וביטחון- שאת מקבלת את הכי טוב לך מידיו המתוקות של הבורא.
ממש- ספיישל- "כל העולם לא נברא- אלא בשבילי!"

סיפור להמחשה- ייתכנו שינויים מהמקור. ועם הקוראים הסליחה...
מלך הכפר הודיע לכולם שיש להם אפשרות להיפטר מהצרות שלהם. הוא ביקש שכל אחד יניח את הפעקאלאך שלו  [על צרותיו ושמחותיו] בכיכר העיר הגדולה.
משהצטברו כל הפעקאלאך, הוא הורה לכולם "עכשיו- כל אחד יכול לבחור  לו איזה פעקאלאך ממה שנראה לו! "
סוף דבר- כל אחד שב ולקח את שקו המקורי ולא התחרט על הבחירה...

עוד דבר- לגבי איסור "לא תחמוד"-
אם אנו חומדים את הצלחותיו של השני, מן הראוי שנחפוץ לקבלן יחד עם המחיר / החסרונות האחרים....

ועוד דבר אחרון- כל אחד והתיק שלו. לעולם לא נדע מה מסתתר ואחורי מבע של זוג הנראה מאושר וזורח........

יה"ר שה' ייתן כח להתמודד- כח לשמוח- וכח לצמוח.
כל טוב וצל"ש למי ששרד עד לפה .

שמקורו בחוסר ביטחון בזוגיות שלכם.

לגיטימי לגמרי שתפריע לך  המציאות שבעלך נמצא המון שעות לידה,

אבל מכאן ועד להגיע למריבות.....

לצערינו, כמעט בכל מקום עבודה

תהיה האחת ה.. או האחד ה..

מה את מצפה ממנו, שיעזוב את מקום עבודתו.

אם אין משהו מחשיד, למה את צריכה לחשוד???

בין זוגות שבנו את עצמם כראוי מתקיים שיח מפרה

ואמון מלא ולכן ניתן לשוחח כמעט על הכל,

ואף במקרים כאלו האישה יכולה לומר שקשה לה

והבעל יקבל ויעזור לה,אבל במצב שתיארת 

שיח כזה עלול לקלקל.

כדאי לשנות כיוון, במקום לחשוש שמא שאת במקום השני,

לבטוח שאת במקום הראשון,

להוביל את הזוגיות שלכם לגובה שבו אין חששות,

לחזור לתקופה המתוקה של לפני החתונה,

לצאת לבד, לעשות דברים שאוהבים, לשוחח,

לא לאפשר לשגרה לגבור על הריגוש,

ליצור זוגיות מנצחת ביחד.

השאלה עד כמה,ואיך את מגיבה לכך..

מציעה לך לא לדבר איתו יותר מידי על אותה בחורה יפה, למה להכניס לו רעיונות ?!

הרי ברור שאת האשה שלו, את הכי יפה ויש לך איתו קשר שלא יהיה לאף אשה אחרת בעולם.. תכניסי לעצמך את זה לראש,

תעשי דברים שממקדים אותו בך ובבית, כך הוא לא יחשוב אפילו על להסתכל עליה... כי מה היא לעומתך?

אחרת את תמאיסי את עצמך על בעלך - וחבל

אף אחד לא אוהב אדם שמקנא לו על כל צעד ושעל - זה מחניק, (במיוחד גברים) ובטח ובטח לא נשי ולא רומנטי..

תתחילי לחייך ולשמוח במה שיש לך, ויפה שעה אחת קודם..

בהצלחה!

תזכרי שלעולם, תמיד, לא משנה מה - הוא ייתקל ברחוב או איפה שלא יהיה בנשים הרבה יותר יפות ממך

זה דבר שאין לו סוף.

אבל - וזה ה"אבל" הגדול - הרגע שלבעלך טוב איתך, את שמחה איתו, וכו' - הוא לא יפזול לצדדים.

את צריכה להבין דבר אחד. זה בידייך לעזור לו להתגבר על זה ולהיות שמח ונאמן לך - וזה כל כך תלוי בך! אם הוא יודע שיש לו אישה שאוהבת אותו ושמחה איתו, והוא מסופק ממך, וטוב לו איתך - הוא לא צריך משהו אחר ויהיה לו קל הרבה יותר לעמוד בפיתויים.

אבל, בזה שאת כועסת, רבה, וומראה לו שאת מקנאה לו - את פועלת בניגוד לאינטרסים שלך, כי יהיה לו קשה הרבה יותר כשהוא יודע שיש לו אישה חונקת וממורמרת.

אני יודעת שזה דברים שבלב וקשה לשלוט בהם - אבל קחי את עצמך בידיים! תהיי במיטבך, תראי לו שאת מאמינה בו וסומכת עליו, ולא חונקת אותו, ויודעת שהוא אוהב אותך מכולן! (כי זו האמת)

זה בסדר, המצב שלך מוכר. ברגע שיש לך אדם שהוא כל כך חשוב לך, וכל כך חשוב לך שתהיי חשובה לו - אוטומטית רגשי הנחיתות וחוסר הביטחון מתעוררים ותוקפים את האדם האהוב עלייך..

תעמדי מול המראה - ותפסיקי לרחם על עצמך. את יפה. הוא בחר בך להיות לו אשה (אני מניחה שאף אחד לא עמד לו עם אקדח על הרקה שיעשה זאת..) ואת מיוחדת כמו שאת! פשוט תאספי את עצמך, תתלבשי יפה, תתאפרי, תעשי מה שאת אוהבת, תצאי עם חברות, משפחה, תתחילי לחיות ולהפסיק לחשוב כל היום מה עושה לא עושה, אוהב/לא אוהב 0 פשוט די!

לדעתי, זה משהו שבא רק עם החלטה חזקה. תתעלמי מהשטויות ותתרוממי! פשוט תחליטי ותהיי חזקה!

אל תתני לרחמים העצמיים והנחיתות הדבילית הזאת להוריד אותך. תזכרי מי את - בזכות עצמך.

לדעתי - זה הכל בראש שלך. את האחראית הבלעדית למצב, ואת גם מסוגלת (ועוד איך) לשנות את המצב .

קדימה! תגרמי לבעלך להודות יום יום לקב"ה שנתן לו אותך! ותראי שתצליחי

להיתקל ברחוב. או להעביר כמעט את כל היום ליד בחורה יפה וזרה?

ברור, שמי שרוצה לבגוד יעשה את זה, ולא צריך שעות לעבוד עם מישהיא.

אבל סתם עצם המחשבה מעצבנת, שכמעט כל היום הוא עם אישה אחרת. מילא היתה אישה בת 50.....

ואת אישתו בבית רואה בערב כמה שעות, שלפעמים היא במצב עייף, עצבני, לא מרגיש טוב. מוטשת מהילדים, לבושה פשוט.

אם הוא היה חילוני לא הייתי אומרת כלום, כי באמת אצל החילונים, אין להם בעיה שיש אישה בבית ועוד אישה בעבודה.והם נמצאים עם שניהם במגביל.

אבל אצל אדם דתי ,למה בכלל להגיע לכלל נסיון???

ולדעתי אין צורך לגרום לו לעזוב את העבודה כי זה רק מוכיח לו שהיא לא סומכת עליו ולא מאמינה בו ותהיה רגועה רק אם יעזוב. ואז יווצר מצב שגם הוא יעזוב אבל בלב הוא ירגיש ויידע שהיא לא מאמינה בו וזה הכי גרוע שיש.

זו לא הדרך. אם הוא יגיע למסקנה הזו בעצמו - מה טוב. אם לא - זה לא מתפקידה

מתפקידה לגרום לו להרגיש כמה טוב לו איתה. וכמה הוא נאמן לה וממילא אין לו צורך באף אחת אחרת- תראי מה שכתבתי לה למעלה..

אני מבינה אותך.מאוד!!!

אם עובדת איתו בחורה צעירה וחמודה כל היום. זה מאוד מעצבן ואני מאוד מבינה אותך! זה יכול לשגע.

זה לא שאת סתם קנאית. את קנאית כי ייש קצת צדק בזה.

אם היית אומרת שבעלך לומד בכולל , והוא מסתובב ולומד תורה כל היום. אז הייתי אומרת שאת מגזימה אולי.

אני לא באה ח"ו להגיד שיש משהוא ביניהם

רק שאני מאוד מבינה אותך, גם אותי היה מעצבן מאוד עם בעלי היה יום יום יושב 8 שעות ליד בחורה יפה וצעירה, כי הרבה נשים בעבודה נראות יפה בעבודה, ובבית הם מסתובבות עם בגדים פשוטים יותר. גם תמיד אישה בעבודה לא נראת כמו אישה בבית כי היא יותר משחקת נחמדה ונראת יפה וכו'..ולא רואים אותה במצב שהיא מקיאה בהריו וכו'. תמיד זה נראה חלום ורוד ומתוק

בעלך הרי לא רואה אותה בבית, במצב האמתי שלה, גם במצבים לא יפים.

אני חושבת שאת צריכה להגיד  לו, שאת מרגישה שזה פשוט הורס לך את החיים, זה הופך אותך לאישה ממורמרת.

ושבשביל הנשואים שיעבור מקום, שלא ישב עם אישה 8 שעות ביום. אם הנשואים חשובים הוא אמור לשנות את זה.

ברגע שיהיה לך את הבטחון שיש לך עם בעלך משהו שלא יכול להיות לו עם אף יפהפיה מזדמנת - את תפסיקי לקנא.

כמה זמן אתם נשואים?

תגידי. מה את אומרת שאת תפתיעי אותו כמה פעמים בעבודה?? ככה בתירוץ. פתאום תופיעי , ותפתחי את הדלת.

ואז אולי תרגעי ,תראי שאין כלום.

אתם חרדים/דתים? זה לא מקובל בשום אופן שאישה תשלח לו הודעות עם סמילי

ולא יתכן שהוא ישב בקיץ עם אישה שספק שהיא גויה ואני לא יודעת עד כמה היא לבושה. זאת זכותך בתור אישתו לדרוש את זה.

תגידי,את היית יושבת כל היום ליד גבר כמעט לא לבוש, יפיוף וספק גוי???ובעלך מה היה אומר על זה.

 זה לא בנורמה ולא מקובל, ואנשים גם עוברים דירה על שכנה שהורסת את הזוגיות.וקל וחומר עבודה .

גם מה הוא אומר על זה?? אם הוא כל היום אומר את הכי יפה בעולם, אין לך מה לדאוג, אף אחת לא תשווה לך??

אם הוא אומר כך ואת מרגישה שזה אמיתי אז אולי את יכולה להיות יותר רגועה...

נכנסת קצת לסחרור של "נפעלת" ממצב דמיוני - במקום להיות פועלת.

תחזרי קודם כל לעצמך, תאמיני בטוב שלך, אל תחשבי רק על "איך נראית", תבנו יחס נעים ביניכם, תתעניינו אחד בשני, תדברו, תצאו קצת ביחד.

[לגבי מראה בהריון - לבעל נורמלי, אין דבר "יפה" יותר מהמצב הזה. לא צריך לראות הכל רק "מבחוץ"]

זה לגבי הצד הפנימי שלך, ההתנהלות ביניכם.

ובלי קשר - לגבי העבודה, אכן זה לא רצוי שאיש יעבוד ליד מישהי כל היום. אם כי לא ברור מה זה "כל היום". יש מקומות שיש לו משרד שלו, ומידי פעם פוגש בפועל. זה אחרת מאשר ממש כל הזמן.

כדאי שקודם כל "תחזרי לעצמך", תהיי נינוחה. תתייחסי אליו בנעימות. תוציאי כל מחשבה כזאת. אח"כ, תשוחחו על הענין. תסבירי לו שזה דבר שמטריד, גם אם תסמכי עליו במאה אחוז. זה לא נעים לך. ושיראה בזה "צל"ש" שכל כך איכפת לך הקשר ביניכם.

ותבדקו האם יש דרך לסדרים נורמליים בתוך המצב הזה. כמו מצב שההדרכה יותר בטלפון פנימי שם, מיעוט פגישות ממש וכד'. אם אפשר להגיע ל"נוהל" מחייב.

אם לא - אז צריך לחשוב על החלפת מקום עבודה. אינך יכולה לתפוס את החבל מכל הקצוות. גם לרצות שיעבוד שם, גם להיות במצב של מתח תמידי. לא שייך.

ענ"ד.

אבל אני ממש "עובדת" על עצמי, במיוחד שתמיד מסתבר שאני סתם מציקה לבעלי בעניינים האלה.

והוא עובד עם נשים כל הזמן (ואני עובדת באזור של הרבה גברים דווקא)

אבל אין מה לעשות, כל עוד הוא אומר לך שאת הכי יפה אז מה אכפת לך,

העולם מלא בנשים יפות, אבל את הכי יפה!!!

תודה, דן. גם אני נתרמתי מקריאתה (למרות שיש לי התמודדות אחרת לגמרי, בהקשר אחר).

ולך, איזה טוב ה, עצה קטנה שעלתה לי (גם בעקבות תגובות שקראתי בשירשור, אז אולי זה יהדהד דברים שנכתבו):

נשמע לי שההתמודדות עם הקנאה צריכה להיות התמודדות שלך. את זו שצריכה להתמודד עם המחשבות והחששות שלך.

כי מגיע לבעלך שתתני בו אמון (גם כי דיברת איתו על הנושא והוא אמר מה שאמר כפי שכתבת כאן, וגם כי היית רוצה בעצמך שיתן בך אמון, לו המצב היה הפוך).

אז תרפי קצת מבעלך, ותנסי לעבוד עם עצמך על הקנאה, כי זו מידה שנמצאת אצלך, לא אצלו.

המממ, ועוד עצה- תנסי אולי את שיטת "העבודה" של ביירון קייטי. היא מפורטת בספר שלה, "לאהוב את מה שיש".

אם את רוצה, אוכל להדגים לך איך זה עובד. בעיקרון השיטה עוזרת להיפרד ממחשבות, אמונות ותפיסות שיוצרות אצלנו רגשות שליליים, וע"י שיחרורן, מצליחים לאהוב את מה שיש באמת

בהצלחה רבה!

מה המחשבה שלך? איזה מחשבה רצה לך בראש? משהו כמו- "בעלי מסתכל על נשים אחרות"? משהו אחר?

בואי נניח לכמה דקות שזו המחשבה שרצה לך בראש (אם לא, את מוזמנת לשבץ במקומה מחשבה אחרת במהלך שאכתוב תכף).

"בעלי מסתכל על נשים אחרות"- האם זו האמת? 

___ (כן או לא. מה שנכון לך. אין תשובה נכונה או לא נכונה).

"בעלי מסתכל על נשים אחרות"- האם את יודעת בוודאות שזו האמת? (שזו האמת מכל בחינה שהיא. האמת המוחלטת, עד כמה שיש אמת כזו ).

___ (שוב, התשובה שנכונה לך).

איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שבעלך מסתכל על נשים אחרות? איך זה גורם לך להרגיש?

___ (תחושות, רגשות, מה שעולה לך).

מי תהיי בלי המחשבה שבעלך מסתכל על נשים אחרות? (איך תרגישי)

___ (תחושות, רגשות...)

היפוך המחשבה:

זה שלב קצת מאתגר. המטרה היא למצוא היפוכים למחשבה, שקשורים אליה. אני אכתוב כרגע כמה היפוכים שעולים לי. את צריכה לחשוב עם עצמך אם ההיפוך שכתבתי הוא נכון עבורך (או שהוא לא נכון, שזה גם אפשרי), ואם הוא נכון- במה הוא נכון, איך את יכולה לראות שהוא נכון.

נתחיל

היפוך ראשון- מבעלי מסתכל על נשים אחרות, לבעלי נמנע מלהסתכל על נשים אחרות.

(האם זה נכון? איך את יודעת שזה נכון? (לדוגמא, כי בעלך אמר לך שהוא משוגע עלייך וכו').

היפוך שני- מבעלי מסתכל על נשים אחרות, לאני מסתכלת על נשים אחרות.

לא בהקשר מיני, חלילה, אלא בהקשר של- איך הן נראות, האם הן יפות יותר ממני (ממך, הסתבכתי קצת עם הגופים ), האם מושך להסתכל עליהן וכו'.

היפוך שלישי- מבעלי מסתכל על נשים אחרות, לאני מסתכלת על גברים אחרים.

כאן אני ממש לא יודעת אם זה נכון או לא. תחשבי בינך לבין עצמך אם כן או לא, ואם כן, איפה את רואה את הנכונות של זה.

זהו. אני ממש מקווה שזה עזר לך לשחרר את המחשבה הזו.

אשמח אם תכתבי לי איך היה (או לפחות שעשית את התהליך), פה או באישי, אם בא לך

היתרון הוא כ"כלי" - כלומר: לא להיות לגמרי תלוי בדבר שאינו טוב.

לראות איך אני בלי זה. ולדעת שאני באמת עצמאי מזה.

אבל המסקנה אח"כ, זה כבר משהו שונה.

"שיטה" כזו יכולה לבוא גם ממקום שאין בו מוסר.

לעשות כאילו "לא נורא", "לא מצריך פגיעה" מדברים שזה לא כך.

אז הסדר הנכון, לדעתי, הוא קודם כל באמת להיות יכולים להשתחרר ממשועבדות למחשבה כלשהי. אני מעל לזה.

אבל אח"כ, לבדוק עניינית איך מתעסקים עם זה. לפעמים - אכן פוגע; אין צורך "לאבד" את התחושה המוסרית הזו, רק לא לתת לכך להפיל אותי. לבדוק איך להתמודד.

לפעמים, אכן צריך בדיקה עובדתית. אולי צריך להחליף מקום עבודה..

טוב בתור "הקדמה" כדי לחזור להיות "אני".  אבל אח"כ - "אני" צריך לשקול איך אני מרגיש עם מה שבאמת, או עם החשש, בלי ליפול תחתיו. ומה אני אמור לעשות בהקשר לכך.

ויישר-כח על המאמץ להסביר בהיר.

ונדמה לי שזו כבר פעם שניה שאתה מדייק את מה שאני כותבת, אז תודה גם על זה.

אתה צודק, אכן צריך לבדוק גם את העובדות, ואולי את הצורך לעשות שינוי במציאות.

קודם כל לדעתי קנאה היא דבר לגיטימי, אבל! ברגע שאת מראה לו את זה ומדברת איתו על זה ועליה את רק מכניסה לו רעיונות לראש וחבל. תראי לו ביטחון בעצמך, שאת שווה מיליון דולר, שאת בכלל לא דואגת שיסתכל על אחרות כי את הכי הכי ותאמיני לי שככה הוא יתייחס אליך. חבל סתם ללכלך את הקשר עם דיבורים על אשה אחרת.. את הקנאה תשאירי לעצמך (או לפורום..) אבל לא לו.

אותה בביתכם.. פשוט הגדלת אותה מעבר למה שהיא..

וכן הגיוני שבעלך ישתדל כמה שפחות להפגש עם בחורות בכלל במשרד- מה שאפשר אומרים דרך הטלפון והדיבור ענייני בלבד. גם הבחורה קולטת שאין לה עם מי לדבר..

אין לך יותר משני דברים המחריבים נישואים .:

1. קינאה .

2. ביקורת ביקורת.....

תנסי שיטת ימימה.... בהצלחה בעבודה קשה .

   או שתיפגשו על מדרגות הרבנות {לי זה קרה...}

מהר...

אבל יפה שהעמדת שני עניינים חשובים.

עם זה - כבר ראינו לצערנו "החרבות" גם מ"קשרים" פסולים תוך כדי נישואין - אז פרקטית צריך להיזהר גם מזה.

ענווה, הכרת הטוב ומציאת הטוב שבכל דבר. לעבור על אגרת הרמב"ן פעם בשבוע.

לבקר בבית חולים מידי פעם

למה לא לשאוף תמיד ליותר?

מי שלא שואף ליותר היה נשאר כל חייו עבד במצריים.

למה לבקר בבתי חולים? חסרות לנו צרות ודאגות בחיים?

ולא לקחת את זה ביותר מידיי ...... כלומר - "ישנן צרות גדולות יותר" [לא שזה מפחית מהניסיון שלך- חלילה. אבל בכ"ז...]

ולגבי ההסתפקות- מה  "חלב ודבש" כתב  לענ"ד- זה נכון שלשאוף זה טוב  אבל הכוונה היא לענ"ד- להיות ריאליים. להתמקד כרגע במה שיש- איך מפה אני לוקח את המציאות ועושה ממנה הכי טוב שיש. ברור שתמיד טוב ולמנף אותה למשהו מצמיח ומפרה הרבה יותר,  אבל זה בכלל לא קשור לשאיפות להתקדם הלאה בחיים או בכל תחום! ספציפית למקרה דנן. נראה לענ"ד.
 

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?