ה' חיכה, חיכה - ראה שעולים מעט דתיים וחרדים (אומנם העליות הראשונות היו דתיות, אבל רובן חזרו לגולה והן גם היו מעטות בכמות האנשים), והוא כבר רצה להתקדם שלב בגאולה - ובלית ברירה "נאלץ" לעשות זאת דרך החילונים (אני מאניש לרגע את ה', אבל ברור שזה הרבה יותר אלוקי ואני רק מדבר בהאנשה כי זה מה שאנחנו מבינים).
כלומר - החילונים דאז היו שלוחו של מקום. דווקא אלא שפרקו עולה של תורה מעליהם ממש, לא כמו היום שזה תינוקות שנשבו ייתכן - אלא אז זה ממש אלו שברחו מהישיבות כדי לעלות לארץ - אנשים אלו, הם היוו את הנדבך החוב בגאולה, של גאולה לאומית לעם ישראל בארצו.
זה לא שלטון שלמה המלך בשעתו, נכון, וגם לא שלטון שאול. אבל זה שלטון יהודי בארצו ומי שמאמין שאנחנו עדיין בגלות ושהשלטון הזה לא שווה כלום - כופר בטובה שה' שלח לו, ומסרב לראות בעיניים נכוחות את המציאות דהיום.
זה ממש כפיות טובה. סבא רבא של סבא רבא שלי בגרמניה, לפניה 200 ויותר שנים, רב חשוב וגדול, אם היו אומרים לו שבעוד 200 שנה צאצא מאוחר שלו יכתוב דברים בעברית בארץ הקודש, תחת שלטון יהודי אבל של יהודים עמי ארצות שלא שומרים תורה ומצוות - לא היה מאמין שיכוללקרות הפלא הגדול הזה של עם ששב לארצו לאחר כל כך הרבה זמן, ועוד מקים מדינה עצמאית ומשגשגת.
אנחנו לא מסוגלים לתפוס מה זה מציאות של גלות - אם היינו יודעים מה זה גלות באמת, היינו ממררים בבכי על הגלות דאז, וממררים בבכי של אושר והקלה על מה שיש לנו היום, ומודים לה' על כל הטוב ששלח לנו, כ-ו-ל-ל השלטון של היום.
שיהיה ברור לכולם - שלטון יהודי לא שומר תורה ומצוות, על ארץ ישראל - שווה פי אלף ופי אינסוף בעצם, משלטון לא יהודי בארץ ישראל. גם כשבני ישראל בתקופת המלוכה עשו את החטאים הכי גדולים והיו ברמה הכי נמוכה, כל עוד הייתה מלוכה עצמאית לעם ישראל - עדיין לא היינו בגלות. ברגע שהשתלטו עלינו עמים זרים מבחוץ - גם אם רוב ישראל ישב עדיין בארצו, ואפילו היו צדיקים (רבי עקיבא. דור החורבן) - עדיין, זה היה גלות. ה' גולה יחד עם המלוכה, יחד עם המקדש, יחד עם עצמאות ישראל בארצו.
אין כוס מלאה, נכון - כוס מלאה תהיה רק כאשר יגיע המשיח באופן מלא - אך האם מישהו פה באמת מאמין שהמשיח זה נטו רגע אחד בלבד בהיסטוריה של התגלות פתאומית והפיכת המצב מ0 ל100 בבת אחת, בלי מאמץ? זה מחשבה של מוחין דקטנות, זה מחשבה של אדם שאינו מוכן לעבודה, למאמץ, לראש גדול למען ארצו. זה מחשבה של כפוי טובה שאינו מסוגל להודות באמת - במשך 2000 שנה ויותר, מאז ימי החשמונאים המוקדמים, לא הייתה תקופת זוהר כזאת לעם ישראל בארצו. מעולם לא היו כל כך הרבה מעם ישראל שלומדים תורה בנחת, גם אם לא כל היום. שנים רבות כל כך היינו תחת עול אחרים וכעת אנחנו אדונים לעצמנו (יבואו הציניקנים ויגידו - ארה"ב שולטת בנו... - ובכן, לא, לא נכון. אנחנו ע-ד-י-י-ין אדונים לעצמנו, במובן רחב מאוד).
כואב לי קודם כל על כפיות טובה של כל מיני אנשים שלא מסוגלים להגיד תודה אפילו על 89 הכוס המלאה. כן, חסר עוד - אבל התקדמנו כל כך הרבה! בלי להגיד קודם תודה - למה בכלל להקשיב לטענות שלכם על מה חסר? מי שלא יודע להגיד תודה על מה שיש - לא מגיע לו כלום, מצטער. זה כפירה בה' במובן הכי פשוט שניתן להבין. ה' נתן לך משהו ואתה מסרב לראות אותו כמתנה, רואה אותו כקללה.
כואב.
(לא כתבתי אישית אליך ולא אישית לאף אחד אחר- אלא רק כדעה שכואב לה לראות דעות של אנשים בכללי, שלא מכירים תודה...)