(תכל'ס עכשיו זה לא חוכמה, כי יש חופשי חודשי...). 

ובאמת הייתי שמח אם מישהו יביא תגובה רשמית של חברת סיטיפס על העניין הזה של להעביר, האם מבחינתם זה בסדר או לא בסדר...

(ובכל מקרה גם כאשר אני כבר נוסע עם כרטיס, אני שומר אותו למקרה שב90 דקות הקרובות אסע עדיין באוטובוס או ברכבת...)

יש להם אינטרס ברור שיקנו עוד כרטיסים

אבל זה בדיוק כמו שחברה סלולרית תגיד לך שאסור לך לתת לחבר שלך להתקשר מהמכשיר הנייד שלך, למרות שרכשת שיחות ללא הגבלה.

אם יש אינטרס כספי מאחורי זה

ברור מה תהיה התשובה.

לתת לאחרים שיחות, אז זה אכן היה  גזל.

ול"ש מחופשי חודשי.

במיוחד כשהפרוטות לובשות צורה אחרת מכסף

אני לא זוכר איפה ומאיזה רב קראתי, אבל קראתי שבדברים כדגון אלו חייבים באמת לשאול את בעל העסק, ואם הוא לא מאשר- אז גם אם אין פיקוח וגם אם אין אפשרות לדעת שזה באמת קרה וגם אם כולם עושיים את זה - לך א-ס-ו-ר לעשות את זה.

וד"ל.

זה תלוי האם הכרטיס הוא תלוי אדם או תלוי חפץ. גברא או חפצא... אם זה תלוי אדם, כלומר - הכרטיס אין לו משמעות משל עצמו ויש לו משמעות רק מכוח האדם שקנה אותו, והוא בלבד - הרי שאסור לאדם להעביר את הכרטיס הזה לאדם אחר, כי הכרטיס הזה "רשום" עליו בלבד. הרי אם היה קונה את הכרטיס דרך רב קו - לא היה יכול להעביר את זכות השימוש בו לאדם אחר, ולכן גם ברור שגם בכרטיס נייר, עדיין הוא אמור להיות שייך לאדם אחד בלבד.

אם, נניח, הכוח של הכרטיס היה מצד החפצא, שהכרטיס עומד בכוחות עצמו, אז אכן הוא לא היה קשור למי שקנה אותו והשתמש בו שימוש ראשון (הבהרה - ברור שאדם יכול לקנות כרטיס ולהעביר לאדם אחר לפני שעשה בו שימוש - הכוונה שלי היא כמובן לאדם שכבר עשה שימוש ראשון בכרטיס). - ואז כל אחד היה יכול להשתמש בו.

לעניות דעתי באמת השכל אומר שחברת הרכבת הקלה והאוטובוסים, התכוונה לאפשרות הראשונה שהצעתי...

רב-קו, לעומת זאת, כן.

עליו כתוב במפורש: 

לידיעתכם, השימוש בכרטיס הרב קו ברכבת הקלה הינו אישי.
 

כך גם כרטיס חופשי חודשי, כתוב: כרטיס זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה...

לעומת זאת:

בכרטיסייה רגילה ברב-קו, לא פעם הנהגים נותנים לאדם "לנקב" על אדם אחר (והוא מחזיר לבעל הכרטיס).

אלא אם הרב-קו מכיל הנחה מיוחדת כגון סטודנט.

כך שבכרטיס חד פעמי אין בעיה - 

הוא אינו אישי!

לשימוש בזכות המעבר למי שכבר קנה כרטיס.

ראיתי בשו"ת אסאמאס שהרב אבינר אמר שאסור להעביר.

והאמת, שגם מסברא שלי,לא נראה לי הגיוני שמותר.

בכל מקרה - לא מוכרז בשום מקום (בשונה מכרטיסים אחרים) שהכרטיס הוא אישי ואינו ניתן להעברה.

דבר ראשון, גם לגבי הכרטיסייה ברב קו- למיטב הבנתי, ולפי מה שאני רואה באוטובוס, במקרה שכבר עולה מבקר - אכלת אותה, וגם הנהג אכל אותה (הידעתם שאם יש אדם באוטובוס שלא שילם, גם הנהג נדפק מזה?) - כי המבקר לא מאשר ניקוב בכרטיס רב קו אישי, גם אם זה כרטיסייה, לשני אנשים שונים. (אם זה רב קו אנונימי, ייתכן - את זה אף פעם לא ראיתי, אבל הבנתי שלמשל בקניית כרטיסיית שתי נסיעות שכיום ניתן לעשות רק בכרטיס רב קו - ואפשר לנקב בה על שני אנשים שונים - את זה ניתן לעשות ברב קו אנונימי. אולי גם באישי, לא יודע).

נתקלתי גם במקרים עוד יותר הזויים שבסוף המבקר וויתר כשאישה בטבעיות הגישה לו כרטיס רב קו לבדיקה, והסתבר שהוא של בעלה - שהוא ל-א על האוטובוס מסתבר. אני לא יודע אם מה שהיה שם זה ניקוב או חופשי חודשי - אבל המבקר נזף בה ואמר לה פעם הבאה לא לעשות את זה, אבל ויתר לה ולא רשם לה קנס.

בנוגע לכרטיסים המודפסים - ההיגיון הישר אומר שהחברה לא רוצה שהכרטיס יעבור מיד ליד במשך כל ה90 דקות - אלא, החברות נתנו אפשרות "המשך" בכרטיס שכבר משומש, כדי להעניק בזה, אולי, שירות טוב יותר לאזרח וכו'... אבל נראה שממש לא בשביל שיעקצו אותם בזה אנשים נוספים שהתכוונו בכל מקרה לנסוע ואם לא היו מביאים להם כרטיס משומש בתוקף, היו קונים בעצמם.

אולי אטרח ואפנה שאלה בעצמי לחברה, נראה. אם אעשה זאת ואקבל תשובה - אני אשתדל בלי נדר לפרסם...

כי בעבר כרטיס אומנם עלה מעט פחות, אבל היה ללא אפשרות של 90 דקות, ובחברות (אולי בשיתוף משרד התחבורה, לא הצלחתי עדיין בשיטוט באינטרנט למצוא מקור לזה). החליטו אומנם להעלות את המחירים (בעצם זה חייב להיות בתיאום עם משרד התחבורה, עליית מחירים, אבל אני צריך את המקור המדוייק) - ובמקביל, לאפשר מעבר בין רכבת לאוטובוס, ולאפשר נסיעה של 90 דקות בתחבורה הציבורית.

למה שתהיה בעייה להעביר את הזכות? שוב, כמו שכתבתי - תלוי מה החברה חושבת על כך. לא מה אני או אתה חושבים. אם מבחינת החברה זה אסור,בדיוק כמו ברב קו - הרי שזה אסור הלכתית, וזהו. בדיוק כמו שרב קו מיועד לשימוש של אדם אחד בלבד  - למרות שהתשלום בו הוא ב-ד-י-ו-ק כמו בכרטיס מנייר (למעט כרטיסי רב קו עם הנחות מיוחדות) - ניתן לשער שגם מצב של העברת הזכות,  בכרטיס מנייר, לא מקובלת על החברות.

ו"תשאיר לאחרים את הדאגה" - האם זה אומר שההלכה לא בדיוק מעניינת אותך, חבר? אשמח לדעת באופן כללי אם אתה בחור שומר תורה ומצוות או שלא. כיוון שאמירה כזאת היא אמירה שממש לא מגיעה ממקור דתי או מראייה אמונית-הלכתית. ענייני כספים ו"דיני ממונות" נוגעים לכל אדם יהודי - ושומרי התורה והמצוות צריכים להיות ראשי החלוץ בעניין, וכאשר יש אפילו ספק קטן בנוגע לדיני ממונות - צריכים להיות ראש גדול ולברר את העניין עם החברה, או לכל הפחות לא להיכנס לספק, ולהחמיר.

ה' מחמיר בדיני בין אדם לחברו - שדיני ממונות הוא אחד התחומים החזקים בעניין - יותר מאשר בדינים בין אדם למקום ודוגמה הכי מפורסמת זה המבול מול מגדל בבל... 

אז באמת, תסלח לי על כך שזה לא קשור לרווחים של אגד וסיטיפס - זה קשור להלכה ולאלה הלכתית טהורה שאני מעוניין לבדוק. ואכן, בעקבות שרשור זה התעוררתי לעשות מעשה ושלחתי הודעה לחברת סיטיפס - וכאשר בעזרת ה' אקבל תשובה, אפרסם אותה ובמקביל אציג אותה בפני רב, שיחווה דעתו...

באוטובוס. ראיתי אחרת, שהרב קו הוא אישי ולא ניתן להעברה או לשימוש פעמיים. אבל אולי יש הבדל בין רב קו אנונימי ורב קו עם תמונה? בקיצור - צריך בירור.

ולגבי רב קו ברכבת - זה פשוט מוגדר במכונות שלהם, שלא מאפשר שימוש כפול בנסיעה אחת - ולמען האמת זה גם הרבה מאוד לטובת הלקוח עצמו, טכנית - כי יש פעמים שאתה מעביר את הכרטיס לתיקוף ולא שם לב שהוא תוקף, ואז מעביר שוב. אם היה ניתן להשתמש בכרטיס פעמיים, הוא היה מתקף אותו כפול ואתה היית מתחייב בשתי ניקובים (בהנחה שזה כרטיסייה). ברגע שהגדירו במכשיר שהוא חוסם שימוש כפול - זה מונע טעויות מסוג זה (שאף אחד לא היה מחזיר לך עליהם כסף...). ואם זה כבר ניקובים - אז אני לא מבין למה שלא כל אחד יוציא רב קו? זה לא עולה כסף, זה עניין של כמה דקות בתקווה שאין יותר מידי תור בדיוק כשאתה בא, וזה חד פעמי - ואז יש לך כרטיס שאתה יכול למלא מתי שבא לך...

ובכל מקרה אם אני לא טועה אם קנית ברב קו נסיעה באוטובוס, את צרכה אחרי זה בכל מקרה לתקף אותה שוב במכשיר בתוך הרכבת - ותיקוף כזה ניתן לעשות רק פעם אחת במכשיר - אז היית אמורה להבין את זה מהפעם הראשונה כבר, לא? או שחשבת שהתיקוף שם הוא על כל הניקובים באותה עם, בפעם אחת?

ובכל מקרה - גם אם באוטובוסים זה אפשרי וברכבת לא - ייתכן, כי ייתכן שהנהגים לא מרגישים צורך לדווח לך שאם תקני ככה כרטיס באוטובוס, לכמה אנשים, ברכבת עצמה זה לא ייתן לך לעשות את זה... אבל זה לא אומר שהם הבעייתיים כאן...

אגב - נראה לי שאם קונים ניקוב בכרטיס רב קו באוטובוס, הוא מוציא גם כרטיס מנייר, לא? (או שזה רק בחלק מהאפשרויות? אני פשוט תמיד קונה חופשי חודשי אז אני פחות מבין בסוגים האחרים...). כי אם יוצא כרטיס נייר זה הכי פשוט, גם אם את משלמת על כמה בכרטיס רב קו אחד - הרי שכל אחד מקבל כרטיס מנייר משלו...

לא?

אני עצמי הפנתי שאלה בנושא לסיטיפס, מקווה לקבל תשובה בהקדם. 

ובאמת, הכי טוב, כשכל אחד יש לו רב-קו משלו. הכי פשוט, הכי יעיל.

אם אדם מוכר שירות לציבור, והוא מדבר בסתם, צריך לנסות להבין את המכירה לפי לשונה, ולא לשאול אותו באופן פרטי, זה לא ישנה את המכירה לרבים, שהרי הם לא פירסמו את זה לרבים, והו"ל דברים שבלב.

ויותר מסתבר לי שבסתמא הכרטיס ניתן להעברה, שכל שלא הגבילו אותו - האדם יכול לעשות מה שירצה בו, והוא כמכירת חפץ רגילה שאין סברא לומר שעשו בו תנאי שלא יעבירנו לאחרים.

מהיכי תיתי להמציא תנאים חדשים שלא נכתבו על הפתק ולא נאמרו לציבור?

מקסימום לא צריך לשאול אבל אחרי ששואלים?

ונ"ל שאם תשאל אדם סביר ברחוב האם הם מרשים להעביר הוא יגיד שלא

ולכן זה בלב כל אדם

והסברא היא שלא ניתן להעביר כי הרעיון של כרטיס מעבר הוא

שאזור שמרושת בקווים יהפוך בעצם לקו אחד

(זה מאפשר לחברות לתכנן שמסלולים יורכבו מכמה קוים

ובכ"ז אדם לא יצטרך לשלם שלוש פעמים עדי להגיע מקצה אחד לקצה שני של העיר)

וזה ממש לא רלוונטי לגבי העברה של כרטיס מאדם לאדם

והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות

הם ענו רק למי ששאל, ואין לאחרים איך לדעת

מה שאתה אומר בשם ה"אדם הסביר" הוא רק כי אתה עצמך סובר שיותר מסתבר שבסתמא התכוונו שאין להעביר

אתה בעצם אומר סברא של ההגיון שעומד מאחרי הסיבה שהחליטו להמציא את הכרטיס מעבר

אולי

מסכים שזה שאלה

תאמר נטה שהיא תאסור.

הכרטיס בפי העם וגם בפי החברות, נקרא "כרטיס מעבר" - כלומר, כרטיס איתו ניתן לעבור מאוטובוס לאוטובוס ומרכבת לרכבת ומרכבת לאוטובוס ולהיפך, ללא הגבלה, במשך כ90 דקות. כעת, נדייק במינוח - "מ-ע-ב-ר". ניתן ל-ע-ב-ו-ר איתו בין הקווים. וברגע שאתה נותן אותו לאדם אחר, מתברר שהוא לא "עובר" איתו מקו לקו, אלא מתחיל נסיעה חדשה לגמרי כיוון שלא נסע איתו קודם.

ההיגיון הפשוט אומר שהמינוח "כרטיס מעבר" אין כוונתו שזה כרטיס שעניינו מעבר מיד ליד...

וצריך באמת להיות ישרים בשביל להודות בזה... קל להגיד שזה לא ככה - היצר מאוד רוצה בזה - אבל ההיגיון הפשוט אומר שהחברות רוצות להרוויח ושמטרת כרטיס המעבר מלכתחילה היא רק בשביל אותו אדם שקנה אותו.

ואם באמת יענו לי שמבחינתם אסור - אמליץ להם לפרסם את זה לכל הפחות בעיתונים לציבור הדתי אם לא גם בעיתונים לציבור הכללי ואסביר להם שבכך יכול להיות שיגרמו לרבים בציבור הדתי להימנע מלעשות כן, ולמעשה ירוויחו בכך כסף, לעניות דתי, יותר מאשר בהוצאה על הפרסומת בעיתון...

ואם זה מפורסם, גם אם אתה לא ראית בעצמך את זה, זה לא פותר אותך מהדין לא החוקי ולא ההלכתי - כי חובתך היא לבדוק את זה ולהסתכל.

זה כמו שאני את רוב חוקי מדינת ישראל לא קראתי בספר החוקים - ובכל זאת אני מחוייב ג-ם לחוקים שאני לא יודע עליהם ולא מכיר אותם.

ציטוט מאתר חברת סיטיפס:

כרטיס לנסיעה בודדת
יש לתקף את הכרטיס עם הכניסה לרכבת.
הכרטיס מאפשר נסיעות מעבר למשך 90 דקות ממועד התיקוף.
 

ציטוט מאתר אגד:

כרטיס מעבר שעתי במטרופולין תל אביב, במטרופולין ירושלים ומטרופולין חיפה

כרטיס מעבר שעתי מאפשר מעבר בין קווים שונים, ללא הגבלה, במשך 90 דקות מרגע הנפקתו. הקלק על שם המטרופולין להגדרת גבולות המטרופולין: אזור מטרופולין תל אביב | אזור מטרופולין חיפה | אזור מטרופולין ירושלים

ואיזה שוק זה פתאום לגלות שכל מה שלומדים בשיעור גמרא, כל סברות הכרס האלה שאתה מדבר עליהם - מגיעים לכדי מעשה ולכדי מחשבה בעולם שלנו? ולא רק דיינים ורבנים צריכים לחשוב ל זה - כל אחד צריך לחשוב על זה.

בתור אחד שאחד מרבותיו הוא דיין בבית דין רבני פרטי לדיני ממונות, קיבלתי ממנו הרבה על החשיבות שבהורדת עולם ההלכה מעולם של מושגים תאירוטיים אל עולם המעשה. כן, גם במקרה כמו כרטיס נסיעה.

וזה בכלל לא פשוט כמו שאתה אומר - אבל בגלל שנראה לי שאתה לא מגיע מתוך מחשבה תורנית-דתית, אין לי עניין להתדיין איתך בנשא. נראה שאת כל התסכולים שלך על הממסד הדתי ועל הדת בכלל אתה מנסה לשפוך בכל מקום שאתה רק יכול, שייערב לך. בוודאי שלא אפנה אליך באישי כדי ש"תמליץ" לי איפה להשקיע את זמני ומרצי - לא אל אידיאולוגיה כשלך אני מתחבר, באמת, סלח לי... >צ>.

אני נתקלתי בשאלה הזאת, ועד שלא גמרתי לברר אני מחמיר על עצמי, וכאשר אקבל תשובה רשמית מהחברות, גם איישם בעצמי, וגם אעלה לכאן כדי להחכים את קוראי הפורום. למרות שיש לי חשד די מבוסס שגם אם הם יגידו שכוונתם לאסור את זה, וגם רבנים יסכימו שאם החברה לא מסכימה, אז זה אסור - אתה לא ממש "תתרשם" מפסיקה זאת ותשליך אותה כלאחר יד, שכן "זה מתאים רק לשיעור גמרא עיון, אל תהיה כבד...".

ובכן - צר לי, אבל אתה ממש לא בר סמכא בשבילי ולא נראה לי שבשביל מישהו. כשאני נתקל בשאלה הלכתית או אפילו ספק הלכתית - אני לא לוקח סיכון, אני מברר. 

כואב לך לברר? הרי אם זה מותר - אז לא יקרה כלום, תמשיך כהרגלך, עולם כמנהגו נוהג.. ואם זה אסור - תדע שאסור....

"שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם:  חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם." (מסכת אבות)

אני במקומך הייתי לוקח דווקא את העניין של "סייג לחכמה שתיקה" לחומרא

עניתי כהלכה לטענות שלך. טענת שאני מתפלפל כמו בשיעור גמרא עיון - עניתי לך שהפילפול באמת צריך להיות במציאות, לא להשאיר את זה רק בשיעור הגמרא (תיכנס לשיעור של הרב שלי בדיני ממונות במציאות - ותבין. וזה להלכה. לא לגמרא). ככה שהפילפול שלי ממש במקום.

אמרת שלא צריך לחפש איסורים - אמרתי לך שכאשר יש ספק הלכתי, במיוחד בדיני ממונות הרגישים - צריך לבדוק את זה הלכתית, בין אם לבד ובין אם בעזרת רב (עדיף בעזרת רב).

אמרת שזכותי לעשות מה שברצוני עם הכרטיס - שוב, הוכחתי לך בכמה וכמה סיבות למה זה בכלל לא בטוח - ולכן, צריך לשאול את החברה. מוזמן להסתכל בעוד חיזוקים שלי כאן בשרשור.

אמרת שאתה הייתה ממליץ לי לי ולחוש המוסר התורני הנעלה שלי לתיקון עולם, להתמקד בדברים אחרים - ועניתי לך כהלכה שאתה כלל לא בר סמכא בשבילי שאקשיב בכלל לאי זו המלצה שלך.

מצטער - אתה בא מתוך קינטור, אתה בא מתוך רצון "לדפוק" את הדת - וזה ברור מכל כך הרבה מקומות שאתה כותב כאן, אני יודע שתיתמם, אבל זאת האמת. גם אם לכאורה יש "אינטליגנציה, בדבריך - מקורם הוא מקור של רצון לניגוח, לא של בירור האמת. זה מה שניסית לעשות איתי כאן - להתנגח. כי אם היה חשוב לך לברר את האמת היית בודק  את זה הלכתית. במקום זה מפריח הצהרות באוויר, ומביא קטעים מחז"ל על גולם וחכם. מצטער - זה לא קונה אותי וכמוני, עוד רבים באתר הזה.

אם היית בא כדי לנהל דיון אמיתי על ההלכה - מילא. אתה בא רק בשביל להתנגח, ותמיד קופץ איפה שניתן להתנגח בדיוק בנושאים מסויימים. מעניין למה. 

אז אכן - עניתי לעניין על דבריך - אז תודה שהראית עכשיו לכולם שאני חכם (רק חסרה לי קצת צניעות אבל זה נאמר בעיקר בציניות כלפי דבריך, אז זה בסדר).

אם כבר סייג לחוכמה שתיקה - זה מומלץ בעיקר למיש רוצה אך ורק להתנגח, גם אם נראה לו שדבריו אינטלקטואלים. עדיף שתשתוק - ככה תצבור יותר נקודות זכות בשמיים עם אי ניסיון לקעקע את ההלכה , את הדת ואת הרבנים.

ואם חשובה לך הדת - בבקשה, אל תגיב ככה, תבדוק, תיתן מקור תורני והלכתי לדבריך. אני פועל עכשיו ככה, כדי לחפש מקור להאם זה מותר או אסור. אתה לא עושה זאת, כי זה לא מעניין אותך- לא באת בשם היהדות או ההלכה.

מקווה שיהיה לך טוב.

אם השמש זורחת לך מהמקום שנהוג לשבת עליו

אבל כתר לא רוצה את זה כאן אז אני אמנע מלהמשיך.

רק אגיד ככה - באמת שמיום ליום אני לומד יותר שאין באמת עניין להגיב להודעות שלך. הטימטום שלי אולי הוא בקטע הזה שכל פעם מחדש אני נותן צ'אנס וחושב שאולי זה בכל זאת יעבוד. מססתבר שלא.

חיים טובים.

(אא"כ הם קיבלו אישור חריג)
הנה הנוהל:

1. חוזה מסוג כרטיסיה:
   1. בעת מימוש זכות נסיעה, יופחת מספר אחד במונה.
   2. במקרים בהם מבקש הנוסע לממש זכות נסיעה עבור מספר נוסעים, יאפשר זאת הנהג, או לחילופין תתאפשר מימוש זכות הנסיעה באמצעות מכשיר כרטוס מתאים כגון עמדת מכירה אוטומטית או מאמת מצויד בכפתורים.
   3. ניתן לממש את חוזה הנסיעה עבור מספר נוסעים באותה נסיעה במקרים הבאים בלבד:
      1. נוסע "רגיל".
      2. נוער - עד גיל 12 בלבד.
   4. במקרים בהם מבקש הנוסע לממש זכות נסיעה עבור מספר נוסעים בעלי הנחה יעודית, יוודאו הנהג או המבקר שכל נוסע המתלווה לבעל הכרטיס עומד בקריטריון המתאים למימוש זכות הנסיעה על פי ההנחיות שקבע משרד התחבורה.
   5.  

מתוך הציטוט שאתה עצמך הבאת:

או לחילופין תתאפשר מימוש זכות הנסיעה באמצעות מכשיר כרטוס מתאים כגון עמדת מכירה אוטומטית

איך אתה מסביר משפט זה? האם עמדות המכירה בתחנת הרכבת הקלה שמאפשרות לכל אחד לקנות כרטיס לא מקיימות את הנוהל הזה? ואז לכאורה הנהג - או המכשיר במקרה הזה, לא חייבים לאפשר מימוש של כמה נוסעים ברב קו אחד...

ובכלל - העובדה היא שלא ניתן לחייב רב קו בודד פעמיים באותה נסיעה ברכבת, וזה גם יכול להיות מאוד לטובת הלקוח למנוע איבוד מיותר של "ניקובים" - אז איך אתה מציע שזה ייעשה בכל זאת?

נראה לי שאם הרכבת הייתה עד כדי כך מפירה את ההנחיות באמת, אז מישהו כבר מזמן היה שם לב ומגיש תביעה ייצוגית בעניין וזוכה בה ואז היו משנים את הנהלים. בנתיים למיטב ידיעתי זה לא קרה, נכון?

מדובר על אותה זכות של מימוש זכות נסיעה של מספר נוסעים

עמדות המכירה לא מאפשרים חיוב של כמה אנשים על אותו כרטיס וזה מה שהנוהל דורש

הסיבה  שלא ניתן לחייב ברכבת לכמה היא לטובת החברה, לחסוך צורך במכשיר מסובך יותר ככל הנראה.

הפתרון פשוט- כפתור אישור של חיוב כרטיס נוסף אם אני רוצה לנקב יותר מאחד (אגב זה הכוונה מאמת מצויד בכפתורים)

ייתכן שכמו בחברות ומקרם אחרים, שהרכבת קיבלה אישור מיוחד לא לעבוד ע"פ הנוהל הזה, אבל זה סיפור אחר...

אבל נתקלתי בתשובה במקרה:

מותר להעביר כרטיס של הרכבת הקלה.

(מה שמעניין, שהרב כן התייחס בשאלה אם מותר או אסור- למה החברה אומרת.)

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

הרבה יותר מעם ישראל התנצרו או התבוללו בגלל אריכות הגלות.

הלהט המשיחי וההבנה שהגאולה תלויה לא רק בתורה ותפילה, אלא גם בעשיה גאולית ממשית שלנו - שהיה המוטו של עליית תלמידי הגר"א (בשונה ככל הידוע לנו מכל העליות הקודמות), הוא תחילת התהליך הציוני.

הלהט הזה היה מבוסס על מהלך תורני מורכב מפשט, דרש, רמז וסוד, ככל תורת הגר"א ותלמידיו הגדולים שכמה מהם היו מובילי העליה. מהלהט הזה, ר' ישראל משקלוב הוביל עזיבת כל המוכר והידוע בשקלוב, קיידאן וילנה והאזור והקים קהילה בגליל במסירות נפש וגם חידש את הפסיקה במצוות התלויות בארץ, כי אוטוטו נזדקק לזה. מהלהט הזה, האגף של ר' מנדעל משקלוב (השני אחרי ר' חיים מוואלז'ין בהסברת תורת הגר"א בנסתר) עלה לירושלים מחופשים ור' אברהם שלמה זלמן צורף-סלמון הי"ד, שנחשב ראשון חללי מערכות ישראל, לוחית מספר 1 בהר הרצל (שנכד נין נכדו, אביעד אלחנן וולונסקי הי"ד, נקבר שם ביום שישי האחרון), גאל את חצר האשכנזים החרבה מאז התפרקות קהילת ר' יהודה חסיד ואפשר לאשכנזים לחזור לירושלים.

מהלהט הגאולי הזה, הדור השלישי שלהם (שהתגבר על המשבר של ת"ר) בראשות נכדו ר' יואל משה סלמון וחבריו, הובילו את היציאה מהחומות הקמת שכונות ירושלים והמושבות הראשונות בשרון (פתח תקווה) ובגליל (גיא אוני- לימים ראש פינה).

אז נכון, לכל תהליך יש סיגים. אכן היו בדרך משברים והיו שנפלו פיזית או רוחנית על משמרתם.

לגבי שנת ת"ר, הרב אלישע זצ"ל תמיד ציין, שלכאו' לא רק שלא הגיע גאולה שלמה כמו שציפו, אלא שהיתה עלילת דמשק והיהודים בכל האיפריה העות'מנית היו בסכנה עצומה.

אבל לימים אנחנו יכולים לחשבן, שמונטיפיורי הגיע לאיזור, כדי להרגיע את העלילה, הגיע לארץ ורכש את האדמה עליה הוקם ל"ב שנים מאוחר יותר בי"ס מקווה ישראל שהיה הבסיס לכל הקמת החקלאות היהודית בארץ. כלומר לא 'משיח בן דוד', אבל אכן שנת מפנה בתהליכי הגאולה.

בדומה לזה הרב יגאל אריאל מראה בספרו על דניאל, איך כל מיני חישובי קץ, הגיעו לתאריכים משמעותיים.

עיקר שיטת תלמידי הגר"א היתה פעם ראשונה שדיברו בה על גאולה בדרך הטבע. 

כפי שציינתי (וכנראה עצרת בכותרת) - עיקר תורת הגאולה של תלמידי הגר"א, היתה שהגאולה תלויה בנו, במעשינו הגאולים הממשיים. 'אל תגידו קץ יבוא - הביאו את הקץ'.

בתוך ספר 'קול התור', יש מהלך שלם של רמזים, שכשלומדים אותם רואים שתורת הרמז הזאת מכוונת אותנו למעשים ולהסתכלות פנימית על תהליכי הגאולה בדרך הטבע, גם כשהם נראים הפוכים, גם כשנראה שהכוחות החיצוניים, הגשמיים או הרוחניים, משתלטים על התהליך. "ויכר יוסף את אחיו - והם לא הכירוהו".

אז היו שתי משפחות שנתפסו לתאריך ונשברו, כמו שביציאת מצרים היו כאלו שנשברו. לא נבטל את כל התהליך בגלל שני דתן ואבירם, בגלל עשרה מרגלים, או בגלל עושי העגל.

ומסכים לגמרי שהרבה יותר מלשבת על הטריבונה ולהמתין פסיבית לשינויים רדיקאליים בזמנים כאלו ואחרים -  צריך לפעול במציאות, קמעה, קמעה, כדי שבמהלך של שנים, השינויים יתרחשו, למרות שהדרך הזאת דורשת הרבה יותר חוסן פנימי מהתפסות לתאריך שבו מדמיינים שיפתרו כל הבעיות.

רק הערתי שהמהלך הגאולי של 'קול התר', של חבורת תלמידי הגר"א שהובילה את הציונות שלפני 'שבירת הכלים', גדול ומורכב הרבה יותר מהעובדה שגם כיוונו לתאריך מסויים, שלכאורה לפי ההבנה השטחית הכזיב. הכיוון לתאריך הזה, היה סטארטר משמעותי, שהניע את כל התהליך, שבמידה רבה על יסודותיו בנוי כל המהלך הציוני.

כמו כל תהליך גדול - יש שאוחזים במהות ויש שנתפסים לשולי. אז כשמשה רבינו מתעכב בחצי יום ממה שחשבו עושים עגל וכשבת"ר במקום משיח רואים את עלילת דמשק - מתנצרים. לא בגלל זה נבוז למהלך החשוב.

כמדומני שאנחנו חוזרים על עצמינו, אפרוש כאן.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...