יש בתי"ח  שגם רחצה,

לא יכולה לישון כל הלילה...

יתרונות- מניקה מתי שרוצה ולא לפי שעות הנקה שביה"ח מכתיב,

יודעת כל רגע נתון מה עם התינוק,

בונה את הקשר...

באמת. התינוק הוא היחיד שמכתיב. גם אם הוא בוכה רבע שעה אחרי הנקה - תמיד קוראים לאמא.

היתרון של ביות מלא - הוא שהילד ליד האמא. יש הרבה שמאמינות שהריחוק הזה לא טוב. ומעט שמוכנות בשביל זה גם בשניה שאחרי הלידה לא לנוח לשניה.

ביות מלא הוא האופציה הכי טבעית לאמא ולתינוק

רוב התינוקות בגיל הזה לא צריכים הרבה, בעיקר שיאהבו אותם, וידאגו למלא את צרכיהם בהמירות האפשרית...

זה מתאפשר יותר בביות מלא...

וזה גם נותן תחושה של רוגע לאמא, להיות ליד התינוק שלה!

יש לכך כמובן גם חסרונות... אבל אני עייפה מכדי לפרט אותם... (וגם באופן אישי, מעדיפה ביות, אז...)

גם ככהזה מעבר חד מההריון לאחרי הלידה, ולהיות בלי התינוק זה לא נשמע לי נורמלי. (לגבי! לא אומרת כלום על מישהי אחרת!)

לא יכולה לחשוב על פרידה כזאת, אחרי 9 חודשים שהיה בתוכי. וברור לי שגם לתינוק זה הכי טוב להיות עם אמא שלו.

ככה אני לא מתחילה את ההיכרות איתו רק בבית, כשאני כבר צריכה להתמודד עם הכל לבד פחות או יותר.

ככה מתחילים את ההנקה בצורה יותר טובה, כי את מניקה יותר, ויותר רואה מתי התינוק רוצה. בהנקה זה דבר מאד חשוב לעלות על בעיות כמה שיותר מהר, וברור שכשהתינוק ליידך יש יותר סיכוי לזה.

אני מרגישה על עצמי, וגם קראתי על זה הרבה, שזה זמן מאד משמעותי לקשר עם התינוק להתפתח. ברור שיתפתח גם בלי, אבל יש בהפרדה משהו קשה בעיני, לאמא ולתינוק. קשה לי לדמיין שהוא בוכה שם, ואני פה ישנה ולא שומעת בכלל...

לא יודעת, ככה אני מרגישה. מן הסתם זה לא נכון לכולן. אני לא יכולה לדמיין שיקחו לי את הילד שלי. עבדתי עליו הרבה! לא אוותר כל כך מהר...

2 הסתיגויות בכ"ז:

יש מקומות עד כמה שאני יודעת, שאם את בביות, את לא יכולה "להתחרט", ולשים אותו בתינוקיה. ולפעמים זה יכול להיות מאד קשה. בעיקר כשאת לבד, בלי הבעל, ורוצה נגיד להתקלח בנחת... נגיד בלניאדו אפשר תמיד לשים בתינוקיה, כך שלא פחדתי לנסות ביות, בידיעה שאם יהיה לי קשה מידי אוכל לשים אותו בתינוקיה. זה נראה לי אידיאלי.

הסתייגות נוספת - מנסיוני היום של השחרור הוא יום מאד קשה. המון סידורים טכניים מתישים, התרוצצויות, פחות נחים, ועוד צריך להיות נחמדים לאנשים, אם את הולכת להורים, או אם יש לך ילדים בבית...ונוסיף לזה שזה בד"כ בדיוק ביום הכי קשה הורמונלית... מה שראיתי שעוזר - זה לישון טוב בלילה לפני. ז"א - בלילה הזה לא להיות עם התינוק (חוץ מהנקות), ללכת לישון מוקדם ולישון כמה שיותר טוב.

בהצלחה רבה לך!

נענה לבקשה שלי.

ביקשתי הפעם מפורשות, אמרו שבכיף, ואין בעיה, וכשהגענו למחלקה דקה לפני שבת קלטתי שאני ביולדות ב' ולא בביות מלא.

מאוחר מדי מכדי להתווכח.....

( אז עין כרם,

עם כל זה שאני אוהבת את חדרי הלידה שלהם,

אם לא אדע בוודאות שאקבל ביות מלא, יתכן ולא אחזור, ראו הוזהרתם!! )

מצטרפת למה שכתבה אורית

המעבר מהיריון הוא חד מדי, וזה מה שטוב גם לאימא ו לתינוק. להישאר כמה שיותר צמודים.

החזרתי אותה לתינוקייה רק בלילה, כי אז הם דרשו אותה, ושלחתי אותה עם הוראה מפורשת לאחיות להעיר אותי ברגע שהיא קמה. אחרי שלוש שעות התעוררתי ותהיתי למה עדיין לא קראו לי. עברו 3 שעות והיא בטח צריכה לאכול.... חיכיתי קצת, טיפלתי בעצמי, ואז החלטתי ללכת לשם, לא מחכה לאף אחת...

נכנסתי, ואת הפרצוף הקטנטן שלה, הסגול מבכי וממאמץ, והצרחות שאף אחד שם לא שעה אליהן, לא אשכח...

למה הן עשו את זה לה ולי?????

לא יכולות לטפל בכולם? בסדר! תנו לי להשאיר אותה בחדר שלי, היא צריכה את אימא שלה, ואימא שלה רוצה להיות איתה ולתת לה הכל!! למה להפריע???

טוב, פרקתי קצת......

תרצי, אכתוב מחר.

נ-ר-ד-מ-ת....

בעיקר כי אני לא סובלת את המחשבה שהתינוקת שלי שוכבת בתיבת זכוכית קרה, מתחת לפלורוסנטים וצורחת..

הרגע היא יצאה ממקום חמים וחשוך וכל מה שהיא צריכה זה אותי. אז למה לא לתת לה את זה?

הסיוט שלי זה להיכנס לחדר תינוקות ולראות שהתינוקת שלי בוכה. וזה קרה פעם אחת עם הגדולה והספיק לי לכל החיים...

אולי זה נשמע קיצוני, אבל מי שיצא לה להגיע לתינוקיה באמצע הלילה כדי להניק בטח שמעה את ה10-15 תינוקות בוכים ביחד. בררררר.....למה לעשות להם את זה? היענות לבכי של תינוק היא דבר כל כך בסיסי. ותינוק שבוכה חמש דקות זה מבחינתו נצח נצחים.

ובפעם היחידה שהיה לי ביות מלא לגמרי (אחרי שהתעקשתי איתם באסרטיביות) היה פשוט נפלא. היא לידי, בשניה שאי שומעת שהיא מתעוררת אני מניקה אותה. היא פשוט עלי רוב הזמן, חוץ ממתי שאני ישנה. אחחח..עונג צרוף.

איך נהניתי לכבות את האור בחדר ב5:30 כשהאחיות עברו והעירו אמהות להנקה. אצלנו פשוט כיבינו והמשכנו לישון בשלווה.

התינוק הוא שלך.

הוא לא שלך מרגע השחרור מבית חולים, הוא שלך כבר מהרגע שהוא נולד, ויש לך את מלוא הזכות לביות מלא, גם אם אין מקום במחלקה של ביות מלא.

יש חוזר מנכ"ל בענין לפיו בית החולים חייב לאפשר ביות מלא לכל אימא שחפצה בכך (להוציא מקרים בהם מסיבות רפואיות אי אפשר)

http://www.health.gov.il/hozer/mr19_2012.pdf

סעיף 3.3.7

ילדתי בששי בבוקר ומיד ביקשתי יולדות ג' - ביות מלא, ואמרו שיראו מה מצב המיטות. העבירו אותי בהתחלה לב' וכל שעה שאלתי מה קורה עם המעבר לג'. כבר הרצתי מחשבות בראש איך אני ישנה בתינוקיה ולא נפרדת לרגע מהבת שלי... גם היה ערב השנה האזרחית החדשה והיו בעיות עם כוח אדם, המשכתי להציק, בנעימות ובלי לתקוף (ובראש בניתי תכניות על גבי תכניות לגבי שבקשתי לא תיענה), וחמש דקות לפני כניסת השבת זכיתי לעבור למחלקת הביות, ואז יכלתי לתת לעצמי לנוח...

(אמנם שרשור ישן, אבל היה לי חשוב להתייחס)

אבל ממה שראיתי בתינוקיות - האחות תמיד עסוקה בלהאכיל/לחתל/לעזות בדיקה/לתת תרופה לאחד מהתינוקות, ובזמן הזה היא לא באמת יודעת לגמרי מה קורה עם כל שאר התינוקות שתחת האחריות שלה.

לעומת זאת - כשהתינוק לידך, גם אם את ישנה טוב, את תשמעי כל פיפס שלו, ויש לך רק אותו להשגיח עליו ולא עוד 10 כמו לאחות בתינוקיה...

גם בתינוקייה הן עושות סיבוב ביקורת כל כמה זמן, הן ממש לא יכולות לראות את כל התינוקות במקביל.

עבור מי שמעוניינות בהנקה ללא תוספות:

בביות את לא צריכה ללכת לתינוקיה כל פעם שהתינוק בוכה כדי לקחת אותו (על כל הפרוצדורה שזה דורש בחלק מבתי החולים), ואז להחזיר אותו, ואז לחזור לחדר, ואז שוב קוראים לך (כי תינוק יונק בגיל יומיים רוצה להיות צמוד לאמא שלו...)

בילדה הראשונה לא יכולתי לעשות ביות, וההליכות הלוך חזור לתינוקיה זכורות לי כסיוט - במיוחד בגלל התפרים. 

גם בלילה - יותר נוח לקום לתינוק שנמצא לידך, מאשר לקום ולהתחיל לצעוד לתינוקיה הלוך וחזור.

ואגב, ברוב בתי החולים שיש גם אופציה של תינוקיה, אפשר להביא את התינוק לתינוקיה לזמן של המקלחת/שירותים גם כשאת מוגדרת כ"ביות מלא".

השהייה המשותפת חשובה גם להגנה חיסונית. בתינוקייה שוכבים זה ליד זה הרבה תינוקות, שכל אחד עבר זה עתה בתעלת לידה של אישה אחרת, ושמערכת החיסון של כולם מאותגרת בשלב הזה. הם נושמים אותו אוויר סגור, ואותן אחיות אחת מטפלות בכולם. חגיגה לחיידקים. בחדר עם אמא, לא רק שנחשפים לפחות אנשים, גם קיים עוד גורם משמעותי: האמא נחשפת לאותה סביבה, לאותם מחוללי מחלות שמסתובבים באוויר, ומייצרת נוגדנים ספציפיים שנצרכים לאותה סביבה - והתינוק מקבל אותם בחלב. מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית!

מיד אחרי הלידה אין יותר מדי כוח

וגם התינוק בד"כ בקושי יונק

אני מעדיפה להתחיל בלי ביות

לבוא כל 3-4 שעות להנקה של הכרות

ואת הרחצה- החלפה להשאיר לצוות

אחרי יום וחצי בערך

אני מאוששת יותר

ולוקחת בד"כ ביות יום

ואם אני ממש מאוששת ביות מלא

ילדתי בלניאדו והם בכייף משנים אחרי יום- יומיים לביות

ובשבילי זה היה אידיאלי

במיוחד שלפעמים נשארתי יותר ימים

(לידות מתקדמות)

ואז כבר הייתי בכוחות לביות מלא

ואני חושבת שבלי היום- יומיים הראשונים לא היה לי כוח לזה.

ואת הקשר בונים כל החיים

וקשר של אמא רוחצת/ מחליפה

בלי כוחות לא נראה לי תורם במיוחד...

לא היה לי כוח לראות את עצמי ובטח לא אותו

ושמחתי עד עמקי נשמתי שאני לא חייבת לשמור עליו כל היום והלילה

(נשמע גרוע? טוב אולי... אבל זה גם ילד ראשון אז בכלל השינוי הזה הפחיד אותי)

כל אישה תעשה מה שטוב לה ומה שהיא מרגישה שטוב לילד שלה.

לכל אמא יש אינסטינקטים טבעיים ורגש שלה.

למרות ששומעים הרבה את הנשים שהולכות על ביות מלא - למעשה הם עדיין מיעוט.

מרבית הנשים לא מסוגלות למצב הזה שבו אחרי לידה אין לא בעל/אמא/אחות שתעזור ומצד שני התינוק לידך כל הלילה.

למעשה זה אפילו לא טבעי. אישה אחרי לידה לא אמורה לטפל בתינוק ובעצמה בלי שום עזרה.

ובוודאי לא גם בשעות של שקט להתעורר מהתינוק של השכנה.

כך שלדעתי גם ביות מלא וגם תינוקיה הם שתי אופציות לא טבעיות.

וכל אחת תעשה את השיקול האם היא צריכה יותר מנוחה או שהיא מסוגלת לעמוד בקושי הזה רק בשביל שהתינוק שלה יהיה צמוד אליה.

אמא שפויה ובריאה לתינוק היא דבר חשוב מאד גם כן. ואני בשבועות הראשונים אחרי הלידה ובלי קשר לבית חולים מסוגלת להניח ליד בעלי את התינוק עם בקבוק ומטרנה - כדי שאני אשן לילה ואחזיר לעצמי את כוחות - למרות שתמיד הנקתי תינוקות מלא והמשכתי עד גיל שנה וצפונה - ואין לי על זה שום נקיפות מצפון. (וגם לא על זה שהנחתי את התינוקות של בתינוקיה. זה מה שמתאים לכוחות שלי. וזה מקום שבהחלט מעולה לתינוק. גם אם יש אופציות טובות יותר בכל מקום בחיים כל אישה בוחרת את הבחירות שמתאימות לה. וכל עוד המצב לילד נשאר מעולה אז בכלל...)

בסך הכל למרות ניסיונות ההפחדה התינוקיה אינה כזה דבר איום ונורא ואני אף פעם לא נתקלתי בהזנחה איומה שם. מתייחסים מאד יפה לתינוקות שצורחים. וקוראים לאמא כשהתינוק שלה צורח.

אז גם מי שתומכת בתינוק ליד אמא (ובאותה אמבטית זכוכית קרה לא שמעתי בתי חולים שיש להם עריסות אחרות לתינוקות וגם ליד אמא התינוק מצוי בעריסה) לא אמורה לעשות דמוניזציה שקרית לתינוקיה.

אידיאליים, וכאי שכל אחת תבחר מבין אלו את הנוחה לה יותר.

אין כאן ניסיונות הפחדה מהתינוקייה, יש כאן חוויות אישיות מאוד לא נעימות שנשים עברו...

ובהחלט מותר לספר אותם ולהעלותם לדיון.

למשל,

בשעות שאחרי הלידה הייתי חלשה, כי דיממתי המון, ולא יכולתי לעמוד על הרגליים, התעלפתי בדרך לשרותים...

אז ביקשתי בלילה מבעלי שילך להביא את התינוקת להנקה ( הוא היה איתי )

האחיות לא הסכימו.  "שתבוא! כולן עייפות וחלשות! שלא תעשה עניין".

בעלי כעס, ביקש, התחנן, שום דבר לא עזר.

טוב,

הוא הוביל אותי לתינוקייה בכיסא גלגלים, ושם האחות בכניסה דרשה שיצא מהר כי יש נשים שיושבות ומניקות גם בתינוקייה עצמה ולא בחדר ההנקה. הוא שאל- "ומי יעזור לה? את יכולה להוביל אותה וכו'?"

"לא, אין לי זמן, וגם אין מקום פה לכיסא גלגלים, בואי חמודה'לה, תתגברי ותקומי."

איך שקמתי נפלתי, והאחות החווירה ללגמרי.... 

נו, לא עדיף היה שיתנו לי את התינוקת איתי לחדר ובעלי יעזור לי בכל מה שצריך?

ובבית זה יותר טוב?

העריסה  זה בית כלא קטן עם סורגים סביב.......

תחשבי לפעמים על הילד שבוכה ומציץ אליך בין עמודי סורג......(אומנם מפלסטיק....)

יוחזרו כל הילדים לרחם מיד!!

אני פשוט צחקתי על כל אלו שבכו על זה שנשים שמות את התינוק שלהם בבית חולים בתינוקים באמבטית זכוכית קרה

לא תהיה בדיוק האחות המפגרת שתדרוש ממך לקום עכשיו לגשת לעמדת אחיות כדי שרופא יבדוק אותך או משהו אחר ועד שתפלי לה על הרצפה??

בבתי החולים שאני הייתי (שחלקם מושמצים כאנטי טבעיים ובאחד מהם עד לאחרונה לא היתה אפילו אופציה של ביות חלקי) - הייתי מתקשרת לתינוקיה - והתינוק היה מגיע אלי או שהייתי מבקשת מראש ב-12 בלילה להביא אותו אלי לחדר.

ולבעלי היה תג ובעזרת תעודת זהות הוא יכל תמיד להוציא את הילד כרצונו.

אבל גם אני נתקלתי פעם באחות הזויה שלא הסכימה לתת לי את הילד שצרח שעה אחרי שהיה אצלי בידיים ולא ינק - כי "רק לפני שעה לקחת אותו להנקה - תכאב לו בסוף הבטן"...

ובאחות במחלקה שנכנסה למדוד לי חום באמצע שאני מניקה והתעקשה לנתק את התינוק באמצע ההנקה - ופשוט ניתקה אותו בכוח...

תמיד יש אחיות סנוביות מוזרות ותמיד יש כאלו מקסימות. זה החיסרון של בית חולים - לאו דווקא של תינוקיה או ביות.

יש ועוד איך יש!!!

יש שהן לא תישארנה בבית חולים הזה. ששום אחות לא תכתיב לי. ולא תנתק אותי מהנקה בגלל מדידת חום.

וכבר קרה שסרבתי למדוד חום כי הנקתי,והלכנו לתיק הרפואי וכתבו האמא מסרבת למדוד חום! בסדר שיכתבו.. הפחידו את הסבתא שלי..

אחרי שעה שהתאים לי מדדתי. ודרשתי שיכתבו בתיק שלי שכן מדדתי אחרי שעה(שאח"כ לא יאשימו אותי)

וכן גם איימו עלי שיביאו את השומר להוציא אותי..כשלא רציתי לצאת מהתינוקיה כשלא היה נראה להם.

שיביאו שומר איזה פחד.... ברור הרי שלא הביאו ולא יצאתי....

מהתינוקייה באמצע הלילה!

וצודקת, בכל מקום תהיינה אחיות לא ברורות...

כמו גם שתמיד תהיינה מלאכיות. לא חסר.

נפל לי התינוק באמצע הלילה בהנקה בבית חולים. כי נרדמתי. וזה מאוד מפחיד, ב"ה לא קרה לו כלום.

ב"ה שהייתי במיטה נמוכה ז"א כורסא שנפתחת והיתה על ריצפה ולא מיטה על רגלים.

זה לא כמו בבית שהילד מוגן כי המיטה שלך ליד קיר ומצד שני יש עוד הרבה רווח.

בית חולים זה מיטות גבוהות מאוד ולא צמודות לקיר ברוב המקרים.והם זזות כי הם עם גלגלים ואין שטיח או פרקט כמו בבית שזה פחות מסוכן.

בבית לפעמים אני גם שמה שמיכה על הריצפה ליד המיטה במקרה שח"ו אם יפול(אם אני לא צמודה לקיר)

בגלל זה אני גם פוחדת לקחת ביוט מלא. זה גם סכנה לתינוק. אמא אחרי לידה לפעמים מטושטשת זה גם לא בבית .. לא יודעת איך להסביר את זה ..בבית אני כן מניקה במיטה. כי יש לי מאוד תחושה כל רגע מה קורה איתו.

בית חולים זה מקום זר וקר..

אז בבית חולים אני קמה מהמיטה בלילה והולכת לחדר הנקה. אין בררה... וגם שם צריכה להחזיק את עצמי חזק שלא ארדם פתאום.. כי גם בכסא בישיבה זה יכול לקרות

כבר קרה שישבתי בחדר הנקה ולא היתה אף אמא באמצע הלילה , הרגשתי סחרחורת נוראית. דבר ראשון מהר שמתי אותו בעריסה. פחדתי שאני עומדת להתעלף..

אני חושבת שלחדרי הנקה צריכים חלונות זכוכית לכוון חדר התינוקיה.

לא יתכן שאמא תשב לבד באמצע הלילה ולא ידעו אם היא  במצוקה

לך...... כך את אומרת.....

בגלל שיש שם אור, ובמצב ישיבה מלאה בדר"כ יותר עירנים. ועובדה שהוא לא נפל לי , כי כשהרגשתי סחרחורת מיד שמתי אותו בעריסה. בתינוקיה גם בדר"כ יש פרקט או שטיח, וגם הנפילה פחות גבוהה מאשר המיטות של הבית חולים. וחוץ מיזה עצם זה שאת קמה מהמיטה והולכת לחדר התינוקיה את כבר מתעוררת ויותר יודעת מה קורה. זה לא כמו שאת מניקה תוך כדי שינה.וגם לפעמים יש עוד אמהות בחדר שמניקות שיכולות לעזור.

ולכן גם אמרתי ,שכדאי שיהיה חלון זכוכית לתינוקיה, שאחות תראה את האמא במקרה הצורך.

בבתי החולים שאני ילדתי (במרכז) הדבר היחיד שהיה אסור בלילה למי שלא בביות מלא היה להכניס תינוקות בלילה.

אבל ככה?? אפילו קוראים בלילה למי שביקשה.

את בטוחה שאסור לטפל בתינוק בלילה?? יכול להיות שחייבים לא להכניס לחדר שאינו חדר פרטי או להסתובב במחלקה עם תינוק צורח (וזה הגיוני. נשים ישנות שם) אבל להניק בחדר הנקה וכו' אני בטוחה שמותר בכל מקום!!

את התינוק .דוקא בגלל הסיבה שקרתה לי. שהתינוק נפל. ולא בגלל צרחות שלו.

פשוט מנסיון שלהם ,תינוק יותר מועד ליפול לאמא בלילה ,מאשר ביום.

לחדרים ולמחלקה.

אלא אם כן את בחדר ביות מלא. או בחדר פרטי.

וזה הגיוני. שכנתך לחדר לא אמורה להתעורר בלילה בגלל שאת רוצה להניק במיטה או להשתעשע עם הילד שלך.

בלילה מניקים בחדר הנקה - וזה ממש הגיוני בעיני.

לא הקשיבו לי ביכלל וישר הנחיתו  אותו עלי ואחרי שראיתי את הרמה של התינוקיה שם הגעתי למסקנה שאני נוטה לביות חלקי כדי לטפל בתינוק ולבנות איתו קשר ,שיהיה איתי לפחות חצי מהזמן

אני הייתי ככה וכ"כ שמחתי שהוא לא אצלי כל הזמן

לפעמים אפילו שמתי אותו מרצוני בתינוקיה, פשוט היתי "לא אני", משוגעת, כואבת, הורמונלית וכו'

מי שלא לוקחת אפידורל ,אז היא גיבורה! וכל הכבוד לה! וזה נהפך לתחרות , יש נשים שיסבלו העיקר להגיד שלא לקחו אפדירול.

ככה זה כבר נהפך בביות . נשים פה, שלא תרגשה שהן רוצות ביות בשביל להיות באופנה , ולהחשב אמא יותר מסורה, לא לכולן מתאים הביות , וזה מציון והיא עדין נשארת אמא מדהימה.

זה מזכיר לי כמו  לידה בבית שנהפכה לאופנתית והרבה רוצות בגלל החברות.(היו פה כבר שרשורים על אישה, שחשבה אולי תלד באוטו. או עם דולה מרוב שרצתה לא ללדת בבית חולים)

לא אומר חלילה שום דבר על אלו מעדיפות תינוקייה. חס ושלום!!!!

כל אחת צריכה ללכת עם ליבה ולעשות מה שטוב לה!

אין בזה "גיבורה" או "מזניחה", חלילה!!!

מבחינת הצורך של התינוק - התינוק היה בתוכך 9 חודשים, וזקוק דווקא אחרי הלידה להיות בקרבתך. הוא עבר משהו טראומתי לא פחות ממך. את יודעת שהרגע הטראומתי ביותר לאדם בעיני הפילוסופיים הוא הלידה? נכון שזה טבעי, אך זה לא מפחית מהעוצמה ומהשינוי החד שהוא עבר. לדעתי חבל להוסיף לכך ריחוק ממך, ואור פלורוסנט (שיש על כך מחקרים שאינו טוב), ואי מילוי צרכיו מבחינת היענות לבכי שלו (לא תמיד, אבל הרבה פעמים. היענות מבחינת צורך במגע, ואוכל), ואפילו התמודדות עם חיידקים כמו שבהתהוות כתבה.

אם את מתכוונת להניק: אם את מניקה בלעדית אז לרוב עדיף ביות מלא מבחינת שמירת הכוחות שלך - כי רוב הסיכויים שהתינוק שלך ירצה לינוק בזמנים שונים, לאו דווקא בזמן שמעירים להנקה (ויעירו אותך גם בזה).

ואם תגידי - לא נורא, עדיף שאנוח ביומיים האלו ויתנו לו מטרנה בלילה, זה בעייתי משתי סיבות: א. זה יכול להפריע מאוד מאוד לתקינות ההנקה, עד כדי הפסקתה (לא תמיד כמובן, אבל יכול לגרום לכך), ב. ייתכן וזה מוריד מהתועלת החיסונית שבהנקה (זה על סמך מאמר מרתק שקראתי, מכיוון שאני לא מומחית בעניין כתבתי רק "ייתכן")

(לאלו שלא הצליחו/מצליחות להניק: ככה ה' רצה! וזה מה שכנראה טוב לתינוק שלכם!)

נראה לי שהרבה מהנשים ששמות בתינוקייה, זה מפני שזה הנוהג, ולא עצרו עצמן לשאול - אילו לא היה נוהג כזה, מה היו רוצות? אני מניחה שאילו זה לא היה הנוהג, הרבה יותר יש כאלה שהיו עושות ביות מלא, אך כמובן לא כולן, יש שרוצות תינוקייה מסיבותיהן ושיקוליהן (אפשר לקרוא לפעמים נשים שמתלוננות שבסורוקה יש רק ביות). יש נשים שהתינוקייה היא הצלה בשבילן, לדוגמא לאחר לידה קשה כגון ניתוח (יש כאלה שכן עושות ביות מלא אחרי ניתוח, אבל זה קריטי שיהיה מלווה צמוד אליהן). יש כאלה שאומרות שהן רוצות לנוח כדי שיהיה להן כוח אחר כך, ולדעתי הן צודקות, זה באמת חשוב לנוח. לכן אני חושבת שהאידיאל הוא שיהיה מלווה צמוד. גם אם כל האחיות של התינוקיה - במקום להיות בתינוקיה, הן היו עוברות בין החדרים ועוזרות בשעת הצורך- אני מאמינה שזה היה פותר את הקושי של רוב הנשים (שכן רוצות ביות, אך לא עושות זאת).

אישה שלא עושה ביות מלא מסיבה כלשהי - כנראה שכך ה' רוצה, וזה מה שטוב עכשיו לה ולתינוקה. 

כל מה שכתבתי, לדוגמא לגבי הצורך של התינוק, כתבתי קודם כל רק את דעתי, וגם כמו שכתבתי, נשים רבות עושות מה שנהוג, לפעמים אפילו מבלי לדעת שיש עוד דרך, וגם עוד דרך להסתכל על זה.

ברור שביות מלא הוא אופציה טובה רק כשיש כח, ואני ממש לא ממליצה את זה למי שקשה לה, כי חשוב יותר שתשמור על כוחותיה, יהיה לה עוד לילות רבים להיות ערה...

דיברתי רק מנקודת מבטי, שב"ה ב"ה ב"ה זכיתי ללידות טבעיות וקלות, והיה לי כח לזה.

ממש ממש לא חושבת שנכון שמי שגם ככה קשה לה, בטח אחרי לידה קשה או ניתוח, שתקשה על עצמה עוד יותר בטיפול בתינוק. להיפך. זאת תהיה טעות לדעתי.

מה שכן - מסכימה עם האמירה שלעיתים התינוק נמצא בתינוקיה רק כי "כך נהוג", בלי שהאמא העלתה על דעתה לחשוב רגע מה מתאים לה. נראה לי שלאט לאט ב"ה המציאות הזאת נעלמת, כי בהרבה מקומות כבר מציעים ביות.

בכל אופן, לי נותן כח לראות לידי את הדבר המתוק הזה, ולזכור למה הסבל שלי עכשיו... זה אישי לגמרי, כתבתי את הצד שלי.

בכלל - בכל מה שקשור ללידה הריון והתאוששות מלידה, נראה לי שכל אשה, בכל בחירה שלה - צריך רק להעריץ!!!!!

מי כמונו יודע את זה... זר לא יבין זאת... ואני לא נכנסת לשיקולים של אף אחת!!!

רק למי שרוצה לשמוע דעות שונות בעניין, כדי לחשוב מה הכי יתאים לה - בשביל זה השרשור פה נראה לי.

בהצלחה לכולן!

היו למרבית הפליאה - פלורוסנטים.

בתינוקיות אני רואה אחיות מקסימות שנענות לצרכים של התינוק במהירות יפה מאוד.

אני מאמינה שיש הרבה הרגעה בריח של אמא ובשמיעת קול הנשימה שלה וכו'

אבל בבקשה לא להפוך את התינוקיה למקום אכזרי.

גם את הביות המלא אפשר להפוך לדבר אכזרי הנוגד את דרך הטבע - שבה רק היולדת אמורה לטפל הן בעצמה והן בתינוק ללא שום עזרה - מה שעלול להביא לדכאונות אחרי לידה ולהתמוטטות עד כדי אי טיפול בילד.

דרך העולם הטבעית היא שלאישה יולדת יש תמיכה ועזרה והיא לא בודדה לחלוטין בטיפול בתינוקה מרגע הלידה למשך לפחות 48 שעות---

ואף אחת מהנשים שמשאירות בתינוקיה לא מדברת כך. כי אנו יודעות שלכל דבר יש מעלות וחסרונות.

ואמא שמשאירה את תינוקה בתינוקיה יכולה להיות גאה על זה שהיא משאירה את ילדה במקום בטוח ודואגת שיש לו אמא בריאה.

בדיוק כמו שאמא בביות מלא יכולה להיות גאה שהיא משקיעה כוחות מעבר למה שטבע הבורא כדי לדאוג לתינוקה גם לריח של אמא ולתגובה במהירות האור.

חבל שאני שומעת בדברים פה ריח של התנשאות כביכול יש אמהות מרוממות ומסורות שיש להן הרבה מודעות והן מבצעות בדיוק את הדבר הטוב לתינוקן. ואמהות "פשוטות" ובלתי מודעות שמשליכות את ילדיהם למקום אכזרי ובוחרות לתת לו גם מטרנה בלילה ישמור אותנו הקל....

הנה אני קראתי את כל מה שכתוב על ביות מלא - ובגאווה מלאה בחרתי שהטוב ביותר לילד שלי הוא השילוב של מקום מעולה בשבילו (תינוקיה) ואמא רגועה שישנה. וההנקות שלי הצליחו בלי עין הרע מעולה יותר מהרבה אחרות למרות שהילדים שלי אכלו בלילה מטרנה ולא רק בבית חולים אלא גם סתם ככה כשהיה צריך ליצור להם מחדש אמא שפויה.

ודברי למעלה כביכול ביות מלא הוא אכזרי היו רק לשם השוואה איך אפשר לתאר חיסרון של שיטה ולהפוך אותה ל"אכזרית" שאמהת בוחרות בה רק בלית ברירה או מחוסר מודעות.

אני בהחלט מכבדת מבינה ומעריכה נשים שמעדיפות ביות מלא - יש בהחלט יתרונות גם לביות מלא - לאמא שמסוגלת.

מאוד לא אהבתי את התינוקיה בשערי צדק

לדעתי האחיות לא יכלו ולא ממש התאמצו לתת מענה לתינוקות

הרבה פעמים נכנסתי לילד שלי ומצאתי תינוקות בוכים והאחיות לא ממש משתלטות.....

להרגשתי האוירה שם עשתה לילד קצת טראומות,שמחתי להוציא אותו משם

לצד הילד!!!!

פתאום בתינוקייה, תינוק בן יומו צריך לשהות לבד???

חוץ מזה שבבית אני לא שמה תינוק כל הלילה בפלורוסנט 

חס וחלילה התנשאות. 

במחילה, בבקשה תקראי שוב את מה שכתבתי, ותראי שהזכרתי דברים שכתבת - כגון שאני חושבת שנשים צריכות לנוח אחרי לידה ולכן צריך היה שיהיה מלווה ליולדת. וכתבתי עוד כמה דברים בעניין...

בעיני, אם מישהי לא שמה בביות מלא, זה אומר שלא שמה בביות מלא...ותו לא.

הפוך, כתבתי את דעתי, וטרחתי לציין שוב שזאת רק דעתי. וגם דאגתי שאם מישהי תסכים איתה אבל בכל זאת לא שמה בעבר או לא תוכל לשים בעתיד וזה יצער אותה, ולכן הוספתי סייגים שהכל מ-ה' וכנראה שכך צריך להיות. 

כתבתי גם שיש נשים שלא מעוניינות, שאפשר לראות שיש מתלוננות על סורוקה מסיבותיהן ושיקוליהן. ואני חס וחלילה לא באה אליהן בטענות.

אם את רוצה לשמוע מישהי שכן באה בטענות, אוכל להפנות אותך לאחות במחלקת יולדות (!) שאני לא מסכימה איתה. אבל היא משתפת באינטרנט,ואת תוכלי לראות את ההבדל הגדול בניסוחים.

אתן דוגמא כדי להסביר מה שכתבתי, ולמה כתבתי.

חשוב לי ארץ ישראל מתוך אמונה בתורת ישראל.

עם הזמן נחשפתי לנושא אהבת הסביבה, וזה נראה לי נושא מאוד חשוב, עד כדי כך שאני חושבת שזה נושא שהציבור הדתי צריך להוביל מתוך אהבת ארץ ישראל, ומתוך בריאות תפיסתית (לא כמו מה שקורה עכשיו שמי שמוביל נושא זה עושה זאת לדעתי פעמים רבות בצורה לא תורנית ומעוותת).

עם זאת, אני כן משתמשת בכלים חד פעמיים. 

אם לא הייתי מודעת לבעייתיות שבעניין, הייתי מתוך הקלות שבדבר, משתמשת בזה הרבה יותר.

אבל במערכת השיקולים שלי אני מכניסה כמה שיקולים ולא רק את אהבת ארץ ישראל, אלא גם את השיקול של הכוחות שלי. ולכן אני כן משתמשת בכלים חד פעמיים (וכאמור, פחות מאשר לא הייתי מודעת לבעייתיות).

באופן אישי אני מאמינה בחשיבות של ביות מלא. מתוך רצון להיטיב אני כותבת פה, כדי שזה יילקח במערכת השיקולים של כל אחת ואחת (ומי שלא מסכימה עם החשיבות של זה, בלי קשר במצבה אחרי הלידה זה בסדר גמור, זאת רק דעתי!).

יש סיפורי לידה שאני מכירה, שאילו חלילה הייתי מתנסה בהם, לא נראה לי שהייתי עושה ביות מלא (אולי, אם היה מישהו צמוד אלי לגמרי, בלי שאדאג, שזה משהו שלא היה לי עד היום).

ובכל מקרה כן הייתי מכניסה את החשיבות בתור שיקול, ולאור מצבי מבינה שעכשיו זה לא מה שצריך להיות. 

וההשלמה שאת מדברת עליה היא כל כך נכונה, בכלל בחיים, ובפרט בלידה. מסכימה עם כל מילה.

שביות מלא הוא יותר טוב - והאחרות לא יודעות/ מתפשרות כי אין להן כוח.

ואני אומרת שתינוקיה היא לא פחות טובה מביות מלא אלא שיטה שונה בלבד להתמודד עם הבעיה שאנו בבית חולים ולא בסיביבה הטבעית. לכל אחת מהשיטות מעלות וחסרונות.

ולכל אישה הבחירה להחליט מה נראה לה יותר משובח מהשתיים.

וכל הכבוד גם למי שמסוגלת לתינוקיה!!

פה באמת דעתי שונה

אבל זכותי, נכון? 

בעיני זה מבורך שיש בפורום ריבוי דעות, זה מעשיר ומעמיק את הידע ואת הבחירה.

שאני אומרת כל הכבוד גם למי שבחרה בביות מלא - ותסתכלי בהודעות הקודמות שלי.

אני חושבת שכל אחת כל הכבוד לה על כל בחירה שהיא בחרה מתוך ידע-

במיוחד כשמדובר בדברים בתחום האפור... שיש חסרונות ומעלות ל-2 הצדדים. ושבכל בחירה מוותרים על משהו אחד בשביל אחר.

תמיד את האורות. הפעמים הבודדות בהן הבת שלי נחשפה לאור חזק אצלי במחלקה היו כשנכנס איש צוות והדליק. ברגע שיצא, כיביתי חזרה.

ולגבי מנוחה, לא תמיד ישנים טוב יותר כשכל שעה וחצי צריכה לגרור את עצמך מהחדר להנקה כי הקטנה לא רגועה... והיא לא רעבה, היא פשוט לא רגועה. כך ראיתי בשתי הלידות.

ולא הצלחתי להבין מאיפה באה לך ההרגשה הזאת (של ההתנשאות). יכול להיות שאת משליכה על התגובות פה תגובות של נשים אחרות שפגשת?

היי,

אני בעיקרון חושבת שעדיף ביות מלא אבל החוייה שלי הייתה קצת שונה..

אחרי הלידה הייתי מאוד מותשת ובגלל העומס גם הייתי במסדרון,

ופתאום קלטתי שהתינוקי שלי נמצא ממש כמה חדרים בהמשך המסדרון אבל ממש לא הרגשתי חשק ללכת אליו..

הרגשתי נורא שככה אני מרגישה אבל פשוט הייתי מותשת ובלי שום רצון..

אז באמת שמחתי שלא לקחתי ביות מלא כי אז זה באמת לא התאים לי, וגם כשכבר הייתי בחדר הלחיץ אותי להיות איתו כ"כ הרבה זמן- פתאום יצור חסר ישע באחריותי.. והייתי צריכה קצת זמן להתרגל לזה..

מה שאני בעצם מנסה להגיד זה שהכול תלוי הרגשה.. וצריך לזרום עם התחושה שלך אחרי הלידה..

וכמובן שאת יכולה בהתחלה להגיד שאת לא רוצה ביות ולהתחרט אח"כ (לפחות בלניאדו..)

צריכה את העזרה עם התינוק עם ההחתלה והשטיפה,

בלילה צריכה לישון.! מאכילה ב12 נותנת מטרנה ב3 ומאכילה שוב ב6 ואת זה אני עושה רק בבי"ח.

בבית יש לי את המיטה שמתאימה להניק בה בשכיבה ואני בכלל לא ערה בזמן הנקה.

בבית חולים אם יתפסו אותי בסיטואציה כזו -אההההם וגם במיטות שם זה באמת מסוכן.

בשע"צ חוץ מזמני טיפול של רופאים וכדו' הילד יכול להיות כל היום איתי.וזה מעולה

אני צריכה את השינה שלי וההחלמה מהמאורע הכי סוחט כוחות שעברתי.

אח"כ הולכת לבית החלמה ליומיים שלושה

וחוזרת הרבה יותר חזקה הביתה.

הילד הכי חשוב ,אבל מה התועלת, אם לא תהיה לו  אמא שיכולה לדאוג לו בבית.

וכך אני

יש נשים שמתאים להם משהו אחר

סבבה

מוסיפה סיפור טראומתי שהיה לי-

כשהיתי בעין כרם בלי ביות כמובן- ביום הילד נמצא כל היום אצלי ולא מביאים לתינוקיה .

חוץ מילדים של אמהות לאחר ניתוח וכדומה.

ואז רציתי להתקלח - עומדים עם סטופר מתי תבואי לקחת את הילד

וכשרציתי פעם לאכול האחות לא הסכימה שאשאיר- תשימי אותו לידך ותאכלי

אמרתי לה - אבל הוא מפריע לי

התינוק של-ך מפריע ל-ך??? היא שואלת בתדהמה ומסתכלת עלי כמו

בסוף לקחה אותו והרגשתי אמא זוועה שמשאירה את תינוקה עם מי שלא סומכת עליה.

ועוד בדקו כמה פעמים מתי סימתי לאכול.

הבעיה שהיום הכל נופל על ההורים וביחוד על האם כימעט בלי עזרה וכולם מצפים ממנה להיות  סופרוומן

וקופצות מהבית חולים הביתה לעשות איזה שטיפה

יש אישה שקופצת מבית חולים לעשות שטיפה?

שכולם מצידי יקפצו לי.... יש גבול לכל צחוק

אבל מישהי שאני יודעת על קיומה (וזה עוד היה אחרי קיסרי)

נו אין את השיר על הדודה ההיא שבאמצע הניתוח היא אכלה חצי תפוח?!

ושלא יתפלאו אם הם יתמוטטו יום אחד..

יעשו להם קבר מזהב?

והם לא מרגישות את זה שהן צריכות לנוח...

הרבה פעמים זה באמת מתנקם בהם בגדול - יותר מאוחר.

ובכל מקרה - משכב לידה הוא 6 שבועות. וזה הזמן המומלץ להמשיך לנוח. תרים את היד מי שבאמת נחה שישה שבועות...

יש לח חברות, שהם טוענות שהם כל יום מטאטות את הבית ועושות שטיפה, ולא נרדמות עם יש כוס בכיור.

אז הייתי אצל אחת החברות שלי האלו, הגיבורות הלאומיות שהם הולכות לישון באחד בלילה ומהבוקר הם רק עובדות ומנקות....

בקיצור אני יושבת בספה, וחשכו עיני, ככה בישיבה אני רואה את המקרר, ומתחת למקרר יש טונות של לכלוך!!!!

העיקר שהיא שוטפת כל יום... סיפורי סבתא. אז אני ממש לא שוטפת כל יום ורחוק מיזה. אבל בחיים לא יתישב מישהוא על הספה אצלי בבית ויראה לכלוך מתחת למקרר, זה לא היה סתם לכלוך לא ראו ריפצה בכלל היה שם עומס מטורף של ליכלוכים.... כמובן שלא אמרתי כלום, אבל עמדתי להתגלגל מצחוק,,

ועוד חברה אחרת עם 4 תינוקים קטנים...גם משהוא מיוחד. סתם כך קפצתי אליה ונכנסו עם הילדים למטבח כי אכלנו ארוחת ערב, תשמעו אני רואה את הגז שלה מלוכלך ברמות שאין כאלו, לא אמרתי כלום והיא פתאום אומרת את כל הבית אני מקרצפת כל יום, אבל את הגז מעולם לא ניקיתי מאז שניקנה --בערך 3 שנים.. היא שונאת לנקות גז..

קיצר אני מאוד אוהבת את החברות שלי, אבל החברות האלו שמתחילות להגיד כמה הם מתקתקות, בזה אנחנו חלוקות... ז"א במשחק שהם עושות......והכי קטע שהם נותנות לי את ההרגשה שאני לא הבסדר, כי הם משקיעות את כל הנשמה בבית

ממני לא בסדר שאני לא ערה עד 1 בלילה בשביל נקיון.

בסוף עוד נקיון כזה..... ומה לעשות אני רואה הכל. עכשיו תבדקו כולם מתחת למקרר......... חחחחחחחחח

וגם למדתי שאצל אחת להגיד שהיא מתקתקת את הבית זה לא אומר שהבית שלה יותר דופק ממני.

אולי מה שלי לוקח שעה לה לוקח 5 שעת. כי אני עושה הכל תוך כדי. בישול , נקיון, כביסה, אמבטיות, האכלה,, ועוד מפטפטת בטלפון, זה ענין של זריזות. אז לא צריך להרגיש לא בסדר לעומת מישהיא אחרת.

בנושא זה ובכל נושא, אפידורל, ביות, הנקה וכו

אני מיד ערכתי את זה, ואני מצטערת שהספקת לראות.

קצת הפריע לי הביקורת שלך, על הנשים האלה. מה אכפת לך שהן מעדיפות לשטוף את הבית ולא את הגז? וגם אם הן משקרות, מה כל כך חורה לך?

למה את מרגישה שאין מתנשאות עלייך רק כי הן שוטפות, או רק אומרות שהן עושות את זה?

את יכולה להיות אישה נהדרת גם אם לא תשטפי אף פעם.....

אני חושבת (קשה לעשות קל להגיד) שאת צריכה להפסיק להשוות את עצמך לאחרות. תהיי את וזהו.

שאני אוהבת . כי אם כמו שכתבתי אני לא כ"כ בקשר.

זה לא עושה לי טוב , הם רואות אותי מבלה. נהנת. והם לא מבינות איך אני עושה את זה כשאני אמא,

איך העזתי לצאת לקניון כשיש כלים בכיור? ועוד חזרתי והלכתי לישון ??? ממש אישה זוועה.

אז לכן באמת אני מעדיפה להישאר חברה עם מישהיא שלא חושבת שעקב נשואי אני צריכה לבטל את עצמי.

ומבחינתי ממש לא מענין אותי מה קורה בבית אחר . סתם הצחיק אותי. באתי הביתה אמרתי לבעלי אתה זוכר שהחברה הזאת היתה פה שבת ואמרה שהיא לאאאאאאא נרדמת כשיש כוס בכיור..... אז יש מלא לכלוך מתחת למקרר.

חח בטח לא לי

ואני אדגיש שאני לא דוגמא כי אני מאוד היפרית ומאוד קוטבית אז ביום אחרי שחזרתי הביתה עם הילדה כבר עמדתי וניקיתי כי זה היה חשוב לי והרגשתי טוב שבית נקי ומסודר

וגם שבןע אחרי קיסרי כבר  הלכתי עם הילדה לגינה וניקיתי והכל למה מישהו יעשה במקומי?ואני גם לא רוצה שיעשו במקומי

לא באמת מקנאת כי ה' נתן לכל אחת מה שטוב לה.

אצלי זה נשמע כמו פלא מהלך

שה' יתן לך תמיד כח

ולכולנו

העיקר הבריאות

שעות המנוחה האלה אחרי הלידה כל כך חשובות לי. היכולת לאכול, להתקלח, לנוח בלי חשש שהתינוק יבכה (למרות שכן יש חשש  קל שיתקשרו מהתינוקיה ),  ממש מחיים אותי ליומיים של אחרי הלידה.

ועוד בלידה השנייה שלי הגדלתי לעשות ובלילה השני והאחרון שהייתי שם, אמרתי להם לתת לו מטרנה. הייתי כל כך עייפה וחלשה (עם הומוגלובין 8) והחלטתי ללכת לישון כל הלילה. אבל אני לא יודעת אם אעשה את זה גם בלידה הבאה. אומנם המנוחה ממש הועילה לי, והרגשתי עצמי אמא בריאה וטובה יותר, אבל מאז האצבע הייתה קלה על ההדק, ולא היה לי כל כך אכפת לתת לתינוק מטרנה גם בבית. אם משהו קטן לא הסתדר עם ההנקה , פשוט הכנתי בקבוק... 

ובאמת הפסקתי להניק לגמרי כבר בגיל חצי שנה (אבל זה גם היה אחרי סמסטר מאד טובעני, שכל שתי הפסקות הלכתי לשאוב , ולמדתי כל יום מ8 עד 6... והיה לי מאד מאד קשה להמשיך במצב הזה)

היה חשוב לי להדגיש שיש גם צדדים טובים באי- ביות , המנוחה שהגוף צריך היא כל כך חשובה... לא חושבת שאי פעם אשתמש בביות מלא.

בהצלחה ומזל טוב גדול

גם אני רוצה איתי את התינוק שלי כמה שיותר,

אבל אחרי לידה, בימים הבודדים (בע"ה) שאת עדיין בבי"ח,

לגיטימי להתאושש,

לישון קצת יותר בשקט(אל דאגה, גם ככה לא ישנים בשקט בבי"ח...)

להתקלח או ללכת לשירותים בשקט כשאת רוצה ולא לחשוש שהשארת תינוק בחדר

זה הגיוני מאד.

זה צורך.

זה לא סותר את זה שאם מתאפשר לי אני אשאיר את התינוק הרבה לידי,

וארעיף עליו אהבה בימיו הראשונים בעולם....

ואניק אותו וכו'.......

שתי הדרכים לגיטימיות והגיוניות.

הרושם שנוצר כאילו לשים תינוק בתינוקיה זה יותר "בורגני" ופחות משקיע בילד, או לא יודעת איך לקרוא לזה,

זה לא נכון לדעתי.

"אתמול שלחו אותי לעזרה במחלקת ילודים. בתינוקיה. אני חושבת שאם יש גיהנום על פני האדמה - זה שם.
תינוקות בוכים, בוכים, צורחים, צורחים, ואמא שלהם במקום אחר. האחיות הותיקות כבר לא שומעות את הבכי. מבחינתן תינוק בוכה הוא תינוק חי ובריא, וזה מספיק.
ואצלי - הבכי הזה מגיע אלי, אל קצות העצבים החשופים ביותר, ודופק שם, חותך שם, קורע מבפנים.
אני מנסה לנדנד את העריסות, לדבר, לשיר, ואח"כ, כשיש יותר זמן, גם להרים תינוק אחד ולהיות תחליף אמא בשבילו, למשך 10 דקות, עד שהוא נרדם. ובעוד אני מדברת אליו ומלטפת, תינוקת אחרת בוכה, ואני מנסה לשדר לה בטלפתיה (כי אסור להסתובב עם תינוק בידיים), שעוד מעט אני איתה.
ואח"כ מגיע תינוק מחדר לידה והוא שוכב לבד בארגז הפלסטיק שלו וידו נאחזת בצינור שמשתלשל שם.

ואח"כ התינוקות יוצאים לאימהות שלהם. מי שלא בביות (3 בביות ועוד 14 שלא) יכול להישאר עם אמא מ- 17:00 ועד 20:00, אבל ב- 18:00 האימהות כבר מתחילות להחזיר את התינוקות.

ויש כאלו שבאות להתייעץ עם האחות על הנקה - כל אחת יוצאת עם בקבוק של מטרנה או המלצה לפטמות סיליקון. וזאת עוד אחות שממש מעודדת הנקה (זה לפחות מה שהיא חושבת).

ואני כועסת - על האימהות, על המשפחות שלהן שמוכרות להן את השטות הזו שרצוי לנוח אחרי לידה ושאפשר בכלל לנוח בלי התינוק ועל המערכת שמאפשרת לכל זה לקרות ואפילו מעודדת, במקום לנקוט עמדה ולהגיד- רק תינוקות חולים ממש יהיו בתינוקיה. כל השאר - לאמא. אפשר לעשות גם פוטותרפיה או ניטור של הלב ליד מיטת האם ולא בתינוקיה, אם באמת רוצים.

......

וכל הזמן רציתי לברוח משם, רציתי לבכות, רציתי לרוץ החוצה למחלקת יולדות ולצרוח לכל האימהות: התינוקת שלכן צורחים עכשיו בתינוקיה! רוצו לשם מהר וקחו אותם!, רציתי לקחת את התינוקות איתי הביתה, רציתי להניק את התינוקות שבכו (שאלתי אם אפשר ותנחשו מה היתה התשובה...), רציתי כבר לחזור הביתה אל הבת שלי ולנשק אותה מיליון נשיקות ולהצמיד אותה חזק חזק אלי ולא לעזוב לעולם.

ובמקום כל זה, נשארתי, לא צרחתי ולא בכיתי, ניחמתי את התינוקות כשיכולתי, ליטפתי, נישקתי, נשמתי עליהם, הסברתי להם מה קורה להם, כי אני מאמינה שהם מבינים הכל בגיל הזה, ובסוף המשמרת הלכתי בצעדים כבדים הביתה.
בלילה, תוך כדי שאני מנשקת את בתי מיליון נשיקות ומצמידה אותה אלי חזק חזק, ומיניקה אותה, חלמתי שאני שוב שם, בגיהנום הזה, במקום העצוב הזה, וגם עכשיו אני מלאה בכאב ואין לו מוצא, וקשה לי להכיל אותו."

זאת העובדה שהלידה היא אירוע שמתיש מאוד את האמא, ולכן היא חייבת מנוחה אחריו וכו'.

ואני רוצה להגיד לכן שזה לא חייב להיות ככה. 

מי שרוצה פרטים - באישי...

בע"ה

העלתן נק' למחשבה..

כמובן, אם יש למישהיא משהו להוסיף, נשמח

עשה לי צמרמורת נוראית

והחזיר אותי 11 שנה אחורה אז ילדתי את הבכור שלי

במקום בלי ביות מלא, והבן שלי היה בתינוקיה.

בדיוק אותה חויה. בדיוק.

בלילה הראשון ישנתי בתמימות

(האחיות נתנו לו מי סוכר בניגוד גמור להנחיה שלי להנקה בלבד, כי ריחמו עלי ורצו לתת לי לישון, ארררר)

אחרי שקמתי בבוקר וראיתי מה כתוב לו בגליון הרפואי הבנתי שאם אני לא אהיה צמודה אליו הן יעשו מה שהן רוצות

כך יצא שבלילה השני הייתי איתו כמעט כל הלילה בחדר הנקה ובתינוקיה, וראיתי מה הולך שם

קודם כל אור חזק מאוד, ממש מסנוור, כשכל התינוקות שוכבים על הגב. עינוי.

בנוסף - רדיו בקולי קולות, כדי שלאחיות לא יהיה משעמם, וגם כדי להתגבר על הצרחות

המון צרחות.

הן לא יכולות להשתלט על זה, 3 אחיות במשמרת, וכל אחת ברגע נתון יכולה לטפל רק בתינוק אחד.

הבעיה שבכי זה דבר מדבק, וכשתינוק אחד מתחיל לצרוח הוא מעיר את כולם.

התינוקות צורחים, והאחיות מנסות להאכיל כל פעם תינוק אחר אבל לא מתגברות על הבלגן

הן די אדישות כמובן, כי אי אפשר לעבוד בכזה מקום בלי לפתח אדישות תהומית.

אז הן יושבות ומפטפטות (בצעקות, כי הרדיו ממש חזק) ומנסות תו"כ לתת בקבוק לתינוק זה או אחר.

והלב שלי, כל שניה שם, נשבר לאלפי רסיסים. שוב ושוב ושוב.

פשוט בכיתי איתם.

עד היום, 11 שנה, עוד לא נרגעתי מהחויה.

אני בוכה....

אבל באמת היה ניתן לתת טיפול יותר יעיל ליד האמא.

אני שמה לב לכמה 'אי דיוקים' בשתי הכתבות שהבאתן

• השוואה בין הורים בריאים שלוקחים את תינוקם למיון, לאישה אחרי לידה שאיבדה כמויות של דם, עברה אירוע גופני, שלא ישנה, הורמונים משתוללים, וכו'.
• המחקר של השינה- לא יודעת מה איתכן, אני ישנתי נהדר בין ההנקות (פשוט הנחתי את הטלפון על ידי וכשהפיצי התעורר התקשרו אליי כדי שאבוא)
• תינוקות בוכים , זו עובדה. מוזר שהתינוקות בכו ובכו והאמא שלהם לא הגיעה. קצת לא הגיוני שהאחיות לא התקשרו לאם כדי שתבוא.
• כשאני התייעצתי בנוגע להנקה, הם ממש עזרו לי. אחת אפילו הראתה על השד שלה מה התנוחה המומלצת. הם אפילו 'מחביאים' את הדוגמיות מטרנה שלהם במגירה, ורק מי שמבקשת מקבלת. אפילו שהילד שלי לא אכל 7 שעות כשהוא היה בן 4 ימים (הבכור היה בפגייה 5 ימים), ונורא דאגתי, הם אמרו לי ש"כשהוא יהיה רעב- הוא יודיע..."
• אגב, בבן הבכור, רצו לשחרר אותי ואותו להשאיר, אבל רק בגלל שאני מניקה, הם החליטו להשאיר גם אותי במחלקת יולדות, אע"פ שהיה שם יחסית צפוף.

חבל סתם להפחיד אמהות בדברים חסרי שחר.

זו לא כתבה, עברתי את זה בעצמי, בעודי שוהה במחלקה עם בני הבכור

אלה עובדות מהשטח (מהלילה, לא בשעות היום)

למה הן לא התקשרו לאמהות?

אולי כי יש אמהות שלא כזה עקרוני להן שיעירו אותן להנקה, והן מעדיפות שבלילה יתנו להן לישון ויביאו לתינוק בקבוק

הבעיה ש-3 אחיות הן כח די מוגבל כשצריך לטפל בתינוקיה שלמה של תינוקות צורחים

תכל'ס הייתי היחידה שם בלילה, ועוד אחת שקמה לתינוק שלה אבל לא הצליחה להניק ונתנה בקבוק

אני לגמרי לא שופטת אותך

תכל'ס כל אמא עושה את הבחירות שלה

אבל אני מדברת על מצב שאמא לא מודעת למה שקורה עם התינוק שלה, וחושבת שהוא מקבל טיפול מצויין, ישנה לה בשקט בזמן שהתינוק צורח וסובל.

הרי במילא עוד יומיים תהיי איתו\ה בבית, ואם הוא יצרח מי יחזיק אותו על הידיים כל הלילה?

יש איזשהי תחושה שהאחריות של אמא על הילד שלה מתחילה רק מהשחרור

(תורמת לכך גם האוירה במחלקה, והיחס של האחיות כאילו לאמא אין מה להתערב להם וכו')

אישית - מעדיפה לדעת מה קורה עם הילדים שלי

ולכן בשום אופן לא יכולתי להשאיר את הבן שלי צורח בתינוקיה אחרי שראיתי מה קורה שם

פשוט לא הייתי מסוגלת ללכת לישון

לא באה לשפוט ולא להכריז מה צריך להיות

המצב כואב לי כי מדובר בהרבה אמהות שפשוט לא יודעות את המצב לאשורו

במיוחד בלידות ראשונות

יאללה, שבת שלום

בשתי יממות הראשונות כי בכז אני אחרי ניתוח....כלום הביאו לי אותו וכשרציתי להיות איתו ביחוד אחרי שראיתי מה הולך בתינוקיה הייתי תמיד צריכה להחזיר אותו....

מיד כשבוכה, ולא משנה מה יהיה, והן קוראות מיד.

וביום הילד כל היום איתי מלבד הפעמים שהילדים נכנסים לבדיקת רופא וכדו'.(ואז וידאתי לפני כן שהילד אכל)

אני יכולה לכתוב תאור מזעזע על אמא שהילד היה צמוד אליה ואפילו לשרותים לא יכלה ללכת לבד והכניסה אותו לשרותים איתה--------

אני.

ועוד תאורים מזעזעים אבל אין לי כח לכתוב עוד עכשיו.

אם היה ביות מהסוג שיש ביום ב-לא ביות בשע"צ, רק את ההחתלות והמקלחות היו עושים בתינוקיה, והית שמה בתינוקיה מתי שאת רוצה(שרותים, זמן אוכל ומקלחת) או אז יתכן שהיתי מסוגלת לביות.

אז העובדה שעד גיל די גדול הילדים שלי לפעמים נכנסים איתי לשירותים אומרת שאני אמא מזעזעת? יכול להיות...

אבל מה אני אעשה, לפעמים זה עדיף על פני זה שישארו לבד בבית ויחבלו - בעצמם או בבית.

גם אצלנו אינדיאנים.

שסליחה על הגזענות אבל אחת המשתמשות שלו ערביה והכל שם חנוק וסגור וזה שרותים ציבורי.

נשמע לא נעים בכלל.

וגם אם התינוק בוכה ואת בשרותים איך אפשר לעשות שם מה שצריך? ובמיוחד אחרי לידה שהסבלנות בדברים הללו כל כך חיונית

אבל בקודמת כשהייתי צריכה פשוט הלכתי איתה וזהו....ברוך השם לא היו שם ערביות

הם אנדיאנים ואף אחד לא מבין על מה אני מדברת, שואלים אותי תמיד למה את מתכוונת?

יפה יפה,

אבל אישית אני בקשתי מבעלי שיעשה לי בבית מין וו כזה בשירותים כדי שאוכל תמיד לסגור אותם וכך הילדים לא יוכלו להכנס, ,

זה גבול מנימאלי בחינוך ילדים, הם חייבים לדעת שיש זמנים שאמא צריכה פרטיות כמו שלא אתקלח לידם,

מקוה שלא יצאתי נעל עכשיו כשהגבתי כי לא בטוחה שהבנתי מה הנושא, אם סטיתי מן הנושא אז תזקו עליי חופשי עגבניות!

במלחמה לקח בערך 3 שבועות וכעת בערך שבועיים

לא יודעת אם קצרים או עד הברך.

לק"י

אם אני אספיק היום לצאת מהבית לקניות, אני אנסה לבדוק שם ולכתוב לך.

לגבי איפה בארץ תנסי באתר של ביגוד.

היה 75

חתמו צו שהעלה ל150

הצו פג, הצביעו לא להאריך אותו ממניעים פופוליסטיים מעצבנים, ירד חזרה ל75 לכמה ימים

ואז חתמו צו חדש שמעלה ל130 והוא עדיין בתוקף ב"ה.

ראיתי באתר למעלה, מה שתמיד משתנה

שעד 130 דולר אין מכס

נשמע שאת ממש לוקחת על עצמך את כל האחריות של העבודה על הכתפיים, מתוך אי נעימות, ואולי קצת ריצוי.

זה לגטימי שאת מרגישה חשש לאכזב את הבוס, אי לא רוצה לצאת עובדת פחות אחראית או משהי כזה, ויחד עם זה גם את בטח מרגישה שמשהו פה עובר את גבול הטעם הטוב, ואת משלמת מחירים משמעותיים על אובר האחריות שלך כלפי העבודה,

מחירים שבאים על חשבון האחריות הקודמת שלך אלייך ואל משפחתך.

בסופו של דבר גם מצד ההערכה, אנשים יודעים להעריך יותר אנשים שיודעים מה כן ומה לא, ומסוגליח לשמור על הגבולות שלהם.

אז מה עושים עם האי נעימות?

עובדים עם מה שיש בשורשה❤️

נניח שתקחי יום חופש בסוף, ובואי נרחיק לכת שלא ימצא פתרון. מה יקרה? מה את עלולה להרגיש מול עצמך? מה את פוחדת שיקרה אז?

זה מקום בנפש שהוא לא בטוח, והדרך היא לעבוד עם המקום הזה באופן שמשחרר את הפחדים ונותן מענה ובטחון עצמי שאינו תלוי בפרצוף שיעשה הבוס או לא.

לדעת לתת לעצמך את האישור שאת טובה וראויה בלי תלות בגורמים חיצוניים...

אני ראויה ואני באמת סופר וומן. והבוס דלי יודע את זה. אבל הוא הטיפוס הדוחף, ואני מבינה את זה והוא הבוס. ותכלס אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי, מתי מתאים לי לתת אקסטרה (אתמול נסעתי במיוחד לאיפשהו ועשיתי אקסטרה שעות, תכננתי את זה מראש וזה היה בסדר גמור), ומתי אני מציבה גבול של זה כבר מגדיש את הסיאה.

חשבתי לעצמי אם לדחות את הטיפת חלב אבל וואלה לא, זה גם חשוב. סתם ההרגשה הזאת שבדקה שמוביל המוצר יגיע, הבוס שלי ישאל אם אני שם. ולא, לא בטוח שאספיק לדלג מעל פקקי הבוקר ולהגיע בשניה. אבל אולי אני צריכה להיות ברוגע. להגיד לו שאני בדרכי. ושהכל יהיה בסדר.

מתגמלים אותך על כל העול הזה?

אני במצב דומה שמתי גבול ואמרתי עד כאן. עבודה כבודה במקומה מונח, אבל היא רק עבודה,ויש גבול לכמה רוחב פס אני נותנת לה לתפוס אצלי

לדעתי את צריכה להרגיש ממש בנח לא לתת לה להשתלט לך על החיים.. ראיתי לא מעט א.נשים שעשו מעל ומעבר וזה יצר אצלם המון משקעים, ובסוף אחרי כמה שנים עזבו ועברו למקום אחר שהיה להם יותר קל ולא הבינו למה שקעו ככ / למה השקיעו ככ על חשבון הילדים/ דברים שחשובים להם

אני לא נגד השקעה, אבל שימי לב שזה באמת לא עובר את הגבול שלך כי יש מקומות שנוטים לנצל את המסירות היתרה של העובדים 

אבל יש 2 בעיות-

1. הבוס שלי לא כ"כ מוצלח ביחסי אנוש אז קשה לו למצוא אנשים שהוא חושב שמתאימים

2. לפי המשכורת שהוא מציע (לגיטימית בתחום העבודה שלנו) לא מגיעים אנשים ברמה שהוא מחפש

כרגע מה שהוא מצא זו מישהי למשרת סטודנט חלקית שתגיע באוגוסט כשאני לא נמצאת רק כדי לכבות שריפות

ומה זה מתגמלים... הוא מאוד מעריך ולפני חגים נגיד הוא מצ'פר (אקסטרה מעבר למה שאני מקבלת מהארגון עצמו), וגם כשביקשתי ממנו העלאה הוא ישר הסכים. אז מניחה שכן? הוא מתגמל אבל גם מאוד דורש

צודקת. אני צריכה לראות מתי זה מתאים לי ומתי לא. ותכלס זה באמת עבודה עם עצמי כי הבוס ברור שהוא ירצה שאגיע תמיד ושתמיד הכל יתקתק, אין יותר מדיי איך לשנות את זה

אם המעסיק שלך מסכים מיד להעלאת השכר שאת מבקשת ומעלה בדיוק בסכום שביקשת משמע שהיית צריכה לבקש את ההעלאה חודשיים קודם ובסכום כפול.

זה תדעי לפעם הבאה שתבקשי 

שהכל היה עלי ודברים קרסו כשלא הייתי

אז קרסו

והיו הרבה בעיות

אבל הייתי חולה/ יצאתי לחופש/ הילד היה מאושפז

עד שלמדו שצריך ממלאת מקום

ומאז יש

ולא רק מ"מ

מאז למדתי לעבוד בקצב נורמלי

לא לעשות עבודה של כמה אנשים

ולא לתת ללחץ של אנשים להשפיע על קצב עבודתי

זה גם עשה את העבודה שלי טובה יותר

כי כשעובדים בקצב נורמלי

אפשר לשמור על יותר פוקוס

ואז גם הבוס שלי למד

מהו הקצב שלי

ושכדאי לו לשמור על הקצב הזה

כדי שהעבודה תצא איכותית 

כמו שאמרתי ל@המקורית, הוא באמת מחפש עוד עובדת אבל זה קצת קשה לו. באמת כשהייתה עוד מישהי הכל היה הרבה יותר נעים.

ועוד בעיה עם הבוס שלי, שהוא לא קולט את הקצב 😂 ואולי אני זו שלא מסבירה מספיק... כל פעם שאני אומרת לו שזה ההספק האופטימלי, הוא מנסה לדחוף עוד דברים. ולא משנה כמה אני מסבירה לו הוא לא קולט. הוא מעריך יותר קצב עבודה מאשר איכות עבודה, זה מופלא (וטיפשי) בעיניי אבל לא ממש הצלחתי להחדיר לו את זה.

אישית אני מרגישה שתכלס אני יכולה לעבוד באופן יעיל יותר, ואולי באמת להספיק יותר, אולי זה מה שמונע ממני להגיד לו שהקצב קצת מוגזם. אבל מצד שני אם אני אתן 100% מהכוחות שלי בעבודה, לא ישאר לי כלום לבית

הוא עצמו עובד בקצב מהיר ואינטנסיבי יותר

אבל הוא ראה שהתוצאות שלי הרבה יותר טובות שאני מנהלת את הלוז

לכן הוא למד להתכוונן אלי

אני גם בוסית בעצמי

ואני נותנת ספייס לעובדים

אבל אם מישהו לא נותן עבודה טובה

אני כן מלחיצה אותו וכן דורשת יותר

זה הולך ביחד

תוצאות= ספייס

אין תוצאות טובות= יותר מעקב ולחץ

ויש בוסים שכל הזמן מלחיצים

מעבר לזה שהם פשוט גרועים

זה גם ניצול עובדים

לזה לא הייתי מסכימה (בעבר אגב הסכמתי ושלמתי על זה מחיר

עם השנים למדתי

לא לתת לאף אחד לנצל אותי)

זה עובד שטס עם הקידום והמשכורת שלו קדימה.

אם באופן זמני יש בלתם ואת נכנסת מתחת לאלונקה זה יכול להשתלם לך.

חשוב לשים לב לכמה דברים:

1. שמשהו מתקדם עם פתרון לבלתם. שאת לא תהפכי להיות הפתרון הקבוע.

2. לשקף לבוס את המחירים שאת משלמת. לא בקטע מתבכיין אלא שידע באמת מה זה דורש.

3. אם זה יותר משבוע-שבועיים לבקש הערכה לא רק מילולית.

4. להציע להם מה יכול לעזור לך לעמוד בעומס. נניח עבודה מהבית, שישלמו על יום מלא, מוניות וכל מה שמסביב שיכול לתמוך ובשבילם זה כסף קטן.

5. לספר להם כמה את עובדת טובה. לשקף את מה שאת עושה, ולא רק את המחירים. צריך לעשות את זה בטאקט ובאלגנטיות, אבל זה חשוב.

למשל בשיחת סמול טוק נגיד השבוע שיתפתי שהייתי צריכה לתדלק פעמיים השבוע (מעיד על זה שנסעתי כל יום למשרד השבוע כשלרוב עובדים פעם-פעמיים מהבית) זה התפתח לכיוון שרציתי ואז המנהל שלי אמר שאני סופרוומן או משהו כזה.

כלומר הוא רואה גם את העשייה עצמה. אחרת הוא לא מקשר בין כל החוטים. כי כל יום היה לי משהו חשוב בכובע אחר שלי וזה התנקז וזה לא שקוף לו מספיק.

גברים יודעים לדבר את מה שהם עושים, נשים הרבה פעמים עושות ולא מדברות. ואז נוצר תסכול והרגשה שהמסירות לא מוערכת מספיק.

נגיד אם חשוב לי גם לדחוף למצוא פתרון קבע אז אני אומרת שעם כל הרצון הטוב לעשות גם ד ואני מבינה שזה חשוב וממש רוצה לעשות גם ד,

אם יפול עלי א+ב+ג+ד

אז הכל יקרוס ואז לא רק שלא יהיה ד

לא יהיה גם א+ב+ג.

ואז הם נבהלים כי ממש אין מי שיעשה את א, ב, ג.

וככה נוצרת דחיפות למצוא פתרון שהוא לא אני ל-ד'.

ולבינתיים אני כן עושה הכל.

אני לא יודעת מה מורות עושות כי אני לא מורה.

אני כן בתפקיד יחיד בחברה ומתמודדת עם הרבה אחריות ועומס על הכתפיים שלי.

וכן התמודדתי עם ילדים ומילואים בחברה שעובדת בשווקים בחו"ל בזמן מלחמות ושאר בלתמים. הכל אפשרי.

לצורך הדוגמה ב8 באוקטובר 2023 אני והמנכל היינו היחידים שהגענו פיזית למשרד.

רק שאני באתי עם הילדים כי בעלי גויס ב7.10

הייתה משימה חשובה שהייתה חייבת להיות באותו יום ובשביל לבצע אותה הייתי צריכה משהו פיזי מהמשרד.

יש לי צוות שבזה דווקא כן יכל לעזור ולנסוע במקומי, אבל לא הייתי שולחת אף עובד שלי לצאת מהבית. יצאתי בעצמי.

גם עכשיו במלחמה האחרונה היה מאוד מאוד לא פשוט, (בין השאר שוב מילואים ופסח) ועמדתי בדרך לא דרך בדד ליין.

בין השורות בדיעבד הבנתי שההנהלה הייתה מסופקת אם זה אפשרי בכלל.

הסיפוק הוא אדיר.

אבל זה אופי, ברור שלא לכל אחד זה מתאים.

אבל מי שיש לו את זה, ממה שאני רואה מתקדם מאוד מהר. גם מקצועית וגם בתגמול כספי.

לגבי טיפולים לילדים, בגלל שאני יודעת לצפות את תקופות הפיקים, אני מראש קובעת טיפולי שיניים, ביקורות וחיסונים לזמנים שאמורים להיות יותר נוחים. ככה יש פחות בלתמים.

לגבי טיפולי פוריות, לא יודעת לענות אבל יכולה לתת דוגמה מהתקופה של ההריון בסיכון.

בתקןפה הזאת מראש שיקפתי שבאופן זמני אני פחות בתפקוד. הצעתי פתרונות כמו להעסיק עובד שעתי תחתי או למצוא לי מחליף עוד קודם הלידה.

בנוסף כשעבדתי זה היה מהבית ופחות שעות (אז היה פחות מקובל מאשר היום)

וככה הצלחנו לתמרן בין לא להעמיס מדי עלי לבין לא לעשות הרבה פנצרים לבין לעמוד במשימות נצרכות.

פשוט הכל היה מתוכנן ביחד ובשקיפות ואחרי שכבר הכירו אותי תקופה מסויימת והבינו שזה מגבלה זמנית ולא אופי. לגמרי הכילו את זה יפה וזה לא פגע בהערכה כלפי בשום צורה.

עוד מנהל המחלקה הנחה את הHR לסייע לי בפתרונות ולבוא לקראתי ואכן הרגשתי שאני יכולה לבקש הכל ולגמרי הם איתי ולא עיקמו פרצוף על כלום.

אבל יחס כזה משיגים מעבודה קשה ואחריות אמיתית עוד לפני..

מי שמתחילה מקום עבודה חדש במצב כזה, הרבה יותר מורכב ועדיין אם יש המלצות חמות מאוד ממקומות קודמים. שווה לשמר ולבוא לקראת עובד כזה, כי זה משתלם להם בהמשך.

בקיצור בהצלחה!

אני חייבת לציין שזה ממש תלוי במקום העבודה

יש מקומות שלא מטיסים את השכר ולא משמרים עובדים למרות שזה ממש לא חכם ולא כדאי

מכירה כמה דוגמאות מקרוב. אז לא תמיד זה שווה את המאמץ.. אולי כדאי למנף במקום אחר 

@אמאשוני באמת שכתבת לעניין וכל הכבוד שהשקעת על ההודעה.

אבל במציאות החיים יש הרבה צדיקים שרע להם.

יש מקומות עבודה שלא יודעים להעריך ומנצלים ובן אדם שואל את עצמו אחרי שנים מה עשיתי פה כ"כ הרבה זמן ולמה?

אז באמת הרבה פעמים מה שאת כותבת נכון,

אבל לשים לב לאיזו חברה מדובר,

האם המנהל מראה הערכה גם בכסף ולא רק במילים, האם המנהל משווק ומעביר את ההערכה הזו הלאה לידיעת הממונים ובאופן כללי האם יש אופק קידומי בחברה. 

בהחלט יש הרבה מעסיקים לא הגונים שלא שווה להשקיע בהם.

שווה לעבוד במקום הגון שמבין את חשיבות ההשקעה בעובדים ושם לתת את הדחיפה קדימה.

תודה על התגובה,

גם @המקורית

זה חשוב ממש לשים לב לנקודה הזאת..

מקום שלא מתגמל עובדים טובים עדיף לשאוף לעבור למקום אחר ולא לבזבז את הזמן ואת המאמץ בניסיון לשפר מבפנים, בהחלט.

אני עובדת בחברה ממשלתית גדולה, מקום מסודר , קרוב לבית ועם ותק של כמעט 15 שנים באותו מחלקה.

התקדמתי מעט עם השנים בשכר אבל לא מעבר כי זה חב ממשלתית ולא נותנים העלאת.שכר לפי בקשות וכו'.

אממה אני כבר חצי שנה לבד במשרד עם הבוס שלי , עובדת 1 יצאה לחל"ד- חל"ת, עובדת אחרת יצאה לפנסיה ככה יצאה שאני והוא לבד...

אני קורסת תחת העומס ועם הזמן נהייתי אדישה כבר לעומס הזה, מן הסתם אני מנהלת ומתפעלת את כל המחלקה , יש לי בבית 4 ילדים מתוכם 2 תינוקות אחת מהם עם עיכוב התפתחותי גדול וחולה המון שמצריך יציאות/טיפולים קבועים/מעקבים וכמובן ימי מחלה שלהם שיש לא מעט...

למדתי ועדיין לומדת עם הזמן איך להיות אסטרטיבית וחזקה ברצונות שלי כי אני טיפוס מאוד מרצה ו"מתים" עלי בעבודה כי בחיים לא סירבתי למשהו אבל זהו, נגמרו הימים הטובים ואין לי זמן לעזור למה שלא בתחום אחריותי

העובדת השנייה כנראה תחזור בספטמבר רק שזה עוד ים זמן.

אז כן  לוקחת חופשעם שצריך, יוצאת קבוע פעם בשבןע מוקדם מהעבודה בשביל טיפול לילד, נותנת "גיחות" לסידורים שצריך וסוגרת את המשרד אם יש צורך.

משהו מההנהלה מגיע בתלונות? סבבה, תביאו לנו עזרה זה לא יהיה המצב...

חמישי שעבר הבן שלי קם חולה , בדיוק הבוס סימס לי שהוא לא מגיע שאדע ואני בדיוק באתי לשלוח לו שאני עם הילד בבית. קצת לא נעים, התנצלות קטנה וזהו. המשרד נשאר סגור

גם במלחמה הבהרתי שאני לא מגיעה למשרד כי אני בבית עם הילדים ואעבוד מהבית, קצת דיברו עשו רעש ושכחו מזה

זה האבה עבודה עצמית אבל לא קל. הנה היום הייתי חייבת לעשות קניות, בערב קשוח לי , אחהצ גם כן. קבעתי לו שאני מסיימת שעה לפני כי יש לי עניין אישי ויצאתי.

שיהיה המון בהצלחה ומלאא כוחות

שזה גם הרבה עניין של אסרטיביות.

איזה כיף לך רק שהעבודה קרובה לבית, אצלי בגלל הפקקים זה פלוס מינוס שעה כל כיוון 😅

ברגע שיודעים שאת "חזקה" ועומדת על שלך בדברים אישיים הם לא יכולים לעמוד מנגד. אבל כשאת מראה חולשה הם עולים עלייך, לצערי מניסיון מר.

לי עוזר לפעמים לשתף אותו דברים אישיים -כמו מה יש לילד שלי שהוא עובר אבחונים, היא שומע את השיחות שלי (בכוונה מדברת לידו שישמע) ואז הוא מתבייש לסרב לי שאני צריכה משהו

כי פעם שמעתי שדווקא לא לתרץ מה יש לך, פשוט להגיד שיש עניין. נגיד עכשיו לא אמרתי לבוס שזה טיפת חלב, פשוט אמרתי לו שאגיע באיחור כי יש לי משהו. 

או שלא לזה התכוונת? 

הוא יודע שיש לי ילד מעוכב התפתחות ומטופל. הוא יודע שקשה לו וקשה לי אז שיתפתי , ןעכשיו שאני יוצאת קבוע לטיפול שבועי הוא שותק. שיצאתי לוודעה ולאבחונים הוא שותק. כי הוא יןדע שזה חשוב לי ממש ואין מצב שהוא מסרב לי או עושה פרצוף

ביום שני נגיד יש לי בדיקת דם לילדה הקטנה, תור מיוחד מוזמן מראש אני אגיע מאוחר אז אגיד לו יש לי עניין אישי ואני מתעכבת

אבל דברים מהותיים אני כן משתפת שיהיה לי קל יותר.

גם שהייתי בטיפולי פוריות שיתפתי בכללי כזה בלי להכנס לפרטים וזהו. הגעתי מאוחר מלא פעמים ולא היתי צריכה לתרץ את עצמי כל פעם מחדש

גם שהייתי 2 בצוות והוא זה היה ככה, אני זוג של מנהלת היחדיה אז הוא לא יכול בלעדיי אבל זה מה שיש. קשה לך?? תלך תהפוך את העולם שנקבל משהי מ"מ לזמני

אבל יש דברעם שאני מוותרת אם זה לא חשוב ככ, או שבעלי יכול ללכת, או שאם אני יכולה בפרטי אחהצ אז אני יעשה כי יש לי החזר מהביטוח , מבינה? אני כן מכבדת אבל עד גבול מסויים

עם בוס דורש והמון אחריות עליי כי עובדים אחרים עזבו כמו זבובים...

כן בהתחלה הרגשתי אחריות וכל פעם כשהייתי צריכה לאחר השלמתי את הזמן בערב וכשלא יכולתי הרגתי את עצמי כדי לעמוד בכל מיני דדליינים והרגעתי אותו שאני אצליח וכו'. הוא נלחץ ונדנד לי כל הזמן וזה עוד יותר הלחיץ אותי. 

עד שזה עלה לי עד למעלה, ויש לי ילדים שצריכים אותי ויש טיפולים שאי אפשר לקבוע לאחה"צ, ואני עובדת משרה מלאה.

אז פשוט אמרתי לו - אני עובדת משרה מלאה, ואין לי בעיה עם זה לא מפריע לי הכמות שעות, אבל אני כן מבקשת שתהיה הבנה הדדית שאני עושה את שלי אבל אני אישה עם משפחה והוא יודע את זה, אם יש לי תור אני לא משלימה את הזמן הזה, ואם ילד לא מרגיש טוב מותר לי לקחת חופש, אני לא הבעלים של החברה. והוא זה שצריך לדעת לתעדף דברים, לא להכל יש דדליין, לא כל דבר החברה עומדת עליו ואם הוא לא יקרה עד תאריך מסוים החברה תקרוס, הכל טוב, הוא בחר בי כעובדת למרות שידע שאני אמא לילדים, הוא בוחר להשאיר אותי כי הוא יודע מה אני שווה, אז הוא צריך גם 'להקריב' איחורים וחיסורים מידי פעם. 

זה לא אמור להיות על הראש שלך, את מבחינתך שכירה, עושה מה שאת יכולה, ולא צריכה לוותר על דברים שהם יותר חשובים מעבודה. 

אני לא אכתוב כנראה איזה כיף לי חמותי מדהימה וגם רוב הנשים לא. נשים כותבות בעיקר על מה שקשה להן וחכן נוצרת תחושה. אבל שימי לב שרוב הנשים פה לא פתחו שרשור איזה קשה חמותי...

ודווקא בעיני זה מאוד הגיוני שיהיה לך יותר קשר עם הבת שלך שגידלת מאשר עם מישהי שלא הכרת עד שהיא התחתנה עם הבן שלך. זה לא אומר שצריך להיות קשר רע, פשוט זה הגיוני שהקשר יהיה פחות חזק. אני מכירה בודדות שלא, אבל רובנו כנראה גם נהיה בקשר יותר טוב עם אמא שלנו מאשר החמות.

ולגבי העדפה בין הילדים, תמיד יש, מכל מיני סיבות, אבל לא שמתי לב בסביבה שלי שזה דווקא לילדים של הבנות. יש לי דודה שגרה שנה אצל ההורים, אז ברור שיש העדפה לילדים שלה שמבחינת ההורים הם סוג של ילדים שלהם, אני מכירה משפחה עם רק בנים שיש לסבתא נכדים מועדפים, ודווקא אמא שלהם ממש לא מסתדרת עם הסבתא...

ודרך אגב, אצלנו חמותי העדיפה אותנו כמה פעמים על פני הבת שלה (לא בדברים גדולים או משמעותיים, אבל במי יישן בחדר הנוח יותר כשמגיעים או מתי לקבוע אירוע משפחתי)

כאן בפורום.

אני רואה משהו דומה בסביבה שלי, גם במשפחה הגרעינית וגם המורחבת, שנראה שהרבה פעמים הנכדים מרגישים קרובים יותר, וגם קרובים יותר בפועל, לסבים מצד האמא.

בעיני זה באמת הגיוני, כי בגילאים הצעירים, כשהסבים מצד האמא זמינים, הם הרבה פעמים מארחים אחרי לידה ועוזרים עם התינוק, ויוצא שהאמא סומכת עליהם יותר מאשר על ההורים של הבעל בטיפול אחרי לידה.

(גם קרבה פיסית יוצרת לפעמים את הקרבה הזו והגיוני בעיני שסבים שקרובים לנכדים ועוזרים בטיפול בהם ירגישו אליהם קרובים יותר מאשר לנכדים רחוקים פיסית שפחות רואים. וגם בפועל כשהסבים יותר פעילים בטיפול ורואים שהם משמעותיים לנכדים צעירים, מצליחים להרגיע אותם וכו' זה משפיע)

יכול להיות שזה גורם גם להעדפה של הסבים לנכדים מצד הבנות שלהם, כי הם מרגישים קרובים ונצרכים יותר. אם זה גורם להפליה זה באמת יכול להיות פוגע מאוד, זאת אומרת הייתי מצפה שהסבים ישתדלו כן לתת אותו יחס לכל הנכדים, אבל לפעמים זה באמת קשה כשרגילים לטפל בחלק מהנכדים ונכדים אחרים הם יותר כמו 'אורחים'.

לא יודעת מה הרקע אצלכם, בדוגמא שהבאת עם הכסא אוכל, אם יש בת שגרה קרוב לחמות והנכדים שלה אוכלים אצלה באופן קבוע, יכול להיות שכאילו הכסא תינוקות הופך להיות 'הכסא של' התינוק התורן, פשוט הוא משתמש בו לרוב ולכן כך זה נתפס, זה לאו דווקא בכוונה להפלות מישהו למרות שיתכן וכך זה יוצא וזה בהחלט פוגע.

יכולה לספר מנסיוני, אני גרה קרוב להורים שלי ונמצאת אצלם המון, יש לי אחות שגרה אפילו קרוב יותר וגם נמצאת אצל ההורים המון, יוצא שיש לילדים שלה מקום קבוע ליד אמא שלי בעוד הילדים שלי (ואנחנו) צריכים לפעמים לחפש לעצמם מקום רחוק יותר בשולחן, וזה אף פעם לא ליד אמא שלי. זה ממש לא נעשה מכוונה רעה של אף אחד אבל זה מה שיוצא, אם זה היה המצב כשהייתי מגיעה לחמותי, באופן קבוע, מן הסתם גם הייתי נפגעת. במצב הזה כשאלו ההורים שלי אני לא נפגעת( זה כן יכול לצבוט לרגע לפעמים ) ואם זה היה יותר מפריע לי או לילדים שלי הייתי מבקשת שיהיה איזשהו סבב. 

אני לא יודעת מה הסיפור אצלכם, אבל חמותי ובעלי בקשר קרוב מאוד, לא פחות מאחיות שלו והילדים שלי אהובים ורצויים אצלם לא פחות מבני דודים שלהם.

כן אני רואה על האחים שלי (שלא נשואים) שהבנות בקשר יותר קרוב עם אמא מהבנים, ונשמע לי הגיוני שהנשים של אחים שלי כשהם יתחתנו ירגישו פחות בנוח אצל ההורים שלי לעומת איך שאני מרגישה בתור בת. אבל ברור לי שהיחס לילדים שלהם יהיה מאוד חם ואוהב...

אולי זה קשור לקשר בין בעלך לאמא שלו?

לא יודעת איך האחרות

אבל זה לא חייב להיות ככה

אם כבר אני מרגישה שם שהבת שלי מועדפת

זה לא באמת נכון אבל היא מקבלת מלא צומי 

וחמותי מתעניינת הרבה בשלומי ודואגת לי

בקיצור לא חייב להיות ככה בכלל

ואני מדברת בתור הבת של החמות.

אמא שלי מביאה לכולם יחס שווה

והרבה פעמים מבקשת ממני להתחשב יותר כדי לא ליצור מריבות.

הם יכינו לכל אחת את האוכל שהיא אוהבת.

לעולם לא ישאלו למה הם לא באים.

והשיא- אמא שלי שמרה על הילדות של אחי בשבועיים שלפני פסח. ועל הילדים שלי לא הסכימה (והבנתי אותה האמת. זה קשה). הרגישה יותר נוח להגיד לי לא מאשר לכלה.

ואגב הן אוהבות אותה ברמות.

בדיוק בגלל כל הדברים האלה.

זה ממש לא ככה!

ולאמא שלי אם יש יותר מתינוק אחד אז יש שני לולים ושני כסאות אוכל. 

מצטרפת לאלה שאומרות שזה ממש לא כלל גורף אצל כולן.

(לחמותי יש רק בנים נשואים, אז אולי אי אפשר להשוות, אבל היא 'מלכת אי האפליות', אז ברור לי שלא תנהג ככה. ואמא שלי מתנהגת בשווה לכל הנכדים שלה, ויצא הרבה פעמים שהיא שמרה על ילדים של אחת מכלותיה, שיתומה מאם)

יכולה לספר לך גם על סבתא שלי:

דודה שלי (הבת שלה) ומשפחתה גרו כל השנים לידם, ומטבע הדברים בילו אצלם הרבה. אבא שלי (הבן שלה) ואנחנו תמיד גרנו רחוק ובאנו לביקורים מדי פעם.

ובכל זאת סבתא שלי תמיד הייתה משבחת בעיקר אותנו, הנכדים המרוחקים של הכלה, וחושבת שאנחנו מושלמים.

בני הדודים שלי לעומת זאת, שכמעט גדלו אצלה בבית, ספגו נזיפות וכדומה, כמו שנעשה בין הורים לילדים, והם פחות קיבלו אצלה את המקום הסבתאי.

אז לפעמים יש מחירים למגורים קרובים לסבא וסבתא ולהורים... לא תמיד רואים אותם מהצד, אבל הם קיימים.

אולי באמת עדיף לך המצב הזה, של אורחת לרגע, גם אם זה אומר שאת "שקופה" יותר, מאשר להיות צמודה...

כך או כך, זה באמת נשמע פוגע, ואני מקווה בשבילכם שזה ישתנה עם השנים❤️

אבל מובן מה שאת מרגישה, אין לי תובנות רק חיבוןק.

את האפליה הזאת? האם זה מפריע לו? או שזה בעיקר לך?

יכול להיות שזה בעיקר תחושה שלך.

אני לא חושבת שאמא אוהבת יותר נכדים של ילדה לעומת ילד שלה, אבל אולי היא ספציפית יש לה קטע. אל תקחי קשה מידי, תחבקי את הילד שלך ותהפכי לו את חווית האכילה על הרצפה לכיף ולתחושת פיקניק... 

זו לא תחושת פיקניק לצערי,זו תחושה מבאסת

ונמאס לי פשוט נמאס 😓

אצל חמותי מעולם לא היה כסא אוכל לתינוק

מי שמתארח עם תינוק מחזיק אותו בידיים על עצמו

עד שהפעוט מספיק גדול לשבת בעצמו

או היה חד פעמי?
בן כמה בנך ובן כמה הנכד השני? או שהם בני אותו גיל?
 

וזה הרבה עניין של פרשנות

ולפעמים גם הרגל של החמות לילד מסויים

ממליצה לנסות לא להיכנס למקומות האלה במחשבה

כרגע אני יודעת שבתור כלה אני לא משהו, לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו. אנחנו בקושי מוזמנים לשבת כי הם כבר מבוגרים וקשה. מה שכן מנסה לבקר מדי פעם (כל שבועיים שלוש נגיד) כדי לתחזק הקשר עם הנכדים שחשוב לי בפני עצמו.

וזה גם שאלה בפני עצמה איך להיות כלה יותר טובה.

אבל בתור אמא לבנים בעיקר, תוהה לעצמי איך בעתיד אהיה חמה שכן כיף ונעים לכלות? מה עושה את ההבדל?

לשאול שאלות ולהתעניין או שזה חופר? לארח ולבקר או שזה מכביד? לקנות מתנות או שאחכ לא נעים להן כי לא קלעתי לטעם? להתקשר או שזה מציק? וכו

אני נהנית מאוד מזה שהיא נותנת מלא מרחב

לא חופרת בכלל

מלאת טאקט

וכן מתעניינת בשלומי הרבה

בעיקר דרך בעלי

מזכירה לו לדאוג לי

אם נגיד היא שמעה ממנו שהברזל שלי נמוך

אז כל השיחות הבאות איתו מתחילות באיך אני מרגישה ואם התחלתי לקבל ואם אני נחה מספיק ואוכלת טוב....

אני והיא פחות מתקשרות ישירות בטלפון

רק במפגשים

לשתינו זה נוח מאמינה שיש כאלה שלא...

וכמובן התעניינות בנכדים 

היא גם דואגת שיהיה לי נוח אצלם ומאוד מפרגנת לי גם דרך בעלי

לא חופרת
מתעניינת בלי ביקורת
ומראה הרבה הערכה על מה שאני ומה שאני עושה, מפרגנת ממש.
מקבלת כל דבר בי
 

שלא.

בדיוק כמו שכתבת, בשביל אחת הכי כיף בעולם חמות שמבקרת, ואם החמות לא מבקרת היא לא אכפתית, ובשביל אחרת חמות שמבקרת היא מלחיצה ומכבידה...

לכן לדעתי צריך לעשות הכל במינון לא קיצוני, קצת להתקשר קצת לבקר קצת להתעניין, ולהיות עם המון רגישות וטקט מה מתקבל בברכה ומה פחות.

אבל יש מה שאף פעם לא מוסיף לקשר - ביקורת והערות, זה תמיד גרוע, ועדיף בלעדיו.

ומה שתמיד טוב ומועיל לקשר - מחמאות והקשבה אמיתית, תמיד כדאי להרבות בזה.

הלוואי שאצליח להיות חמות טובה ונחמדה 😃

@אור10 אני כלה כמו שתיארת פחות או יותר

לא מתקשרת. לא ככ קונה מתנות. משאירה לבעלי כל מה שקשור. ויש לה את הבנות שלה כך שפחות מרגישה שאני נחוצה לעזרה או משהו.

אנחנו כן מוזמנים שבתות אבל מעצמנו לא מגיעים הרבה כי לנו יותר טוב בבית

ואני מרגישה כלה מאוד טובה😅

בטוחה שזו תחושב ממש לא נעימה😒

אצלנו זה הפוך מרגישה שחמותי שמה אותנו הכלות במקום ראשון לפני הבת הנשואה שלה, איתה מטבע הדברים היא מרגישה יותר חופשי.

זה מתבטא בכך שאנחנו נקבל את החדר הטוב יותר וכו

כנ"ל אצל ההורים שלי מרגישה שאחיי וגיסותיי במקום הראשון, לטעמי קצת בהגזמה (אבל אולי זה גם מה שאחותו של בעלי חושבת, בכיוון ההפוך🫣)

אני יכולה להבין שלהרבה נשים הקשר שלהן עם אמא שלהן חזק יותר מהקשר עם חמותן

וגברים... הרבה מהם לא ממש מביעי רגש... גם לאמא שלהם

באופן אישי אני יכולה להגיד שאני ממש משתדלת להשקיע בקשר עם חמותי

לא השקעה טכנית

אלא השקעה פנימית, שלי כלפי עצמי על ההרגשה שהיא הורה לכל דבר ( בשנים הראשונות זה היה יותר קשה, היום אני אוהבת אותה מאוד מאוד, היא באמת דמות אם עבורי)

וגם בעלי- ממש ילד של אמא

נשמע לי הגיוני לדבר

הייתי שולחת את בעלי

אבל בגדול על אפליות קשה לי להאמין שהיא תקבל

יותר הגיוני שתכחיש...

אבל את מכירה אותה את יודעת איך היא ואם יש עם מי לדבר

ולא לעשות מזה שיחה קשה מדי

להגיד: רגע זלדה אני לא בעד שזרובבל יאכל על הריצפה. יש לך פיתרון אחר?

ואגב אישית אני לא רואה מה הדרמה לתת לילד קטן לאכול על ריצפה. אם יש מקום שמאפשר את זה.

יכול להיות שגם חמותך חושבת ככה, ולכן לא חשבה שזה כזה עניין עקרוני.

ואם זה כן עקרוני לך אז *תגידי* לה את זה

וגם תעזרי בעצמך עם פיתרונות. אולי למשל תחזיקי את אחד הילדים עליך...

בוודאי להגיד.

בעיני זה לא תקין ולא מקובל.

הוא בן אדם.

היא רוצה לאכול על הרצפה? כנראה שלא.

אולי לא מבינה את החומרה של זה.

אני גם לפני לידה והבת שלי איתנו בחדר

וזה מאוד מבאס אותי ומלחיץ איך זה יהיה

נשמע ממש ממש קשוח הצפיפות 😓

אני מאמינה שמה ששלכם שלכם ובעזרת ה' תגיע דירה אפילו מוצלחת יותר

אבל האכזבה עכשיו הכי הכי מובנת בעולם

אולי כדאי לשנות משהו בדירה הנוכחית ?

שמונים מטר זה שלושה חדרי שינה? למה אין ארון בכל חדר? שולחן כתיבה להעביר לסלון? 

יש 2 ארונות בשני חדרים

בארון אחד אני שמה גם בגדים שלנו וגם של הקטנים ובחדר השני את הארון ילדים

אבל זה לא מספיק...

נמאס לי לגור ככה

כל הזמן עודדתי את עצמי  שזה זמני אבל עכשיו שהתקוה התנפצה לרסיסים קשה לי להכיל את זה.. 

ועוד האכזבה הזאת מול הפרצוף ועוד לפני לידה

איך אני מכירה את זה, זה רברים שיכולים למוטט אותי.

מצאתם קונה לדירה שלכם? כמה זמן פינוי?

אני מניחה שאתם בטח עוברים לדרום.

אם כן, הרבה יותר מרווח שם, ותשקלי שוב את עניין העבדה לדעתי

🩷🩷🩷

ממש לשבת ולקרוא כמה ה' הוא מדויק, ומכוון הכל הכל  כי טוב עבורינו.

ולא סתם זה התעכב עד שנמצא קונה לדירתכם, כי כנראה מלמעלה לא טוב לכם להיות בדירה ההיא- אולי השכניפ, אולי בעיות בצנרת, אולי ניצלתם ממשהו רע שיש שם.. מי יודע... אבל ממש להתחזק בזה שזה כנראה הכי טוב עבורכם ןבעז"ה בהמשך תגלו למה..

נשמע ממש ממש קשוח.

אין עוד אופציות של דירות באזור שלכם?

אני חושבת שאולי כדאי לכם לשקול לעבור לגור אפילו בשכירות בדירה גדולה ומרווחת באזור שאתם אוהבים.

ולחפש בנחת אחר הדירה המושלמת.

אבל זה מאד מורכב  כי הילדים יצטרכו לעבור מסגרות.. והם לא רוצים.. הם גם צד בעניין.

ב"ה הם ילדים חרוצים ויש להם מעמד טוב בחברה. קשה לי לחשוב שנצטרך לנתק אותם מכל הטוב הזה ואז הם יצטרכו להוכיח את עצמם בכיתה חדשה..

ועכשיו אני מבינה את הפסוק דאגה בלב איש ישיחנה.

אחרי ששיתפתי כאן וראיתי את התגובות  ממש ירדה לי אבן מהלב.

בינתיים אנחנו לא מוכרים את הדירה שלנו כי חוששים להשאר בלי דירה. מפחיד אותי לחשוב שנהיה ללא קורת גג עם תשעה ילדים..

שכירות לא באה בחשבון כי גם ככה קשה לנו לעבור, אז מעדיפים לעשות את זה פעם אחת ולתמיד ולעבור לדירה שלנו בע"ה.

אני משתדלת לחיות בהודיה  ולהודות על המתנות שיש לי ויש המון על מה להודות ב"ה!!!!!! אבל היום נשברתי. ואני נותנת לעצמי את המקום להתאבל ולכאוב..

שרצינו ממש דירה והיא נמכרה לפני שמכרנו. גם אני לא הייתי לוקחת את הסיכון לקנות בלי למכור. ממש מבינה אותך!

אבל, זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי לגור כפי שאת גרים, אז במקומך הייתי מוכרת ועוברת בינתיים לשכירות עד שמוצאת בית שעונה על הציפיות שלי. בהצלחה!

ומאוד קשה לתזמן קניה מכירה באותו זמן. תחשבי על זה. 

כי את ההפרש שנצטרך להוסיף אנחנו מעדיפים לתת למשכנתא שניקח ..

וגם לעבור כמה פעמים דירה משכירות לקניה נראה לי קשוח מאד..

החלטתי שאני משחררת ממני נותנת להקב''ה לנהל את ההצגה.. הוא יודע שאין לנו מקום בבית ועשינו את כל ההשתדלות שאנחנו יכולים לעשות . מכאן ואילך זה שלו... שידאג לנו

בסיכון נמוך ולהרוויח עליו יפה.

אני באמת מבינה אותך אבל לדעתי כדאי לך לשקול זאת כי קשה לתזמן את הקניה מכירה לאותו זמן ואם כבר מצאתם קונה חבל לפספס זאת.. 

הנוכחית נניח לחצי שנה או שנה

ובזמן הזה תחפשו

אני זוכרת גם שנים של מצוקה אצלנו לפני שעברנו לבית גדול יותר, את ההרגשה הזו שאין לך אויר. יכולה רק לדמיין את הקושי שזה כבר היה בידיים שלך והופ.

אני יכולה לעודד אותך בדברי אמונה? כאחת שקוראת אותך מהצד, יותר קל לי לראות , שמה שקורה ברגע האחרון, זה מאוד שקוף שהוא לטובה, אמנם כמובן להכל יש יד מכוונת, אבל פה ממש אפשר לראות שזה טוויסט בעלילה ובעז"ה, יבוא משהו אחר שיותר טוב לכם, אני רק מאחלת לך שיגיע מהררררר ושתראו את הטוב שבזה ולא תצטרכו לחפש למה זה עדיף והיה שווה לחכות.

"אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא"

קחי את המשפט הזה איתך בכל פעם שאת מתבאסת על הדירה שלבסוף נמכרה למישהו אחר.

לבורא ברוך הוא יש תוכנית אחרת בשבילכם ,וכנראה הרבה יותר טובה.

מבינה את הצער בבית קטן עם הרבה נפשות,זה באמת לא פשוט וקשוח!

אבל הכל זמני

וברגע שתשחררי את זה ותתני לבורא להוביל ולא דווקא להרגיש שאת שולטת במצב, הדברים מתבהרים ואת תיווכחי לראות את זה בעצמך.

בטוחה שתמצאי את הדירה שאתם חולמים עליה, וגם אם מחוץ לעיר, אולי זה לטובה (בטוח).

מאחלת לך לידה קלה, התאוששות מהירה

ובע"ה קניה של דירה מעולה ומתאימה לכם מכל הבחינות!

ככה השם רצה, יותר טוב לא תמצא ...

יותר טוב לא תצעק".

שזה גם לימוד סה"כ, 😜

אבל לפעמים אנחנו נכנסים לזה ואומרים לו- למה, תצעק תצעק, אולי בסוף תמצא גם משהו אחר/ נוסף. סתם מצחיק, אבל חיבוק על החוויה. הכי מתחברת ומזדהה וכואב שזה קורה לפני לידה. בע"ה שבקרוב תרגישו איך זה הוביל אתכם למקום מדוייק.

כי ככה ה' רצה

מאכזב

לרצות משהו

לקוות

לקבל אותו כמעט

ולהתבדות.

מותר להתאבל על החלום שהתנפץ, לתת לו מקום, להתבאס על תחושת ההחמצה, וכשתסיימו להתאבל, תזכרו שהכל משמים, מה ששלכם שלכם, ובע"ה תגיע אליכם הדירה הכי נכונה עבורכם.

ואולי זו הזדמנות שוה לדייק את החיפוש והצורך שלכם לאור מה שהיה, והתחושות שלך לגבי הניתוק ומעבר וכו'

לא יודעת אם יעזור אבל כשחיפשנו לשכור דירה הייתה דירה שממש אהבנו וכשרצינו לסגור הבעליפ אמרו שכבר נתפס.

בקיצור ניסינו להתעודד שמה ששלנו שלנו וממש יומיים אחרי ראינו את הדירה שלנו, שגם עלתה קצת פחות וגם ב"ה נפלנו על בעל בית מדהים ממש, אנחנו כבר חמש שנים כאן והחוזה הוא עד סוף שנה הבאה. משלמים כמעט את אותו המחיר ששילמנו כשהתחלנו, כנעט לא העלה לנו את המחיר. קיצור זה היה ממש מדוייק ולטובה.

אז מעודדת אותך שגם לכם זה יהיה לטובה ותראו ישועה בקרוב.

ובפן הפרקטי- ממה שאני קצת מבינה, המצב היום בשוק של דירות יד2 לא ככ מזהיר (אני ממש לא מבינה גדולה, כן? סתם מדברים שקצת קוראת) ולהצליח למכור ולקנות באותו זמן זה לקחת סיכון לעוד אכזבות כאלה לדעתי.

שווה לברר מול הבנק מה האופציות שלכם. יש אופציה שנקראית הלוואת גישור שבעצם נותנת את הכסף על הבית הקיים עד שיימכר, אולי יש אופציה למשכן מחדש את הבית הקיים עד למכירה שלו.. באמת שאני לא מבינה גדולה בכלל אבל אני חושבת שכדאי לפתוח את הראש לאופציות כאלה ולא להיות מקובעים לרעיון של מכירה מול קנייה כי זה עלול לגרור עוד הרבה תסכולים

עברתי עכשיו גם צער דומה בעניין

ופשוט הרגשתי שהשם רוצה שנרגיש מה זה שאין לו בית

אני לא אגולל את כל הסיפור כי זה באמת בלתי נגמר אבל מכיון ממש לא צפוי נושענו !!

וזה מה שאני רוצה לתת לך לדרך ישועת השם כהרף עין אבל ממש מממש.

תשבי עם עצמך ותקחי את כל הדאגה למקום של תפילה

תכתבי ממש מה את רוצה בבית

כמה חדרים.איך יראה המטבח ואיך השירותים

כל מה שבא לך מרמת המרפסת ועד הפרקט ממש לפרט וזהו להשליך על השם.אני יודעת כמה זה קשה תאמיני לי

אבל אנחנו אחראים רק על הרצון השם על הביצוע

מבטיחה לך עברתי את כל התיסכולים בעניין ההשתדלות היא לא רק בחיפוש דירה אלא בלהחזיק בראש מה אני רוצה ולתת להשם הזדמנות להושיע אותי...

שתהיה לך לידה קלה ויציאה אל המרחב בקלות !

היום זה ההילולא של רבי מאיר בעל הנס ואת בקרוס חוזרת לפה לספר לנו את הנס

ממש עכשיו הדלקתי נר והתפללתי שניוושע בקרוב.

וביקשתי גם שה' יתן לי כח להתמודד עם האכזבה העמוקה הזו. כי היו הרבה פלוסים בדירה ההיא.. המחיר היה נמוך משמעותית מכל הדירות האחרות, והדירה היתה  בבנין מולנו  וכבר תכננתי איזה שיפוץ נעשה ואיזה הרווחה תהיה לנו שם.

כל השנתיים האחרונות  לא התלוננתי על הדירה הקטנה כי ידעתי שזה זמני . עכשיו ממש מרגישה שהחלומות התנפצו לי בפנים.

לפני פסח ניסינו להתחיל את התהליך של הקניה אבל בגלל שלא היה לנו אפשרות להתחייב על סכום גדול מראש לא עשינו את החוזה.

ויש פה עוד ענין כואב שמישהו שידע שאנו רוצים לקנות את הדירה הזו - תיווך את הדירה הזו למישהו אחר.. וזה הדבר שהכי שבר אותי בסיפור הזה..

מתפללת שה' יתן לי כח להתמודד עם זה כי אני עדיין מרגישה שקשה לי.

אני מאוד ממליצה

ממש כיף שם

ויש דברים טעימים לקנות

רק שביום שישי עמוס מאוד

סתם שתדעי, לי קשה להנות כשיש ממש עומס. אבל זה גם חוויה לראות

בירושלים יש את יער ירושלים ואת עמק הצבאים, למשל. אפשר להביא אתכם משחק קופסה וקצת אוכל כדי שיהיה מעניין. ופשוט לטייל קצת, לנשום את האוויר הצלול, לפטפט בנחת ובלי הפרעות...

(למרות שאני ירושלמית מעולם לא הייתי בשוק מחנה יהודה🤭 מלבד לחלוף על פניו באוטובוס. אני יודעת שהוא יהיה מדי מציף חושים בשבילי...)

העניין שאני חייבת לשלב משהו טעים חח

אז אולי באמת טבע יפה בשילוב של משהו כשר לקנות

אני פשוט לא בקטע להביא מהבית

אשמח להמלצות בכל איזור המרכז וירושלים

אפשר לקנות כיבוד לדייט שלכם+ אולי דברים שווים לשבת (מאפה/ ממתק/ פירות)

ואז להיות בדייט

ולחזור הבייתה 

ולקנות ואז לאכול בטבע.

או לטייל קצת בטבע, ואז ללכת למסעדה.

ויש שם בית קפה קפית. או קפה אלה ממול ברחוב הרצוג.(2 הבנתי קפה האלה בהכשר רבנות, לא מהדרין).

בתחנת דלק מחוץ לגן הבוטני יש פיצה הוט מהדרין

שלטייל בשוק זה מעניין.

לעשות קניות זה סידורים זה לא חופש.

כאילו, אפשר לעשות את זה בחופש אבל לא נראה לי שזה כיף.

לדעתי לפחות.

ואם למישהי יש איך להאיר את עיניי, אז בכיף 😆

אני אוהבתת

זה לא הקניות אני יכולה לטייל בשוק ולא לקנות כלום

זה האווירה 

ומלא אנשים 

ומצברוח

זה בכל זאת לא אושר עד

יש שם חוויה די מיוחדת של טעמים, ריחות וצבעים

כמובן שמי שרגיל לזה זה לא מעניין

רק המחשבה על זה עושה לי רע, ויש לי חברות שזה בילוי יום שישי מבחינתן

מחנה יהודה מן הסתם צפוף ודחוס ולא כזה אפר לדבר..

תכלס הייתי מתפנקת בכמה דברים לפיקניק כייפי ויוצאת לאיזור הסטף או עין כרם או עין עוזי

הכל מלא פרחיםםםםם

ועוד שבוע שבועיים כבר יתחיל להתייבש...

אם יש ים באיזורכם לדעתי זה אחלה, עם איזה פיקניק באיזור, או אבטיח וגלידה מפנקת.

או מרחבים ירוקים פורחים, עדיין יחסית נעים והכל יפה בחוץ

עם נוף יפה?

או לעבור במאפייה ולקנות דברים טעימים ולרדת למעיין באיזור מגוריכם? אם זה ירושלים יש המון באיזור

כדי לנסות שוב אחרי שחווה מקום לא בטוח וכנראה לחץ לצאת מהגבולות שהוא מסוגל להם.

בדרך כלל כדאי פשוט להמתין קצת זמן על טיטול עד שיגלה שוב בטחון ומסוגלות לנסות. אופציה נוספת לדבר איתו ממה הוא חושש, מה יעזור לו וכו. 

הוא קטן עדיין, הוא יודע לדבר מאוד יפה אבל לא יודע להסביר מה מפריע לו ומה יעזור לו. למשל על המשפחתון כשניסיתי לדובב אותו למה הוא לא רוצה ללכת הוא לא ממש אמר.

בלי קשר למשפחתון.

מהחוויה שלי כאמא, וגם מהאחיינים ופטפוטי שכנות, אני רואה שהרבה ילדים בהתחלה חווים הצלחה, מתרגשים מלגלות את היכולת שלהם, ומלהיות כמו הגדולים בגן / האחים הגדולים,

ואז יורד להם החשק להתאמץ, ומעדיפים לשקוע במשחק, ובודקים מה יקרה אם לא נעצור את המשחק או לא נרוץ מהר לשירותים...

אצלנו בשלב הזה עודדנו עם צ'ופר על כל פעם שהולך לשירותים (מדבקה או שוקולד צ'יפס). וגם השתדלתי להיות יותר ערנית לשים לב לתנועות גוף של חוסר נוחות ולקחת אותו לשירותים בעצמי, בלי לשאול פשוט לקבוע עובדה לתת לו יד וללכת לשירותים.

כמעט בכל הפעמים שהוא פיספס שלולית גדולה אני הצעתי לו ללכת כמה דקות לפני כן, הוא תמיד סירב בתוקף. אמרתי לו שיקבל שוקולד צ'יפס לא הרשים אותו.

היום בינתיים הייתה לנו הצלחה אחת, שזה כבר יותר מעודד מאתמול.

תודה על העידוד!

כיף לשמוע שזה נפוץ בגיל הזה