יש בתי"ח  שגם רחצה,

לא יכולה לישון כל הלילה...

יתרונות- מניקה מתי שרוצה ולא לפי שעות הנקה שביה"ח מכתיב,

יודעת כל רגע נתון מה עם התינוק,

בונה את הקשר...

באמת. התינוק הוא היחיד שמכתיב. גם אם הוא בוכה רבע שעה אחרי הנקה - תמיד קוראים לאמא.

היתרון של ביות מלא - הוא שהילד ליד האמא. יש הרבה שמאמינות שהריחוק הזה לא טוב. ומעט שמוכנות בשביל זה גם בשניה שאחרי הלידה לא לנוח לשניה.

ביות מלא הוא האופציה הכי טבעית לאמא ולתינוק

רוב התינוקות בגיל הזה לא צריכים הרבה, בעיקר שיאהבו אותם, וידאגו למלא את צרכיהם בהמירות האפשרית...

זה מתאפשר יותר בביות מלא...

וזה גם נותן תחושה של רוגע לאמא, להיות ליד התינוק שלה!

יש לכך כמובן גם חסרונות... אבל אני עייפה מכדי לפרט אותם... (וגם באופן אישי, מעדיפה ביות, אז...)

גם ככהזה מעבר חד מההריון לאחרי הלידה, ולהיות בלי התינוק זה לא נשמע לי נורמלי. (לגבי! לא אומרת כלום על מישהי אחרת!)

לא יכולה לחשוב על פרידה כזאת, אחרי 9 חודשים שהיה בתוכי. וברור לי שגם לתינוק זה הכי טוב להיות עם אמא שלו.

ככה אני לא מתחילה את ההיכרות איתו רק בבית, כשאני כבר צריכה להתמודד עם הכל לבד פחות או יותר.

ככה מתחילים את ההנקה בצורה יותר טובה, כי את מניקה יותר, ויותר רואה מתי התינוק רוצה. בהנקה זה דבר מאד חשוב לעלות על בעיות כמה שיותר מהר, וברור שכשהתינוק ליידך יש יותר סיכוי לזה.

אני מרגישה על עצמי, וגם קראתי על זה הרבה, שזה זמן מאד משמעותי לקשר עם התינוק להתפתח. ברור שיתפתח גם בלי, אבל יש בהפרדה משהו קשה בעיני, לאמא ולתינוק. קשה לי לדמיין שהוא בוכה שם, ואני פה ישנה ולא שומעת בכלל...

לא יודעת, ככה אני מרגישה. מן הסתם זה לא נכון לכולן. אני לא יכולה לדמיין שיקחו לי את הילד שלי. עבדתי עליו הרבה! לא אוותר כל כך מהר...

2 הסתיגויות בכ"ז:

יש מקומות עד כמה שאני יודעת, שאם את בביות, את לא יכולה "להתחרט", ולשים אותו בתינוקיה. ולפעמים זה יכול להיות מאד קשה. בעיקר כשאת לבד, בלי הבעל, ורוצה נגיד להתקלח בנחת... נגיד בלניאדו אפשר תמיד לשים בתינוקיה, כך שלא פחדתי לנסות ביות, בידיעה שאם יהיה לי קשה מידי אוכל לשים אותו בתינוקיה. זה נראה לי אידיאלי.

הסתייגות נוספת - מנסיוני היום של השחרור הוא יום מאד קשה. המון סידורים טכניים מתישים, התרוצצויות, פחות נחים, ועוד צריך להיות נחמדים לאנשים, אם את הולכת להורים, או אם יש לך ילדים בבית...ונוסיף לזה שזה בד"כ בדיוק ביום הכי קשה הורמונלית... מה שראיתי שעוזר - זה לישון טוב בלילה לפני. ז"א - בלילה הזה לא להיות עם התינוק (חוץ מהנקות), ללכת לישון מוקדם ולישון כמה שיותר טוב.

בהצלחה רבה לך!

נענה לבקשה שלי.

ביקשתי הפעם מפורשות, אמרו שבכיף, ואין בעיה, וכשהגענו למחלקה דקה לפני שבת קלטתי שאני ביולדות ב' ולא בביות מלא.

מאוחר מדי מכדי להתווכח.....

( אז עין כרם,

עם כל זה שאני אוהבת את חדרי הלידה שלהם,

אם לא אדע בוודאות שאקבל ביות מלא, יתכן ולא אחזור, ראו הוזהרתם!! )

מצטרפת למה שכתבה אורית

המעבר מהיריון הוא חד מדי, וזה מה שטוב גם לאימא ו לתינוק. להישאר כמה שיותר צמודים.

החזרתי אותה לתינוקייה רק בלילה, כי אז הם דרשו אותה, ושלחתי אותה עם הוראה מפורשת לאחיות להעיר אותי ברגע שהיא קמה. אחרי שלוש שעות התעוררתי ותהיתי למה עדיין לא קראו לי. עברו 3 שעות והיא בטח צריכה לאכול.... חיכיתי קצת, טיפלתי בעצמי, ואז החלטתי ללכת לשם, לא מחכה לאף אחת...

נכנסתי, ואת הפרצוף הקטנטן שלה, הסגול מבכי וממאמץ, והצרחות שאף אחד שם לא שעה אליהן, לא אשכח...

למה הן עשו את זה לה ולי?????

לא יכולות לטפל בכולם? בסדר! תנו לי להשאיר אותה בחדר שלי, היא צריכה את אימא שלה, ואימא שלה רוצה להיות איתה ולתת לה הכל!! למה להפריע???

טוב, פרקתי קצת......

תרצי, אכתוב מחר.

נ-ר-ד-מ-ת....

בעיקר כי אני לא סובלת את המחשבה שהתינוקת שלי שוכבת בתיבת זכוכית קרה, מתחת לפלורוסנטים וצורחת..

הרגע היא יצאה ממקום חמים וחשוך וכל מה שהיא צריכה זה אותי. אז למה לא לתת לה את זה?

הסיוט שלי זה להיכנס לחדר תינוקות ולראות שהתינוקת שלי בוכה. וזה קרה פעם אחת עם הגדולה והספיק לי לכל החיים...

אולי זה נשמע קיצוני, אבל מי שיצא לה להגיע לתינוקיה באמצע הלילה כדי להניק בטח שמעה את ה10-15 תינוקות בוכים ביחד. בררררר.....למה לעשות להם את זה? היענות לבכי של תינוק היא דבר כל כך בסיסי. ותינוק שבוכה חמש דקות זה מבחינתו נצח נצחים.

ובפעם היחידה שהיה לי ביות מלא לגמרי (אחרי שהתעקשתי איתם באסרטיביות) היה פשוט נפלא. היא לידי, בשניה שאי שומעת שהיא מתעוררת אני מניקה אותה. היא פשוט עלי רוב הזמן, חוץ ממתי שאני ישנה. אחחח..עונג צרוף.

איך נהניתי לכבות את האור בחדר ב5:30 כשהאחיות עברו והעירו אמהות להנקה. אצלנו פשוט כיבינו והמשכנו לישון בשלווה.

התינוק הוא שלך.

הוא לא שלך מרגע השחרור מבית חולים, הוא שלך כבר מהרגע שהוא נולד, ויש לך את מלוא הזכות לביות מלא, גם אם אין מקום במחלקה של ביות מלא.

יש חוזר מנכ"ל בענין לפיו בית החולים חייב לאפשר ביות מלא לכל אימא שחפצה בכך (להוציא מקרים בהם מסיבות רפואיות אי אפשר)

http://www.health.gov.il/hozer/mr19_2012.pdf

סעיף 3.3.7

ילדתי בששי בבוקר ומיד ביקשתי יולדות ג' - ביות מלא, ואמרו שיראו מה מצב המיטות. העבירו אותי בהתחלה לב' וכל שעה שאלתי מה קורה עם המעבר לג'. כבר הרצתי מחשבות בראש איך אני ישנה בתינוקיה ולא נפרדת לרגע מהבת שלי... גם היה ערב השנה האזרחית החדשה והיו בעיות עם כוח אדם, המשכתי להציק, בנעימות ובלי לתקוף (ובראש בניתי תכניות על גבי תכניות לגבי שבקשתי לא תיענה), וחמש דקות לפני כניסת השבת זכיתי לעבור למחלקת הביות, ואז יכלתי לתת לעצמי לנוח...

(אמנם שרשור ישן, אבל היה לי חשוב להתייחס)

אבל ממה שראיתי בתינוקיות - האחות תמיד עסוקה בלהאכיל/לחתל/לעזות בדיקה/לתת תרופה לאחד מהתינוקות, ובזמן הזה היא לא באמת יודעת לגמרי מה קורה עם כל שאר התינוקות שתחת האחריות שלה.

לעומת זאת - כשהתינוק לידך, גם אם את ישנה טוב, את תשמעי כל פיפס שלו, ויש לך רק אותו להשגיח עליו ולא עוד 10 כמו לאחות בתינוקיה...

גם בתינוקייה הן עושות סיבוב ביקורת כל כמה זמן, הן ממש לא יכולות לראות את כל התינוקות במקביל.

עבור מי שמעוניינות בהנקה ללא תוספות:

בביות את לא צריכה ללכת לתינוקיה כל פעם שהתינוק בוכה כדי לקחת אותו (על כל הפרוצדורה שזה דורש בחלק מבתי החולים), ואז להחזיר אותו, ואז לחזור לחדר, ואז שוב קוראים לך (כי תינוק יונק בגיל יומיים רוצה להיות צמוד לאמא שלו...)

בילדה הראשונה לא יכולתי לעשות ביות, וההליכות הלוך חזור לתינוקיה זכורות לי כסיוט - במיוחד בגלל התפרים. 

גם בלילה - יותר נוח לקום לתינוק שנמצא לידך, מאשר לקום ולהתחיל לצעוד לתינוקיה הלוך וחזור.

ואגב, ברוב בתי החולים שיש גם אופציה של תינוקיה, אפשר להביא את התינוק לתינוקיה לזמן של המקלחת/שירותים גם כשאת מוגדרת כ"ביות מלא".

השהייה המשותפת חשובה גם להגנה חיסונית. בתינוקייה שוכבים זה ליד זה הרבה תינוקות, שכל אחד עבר זה עתה בתעלת לידה של אישה אחרת, ושמערכת החיסון של כולם מאותגרת בשלב הזה. הם נושמים אותו אוויר סגור, ואותן אחיות אחת מטפלות בכולם. חגיגה לחיידקים. בחדר עם אמא, לא רק שנחשפים לפחות אנשים, גם קיים עוד גורם משמעותי: האמא נחשפת לאותה סביבה, לאותם מחוללי מחלות שמסתובבים באוויר, ומייצרת נוגדנים ספציפיים שנצרכים לאותה סביבה - והתינוק מקבל אותם בחלב. מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית!

מיד אחרי הלידה אין יותר מדי כוח

וגם התינוק בד"כ בקושי יונק

אני מעדיפה להתחיל בלי ביות

לבוא כל 3-4 שעות להנקה של הכרות

ואת הרחצה- החלפה להשאיר לצוות

אחרי יום וחצי בערך

אני מאוששת יותר

ולוקחת בד"כ ביות יום

ואם אני ממש מאוששת ביות מלא

ילדתי בלניאדו והם בכייף משנים אחרי יום- יומיים לביות

ובשבילי זה היה אידיאלי

במיוחד שלפעמים נשארתי יותר ימים

(לידות מתקדמות)

ואז כבר הייתי בכוחות לביות מלא

ואני חושבת שבלי היום- יומיים הראשונים לא היה לי כוח לזה.

ואת הקשר בונים כל החיים

וקשר של אמא רוחצת/ מחליפה

בלי כוחות לא נראה לי תורם במיוחד...

לא היה לי כוח לראות את עצמי ובטח לא אותו

ושמחתי עד עמקי נשמתי שאני לא חייבת לשמור עליו כל היום והלילה

(נשמע גרוע? טוב אולי... אבל זה גם ילד ראשון אז בכלל השינוי הזה הפחיד אותי)

כל אישה תעשה מה שטוב לה ומה שהיא מרגישה שטוב לילד שלה.

לכל אמא יש אינסטינקטים טבעיים ורגש שלה.

למרות ששומעים הרבה את הנשים שהולכות על ביות מלא - למעשה הם עדיין מיעוט.

מרבית הנשים לא מסוגלות למצב הזה שבו אחרי לידה אין לא בעל/אמא/אחות שתעזור ומצד שני התינוק לידך כל הלילה.

למעשה זה אפילו לא טבעי. אישה אחרי לידה לא אמורה לטפל בתינוק ובעצמה בלי שום עזרה.

ובוודאי לא גם בשעות של שקט להתעורר מהתינוק של השכנה.

כך שלדעתי גם ביות מלא וגם תינוקיה הם שתי אופציות לא טבעיות.

וכל אחת תעשה את השיקול האם היא צריכה יותר מנוחה או שהיא מסוגלת לעמוד בקושי הזה רק בשביל שהתינוק שלה יהיה צמוד אליה.

אמא שפויה ובריאה לתינוק היא דבר חשוב מאד גם כן. ואני בשבועות הראשונים אחרי הלידה ובלי קשר לבית חולים מסוגלת להניח ליד בעלי את התינוק עם בקבוק ומטרנה - כדי שאני אשן לילה ואחזיר לעצמי את כוחות - למרות שתמיד הנקתי תינוקות מלא והמשכתי עד גיל שנה וצפונה - ואין לי על זה שום נקיפות מצפון. (וגם לא על זה שהנחתי את התינוקות של בתינוקיה. זה מה שמתאים לכוחות שלי. וזה מקום שבהחלט מעולה לתינוק. גם אם יש אופציות טובות יותר בכל מקום בחיים כל אישה בוחרת את הבחירות שמתאימות לה. וכל עוד המצב לילד נשאר מעולה אז בכלל...)

בסך הכל למרות ניסיונות ההפחדה התינוקיה אינה כזה דבר איום ונורא ואני אף פעם לא נתקלתי בהזנחה איומה שם. מתייחסים מאד יפה לתינוקות שצורחים. וקוראים לאמא כשהתינוק שלה צורח.

אז גם מי שתומכת בתינוק ליד אמא (ובאותה אמבטית זכוכית קרה לא שמעתי בתי חולים שיש להם עריסות אחרות לתינוקות וגם ליד אמא התינוק מצוי בעריסה) לא אמורה לעשות דמוניזציה שקרית לתינוקיה.

אידיאליים, וכאי שכל אחת תבחר מבין אלו את הנוחה לה יותר.

אין כאן ניסיונות הפחדה מהתינוקייה, יש כאן חוויות אישיות מאוד לא נעימות שנשים עברו...

ובהחלט מותר לספר אותם ולהעלותם לדיון.

למשל,

בשעות שאחרי הלידה הייתי חלשה, כי דיממתי המון, ולא יכולתי לעמוד על הרגליים, התעלפתי בדרך לשרותים...

אז ביקשתי בלילה מבעלי שילך להביא את התינוקת להנקה ( הוא היה איתי )

האחיות לא הסכימו.  "שתבוא! כולן עייפות וחלשות! שלא תעשה עניין".

בעלי כעס, ביקש, התחנן, שום דבר לא עזר.

טוב,

הוא הוביל אותי לתינוקייה בכיסא גלגלים, ושם האחות בכניסה דרשה שיצא מהר כי יש נשים שיושבות ומניקות גם בתינוקייה עצמה ולא בחדר ההנקה. הוא שאל- "ומי יעזור לה? את יכולה להוביל אותה וכו'?"

"לא, אין לי זמן, וגם אין מקום פה לכיסא גלגלים, בואי חמודה'לה, תתגברי ותקומי."

איך שקמתי נפלתי, והאחות החווירה ללגמרי.... 

נו, לא עדיף היה שיתנו לי את התינוקת איתי לחדר ובעלי יעזור לי בכל מה שצריך?

ובבית זה יותר טוב?

העריסה  זה בית כלא קטן עם סורגים סביב.......

תחשבי לפעמים על הילד שבוכה ומציץ אליך בין עמודי סורג......(אומנם מפלסטיק....)

יוחזרו כל הילדים לרחם מיד!!

אני פשוט צחקתי על כל אלו שבכו על זה שנשים שמות את התינוק שלהם בבית חולים בתינוקים באמבטית זכוכית קרה

לא תהיה בדיוק האחות המפגרת שתדרוש ממך לקום עכשיו לגשת לעמדת אחיות כדי שרופא יבדוק אותך או משהו אחר ועד שתפלי לה על הרצפה??

בבתי החולים שאני הייתי (שחלקם מושמצים כאנטי טבעיים ובאחד מהם עד לאחרונה לא היתה אפילו אופציה של ביות חלקי) - הייתי מתקשרת לתינוקיה - והתינוק היה מגיע אלי או שהייתי מבקשת מראש ב-12 בלילה להביא אותו אלי לחדר.

ולבעלי היה תג ובעזרת תעודת זהות הוא יכל תמיד להוציא את הילד כרצונו.

אבל גם אני נתקלתי פעם באחות הזויה שלא הסכימה לתת לי את הילד שצרח שעה אחרי שהיה אצלי בידיים ולא ינק - כי "רק לפני שעה לקחת אותו להנקה - תכאב לו בסוף הבטן"...

ובאחות במחלקה שנכנסה למדוד לי חום באמצע שאני מניקה והתעקשה לנתק את התינוק באמצע ההנקה - ופשוט ניתקה אותו בכוח...

תמיד יש אחיות סנוביות מוזרות ותמיד יש כאלו מקסימות. זה החיסרון של בית חולים - לאו דווקא של תינוקיה או ביות.

יש ועוד איך יש!!!

יש שהן לא תישארנה בבית חולים הזה. ששום אחות לא תכתיב לי. ולא תנתק אותי מהנקה בגלל מדידת חום.

וכבר קרה שסרבתי למדוד חום כי הנקתי,והלכנו לתיק הרפואי וכתבו האמא מסרבת למדוד חום! בסדר שיכתבו.. הפחידו את הסבתא שלי..

אחרי שעה שהתאים לי מדדתי. ודרשתי שיכתבו בתיק שלי שכן מדדתי אחרי שעה(שאח"כ לא יאשימו אותי)

וכן גם איימו עלי שיביאו את השומר להוציא אותי..כשלא רציתי לצאת מהתינוקיה כשלא היה נראה להם.

שיביאו שומר איזה פחד.... ברור הרי שלא הביאו ולא יצאתי....

מהתינוקייה באמצע הלילה!

וצודקת, בכל מקום תהיינה אחיות לא ברורות...

כמו גם שתמיד תהיינה מלאכיות. לא חסר.

נפל לי התינוק באמצע הלילה בהנקה בבית חולים. כי נרדמתי. וזה מאוד מפחיד, ב"ה לא קרה לו כלום.

ב"ה שהייתי במיטה נמוכה ז"א כורסא שנפתחת והיתה על ריצפה ולא מיטה על רגלים.

זה לא כמו בבית שהילד מוגן כי המיטה שלך ליד קיר ומצד שני יש עוד הרבה רווח.

בית חולים זה מיטות גבוהות מאוד ולא צמודות לקיר ברוב המקרים.והם זזות כי הם עם גלגלים ואין שטיח או פרקט כמו בבית שזה פחות מסוכן.

בבית לפעמים אני גם שמה שמיכה על הריצפה ליד המיטה במקרה שח"ו אם יפול(אם אני לא צמודה לקיר)

בגלל זה אני גם פוחדת לקחת ביוט מלא. זה גם סכנה לתינוק. אמא אחרי לידה לפעמים מטושטשת זה גם לא בבית .. לא יודעת איך להסביר את זה ..בבית אני כן מניקה במיטה. כי יש לי מאוד תחושה כל רגע מה קורה איתו.

בית חולים זה מקום זר וקר..

אז בבית חולים אני קמה מהמיטה בלילה והולכת לחדר הנקה. אין בררה... וגם שם צריכה להחזיק את עצמי חזק שלא ארדם פתאום.. כי גם בכסא בישיבה זה יכול לקרות

כבר קרה שישבתי בחדר הנקה ולא היתה אף אמא באמצע הלילה , הרגשתי סחרחורת נוראית. דבר ראשון מהר שמתי אותו בעריסה. פחדתי שאני עומדת להתעלף..

אני חושבת שלחדרי הנקה צריכים חלונות זכוכית לכוון חדר התינוקיה.

לא יתכן שאמא תשב לבד באמצע הלילה ולא ידעו אם היא  במצוקה

לך...... כך את אומרת.....

בגלל שיש שם אור, ובמצב ישיבה מלאה בדר"כ יותר עירנים. ועובדה שהוא לא נפל לי , כי כשהרגשתי סחרחורת מיד שמתי אותו בעריסה. בתינוקיה גם בדר"כ יש פרקט או שטיח, וגם הנפילה פחות גבוהה מאשר המיטות של הבית חולים. וחוץ מיזה עצם זה שאת קמה מהמיטה והולכת לחדר התינוקיה את כבר מתעוררת ויותר יודעת מה קורה. זה לא כמו שאת מניקה תוך כדי שינה.וגם לפעמים יש עוד אמהות בחדר שמניקות שיכולות לעזור.

ולכן גם אמרתי ,שכדאי שיהיה חלון זכוכית לתינוקיה, שאחות תראה את האמא במקרה הצורך.

בבתי החולים שאני ילדתי (במרכז) הדבר היחיד שהיה אסור בלילה למי שלא בביות מלא היה להכניס תינוקות בלילה.

אבל ככה?? אפילו קוראים בלילה למי שביקשה.

את בטוחה שאסור לטפל בתינוק בלילה?? יכול להיות שחייבים לא להכניס לחדר שאינו חדר פרטי או להסתובב במחלקה עם תינוק צורח (וזה הגיוני. נשים ישנות שם) אבל להניק בחדר הנקה וכו' אני בטוחה שמותר בכל מקום!!

את התינוק .דוקא בגלל הסיבה שקרתה לי. שהתינוק נפל. ולא בגלל צרחות שלו.

פשוט מנסיון שלהם ,תינוק יותר מועד ליפול לאמא בלילה ,מאשר ביום.

לחדרים ולמחלקה.

אלא אם כן את בחדר ביות מלא. או בחדר פרטי.

וזה הגיוני. שכנתך לחדר לא אמורה להתעורר בלילה בגלל שאת רוצה להניק במיטה או להשתעשע עם הילד שלך.

בלילה מניקים בחדר הנקה - וזה ממש הגיוני בעיני.

לא הקשיבו לי ביכלל וישר הנחיתו  אותו עלי ואחרי שראיתי את הרמה של התינוקיה שם הגעתי למסקנה שאני נוטה לביות חלקי כדי לטפל בתינוק ולבנות איתו קשר ,שיהיה איתי לפחות חצי מהזמן

אני הייתי ככה וכ"כ שמחתי שהוא לא אצלי כל הזמן

לפעמים אפילו שמתי אותו מרצוני בתינוקיה, פשוט היתי "לא אני", משוגעת, כואבת, הורמונלית וכו'

מי שלא לוקחת אפידורל ,אז היא גיבורה! וכל הכבוד לה! וזה נהפך לתחרות , יש נשים שיסבלו העיקר להגיד שלא לקחו אפדירול.

ככה זה כבר נהפך בביות . נשים פה, שלא תרגשה שהן רוצות ביות בשביל להיות באופנה , ולהחשב אמא יותר מסורה, לא לכולן מתאים הביות , וזה מציון והיא עדין נשארת אמא מדהימה.

זה מזכיר לי כמו  לידה בבית שנהפכה לאופנתית והרבה רוצות בגלל החברות.(היו פה כבר שרשורים על אישה, שחשבה אולי תלד באוטו. או עם דולה מרוב שרצתה לא ללדת בבית חולים)

לא אומר חלילה שום דבר על אלו מעדיפות תינוקייה. חס ושלום!!!!

כל אחת צריכה ללכת עם ליבה ולעשות מה שטוב לה!

אין בזה "גיבורה" או "מזניחה", חלילה!!!

מבחינת הצורך של התינוק - התינוק היה בתוכך 9 חודשים, וזקוק דווקא אחרי הלידה להיות בקרבתך. הוא עבר משהו טראומתי לא פחות ממך. את יודעת שהרגע הטראומתי ביותר לאדם בעיני הפילוסופיים הוא הלידה? נכון שזה טבעי, אך זה לא מפחית מהעוצמה ומהשינוי החד שהוא עבר. לדעתי חבל להוסיף לכך ריחוק ממך, ואור פלורוסנט (שיש על כך מחקרים שאינו טוב), ואי מילוי צרכיו מבחינת היענות לבכי שלו (לא תמיד, אבל הרבה פעמים. היענות מבחינת צורך במגע, ואוכל), ואפילו התמודדות עם חיידקים כמו שבהתהוות כתבה.

אם את מתכוונת להניק: אם את מניקה בלעדית אז לרוב עדיף ביות מלא מבחינת שמירת הכוחות שלך - כי רוב הסיכויים שהתינוק שלך ירצה לינוק בזמנים שונים, לאו דווקא בזמן שמעירים להנקה (ויעירו אותך גם בזה).

ואם תגידי - לא נורא, עדיף שאנוח ביומיים האלו ויתנו לו מטרנה בלילה, זה בעייתי משתי סיבות: א. זה יכול להפריע מאוד מאוד לתקינות ההנקה, עד כדי הפסקתה (לא תמיד כמובן, אבל יכול לגרום לכך), ב. ייתכן וזה מוריד מהתועלת החיסונית שבהנקה (זה על סמך מאמר מרתק שקראתי, מכיוון שאני לא מומחית בעניין כתבתי רק "ייתכן")

(לאלו שלא הצליחו/מצליחות להניק: ככה ה' רצה! וזה מה שכנראה טוב לתינוק שלכם!)

נראה לי שהרבה מהנשים ששמות בתינוקייה, זה מפני שזה הנוהג, ולא עצרו עצמן לשאול - אילו לא היה נוהג כזה, מה היו רוצות? אני מניחה שאילו זה לא היה הנוהג, הרבה יותר יש כאלה שהיו עושות ביות מלא, אך כמובן לא כולן, יש שרוצות תינוקייה מסיבותיהן ושיקוליהן (אפשר לקרוא לפעמים נשים שמתלוננות שבסורוקה יש רק ביות). יש נשים שהתינוקייה היא הצלה בשבילן, לדוגמא לאחר לידה קשה כגון ניתוח (יש כאלה שכן עושות ביות מלא אחרי ניתוח, אבל זה קריטי שיהיה מלווה צמוד אליהן). יש כאלה שאומרות שהן רוצות לנוח כדי שיהיה להן כוח אחר כך, ולדעתי הן צודקות, זה באמת חשוב לנוח. לכן אני חושבת שהאידיאל הוא שיהיה מלווה צמוד. גם אם כל האחיות של התינוקיה - במקום להיות בתינוקיה, הן היו עוברות בין החדרים ועוזרות בשעת הצורך- אני מאמינה שזה היה פותר את הקושי של רוב הנשים (שכן רוצות ביות, אך לא עושות זאת).

אישה שלא עושה ביות מלא מסיבה כלשהי - כנראה שכך ה' רוצה, וזה מה שטוב עכשיו לה ולתינוקה. 

כל מה שכתבתי, לדוגמא לגבי הצורך של התינוק, כתבתי קודם כל רק את דעתי, וגם כמו שכתבתי, נשים רבות עושות מה שנהוג, לפעמים אפילו מבלי לדעת שיש עוד דרך, וגם עוד דרך להסתכל על זה.

ברור שביות מלא הוא אופציה טובה רק כשיש כח, ואני ממש לא ממליצה את זה למי שקשה לה, כי חשוב יותר שתשמור על כוחותיה, יהיה לה עוד לילות רבים להיות ערה...

דיברתי רק מנקודת מבטי, שב"ה ב"ה ב"ה זכיתי ללידות טבעיות וקלות, והיה לי כח לזה.

ממש ממש לא חושבת שנכון שמי שגם ככה קשה לה, בטח אחרי לידה קשה או ניתוח, שתקשה על עצמה עוד יותר בטיפול בתינוק. להיפך. זאת תהיה טעות לדעתי.

מה שכן - מסכימה עם האמירה שלעיתים התינוק נמצא בתינוקיה רק כי "כך נהוג", בלי שהאמא העלתה על דעתה לחשוב רגע מה מתאים לה. נראה לי שלאט לאט ב"ה המציאות הזאת נעלמת, כי בהרבה מקומות כבר מציעים ביות.

בכל אופן, לי נותן כח לראות לידי את הדבר המתוק הזה, ולזכור למה הסבל שלי עכשיו... זה אישי לגמרי, כתבתי את הצד שלי.

בכלל - בכל מה שקשור ללידה הריון והתאוששות מלידה, נראה לי שכל אשה, בכל בחירה שלה - צריך רק להעריץ!!!!!

מי כמונו יודע את זה... זר לא יבין זאת... ואני לא נכנסת לשיקולים של אף אחת!!!

רק למי שרוצה לשמוע דעות שונות בעניין, כדי לחשוב מה הכי יתאים לה - בשביל זה השרשור פה נראה לי.

בהצלחה לכולן!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

מאוד לא אהבתי את התינוקיה בשערי צדק

לדעתי האחיות לא יכלו ולא ממש התאמצו לתת מענה לתינוקות

הרבה פעמים נכנסתי לילד שלי ומצאתי תינוקות בוכים והאחיות לא ממש משתלטות.....

להרגשתי האוירה שם עשתה לילד קצת טראומות,שמחתי להוציא אותו משם

לצד הילד!!!!

פתאום בתינוקייה, תינוק בן יומו צריך לשהות לבד???

חוץ מזה שבבית אני לא שמה תינוק כל הלילה בפלורוסנט 

חס וחלילה התנשאות. 

במחילה, בבקשה תקראי שוב את מה שכתבתי, ותראי שהזכרתי דברים שכתבת - כגון שאני חושבת שנשים צריכות לנוח אחרי לידה ולכן צריך היה שיהיה מלווה ליולדת. וכתבתי עוד כמה דברים בעניין...

בעיני, אם מישהי לא שמה בביות מלא, זה אומר שלא שמה בביות מלא...ותו לא.

הפוך, כתבתי את דעתי, וטרחתי לציין שוב שזאת רק דעתי. וגם דאגתי שאם מישהי תסכים איתה אבל בכל זאת לא שמה בעבר או לא תוכל לשים בעתיד וזה יצער אותה, ולכן הוספתי סייגים שהכל מ-ה' וכנראה שכך צריך להיות. 

כתבתי גם שיש נשים שלא מעוניינות, שאפשר לראות שיש מתלוננות על סורוקה מסיבותיהן ושיקוליהן. ואני חס וחלילה לא באה אליהן בטענות.

אם את רוצה לשמוע מישהי שכן באה בטענות, אוכל להפנות אותך לאחות במחלקת יולדות (!) שאני לא מסכימה איתה. אבל היא משתפת באינטרנט,ואת תוכלי לראות את ההבדל הגדול בניסוחים.

אתן דוגמא כדי להסביר מה שכתבתי, ולמה כתבתי.

חשוב לי ארץ ישראל מתוך אמונה בתורת ישראל.

עם הזמן נחשפתי לנושא אהבת הסביבה, וזה נראה לי נושא מאוד חשוב, עד כדי כך שאני חושבת שזה נושא שהציבור הדתי צריך להוביל מתוך אהבת ארץ ישראל, ומתוך בריאות תפיסתית (לא כמו מה שקורה עכשיו שמי שמוביל נושא זה עושה זאת לדעתי פעמים רבות בצורה לא תורנית ומעוותת).

עם זאת, אני כן משתמשת בכלים חד פעמיים. 

אם לא הייתי מודעת לבעייתיות שבעניין, הייתי מתוך הקלות שבדבר, משתמשת בזה הרבה יותר.

אבל במערכת השיקולים שלי אני מכניסה כמה שיקולים ולא רק את אהבת ארץ ישראל, אלא גם את השיקול של הכוחות שלי. ולכן אני כן משתמשת בכלים חד פעמיים (וכאמור, פחות מאשר לא הייתי מודעת לבעייתיות).

באופן אישי אני מאמינה בחשיבות של ביות מלא. מתוך רצון להיטיב אני כותבת פה, כדי שזה יילקח במערכת השיקולים של כל אחת ואחת (ומי שלא מסכימה עם החשיבות של זה, בלי קשר במצבה אחרי הלידה זה בסדר גמור, זאת רק דעתי!).

יש סיפורי לידה שאני מכירה, שאילו חלילה הייתי מתנסה בהם, לא נראה לי שהייתי עושה ביות מלא (אולי, אם היה מישהו צמוד אלי לגמרי, בלי שאדאג, שזה משהו שלא היה לי עד היום).

ובכל מקרה כן הייתי מכניסה את החשיבות בתור שיקול, ולאור מצבי מבינה שעכשיו זה לא מה שצריך להיות. 

וההשלמה שאת מדברת עליה היא כל כך נכונה, בכלל בחיים, ובפרט בלידה. מסכימה עם כל מילה.

שביות מלא הוא יותר טוב - והאחרות לא יודעות/ מתפשרות כי אין להן כוח.

ואני אומרת שתינוקיה היא לא פחות טובה מביות מלא אלא שיטה שונה בלבד להתמודד עם הבעיה שאנו בבית חולים ולא בסיביבה הטבעית. לכל אחת מהשיטות מעלות וחסרונות.

ולכל אישה הבחירה להחליט מה נראה לה יותר משובח מהשתיים.

וכל הכבוד גם למי שמסוגלת לתינוקיה!!

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

שאני אומרת כל הכבוד גם למי שבחרה בביות מלא - ותסתכלי בהודעות הקודמות שלי.

אני חושבת שכל אחת כל הכבוד לה על כל בחירה שהיא בחרה מתוך ידע-

במיוחד כשמדובר בדברים בתחום האפור... שיש חסרונות ומעלות ל-2 הצדדים. ושבכל בחירה מוותרים על משהו אחד בשביל אחר.

תמיד את האורות. הפעמים הבודדות בהן הבת שלי נחשפה לאור חזק אצלי במחלקה היו כשנכנס איש צוות והדליק. ברגע שיצא, כיביתי חזרה.

ולגבי מנוחה, לא תמיד ישנים טוב יותר כשכל שעה וחצי צריכה לגרור את עצמך מהחדר להנקה כי הקטנה לא רגועה... והיא לא רעבה, היא פשוט לא רגועה. כך ראיתי בשתי הלידות.

ולא הצלחתי להבין מאיפה באה לך ההרגשה הזאת (של ההתנשאות). יכול להיות שאת משליכה על התגובות פה תגובות של נשים אחרות שפגשת?

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

הבעיה שהיום הכל נופל על ההורים וביחוד על האם כימעט בלי עזרה וכולם מצפים ממנה להיות  סופרוומן

וקופצות מהבית חולים הביתה לעשות איזה שטיפה

יש אישה שקופצת מבית חולים לעשות שטיפה?

שכולם מצידי יקפצו לי.... יש גבול לכל צחוק

אבל מישהי שאני יודעת על קיומה (וזה עוד היה אחרי קיסרי)

נו אין את השיר על הדודה ההיא שבאמצע הניתוח היא אכלה חצי תפוח?!

ושלא יתפלאו אם הם יתמוטטו יום אחד..

יעשו להם קבר מזהב?

והם לא מרגישות את זה שהן צריכות לנוח...

הרבה פעמים זה באמת מתנקם בהם בגדול - יותר מאוחר.

ובכל מקרה - משכב לידה הוא 6 שבועות. וזה הזמן המומלץ להמשיך לנוח. תרים את היד מי שבאמת נחה שישה שבועות...

יש לח חברות, שהם טוענות שהם כל יום מטאטות את הבית ועושות שטיפה, ולא נרדמות עם יש כוס בכיור.

אז הייתי אצל אחת החברות שלי האלו, הגיבורות הלאומיות שהם הולכות לישון באחד בלילה ומהבוקר הם רק עובדות ומנקות....

בקיצור אני יושבת בספה, וחשכו עיני, ככה בישיבה אני רואה את המקרר, ומתחת למקרר יש טונות של לכלוך!!!!

העיקר שהיא שוטפת כל יום... סיפורי סבתא. אז אני ממש לא שוטפת כל יום ורחוק מיזה. אבל בחיים לא יתישב מישהוא על הספה אצלי בבית ויראה לכלוך מתחת למקרר, זה לא היה סתם לכלוך לא ראו ריפצה בכלל היה שם עומס מטורף של ליכלוכים.... כמובן שלא אמרתי כלום, אבל עמדתי להתגלגל מצחוק,,

ועוד חברה אחרת עם 4 תינוקים קטנים...גם משהוא מיוחד. סתם כך קפצתי אליה ונכנסו עם הילדים למטבח כי אכלנו ארוחת ערב, תשמעו אני רואה את הגז שלה מלוכלך ברמות שאין כאלו, לא אמרתי כלום והיא פתאום אומרת את כל הבית אני מקרצפת כל יום, אבל את הגז מעולם לא ניקיתי מאז שניקנה --בערך 3 שנים.. היא שונאת לנקות גז..

קיצר אני מאוד אוהבת את החברות שלי, אבל החברות האלו שמתחילות להגיד כמה הם מתקתקות, בזה אנחנו חלוקות... ז"א במשחק שהם עושות......והכי קטע שהם נותנות לי את ההרגשה שאני לא הבסדר, כי הם משקיעות את כל הנשמה בבית

ממני לא בסדר שאני לא ערה עד 1 בלילה בשביל נקיון.

בסוף עוד נקיון כזה..... ומה לעשות אני רואה הכל. עכשיו תבדקו כולם מתחת למקרר......... חחחחחחחחח

וגם למדתי שאצל אחת להגיד שהיא מתקתקת את הבית זה לא אומר שהבית שלה יותר דופק ממני.

אולי מה שלי לוקח שעה לה לוקח 5 שעת. כי אני עושה הכל תוך כדי. בישול , נקיון, כביסה, אמבטיות, האכלה,, ועוד מפטפטת בטלפון, זה ענין של זריזות. אז לא צריך להרגיש לא בסדר לעומת מישהיא אחרת.

בנושא זה ובכל נושא, אפידורל, ביות, הנקה וכו

אני מיד ערכתי את זה, ואני מצטערת שהספקת לראות.

קצת הפריע לי הביקורת שלך, על הנשים האלה. מה אכפת לך שהן מעדיפות לשטוף את הבית ולא את הגז? וגם אם הן משקרות, מה כל כך חורה לך?

למה את מרגישה שאין מתנשאות עלייך רק כי הן שוטפות, או רק אומרות שהן עושות את זה?

את יכולה להיות אישה נהדרת גם אם לא תשטפי אף פעם.....

אני חושבת (קשה לעשות קל להגיד) שאת צריכה להפסיק להשוות את עצמך לאחרות. תהיי את וזהו.

שאני אוהבת . כי אם כמו שכתבתי אני לא כ"כ בקשר.

זה לא עושה לי טוב , הם רואות אותי מבלה. נהנת. והם לא מבינות איך אני עושה את זה כשאני אמא,

איך העזתי לצאת לקניון כשיש כלים בכיור? ועוד חזרתי והלכתי לישון ??? ממש אישה זוועה.

אז לכן באמת אני מעדיפה להישאר חברה עם מישהיא שלא חושבת שעקב נשואי אני צריכה לבטל את עצמי.

ומבחינתי ממש לא מענין אותי מה קורה בבית אחר . סתם הצחיק אותי. באתי הביתה אמרתי לבעלי אתה זוכר שהחברה הזאת היתה פה שבת ואמרה שהיא לאאאאאאא נרדמת כשיש כוס בכיור..... אז יש מלא לכלוך מתחת למקרר.

חח בטח לא לי

ואני אדגיש שאני לא דוגמא כי אני מאוד היפרית ומאוד קוטבית אז ביום אחרי שחזרתי הביתה עם הילדה כבר עמדתי וניקיתי כי זה היה חשוב לי והרגשתי טוב שבית נקי ומסודר

וגם שבןע אחרי קיסרי כבר  הלכתי עם הילדה לגינה וניקיתי והכל למה מישהו יעשה במקומי?ואני גם לא רוצה שיעשו במקומי

לא באמת מקנאת כי ה' נתן לכל אחת מה שטוב לה.

אצלי זה נשמע כמו פלא מהלך

שה' יתן לך תמיד כח

ולכולנו

העיקר הבריאות

שעות המנוחה האלה אחרי הלידה כל כך חשובות לי. היכולת לאכול, להתקלח, לנוח בלי חשש שהתינוק יבכה (למרות שכן יש חשש  קל שיתקשרו מהתינוקיה ),  ממש מחיים אותי ליומיים של אחרי הלידה.

ועוד בלידה השנייה שלי הגדלתי לעשות ובלילה השני והאחרון שהייתי שם, אמרתי להם לתת לו מטרנה. הייתי כל כך עייפה וחלשה (עם הומוגלובין 8) והחלטתי ללכת לישון כל הלילה. אבל אני לא יודעת אם אעשה את זה גם בלידה הבאה. אומנם המנוחה ממש הועילה לי, והרגשתי עצמי אמא בריאה וטובה יותר, אבל מאז האצבע הייתה קלה על ההדק, ולא היה לי כל כך אכפת לתת לתינוק מטרנה גם בבית. אם משהו קטן לא הסתדר עם ההנקה , פשוט הכנתי בקבוק... 

ובאמת הפסקתי להניק לגמרי כבר בגיל חצי שנה (אבל זה גם היה אחרי סמסטר מאד טובעני, שכל שתי הפסקות הלכתי לשאוב , ולמדתי כל יום מ8 עד 6... והיה לי מאד מאד קשה להמשיך במצב הזה)

היה חשוב לי להדגיש שיש גם צדדים טובים באי- ביות , המנוחה שהגוף צריך היא כל כך חשובה... לא חושבת שאי פעם אשתמש בביות מלא.

בהצלחה ומזל טוב גדול

גם אני רוצה איתי את התינוק שלי כמה שיותר,

אבל אחרי לידה, בימים הבודדים (בע"ה) שאת עדיין בבי"ח,

לגיטימי להתאושש,

לישון קצת יותר בשקט(אל דאגה, גם ככה לא ישנים בשקט בבי"ח...)

להתקלח או ללכת לשירותים בשקט כשאת רוצה ולא לחשוש שהשארת תינוק בחדר

זה הגיוני מאד.

זה צורך.

זה לא סותר את זה שאם מתאפשר לי אני אשאיר את התינוק הרבה לידי,

וארעיף עליו אהבה בימיו הראשונים בעולם....

ואניק אותו וכו'.......

שתי הדרכים לגיטימיות והגיוניות.

הרושם שנוצר כאילו לשים תינוק בתינוקיה זה יותר "בורגני" ופחות משקיע בילד, או לא יודעת איך לקרוא לזה,

זה לא נכון לדעתי.

"אתמול שלחו אותי לעזרה במחלקת ילודים. בתינוקיה. אני חושבת שאם יש גיהנום על פני האדמה - זה שם.
תינוקות בוכים, בוכים, צורחים, צורחים, ואמא שלהם במקום אחר. האחיות הותיקות כבר לא שומעות את הבכי. מבחינתן תינוק בוכה הוא תינוק חי ובריא, וזה מספיק.
ואצלי - הבכי הזה מגיע אלי, אל קצות העצבים החשופים ביותר, ודופק שם, חותך שם, קורע מבפנים.
אני מנסה לנדנד את העריסות, לדבר, לשיר, ואח"כ, כשיש יותר זמן, גם להרים תינוק אחד ולהיות תחליף אמא בשבילו, למשך 10 דקות, עד שהוא נרדם. ובעוד אני מדברת אליו ומלטפת, תינוקת אחרת בוכה, ואני מנסה לשדר לה בטלפתיה (כי אסור להסתובב עם תינוק בידיים), שעוד מעט אני איתה.
ואח"כ מגיע תינוק מחדר לידה והוא שוכב לבד בארגז הפלסטיק שלו וידו נאחזת בצינור שמשתלשל שם.

ואח"כ התינוקות יוצאים לאימהות שלהם. מי שלא בביות (3 בביות ועוד 14 שלא) יכול להישאר עם אמא מ- 17:00 ועד 20:00, אבל ב- 18:00 האימהות כבר מתחילות להחזיר את התינוקות.

ויש כאלו שבאות להתייעץ עם האחות על הנקה - כל אחת יוצאת עם בקבוק של מטרנה או המלצה לפטמות סיליקון. וזאת עוד אחות שממש מעודדת הנקה (זה לפחות מה שהיא חושבת).

ואני כועסת - על האימהות, על המשפחות שלהן שמוכרות להן את השטות הזו שרצוי לנוח אחרי לידה ושאפשר בכלל לנוח בלי התינוק ועל המערכת שמאפשרת לכל זה לקרות ואפילו מעודדת, במקום לנקוט עמדה ולהגיד- רק תינוקות חולים ממש יהיו בתינוקיה. כל השאר - לאמא. אפשר לעשות גם פוטותרפיה או ניטור של הלב ליד מיטת האם ולא בתינוקיה, אם באמת רוצים.

......

וכל הזמן רציתי לברוח משם, רציתי לבכות, רציתי לרוץ החוצה למחלקת יולדות ולצרוח לכל האימהות: התינוקת שלכן צורחים עכשיו בתינוקיה! רוצו לשם מהר וקחו אותם!, רציתי לקחת את התינוקות איתי הביתה, רציתי להניק את התינוקות שבכו (שאלתי אם אפשר ותנחשו מה היתה התשובה...), רציתי כבר לחזור הביתה אל הבת שלי ולנשק אותה מיליון נשיקות ולהצמיד אותה חזק חזק אלי ולא לעזוב לעולם.

ובמקום כל זה, נשארתי, לא צרחתי ולא בכיתי, ניחמתי את התינוקות כשיכולתי, ליטפתי, נישקתי, נשמתי עליהם, הסברתי להם מה קורה להם, כי אני מאמינה שהם מבינים הכל בגיל הזה, ובסוף המשמרת הלכתי בצעדים כבדים הביתה.
בלילה, תוך כדי שאני מנשקת את בתי מיליון נשיקות ומצמידה אותה אלי חזק חזק, ומיניקה אותה, חלמתי שאני שוב שם, בגיהנום הזה, במקום העצוב הזה, וגם עכשיו אני מלאה בכאב ואין לו מוצא, וקשה לי להכיל אותו."

זאת העובדה שהלידה היא אירוע שמתיש מאוד את האמא, ולכן היא חייבת מנוחה אחריו וכו'.

ואני רוצה להגיד לכן שזה לא חייב להיות ככה. 

מי שרוצה פרטים - באישי...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

עשה לי צמרמורת נוראית

והחזיר אותי 11 שנה אחורה אז ילדתי את הבכור שלי

במקום בלי ביות מלא, והבן שלי היה בתינוקיה.

בדיוק אותה חויה. בדיוק.

בלילה הראשון ישנתי בתמימות

(האחיות נתנו לו מי סוכר בניגוד גמור להנחיה שלי להנקה בלבד, כי ריחמו עלי ורצו לתת לי לישון, ארררר)

אחרי שקמתי בבוקר וראיתי מה כתוב לו בגליון הרפואי הבנתי שאם אני לא אהיה צמודה אליו הן יעשו מה שהן רוצות

כך יצא שבלילה השני הייתי איתו כמעט כל הלילה בחדר הנקה ובתינוקיה, וראיתי מה הולך שם

קודם כל אור חזק מאוד, ממש מסנוור, כשכל התינוקות שוכבים על הגב. עינוי.

בנוסף - רדיו בקולי קולות, כדי שלאחיות לא יהיה משעמם, וגם כדי להתגבר על הצרחות

המון צרחות.

הן לא יכולות להשתלט על זה, 3 אחיות במשמרת, וכל אחת ברגע נתון יכולה לטפל רק בתינוק אחד.

הבעיה שבכי זה דבר מדבק, וכשתינוק אחד מתחיל לצרוח הוא מעיר את כולם.

התינוקות צורחים, והאחיות מנסות להאכיל כל פעם תינוק אחר אבל לא מתגברות על הבלגן

הן די אדישות כמובן, כי אי אפשר לעבוד בכזה מקום בלי לפתח אדישות תהומית.

אז הן יושבות ומפטפטות (בצעקות, כי הרדיו ממש חזק) ומנסות תו"כ לתת בקבוק לתינוק זה או אחר.

והלב שלי, כל שניה שם, נשבר לאלפי רסיסים. שוב ושוב ושוב.

פשוט בכיתי איתם.

עד היום, 11 שנה, עוד לא נרגעתי מהחויה.

אני בוכה....

אבל באמת היה ניתן לתת טיפול יותר יעיל ליד האמא.

אני שמה לב לכמה 'אי דיוקים' בשתי הכתבות שהבאתן

• השוואה בין הורים בריאים שלוקחים את תינוקם למיון, לאישה אחרי לידה שאיבדה כמויות של דם, עברה אירוע גופני, שלא ישנה, הורמונים משתוללים, וכו'.
• המחקר של השינה- לא יודעת מה איתכן, אני ישנתי נהדר בין ההנקות (פשוט הנחתי את הטלפון על ידי וכשהפיצי התעורר התקשרו אליי כדי שאבוא)
• תינוקות בוכים , זו עובדה. מוזר שהתינוקות בכו ובכו והאמא שלהם לא הגיעה. קצת לא הגיוני שהאחיות לא התקשרו לאם כדי שתבוא.
• כשאני התייעצתי בנוגע להנקה, הם ממש עזרו לי. אחת אפילו הראתה על השד שלה מה התנוחה המומלצת. הם אפילו 'מחביאים' את הדוגמיות מטרנה שלהם במגירה, ורק מי שמבקשת מקבלת. אפילו שהילד שלי לא אכל 7 שעות כשהוא היה בן 4 ימים (הבכור היה בפגייה 5 ימים), ונורא דאגתי, הם אמרו לי ש"כשהוא יהיה רעב- הוא יודיע..."
• אגב, בבן הבכור, רצו לשחרר אותי ואותו להשאיר, אבל רק בגלל שאני מניקה, הם החליטו להשאיר גם אותי במחלקת יולדות, אע"פ שהיה שם יחסית צפוף.

חבל סתם להפחיד אמהות בדברים חסרי שחר.

זו לא כתבה, עברתי את זה בעצמי, בעודי שוהה במחלקה עם בני הבכור

אלה עובדות מהשטח (מהלילה, לא בשעות היום)

למה הן לא התקשרו לאמהות?

אולי כי יש אמהות שלא כזה עקרוני להן שיעירו אותן להנקה, והן מעדיפות שבלילה יתנו להן לישון ויביאו לתינוק בקבוק

הבעיה ש-3 אחיות הן כח די מוגבל כשצריך לטפל בתינוקיה שלמה של תינוקות צורחים

תכל'ס הייתי היחידה שם בלילה, ועוד אחת שקמה לתינוק שלה אבל לא הצליחה להניק ונתנה בקבוק

אני לגמרי לא שופטת אותך

תכל'ס כל אמא עושה את הבחירות שלה

אבל אני מדברת על מצב שאמא לא מודעת למה שקורה עם התינוק שלה, וחושבת שהוא מקבל טיפול מצויין, ישנה לה בשקט בזמן שהתינוק צורח וסובל.

הרי במילא עוד יומיים תהיי איתו\ה בבית, ואם הוא יצרח מי יחזיק אותו על הידיים כל הלילה?

יש איזשהי תחושה שהאחריות של אמא על הילד שלה מתחילה רק מהשחרור

(תורמת לכך גם האוירה במחלקה, והיחס של האחיות כאילו לאמא אין מה להתערב להם וכו')

אישית - מעדיפה לדעת מה קורה עם הילדים שלי

ולכן בשום אופן לא יכולתי להשאיר את הבן שלי צורח בתינוקיה אחרי שראיתי מה קורה שם

פשוט לא הייתי מסוגלת ללכת לישון

לא באה לשפוט ולא להכריז מה צריך להיות

המצב כואב לי כי מדובר בהרבה אמהות שפשוט לא יודעות את המצב לאשורו

במיוחד בלידות ראשונות

יאללה, שבת שלום

בשתי יממות הראשונות כי בכז אני אחרי ניתוח....כלום הביאו לי אותו וכשרציתי להיות איתו ביחוד אחרי שראיתי מה הולך בתינוקיה הייתי תמיד צריכה להחזיר אותו....

מיד כשבוכה, ולא משנה מה יהיה, והן קוראות מיד.

וביום הילד כל היום איתי מלבד הפעמים שהילדים נכנסים לבדיקת רופא וכדו'.(ואז וידאתי לפני כן שהילד אכל)

אני יכולה לכתוב תאור מזעזע על אמא שהילד היה צמוד אליה ואפילו לשרותים לא יכלה ללכת לבד והכניסה אותו לשרותים איתה--------

אני.

ועוד תאורים מזעזעים אבל אין לי כח לכתוב עוד עכשיו.

אם היה ביות מהסוג שיש ביום ב-לא ביות בשע"צ, רק את ההחתלות והמקלחות היו עושים בתינוקיה, והית שמה בתינוקיה מתי שאת רוצה(שרותים, זמן אוכל ומקלחת) או אז יתכן שהיתי מסוגלת לביות.

אז העובדה שעד גיל די גדול הילדים שלי לפעמים נכנסים איתי לשירותים אומרת שאני אמא מזעזעת? יכול להיות...

אבל מה אני אעשה, לפעמים זה עדיף על פני זה שישארו לבד בבית ויחבלו - בעצמם או בבית.

גם אצלנו אינדיאנים.

שסליחה על הגזענות אבל אחת המשתמשות שלו ערביה והכל שם חנוק וסגור וזה שרותים ציבורי.

נשמע לא נעים בכלל.

וגם אם התינוק בוכה ואת בשרותים איך אפשר לעשות שם מה שצריך? ובמיוחד אחרי לידה שהסבלנות בדברים הללו כל כך חיונית

אבל בקודמת כשהייתי צריכה פשוט הלכתי איתה וזהו....ברוך השם לא היו שם ערביות

הם אנדיאנים ואף אחד לא מבין על מה אני מדברת, שואלים אותי תמיד למה את מתכוונת?

יפה יפה,

אבל אישית אני בקשתי מבעלי שיעשה לי בבית מין וו כזה בשירותים כדי שאוכל תמיד לסגור אותם וכך הילדים לא יוכלו להכנס, ,

זה גבול מנימאלי בחינוך ילדים, הם חייבים לדעת שיש זמנים שאמא צריכה פרטיות כמו שלא אתקלח לידם,

מקוה שלא יצאתי נעל עכשיו כשהגבתי כי לא בטוחה שהבנתי מה הנושא, אם סטיתי מן הנושא אז תזקו עליי חופשי עגבניות!

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

לק"י

להשען על הרגל כזה.

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אנחנו ממש אוהבים.

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

ואין חתיכת בד שמפריע

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה