפחות אנשים, גם קיים עוד גורם משמעותי: האמא נחשפת לאותה סביבה, לאותם מחוללי מחלות שמסתובבים באוויר, ומייצרת נוגדנים ספציפיים שנצרכים לאותה סביבה - והתינוק מקבל אותם בחלב. מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית!

מיד אחרי הלידה אין יותר מדי כוח

וגם התינוק בד"כ בקושי יונק

אני מעדיפה להתחיל בלי ביות

לבוא כל 3-4 שעות להנקה של הכרות

ואת הרחצה- החלפה להשאיר לצוות

אחרי יום וחצי בערך

אני מאוששת יותר

ולוקחת בד"כ ביות יום

ואם אני ממש מאוששת ביות מלא

ילדתי בלניאדו והם בכייף משנים אחרי יום- יומיים לביות

ובשבילי זה היה אידיאלי

במיוחד שלפעמים נשארתי יותר ימים

(לידות מתקדמות)

ואז כבר הייתי בכוחות לביות מלא

ואני חושבת שבלי היום- יומיים הראשונים לא היה לי כוח לזה.

ואת הקשר בונים כל החיים

וקשר של אמא רוחצת/ מחליפה

בלי כוחות לא נראה לי תורם במיוחד...

לא היה לי כוח לראות את עצמי ובטח לא אותו

ושמחתי עד עמקי נשמתי שאני לא חייבת לשמור עליו כל היום והלילה

(נשמע גרוע? טוב אולי... אבל זה גם ילד ראשון אז בכלל השינוי הזה הפחיד אותי)

כל אישה תעשה מה שטוב לה ומה שהיא מרגישה שטוב לילד שלה.

לכל אמא יש אינסטינקטים טבעיים ורגש שלה.

למרות ששומעים הרבה את הנשים שהולכות על ביות מלא - למעשה הם עדיין מיעוט.

מרבית הנשים לא מסוגלות למצב הזה שבו אחרי לידה אין לא בעל/אמא/אחות שתעזור ומצד שני התינוק לידך כל הלילה.

למעשה זה אפילו לא טבעי. אישה אחרי לידה לא אמורה לטפל בתינוק ובעצמה בלי שום עזרה.

ובוודאי לא גם בשעות של שקט להתעורר מהתינוק של השכנה.

כך שלדעתי גם ביות מלא וגם תינוקיה הם שתי אופציות לא טבעיות.

וכל אחת תעשה את השיקול האם היא צריכה יותר מנוחה או שהיא מסוגלת לעמוד בקושי הזה רק בשביל שהתינוק שלה יהיה צמוד אליה.

אמא שפויה ובריאה לתינוק היא דבר חשוב מאד גם כן. ואני בשבועות הראשונים אחרי הלידה ובלי קשר לבית חולים מסוגלת להניח ליד בעלי את התינוק עם בקבוק ומטרנה - כדי שאני אשן לילה ואחזיר לעצמי את כוחות - למרות שתמיד הנקתי תינוקות מלא והמשכתי עד גיל שנה וצפונה - ואין לי על זה שום נקיפות מצפון. (וגם לא על זה שהנחתי את התינוקות של בתינוקיה. זה מה שמתאים לכוחות שלי. וזה מקום שבהחלט מעולה לתינוק. גם אם יש אופציות טובות יותר בכל מקום בחיים כל אישה בוחרת את הבחירות שמתאימות לה. וכל עוד המצב לילד נשאר מעולה אז בכלל...)

בסך הכל למרות ניסיונות ההפחדה התינוקיה אינה כזה דבר איום ונורא ואני אף פעם לא נתקלתי בהזנחה איומה שם. מתייחסים מאד יפה לתינוקות שצורחים. וקוראים לאמא כשהתינוק שלה צורח.

אז גם מי שתומכת בתינוק ליד אמא (ובאותה אמבטית זכוכית קרה לא שמעתי בתי חולים שיש להם עריסות אחרות לתינוקות וגם ליד אמא התינוק מצוי בעריסה) לא אמורה לעשות דמוניזציה שקרית לתינוקיה.

אידיאליים, וכאי שכל אחת תבחר מבין אלו את הנוחה לה יותר.

אין כאן ניסיונות הפחדה מהתינוקייה, יש כאן חוויות אישיות מאוד לא נעימות שנשים עברו...

ובהחלט מותר לספר אותם ולהעלותם לדיון.

למשל,

בשעות שאחרי הלידה הייתי חלשה, כי דיממתי המון, ולא יכולתי לעמוד על הרגליים, התעלפתי בדרך לשרותים...

אז ביקשתי בלילה מבעלי שילך להביא את התינוקת להנקה ( הוא היה איתי )

האחיות לא הסכימו.  "שתבוא! כולן עייפות וחלשות! שלא תעשה עניין".

בעלי כעס, ביקש, התחנן, שום דבר לא עזר.

טוב,

הוא הוביל אותי לתינוקייה בכיסא גלגלים, ושם האחות בכניסה דרשה שיצא מהר כי יש נשים שיושבות ומניקות גם בתינוקייה עצמה ולא בחדר ההנקה. הוא שאל- "ומי יעזור לה? את יכולה להוביל אותה וכו'?"

"לא, אין לי זמן, וגם אין מקום פה לכיסא גלגלים, בואי חמודה'לה, תתגברי ותקומי."

איך שקמתי נפלתי, והאחות החווירה ללגמרי.... 

נו, לא עדיף היה שיתנו לי את התינוקת איתי לחדר ובעלי יעזור לי בכל מה שצריך?

ובבית זה יותר טוב?

העריסה  זה בית כלא קטן עם סורגים סביב.......

תחשבי לפעמים על הילד שבוכה ומציץ אליך בין עמודי סורג......(אומנם מפלסטיק....)

יוחזרו כל הילדים לרחם מיד!!

אני פשוט צחקתי על כל אלו שבכו על זה שנשים שמות את התינוק שלהם בבית חולים בתינוקים באמבטית זכוכית קרה

לא תהיה בדיוק האחות המפגרת שתדרוש ממך לקום עכשיו לגשת לעמדת אחיות כדי שרופא יבדוק אותך או משהו אחר ועד שתפלי לה על הרצפה??

בבתי החולים שאני הייתי (שחלקם מושמצים כאנטי טבעיים ובאחד מהם עד לאחרונה לא היתה אפילו אופציה של ביות חלקי) - הייתי מתקשרת לתינוקיה - והתינוק היה מגיע אלי או שהייתי מבקשת מראש ב-12 בלילה להביא אותו אלי לחדר.

ולבעלי היה תג ובעזרת תעודת זהות הוא יכל תמיד להוציא את הילד כרצונו.

אבל גם אני נתקלתי פעם באחות הזויה שלא הסכימה לתת לי את הילד שצרח שעה אחרי שהיה אצלי בידיים ולא ינק - כי "רק לפני שעה לקחת אותו להנקה - תכאב לו בסוף הבטן"...

ובאחות במחלקה שנכנסה למדוד לי חום באמצע שאני מניקה והתעקשה לנתק את התינוק באמצע ההנקה - ופשוט ניתקה אותו בכוח...

תמיד יש אחיות סנוביות מוזרות ותמיד יש כאלו מקסימות. זה החיסרון של בית חולים - לאו דווקא של תינוקיה או ביות.

יש ועוד איך יש!!!

יש שהן לא תישארנה בבית חולים הזה. ששום אחות לא תכתיב לי. ולא תנתק אותי מהנקה בגלל מדידת חום.

וכבר קרה שסרבתי למדוד חום כי הנקתי,והלכנו לתיק הרפואי וכתבו האמא מסרבת למדוד חום! בסדר שיכתבו.. הפחידו את הסבתא שלי..

אחרי שעה שהתאים לי מדדתי. ודרשתי שיכתבו בתיק שלי שכן מדדתי אחרי שעה(שאח"כ לא יאשימו אותי)

וכן גם איימו עלי שיביאו את השומר להוציא אותי..כשלא רציתי לצאת מהתינוקיה כשלא היה נראה להם.

שיביאו שומר איזה פחד.... ברור הרי שלא הביאו ולא יצאתי....

מהתינוקייה באמצע הלילה!

וצודקת, בכל מקום תהיינה אחיות לא ברורות...

כמו גם שתמיד תהיינה מלאכיות. לא חסר.

נפל לי התינוק באמצע הלילה בהנקה בבית חולים. כי נרדמתי. וזה מאוד מפחיד, ב"ה לא קרה לו כלום.

ב"ה שהייתי במיטה נמוכה ז"א כורסא שנפתחת והיתה על ריצפה ולא מיטה על רגלים.

זה לא כמו בבית שהילד מוגן כי המיטה שלך ליד קיר ומצד שני יש עוד הרבה רווח.

בית חולים זה מיטות גבוהות מאוד ולא צמודות לקיר ברוב המקרים.והם זזות כי הם עם גלגלים ואין שטיח או פרקט כמו בבית שזה פחות מסוכן.

בבית לפעמים אני גם שמה שמיכה על הריצפה ליד המיטה במקרה שח"ו אם יפול(אם אני לא צמודה לקיר)

בגלל זה אני גם פוחדת לקחת ביוט מלא. זה גם סכנה לתינוק. אמא אחרי לידה לפעמים מטושטשת זה גם לא בבית .. לא יודעת איך להסביר את זה ..בבית אני כן מניקה במיטה. כי יש לי מאוד תחושה כל רגע מה קורה איתו.

בית חולים זה מקום זר וקר..

אז בבית חולים אני קמה מהמיטה בלילה והולכת לחדר הנקה. אין בררה... וגם שם צריכה להחזיק את עצמי חזק שלא ארדם פתאום.. כי גם בכסא בישיבה זה יכול לקרות

כבר קרה שישבתי בחדר הנקה ולא היתה אף אמא באמצע הלילה , הרגשתי סחרחורת נוראית. דבר ראשון מהר שמתי אותו בעריסה. פחדתי שאני עומדת להתעלף..

אני חושבת שלחדרי הנקה צריכים חלונות זכוכית לכוון חדר התינוקיה.

לא יתכן שאמא תשב לבד באמצע הלילה ולא ידעו אם היא  במצוקה

לך...... כך את אומרת.....

בגלל שיש שם אור, ובמצב ישיבה מלאה בדר"כ יותר עירנים. ועובדה שהוא לא נפל לי , כי כשהרגשתי סחרחורת מיד שמתי אותו בעריסה. בתינוקיה גם בדר"כ יש פרקט או שטיח, וגם הנפילה פחות גבוהה מאשר המיטות של הבית חולים. וחוץ מיזה עצם זה שאת קמה מהמיטה והולכת לחדר התינוקיה את כבר מתעוררת ויותר יודעת מה קורה. זה לא כמו שאת מניקה תוך כדי שינה.וגם לפעמים יש עוד אמהות בחדר שמניקות שיכולות לעזור.

ולכן גם אמרתי ,שכדאי שיהיה חלון זכוכית לתינוקיה, שאחות תראה את האמא במקרה הצורך.

בבתי החולים שאני ילדתי (במרכז) הדבר היחיד שהיה אסור בלילה למי שלא בביות מלא היה להכניס תינוקות בלילה.

אבל ככה?? אפילו קוראים בלילה למי שביקשה.

את בטוחה שאסור לטפל בתינוק בלילה?? יכול להיות שחייבים לא להכניס לחדר שאינו חדר פרטי או להסתובב במחלקה עם תינוק צורח (וזה הגיוני. נשים ישנות שם) אבל להניק בחדר הנקה וכו' אני בטוחה שמותר בכל מקום!!

את התינוק .דוקא בגלל הסיבה שקרתה לי. שהתינוק נפל. ולא בגלל צרחות שלו.

פשוט מנסיון שלהם ,תינוק יותר מועד ליפול לאמא בלילה ,מאשר ביום.

לחדרים ולמחלקה.

אלא אם כן את בחדר ביות מלא. או בחדר פרטי.

וזה הגיוני. שכנתך לחדר לא אמורה להתעורר בלילה בגלל שאת רוצה להניק במיטה או להשתעשע עם הילד שלך.

בלילה מניקים בחדר הנקה - וזה ממש הגיוני בעיני.

לא הקשיבו לי ביכלל וישר הנחיתו  אותו עלי ואחרי שראיתי את הרמה של התינוקיה שם הגעתי למסקנה שאני נוטה לביות חלקי כדי לטפל בתינוק ולבנות איתו קשר ,שיהיה איתי לפחות חצי מהזמן

אני הייתי ככה וכ"כ שמחתי שהוא לא אצלי כל הזמן

לפעמים אפילו שמתי אותו מרצוני בתינוקיה, פשוט היתי "לא אני", משוגעת, כואבת, הורמונלית וכו'

מי שלא לוקחת אפידורל ,אז היא גיבורה! וכל הכבוד לה! וזה נהפך לתחרות , יש נשים שיסבלו העיקר להגיד שלא לקחו אפדירול.

ככה זה כבר נהפך בביות . נשים פה, שלא תרגשה שהן רוצות ביות בשביל להיות באופנה , ולהחשב אמא יותר מסורה, לא לכולן מתאים הביות , וזה מציון והיא עדין נשארת אמא מדהימה.

זה מזכיר לי כמו  לידה בבית שנהפכה לאופנתית והרבה רוצות בגלל החברות.(היו פה כבר שרשורים על אישה, שחשבה אולי תלד באוטו. או עם דולה מרוב שרצתה לא ללדת בבית חולים)

לא אומר חלילה שום דבר על אלו מעדיפות תינוקייה. חס ושלום!!!!

כל אחת צריכה ללכת עם ליבה ולעשות מה שטוב לה!

אין בזה "גיבורה" או "מזניחה", חלילה!!!

מבחינת הצורך של התינוק - התינוק היה בתוכך 9 חודשים, וזקוק דווקא אחרי הלידה להיות בקרבתך. הוא עבר משהו טראומתי לא פחות ממך. את יודעת שהרגע הטראומתי ביותר לאדם בעיני הפילוסופיים הוא הלידה? נכון שזה טבעי, אך זה לא מפחית מהעוצמה ומהשינוי החד שהוא עבר. לדעתי חבל להוסיף לכך ריחוק ממך, ואור פלורוסנט (שיש על כך מחקרים שאינו טוב), ואי מילוי צרכיו מבחינת היענות לבכי שלו (לא תמיד, אבל הרבה פעמים. היענות מבחינת צורך במגע, ואוכל), ואפילו התמודדות עם חיידקים כמו שבהתהוות כתבה.

אם את מתכוונת להניק: אם את מניקה בלעדית אז לרוב עדיף ביות מלא מבחינת שמירת הכוחות שלך - כי רוב הסיכויים שהתינוק שלך ירצה לינוק בזמנים שונים, לאו דווקא בזמן שמעירים להנקה (ויעירו אותך גם בזה).

ואם תגידי - לא נורא, עדיף שאנוח ביומיים האלו ויתנו לו מטרנה בלילה, זה בעייתי משתי סיבות: א. זה יכול להפריע מאוד מאוד לתקינות ההנקה, עד כדי הפסקתה (לא תמיד כמובן, אבל יכול לגרום לכך), ב. ייתכן וזה מוריד מהתועלת החיסונית שבהנקה (זה על סמך מאמר מרתק שקראתי, מכיוון שאני לא מומחית בעניין כתבתי רק "ייתכן")

(לאלו שלא הצליחו/מצליחות להניק: ככה ה' רצה! וזה מה שכנראה טוב לתינוק שלכם!)

נראה לי שהרבה מהנשים ששמות בתינוקייה, זה מפני שזה הנוהג, ולא עצרו עצמן לשאול - אילו לא היה נוהג כזה, מה היו רוצות? אני מניחה שאילו זה לא היה הנוהג, הרבה יותר יש כאלה שהיו עושות ביות מלא, אך כמובן לא כולן, יש שרוצות תינוקייה מסיבותיהן ושיקוליהן (אפשר לקרוא לפעמים נשים שמתלוננות שבסורוקה יש רק ביות). יש נשים שהתינוקייה היא הצלה בשבילן, לדוגמא לאחר לידה קשה כגון ניתוח (יש כאלה שכן עושות ביות מלא אחרי ניתוח, אבל זה קריטי שיהיה מלווה צמוד אליהן). יש כאלה שאומרות שהן רוצות לנוח כדי שיהיה להן כוח אחר כך, ולדעתי הן צודקות, זה באמת חשוב לנוח. לכן אני חושבת שהאידיאל הוא שיהיה מלווה צמוד. גם אם כל האחיות של התינוקיה - במקום להיות בתינוקיה, הן היו עוברות בין החדרים ועוזרות בשעת הצורך- אני מאמינה שזה היה פותר את הקושי של רוב הנשים (שכן רוצות ביות, אך לא עושות זאת).

אישה שלא עושה ביות מלא מסיבה כלשהי - כנראה שכך ה' רוצה, וזה מה שטוב עכשיו לה ולתינוקה. 

כל מה שכתבתי, לדוגמא לגבי הצורך של התינוק, כתבתי קודם כל רק את דעתי, וגם כמו שכתבתי, נשים רבות עושות מה שנהוג, לפעמים אפילו מבלי לדעת שיש עוד דרך, וגם עוד דרך להסתכל על זה.

ברור שביות מלא הוא אופציה טובה רק כשיש כח, ואני ממש לא ממליצה את זה למי שקשה לה, כי חשוב יותר שתשמור על כוחותיה, יהיה לה עוד לילות רבים להיות ערה...

דיברתי רק מנקודת מבטי, שב"ה ב"ה ב"ה זכיתי ללידות טבעיות וקלות, והיה לי כח לזה.

ממש ממש לא חושבת שנכון שמי שגם ככה קשה לה, בטח אחרי לידה קשה או ניתוח, שתקשה על עצמה עוד יותר בטיפול בתינוק. להיפך. זאת תהיה טעות לדעתי.

מה שכן - מסכימה עם האמירה שלעיתים התינוק נמצא בתינוקיה רק כי "כך נהוג", בלי שהאמא העלתה על דעתה לחשוב רגע מה מתאים לה. נראה לי שלאט לאט ב"ה המציאות הזאת נעלמת, כי בהרבה מקומות כבר מציעים ביות.

בכל אופן, לי נותן כח לראות לידי את הדבר המתוק הזה, ולזכור למה הסבל שלי עכשיו... זה אישי לגמרי, כתבתי את הצד שלי.

בכלל - בכל מה שקשור ללידה הריון והתאוששות מלידה, נראה לי שכל אשה, בכל בחירה שלה - צריך רק להעריץ!!!!!

מי כמונו יודע את זה... זר לא יבין זאת... ואני לא נכנסת לשיקולים של אף אחת!!!

רק למי שרוצה לשמוע דעות שונות בעניין, כדי לחשוב מה הכי יתאים לה - בשביל זה השרשור פה נראה לי.

בהצלחה לכולן!

היו למרבית הפליאה - פלורוסנטים.

בתינוקיות אני רואה אחיות מקסימות שנענות לצרכים של התינוק במהירות יפה מאוד.

אני מאמינה שיש הרבה הרגעה בריח של אמא ובשמיעת קול הנשימה שלה וכו'

אבל בבקשה לא להפוך את התינוקיה למקום אכזרי.

גם את הביות המלא אפשר להפוך לדבר אכזרי הנוגד את דרך הטבע - שבה רק היולדת אמורה לטפל הן בעצמה והן בתינוק ללא שום עזרה - מה שעלול להביא לדכאונות אחרי לידה ולהתמוטטות עד כדי אי טיפול בילד.

דרך העולם הטבעית היא שלאישה יולדת יש תמיכה ועזרה והיא לא בודדה לחלוטין בטיפול בתינוקה מרגע הלידה למשך לפחות 48 שעות---

ואף אחת מהנשים שמשאירות בתינוקיה לא מדברת כך. כי אנו יודעות שלכל דבר יש מעלות וחסרונות.

ואמא שמשאירה את תינוקה בתינוקיה יכולה להיות גאה על זה שהיא משאירה את ילדה במקום בטוח ודואגת שיש לו אמא בריאה.

בדיוק כמו שאמא בביות מלא יכולה להיות גאה שהיא משקיעה כוחות מעבר למה שטבע הבורא כדי לדאוג לתינוקה גם לריח של אמא ולתגובה במהירות האור.

חבל שאני שומעת בדברים פה ריח של התנשאות כביכול יש אמהות מרוממות ומסורות שיש להן הרבה מודעות והן מבצעות בדיוק את הדבר הטוב לתינוקן. ואמהות "פשוטות" ובלתי מודעות שמשליכות את ילדיהם למקום אכזרי ובוחרות לתת לו גם מטרנה בלילה ישמור אותנו הקל....

הנה אני קראתי את כל מה שכתוב על ביות מלא - ובגאווה מלאה בחרתי שהטוב ביותר לילד שלי הוא השילוב של מקום מעולה בשבילו (תינוקיה) ואמא רגועה שישנה. וההנקות שלי הצליחו בלי עין הרע מעולה יותר מהרבה אחרות למרות שהילדים שלי אכלו בלילה מטרנה ולא רק בבית חולים אלא גם סתם ככה כשהיה צריך ליצור להם מחדש אמא שפויה.

ודברי למעלה כביכול ביות מלא הוא אכזרי היו רק לשם השוואה איך אפשר לתאר חיסרון של שיטה ולהפוך אותה ל"אכזרית" שאמהת בוחרות בה רק בלית ברירה או מחוסר מודעות.

אני בהחלט מכבדת מבינה ומעריכה נשים שמעדיפות ביות מלא - יש בהחלט יתרונות גם לביות מלא - לאמא שמסוגלת.

מאוד לא אהבתי את התינוקיה בשערי צדק

לדעתי האחיות לא יכלו ולא ממש התאמצו לתת מענה לתינוקות

הרבה פעמים נכנסתי לילד שלי ומצאתי תינוקות בוכים והאחיות לא ממש משתלטות.....

להרגשתי האוירה שם עשתה לילד קצת טראומות,שמחתי להוציא אותו משם

לצד הילד!!!!

פתאום בתינוקייה, תינוק בן יומו צריך לשהות לבד???

חוץ מזה שבבית אני לא שמה תינוק כל הלילה בפלורוסנט 

חס וחלילה התנשאות. 

במחילה, בבקשה תקראי שוב את מה שכתבתי, ותראי שהזכרתי דברים שכתבת - כגון שאני חושבת שנשים צריכות לנוח אחרי לידה ולכן צריך היה שיהיה מלווה ליולדת. וכתבתי עוד כמה דברים בעניין...

בעיני, אם מישהי לא שמה בביות מלא, זה אומר שלא שמה בביות מלא...ותו לא.

הפוך, כתבתי את דעתי, וטרחתי לציין שוב שזאת רק דעתי. וגם דאגתי שאם מישהי תסכים איתה אבל בכל זאת לא שמה בעבר או לא תוכל לשים בעתיד וזה יצער אותה, ולכן הוספתי סייגים שהכל מ-ה' וכנראה שכך צריך להיות. 

כתבתי גם שיש נשים שלא מעוניינות, שאפשר לראות שיש מתלוננות על סורוקה מסיבותיהן ושיקוליהן. ואני חס וחלילה לא באה אליהן בטענות.

אם את רוצה לשמוע מישהי שכן באה בטענות, אוכל להפנות אותך לאחות במחלקת יולדות (!) שאני לא מסכימה איתה. אבל היא משתפת באינטרנט,ואת תוכלי לראות את ההבדל הגדול בניסוחים.

אתן דוגמא כדי להסביר מה שכתבתי, ולמה כתבתי.

חשוב לי ארץ ישראל מתוך אמונה בתורת ישראל.

עם הזמן נחשפתי לנושא אהבת הסביבה, וזה נראה לי נושא מאוד חשוב, עד כדי כך שאני חושבת שזה נושא שהציבור הדתי צריך להוביל מתוך אהבת ארץ ישראל, ומתוך בריאות תפיסתית (לא כמו מה שקורה עכשיו שמי שמוביל נושא זה עושה זאת לדעתי פעמים רבות בצורה לא תורנית ומעוותת).

עם זאת, אני כן משתמשת בכלים חד פעמיים. 

אם לא הייתי מודעת לבעייתיות שבעניין, הייתי מתוך הקלות שבדבר, משתמשת בזה הרבה יותר.

אבל במערכת השיקולים שלי אני מכניסה כמה שיקולים ולא רק את אהבת ארץ ישראל, אלא גם את השיקול של הכוחות שלי. ולכן אני כן משתמשת בכלים חד פעמיים (וכאמור, פחות מאשר לא הייתי מודעת לבעייתיות).

באופן אישי אני מאמינה בחשיבות של ביות מלא. מתוך רצון להיטיב אני כותבת פה, כדי שזה יילקח במערכת השיקולים של כל אחת ואחת (ומי שלא מסכימה עם החשיבות של זה, בלי קשר במצבה אחרי הלידה זה בסדר גמור, זאת רק דעתי!).

יש סיפורי לידה שאני מכירה, שאילו חלילה הייתי מתנסה בהם, לא נראה לי שהייתי עושה ביות מלא (אולי, אם היה מישהו צמוד אלי לגמרי, בלי שאדאג, שזה משהו שלא היה לי עד היום).

ובכל מקרה כן הייתי מכניסה את החשיבות בתור שיקול, ולאור מצבי מבינה שעכשיו זה לא מה שצריך להיות. 

וההשלמה שאת מדברת עליה היא כל כך נכונה, בכלל בחיים, ובפרט בלידה. מסכימה עם כל מילה.

שביות מלא הוא יותר טוב - והאחרות לא יודעות/ מתפשרות כי אין להן כוח.

ואני אומרת שתינוקיה היא לא פחות טובה מביות מלא אלא שיטה שונה בלבד להתמודד עם הבעיה שאנו בבית חולים ולא בסיביבה הטבעית. לכל אחת מהשיטות מעלות וחסרונות.

ולכל אישה הבחירה להחליט מה נראה לה יותר משובח מהשתיים.

וכל הכבוד גם למי שמסוגלת לתינוקיה!!

פה באמת דעתי שונה

אבל זכותי, נכון? 

בעיני זה מבורך שיש בפורום ריבוי דעות, זה מעשיר ומעמיק את הידע ואת הבחירה.

שאני אומרת כל הכבוד גם למי שבחרה בביות מלא - ותסתכלי בהודעות הקודמות שלי.

אני חושבת שכל אחת כל הכבוד לה על כל בחירה שהיא בחרה מתוך ידע-

במיוחד כשמדובר בדברים בתחום האפור... שיש חסרונות ומעלות ל-2 הצדדים. ושבכל בחירה מוותרים על משהו אחד בשביל אחר.

תמיד את האורות. הפעמים הבודדות בהן הבת שלי נחשפה לאור חזק אצלי במחלקה היו כשנכנס איש צוות והדליק. ברגע שיצא, כיביתי חזרה.

ולגבי מנוחה, לא תמיד ישנים טוב יותר כשכל שעה וחצי צריכה לגרור את עצמך מהחדר להנקה כי הקטנה לא רגועה... והיא לא רעבה, היא פשוט לא רגועה. כך ראיתי בשתי הלידות.

ולא הצלחתי להבין מאיפה באה לך ההרגשה הזאת (של ההתנשאות). יכול להיות שאת משליכה על התגובות פה תגובות של נשים אחרות שפגשת?

היי,

אני בעיקרון חושבת שעדיף ביות מלא אבל החוייה שלי הייתה קצת שונה..

אחרי הלידה הייתי מאוד מותשת ובגלל העומס גם הייתי במסדרון,

ופתאום קלטתי שהתינוקי שלי נמצא ממש כמה חדרים בהמשך המסדרון אבל ממש לא הרגשתי חשק ללכת אליו..

הרגשתי נורא שככה אני מרגישה אבל פשוט הייתי מותשת ובלי שום רצון..

אז באמת שמחתי שלא לקחתי ביות מלא כי אז זה באמת לא התאים לי, וגם כשכבר הייתי בחדר הלחיץ אותי להיות איתו כ"כ הרבה זמן- פתאום יצור חסר ישע באחריותי.. והייתי צריכה קצת זמן להתרגל לזה..

מה שאני בעצם מנסה להגיד זה שהכול תלוי הרגשה.. וצריך לזרום עם התחושה שלך אחרי הלידה..

וכמובן שאת יכולה בהתחלה להגיד שאת לא רוצה ביות ולהתחרט אח"כ (לפחות בלניאדו..)

צריכה את העזרה עם התינוק עם ההחתלה והשטיפה,

בלילה צריכה לישון.! מאכילה ב12 נותנת מטרנה ב3 ומאכילה שוב ב6 ואת זה אני עושה רק בבי"ח.

בבית יש לי את המיטה שמתאימה להניק בה בשכיבה ואני בכלל לא ערה בזמן הנקה.

בבית חולים אם יתפסו אותי בסיטואציה כזו -אההההם וגם במיטות שם זה באמת מסוכן.

בשע"צ חוץ מזמני טיפול של רופאים וכדו' הילד יכול להיות כל היום איתי.וזה מעולה

אני צריכה את השינה שלי וההחלמה מהמאורע הכי סוחט כוחות שעברתי.

אח"כ הולכת לבית החלמה ליומיים שלושה

וחוזרת הרבה יותר חזקה הביתה.

הילד הכי חשוב ,אבל מה התועלת, אם לא תהיה לו  אמא שיכולה לדאוג לו בבית.

וכך אני

יש נשים שמתאים להם משהו אחר

סבבה

מוסיפה סיפור טראומתי שהיה לי-

כשהיתי בעין כרם בלי ביות כמובן- ביום הילד נמצא כל היום אצלי ולא מביאים לתינוקיה .

חוץ מילדים של אמהות לאחר ניתוח וכדומה.

ואז רציתי להתקלח - עומדים עם סטופר מתי תבואי לקחת את הילד

וכשרציתי פעם לאכול האחות לא הסכימה שאשאיר- תשימי אותו לידך ותאכלי

אמרתי לה - אבל הוא מפריע לי

התינוק של-ך מפריע ל-ך??? היא שואלת בתדהמה ומסתכלת עלי כמו

בסוף לקחה אותו והרגשתי אמא זוועה שמשאירה את תינוקה עם מי שלא סומכת עליה.

ועוד בדקו כמה פעמים מתי סימתי לאכול.

הבעיה שהיום הכל נופל על ההורים וביחוד על האם כימעט בלי עזרה וכולם מצפים ממנה להיות  סופרוומן

וקופצות מהבית חולים הביתה לעשות איזה שטיפה

יש אישה שקופצת מבית חולים לעשות שטיפה?

שכולם מצידי יקפצו לי.... יש גבול לכל צחוק

אבל מישהי שאני יודעת על קיומה (וזה עוד היה אחרי קיסרי)

נו אין את השיר על הדודה ההיא שבאמצע הניתוח היא אכלה חצי תפוח?!

ושלא יתפלאו אם הם יתמוטטו יום אחד..

יעשו להם קבר מזהב?

והם לא מרגישות את זה שהן צריכות לנוח...

הרבה פעמים זה באמת מתנקם בהם בגדול - יותר מאוחר.

ובכל מקרה - משכב לידה הוא 6 שבועות. וזה הזמן המומלץ להמשיך לנוח. תרים את היד מי שבאמת נחה שישה שבועות...

יש לח חברות, שהם טוענות שהם כל יום מטאטות את הבית ועושות שטיפה, ולא נרדמות עם יש כוס בכיור.

אז הייתי אצל אחת החברות שלי האלו, הגיבורות הלאומיות שהם הולכות לישון באחד בלילה ומהבוקר הם רק עובדות ומנקות....

בקיצור אני יושבת בספה, וחשכו עיני, ככה בישיבה אני רואה את המקרר, ומתחת למקרר יש טונות של לכלוך!!!!

העיקר שהיא שוטפת כל יום... סיפורי סבתא. אז אני ממש לא שוטפת כל יום ורחוק מיזה. אבל בחיים לא יתישב מישהוא על הספה אצלי בבית ויראה לכלוך מתחת למקרר, זה לא היה סתם לכלוך לא ראו ריפצה בכלל היה שם עומס מטורף של ליכלוכים.... כמובן שלא אמרתי כלום, אבל עמדתי להתגלגל מצחוק,,

ועוד חברה אחרת עם 4 תינוקים קטנים...גם משהוא מיוחד. סתם כך קפצתי אליה ונכנסו עם הילדים למטבח כי אכלנו ארוחת ערב, תשמעו אני רואה את הגז שלה מלוכלך ברמות שאין כאלו, לא אמרתי כלום והיא פתאום אומרת את כל הבית אני מקרצפת כל יום, אבל את הגז מעולם לא ניקיתי מאז שניקנה --בערך 3 שנים.. היא שונאת לנקות גז..

קיצר אני מאוד אוהבת את החברות שלי, אבל החברות האלו שמתחילות להגיד כמה הם מתקתקות, בזה אנחנו חלוקות... ז"א במשחק שהם עושות......והכי קטע שהם נותנות לי את ההרגשה שאני לא הבסדר, כי הם משקיעות את כל הנשמה בבית

ממני לא בסדר שאני לא ערה עד 1 בלילה בשביל נקיון.

בסוף עוד נקיון כזה..... ומה לעשות אני רואה הכל. עכשיו תבדקו כולם מתחת למקרר......... חחחחחחחחח

וגם למדתי שאצל אחת להגיד שהיא מתקתקת את הבית זה לא אומר שהבית שלה יותר דופק ממני.

אולי מה שלי לוקח שעה לה לוקח 5 שעת. כי אני עושה הכל תוך כדי. בישול , נקיון, כביסה, אמבטיות, האכלה,, ועוד מפטפטת בטלפון, זה ענין של זריזות. אז לא צריך להרגיש לא בסדר לעומת מישהיא אחרת.

בנושא זה ובכל נושא, אפידורל, ביות, הנקה וכו

אני מיד ערכתי את זה, ואני מצטערת שהספקת לראות.

קצת הפריע לי הביקורת שלך, על הנשים האלה. מה אכפת לך שהן מעדיפות לשטוף את הבית ולא את הגז? וגם אם הן משקרות, מה כל כך חורה לך?

למה את מרגישה שאין מתנשאות עלייך רק כי הן שוטפות, או רק אומרות שהן עושות את זה?

את יכולה להיות אישה נהדרת גם אם לא תשטפי אף פעם.....

אני חושבת (קשה לעשות קל להגיד) שאת צריכה להפסיק להשוות את עצמך לאחרות. תהיי את וזהו.

שאני אוהבת . כי אם כמו שכתבתי אני לא כ"כ בקשר.

זה לא עושה לי טוב , הם רואות אותי מבלה. נהנת. והם לא מבינות איך אני עושה את זה כשאני אמא,

איך העזתי לצאת לקניון כשיש כלים בכיור? ועוד חזרתי והלכתי לישון ??? ממש אישה זוועה.

אז לכן באמת אני מעדיפה להישאר חברה עם מישהיא שלא חושבת שעקב נשואי אני צריכה לבטל את עצמי.

ומבחינתי ממש לא מענין אותי מה קורה בבית אחר . סתם הצחיק אותי. באתי הביתה אמרתי לבעלי אתה זוכר שהחברה הזאת היתה פה שבת ואמרה שהיא לאאאאאאא נרדמת כשיש כוס בכיור..... אז יש מלא לכלוך מתחת למקרר.

חח בטח לא לי

ואני אדגיש שאני לא דוגמא כי אני מאוד היפרית ומאוד קוטבית אז ביום אחרי שחזרתי הביתה עם הילדה כבר עמדתי וניקיתי כי זה היה חשוב לי והרגשתי טוב שבית נקי ומסודר

וגם שבןע אחרי קיסרי כבר  הלכתי עם הילדה לגינה וניקיתי והכל למה מישהו יעשה במקומי?ואני גם לא רוצה שיעשו במקומי

לא באמת מקנאת כי ה' נתן לכל אחת מה שטוב לה.

אצלי זה נשמע כמו פלא מהלך

שה' יתן לך תמיד כח

ולכולנו

העיקר הבריאות

שעות המנוחה האלה אחרי הלידה כל כך חשובות לי. היכולת לאכול, להתקלח, לנוח בלי חשש שהתינוק יבכה (למרות שכן יש חשש  קל שיתקשרו מהתינוקיה ),  ממש מחיים אותי ליומיים של אחרי הלידה.

ועוד בלידה השנייה שלי הגדלתי לעשות ובלילה השני והאחרון שהייתי שם, אמרתי להם לתת לו מטרנה. הייתי כל כך עייפה וחלשה (עם הומוגלובין 8) והחלטתי ללכת לישון כל הלילה. אבל אני לא יודעת אם אעשה את זה גם בלידה הבאה. אומנם המנוחה ממש הועילה לי, והרגשתי עצמי אמא בריאה וטובה יותר, אבל מאז האצבע הייתה קלה על ההדק, ולא היה לי כל כך אכפת לתת לתינוק מטרנה גם בבית. אם משהו קטן לא הסתדר עם ההנקה , פשוט הכנתי בקבוק... 

ובאמת הפסקתי להניק לגמרי כבר בגיל חצי שנה (אבל זה גם היה אחרי סמסטר מאד טובעני, שכל שתי הפסקות הלכתי לשאוב , ולמדתי כל יום מ8 עד 6... והיה לי מאד מאד קשה להמשיך במצב הזה)

היה חשוב לי להדגיש שיש גם צדדים טובים באי- ביות , המנוחה שהגוף צריך היא כל כך חשובה... לא חושבת שאי פעם אשתמש בביות מלא.

בהצלחה ומזל טוב גדול

גם אני רוצה איתי את התינוק שלי כמה שיותר,

אבל אחרי לידה, בימים הבודדים (בע"ה) שאת עדיין בבי"ח,

לגיטימי להתאושש,

לישון קצת יותר בשקט(אל דאגה, גם ככה לא ישנים בשקט בבי"ח...)

להתקלח או ללכת לשירותים בשקט כשאת רוצה ולא לחשוש שהשארת תינוק בחדר

זה הגיוני מאד.

זה צורך.

זה לא סותר את זה שאם מתאפשר לי אני אשאיר את התינוק הרבה לידי,

וארעיף עליו אהבה בימיו הראשונים בעולם....

ואניק אותו וכו'.......

שתי הדרכים לגיטימיות והגיוניות.

הרושם שנוצר כאילו לשים תינוק בתינוקיה זה יותר "בורגני" ופחות משקיע בילד, או לא יודעת איך לקרוא לזה,

זה לא נכון לדעתי.

"אתמול שלחו אותי לעזרה במחלקת ילודים. בתינוקיה. אני חושבת שאם יש גיהנום על פני האדמה - זה שם.
תינוקות בוכים, בוכים, צורחים, צורחים, ואמא שלהם במקום אחר. האחיות הותיקות כבר לא שומעות את הבכי. מבחינתן תינוק בוכה הוא תינוק חי ובריא, וזה מספיק.
ואצלי - הבכי הזה מגיע אלי, אל קצות העצבים החשופים ביותר, ודופק שם, חותך שם, קורע מבפנים.
אני מנסה לנדנד את העריסות, לדבר, לשיר, ואח"כ, כשיש יותר זמן, גם להרים תינוק אחד ולהיות תחליף אמא בשבילו, למשך 10 דקות, עד שהוא נרדם. ובעוד אני מדברת אליו ומלטפת, תינוקת אחרת בוכה, ואני מנסה לשדר לה בטלפתיה (כי אסור להסתובב עם תינוק בידיים), שעוד מעט אני איתה.
ואח"כ מגיע תינוק מחדר לידה והוא שוכב לבד בארגז הפלסטיק שלו וידו נאחזת בצינור שמשתלשל שם.

ואח"כ התינוקות יוצאים לאימהות שלהם. מי שלא בביות (3 בביות ועוד 14 שלא) יכול להישאר עם אמא מ- 17:00 ועד 20:00, אבל ב- 18:00 האימהות כבר מתחילות להחזיר את התינוקות.

ויש כאלו שבאות להתייעץ עם האחות על הנקה - כל אחת יוצאת עם בקבוק של מטרנה או המלצה לפטמות סיליקון. וזאת עוד אחות שממש מעודדת הנקה (זה לפחות מה שהיא חושבת).

ואני כועסת - על האימהות, על המשפחות שלהן שמוכרות להן את השטות הזו שרצוי לנוח אחרי לידה ושאפשר בכלל לנוח בלי התינוק ועל המערכת שמאפשרת לכל זה לקרות ואפילו מעודדת, במקום לנקוט עמדה ולהגיד- רק תינוקות חולים ממש יהיו בתינוקיה. כל השאר - לאמא. אפשר לעשות גם פוטותרפיה או ניטור של הלב ליד מיטת האם ולא בתינוקיה, אם באמת רוצים.

......

וכל הזמן רציתי לברוח משם, רציתי לבכות, רציתי לרוץ החוצה למחלקת יולדות ולצרוח לכל האימהות: התינוקת שלכן צורחים עכשיו בתינוקיה! רוצו לשם מהר וקחו אותם!, רציתי לקחת את התינוקות איתי הביתה, רציתי להניק את התינוקות שבכו (שאלתי אם אפשר ותנחשו מה היתה התשובה...), רציתי כבר לחזור הביתה אל הבת שלי ולנשק אותה מיליון נשיקות ולהצמיד אותה חזק חזק אלי ולא לעזוב לעולם.

ובמקום כל זה, נשארתי, לא צרחתי ולא בכיתי, ניחמתי את התינוקות כשיכולתי, ליטפתי, נישקתי, נשמתי עליהם, הסברתי להם מה קורה להם, כי אני מאמינה שהם מבינים הכל בגיל הזה, ובסוף המשמרת הלכתי בצעדים כבדים הביתה.
בלילה, תוך כדי שאני מנשקת את בתי מיליון נשיקות ומצמידה אותה אלי חזק חזק, ומיניקה אותה, חלמתי שאני שוב שם, בגיהנום הזה, במקום העצוב הזה, וגם עכשיו אני מלאה בכאב ואין לו מוצא, וקשה לי להכיל אותו."

זאת העובדה שהלידה היא אירוע שמתיש מאוד את האמא, ולכן היא חייבת מנוחה אחריו וכו'.

ואני רוצה להגיד לכן שזה לא חייב להיות ככה. 

מי שרוצה פרטים - באישי...

בע"ה

העלתן נק' למחשבה..

כמובן, אם יש למישהיא משהו להוסיף, נשמח

עשה לי צמרמורת נוראית

והחזיר אותי 11 שנה אחורה אז ילדתי את הבכור שלי

במקום בלי ביות מלא, והבן שלי היה בתינוקיה.

בדיוק אותה חויה. בדיוק.

בלילה הראשון ישנתי בתמימות

(האחיות נתנו לו מי סוכר בניגוד גמור להנחיה שלי להנקה בלבד, כי ריחמו עלי ורצו לתת לי לישון, ארררר)

אחרי שקמתי בבוקר וראיתי מה כתוב לו בגליון הרפואי הבנתי שאם אני לא אהיה צמודה אליו הן יעשו מה שהן רוצות

כך יצא שבלילה השני הייתי איתו כמעט כל הלילה בחדר הנקה ובתינוקיה, וראיתי מה הולך שם

קודם כל אור חזק מאוד, ממש מסנוור, כשכל התינוקות שוכבים על הגב. עינוי.

בנוסף - רדיו בקולי קולות, כדי שלאחיות לא יהיה משעמם, וגם כדי להתגבר על הצרחות

המון צרחות.

הן לא יכולות להשתלט על זה, 3 אחיות במשמרת, וכל אחת ברגע נתון יכולה לטפל רק בתינוק אחד.

הבעיה שבכי זה דבר מדבק, וכשתינוק אחד מתחיל לצרוח הוא מעיר את כולם.

התינוקות צורחים, והאחיות מנסות להאכיל כל פעם תינוק אחר אבל לא מתגברות על הבלגן

הן די אדישות כמובן, כי אי אפשר לעבוד בכזה מקום בלי לפתח אדישות תהומית.

אז הן יושבות ומפטפטות (בצעקות, כי הרדיו ממש חזק) ומנסות תו"כ לתת בקבוק לתינוק זה או אחר.

והלב שלי, כל שניה שם, נשבר לאלפי רסיסים. שוב ושוב ושוב.

פשוט בכיתי איתם.

עד היום, 11 שנה, עוד לא נרגעתי מהחויה.

אני בוכה....

אבל באמת היה ניתן לתת טיפול יותר יעיל ליד האמא.

אני שמה לב לכמה 'אי דיוקים' בשתי הכתבות שהבאתן

• השוואה בין הורים בריאים שלוקחים את תינוקם למיון, לאישה אחרי לידה שאיבדה כמויות של דם, עברה אירוע גופני, שלא ישנה, הורמונים משתוללים, וכו'.
• המחקר של השינה- לא יודעת מה איתכן, אני ישנתי נהדר בין ההנקות (פשוט הנחתי את הטלפון על ידי וכשהפיצי התעורר התקשרו אליי כדי שאבוא)
• תינוקות בוכים , זו עובדה. מוזר שהתינוקות בכו ובכו והאמא שלהם לא הגיעה. קצת לא הגיוני שהאחיות לא התקשרו לאם כדי שתבוא.
• כשאני התייעצתי בנוגע להנקה, הם ממש עזרו לי. אחת אפילו הראתה על השד שלה מה התנוחה המומלצת. הם אפילו 'מחביאים' את הדוגמיות מטרנה שלהם במגירה, ורק מי שמבקשת מקבלת. אפילו שהילד שלי לא אכל 7 שעות כשהוא היה בן 4 ימים (הבכור היה בפגייה 5 ימים), ונורא דאגתי, הם אמרו לי ש"כשהוא יהיה רעב- הוא יודיע..."
• אגב, בבן הבכור, רצו לשחרר אותי ואותו להשאיר, אבל רק בגלל שאני מניקה, הם החליטו להשאיר גם אותי במחלקת יולדות, אע"פ שהיה שם יחסית צפוף.

חבל סתם להפחיד אמהות בדברים חסרי שחר.

זו לא כתבה, עברתי את זה בעצמי, בעודי שוהה במחלקה עם בני הבכור

אלה עובדות מהשטח (מהלילה, לא בשעות היום)

למה הן לא התקשרו לאמהות?

אולי כי יש אמהות שלא כזה עקרוני להן שיעירו אותן להנקה, והן מעדיפות שבלילה יתנו להן לישון ויביאו לתינוק בקבוק

הבעיה ש-3 אחיות הן כח די מוגבל כשצריך לטפל בתינוקיה שלמה של תינוקות צורחים

תכל'ס הייתי היחידה שם בלילה, ועוד אחת שקמה לתינוק שלה אבל לא הצליחה להניק ונתנה בקבוק

אני לגמרי לא שופטת אותך

תכל'ס כל אמא עושה את הבחירות שלה

אבל אני מדברת על מצב שאמא לא מודעת למה שקורה עם התינוק שלה, וחושבת שהוא מקבל טיפול מצויין, ישנה לה בשקט בזמן שהתינוק צורח וסובל.

הרי במילא עוד יומיים תהיי איתו\ה בבית, ואם הוא יצרח מי יחזיק אותו על הידיים כל הלילה?

יש איזשהי תחושה שהאחריות של אמא על הילד שלה מתחילה רק מהשחרור

(תורמת לכך גם האוירה במחלקה, והיחס של האחיות כאילו לאמא אין מה להתערב להם וכו')

אישית - מעדיפה לדעת מה קורה עם הילדים שלי

ולכן בשום אופן לא יכולתי להשאיר את הבן שלי צורח בתינוקיה אחרי שראיתי מה קורה שם

פשוט לא הייתי מסוגלת ללכת לישון

לא באה לשפוט ולא להכריז מה צריך להיות

המצב כואב לי כי מדובר בהרבה אמהות שפשוט לא יודעות את המצב לאשורו

במיוחד בלידות ראשונות

יאללה, שבת שלום

בשתי יממות הראשונות כי בכז אני אחרי ניתוח....כלום הביאו לי אותו וכשרציתי להיות איתו ביחוד אחרי שראיתי מה הולך בתינוקיה הייתי תמיד צריכה להחזיר אותו....

מיד כשבוכה, ולא משנה מה יהיה, והן קוראות מיד.

וביום הילד כל היום איתי מלבד הפעמים שהילדים נכנסים לבדיקת רופא וכדו'.(ואז וידאתי לפני כן שהילד אכל)

אני יכולה לכתוב תאור מזעזע על אמא שהילד היה צמוד אליה ואפילו לשרותים לא יכלה ללכת לבד והכניסה אותו לשרותים איתה--------

אני.

ועוד תאורים מזעזעים אבל אין לי כח לכתוב עוד עכשיו.

אם היה ביות מהסוג שיש ביום ב-לא ביות בשע"צ, רק את ההחתלות והמקלחות היו עושים בתינוקיה, והית שמה בתינוקיה מתי שאת רוצה(שרותים, זמן אוכל ומקלחת) או אז יתכן שהיתי מסוגלת לביות.

אז העובדה שעד גיל די גדול הילדים שלי לפעמים נכנסים איתי לשירותים אומרת שאני אמא מזעזעת? יכול להיות...

אבל מה אני אעשה, לפעמים זה עדיף על פני זה שישארו לבד בבית ויחבלו - בעצמם או בבית.

גם אצלנו אינדיאנים.

שסליחה על הגזענות אבל אחת המשתמשות שלו ערביה והכל שם חנוק וסגור וזה שרותים ציבורי.

נשמע לא נעים בכלל.

וגם אם התינוק בוכה ואת בשרותים איך אפשר לעשות שם מה שצריך? ובמיוחד אחרי לידה שהסבלנות בדברים הללו כל כך חיונית

אבל בקודמת כשהייתי צריכה פשוט הלכתי איתה וזהו....ברוך השם לא היו שם ערביות

הם אנדיאנים ואף אחד לא מבין על מה אני מדברת, שואלים אותי תמיד למה את מתכוונת?

יפה יפה,

אבל אישית אני בקשתי מבעלי שיעשה לי בבית מין וו כזה בשירותים כדי שאוכל תמיד לסגור אותם וכך הילדים לא יוכלו להכנס, ,

זה גבול מנימאלי בחינוך ילדים, הם חייבים לדעת שיש זמנים שאמא צריכה פרטיות כמו שלא אתקלח לידם,

מקוה שלא יצאתי נעל עכשיו כשהגבתי כי לא בטוחה שהבנתי מה הנושא, אם סטיתי מן הנושא אז תזקו עליי חופשי עגבניות!

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

הרבה פעמים הן עושות את זה לבד.. ואם לא, לגמרי אפשר לבקש.

התפקיד שלה זה אך ורק לראות אותך כשאת טובלת שכולך בתוך המים

כשאני נכנסת היא עם הגב וכשיוצאת היא מחזיקה את המגבת גבוה וככה היא מסתירה בעצם.

הכי לגיטימי בעולם לבקש. מה שיעשה לך נח וטוב.

אצלנו ספציפית יש וילונות שהבלנית פותחת רק כשאת אומרת לה שאת בתוך המים, וסוגרת כשאת מסיימת לטבול

מסכימה להגיד איפה?

לא בפורום הכללי😅

ביקשתי במקווה שהרגיש לי שלא מקובל בו והסתובבה

ממש התעליתי על עצמי כדי לבקש ואמרתי לעצמי שבטח יש עוד כמוני

מאז יצא לי עוד פעם לבקש ואז מרוב פדיחה (הכרתי את הבלנית) שכחתי לברך בכלל

עורכת כי קוראת ששאלת על היציאה ולא על הכניסה. אז כן! המון פעמים!

משגע אותי שהן מחכות עם המגבת, לכיייייי נגמר תפקידךךךך

לחכות עם המגבת הוא כדי שהדבר הראשון שהטובלת תראה ביציאה מהמים הוא משהו טהור ולא בעל חי טמא, יש מנהג כזה שכתוב בכמה מקומות...

לי למשל לא מפריע בכלל, אבל אני חושבת שאם מפריע לך סופר לגיטימי לבקש

אפשר לראות זבוב או נמלה...

וגם לפעמים היא בדיוק מטבילה אחרות ולא יושבת בדלפק.

אבל אכן לא חייבים לחשוש לזה,זה סוג של מנהג אקסטרה לא חובה

דורשת יותר התיחסות ממנהג עם מקור לא ברור, שיש עוד דרכים לקיים אותו חוץ מהדרך הזו, ועוד בלי לשאול נשים אם הן בכלל מקפידות על זה.

את המגבת גבוה ככה שהן רואות רק אחרי שהאישה מתעטפת, ממש לא בוהות בה יוצאת מהמים...

אם היא מחכה לי עם המגבת אני אומרת: תודה רבה, תשאירי את המגבת, אני אסתדר.

במקווה שאני טובלת ברגיל הם מסתובבות עם הגב בכניסה ויוצאות לפני שיוצאים מהמים. במקומות אחרים אני מבקשת, לא נרשמו בעיות עם זה.

שרוב הנשים אין להן אומץ לבקש בכלל.

אם תבקשי ממני אני אעריך שבקשת,אבל אני לכתחילה ממש שומרת על פרטיות הטובלת וכן אני יודעת שלא כל בלנית היא כזו.

זה ממש לגיטימי לבקש דבר כזה.

ואני קצת מצטערת בדיעבד שלא ביקשתי גם שתיכנס רק כשאני בבור.

ביקשתי גם שלא תבדוק אותי ושלא תשים לי את המגבת על הראש בברכה כי אני נוהגת שלא(וכי זה לא נעים לי ומרגיש לי אישית פולשני מידי שנוגעים לי במגבת....)

זה לגמרי אפשרי ולגיטימי.

היא צריכה להיות רק בטבילה עצמה- לוודא שכל הגוף בתוך המים.

יש בלניות שיוצאות לבד אפילו

אבל אם לא- זה בסדר גמור לבקש את זה!

אני מרגישה חוסר רצון ללכת למקווה החודש

כנראה שאני אחליף מקווה ואני אבקש מהבלנית שתסתובב בכניסה ויציאה

לא נעים לי כל העניין הזה שהיא עומדת שם ומסתכלת

הבלנית הייתה עם הגב אליי כשנכנסתי ושאלה אם אני במים, אחרי הטבילה היא יצאה מהחדר ונתנה לי להתארגן בעצמי.

מאז עברתי דירה לאזור אחר עם מקווה הרבה יותר גדול של כמה קומות וצוות של בלניות, הדלת של החדרים לא מבילה ישר לבור הטבילה, אלא למערכת מסדרונות, והבלנית צריכה ללוות אותי עד לבור. הן לא ממש לא מסתובבות וגם מחכות עם המגבת ביציאה מהטבילה ומלוות מיד חזרה לחדר, בלי זמן אפילו להתנגב כמו שצריך.

וגם כמה מהן שמו לי מגבת על הראש בזמן הטבילה. בפעם הראשונה שזה קרה, אפילו לא ידעתי שיש מנהג כזה, מרב הפתעה בקושי הצלחתי למלמל "אני לא נוהגת ככה", וזה כמובן שזה לא עזר וחלק מהבלניות שם עדיין עושות את זה בלי לשאול. לפחות עכשיו אני יודעת מה זה ולא תחושה שמישהו נוגע בי בתוך המים בלי אזהרה.

ברור שאני מעדיפה את המקווה הקודם, אבל חלק גדול מזה קשור לדעתי לכך שיש הרבה צוות והרבה טובלות והן רוצות לוודא שהעסק רץ ושאף אחת לא תפגוש טובלת אחרת. אבל עדיין זה ממש לא נעים.

איך מגבת על הראש בזמן הטבילה??

אני טבלתי מלא פעמים במקווה גדול כמו שתיארת

והבלניות היו מאוד רגישות ובסדר גמור

לא מסתכלות ובטח לא נוגעות

ששמים מגבת על הראש בזמן הברכה.

יכול להיות שלזה @חושבת בקופסא התכוונה.

לה מגבת מעל הראש. כאילו כיסוי ללראש בזמן הברכה.

(אותי אישית זה משעשע כי כשאני בתוך המים הראש הגלוי זה אחד החלקים היותר צנועים 😅)

אז כאילו החלק היחיד הגלוי זה הראש.

אבל כן, זה לגמרי לא לעניין לעשות את זה לכל אחת כאילו זה מנהג גורף.

אני הפסקתי ללכת למקווה שעושים את זה שם מרוב שזה עצבן אותי

אבל פשוט ההרגשה הזו שאני כולי בלי בגדים ומה שחשוב זה לכסות את הראש, לא יודעת פחות מרגיש לי הגיוני.

בתכל'ס הכי הגיוני אם כבר לברך בחוץ.. חבל שאני לא נוהגת ככה.

למרות שאני דווקא אוהבת לברך במים. ככה אני יכולה להתעלם בערך מקיומה של הבלנית בזמן שאני מברכת כי אני לא רואה אותה וזה רגע יותר שלי (עד שהיא זורקת לי מגבת על הראש ואז קשה להתעלם😉)

זה שצריך לכסות את הראש בשעת ברכה, כמו כיפה לגברים.

גם כשהן מברכות...

ולא הבינה למה אני לא מכוסה

ככה גיליתי שספרדיות לא מברכות בבור

(אני אשכנזיה(

השאלה זה למה היא לא ידעה שיש עוד פסיקות

הבלניות גם אם הן יודעות שיש עוד פסיקות, יוצאות מתוך נקודת הנחה שכולן מברכות בחוץ ומובילות אוטומטית לכיור...

במקום המגורים הקודם הבלנית היתה שואלת אותי אם אני מברכת בפנים או בחוץ (למרות שגם שם הרוב בירכו בחוץ), במקום הנוכחי הם אוטומטית לכיוון הכיור, כל פעם אני צריכה להגיד שאני מברכת בפנים, ופעם אחת גם היתה בלנית שהיתה נראית כאילו זה פעם ראשונה שהיא נתקלת בדבר כזה...

כשמברכים במים הם שמות לברכה. נתקלתי מלא פעמים.

היא נכנסת רק כשאני בפנים, ויוצאת בסיום. ואז אני נשארת לבד בחדר ויוצאת פת

הבלניות מעצמן מסתובבות עד שהאישה בבור...

הן גם לא מבקשות לבדוק את הציפורניים לפני כן.

אני נשואה כמעט עשרים שנה, וממש ראיתי את השינוי שקרה בשנים האחרונות, ולדעתי זו מעין "הוראה מגבוה" לשינוי היחס לטובלות... (ולא שלפני כן הן לא היו מכבדות ועדינות! תמיד עשו הכול בעדינות וברגישות. אבל בשנים האחרונות הן עשו שינוי בגישה הכללית, עד שאני בעצמי צריכה לפעמים לבקש שיבדקו לי חציצות...)

(לי יש באג אישי עם ציפורניים, ואני כל הזמן מפחדת שאולי לא גזרתי טוב. לכן מעדיפה שהבלנית "תאשר" לי...)

לק"י

זה שזה לא נצרך ככלל לכולן, זה עניין אחר.

(מי שצריכה- מעולה שתבקש בעצמה).

ורק כשאני בתוך המים היא מסתובבת לראות את הטבילה (לשם כך היא שם...)

וכשמסיימת עוד לפני שיוצאת מהמים מסתובבת עד שאני נכנסת לחדר

הן לא בודקות, ולא מכסות עם מגבת, אלא אם כן ביקשת (יצא לי לבקש אחרי החתונה לכסות עם מגבת בזמן הברכה כי ככה המדריכת כלות אמרה, הבנתי מהר מאוד שאין צורך מבחינת המנהג שלנו, והפסקתי)

לשאלתך, חןשבת שלגמרי לגיטימי לבקש לפחות להסתובב

לק"י

יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦‍♀️

(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)

יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++

אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר

וכשגדלים זה משתפר

אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.

אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם

הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה

גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי

שנפגעת

גם אצלינו זה תמיד ככה

יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים

אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים

לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.

אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות

ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.

הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק

מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.

נספרים..

אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים

וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה

ואין סיבה שתרגישי כך

אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..

אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.

בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.

כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)

אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.

היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו

מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח

איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?

האמת

אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך

לא נשמע שכיף להתארח ככה

ומבחינתי זה סבבה לגמרי.. מעדיפה שנעשה קידוש ובציעה עשר דקות אחרי כולם ונצטרף בנחת לפי הקצב של הילד, מאשר שכולם יחכו לנו. כל עוד משאירים יין ולחם לבציעה הכל טוב.

כל אחת ומה שנח לה

במקרה הנל זה חלק ממה שמפריע לפותחת אז זה אחרת בעיניי

פשות כתבת שזו התנהלות מוזרה, אז רציתי להגיד שלא לכולם זה מוזר, אצל חלק זה לגיטימי לגמרי

לק"י

אבל הבנתי שאצל פותחת השרשור זה חלק ממכלול שלם של חוסר יחס.

אצלכם זה מקובל על כולם להזדרז

אצל הפותחת זה בלחץ של האח. וזה עדיין מוזר בעיניי. לא כי ממהרים או מתעכבים זה כל אחד שיעשה מה שנח לו.

ברגע שמארחים והמתארחים מבקשים לחכות ולא מתחשבים בהם זה אחרת

לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.

לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.

למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!

והרבה.

והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול

לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.

ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.

ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...

אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!

לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)

בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.

(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)

לא מפריע לי לעזור

פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס

הזדמנות לפתוח את זה.

בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..

זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.

אבל כואב לי היחס לילד

אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?

תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.

במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.

לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.

כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי

זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).

יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?

זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).

מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.

יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.

אם לא אכפת לך, אשמח לשמוע כיצד את עובדת על עניין הריצוי

זה להבין מה בכלל הרצון שלי.

אחרי שאני מבינה מה הרצון האמיתי שלי, ויודעת לזהות שאני בכיוון של לרצות, כבר יותר קל לי להנכיח את עצמי (זה עדיין לפעמים קשה מאוד, כן... אבל הרצון לא לרצות כבר חזק. יש סיטואציות יותר קשות ויש יותר קלות).

האמת שאצלי זה הגיע יחסית מאילוץ. היו כמה חיכוכים במהלך השנים של בעלי מול אבא שלי, שני אנשים שאני נוטה לרצות. ובעצם הייתי חייבת לומר לאחד לא ולמצוא איפה אני עומדת בזה.

גם טיפול זוגי עזר לי לשים את הרצון שלי לפני הריצוי.

כל ההתעסקות בזה הובילה אותי לשים לב למקומות שאני נוטה לרצות אנשים. בבחירת מסגרות ומקומות עבודה, מול אנשים מסוימים וכד'. לכן כשאני עומדת לקראת החלטה מסוימת שקשורה למקומות כאלו, אני חושבת כמה פעמים לפני קבלת ההחלטה, ומשתדלת לדייק מה אני רוצה. (גם בעלי מאוד עוזר לי בזה- דוחף אותי למצוא את הרצון האמיתי שלי בלי להתחשב בכלום. לפעמים אני צריכה לשים לב שאני לא מרצה אותו בזה שאני דואגת לא לרצות אחרים😂).

לדוגמא, לאחרונה הייתי צריכה לקבל החלטה על הקטנה שלי, אם היא נשארת שנה הבאה אצל אותה מטפלת או עוברת למטפלת אחרת. כמעט אמרתי שאשאיר אותה בגלל חוסר הנעימות מול המטפלת הנוכחית, אבל זיהיתי את ההרגשה הזו בזמן, ניקיתי את הנתון הזה מהשיקולים ואחרי מליון התלבטויות החלטתי להעביר, החלטה שהיא שלי ואני מרגישה שלמה איתה. (אגב, אחרי שהתגברתי על עצמי ואמרתי למטפלת שאני מעבירה, היא הגיבה יפה וירדה לי אבן מהלב).

או בנושא של המשפחה, לבעלי היה ממש חשוב משהו שקשור לאבא שלי אך מנוגד לדעתו. הייתי צריכה ממש לחשוב מה אני רוצה, ובסוף החלטתי כן לתמוך בדעה של בעלי, אבל שאני אקיים את השיחה מול אבא שלי. זאת היתה החלטה ממש קשה- כי גם הייתי צריכה להבין שאני חושבת שיותר נכון שאני אעשה את השיחה (מבחינה אובייקטיבית), וגם בסוף הייתי צריכה אשכרה לקיים את השיחה (וואו זה היה לי קשה). אבל הנה- הבעתי את דעתי בכבוד, אבא שלי קיבל (גם אם לא הסכים), ביצע את חלקו ושלום על ישראל.

וכמובן שזה גם בדברים קטנים יותר. אני היחידה במשפחה עם כמות ילדים ב"ה. זה דרש ממני המון כוחות לקום משולחן השבת, להודיע שניתן להשאיר לי לסדר אחר כך, וללכת להתעסק בילדים (שהיו צריכים אותי) בזמן שהאחרים מפנים. היום זה קורה גם יותר בקלות כי ראיתי שכולם ממש מבינים (ועדיין לפעמים אני צריכה לשים לב לעצמי ולצרכים שלי בתוך הסיטואציה הזאת כדי להצליח לעשות את זה). בכללי אני מרגישה במשפחה שכשאני שמה את עצמי במרכז, מתייחסת לעצמי כאל מישהי שווה, אני מרגישה שגם האחרים רואים אותי באותה צורה (ודרך אגב- אני לא יודעת אם זה משנה משהו בתפיסה שלהם אותי או בתפיסה שלי איך הם רואים אותי...).

חחחח נשמע מקסים אבל אני עדיין עמוק בהתמודדות הזו, בהרבה פרטים קטנים ביומיום. לאחרונה מילאתי שאלון בנושא ריצוי, והוא העלה לי מחשבות על עוד המון תחומים שהמחשבות שלי בהם אולי מגיעות מתוך ריצוי. יש עוד עבודה... ב''ה.

עבודה לא קלה בכלל

כאדם מרצה ונוח לבריות, אצלי זו עבודה מאוד עדינה להבין מתי אני עוזרת "על אוטומט" או מתוך ריצוי, ומתי זה מתוך רצון אמיתי שלי.

ועבודה קשה יותר להגיד לא כשלא מתאים לי, ולא רק במקרי קצה. (הסביבה מנחחה שכשאת עוזרת ונענית זה כי את יכולה, ולא מבינה איך יש פיצוץ או ריחוק או פגיעה בשלב של נתינת יתר, פשוט כי הם יגידו לא כשלא יתחשק או לא יתאחם)

ככה יותר מתעלקים עליו ודורשים ממנו, כי זה מה שהוא ישדר

וואו איזה לימוד זה לדעת מה הרצון שלי

ככל שאת נחמדה /טובה/אדיבה/ מנומסת מידי

את מוערכת פחות.

לצערי אני ממש מזדהה על מה שרשמת.

אני תמיד הייתי המפרגנת, המארגנת, המפיקה והטובה במשפחה וגם אני הרגשתי שדורכים עליי ולא סופרים אותי

עד שהחלטתי לשים קאט!

החלטתי להתחשב רק בעצמי ובמשפחה הגרעינית ולא להמשיך להיות טובה מידי או מובנת מאליה

זה גרם כמובן לריחוק משפחתי אבל לפחות אני לא מתוסכלת ולא מרגישה סמרטוט שמרשים לעצמם לדרוך עלי.

זה כמובן לא מתאים לכל אחת, ודורש ביטחון עצמי וגב חזק

אבל יק לי היום שקט פנימי והערכה עצמית!

❤️❤️❤️

ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת

לטייל ביום לפני ואחרי

אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה

והיה לי ממש קשה לישון באוהל

מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.

אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.

הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.

אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.

לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...

וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה

החלפת דירות אני לא רוצה.

לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול

יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.

מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?

לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול

מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.

בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם

גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.

אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים

ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.

חוויה מובטחת.

יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע

אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.

אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.

אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.

בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...

גנים לאומיים.

אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

הבלניות.

אני באופן אישי מסתכלת על זה בצורה כזו שזאת המצווה שלי ואני לא אמורה להתבייש בקיומה. בסוף אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא עוסקת בזה בתור שליחות ולא כי היא סקרנית וכו

אבל אני לגמרי יכולה להביא מי שמתביישת או מרגישה לא בנוח עם ההיכרות המקדימה, מה שכן אני בטוחה שזה מורכב לצאת ליישוב אחר

לא נבוכה.. בסך הכל זה לא מבייש.

לפעמים גם יצא לי להגיע עם חברה או אחות במקום סבלנית אם לא הסתדר לה (היה מקובל אצלנו)

כלומר אם לא התפקיד שלהן לא היה לי איתן כלום

אז זה פחות מביך אותי

האמת לא חשבתי בכיוון בכלל

אבל כמו שכתבתיאין היכרות קרובה בכלל

שכמו שהיא מכירה אותך, כך היא גם מכירה את כולן, זה לא משהו מיוחד.

גם אצלנו זה ישוב וכולם מכירים את כולם, פגשתי את הבלנית עם המשפחה שלי בטיול רחוק מהישוב וצחקתי לעצמי בלב שעוד כמה ימים ניפגש במקווה (היא לא ידעה את זה עדיין), ובאמת נפגשנו במקווה ורק צחקנו שנפגשנו בטיול, וזהו . זה חלק מהחיים , לא גילית לה איזה סוד מיוחד, כל נשות הישוב טובלות בדיוק כמוך ואת לא מיוחדת (זאת אומרת ברור שאת מיוחדת אבל לא בטבילה 😉. )

א. אני יודעת שיש נשים שנוסעות לישוב ליד. 5 דק' נסיעה כי פחות נעים להן. לגיטימי בעיני. לא שווה בעיהי את ההשקעה יותר מכמה דק' נסיעה כי באמת רק מוסיף עוד משימה ולחץ ליום אחר.

ב. אני באמת לא זוכרת מי טובלת. ממש רגילה לזה ושוכחת דברים שנשים מספרות לי במקוה. כבלנית- גם אני מבינה את הרגישות שעשויה להיות ואת הפדיחה שיכולה להיות ובעיקר מנסה לנרמל. שכמו שכתבו לך את כמו כולן. וזה לא כזה מעסיק אותי.

ואני גם עובדת יחד עם הבלנית. לי ממש לא מפריע, הרבה פעמים אנחנו מדברות לפני \אחרי.

דווקא כשטבלתי בליל שבת זה היה נוח כי אמרתי לקטנים שאני הולכת אליה לקצת זמן, וזה היה להם מאוד טבעי.

ואצלינו היא ממש לא סופרת ולא זוכרת...