וביטחון- שאת מקבלת את הכי טוב לך מידיו המתוקות של הבורא.
ממש- ספיישל- "כל העולם לא נברא- אלא בשבילי!"

סיפור להמחשה- ייתכנו שינויים מהמקור. ועם הקוראים הסליחה...
מלך הכפר הודיע לכולם שיש להם אפשרות להיפטר מהצרות שלהם. הוא ביקש שכל אחד יניח את הפעקאלאך שלו  [על צרותיו ושמחותיו] בכיכר העיר הגדולה.
משהצטברו כל הפעקאלאך, הוא הורה לכולם "עכשיו- כל אחד יכול לבחור  לו איזה פעקאלאך ממה שנראה לו! "
סוף דבר- כל אחד שב ולקח את שקו המקורי ולא התחרט על הבחירה...

עוד דבר- לגבי איסור "לא תחמוד"-
אם אנו חומדים את הצלחותיו של השני, מן הראוי שנחפוץ לקבלן יחד עם המחיר / החסרונות האחרים....

ועוד דבר אחרון- כל אחד והתיק שלו. לעולם לא נדע מה מסתתר ואחורי מבע של זוג הנראה מאושר וזורח........

יה"ר שה' ייתן כח להתמודד- כח לשמוח- וכח לצמוח.
כל טוב וצל"ש למי ששרד עד לפה .

שמקורו בחוסר ביטחון בזוגיות שלכם.

לגיטימי לגמרי שתפריע לך  המציאות שבעלך נמצא המון שעות לידה,

אבל מכאן ועד להגיע למריבות.....

לצערינו, כמעט בכל מקום עבודה

תהיה האחת ה.. או האחד ה..

מה את מצפה ממנו, שיעזוב את מקום עבודתו.

אם אין משהו מחשיד, למה את צריכה לחשוד???

בין זוגות שבנו את עצמם כראוי מתקיים שיח מפרה

ואמון מלא ולכן ניתן לשוחח כמעט על הכל,

ואף במקרים כאלו האישה יכולה לומר שקשה לה

והבעל יקבל ויעזור לה,אבל במצב שתיארת 

שיח כזה עלול לקלקל.

כדאי לשנות כיוון, במקום לחשוש שמא שאת במקום השני,

לבטוח שאת במקום הראשון,

להוביל את הזוגיות שלכם לגובה שבו אין חששות,

לחזור לתקופה המתוקה של לפני החתונה,

לצאת לבד, לעשות דברים שאוהבים, לשוחח,

לא לאפשר לשגרה לגבור על הריגוש,

ליצור זוגיות מנצחת ביחד.

השאלה עד כמה,ואיך את מגיבה לכך..

מציעה לך לא לדבר איתו יותר מידי על אותה בחורה יפה, למה להכניס לו רעיונות ?!

הרי ברור שאת האשה שלו, את הכי יפה ויש לך איתו קשר שלא יהיה לאף אשה אחרת בעולם.. תכניסי לעצמך את זה לראש,

תעשי דברים שממקדים אותו בך ובבית, כך הוא לא יחשוב אפילו על להסתכל עליה... כי מה היא לעומתך?

אחרת את תמאיסי את עצמך על בעלך - וחבל

אף אחד לא אוהב אדם שמקנא לו על כל צעד ושעל - זה מחניק, (במיוחד גברים) ובטח ובטח לא נשי ולא רומנטי..

תתחילי לחייך ולשמוח במה שיש לך, ויפה שעה אחת קודם..

בהצלחה!

תזכרי שלעולם, תמיד, לא משנה מה - הוא ייתקל ברחוב או איפה שלא יהיה בנשים הרבה יותר יפות ממך

זה דבר שאין לו סוף.

אבל - וזה ה"אבל" הגדול - הרגע שלבעלך טוב איתך, את שמחה איתו, וכו' - הוא לא יפזול לצדדים.

את צריכה להבין דבר אחד. זה בידייך לעזור לו להתגבר על זה ולהיות שמח ונאמן לך - וזה כל כך תלוי בך! אם הוא יודע שיש לו אישה שאוהבת אותו ושמחה איתו, והוא מסופק ממך, וטוב לו איתך - הוא לא צריך משהו אחר ויהיה לו קל הרבה יותר לעמוד בפיתויים.

אבל, בזה שאת כועסת, רבה, וומראה לו שאת מקנאה לו - את פועלת בניגוד לאינטרסים שלך, כי יהיה לו קשה הרבה יותר כשהוא יודע שיש לו אישה חונקת וממורמרת.

אני יודעת שזה דברים שבלב וקשה לשלוט בהם - אבל קחי את עצמך בידיים! תהיי במיטבך, תראי לו שאת מאמינה בו וסומכת עליו, ולא חונקת אותו, ויודעת שהוא אוהב אותך מכולן! (כי זו האמת)

זה בסדר, המצב שלך מוכר. ברגע שיש לך אדם שהוא כל כך חשוב לך, וכל כך חשוב לך שתהיי חשובה לו - אוטומטית רגשי הנחיתות וחוסר הביטחון מתעוררים ותוקפים את האדם האהוב עלייך..

תעמדי מול המראה - ותפסיקי לרחם על עצמך. את יפה. הוא בחר בך להיות לו אשה (אני מניחה שאף אחד לא עמד לו עם אקדח על הרקה שיעשה זאת..) ואת מיוחדת כמו שאת! פשוט תאספי את עצמך, תתלבשי יפה, תתאפרי, תעשי מה שאת אוהבת, תצאי עם חברות, משפחה, תתחילי לחיות ולהפסיק לחשוב כל היום מה עושה לא עושה, אוהב/לא אוהב 0 פשוט די!

לדעתי, זה משהו שבא רק עם החלטה חזקה. תתעלמי מהשטויות ותתרוממי! פשוט תחליטי ותהיי חזקה!

אל תתני לרחמים העצמיים והנחיתות הדבילית הזאת להוריד אותך. תזכרי מי את - בזכות עצמך.

לדעתי - זה הכל בראש שלך. את האחראית הבלעדית למצב, ואת גם מסוגלת (ועוד איך) לשנות את המצב .

קדימה! תגרמי לבעלך להודות יום יום לקב"ה שנתן לו אותך! ותראי שתצליחי

להיתקל ברחוב. או להעביר כמעט את כל היום ליד בחורה יפה וזרה?

ברור, שמי שרוצה לבגוד יעשה את זה, ולא צריך שעות לעבוד עם מישהיא.

אבל סתם עצם המחשבה מעצבנת, שכמעט כל היום הוא עם אישה אחרת. מילא היתה אישה בת 50.....

ואת אישתו בבית רואה בערב כמה שעות, שלפעמים היא במצב עייף, עצבני, לא מרגיש טוב. מוטשת מהילדים, לבושה פשוט.

אם הוא היה חילוני לא הייתי אומרת כלום, כי באמת אצל החילונים, אין להם בעיה שיש אישה בבית ועוד אישה בעבודה.והם נמצאים עם שניהם במגביל.

אבל אצל אדם דתי ,למה בכלל להגיע לכלל נסיון???

ולדעתי אין צורך לגרום לו לעזוב את העבודה כי זה רק מוכיח לו שהיא לא סומכת עליו ולא מאמינה בו ותהיה רגועה רק אם יעזוב. ואז יווצר מצב שגם הוא יעזוב אבל בלב הוא ירגיש ויידע שהיא לא מאמינה בו וזה הכי גרוע שיש.

זו לא הדרך. אם הוא יגיע למסקנה הזו בעצמו - מה טוב. אם לא - זה לא מתפקידה

מתפקידה לגרום לו להרגיש כמה טוב לו איתה. וכמה הוא נאמן לה וממילא אין לו צורך באף אחת אחרת- תראי מה שכתבתי לה למעלה..

אני מבינה אותך.מאוד!!!

אם עובדת איתו בחורה צעירה וחמודה כל היום. זה מאוד מעצבן ואני מאוד מבינה אותך! זה יכול לשגע.

זה לא שאת סתם קנאית. את קנאית כי ייש קצת צדק בזה.

אם היית אומרת שבעלך לומד בכולל , והוא מסתובב ולומד תורה כל היום. אז הייתי אומרת שאת מגזימה אולי.

אני לא באה ח"ו להגיד שיש משהוא ביניהם

רק שאני מאוד מבינה אותך, גם אותי היה מעצבן מאוד עם בעלי היה יום יום יושב 8 שעות ליד בחורה יפה וצעירה, כי הרבה נשים בעבודה נראות יפה בעבודה, ובבית הם מסתובבות עם בגדים פשוטים יותר. גם תמיד אישה בעבודה לא נראת כמו אישה בבית כי היא יותר משחקת נחמדה ונראת יפה וכו'..ולא רואים אותה במצב שהיא מקיאה בהריו וכו'. תמיד זה נראה חלום ורוד ומתוק

בעלך הרי לא רואה אותה בבית, במצב האמתי שלה, גם במצבים לא יפים.

אני חושבת שאת צריכה להגיד  לו, שאת מרגישה שזה פשוט הורס לך את החיים, זה הופך אותך לאישה ממורמרת.

ושבשביל הנשואים שיעבור מקום, שלא ישב עם אישה 8 שעות ביום. אם הנשואים חשובים הוא אמור לשנות את זה.

ברגע שיהיה לך את הבטחון שיש לך עם בעלך משהו שלא יכול להיות לו עם אף יפהפיה מזדמנת - את תפסיקי לקנא.

כמה זמן אתם נשואים?

תגידי. מה את אומרת שאת תפתיעי אותו כמה פעמים בעבודה?? ככה בתירוץ. פתאום תופיעי , ותפתחי את הדלת.

ואז אולי תרגעי ,תראי שאין כלום.

אתם חרדים/דתים? זה לא מקובל בשום אופן שאישה תשלח לו הודעות עם סמילי

ולא יתכן שהוא ישב בקיץ עם אישה שספק שהיא גויה ואני לא יודעת עד כמה היא לבושה. זאת זכותך בתור אישתו לדרוש את זה.

תגידי,את היית יושבת כל היום ליד גבר כמעט לא לבוש, יפיוף וספק גוי???ובעלך מה היה אומר על זה.

 זה לא בנורמה ולא מקובל, ואנשים גם עוברים דירה על שכנה שהורסת את הזוגיות.וקל וחומר עבודה .

גם מה הוא אומר על זה?? אם הוא כל היום אומר את הכי יפה בעולם, אין לך מה לדאוג, אף אחת לא תשווה לך??

אם הוא אומר כך ואת מרגישה שזה אמיתי אז אולי את יכולה להיות יותר רגועה...

נכנסת קצת לסחרור של "נפעלת" ממצב דמיוני - במקום להיות פועלת.

תחזרי קודם כל לעצמך, תאמיני בטוב שלך, אל תחשבי רק על "איך נראית", תבנו יחס נעים ביניכם, תתעניינו אחד בשני, תדברו, תצאו קצת ביחד.

[לגבי מראה בהריון - לבעל נורמלי, אין דבר "יפה" יותר מהמצב הזה. לא צריך לראות הכל רק "מבחוץ"]

זה לגבי הצד הפנימי שלך, ההתנהלות ביניכם.

ובלי קשר - לגבי העבודה, אכן זה לא רצוי שאיש יעבוד ליד מישהי כל היום. אם כי לא ברור מה זה "כל היום". יש מקומות שיש לו משרד שלו, ומידי פעם פוגש בפועל. זה אחרת מאשר ממש כל הזמן.

כדאי שקודם כל "תחזרי לעצמך", תהיי נינוחה. תתייחסי אליו בנעימות. תוציאי כל מחשבה כזאת. אח"כ, תשוחחו על הענין. תסבירי לו שזה דבר שמטריד, גם אם תסמכי עליו במאה אחוז. זה לא נעים לך. ושיראה בזה "צל"ש" שכל כך איכפת לך הקשר ביניכם.

ותבדקו האם יש דרך לסדרים נורמליים בתוך המצב הזה. כמו מצב שההדרכה יותר בטלפון פנימי שם, מיעוט פגישות ממש וכד'. אם אפשר להגיע ל"נוהל" מחייב.

אם לא - אז צריך לחשוב על החלפת מקום עבודה. אינך יכולה לתפוס את החבל מכל הקצוות. גם לרצות שיעבוד שם, גם להיות במצב של מתח תמידי. לא שייך.

ענ"ד.

אבל אני ממש "עובדת" על עצמי, במיוחד שתמיד מסתבר שאני סתם מציקה לבעלי בעניינים האלה.

והוא עובד עם נשים כל הזמן (ואני עובדת באזור של הרבה גברים דווקא)

אבל אין מה לעשות, כל עוד הוא אומר לך שאת הכי יפה אז מה אכפת לך,

העולם מלא בנשים יפות, אבל את הכי יפה!!!

תודה, דן. גם אני נתרמתי מקריאתה (למרות שיש לי התמודדות אחרת לגמרי, בהקשר אחר).

ולך, איזה טוב ה, עצה קטנה שעלתה לי (גם בעקבות תגובות שקראתי בשירשור, אז אולי זה יהדהד דברים שנכתבו):

נשמע לי שההתמודדות עם הקנאה צריכה להיות התמודדות שלך. את זו שצריכה להתמודד עם המחשבות והחששות שלך.

כי מגיע לבעלך שתתני בו אמון (גם כי דיברת איתו על הנושא והוא אמר מה שאמר כפי שכתבת כאן, וגם כי היית רוצה בעצמך שיתן בך אמון, לו המצב היה הפוך).

אז תרפי קצת מבעלך, ותנסי לעבוד עם עצמך על הקנאה, כי זו מידה שנמצאת אצלך, לא אצלו.

המממ, ועוד עצה- תנסי אולי את שיטת "העבודה" של ביירון קייטי. היא מפורטת בספר שלה, "לאהוב את מה שיש".

אם את רוצה, אוכל להדגים לך איך זה עובד. בעיקרון השיטה עוזרת להיפרד ממחשבות, אמונות ותפיסות שיוצרות אצלנו רגשות שליליים, וע"י שיחרורן, מצליחים לאהוב את מה שיש באמת

בהצלחה רבה!

מה המחשבה שלך? איזה מחשבה רצה לך בראש? משהו כמו- "בעלי מסתכל על נשים אחרות"? משהו אחר?

בואי נניח לכמה דקות שזו המחשבה שרצה לך בראש (אם לא, את מוזמנת לשבץ במקומה מחשבה אחרת במהלך שאכתוב תכף).

"בעלי מסתכל על נשים אחרות"- האם זו האמת? 

___ (כן או לא. מה שנכון לך. אין תשובה נכונה או לא נכונה).

"בעלי מסתכל על נשים אחרות"- האם את יודעת בוודאות שזו האמת? (שזו האמת מכל בחינה שהיא. האמת המוחלטת, עד כמה שיש אמת כזו ).

___ (שוב, התשובה שנכונה לך).

איך את מגיבה כשאת מאמינה למחשבה שבעלך מסתכל על נשים אחרות? איך זה גורם לך להרגיש?

___ (תחושות, רגשות, מה שעולה לך).

מי תהיי בלי המחשבה שבעלך מסתכל על נשים אחרות? (איך תרגישי)

___ (תחושות, רגשות...)

היפוך המחשבה:

זה שלב קצת מאתגר. המטרה היא למצוא היפוכים למחשבה, שקשורים אליה. אני אכתוב כרגע כמה היפוכים שעולים לי. את צריכה לחשוב עם עצמך אם ההיפוך שכתבתי הוא נכון עבורך (או שהוא לא נכון, שזה גם אפשרי), ואם הוא נכון- במה הוא נכון, איך את יכולה לראות שהוא נכון.

נתחיל

היפוך ראשון- מבעלי מסתכל על נשים אחרות, לבעלי נמנע מלהסתכל על נשים אחרות.

(האם זה נכון? איך את יודעת שזה נכון? (לדוגמא, כי בעלך אמר לך שהוא משוגע עלייך וכו').

היפוך שני- מבעלי מסתכל על נשים אחרות, לאני מסתכלת על נשים אחרות.

לא בהקשר מיני, חלילה, אלא בהקשר של- איך הן נראות, האם הן יפות יותר ממני (ממך, הסתבכתי קצת עם הגופים ), האם מושך להסתכל עליהן וכו'.

היפוך שלישי- מבעלי מסתכל על נשים אחרות, לאני מסתכלת על גברים אחרים.

כאן אני ממש לא יודעת אם זה נכון או לא. תחשבי בינך לבין עצמך אם כן או לא, ואם כן, איפה את רואה את הנכונות של זה.

זהו. אני ממש מקווה שזה עזר לך לשחרר את המחשבה הזו.

אשמח אם תכתבי לי איך היה (או לפחות שעשית את התהליך), פה או באישי, אם בא לך

היתרון הוא כ"כלי" - כלומר: לא להיות לגמרי תלוי בדבר שאינו טוב.

לראות איך אני בלי זה. ולדעת שאני באמת עצמאי מזה.

אבל המסקנה אח"כ, זה כבר משהו שונה.

"שיטה" כזו יכולה לבוא גם ממקום שאין בו מוסר.

לעשות כאילו "לא נורא", "לא מצריך פגיעה" מדברים שזה לא כך.

אז הסדר הנכון, לדעתי, הוא קודם כל באמת להיות יכולים להשתחרר ממשועבדות למחשבה כלשהי. אני מעל לזה.

אבל אח"כ, לבדוק עניינית איך מתעסקים עם זה. לפעמים - אכן פוגע; אין צורך "לאבד" את התחושה המוסרית הזו, רק לא לתת לכך להפיל אותי. לבדוק איך להתמודד.

לפעמים, אכן צריך בדיקה עובדתית. אולי צריך להחליף מקום עבודה..

טוב בתור "הקדמה" כדי לחזור להיות "אני".  אבל אח"כ - "אני" צריך לשקול איך אני מרגיש עם מה שבאמת, או עם החשש, בלי ליפול תחתיו. ומה אני אמור לעשות בהקשר לכך.

ויישר-כח על המאמץ להסביר בהיר.

ונדמה לי שזו כבר פעם שניה שאתה מדייק את מה שאני כותבת, אז תודה גם על זה.

אתה צודק, אכן צריך לבדוק גם את העובדות, ואולי את הצורך לעשות שינוי במציאות.

קודם כל לדעתי קנאה היא דבר לגיטימי, אבל! ברגע שאת מראה לו את זה ומדברת איתו על זה ועליה את רק מכניסה לו רעיונות לראש וחבל. תראי לו ביטחון בעצמך, שאת שווה מיליון דולר, שאת בכלל לא דואגת שיסתכל על אחרות כי את הכי הכי ותאמיני לי שככה הוא יתייחס אליך. חבל סתם ללכלך את הקשר עם דיבורים על אשה אחרת.. את הקנאה תשאירי לעצמך (או לפורום..) אבל לא לו.

אותה בביתכם.. פשוט הגדלת אותה מעבר למה שהיא..

וכן הגיוני שבעלך ישתדל כמה שפחות להפגש עם בחורות בכלל במשרד- מה שאפשר אומרים דרך הטלפון והדיבור ענייני בלבד. גם הבחורה קולטת שאין לה עם מי לדבר..

אין לך יותר משני דברים המחריבים נישואים .:

1. קינאה .

2. ביקורת ביקורת.....

תנסי שיטת ימימה.... בהצלחה בעבודה קשה .

   או שתיפגשו על מדרגות הרבנות {לי זה קרה...}

מהר...

אבל יפה שהעמדת שני עניינים חשובים.

עם זה - כבר ראינו לצערנו "החרבות" גם מ"קשרים" פסולים תוך כדי נישואין - אז פרקטית צריך להיזהר גם מזה.

ענווה, הכרת הטוב ומציאת הטוב שבכל דבר. לעבור על אגרת הרמב"ן פעם בשבוע.

לבקר בבית חולים מידי פעם

למה לא לשאוף תמיד ליותר?

מי שלא שואף ליותר היה נשאר כל חייו עבד במצריים.

למה לבקר בבתי חולים? חסרות לנו צרות ודאגות בחיים?

ולא לקחת את זה ביותר מידיי ...... כלומר - "ישנן צרות גדולות יותר" [לא שזה מפחית מהניסיון שלך- חלילה. אבל בכ"ז...]

ולגבי ההסתפקות- מה  "חלב ודבש" כתב  לענ"ד- זה נכון שלשאוף זה טוב  אבל הכוונה היא לענ"ד- להיות ריאליים. להתמקד כרגע במה שיש- איך מפה אני לוקח את המציאות ועושה ממנה הכי טוב שיש. ברור שתמיד טוב ולמנף אותה למשהו מצמיח ומפרה הרבה יותר,  אבל זה בכלל לא קשור לשאיפות להתקדם הלאה בחיים או בכל תחום! ספציפית למקרה דנן. נראה לענ"ד.
 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..