מה את ומה חייך

אז, פשוט תסלחי לה. פשוט. תסלחי.

וזהו

כמו שאמרת, בתמימות.

בטוחה שחשבת על זה אבל לשמוע את זה שוב לפעמים יכול לעזור מאד בלהפנים את זה.

זה אפשרי גם במקרים קשים במיוחד, צריך לחשוב על צדדים החיוביים והטובים.

אם תכתוב את כל נקודות הזכות שבה, כולל נסיון למצוא נקודות זכות במה שהיא עשתה לך (וזה קשה, אני יודעת)

תוכל להסתכל על זה שוב ושוב, עד שבסוף תרגיש שמחלת 

(כשמסתכלים שוב ושוב בטוב זה עוזר)

מחשבות זה פחות יעיל, כי תמיד כנגד נסיון לדון לכף זכות עולה המחשבה על מה שהיא עשתה ומכבה את הנסיון

גם מסכימה עם העיצה השניה של כתר-

תכוון טוב טוב בתפילה "שלא יענש שום אדם בסיבתי"

אמן!

פתאום עולה בי המחשבה שאולי אני מעכבת מישהי מלהתחתן..

גם לי יש מקרה דומה-

יש מישהי שגם בי התעללה מילולית מאז גיל 10..

הבעיה שהיא עדין לא הפסיקה- היא עדין ממשיכה מידי פעם, רק הרבה פחות

אז אני לא ממש מסוגלת לסלוח לה (בעיקר שכמו שכתבת זה ממשיך להשפיע לרעה עד היום)

אבל אם זה מעכב לה את השידוך אני אשתדל לסלוח לה לפחות על מה שהיה בעבר

אז תודה על החיזוק!

לשמור טינה בלב זה לא בריא! 

תנסה לחשוב מה התועלת שלך מלשמור את הטינה בלב (אפילו תעשה רשימה של בעד ונגד שמירת הטינה)

• חשוב על כך שרוב האנשים לא מתכוונים להרע לשם הרעה. בד"כ המקסימום של מה שקורה שהם חושבים על טובתם לפני טובת הזולת (אגואיזם), וזה בא כמובן על חשבון הזולת. בכל אופן לרוב אין כוונה לפגוע לשם הפגיעה, סתם כך. זה כבר קצת יותר מנחם משום שגם אני לפחות עדיין לא בגד צחור ונקי מאגואיזם. אז כל הההבדל מסתכם במי יותר ומי פחות.

• דמיין שאילו היית פוגש את הקב"ה הוא היה אומר לך לסלוח לו, ואתה מן הסתם לא היית חולק על שיקול דעתו. ה' "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל". איננו חושדים באלקינו בהסתכלות נאיבית על עולמו. אדרבה, ה' אלקים אמת. הוי אומר שדווקא מנקודת המבט האמיתית, אין כל חטא ועוון. איננו משיגים אותה אך אנחנו יודעים שהיא קיימת. לפחות נבטל עצמינו לידיעה הזאת.

• חשוב בגדול. חשוב על האידיאל. חלק מרכזי בתכלית הבריאה הוא יצירת חברה אוהבת וחומלת. אנושות המידמה לקונה. המטרה הזאת נבנית לאיטה נדבך על גבי נדבך. ביכולתך לתרום את הנדבך שלך.

לאט לאט היא תזרום והטינה תיעלם..

תמשיך לנסות

"מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה"

קח את האהבת ישראל הזו שממלאת לך את הלב- 

ותפנה אותה לכתובת אחת - למי שאתה צריך למחול 

עיצה אחרת- 

לאפשר לך פעם אחת לכאוב באמת באמת את הפגיעה, להרגיש את זה, לבכות על זה, לכתוב לך את הסיפור או מכתב תגובה או משהוא

ולהשתחרר 

לי עזר לשמוע אותו שוב ושוב...

(גיא צבי מינצ, ניגון עדין)

מהי סליחה?

שימי לב

אנשים חושבים מדברים ומתנהגים מתוך הסיפור שלהם

ראובן רואה את שמעון כפי הסיפור שלו עצמו (ראובן) ולא כפי ששמעון באמת

וכל מה ש"יפגע" בו (ראובן בשמעון) , זה אך ורק פגיעה באותו "שמעון" בסיפור שלו עצמו (ראובן).

כך שרק שמעון יכול לפגוע בעצמו

[ובעצם גם ראובן פסל במומו]

וכמו שאמר ר' נחמן שהוא מבין את המתנגדים לו, כי הם מתנגדים למה שציירו להם עליו ולא לו

זהו גם פירוש הפסוק "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" - כיוון שאין כאן משו אישי

ב"ה

(משהו שאולי יעכיר את האווירה. אם זה לא מתאים, אפשר להתעלם)

אני מניחה שלא מדובר במקרה שבו בקשו את הסליחה.

אם היו מבקשים, היה יותר קל לסלוח?

אני מניחה שכן.

אלי זה ישמע רע ואישית, לא בטוח שהייתי עושה את זה:

לדבר איתה על זה.

אישית, מה שכן הייתי עושה הוא להמשיך להתפלל עם 'הטינה' בלב. לדעת לומר "מה המקום שלי. אלו התחושות שלי. ולמרות הכל, אני מתפלל/ת." לפי מה שכתבת, אני מבינה שזה השלב שבו אתה נמצא. ואתה רוצה להעמיק שלב נוסף: לסלוח. 

לפי דעתי, סליחה באה מתוך תיקון. אם הפוגע/ת משנה את ההתנהגות. מתחרט/ת.  וכל מה שכרוך בכך. אז הסליחה מגיעה. (ולו מכורח המציאות ולא דווקא כנקמה).

הדרך הטובה ביותר לדעת שאדם שינה את התנהגותו היא שהוא בא ומבקש סליחה.

אבל אי אפשר לכפות על מישהו לבוא ולהתנצל. כמו שא אפשר לכפות על מישהו לסלוח. וגם לו היה אפשר, זה לא מוסרי בעיניי.

אז, לדעתי, משהו שאפשר לעשות הוא  לחפש האם היא שינתה את ההתנהגות שלה?

אנו לא בוחני כליות ולב. אי אפשר להיות בטוחים.  מצד שני, לבוא ולגשת זה מחוץ לתחום עד כמה שידוע לי.

אז מה אפשר לעשות? אפשר לנסות לברר על כך עד כמה שאפשר.

ואפשר להתפלל לרפואתה: שאם היא חזרה בתשובה-  זו זכות שמזכירים עליה. ואם היא לא חזרה בתשובה על כך- שתרפא ותוכל לתקן.

זו דעתי.  (אולי  לא הועלתי כלל.  ואולי אף סיבכתי את המצב. לדעתי לא מתעלמים מרגשות. ואם לא מתאים מה שאמרתי- בהחלט מאשרת להתעלם. מנצלת אם זה לא היה במקום) שבוע טוב ומבורך.  

דבורה הנביאה, בבואה לתאר את גיבורי ישראל שמסרו עצמם למען העם, אומרת "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה). וחז"ל מפרשים: אלו הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתן ואינם משיבים, עושין מאהבה ושמחין ביסורין (שבת פח, ב).

המשפט הזה תמיד מזכיר לי את הסיפור של חיים ולדר (מתוך ילדים בעקבות העבר) על ילד שאמא שלו הייתה חולה ולא היה להם כסף, אז הם מכרו את המעיל שלו. יום אחד ילד אחד הקניט אותו ואז הוא שם לב שהוא לובש את המעיל שהוא מכר, אז הוא התלבט אם להחזיר לו על העקיצה, אבל לבסוף הוא התגבר ולא אמר כלום. וכמובן שבסוף אמא שלו הבריאה...

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.