יש בתי"ח  שגם רחצה,

לא יכולה לישון כל הלילה...

יתרונות- מניקה מתי שרוצה ולא לפי שעות הנקה שביה"ח מכתיב,

יודעת כל רגע נתון מה עם התינוק,

בונה את הקשר...

באמת. התינוק הוא היחיד שמכתיב. גם אם הוא בוכה רבע שעה אחרי הנקה - תמיד קוראים לאמא.

היתרון של ביות מלא - הוא שהילד ליד האמא. יש הרבה שמאמינות שהריחוק הזה לא טוב. ומעט שמוכנות בשביל זה גם בשניה שאחרי הלידה לא לנוח לשניה.

ביות מלא הוא האופציה הכי טבעית לאמא ולתינוק

רוב התינוקות בגיל הזה לא צריכים הרבה, בעיקר שיאהבו אותם, וידאגו למלא את צרכיהם בהמירות האפשרית...

זה מתאפשר יותר בביות מלא...

וזה גם נותן תחושה של רוגע לאמא, להיות ליד התינוק שלה!

יש לכך כמובן גם חסרונות... אבל אני עייפה מכדי לפרט אותם... (וגם באופן אישי, מעדיפה ביות, אז...)

גם ככהזה מעבר חד מההריון לאחרי הלידה, ולהיות בלי התינוק זה לא נשמע לי נורמלי. (לגבי! לא אומרת כלום על מישהי אחרת!)

לא יכולה לחשוב על פרידה כזאת, אחרי 9 חודשים שהיה בתוכי. וברור לי שגם לתינוק זה הכי טוב להיות עם אמא שלו.

ככה אני לא מתחילה את ההיכרות איתו רק בבית, כשאני כבר צריכה להתמודד עם הכל לבד פחות או יותר.

ככה מתחילים את ההנקה בצורה יותר טובה, כי את מניקה יותר, ויותר רואה מתי התינוק רוצה. בהנקה זה דבר מאד חשוב לעלות על בעיות כמה שיותר מהר, וברור שכשהתינוק ליידך יש יותר סיכוי לזה.

אני מרגישה על עצמי, וגם קראתי על זה הרבה, שזה זמן מאד משמעותי לקשר עם התינוק להתפתח. ברור שיתפתח גם בלי, אבל יש בהפרדה משהו קשה בעיני, לאמא ולתינוק. קשה לי לדמיין שהוא בוכה שם, ואני פה ישנה ולא שומעת בכלל...

לא יודעת, ככה אני מרגישה. מן הסתם זה לא נכון לכולן. אני לא יכולה לדמיין שיקחו לי את הילד שלי. עבדתי עליו הרבה! לא אוותר כל כך מהר...

2 הסתיגויות בכ"ז:

יש מקומות עד כמה שאני יודעת, שאם את בביות, את לא יכולה "להתחרט", ולשים אותו בתינוקיה. ולפעמים זה יכול להיות מאד קשה. בעיקר כשאת לבד, בלי הבעל, ורוצה נגיד להתקלח בנחת... נגיד בלניאדו אפשר תמיד לשים בתינוקיה, כך שלא פחדתי לנסות ביות, בידיעה שאם יהיה לי קשה מידי אוכל לשים אותו בתינוקיה. זה נראה לי אידיאלי.

הסתייגות נוספת - מנסיוני היום של השחרור הוא יום מאד קשה. המון סידורים טכניים מתישים, התרוצצויות, פחות נחים, ועוד צריך להיות נחמדים לאנשים, אם את הולכת להורים, או אם יש לך ילדים בבית...ונוסיף לזה שזה בד"כ בדיוק ביום הכי קשה הורמונלית... מה שראיתי שעוזר - זה לישון טוב בלילה לפני. ז"א - בלילה הזה לא להיות עם התינוק (חוץ מהנקות), ללכת לישון מוקדם ולישון כמה שיותר טוב.

בהצלחה רבה לך!

נענה לבקשה שלי.

ביקשתי הפעם מפורשות, אמרו שבכיף, ואין בעיה, וכשהגענו למחלקה דקה לפני שבת קלטתי שאני ביולדות ב' ולא בביות מלא.

מאוחר מדי מכדי להתווכח.....

( אז עין כרם,

עם כל זה שאני אוהבת את חדרי הלידה שלהם,

אם לא אדע בוודאות שאקבל ביות מלא, יתכן ולא אחזור, ראו הוזהרתם!! )

מצטרפת למה שכתבה אורית

המעבר מהיריון הוא חד מדי, וזה מה שטוב גם לאימא ו לתינוק. להישאר כמה שיותר צמודים.

החזרתי אותה לתינוקייה רק בלילה, כי אז הם דרשו אותה, ושלחתי אותה עם הוראה מפורשת לאחיות להעיר אותי ברגע שהיא קמה. אחרי שלוש שעות התעוררתי ותהיתי למה עדיין לא קראו לי. עברו 3 שעות והיא בטח צריכה לאכול.... חיכיתי קצת, טיפלתי בעצמי, ואז החלטתי ללכת לשם, לא מחכה לאף אחת...

נכנסתי, ואת הפרצוף הקטנטן שלה, הסגול מבכי וממאמץ, והצרחות שאף אחד שם לא שעה אליהן, לא אשכח...

למה הן עשו את זה לה ולי?????

לא יכולות לטפל בכולם? בסדר! תנו לי להשאיר אותה בחדר שלי, היא צריכה את אימא שלה, ואימא שלה רוצה להיות איתה ולתת לה הכל!! למה להפריע???

טוב, פרקתי קצת......

תרצי, אכתוב מחר.

נ-ר-ד-מ-ת....

בעיקר כי אני לא סובלת את המחשבה שהתינוקת שלי שוכבת בתיבת זכוכית קרה, מתחת לפלורוסנטים וצורחת..

הרגע היא יצאה ממקום חמים וחשוך וכל מה שהיא צריכה זה אותי. אז למה לא לתת לה את זה?

הסיוט שלי זה להיכנס לחדר תינוקות ולראות שהתינוקת שלי בוכה. וזה קרה פעם אחת עם הגדולה והספיק לי לכל החיים...

אולי זה נשמע קיצוני, אבל מי שיצא לה להגיע לתינוקיה באמצע הלילה כדי להניק בטח שמעה את ה10-15 תינוקות בוכים ביחד. בררררר.....למה לעשות להם את זה? היענות לבכי של תינוק היא דבר כל כך בסיסי. ותינוק שבוכה חמש דקות זה מבחינתו נצח נצחים.

ובפעם היחידה שהיה לי ביות מלא לגמרי (אחרי שהתעקשתי איתם באסרטיביות) היה פשוט נפלא. היא לידי, בשניה שאי שומעת שהיא מתעוררת אני מניקה אותה. היא פשוט עלי רוב הזמן, חוץ ממתי שאני ישנה. אחחח..עונג צרוף.

איך נהניתי לכבות את האור בחדר ב5:30 כשהאחיות עברו והעירו אמהות להנקה. אצלנו פשוט כיבינו והמשכנו לישון בשלווה.

התינוק הוא שלך.

הוא לא שלך מרגע השחרור מבית חולים, הוא שלך כבר מהרגע שהוא נולד, ויש לך את מלוא הזכות לביות מלא, גם אם אין מקום במחלקה של ביות מלא.

יש חוזר מנכ"ל בענין לפיו בית החולים חייב לאפשר ביות מלא לכל אימא שחפצה בכך (להוציא מקרים בהם מסיבות רפואיות אי אפשר)

http://www.health.gov.il/hozer/mr19_2012.pdf

סעיף 3.3.7

ילדתי בששי בבוקר ומיד ביקשתי יולדות ג' - ביות מלא, ואמרו שיראו מה מצב המיטות. העבירו אותי בהתחלה לב' וכל שעה שאלתי מה קורה עם המעבר לג'. כבר הרצתי מחשבות בראש איך אני ישנה בתינוקיה ולא נפרדת לרגע מהבת שלי... גם היה ערב השנה האזרחית החדשה והיו בעיות עם כוח אדם, המשכתי להציק, בנעימות ובלי לתקוף (ובראש בניתי תכניות על גבי תכניות לגבי שבקשתי לא תיענה), וחמש דקות לפני כניסת השבת זכיתי לעבור למחלקת הביות, ואז יכלתי לתת לעצמי לנוח...

(אמנם שרשור ישן, אבל היה לי חשוב להתייחס)

אבל ממה שראיתי בתינוקיות - האחות תמיד עסוקה בלהאכיל/לחתל/לעזות בדיקה/לתת תרופה לאחד מהתינוקות, ובזמן הזה היא לא באמת יודעת לגמרי מה קורה עם כל שאר התינוקות שתחת האחריות שלה.

לעומת זאת - כשהתינוק לידך, גם אם את ישנה טוב, את תשמעי כל פיפס שלו, ויש לך רק אותו להשגיח עליו ולא עוד 10 כמו לאחות בתינוקיה...

גם בתינוקייה הן עושות סיבוב ביקורת כל כמה זמן, הן ממש לא יכולות לראות את כל התינוקות במקביל.

עבור מי שמעוניינות בהנקה ללא תוספות:

בביות את לא צריכה ללכת לתינוקיה כל פעם שהתינוק בוכה כדי לקחת אותו (על כל הפרוצדורה שזה דורש בחלק מבתי החולים), ואז להחזיר אותו, ואז לחזור לחדר, ואז שוב קוראים לך (כי תינוק יונק בגיל יומיים רוצה להיות צמוד לאמא שלו...)

בילדה הראשונה לא יכולתי לעשות ביות, וההליכות הלוך חזור לתינוקיה זכורות לי כסיוט - במיוחד בגלל התפרים. 

גם בלילה - יותר נוח לקום לתינוק שנמצא לידך, מאשר לקום ולהתחיל לצעוד לתינוקיה הלוך וחזור.

ואגב, ברוב בתי החולים שיש גם אופציה של תינוקיה, אפשר להביא את התינוק לתינוקיה לזמן של המקלחת/שירותים גם כשאת מוגדרת כ"ביות מלא".

השהייה המשותפת חשובה גם להגנה חיסונית. בתינוקייה שוכבים זה ליד זה הרבה תינוקות, שכל אחד עבר זה עתה בתעלת לידה של אישה אחרת, ושמערכת החיסון של כולם מאותגרת בשלב הזה. הם נושמים אותו אוויר סגור, ואותן אחיות אחת מטפלות בכולם. חגיגה לחיידקים. בחדר עם אמא, לא רק שנחשפים לפחות אנשים, גם קיים עוד גורם משמעותי: האמא נחשפת לאותה סביבה, לאותם מחוללי מחלות שמסתובבים באוויר, ומייצרת נוגדנים ספציפיים שנצרכים לאותה סביבה - והתינוק מקבל אותם בחלב. מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית!

מיד אחרי הלידה אין יותר מדי כוח

וגם התינוק בד"כ בקושי יונק

אני מעדיפה להתחיל בלי ביות

לבוא כל 3-4 שעות להנקה של הכרות

ואת הרחצה- החלפה להשאיר לצוות

אחרי יום וחצי בערך

אני מאוששת יותר

ולוקחת בד"כ ביות יום

ואם אני ממש מאוששת ביות מלא

ילדתי בלניאדו והם בכייף משנים אחרי יום- יומיים לביות

ובשבילי זה היה אידיאלי

במיוחד שלפעמים נשארתי יותר ימים

(לידות מתקדמות)

ואז כבר הייתי בכוחות לביות מלא

ואני חושבת שבלי היום- יומיים הראשונים לא היה לי כוח לזה.

ואת הקשר בונים כל החיים

וקשר של אמא רוחצת/ מחליפה

בלי כוחות לא נראה לי תורם במיוחד...

לא היה לי כוח לראות את עצמי ובטח לא אותו

ושמחתי עד עמקי נשמתי שאני לא חייבת לשמור עליו כל היום והלילה

(נשמע גרוע? טוב אולי... אבל זה גם ילד ראשון אז בכלל השינוי הזה הפחיד אותי)

כל אישה תעשה מה שטוב לה ומה שהיא מרגישה שטוב לילד שלה.

לכל אמא יש אינסטינקטים טבעיים ורגש שלה.

למרות ששומעים הרבה את הנשים שהולכות על ביות מלא - למעשה הם עדיין מיעוט.

מרבית הנשים לא מסוגלות למצב הזה שבו אחרי לידה אין לא בעל/אמא/אחות שתעזור ומצד שני התינוק לידך כל הלילה.

למעשה זה אפילו לא טבעי. אישה אחרי לידה לא אמורה לטפל בתינוק ובעצמה בלי שום עזרה.

ובוודאי לא גם בשעות של שקט להתעורר מהתינוק של השכנה.

כך שלדעתי גם ביות מלא וגם תינוקיה הם שתי אופציות לא טבעיות.

וכל אחת תעשה את השיקול האם היא צריכה יותר מנוחה או שהיא מסוגלת לעמוד בקושי הזה רק בשביל שהתינוק שלה יהיה צמוד אליה.

אמא שפויה ובריאה לתינוק היא דבר חשוב מאד גם כן. ואני בשבועות הראשונים אחרי הלידה ובלי קשר לבית חולים מסוגלת להניח ליד בעלי את התינוק עם בקבוק ומטרנה - כדי שאני אשן לילה ואחזיר לעצמי את כוחות - למרות שתמיד הנקתי תינוקות מלא והמשכתי עד גיל שנה וצפונה - ואין לי על זה שום נקיפות מצפון. (וגם לא על זה שהנחתי את התינוקות של בתינוקיה. זה מה שמתאים לכוחות שלי. וזה מקום שבהחלט מעולה לתינוק. גם אם יש אופציות טובות יותר בכל מקום בחיים כל אישה בוחרת את הבחירות שמתאימות לה. וכל עוד המצב לילד נשאר מעולה אז בכלל...)

בסך הכל למרות ניסיונות ההפחדה התינוקיה אינה כזה דבר איום ונורא ואני אף פעם לא נתקלתי בהזנחה איומה שם. מתייחסים מאד יפה לתינוקות שצורחים. וקוראים לאמא כשהתינוק שלה צורח.

אז גם מי שתומכת בתינוק ליד אמא (ובאותה אמבטית זכוכית קרה לא שמעתי בתי חולים שיש להם עריסות אחרות לתינוקות וגם ליד אמא התינוק מצוי בעריסה) לא אמורה לעשות דמוניזציה שקרית לתינוקיה.

אידיאליים, וכאי שכל אחת תבחר מבין אלו את הנוחה לה יותר.

אין כאן ניסיונות הפחדה מהתינוקייה, יש כאן חוויות אישיות מאוד לא נעימות שנשים עברו...

ובהחלט מותר לספר אותם ולהעלותם לדיון.

למשל,

בשעות שאחרי הלידה הייתי חלשה, כי דיממתי המון, ולא יכולתי לעמוד על הרגליים, התעלפתי בדרך לשרותים...

אז ביקשתי בלילה מבעלי שילך להביא את התינוקת להנקה ( הוא היה איתי )

האחיות לא הסכימו.  "שתבוא! כולן עייפות וחלשות! שלא תעשה עניין".

בעלי כעס, ביקש, התחנן, שום דבר לא עזר.

טוב,

הוא הוביל אותי לתינוקייה בכיסא גלגלים, ושם האחות בכניסה דרשה שיצא מהר כי יש נשים שיושבות ומניקות גם בתינוקייה עצמה ולא בחדר ההנקה. הוא שאל- "ומי יעזור לה? את יכולה להוביל אותה וכו'?"

"לא, אין לי זמן, וגם אין מקום פה לכיסא גלגלים, בואי חמודה'לה, תתגברי ותקומי."

איך שקמתי נפלתי, והאחות החווירה ללגמרי.... 

נו, לא עדיף היה שיתנו לי את התינוקת איתי לחדר ובעלי יעזור לי בכל מה שצריך?

ובבית זה יותר טוב?

העריסה  זה בית כלא קטן עם סורגים סביב.......

תחשבי לפעמים על הילד שבוכה ומציץ אליך בין עמודי סורג......(אומנם מפלסטיק....)

יוחזרו כל הילדים לרחם מיד!!

אני פשוט צחקתי על כל אלו שבכו על זה שנשים שמות את התינוק שלהם בבית חולים בתינוקים באמבטית זכוכית קרה

לא תהיה בדיוק האחות המפגרת שתדרוש ממך לקום עכשיו לגשת לעמדת אחיות כדי שרופא יבדוק אותך או משהו אחר ועד שתפלי לה על הרצפה??

בבתי החולים שאני הייתי (שחלקם מושמצים כאנטי טבעיים ובאחד מהם עד לאחרונה לא היתה אפילו אופציה של ביות חלקי) - הייתי מתקשרת לתינוקיה - והתינוק היה מגיע אלי או שהייתי מבקשת מראש ב-12 בלילה להביא אותו אלי לחדר.

ולבעלי היה תג ובעזרת תעודת זהות הוא יכל תמיד להוציא את הילד כרצונו.

אבל גם אני נתקלתי פעם באחות הזויה שלא הסכימה לתת לי את הילד שצרח שעה אחרי שהיה אצלי בידיים ולא ינק - כי "רק לפני שעה לקחת אותו להנקה - תכאב לו בסוף הבטן"...

ובאחות במחלקה שנכנסה למדוד לי חום באמצע שאני מניקה והתעקשה לנתק את התינוק באמצע ההנקה - ופשוט ניתקה אותו בכוח...

תמיד יש אחיות סנוביות מוזרות ותמיד יש כאלו מקסימות. זה החיסרון של בית חולים - לאו דווקא של תינוקיה או ביות.

יש ועוד איך יש!!!

יש שהן לא תישארנה בבית חולים הזה. ששום אחות לא תכתיב לי. ולא תנתק אותי מהנקה בגלל מדידת חום.

וכבר קרה שסרבתי למדוד חום כי הנקתי,והלכנו לתיק הרפואי וכתבו האמא מסרבת למדוד חום! בסדר שיכתבו.. הפחידו את הסבתא שלי..

אחרי שעה שהתאים לי מדדתי. ודרשתי שיכתבו בתיק שלי שכן מדדתי אחרי שעה(שאח"כ לא יאשימו אותי)

וכן גם איימו עלי שיביאו את השומר להוציא אותי..כשלא רציתי לצאת מהתינוקיה כשלא היה נראה להם.

שיביאו שומר איזה פחד.... ברור הרי שלא הביאו ולא יצאתי....

מהתינוקייה באמצע הלילה!

וצודקת, בכל מקום תהיינה אחיות לא ברורות...

כמו גם שתמיד תהיינה מלאכיות. לא חסר.

נפל לי התינוק באמצע הלילה בהנקה בבית חולים. כי נרדמתי. וזה מאוד מפחיד, ב"ה לא קרה לו כלום.

ב"ה שהייתי במיטה נמוכה ז"א כורסא שנפתחת והיתה על ריצפה ולא מיטה על רגלים.

זה לא כמו בבית שהילד מוגן כי המיטה שלך ליד קיר ומצד שני יש עוד הרבה רווח.

בית חולים זה מיטות גבוהות מאוד ולא צמודות לקיר ברוב המקרים.והם זזות כי הם עם גלגלים ואין שטיח או פרקט כמו בבית שזה פחות מסוכן.

בבית לפעמים אני גם שמה שמיכה על הריצפה ליד המיטה במקרה שח"ו אם יפול(אם אני לא צמודה לקיר)

בגלל זה אני גם פוחדת לקחת ביוט מלא. זה גם סכנה לתינוק. אמא אחרי לידה לפעמים מטושטשת זה גם לא בבית .. לא יודעת איך להסביר את זה ..בבית אני כן מניקה במיטה. כי יש לי מאוד תחושה כל רגע מה קורה איתו.

בית חולים זה מקום זר וקר..

אז בבית חולים אני קמה מהמיטה בלילה והולכת לחדר הנקה. אין בררה... וגם שם צריכה להחזיק את עצמי חזק שלא ארדם פתאום.. כי גם בכסא בישיבה זה יכול לקרות

כבר קרה שישבתי בחדר הנקה ולא היתה אף אמא באמצע הלילה , הרגשתי סחרחורת נוראית. דבר ראשון מהר שמתי אותו בעריסה. פחדתי שאני עומדת להתעלף..

אני חושבת שלחדרי הנקה צריכים חלונות זכוכית לכוון חדר התינוקיה.

לא יתכן שאמא תשב לבד באמצע הלילה ולא ידעו אם היא  במצוקה

לך...... כך את אומרת.....

בגלל שיש שם אור, ובמצב ישיבה מלאה בדר"כ יותר עירנים. ועובדה שהוא לא נפל לי , כי כשהרגשתי סחרחורת מיד שמתי אותו בעריסה. בתינוקיה גם בדר"כ יש פרקט או שטיח, וגם הנפילה פחות גבוהה מאשר המיטות של הבית חולים. וחוץ מיזה עצם זה שאת קמה מהמיטה והולכת לחדר התינוקיה את כבר מתעוררת ויותר יודעת מה קורה. זה לא כמו שאת מניקה תוך כדי שינה.וגם לפעמים יש עוד אמהות בחדר שמניקות שיכולות לעזור.

ולכן גם אמרתי ,שכדאי שיהיה חלון זכוכית לתינוקיה, שאחות תראה את האמא במקרה הצורך.

בבתי החולים שאני ילדתי (במרכז) הדבר היחיד שהיה אסור בלילה למי שלא בביות מלא היה להכניס תינוקות בלילה.

אבל ככה?? אפילו קוראים בלילה למי שביקשה.

את בטוחה שאסור לטפל בתינוק בלילה?? יכול להיות שחייבים לא להכניס לחדר שאינו חדר פרטי או להסתובב במחלקה עם תינוק צורח (וזה הגיוני. נשים ישנות שם) אבל להניק בחדר הנקה וכו' אני בטוחה שמותר בכל מקום!!

את התינוק .דוקא בגלל הסיבה שקרתה לי. שהתינוק נפל. ולא בגלל צרחות שלו.

פשוט מנסיון שלהם ,תינוק יותר מועד ליפול לאמא בלילה ,מאשר ביום.

לחדרים ולמחלקה.

אלא אם כן את בחדר ביות מלא. או בחדר פרטי.

וזה הגיוני. שכנתך לחדר לא אמורה להתעורר בלילה בגלל שאת רוצה להניק במיטה או להשתעשע עם הילד שלך.

בלילה מניקים בחדר הנקה - וזה ממש הגיוני בעיני.

לא הקשיבו לי ביכלל וישר הנחיתו  אותו עלי ואחרי שראיתי את הרמה של התינוקיה שם הגעתי למסקנה שאני נוטה לביות חלקי כדי לטפל בתינוק ולבנות איתו קשר ,שיהיה איתי לפחות חצי מהזמן

אני הייתי ככה וכ"כ שמחתי שהוא לא אצלי כל הזמן

לפעמים אפילו שמתי אותו מרצוני בתינוקיה, פשוט היתי "לא אני", משוגעת, כואבת, הורמונלית וכו'

מי שלא לוקחת אפידורל ,אז היא גיבורה! וכל הכבוד לה! וזה נהפך לתחרות , יש נשים שיסבלו העיקר להגיד שלא לקחו אפדירול.

ככה זה כבר נהפך בביות . נשים פה, שלא תרגשה שהן רוצות ביות בשביל להיות באופנה , ולהחשב אמא יותר מסורה, לא לכולן מתאים הביות , וזה מציון והיא עדין נשארת אמא מדהימה.

זה מזכיר לי כמו  לידה בבית שנהפכה לאופנתית והרבה רוצות בגלל החברות.(היו פה כבר שרשורים על אישה, שחשבה אולי תלד באוטו. או עם דולה מרוב שרצתה לא ללדת בבית חולים)

לא אומר חלילה שום דבר על אלו מעדיפות תינוקייה. חס ושלום!!!!

כל אחת צריכה ללכת עם ליבה ולעשות מה שטוב לה!

אין בזה "גיבורה" או "מזניחה", חלילה!!!

מבחינת הצורך של התינוק - התינוק היה בתוכך 9 חודשים, וזקוק דווקא אחרי הלידה להיות בקרבתך. הוא עבר משהו טראומתי לא פחות ממך. את יודעת שהרגע הטראומתי ביותר לאדם בעיני הפילוסופיים הוא הלידה? נכון שזה טבעי, אך זה לא מפחית מהעוצמה ומהשינוי החד שהוא עבר. לדעתי חבל להוסיף לכך ריחוק ממך, ואור פלורוסנט (שיש על כך מחקרים שאינו טוב), ואי מילוי צרכיו מבחינת היענות לבכי שלו (לא תמיד, אבל הרבה פעמים. היענות מבחינת צורך במגע, ואוכל), ואפילו התמודדות עם חיידקים כמו שבהתהוות כתבה.

אם את מתכוונת להניק: אם את מניקה בלעדית אז לרוב עדיף ביות מלא מבחינת שמירת הכוחות שלך - כי רוב הסיכויים שהתינוק שלך ירצה לינוק בזמנים שונים, לאו דווקא בזמן שמעירים להנקה (ויעירו אותך גם בזה).

ואם תגידי - לא נורא, עדיף שאנוח ביומיים האלו ויתנו לו מטרנה בלילה, זה בעייתי משתי סיבות: א. זה יכול להפריע מאוד מאוד לתקינות ההנקה, עד כדי הפסקתה (לא תמיד כמובן, אבל יכול לגרום לכך), ב. ייתכן וזה מוריד מהתועלת החיסונית שבהנקה (זה על סמך מאמר מרתק שקראתי, מכיוון שאני לא מומחית בעניין כתבתי רק "ייתכן")

(לאלו שלא הצליחו/מצליחות להניק: ככה ה' רצה! וזה מה שכנראה טוב לתינוק שלכם!)

נראה לי שהרבה מהנשים ששמות בתינוקייה, זה מפני שזה הנוהג, ולא עצרו עצמן לשאול - אילו לא היה נוהג כזה, מה היו רוצות? אני מניחה שאילו זה לא היה הנוהג, הרבה יותר יש כאלה שהיו עושות ביות מלא, אך כמובן לא כולן, יש שרוצות תינוקייה מסיבותיהן ושיקוליהן (אפשר לקרוא לפעמים נשים שמתלוננות שבסורוקה יש רק ביות). יש נשים שהתינוקייה היא הצלה בשבילן, לדוגמא לאחר לידה קשה כגון ניתוח (יש כאלה שכן עושות ביות מלא אחרי ניתוח, אבל זה קריטי שיהיה מלווה צמוד אליהן). יש כאלה שאומרות שהן רוצות לנוח כדי שיהיה להן כוח אחר כך, ולדעתי הן צודקות, זה באמת חשוב לנוח. לכן אני חושבת שהאידיאל הוא שיהיה מלווה צמוד. גם אם כל האחיות של התינוקיה - במקום להיות בתינוקיה, הן היו עוברות בין החדרים ועוזרות בשעת הצורך- אני מאמינה שזה היה פותר את הקושי של רוב הנשים (שכן רוצות ביות, אך לא עושות זאת).

אישה שלא עושה ביות מלא מסיבה כלשהי - כנראה שכך ה' רוצה, וזה מה שטוב עכשיו לה ולתינוקה. 

כל מה שכתבתי, לדוגמא לגבי הצורך של התינוק, כתבתי קודם כל רק את דעתי, וגם כמו שכתבתי, נשים רבות עושות מה שנהוג, לפעמים אפילו מבלי לדעת שיש עוד דרך, וגם עוד דרך להסתכל על זה.

ברור שביות מלא הוא אופציה טובה רק כשיש כח, ואני ממש לא ממליצה את זה למי שקשה לה, כי חשוב יותר שתשמור על כוחותיה, יהיה לה עוד לילות רבים להיות ערה...

דיברתי רק מנקודת מבטי, שב"ה ב"ה ב"ה זכיתי ללידות טבעיות וקלות, והיה לי כח לזה.

ממש ממש לא חושבת שנכון שמי שגם ככה קשה לה, בטח אחרי לידה קשה או ניתוח, שתקשה על עצמה עוד יותר בטיפול בתינוק. להיפך. זאת תהיה טעות לדעתי.

מה שכן - מסכימה עם האמירה שלעיתים התינוק נמצא בתינוקיה רק כי "כך נהוג", בלי שהאמא העלתה על דעתה לחשוב רגע מה מתאים לה. נראה לי שלאט לאט ב"ה המציאות הזאת נעלמת, כי בהרבה מקומות כבר מציעים ביות.

בכל אופן, לי נותן כח לראות לידי את הדבר המתוק הזה, ולזכור למה הסבל שלי עכשיו... זה אישי לגמרי, כתבתי את הצד שלי.

בכלל - בכל מה שקשור ללידה הריון והתאוששות מלידה, נראה לי שכל אשה, בכל בחירה שלה - צריך רק להעריץ!!!!!

מי כמונו יודע את זה... זר לא יבין זאת... ואני לא נכנסת לשיקולים של אף אחת!!!

רק למי שרוצה לשמוע דעות שונות בעניין, כדי לחשוב מה הכי יתאים לה - בשביל זה השרשור פה נראה לי.

בהצלחה לכולן!

היו למרבית הפליאה - פלורוסנטים.

בתינוקיות אני רואה אחיות מקסימות שנענות לצרכים של התינוק במהירות יפה מאוד.

אני מאמינה שיש הרבה הרגעה בריח של אמא ובשמיעת קול הנשימה שלה וכו'

אבל בבקשה לא להפוך את התינוקיה למקום אכזרי.

גם את הביות המלא אפשר להפוך לדבר אכזרי הנוגד את דרך הטבע - שבה רק היולדת אמורה לטפל הן בעצמה והן בתינוק ללא שום עזרה - מה שעלול להביא לדכאונות אחרי לידה ולהתמוטטות עד כדי אי טיפול בילד.

דרך העולם הטבעית היא שלאישה יולדת יש תמיכה ועזרה והיא לא בודדה לחלוטין בטיפול בתינוקה מרגע הלידה למשך לפחות 48 שעות---

ואף אחת מהנשים שמשאירות בתינוקיה לא מדברת כך. כי אנו יודעות שלכל דבר יש מעלות וחסרונות.

ואמא שמשאירה את תינוקה בתינוקיה יכולה להיות גאה על זה שהיא משאירה את ילדה במקום בטוח ודואגת שיש לו אמא בריאה.

בדיוק כמו שאמא בביות מלא יכולה להיות גאה שהיא משקיעה כוחות מעבר למה שטבע הבורא כדי לדאוג לתינוקה גם לריח של אמא ולתגובה במהירות האור.

חבל שאני שומעת בדברים פה ריח של התנשאות כביכול יש אמהות מרוממות ומסורות שיש להן הרבה מודעות והן מבצעות בדיוק את הדבר הטוב לתינוקן. ואמהות "פשוטות" ובלתי מודעות שמשליכות את ילדיהם למקום אכזרי ובוחרות לתת לו גם מטרנה בלילה ישמור אותנו הקל....

הנה אני קראתי את כל מה שכתוב על ביות מלא - ובגאווה מלאה בחרתי שהטוב ביותר לילד שלי הוא השילוב של מקום מעולה בשבילו (תינוקיה) ואמא רגועה שישנה. וההנקות שלי הצליחו בלי עין הרע מעולה יותר מהרבה אחרות למרות שהילדים שלי אכלו בלילה מטרנה ולא רק בבית חולים אלא גם סתם ככה כשהיה צריך ליצור להם מחדש אמא שפויה.

ודברי למעלה כביכול ביות מלא הוא אכזרי היו רק לשם השוואה איך אפשר לתאר חיסרון של שיטה ולהפוך אותה ל"אכזרית" שאמהת בוחרות בה רק בלית ברירה או מחוסר מודעות.

אני בהחלט מכבדת מבינה ומעריכה נשים שמעדיפות ביות מלא - יש בהחלט יתרונות גם לביות מלא - לאמא שמסוגלת.

מאוד לא אהבתי את התינוקיה בשערי צדק

לדעתי האחיות לא יכלו ולא ממש התאמצו לתת מענה לתינוקות

הרבה פעמים נכנסתי לילד שלי ומצאתי תינוקות בוכים והאחיות לא ממש משתלטות.....

להרגשתי האוירה שם עשתה לילד קצת טראומות,שמחתי להוציא אותו משם

לצד הילד!!!!

פתאום בתינוקייה, תינוק בן יומו צריך לשהות לבד???

חוץ מזה שבבית אני לא שמה תינוק כל הלילה בפלורוסנט 

חס וחלילה התנשאות. 

במחילה, בבקשה תקראי שוב את מה שכתבתי, ותראי שהזכרתי דברים שכתבת - כגון שאני חושבת שנשים צריכות לנוח אחרי לידה ולכן צריך היה שיהיה מלווה ליולדת. וכתבתי עוד כמה דברים בעניין...

בעיני, אם מישהי לא שמה בביות מלא, זה אומר שלא שמה בביות מלא...ותו לא.

הפוך, כתבתי את דעתי, וטרחתי לציין שוב שזאת רק דעתי. וגם דאגתי שאם מישהי תסכים איתה אבל בכל זאת לא שמה בעבר או לא תוכל לשים בעתיד וזה יצער אותה, ולכן הוספתי סייגים שהכל מ-ה' וכנראה שכך צריך להיות. 

כתבתי גם שיש נשים שלא מעוניינות, שאפשר לראות שיש מתלוננות על סורוקה מסיבותיהן ושיקוליהן. ואני חס וחלילה לא באה אליהן בטענות.

אם את רוצה לשמוע מישהי שכן באה בטענות, אוכל להפנות אותך לאחות במחלקת יולדות (!) שאני לא מסכימה איתה. אבל היא משתפת באינטרנט,ואת תוכלי לראות את ההבדל הגדול בניסוחים.

אתן דוגמא כדי להסביר מה שכתבתי, ולמה כתבתי.

חשוב לי ארץ ישראל מתוך אמונה בתורת ישראל.

עם הזמן נחשפתי לנושא אהבת הסביבה, וזה נראה לי נושא מאוד חשוב, עד כדי כך שאני חושבת שזה נושא שהציבור הדתי צריך להוביל מתוך אהבת ארץ ישראל, ומתוך בריאות תפיסתית (לא כמו מה שקורה עכשיו שמי שמוביל נושא זה עושה זאת לדעתי פעמים רבות בצורה לא תורנית ומעוותת).

עם זאת, אני כן משתמשת בכלים חד פעמיים. 

אם לא הייתי מודעת לבעייתיות שבעניין, הייתי מתוך הקלות שבדבר, משתמשת בזה הרבה יותר.

אבל במערכת השיקולים שלי אני מכניסה כמה שיקולים ולא רק את אהבת ארץ ישראל, אלא גם את השיקול של הכוחות שלי. ולכן אני כן משתמשת בכלים חד פעמיים (וכאמור, פחות מאשר לא הייתי מודעת לבעייתיות).

באופן אישי אני מאמינה בחשיבות של ביות מלא. מתוך רצון להיטיב אני כותבת פה, כדי שזה יילקח במערכת השיקולים של כל אחת ואחת (ומי שלא מסכימה עם החשיבות של זה, בלי קשר במצבה אחרי הלידה זה בסדר גמור, זאת רק דעתי!).

יש סיפורי לידה שאני מכירה, שאילו חלילה הייתי מתנסה בהם, לא נראה לי שהייתי עושה ביות מלא (אולי, אם היה מישהו צמוד אלי לגמרי, בלי שאדאג, שזה משהו שלא היה לי עד היום).

ובכל מקרה כן הייתי מכניסה את החשיבות בתור שיקול, ולאור מצבי מבינה שעכשיו זה לא מה שצריך להיות. 

וההשלמה שאת מדברת עליה היא כל כך נכונה, בכלל בחיים, ובפרט בלידה. מסכימה עם כל מילה.

שביות מלא הוא יותר טוב - והאחרות לא יודעות/ מתפשרות כי אין להן כוח.

ואני אומרת שתינוקיה היא לא פחות טובה מביות מלא אלא שיטה שונה בלבד להתמודד עם הבעיה שאנו בבית חולים ולא בסיביבה הטבעית. לכל אחת מהשיטות מעלות וחסרונות.

ולכל אישה הבחירה להחליט מה נראה לה יותר משובח מהשתיים.

וכל הכבוד גם למי שמסוגלת לתינוקיה!!

פה באמת דעתי שונה

אבל זכותי, נכון? 

בעיני זה מבורך שיש בפורום ריבוי דעות, זה מעשיר ומעמיק את הידע ואת הבחירה.

שאני אומרת כל הכבוד גם למי שבחרה בביות מלא - ותסתכלי בהודעות הקודמות שלי.

אני חושבת שכל אחת כל הכבוד לה על כל בחירה שהיא בחרה מתוך ידע-

במיוחד כשמדובר בדברים בתחום האפור... שיש חסרונות ומעלות ל-2 הצדדים. ושבכל בחירה מוותרים על משהו אחד בשביל אחר.

תמיד את האורות. הפעמים הבודדות בהן הבת שלי נחשפה לאור חזק אצלי במחלקה היו כשנכנס איש צוות והדליק. ברגע שיצא, כיביתי חזרה.

ולגבי מנוחה, לא תמיד ישנים טוב יותר כשכל שעה וחצי צריכה לגרור את עצמך מהחדר להנקה כי הקטנה לא רגועה... והיא לא רעבה, היא פשוט לא רגועה. כך ראיתי בשתי הלידות.

ולא הצלחתי להבין מאיפה באה לך ההרגשה הזאת (של ההתנשאות). יכול להיות שאת משליכה על התגובות פה תגובות של נשים אחרות שפגשת?

היי,

אני בעיקרון חושבת שעדיף ביות מלא אבל החוייה שלי הייתה קצת שונה..

אחרי הלידה הייתי מאוד מותשת ובגלל העומס גם הייתי במסדרון,

ופתאום קלטתי שהתינוקי שלי נמצא ממש כמה חדרים בהמשך המסדרון אבל ממש לא הרגשתי חשק ללכת אליו..

הרגשתי נורא שככה אני מרגישה אבל פשוט הייתי מותשת ובלי שום רצון..

אז באמת שמחתי שלא לקחתי ביות מלא כי אז זה באמת לא התאים לי, וגם כשכבר הייתי בחדר הלחיץ אותי להיות איתו כ"כ הרבה זמן- פתאום יצור חסר ישע באחריותי.. והייתי צריכה קצת זמן להתרגל לזה..

מה שאני בעצם מנסה להגיד זה שהכול תלוי הרגשה.. וצריך לזרום עם התחושה שלך אחרי הלידה..

וכמובן שאת יכולה בהתחלה להגיד שאת לא רוצה ביות ולהתחרט אח"כ (לפחות בלניאדו..)

צריכה את העזרה עם התינוק עם ההחתלה והשטיפה,

בלילה צריכה לישון.! מאכילה ב12 נותנת מטרנה ב3 ומאכילה שוב ב6 ואת זה אני עושה רק בבי"ח.

בבית יש לי את המיטה שמתאימה להניק בה בשכיבה ואני בכלל לא ערה בזמן הנקה.

בבית חולים אם יתפסו אותי בסיטואציה כזו -אההההם וגם במיטות שם זה באמת מסוכן.

בשע"צ חוץ מזמני טיפול של רופאים וכדו' הילד יכול להיות כל היום איתי.וזה מעולה

אני צריכה את השינה שלי וההחלמה מהמאורע הכי סוחט כוחות שעברתי.

אח"כ הולכת לבית החלמה ליומיים שלושה

וחוזרת הרבה יותר חזקה הביתה.

הילד הכי חשוב ,אבל מה התועלת, אם לא תהיה לו  אמא שיכולה לדאוג לו בבית.

וכך אני

יש נשים שמתאים להם משהו אחר

סבבה

מוסיפה סיפור טראומתי שהיה לי-

כשהיתי בעין כרם בלי ביות כמובן- ביום הילד נמצא כל היום אצלי ולא מביאים לתינוקיה .

חוץ מילדים של אמהות לאחר ניתוח וכדומה.

ואז רציתי להתקלח - עומדים עם סטופר מתי תבואי לקחת את הילד

וכשרציתי פעם לאכול האחות לא הסכימה שאשאיר- תשימי אותו לידך ותאכלי

אמרתי לה - אבל הוא מפריע לי

התינוק של-ך מפריע ל-ך??? היא שואלת בתדהמה ומסתכלת עלי כמו

בסוף לקחה אותו והרגשתי אמא זוועה שמשאירה את תינוקה עם מי שלא סומכת עליה.

ועוד בדקו כמה פעמים מתי סימתי לאכול.

הבעיה שהיום הכל נופל על ההורים וביחוד על האם כימעט בלי עזרה וכולם מצפים ממנה להיות  סופרוומן

וקופצות מהבית חולים הביתה לעשות איזה שטיפה

יש אישה שקופצת מבית חולים לעשות שטיפה?

שכולם מצידי יקפצו לי.... יש גבול לכל צחוק

אבל מישהי שאני יודעת על קיומה (וזה עוד היה אחרי קיסרי)

נו אין את השיר על הדודה ההיא שבאמצע הניתוח היא אכלה חצי תפוח?!

ושלא יתפלאו אם הם יתמוטטו יום אחד..

יעשו להם קבר מזהב?

והם לא מרגישות את זה שהן צריכות לנוח...

הרבה פעמים זה באמת מתנקם בהם בגדול - יותר מאוחר.

ובכל מקרה - משכב לידה הוא 6 שבועות. וזה הזמן המומלץ להמשיך לנוח. תרים את היד מי שבאמת נחה שישה שבועות...

יש לח חברות, שהם טוענות שהם כל יום מטאטות את הבית ועושות שטיפה, ולא נרדמות עם יש כוס בכיור.

אז הייתי אצל אחת החברות שלי האלו, הגיבורות הלאומיות שהם הולכות לישון באחד בלילה ומהבוקר הם רק עובדות ומנקות....

בקיצור אני יושבת בספה, וחשכו עיני, ככה בישיבה אני רואה את המקרר, ומתחת למקרר יש טונות של לכלוך!!!!

העיקר שהיא שוטפת כל יום... סיפורי סבתא. אז אני ממש לא שוטפת כל יום ורחוק מיזה. אבל בחיים לא יתישב מישהוא על הספה אצלי בבית ויראה לכלוך מתחת למקרר, זה לא היה סתם לכלוך לא ראו ריפצה בכלל היה שם עומס מטורף של ליכלוכים.... כמובן שלא אמרתי כלום, אבל עמדתי להתגלגל מצחוק,,

ועוד חברה אחרת עם 4 תינוקים קטנים...גם משהוא מיוחד. סתם כך קפצתי אליה ונכנסו עם הילדים למטבח כי אכלנו ארוחת ערב, תשמעו אני רואה את הגז שלה מלוכלך ברמות שאין כאלו, לא אמרתי כלום והיא פתאום אומרת את כל הבית אני מקרצפת כל יום, אבל את הגז מעולם לא ניקיתי מאז שניקנה --בערך 3 שנים.. היא שונאת לנקות גז..

קיצר אני מאוד אוהבת את החברות שלי, אבל החברות האלו שמתחילות להגיד כמה הם מתקתקות, בזה אנחנו חלוקות... ז"א במשחק שהם עושות......והכי קטע שהם נותנות לי את ההרגשה שאני לא הבסדר, כי הם משקיעות את כל הנשמה בבית

ממני לא בסדר שאני לא ערה עד 1 בלילה בשביל נקיון.

בסוף עוד נקיון כזה..... ומה לעשות אני רואה הכל. עכשיו תבדקו כולם מתחת למקרר......... חחחחחחחחח

וגם למדתי שאצל אחת להגיד שהיא מתקתקת את הבית זה לא אומר שהבית שלה יותר דופק ממני.

אולי מה שלי לוקח שעה לה לוקח 5 שעת. כי אני עושה הכל תוך כדי. בישול , נקיון, כביסה, אמבטיות, האכלה,, ועוד מפטפטת בטלפון, זה ענין של זריזות. אז לא צריך להרגיש לא בסדר לעומת מישהיא אחרת.

בנושא זה ובכל נושא, אפידורל, ביות, הנקה וכו

אני מיד ערכתי את זה, ואני מצטערת שהספקת לראות.

קצת הפריע לי הביקורת שלך, על הנשים האלה. מה אכפת לך שהן מעדיפות לשטוף את הבית ולא את הגז? וגם אם הן משקרות, מה כל כך חורה לך?

למה את מרגישה שאין מתנשאות עלייך רק כי הן שוטפות, או רק אומרות שהן עושות את זה?

את יכולה להיות אישה נהדרת גם אם לא תשטפי אף פעם.....

אני חושבת (קשה לעשות קל להגיד) שאת צריכה להפסיק להשוות את עצמך לאחרות. תהיי את וזהו.

שאני אוהבת . כי אם כמו שכתבתי אני לא כ"כ בקשר.

זה לא עושה לי טוב , הם רואות אותי מבלה. נהנת. והם לא מבינות איך אני עושה את זה כשאני אמא,

איך העזתי לצאת לקניון כשיש כלים בכיור? ועוד חזרתי והלכתי לישון ??? ממש אישה זוועה.

אז לכן באמת אני מעדיפה להישאר חברה עם מישהיא שלא חושבת שעקב נשואי אני צריכה לבטל את עצמי.

ומבחינתי ממש לא מענין אותי מה קורה בבית אחר . סתם הצחיק אותי. באתי הביתה אמרתי לבעלי אתה זוכר שהחברה הזאת היתה פה שבת ואמרה שהיא לאאאאאאא נרדמת כשיש כוס בכיור..... אז יש מלא לכלוך מתחת למקרר.

חח בטח לא לי

ואני אדגיש שאני לא דוגמא כי אני מאוד היפרית ומאוד קוטבית אז ביום אחרי שחזרתי הביתה עם הילדה כבר עמדתי וניקיתי כי זה היה חשוב לי והרגשתי טוב שבית נקי ומסודר

וגם שבןע אחרי קיסרי כבר  הלכתי עם הילדה לגינה וניקיתי והכל למה מישהו יעשה במקומי?ואני גם לא רוצה שיעשו במקומי

לא באמת מקנאת כי ה' נתן לכל אחת מה שטוב לה.

אצלי זה נשמע כמו פלא מהלך

שה' יתן לך תמיד כח

ולכולנו

העיקר הבריאות

שעות המנוחה האלה אחרי הלידה כל כך חשובות לי. היכולת לאכול, להתקלח, לנוח בלי חשש שהתינוק יבכה (למרות שכן יש חשש  קל שיתקשרו מהתינוקיה ),  ממש מחיים אותי ליומיים של אחרי הלידה.

ועוד בלידה השנייה שלי הגדלתי לעשות ובלילה השני והאחרון שהייתי שם, אמרתי להם לתת לו מטרנה. הייתי כל כך עייפה וחלשה (עם הומוגלובין 8) והחלטתי ללכת לישון כל הלילה. אבל אני לא יודעת אם אעשה את זה גם בלידה הבאה. אומנם המנוחה ממש הועילה לי, והרגשתי עצמי אמא בריאה וטובה יותר, אבל מאז האצבע הייתה קלה על ההדק, ולא היה לי כל כך אכפת לתת לתינוק מטרנה גם בבית. אם משהו קטן לא הסתדר עם ההנקה , פשוט הכנתי בקבוק... 

ובאמת הפסקתי להניק לגמרי כבר בגיל חצי שנה (אבל זה גם היה אחרי סמסטר מאד טובעני, שכל שתי הפסקות הלכתי לשאוב , ולמדתי כל יום מ8 עד 6... והיה לי מאד מאד קשה להמשיך במצב הזה)

היה חשוב לי להדגיש שיש גם צדדים טובים באי- ביות , המנוחה שהגוף צריך היא כל כך חשובה... לא חושבת שאי פעם אשתמש בביות מלא.

בהצלחה ומזל טוב גדול

גם אני רוצה איתי את התינוק שלי כמה שיותר,

אבל אחרי לידה, בימים הבודדים (בע"ה) שאת עדיין בבי"ח,

לגיטימי להתאושש,

לישון קצת יותר בשקט(אל דאגה, גם ככה לא ישנים בשקט בבי"ח...)

להתקלח או ללכת לשירותים בשקט כשאת רוצה ולא לחשוש שהשארת תינוק בחדר

זה הגיוני מאד.

זה צורך.

זה לא סותר את זה שאם מתאפשר לי אני אשאיר את התינוק הרבה לידי,

וארעיף עליו אהבה בימיו הראשונים בעולם....

ואניק אותו וכו'.......

שתי הדרכים לגיטימיות והגיוניות.

הרושם שנוצר כאילו לשים תינוק בתינוקיה זה יותר "בורגני" ופחות משקיע בילד, או לא יודעת איך לקרוא לזה,

זה לא נכון לדעתי.

"אתמול שלחו אותי לעזרה במחלקת ילודים. בתינוקיה. אני חושבת שאם יש גיהנום על פני האדמה - זה שם.
תינוקות בוכים, בוכים, צורחים, צורחים, ואמא שלהם במקום אחר. האחיות הותיקות כבר לא שומעות את הבכי. מבחינתן תינוק בוכה הוא תינוק חי ובריא, וזה מספיק.
ואצלי - הבכי הזה מגיע אלי, אל קצות העצבים החשופים ביותר, ודופק שם, חותך שם, קורע מבפנים.
אני מנסה לנדנד את העריסות, לדבר, לשיר, ואח"כ, כשיש יותר זמן, גם להרים תינוק אחד ולהיות תחליף אמא בשבילו, למשך 10 דקות, עד שהוא נרדם. ובעוד אני מדברת אליו ומלטפת, תינוקת אחרת בוכה, ואני מנסה לשדר לה בטלפתיה (כי אסור להסתובב עם תינוק בידיים), שעוד מעט אני איתה.
ואח"כ מגיע תינוק מחדר לידה והוא שוכב לבד בארגז הפלסטיק שלו וידו נאחזת בצינור שמשתלשל שם.

ואח"כ התינוקות יוצאים לאימהות שלהם. מי שלא בביות (3 בביות ועוד 14 שלא) יכול להישאר עם אמא מ- 17:00 ועד 20:00, אבל ב- 18:00 האימהות כבר מתחילות להחזיר את התינוקות.

ויש כאלו שבאות להתייעץ עם האחות על הנקה - כל אחת יוצאת עם בקבוק של מטרנה או המלצה לפטמות סיליקון. וזאת עוד אחות שממש מעודדת הנקה (זה לפחות מה שהיא חושבת).

ואני כועסת - על האימהות, על המשפחות שלהן שמוכרות להן את השטות הזו שרצוי לנוח אחרי לידה ושאפשר בכלל לנוח בלי התינוק ועל המערכת שמאפשרת לכל זה לקרות ואפילו מעודדת, במקום לנקוט עמדה ולהגיד- רק תינוקות חולים ממש יהיו בתינוקיה. כל השאר - לאמא. אפשר לעשות גם פוטותרפיה או ניטור של הלב ליד מיטת האם ולא בתינוקיה, אם באמת רוצים.

......

וכל הזמן רציתי לברוח משם, רציתי לבכות, רציתי לרוץ החוצה למחלקת יולדות ולצרוח לכל האימהות: התינוקת שלכן צורחים עכשיו בתינוקיה! רוצו לשם מהר וקחו אותם!, רציתי לקחת את התינוקות איתי הביתה, רציתי להניק את התינוקות שבכו (שאלתי אם אפשר ותנחשו מה היתה התשובה...), רציתי כבר לחזור הביתה אל הבת שלי ולנשק אותה מיליון נשיקות ולהצמיד אותה חזק חזק אלי ולא לעזוב לעולם.

ובמקום כל זה, נשארתי, לא צרחתי ולא בכיתי, ניחמתי את התינוקות כשיכולתי, ליטפתי, נישקתי, נשמתי עליהם, הסברתי להם מה קורה להם, כי אני מאמינה שהם מבינים הכל בגיל הזה, ובסוף המשמרת הלכתי בצעדים כבדים הביתה.
בלילה, תוך כדי שאני מנשקת את בתי מיליון נשיקות ומצמידה אותה אלי חזק חזק, ומיניקה אותה, חלמתי שאני שוב שם, בגיהנום הזה, במקום העצוב הזה, וגם עכשיו אני מלאה בכאב ואין לו מוצא, וקשה לי להכיל אותו."

זאת העובדה שהלידה היא אירוע שמתיש מאוד את האמא, ולכן היא חייבת מנוחה אחריו וכו'.

ואני רוצה להגיד לכן שזה לא חייב להיות ככה. 

מי שרוצה פרטים - באישי...

בע"ה

העלתן נק' למחשבה..

כמובן, אם יש למישהיא משהו להוסיף, נשמח

עשה לי צמרמורת נוראית

והחזיר אותי 11 שנה אחורה אז ילדתי את הבכור שלי

במקום בלי ביות מלא, והבן שלי היה בתינוקיה.

בדיוק אותה חויה. בדיוק.

בלילה הראשון ישנתי בתמימות

(האחיות נתנו לו מי סוכר בניגוד גמור להנחיה שלי להנקה בלבד, כי ריחמו עלי ורצו לתת לי לישון, ארררר)

אחרי שקמתי בבוקר וראיתי מה כתוב לו בגליון הרפואי הבנתי שאם אני לא אהיה צמודה אליו הן יעשו מה שהן רוצות

כך יצא שבלילה השני הייתי איתו כמעט כל הלילה בחדר הנקה ובתינוקיה, וראיתי מה הולך שם

קודם כל אור חזק מאוד, ממש מסנוור, כשכל התינוקות שוכבים על הגב. עינוי.

בנוסף - רדיו בקולי קולות, כדי שלאחיות לא יהיה משעמם, וגם כדי להתגבר על הצרחות

המון צרחות.

הן לא יכולות להשתלט על זה, 3 אחיות במשמרת, וכל אחת ברגע נתון יכולה לטפל רק בתינוק אחד.

הבעיה שבכי זה דבר מדבק, וכשתינוק אחד מתחיל לצרוח הוא מעיר את כולם.

התינוקות צורחים, והאחיות מנסות להאכיל כל פעם תינוק אחר אבל לא מתגברות על הבלגן

הן די אדישות כמובן, כי אי אפשר לעבוד בכזה מקום בלי לפתח אדישות תהומית.

אז הן יושבות ומפטפטות (בצעקות, כי הרדיו ממש חזק) ומנסות תו"כ לתת בקבוק לתינוק זה או אחר.

והלב שלי, כל שניה שם, נשבר לאלפי רסיסים. שוב ושוב ושוב.

פשוט בכיתי איתם.

עד היום, 11 שנה, עוד לא נרגעתי מהחויה.

אני בוכה....

אבל באמת היה ניתן לתת טיפול יותר יעיל ליד האמא.

אני שמה לב לכמה 'אי דיוקים' בשתי הכתבות שהבאתן

• השוואה בין הורים בריאים שלוקחים את תינוקם למיון, לאישה אחרי לידה שאיבדה כמויות של דם, עברה אירוע גופני, שלא ישנה, הורמונים משתוללים, וכו'.
• המחקר של השינה- לא יודעת מה איתכן, אני ישנתי נהדר בין ההנקות (פשוט הנחתי את הטלפון על ידי וכשהפיצי התעורר התקשרו אליי כדי שאבוא)
• תינוקות בוכים , זו עובדה. מוזר שהתינוקות בכו ובכו והאמא שלהם לא הגיעה. קצת לא הגיוני שהאחיות לא התקשרו לאם כדי שתבוא.
• כשאני התייעצתי בנוגע להנקה, הם ממש עזרו לי. אחת אפילו הראתה על השד שלה מה התנוחה המומלצת. הם אפילו 'מחביאים' את הדוגמיות מטרנה שלהם במגירה, ורק מי שמבקשת מקבלת. אפילו שהילד שלי לא אכל 7 שעות כשהוא היה בן 4 ימים (הבכור היה בפגייה 5 ימים), ונורא דאגתי, הם אמרו לי ש"כשהוא יהיה רעב- הוא יודיע..."
• אגב, בבן הבכור, רצו לשחרר אותי ואותו להשאיר, אבל רק בגלל שאני מניקה, הם החליטו להשאיר גם אותי במחלקת יולדות, אע"פ שהיה שם יחסית צפוף.

חבל סתם להפחיד אמהות בדברים חסרי שחר.

זו לא כתבה, עברתי את זה בעצמי, בעודי שוהה במחלקה עם בני הבכור

אלה עובדות מהשטח (מהלילה, לא בשעות היום)

למה הן לא התקשרו לאמהות?

אולי כי יש אמהות שלא כזה עקרוני להן שיעירו אותן להנקה, והן מעדיפות שבלילה יתנו להן לישון ויביאו לתינוק בקבוק

הבעיה ש-3 אחיות הן כח די מוגבל כשצריך לטפל בתינוקיה שלמה של תינוקות צורחים

תכל'ס הייתי היחידה שם בלילה, ועוד אחת שקמה לתינוק שלה אבל לא הצליחה להניק ונתנה בקבוק

אני לגמרי לא שופטת אותך

תכל'ס כל אמא עושה את הבחירות שלה

אבל אני מדברת על מצב שאמא לא מודעת למה שקורה עם התינוק שלה, וחושבת שהוא מקבל טיפול מצויין, ישנה לה בשקט בזמן שהתינוק צורח וסובל.

הרי במילא עוד יומיים תהיי איתו\ה בבית, ואם הוא יצרח מי יחזיק אותו על הידיים כל הלילה?

יש איזשהי תחושה שהאחריות של אמא על הילד שלה מתחילה רק מהשחרור

(תורמת לכך גם האוירה במחלקה, והיחס של האחיות כאילו לאמא אין מה להתערב להם וכו')

אישית - מעדיפה לדעת מה קורה עם הילדים שלי

ולכן בשום אופן לא יכולתי להשאיר את הבן שלי צורח בתינוקיה אחרי שראיתי מה קורה שם

פשוט לא הייתי מסוגלת ללכת לישון

לא באה לשפוט ולא להכריז מה צריך להיות

המצב כואב לי כי מדובר בהרבה אמהות שפשוט לא יודעות את המצב לאשורו

במיוחד בלידות ראשונות

יאללה, שבת שלום

בשתי יממות הראשונות כי בכז אני אחרי ניתוח....כלום הביאו לי אותו וכשרציתי להיות איתו ביחוד אחרי שראיתי מה הולך בתינוקיה הייתי תמיד צריכה להחזיר אותו....

מיד כשבוכה, ולא משנה מה יהיה, והן קוראות מיד.

וביום הילד כל היום איתי מלבד הפעמים שהילדים נכנסים לבדיקת רופא וכדו'.(ואז וידאתי לפני כן שהילד אכל)

אני יכולה לכתוב תאור מזעזע על אמא שהילד היה צמוד אליה ואפילו לשרותים לא יכלה ללכת לבד והכניסה אותו לשרותים איתה--------

אני.

ועוד תאורים מזעזעים אבל אין לי כח לכתוב עוד עכשיו.

אם היה ביות מהסוג שיש ביום ב-לא ביות בשע"צ, רק את ההחתלות והמקלחות היו עושים בתינוקיה, והית שמה בתינוקיה מתי שאת רוצה(שרותים, זמן אוכל ומקלחת) או אז יתכן שהיתי מסוגלת לביות.

אז העובדה שעד גיל די גדול הילדים שלי לפעמים נכנסים איתי לשירותים אומרת שאני אמא מזעזעת? יכול להיות...

אבל מה אני אעשה, לפעמים זה עדיף על פני זה שישארו לבד בבית ויחבלו - בעצמם או בבית.

גם אצלנו אינדיאנים.

שסליחה על הגזענות אבל אחת המשתמשות שלו ערביה והכל שם חנוק וסגור וזה שרותים ציבורי.

נשמע לא נעים בכלל.

וגם אם התינוק בוכה ואת בשרותים איך אפשר לעשות שם מה שצריך? ובמיוחד אחרי לידה שהסבלנות בדברים הללו כל כך חיונית

אבל בקודמת כשהייתי צריכה פשוט הלכתי איתה וזהו....ברוך השם לא היו שם ערביות

הם אנדיאנים ואף אחד לא מבין על מה אני מדברת, שואלים אותי תמיד למה את מתכוונת?

יפה יפה,

אבל אישית אני בקשתי מבעלי שיעשה לי בבית מין וו כזה בשירותים כדי שאוכל תמיד לסגור אותם וכך הילדים לא יוכלו להכנס, ,

זה גבול מנימאלי בחינוך ילדים, הם חייבים לדעת שיש זמנים שאמא צריכה פרטיות כמו שלא אתקלח לידם,

מקוה שלא יצאתי נעל עכשיו כשהגבתי כי לא בטוחה שהבנתי מה הנושא, אם סטיתי מן הנושא אז תזקו עליי חופשי עגבניות!

רעיון טוב, אנסה לכתוב עוד...

אני בקושי מתפנה לכתוב, לצערי... גם טכנית (כל מיני תורים לילדים) וגם נפשית (כשאין תור ואין עבודה אני רק רוצה לנוח...)

הלוואי שאצליח יותר...

בכל אופן, שמחה שהסיפור הזה הצליח לצאת ממך!

אבל יצא שאני עכשיו כבר כמה ימים בבית

זו דווקא תקופה לא רעה להיות בה בבית.😅 אפשר להפוך את הבית לקראת פסח, להתקשקש עם ענייני משלוחי מנות, אפשר לפתח תחביב

מה שחשוב לדעתי זה שיהיה לך סדר יום שסובב סביב עשייה מסוימת שתעשה לך טוב

וכבר הכנתי את משלוחי המנות...

זה כבר תקופה ככה...

ובדיוק, אני מחפשת עשייה שתיתן לי הרגשה טובה וסדר יום יציב, ולא לחפש כל הזמן מה לעשות, כי זה נותן לי תחושה ממש רעה...

עד שהילדות מגיעות כמו שכתבת, אולי תשקלי עבודה זמנית?

מילוי מקום בהוראה למשל?

ואלופה וחרוצה♥️

אז אני לא יכולה להתחייב לעבודה אחרת.

אולי משהו ממש זמני מהרגע להרגע. יש לך רעיון?

הבנתי שזו השתבצות על סמך רצון וזמן פנוי אחרי שמתקבלים ולא מחייב כי יש מאגר של מחליפות

זה מה שהכי נראה לי הגיוני כרגע, אולי יגיעו רעיונות נוספים

יש משהו בהתנדבות והתעסקות עם עשייה טובה במעגל חיצוני שהוא לא אנחנו שעושה ככ טוב.

את יכולה להכין ארוחות ליולדות, לראות מה קורה עם נשות המילואים מסביבך... בטח יש עוד מלא אפשרויות.

זה דורש התעסקות והתקשקשות שהרבה אמהות היו שמחות לוותר על זה.

וגם להכין משלוחי מנות בתשלום עבור אחרים.

אם את קונה בעצמך את המוצרים (אפילו אם עושה משלוח) ויש לך זמן להרכיב, משלוח מוכן שאת מוכרת יכול להשאיר לך רווח.

תנסי לחשוב מה אנשים שאין להם זמן הכי נתקעים איתו והיו שמחים להעביר למיקור חוץ.

לקראת פסח בטוחה שיש מלאאא דברים בסגנון.

לטווח ארוך יותר אם אוהבת בינה מלאכותית ועיצוב, זה תחום שממש אפשר להתפתח בו.

למשל לבת מצווה של הבת שלי רציתי את הסרטון הזה שמרכיבים מתמונות ילדות ומנפישים את זה שהדמות עוברת מסיטואציה לסיטואציה..

אבל לא היה לי ראש וזמן לחפש מי יעשה לי.

הייתי עובדת בעסק של גלים כלומר שיש חודשים מאוד עמוסים והרווחים בהתאם ואז חודשים של שקט יחסי (קבועים)

בחודשי שקט הייתי משקיעה בעצמי עושה דברים שרציתי מסדרת את המגירוצ בבית מחדש יוצאת לים ובגדול נהנת..כי בתקופת העומס אין זמן ..

אני ממש אוהבת את הים, אבל ללכת לבד זה קצת מבאס...

ואני גרה בירושלים, אז עד שאסע אני אצטרך לחזור (באחת כבר יוצאת למסגרות).

יש לך רעיון לקורסים מעניינים?

הייתי מסתכלת בקמפוס IL ורואה אם משהו קורא לי

או לחילופין לבחור סדרת שיעורי תורה וללמוד אותה ברצף וברצינות (מערוץ מאיר או כל מקום אחר)

יש גם שלל קורסים דיגיטליים בכל נושא כמעט, השאלה אם יש לך כיוון

עוד דבר זה להסתובב בירושלים ולגלות פינות חדשות או ישנות וכיפיות. אם זה טבע אז נגיד לשבת בוקר אחד בעמק הצבאים, להסתובב בפריחה של עמק המצלמה, להרחיק קצת לסכר בית זית... ובתוך העיר יש גם מוזיאונים וכל מיני דברים נחמדים. שאלה של טעם אישי...

למה שלא תכתבי עבור העסק שלך?

למשל:

מודעות פרסום.

תוכן לרשתות החברתיות - תוכן מקצועי, סיפורים של לקוחות שלך (בשינוי פרטים) , יום בחייך (נניח - יום בחיי מעצבת גרפית).

אנשים יגיבו למאמר, את תעני להם.

זה לא תופס את כל הזמן אבל חלק ממנו זה תופס וזה ומייצר עניין לגבי העסק שלה.

זה גם יכול לייצר לך תעסוקה נחמדה וגם יכול לייצר לך לקוחות.

אוסטופאסט ישחרר לו לחצים

וירגיע אותו.

ויעזור לו להרגע.

דבר 2 להמשיך ללמד אותו למצוץ מוצץ

לחפש עוד סוגים

ולהסתכל על סרטונים איך ללמד למצוץ

הוא לא צריך לאכול כּ"כ  הרבה

זה מעכל כזה שאוכל הרבה כי לא נרגע

ואז הוא מפוצץ ולכן יכול לעכל כזו כמות

ואז שוב בוכה.

דבר שני לחפש ביביסטר שעה וחצי ביום שתקח אותו לטיול בשעה שאת הכי רוצה שקט

וגם אם הוא בוכה שתסדר

ואת תהיי בנחת עם שאר הילדים.

חיבוק גדול  

בן כמה הילד?

קודם כל

להאכיל פחות

לדחות האכלות כמה שאפשר

לקנות/לשאול מנשא טוב, שיגור עלייך או על בעלך כל היום

להרגיע כמה שאפשר בלי האכלה

ממש לנסות לרווח את הארוחות לשעתיים-שעתיים וחצי.

זה הדבר הראשון שהאוסתאופת אמר לי.

(כמובן הייתי מאכילה הרבה מחוסר ברירה, אבל זה היה מעגל שמזין את עצמו)

חיבוק ענק

אנחנו הגענו לאוסתאופת בגיל חודשיים וחצי ובטיפול השני קרה הקסם והיא פשוט נרגעה בבת אחת.

הלוואי שתצליחו לעזור לו!

אם הוא מקיא אז זה בדכ אומר שהוא אוכל מהר מדי או יותר מדי. לא כל בכי זה רעב. בבקבוק את יכולה לדעת לפי כמה שאכל מתי הוא אמור להיות רעב, זה לא בלתי נגמר.

יכול להיות שמה שהוא צריך זה פשוט ידיים. ולבכות..

מתסכל מאד. גם לי היתה אחת כזאת.

הפתרון שלי הוא מנשא ומוצץ, ואז הידיים שלי פנויות לילדים האחרים. זה לא פותר במאה אחוז, אבל רוב שעות היום זה *יחסית* עזר. בשעות הערב של הגזים כשהבכי ממש בלתי נסבל היינו לוקחים אותה לסיבוב במנשא בחוץ. לפעמים צרחה פחות, לפעמים לא, אבל יש משהו בבחוץ שעוזר לשרוד את זה יותר בשפיות וגם שאר בני הבית לא מתחרפנים

כשלא ינק היה במנשא. ממש ממליצה לנסות.

ההנקה הרגיעה אותו מאוד, משהו בפעולה ואולי בקרבה עשה לו את זה. זה היה באמת קשה ברמה שידעתי שאם לא מניקה באותו רגע הוא לא יכול 'לעשות'. הכל היה תוך כדי הנקה.

ממש ממליצה להשאיל מנשא ולנסות.

מקווה שיסתדר. 

האם למישהי יש המלצה לאוסתואפת טוב ??

באזור המרכז ?

כשהוא עלי הוא רגוע יותר אבל אני מוצאת את עצמי איתו שעות על הידיים.

וגם לא רוצה מוצץ....

ככה שאנחנו סביב הבכי טהצעקות חלק ניכר מהיום.

* בבוקר יש לו שעתיים די טובות שרגוע

*בלילה כשנרדם ישן רצוף 4 שעות

יש לי המלצה בירושלים, במרכז לא מכירה.

הציל אותי בגיל הזה!!!

ואני הכי בעולם מבינה את הקושי, גם אני אחרי הלידה היה לי קשההההההההה ברמת הבלתי נסבל.

עם הזמן היה שיפור והוא ביסס ארוחות 

יכול להיות שזה ריפלקס ולכן מרגיש טוב יותר בתנוחה כזו ולא בשכיבה

נראה שהוא אוכל יותר ממה שצריך

זה מובן שהוא בוכה ואת מנסה להרגיע אותו באוכל אבל דווקא בגלל שזה לא רק הנקה אז לפעמים יש פה האכלת יתר.

או לתת משו נגד גזים?

אוסטאופט עוזר גם לזה

אם יש ריפלוקס זה מאוד כואב להם

כמה דברים שכדאי לבדוק:

האם יש לו לשון קשורה?

האם יכול להיות שיש לו רפלוקס?

האם באמת טיפול אצל אוסתיופאת יעזור?

בהצלחה יקרה, ושולחת חיבוק של הזדהות...

אמורה להיות כל 3-4 שעות- מניחה שזה תינוק קטן?

להיזהר לא להאכיל יותר מדי, גורם לכאבי בטן

תקחי לרופא- הם לא בוכים סתם. יכול להיות ריפלקס או גזים.

יש לי אחיינית שהייתה צורחת ממש כשהיתה בוכה. לא הבנו איך ההורים מסתדרים עם בכי כזה. בסוף מסתבר שהיה לה מים באוזנים ולכן לא שמעה טוב....

יכול להיות שהמטרנה לא טובה לו... אולי רגישות או אחר.
הייתי מתחילה בזה
ובן כמה הוא?
יכול להיות שכדאי לנסות לתת מרק טחון וכו?
אולי מטרנה כבר לא מספק את הקיבה שלו...?לא ציינת בן כמה הוא.
 

ממש פיצי
הייתי קודם מחליפה מטרנה ומישם כמו שכתבו לך פה עצות ללכת לאוסטואופט

וגם להוריד מוצרי חלב שאת לא תאכלי..

הקטן שלי ממש מסכן אחרי שאני אוכלת חלבי...

והייתי בטוחה שהגמילה אצל בנות יותר קלה כי הן רק צריכות לשבת ואצל הבנים זה מורכב יותר כי עושים גם בעמידה וגם בישיבה.

הבעיה עם הבת שלי שהיא מאד חכמה ומודעת לעצמה ולכן לא מסכימה לעשות.

אם הייתי גומלת אותה כשהיא היתה יותר קטנה היה לי יותר קל.. 

אבל אנסה..

הבנים נגמלו ישר בשירותים.

תודה!!

לנסות שוב בפסח, אולי אז קצת תגדל.

לי גם היה יותר קשה לגמול בנות מבנים

הורדתי טיטול וזהו

היה מתאפק עד שברח לו ואחרי כמה ימים הצליח לשחרר רק כשהיה ממש צריך

ובהמשך למד לשחרר גם כשלא ממש חייב

עד היום לא עוזר לשלוח אותו לשירותים לפני שיוצאים נגיד כי הוא לא עושה

כי ניסיתי כמה פעמים לא ברצף וראיתי שהיא לא מוכנה בכלל לעשות בשירותים אז די התייאשתי.

אנסה שוב להוריד לה ולא להתייאש על הפעם הראשונה.

ורק שראיתי שמסכימים לעשות בשירותים, למשל לפני מקלחת או בבוקר כשמחליפים בגדים הורדתי את החיתול, והיו לי כמה שפחדו לעשות.

דווקא בגלל שהיא בת 3 ודי גדולה ברגע שהפחד ישתחרר זה יזרום, חבל לבאס אותה אותך עם פספוסים.

כן, אולי הייתי קונה סיר ומסבירה שזה בשבילה ושואלת אם רוצה להשתמש מדי פעם

אנסה את הסיר ןאראה אם זה פחות מלחיץ אותה...

אפילו עם טיטול, שתעשה בתוכו?

אולי יעזור לה להתרגל לאט לאט לאסלה.

אין לה פחד לשבת על האסלה.. אני שרה איתה ואנחנו סופרות עד 10 כמה פעמים .

אבל היא לא תעשה שם.

היא מתאפקת במקום לשחרר.

זאת הבעיה..

מים זורמים בכיור שלידה

לעשות כאילו מנפחים בלון

בפניו.

הוא לא עשה את זה בכוונה, אבל אני רותחת מזעם.

אמאלה איזה מלחיץץץ

אבל תזכרי שעוד יומיים אף אחד לא יזכור את זה....

מה היה קורה אם הייתי נתקלת בכזה סטטוס

הייתי אולי קצת מובכת בשבילה, ואחרי יום וחצי הכי הרבה שוכחת מזה לגמרי

הבן שלי פעם שיחק לי בטלפון ושלח תמונה מהטלפון בקבוצה של העבודה

וזה היה תמונה שלי ישנה ולא הכי לבושה בעולם...

הוא היה בן שנתיים לא יודעת איך הצליח לפתוח את הנעילה

הבוסית שלי התקשרה וצלצלה להגיד לי למחוק דחוףףףףףףף

(בשבע בבוקר..)

שאני אף פעם לא מוכנה להצטלם לא ממש בצניעות ,

תמיד מפחדת שישלח איכשהו... 😵‍💫

לא יודעת למה עשו את אפשרות השליחה לסטטוס נגישה ומבלבלת...ממש מעצבן.

(ואם זה מעודד אותך, הגיוני שחלק ממי שנכנס לא טרח לקרוא).

אז מן הסתם כן קראו אוףףףף

שולחת לך חיבוק חזק הכי מבין בעולם!!!!

יש לי כמה פדיחות שאני זוכרת אותן מפעם מהעבר הרחוק

ואפילו שעברו כבר כמה שנים כל פעם שאני נזכרת בהן כולי מתכווצת ובא לי לקבור תעצמי באדמה.

אם עוזר לך יכולה לשתף בכמה כאלו.

פעם אגב אחת הפדיחות גם הייתה בנוגע לטיפול רגשי

שלחתי הודעה למישהי במקום לפסיכולוגית וזה היה ממש ממש מביך (אבל לא ברמות שלך).

האם יש לך אפשרות לעלות סטטוס חדש ולכתוב משהו שישתמע שמישהו אחר כתב את ההודעה?

אני לא יודעת מה היה כתוב שם ואם זה יכול להיות

אבל אם זה יצמצם לך את הפדיחה אולי זה יעזור?

ולגבי הבן שלך, תודיעי לכולם חד משמעית שטלפון שלך מחוץ לתחום ואין לגעת בו אפילו בזרת הקטנה.

איזה מביךךךךךךךךךךך

איך נרגעים מכאלה בושות??

ועוד מכל כך הרבה אנשיםםםם

מביך

אם זה היה מספיק ארוך מניחה שחלק לפחות לא טרחו לקרוא (או מקווה)

הפסיכולוגית של חברה שלי העלתה לסטטוס משהו שקשור במיניות, והיא שעה אכלה את הראש אם לשלוח לפסיכולוגית הודעה כי זה בטח בטעות אז להזהיר שתמחק, או שזה הפסיכולוגית שמה במודע 🤦🏻‍♀️ (לא איזו מודעה, משהו כתוב שלא ברור אם אישי או לא)

ואני גם מכירה מישהי שהעלתה בטעות ידיעה (לא מחמיאה בכלל בכלל) על מישהו שמכירה (ויש לה באנשי קשר אנשים מאוד קרובים אליו)

זה למחוק ולהתפלל שמחר ישכחו.

אה, ואולי יש דרך להגביל מראש את הסטטוס (נגיד שגם ככה רק כמה חברות שבחרת יכולות לראות אותו)

ורעיון לגבי ההגבלה בשביל הפעמים הבאות שלא יקרו..............

כשגרנו בדירה קטנה העליתי בטעות סרטוןן איך הילדים ישנים בצפיפות בחדר , רציתי לשלוח לאמא שלי ובטעות שלחתי  בקבוצה של העבודה .

לקח לי זמן לעלות על הטעות ולמחוק את זה

אבל בטוח שהיו שראו את זה..

תכווני לכפרת עוונות

ולא נעים. בושה זה רגש כזה שאת לא יודעת מה לעשות עם עצמך...

אולי יעזור לך לחשוב איזו כפרת עוונות ענקית היתה לך כאן? אם מדבר אלייך...

באמת, לכולם יש דברים אישיים שהם לא היו רוצים לשתף בתפוצה רחבה, ואת לא עשית שום דבר רע!

חיבוק

מבינה אותך הכי בעולם.

גם לקבור את עצמך לא יעזור 😅

אם זו היתה הודיה קצרה, בטוח הבינו מה התכוונת? לא בטוח שזה כזה ברור..

וכל הכבוד למי שאיר את עינייך!

הילדים שיחקו עם הטלפון שלו והעלו בטעות את התלוש משכורת שלו.

ופעם אחרת הם העלו איזה הודעה שעברה בקבוצה

תוכן ההודעה היתה בדיחה מאוד בוטה שאין סיכוי שבעלי ידבר בכזאת שפה.. זה היה מביך ברמות

אמא שלי שאלה אותי מה זה

הלכתי לראות וחשכו עיני..

ולא להבין

משהו כמו

אל תתנו לילדים שלכם לשחק בפלאפון האישי שלכם ואל תשאלו אותי איך אני יודעת או אל תשאלו אותי למה...

ויהיה אפשר להבין שההודעה הקדומת היתה בעזרת הילדים

ומי שלא ראה לא יבין וזהו...

או הודעה אחרת אבל סגנון כזה

שמרמזת על משהו כזה

שלפעמים קוראים דברים או נעשים דברים

לפני שנה בערך, בוקר אחד אני מקבלת הודעות משלוש נשים שונות (אחותי, שכנה ומורה לשעבר של הבן שלי), ושלושתן שואלות בדאגה אם הכל בסדר עם הילד ואיתנו.

מסתבר שהבחור (שהיה בערך בן 16) העלה לסטטוס פוסט עם קריאה לעזרה כי ההורים מתעללים בו (בוודאי מתעללים- לא הרשינו לו ללכת למקום מסוים שהוא רצה).

ותחשבי שיש לי אפס שליטה על מי ראה את זה, מה הוא כותב, וגם אין לי יכולת למחוק. רק להוריד את הראש ולחכות שיעבור...

באותה תקופה הוא גם התקשר כמה פעמים למשטרה לדווח שמרעיבים אותו (=לא רוצה לאכול את מה שיש, ולא הסכמנו להכין לו אוכל אחר).

🙊

גיל ההתבגרות על פול ווליום....

ל11 או 12 חודשים משיקולי נוחות שלה

הגיוני שיהיה לה יותר נח לקבל משכורת קבועה 12 חודשים ולא לזכור להפריש כל חודש כסף בצד כדי לחיות באוגוסט.

אבל

אם את מכניסה באפריל לא הגיוני שתשלמי אוגוסט מלא, לדעתי את צריכה לשלם באוגוסט את הסכום החודשי כפול 4 חלקי 11.

תמיד שילמתי על אוגוסט חלקי, ביחס לחלק של השנה שהילד היה במסגרת

ככה ידוע לי שעושים.

לא חושבת שאת צריכה לשלם על אוגוסט

ובאוגוסט יש שבוע של משפחתון, גם אותו אין? 

אני משלמת 10 אחוז מכל חודש שהיא הייתה בו

אני בדיוק עכשיו מעבירה אותה מטפלת

אז יהיה לי סך הכל לשלם תשלום מלא אבל הוא מתחלק בין 2 מטפלות...

הם עבדו שבוע אחד באוגוסט והייתי צריכה לשלם 75%, וזה קצת עיצבן אותי....

אחר כך עשו לנו איזשהי הנחה על ימי המלחמה, וכל ההורים כתבו כזו תודה בקבוצה. שאני לא יודעת אם זה חנופה או מה כ בעיניי גם לא היה הוגן כל כך.....

בכל אופן, אנחנו צריכים מעון ואם מצאת מקום טוב אז זה מה יש.

אם יש לך מקום אחר טוב אז שימי שם. אבל לא בגלל זה הייתי נמנעת מלשים במעון...

השנה שמתי במעון אחר, של התמ"ת ואנחנו לא משלמים על אוגוסט בכלל למרות שעובדים בשבוע הראשון

זה כי בחודשים האחרים משלמים יותר.

הסכום השנתי הוא אותו סכום, ואפשר לחלק ל 11/12 חודשים.

ואפשר לך לשלם לפי החלקיות

במרפאה בה בודקים

שקבעתי לא שאלו כלום

אבל הלכתי למרפאה ספציפית ששם בודקים.. לא משהו מסובך.

לדעתי קבעתי תור דרך האפליקציה. אם יש הפניה זה אמור להופיע 

אח"כ הייתי צריכה למלא טופס אצל האחות,
והיא עשתה לי בדיקת דם במרפאה הרגילה.
הגיעו התשובות אחרי חודש וחצי חודשיים.

אז כנראה זה שונה...

עם רקע משפחתי מקבלים הפניה ליעוץ אונקו-גנטי בבית חולים, שם עושים הערכה לפי סוגי הסרטן במשפחה של מה כדאי לבדוק ואז לרוב מציעים לך 2-3 אופציות: מה מכוסה בסל, מה קצת יותר מורחב ומה הרבה יותר מורחב. אצלנו גם זרקו מילה לגבי מה הם חושבים שכדאי, אבל בסוף זו החלטה שלך.

עושים את הבדיקות שבוחרים ולפי התשובות (מתקבלות דרך היועץ הגנטי) מבינים מה צריך לעשות

ניתן לעשות במכבי ייעוץ וירטואלי (לשלוח טפסים שממלאים במייל) והם מאשרים את הבדיקה.

הבדיקה לא בסל למי שלא חלה ועולה בסביבות 300 שקלים (אלא אם כן כבר נמצאה מוטציה במשפחה לאחד מהחולים)

במכבי התהליך מאד פשוט. לא יודעת איך בכללית

האמת עוד לא הבנתי כל כך כי בכללית לא הסכימו לקבוע לי במרפאה רגילה כי יש הסטוריה משפחתית

ובבתי חולים שפניתי אליהם אמרו שזה לא אצלם

מישהי בכללית עם הסטוריה משפחתית שקיבלה תשובה על זה?

זו בדיקת דם שעושים במעבדה..

כנראה שאם יש היסטוריה יפנו לייעוץ יחד עם תוצאות הבדיקה

יש שם ימים מסוימים שאפשר ללכת לדעתי בלי לקבוע.

לבושתי עדיין לא הלכתי 

לראות מה קורה

יותר הגיוני להוריד שמיכה. 

ואפילו לראות אם זה אח או אחות שמעורבים....

וכו'

נשמע לי הגיוני להוריד מכנסיים כשחם

אני עושה את זה לפעמים

את השמיכה אני צריכה בשביל ההתכרבלות

אבל מכנס חם שצמוד לגוף מציק לי וחם לי....

לה ובלי לשים לב היא היתה מורידה מכנסיים.

מיומנות גדולה יותר שתוך כדי שינה זה מורכב.

אם את מחפשת פתרון קסם- יש לקנות דובונים/וואנזי וכד' שמגיעים עם רוכסן כמו הבייביגרו של הקטנטנים. 

זה רק קצת חם ואם יש לה קושי תחושתי זה בד"כ מבדים פחות נושמים.

ואולי כדאי לנסות בניסוי ותהיה... להלביש לה דווקא פיג'מה דקה, מ100% כותנה, טייץ צמוד, אולי יהיה פחות קל להוריד.

שישנה רק עם כותנת בלי מכנסיים ותחתונים רק חלק עליון.

מאוד מציק לה סובלת מאוד תחושתי

מההתחלה לא נרדמת עם תחתונים ומכנסיים.

זה בעייתי אבל עוד לא יודעים איך לפתור את זה

האחיות שלה נגעלות מזה ממש 

אולי תנסי לתת לה לישון בכתונת לילה?

ואם את חוששת מקור - אז לחמם את החדר ולתת לה שמיכה עבה.

זה קורה בגיל הזה?

לא יודעת