(תכל'ס עכשיו זה לא חוכמה, כי יש חופשי חודשי...). 

ובאמת הייתי שמח אם מישהו יביא תגובה רשמית של חברת סיטיפס על העניין הזה של להעביר, האם מבחינתם זה בסדר או לא בסדר...

(ובכל מקרה גם כאשר אני כבר נוסע עם כרטיס, אני שומר אותו למקרה שב90 דקות הקרובות אסע עדיין באוטובוס או ברכבת...)

יש להם אינטרס ברור שיקנו עוד כרטיסים

אבל זה בדיוק כמו שחברה סלולרית תגיד לך שאסור לך לתת לחבר שלך להתקשר מהמכשיר הנייד שלך, למרות שרכשת שיחות ללא הגבלה.

אם יש אינטרס כספי מאחורי זה

ברור מה תהיה התשובה.

לתת לאחרים שיחות, אז זה אכן היה  גזל.

ול"ש מחופשי חודשי.

במיוחד כשהפרוטות לובשות צורה אחרת מכסף

אני לא זוכר איפה ומאיזה רב קראתי, אבל קראתי שבדברים כדגון אלו חייבים באמת לשאול את בעל העסק, ואם הוא לא מאשר- אז גם אם אין פיקוח וגם אם אין אפשרות לדעת שזה באמת קרה וגם אם כולם עושיים את זה - לך א-ס-ו-ר לעשות את זה.

וד"ל.

זה תלוי האם הכרטיס הוא תלוי אדם או תלוי חפץ. גברא או חפצא... אם זה תלוי אדם, כלומר - הכרטיס אין לו משמעות משל עצמו ויש לו משמעות רק מכוח האדם שקנה אותו, והוא בלבד - הרי שאסור לאדם להעביר את הכרטיס הזה לאדם אחר, כי הכרטיס הזה "רשום" עליו בלבד. הרי אם היה קונה את הכרטיס דרך רב קו - לא היה יכול להעביר את זכות השימוש בו לאדם אחר, ולכן גם ברור שגם בכרטיס נייר, עדיין הוא אמור להיות שייך לאדם אחד בלבד.

אם, נניח, הכוח של הכרטיס היה מצד החפצא, שהכרטיס עומד בכוחות עצמו, אז אכן הוא לא היה קשור למי שקנה אותו והשתמש בו שימוש ראשון (הבהרה - ברור שאדם יכול לקנות כרטיס ולהעביר לאדם אחר לפני שעשה בו שימוש - הכוונה שלי היא כמובן לאדם שכבר עשה שימוש ראשון בכרטיס). - ואז כל אחד היה יכול להשתמש בו.

לעניות דעתי באמת השכל אומר שחברת הרכבת הקלה והאוטובוסים, התכוונה לאפשרות הראשונה שהצעתי...

רב-קו, לעומת זאת, כן.

עליו כתוב במפורש: 

לידיעתכם, השימוש בכרטיס הרב קו ברכבת הקלה הינו אישי.
 

כך גם כרטיס חופשי חודשי, כתוב: כרטיס זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה...

לעומת זאת:

בכרטיסייה רגילה ברב-קו, לא פעם הנהגים נותנים לאדם "לנקב" על אדם אחר (והוא מחזיר לבעל הכרטיס).

אלא אם הרב-קו מכיל הנחה מיוחדת כגון סטודנט.

כך שבכרטיס חד פעמי אין בעיה - 

הוא אינו אישי!

לשימוש בזכות המעבר למי שכבר קנה כרטיס.

ראיתי בשו"ת אסאמאס שהרב אבינר אמר שאסור להעביר.

והאמת, שגם מסברא שלי,לא נראה לי הגיוני שמותר.

בכל מקרה - לא מוכרז בשום מקום (בשונה מכרטיסים אחרים) שהכרטיס הוא אישי ואינו ניתן להעברה.

דבר ראשון, גם לגבי הכרטיסייה ברב קו- למיטב הבנתי, ולפי מה שאני רואה באוטובוס, במקרה שכבר עולה מבקר - אכלת אותה, וגם הנהג אכל אותה (הידעתם שאם יש אדם באוטובוס שלא שילם, גם הנהג נדפק מזה?) - כי המבקר לא מאשר ניקוב בכרטיס רב קו אישי, גם אם זה כרטיסייה, לשני אנשים שונים. (אם זה רב קו אנונימי, ייתכן - את זה אף פעם לא ראיתי, אבל הבנתי שלמשל בקניית כרטיסיית שתי נסיעות שכיום ניתן לעשות רק בכרטיס רב קו - ואפשר לנקב בה על שני אנשים שונים - את זה ניתן לעשות ברב קו אנונימי. אולי גם באישי, לא יודע).

נתקלתי גם במקרים עוד יותר הזויים שבסוף המבקר וויתר כשאישה בטבעיות הגישה לו כרטיס רב קו לבדיקה, והסתבר שהוא של בעלה - שהוא ל-א על האוטובוס מסתבר. אני לא יודע אם מה שהיה שם זה ניקוב או חופשי חודשי - אבל המבקר נזף בה ואמר לה פעם הבאה לא לעשות את זה, אבל ויתר לה ולא רשם לה קנס.

בנוגע לכרטיסים המודפסים - ההיגיון הישר אומר שהחברה לא רוצה שהכרטיס יעבור מיד ליד במשך כל ה90 דקות - אלא, החברות נתנו אפשרות "המשך" בכרטיס שכבר משומש, כדי להעניק בזה, אולי, שירות טוב יותר לאזרח וכו'... אבל נראה שממש לא בשביל שיעקצו אותם בזה אנשים נוספים שהתכוונו בכל מקרה לנסוע ואם לא היו מביאים להם כרטיס משומש בתוקף, היו קונים בעצמם.

אולי אטרח ואפנה שאלה בעצמי לחברה, נראה. אם אעשה זאת ואקבל תשובה - אני אשתדל בלי נדר לפרסם...

כי בעבר כרטיס אומנם עלה מעט פחות, אבל היה ללא אפשרות של 90 דקות, ובחברות (אולי בשיתוף משרד התחבורה, לא הצלחתי עדיין בשיטוט באינטרנט למצוא מקור לזה). החליטו אומנם להעלות את המחירים (בעצם זה חייב להיות בתיאום עם משרד התחבורה, עליית מחירים, אבל אני צריך את המקור המדוייק) - ובמקביל, לאפשר מעבר בין רכבת לאוטובוס, ולאפשר נסיעה של 90 דקות בתחבורה הציבורית.

למה שתהיה בעייה להעביר את הזכות? שוב, כמו שכתבתי - תלוי מה החברה חושבת על כך. לא מה אני או אתה חושבים. אם מבחינת החברה זה אסור,בדיוק כמו ברב קו - הרי שזה אסור הלכתית, וזהו. בדיוק כמו שרב קו מיועד לשימוש של אדם אחד בלבד  - למרות שהתשלום בו הוא ב-ד-י-ו-ק כמו בכרטיס מנייר (למעט כרטיסי רב קו עם הנחות מיוחדות) - ניתן לשער שגם מצב של העברת הזכות,  בכרטיס מנייר, לא מקובלת על החברות.

ו"תשאיר לאחרים את הדאגה" - האם זה אומר שההלכה לא בדיוק מעניינת אותך, חבר? אשמח לדעת באופן כללי אם אתה בחור שומר תורה ומצוות או שלא. כיוון שאמירה כזאת היא אמירה שממש לא מגיעה ממקור דתי או מראייה אמונית-הלכתית. ענייני כספים ו"דיני ממונות" נוגעים לכל אדם יהודי - ושומרי התורה והמצוות צריכים להיות ראשי החלוץ בעניין, וכאשר יש אפילו ספק קטן בנוגע לדיני ממונות - צריכים להיות ראש גדול ולברר את העניין עם החברה, או לכל הפחות לא להיכנס לספק, ולהחמיר.

ה' מחמיר בדיני בין אדם לחברו - שדיני ממונות הוא אחד התחומים החזקים בעניין - יותר מאשר בדינים בין אדם למקום ודוגמה הכי מפורסמת זה המבול מול מגדל בבל... 

אז באמת, תסלח לי על כך שזה לא קשור לרווחים של אגד וסיטיפס - זה קשור להלכה ולאלה הלכתית טהורה שאני מעוניין לבדוק. ואכן, בעקבות שרשור זה התעוררתי לעשות מעשה ושלחתי הודעה לחברת סיטיפס - וכאשר בעזרת ה' אקבל תשובה, אפרסם אותה ובמקביל אציג אותה בפני רב, שיחווה דעתו...

באוטובוס. ראיתי אחרת, שהרב קו הוא אישי ולא ניתן להעברה או לשימוש פעמיים. אבל אולי יש הבדל בין רב קו אנונימי ורב קו עם תמונה? בקיצור - צריך בירור.

ולגבי רב קו ברכבת - זה פשוט מוגדר במכונות שלהם, שלא מאפשר שימוש כפול בנסיעה אחת - ולמען האמת זה גם הרבה מאוד לטובת הלקוח עצמו, טכנית - כי יש פעמים שאתה מעביר את הכרטיס לתיקוף ולא שם לב שהוא תוקף, ואז מעביר שוב. אם היה ניתן להשתמש בכרטיס פעמיים, הוא היה מתקף אותו כפול ואתה היית מתחייב בשתי ניקובים (בהנחה שזה כרטיסייה). ברגע שהגדירו במכשיר שהוא חוסם שימוש כפול - זה מונע טעויות מסוג זה (שאף אחד לא היה מחזיר לך עליהם כסף...). ואם זה כבר ניקובים - אז אני לא מבין למה שלא כל אחד יוציא רב קו? זה לא עולה כסף, זה עניין של כמה דקות בתקווה שאין יותר מידי תור בדיוק כשאתה בא, וזה חד פעמי - ואז יש לך כרטיס שאתה יכול למלא מתי שבא לך...

ובכל מקרה אם אני לא טועה אם קנית ברב קו נסיעה באוטובוס, את צרכה אחרי זה בכל מקרה לתקף אותה שוב במכשיר בתוך הרכבת - ותיקוף כזה ניתן לעשות רק פעם אחת במכשיר - אז היית אמורה להבין את זה מהפעם הראשונה כבר, לא? או שחשבת שהתיקוף שם הוא על כל הניקובים באותה עם, בפעם אחת?

ובכל מקרה - גם אם באוטובוסים זה אפשרי וברכבת לא - ייתכן, כי ייתכן שהנהגים לא מרגישים צורך לדווח לך שאם תקני ככה כרטיס באוטובוס, לכמה אנשים, ברכבת עצמה זה לא ייתן לך לעשות את זה... אבל זה לא אומר שהם הבעייתיים כאן...

אגב - נראה לי שאם קונים ניקוב בכרטיס רב קו באוטובוס, הוא מוציא גם כרטיס מנייר, לא? (או שזה רק בחלק מהאפשרויות? אני פשוט תמיד קונה חופשי חודשי אז אני פחות מבין בסוגים האחרים...). כי אם יוצא כרטיס נייר זה הכי פשוט, גם אם את משלמת על כמה בכרטיס רב קו אחד - הרי שכל אחד מקבל כרטיס מנייר משלו...

לא?

אני עצמי הפנתי שאלה בנושא לסיטיפס, מקווה לקבל תשובה בהקדם. 

ובאמת, הכי טוב, כשכל אחד יש לו רב-קו משלו. הכי פשוט, הכי יעיל.

אם אדם מוכר שירות לציבור, והוא מדבר בסתם, צריך לנסות להבין את המכירה לפי לשונה, ולא לשאול אותו באופן פרטי, זה לא ישנה את המכירה לרבים, שהרי הם לא פירסמו את זה לרבים, והו"ל דברים שבלב.

ויותר מסתבר לי שבסתמא הכרטיס ניתן להעברה, שכל שלא הגבילו אותו - האדם יכול לעשות מה שירצה בו, והוא כמכירת חפץ רגילה שאין סברא לומר שעשו בו תנאי שלא יעבירנו לאחרים.

מהיכי תיתי להמציא תנאים חדשים שלא נכתבו על הפתק ולא נאמרו לציבור?

מקסימום לא צריך לשאול אבל אחרי ששואלים?

ונ"ל שאם תשאל אדם סביר ברחוב האם הם מרשים להעביר הוא יגיד שלא

ולכן זה בלב כל אדם

והסברא היא שלא ניתן להעביר כי הרעיון של כרטיס מעבר הוא

שאזור שמרושת בקווים יהפוך בעצם לקו אחד

(זה מאפשר לחברות לתכנן שמסלולים יורכבו מכמה קוים

ובכ"ז אדם לא יצטרך לשלם שלוש פעמים עדי להגיע מקצה אחד לקצה שני של העיר)

וזה ממש לא רלוונטי לגבי העברה של כרטיס מאדם לאדם

והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות

הם ענו רק למי ששאל, ואין לאחרים איך לדעת

מה שאתה אומר בשם ה"אדם הסביר" הוא רק כי אתה עצמך סובר שיותר מסתבר שבסתמא התכוונו שאין להעביר

אתה בעצם אומר סברא של ההגיון שעומד מאחרי הסיבה שהחליטו להמציא את הכרטיס מעבר

אולי

מסכים שזה שאלה

תאמר נטה שהיא תאסור.

הכרטיס בפי העם וגם בפי החברות, נקרא "כרטיס מעבר" - כלומר, כרטיס איתו ניתן לעבור מאוטובוס לאוטובוס ומרכבת לרכבת ומרכבת לאוטובוס ולהיפך, ללא הגבלה, במשך כ90 דקות. כעת, נדייק במינוח - "מ-ע-ב-ר". ניתן ל-ע-ב-ו-ר איתו בין הקווים. וברגע שאתה נותן אותו לאדם אחר, מתברר שהוא לא "עובר" איתו מקו לקו, אלא מתחיל נסיעה חדשה לגמרי כיוון שלא נסע איתו קודם.

ההיגיון הפשוט אומר שהמינוח "כרטיס מעבר" אין כוונתו שזה כרטיס שעניינו מעבר מיד ליד...

וצריך באמת להיות ישרים בשביל להודות בזה... קל להגיד שזה לא ככה - היצר מאוד רוצה בזה - אבל ההיגיון הפשוט אומר שהחברות רוצות להרוויח ושמטרת כרטיס המעבר מלכתחילה היא רק בשביל אותו אדם שקנה אותו.

ואם באמת יענו לי שמבחינתם אסור - אמליץ להם לפרסם את זה לכל הפחות בעיתונים לציבור הדתי אם לא גם בעיתונים לציבור הכללי ואסביר להם שבכך יכול להיות שיגרמו לרבים בציבור הדתי להימנע מלעשות כן, ולמעשה ירוויחו בכך כסף, לעניות דתי, יותר מאשר בהוצאה על הפרסומת בעיתון...

ואם זה מפורסם, גם אם אתה לא ראית בעצמך את זה, זה לא פותר אותך מהדין לא החוקי ולא ההלכתי - כי חובתך היא לבדוק את זה ולהסתכל.

זה כמו שאני את רוב חוקי מדינת ישראל לא קראתי בספר החוקים - ובכל זאת אני מחוייב ג-ם לחוקים שאני לא יודע עליהם ולא מכיר אותם.

ציטוט מאתר חברת סיטיפס:

כרטיס לנסיעה בודדת
יש לתקף את הכרטיס עם הכניסה לרכבת.
הכרטיס מאפשר נסיעות מעבר למשך 90 דקות ממועד התיקוף.
 

ציטוט מאתר אגד:

כרטיס מעבר שעתי במטרופולין תל אביב, במטרופולין ירושלים ומטרופולין חיפה

כרטיס מעבר שעתי מאפשר מעבר בין קווים שונים, ללא הגבלה, במשך 90 דקות מרגע הנפקתו. הקלק על שם המטרופולין להגדרת גבולות המטרופולין: אזור מטרופולין תל אביב | אזור מטרופולין חיפה | אזור מטרופולין ירושלים

ואיזה שוק זה פתאום לגלות שכל מה שלומדים בשיעור גמרא, כל סברות הכרס האלה שאתה מדבר עליהם - מגיעים לכדי מעשה ולכדי מחשבה בעולם שלנו? ולא רק דיינים ורבנים צריכים לחשוב ל זה - כל אחד צריך לחשוב על זה.

בתור אחד שאחד מרבותיו הוא דיין בבית דין רבני פרטי לדיני ממונות, קיבלתי ממנו הרבה על החשיבות שבהורדת עולם ההלכה מעולם של מושגים תאירוטיים אל עולם המעשה. כן, גם במקרה כמו כרטיס נסיעה.

וזה בכלל לא פשוט כמו שאתה אומר - אבל בגלל שנראה לי שאתה לא מגיע מתוך מחשבה תורנית-דתית, אין לי עניין להתדיין איתך בנשא. נראה שאת כל התסכולים שלך על הממסד הדתי ועל הדת בכלל אתה מנסה לשפוך בכל מקום שאתה רק יכול, שייערב לך. בוודאי שלא אפנה אליך באישי כדי ש"תמליץ" לי איפה להשקיע את זמני ומרצי - לא אל אידיאולוגיה כשלך אני מתחבר, באמת, סלח לי... >צ>.

אני נתקלתי בשאלה הזאת, ועד שלא גמרתי לברר אני מחמיר על עצמי, וכאשר אקבל תשובה רשמית מהחברות, גם איישם בעצמי, וגם אעלה לכאן כדי להחכים את קוראי הפורום. למרות שיש לי חשד די מבוסס שגם אם הם יגידו שכוונתם לאסור את זה, וגם רבנים יסכימו שאם החברה לא מסכימה, אז זה אסור - אתה לא ממש "תתרשם" מפסיקה זאת ותשליך אותה כלאחר יד, שכן "זה מתאים רק לשיעור גמרא עיון, אל תהיה כבד...".

ובכן - צר לי, אבל אתה ממש לא בר סמכא בשבילי ולא נראה לי שבשביל מישהו. כשאני נתקל בשאלה הלכתית או אפילו ספק הלכתית - אני לא לוקח סיכון, אני מברר. 

כואב לך לברר? הרי אם זה מותר - אז לא יקרה כלום, תמשיך כהרגלך, עולם כמנהגו נוהג.. ואם זה אסור - תדע שאסור....

"שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם:  חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם." (מסכת אבות)

אני במקומך הייתי לוקח דווקא את העניין של "סייג לחכמה שתיקה" לחומרא

עניתי כהלכה לטענות שלך. טענת שאני מתפלפל כמו בשיעור גמרא עיון - עניתי לך שהפילפול באמת צריך להיות במציאות, לא להשאיר את זה רק בשיעור הגמרא (תיכנס לשיעור של הרב שלי בדיני ממונות במציאות - ותבין. וזה להלכה. לא לגמרא). ככה שהפילפול שלי ממש במקום.

אמרת שלא צריך לחפש איסורים - אמרתי לך שכאשר יש ספק הלכתי, במיוחד בדיני ממונות הרגישים - צריך לבדוק את זה הלכתית, בין אם לבד ובין אם בעזרת רב (עדיף בעזרת רב).

אמרת שזכותי לעשות מה שברצוני עם הכרטיס - שוב, הוכחתי לך בכמה וכמה סיבות למה זה בכלל לא בטוח - ולכן, צריך לשאול את החברה. מוזמן להסתכל בעוד חיזוקים שלי כאן בשרשור.

אמרת שאתה הייתה ממליץ לי לי ולחוש המוסר התורני הנעלה שלי לתיקון עולם, להתמקד בדברים אחרים - ועניתי לך כהלכה שאתה כלל לא בר סמכא בשבילי שאקשיב בכלל לאי זו המלצה שלך.

מצטער - אתה בא מתוך קינטור, אתה בא מתוך רצון "לדפוק" את הדת - וזה ברור מכל כך הרבה מקומות שאתה כותב כאן, אני יודע שתיתמם, אבל זאת האמת. גם אם לכאורה יש "אינטליגנציה, בדבריך - מקורם הוא מקור של רצון לניגוח, לא של בירור האמת. זה מה שניסית לעשות איתי כאן - להתנגח. כי אם היה חשוב לך לברר את האמת היית בודק  את זה הלכתית. במקום זה מפריח הצהרות באוויר, ומביא קטעים מחז"ל על גולם וחכם. מצטער - זה לא קונה אותי וכמוני, עוד רבים באתר הזה.

אם היית בא כדי לנהל דיון אמיתי על ההלכה - מילא. אתה בא רק בשביל להתנגח, ותמיד קופץ איפה שניתן להתנגח בדיוק בנושאים מסויימים. מעניין למה. 

אז אכן - עניתי לעניין על דבריך - אז תודה שהראית עכשיו לכולם שאני חכם (רק חסרה לי קצת צניעות אבל זה נאמר בעיקר בציניות כלפי דבריך, אז זה בסדר).

אם כבר סייג לחוכמה שתיקה - זה מומלץ בעיקר למיש רוצה אך ורק להתנגח, גם אם נראה לו שדבריו אינטלקטואלים. עדיף שתשתוק - ככה תצבור יותר נקודות זכות בשמיים עם אי ניסיון לקעקע את ההלכה , את הדת ואת הרבנים.

ואם חשובה לך הדת - בבקשה, אל תגיב ככה, תבדוק, תיתן מקור תורני והלכתי לדבריך. אני פועל עכשיו ככה, כדי לחפש מקור להאם זה מותר או אסור. אתה לא עושה זאת, כי זה לא מעניין אותך- לא באת בשם היהדות או ההלכה.

מקווה שיהיה לך טוב.

אם השמש זורחת לך מהמקום שנהוג לשבת עליו

אבל כתר לא רוצה את זה כאן אז אני אמנע מלהמשיך.

רק אגיד ככה - באמת שמיום ליום אני לומד יותר שאין באמת עניין להגיב להודעות שלך. הטימטום שלי אולי הוא בקטע הזה שכל פעם מחדש אני נותן צ'אנס וחושב שאולי זה בכל זאת יעבוד. מססתבר שלא.

חיים טובים.

(אא"כ הם קיבלו אישור חריג)
הנה הנוהל:

1. חוזה מסוג כרטיסיה:
   1. בעת מימוש זכות נסיעה, יופחת מספר אחד במונה.
   2. במקרים בהם מבקש הנוסע לממש זכות נסיעה עבור מספר נוסעים, יאפשר זאת הנהג, או לחילופין תתאפשר מימוש זכות הנסיעה באמצעות מכשיר כרטוס מתאים כגון עמדת מכירה אוטומטית או מאמת מצויד בכפתורים.
   3. ניתן לממש את חוזה הנסיעה עבור מספר נוסעים באותה נסיעה במקרים הבאים בלבד:
      1. נוסע "רגיל".
      2. נוער - עד גיל 12 בלבד.
   4. במקרים בהם מבקש הנוסע לממש זכות נסיעה עבור מספר נוסעים בעלי הנחה יעודית, יוודאו הנהג או המבקר שכל נוסע המתלווה לבעל הכרטיס עומד בקריטריון המתאים למימוש זכות הנסיעה על פי ההנחיות שקבע משרד התחבורה.
   5.  

מתוך הציטוט שאתה עצמך הבאת:

או לחילופין תתאפשר מימוש זכות הנסיעה באמצעות מכשיר כרטוס מתאים כגון עמדת מכירה אוטומטית

איך אתה מסביר משפט זה? האם עמדות המכירה בתחנת הרכבת הקלה שמאפשרות לכל אחד לקנות כרטיס לא מקיימות את הנוהל הזה? ואז לכאורה הנהג - או המכשיר במקרה הזה, לא חייבים לאפשר מימוש של כמה נוסעים ברב קו אחד...

ובכלל - העובדה היא שלא ניתן לחייב רב קו בודד פעמיים באותה נסיעה ברכבת, וזה גם יכול להיות מאוד לטובת הלקוח למנוע איבוד מיותר של "ניקובים" - אז איך אתה מציע שזה ייעשה בכל זאת?

נראה לי שאם הרכבת הייתה עד כדי כך מפירה את ההנחיות באמת, אז מישהו כבר מזמן היה שם לב ומגיש תביעה ייצוגית בעניין וזוכה בה ואז היו משנים את הנהלים. בנתיים למיטב ידיעתי זה לא קרה, נכון?

מדובר על אותה זכות של מימוש זכות נסיעה של מספר נוסעים

עמדות המכירה לא מאפשרים חיוב של כמה אנשים על אותו כרטיס וזה מה שהנוהל דורש

הסיבה  שלא ניתן לחייב ברכבת לכמה היא לטובת החברה, לחסוך צורך במכשיר מסובך יותר ככל הנראה.

הפתרון פשוט- כפתור אישור של חיוב כרטיס נוסף אם אני רוצה לנקב יותר מאחד (אגב זה הכוונה מאמת מצויד בכפתורים)

ייתכן שכמו בחברות ומקרם אחרים, שהרכבת קיבלה אישור מיוחד לא לעבוד ע"פ הנוהל הזה, אבל זה סיפור אחר...

אבל נתקלתי בתשובה במקרה:

מותר להעביר כרטיס של הרכבת הקלה.

(מה שמעניין, שהרב כן התייחס בשאלה אם מותר או אסור- למה החברה אומרת.)

מה יגרום לי ללכת לקצה השני? שאני אראה צורך לאזן

כלום לא ישנה את דעתי.

הרצון שלי לחיים פשוטים

אבל עם השנים צצו הזדמנויות ודברים מעניינים

שעשו אותם לפעמים יותר סוערים

וזה נותן הרבה עניין ומשמעות בחיים

כשזה מתאים בקצב 

על בסיס רוגע ושלווה.

ואולי כשאזדקן אעדיף את השקט

בית שכיף לחזור אליו וטוב להיות בו

אבל לא שגרה אפרורית אלא הרבה יציאות, שמחה וכיף. 

מקווה שזה נקרא מספיק סוער

כמה אחריות יש לך על הכתפיים כיום

ואם זה אמור להשתנות בקרוב

ככה בתחושה שלי לפחות, וזה ילך ויפחת ככל שאתמקצע ואקבל ביטחון בעז"ה.

זה לגבי העבודה.

לגבי החיים עצמם, אז כן, אני רווקה הוללת כמו שאוהבים לומר ואין לי אחריות על משפחה/ ילדים

יהפכו את הכל לפשוט יותר.

אם אתה מחפש ריגוש אז שיהיה מוצלח וחיובי.

אם אתה מחפש פשטות מה זה אומר? לחיות כמו האמיש או מורמוני? לחיות כמו נזיר בודהיסטי או לחיות כמו פועל סיני במפעל לייצור מקלות אוזניים כדי להתקיים מחופן אורז ביום? לדוג דגים באנטרטיקה ולאבד תחושת זמן כמו אסקימו?

גם זה לא, אם אתה מחפש חיים פשוטים שיהיו מוצלחים.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

מתי שהוא....לחתור ולהשקיע באיזון הנכון בין הגשמיות לרוחניות,

לזכור תמיד את המטרה, כיהודים.

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

ככל שמשקיעים יותר בקריירה בין אם ברמה של יותר שעות נוספות / זמינות אחרי שעות העבודה / כו' (או לחילופין לימודים השתלמויות) ככה לרוב מטפסים בסולם

ודי קל להגיע למצב של יותר מדי עבודה ביחס לרמת ההשתכרות שבאמת נדרשת ככה שה"פינוק" עולה בזמן ובבריאות יותר ממה שהוא שווה

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

במדדים רחבים ותנצל את הריבית דריבית.

תלמד מקצוע שיפרס אותך ולא תחביב יקר שיקטלג אותך כחכם.

בכל מה שנוגע לדייטים, תלך יד ביד עם ה', הוא יכוון אותך.

אפילו בתחום זניח כלשהו, כי לניירת יש משמעות אצל הרבה מעסיקים, בדגש על המגזר הציבורי.

וגם לשמור על הבריאות - בכל מקרה, החל מגיל 35 פחות או יותר, הגוף מתחיל להישבר, ולקראת גיל 40 מרבית האנשים יסבלו מבעיה כרונית אחת לפחות. אז למה להעמיס?

נ. ב. תתחתנו בגיל מוקדם, בגבולות הסביר. לקראת גיל 50 עדיף להיות הורה לבני 20+ ולהשקיע בעצמך (ע"ע מצב הבריאות) מאשר להמשיך ולהתרוצץ עם הילדוד'ס.

שזה מעט מאוד משרות במדינה ששואפת לקפיטליזם.

דווקא את זה הייתי מייעץ לא ללכת כי רוב האקדמיה היא בזבוז זמן וכסף בשוק החופשי למעט תחומים מאוד מסויימים STEM, משפטים וראיית חשבון, זה בגדול.

הוראה ורפואה ופרה רפואה גם כן אבל הם מכוונים למגזר הציבורי.

רוב רובה של האקדמיה מיותרת ואנשים כדי להתפרנס עדיף שילמדו אשכרה מקצוע מעשי.

שפותחת דלתות נוספות. אותו בעל מקצוע מעשי יכול לחוות פיטורין/למאוס במקצוע, ואז התואר שבידיו יאפשר לו להוציא תעודת הוראה, לעשות הסבה וגם להתברג אל תוך המגזר הציבורי שעדיין מונה מאות אלפי עובדים.

וואו.

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

בהמרת המתח הדרמטי בשעמום קיומי

​בגרוויטציה רגילה, דוקים הוא משחק של עצבים מתוחים, נשימה עצורה ואצבעות רועדות. בגרוויטציה אפס, המשחק הופך רשמית לדבר הקל ביותר ביקום כולו.

​אפס אחוזי פסילה: אתה יכול לגשת לדוק הצהוב, להעיף אותו עם האגודל, לתפוס אותו בשיניים או לעשות איתו ג'אגלינג. מכיוון ששאר הדוקים נמצאים כעת במרחק של שלושה מטרים ממנו ונעים לכיוון המטבח, אין שום דרך פיזית להיפסל.

​

ניצחון מובטח: המשחק מוגדר כהצלחה מוחלטת ב-100% מהמקרים. אתה תמיד מנצח. הבעיה היא, שברגע שאתה מבין שאתה לא יכול להפסיד, אתה נאלץ להתמודד עם העובדה שאתה פשוט אדם בוגר שרודף אחרי חתיכות פלסטיק צבעוניות שצפות בחלל.

לאסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית.. 😃
 

בינתיים יש תיעוד של משחקים אחרים בתנאי חוסר גרוויטציה…

Gemini אומר:
 

למרות שלוח הזמנים של האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עמוס ומחושב בדיוק של דקות, יש להם גם זמן פנוי (בעיקר בסופי שבוע ובערבים). פסיכולוגים של נאס"א מעודדים אותם מאוד לשחק, שכן משחקים קבוצתיים חיוניים לשמירה על בריאותם המנטלית, הפגת השעמום וחיזוק הגיבוש החברתי.

התנאים הייחודיים של חוסר כבידה (מיקרו-כבידה) שינו לחלוטין את הדרך שבה הם משחקים, והובילו לכמה המצאות ומשחקים מרתקים:

## 1. משחקי קופסה (בגרסת החלל)

משחקי קופסה רגילים הם סכנה בחלל – חייל שנופל או קובייה שנזרקת עלולים לרחף לתוך מערכות אוורור או מכשירים רגישים. לכן, המשחקים עברו התאמה מיוחדת:

* **שחמט חלל:** משחק השחמט פופולרי מאוד בתחנה (במיוחד בקרב הקוסמונאוטים הרוסים). לוחות השחמט בחלל אינם מגנטיים (כדי לא להפריע למערכות האלקטרוניות בתחנה), אלא משתמשים ב**ולקרו (צמדן)**. כל כלי וכל משבצת מצוידים בולקרו כדי שהכלים יישארו במקומם. בעבר אף נערכו משחקי שחמט היסטוריים בין אסטרונאוטים בחלל לבין אנשים על כדור הארץ.

* **סקרבל (Scrabble):** האסטרונאוט הקנדי המפורסם כריס הדפילד לקח איתו גרסת נסיעות של סקרבל. גם כאן, כל אות קטנה הוצמדה ללוח באמצעות ולקרו. הדפילד סיפר שאם אות אחת הייתה מתעופפת, לרוב היו מוצאים אותה בסופו של דבר במסנני האוויר של התחנה.

## 2. משחקי וידאו

מכשירים אלקטרוניים קטנים וקלים הם אידיאליים לחלל:

* **טטריס ו-Game Boy:** בשנת 1993, הקוסמונאוט אלכסנדר סרברוב לקח איתו מכשיר גיים בוי ומשחק טטריס לתחנת החלל "מיר" (קדם-תחנת החלל הבינלאומית). בכך הוא הפך לאדם הראשון ששיחק במשחק וידאו בחלל. הגיים בוי הזה נמכר מאוחר יותר במכירה פומבית בלמעלה מ-1,200 דולר.

* **StarCraft:** האסטרונאוט דניאל בארי לקח איתו עותק של משחק האסטרטגיה המפורסם *StarCraft* לתחנה בשנת 1999, וסיפר שזו הייתה דרך נהדרת עבורו להתחבר למשפחתו שנשארה מאחור.

* **מציאות רבודה (AR):** בשנים האחרונות נאס"א שלחה לתחנה משקפי *HoloLens* של מיקרוסופט (לצרכי עבודה). האסטרונאוטים ניצלו אותם גם כדי לשחק במשחקי מציאות רבודה כמו *RoboRaid*, שבו הם "יורים" בלייזרים על חייזרים וירטואליים שפורצים מקירות התחנה האמיתיים.

## 3. ספורט ומשחקים פיזיים מומצאים

החלק המאושר ביותר של הפנאי מוקדש לניצול חוסר הכבידה כדי להמציא משחקים שאי אפשר לשחק בכדור הארץ:

* **"חץ וקשת" ודרטס חלל:** כריס הדפילד המציא גרסת דארטס (חיצים) בטוחה לחלל (שכן חיצים חדים מסוכנים מדי). הוא בנה חץ באמצעות סוללת מצלמה כבדה כראש, אזיקונים כגוף החץ, ונייר כנפיים. החיצים הללו ריחפו באטיות ובאלגנטיות מקצה אחד של הקבינה לקצה השני.

* **אולימפיאדת החלל:** בעת שנערכו משחקים אולימפיים בכדור הארץ, האסטרונאוטים קיימו "אולימפיאדת חלל" משלהם. אחד המשחקים הפופולריים היה **"כדור ללא ידיים"** (No-hand ball) – האסטרונאוטים היו צריכים להעביר כדור פינג-פונג מצד לצד או דרך חישוקים, אך ורק באמצעות נשיפת אוויר מהפה, מבלי לגעת בו בידיים.

* **בייסבול וכדורגל לשחקן בודד:** האסטרונאוט היפני סאטושי פורוקאווה הדגים כיצד בחוסר כבידה אפשר לשחק בייסבול לבד – הוא חבט בכדור עם מחבט, ואז ריחף במהירות עצומה לקצה השני של החדר כדי לתפוס את הכדור שהוא עצמו חבט בו.

> **בונוס היסטורי:** המשחק הפיזי הראשון מחוץ לכדור הארץ לא היה בתחנת החלל, אלא על הירח! ב-1971, האסטרונאוט אלן שפרד (במשימת אפולו 14) הבריח איתו ראש של מחבט גולף ושני כדורים, חבר אותם לכלי איסוף דגימות, וחבט בכדורי גולף על פני הירח. בשל כוח המשיכה החלש, הכדורים עפו למרחק של מאות מטרים.

>

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

לניהול פורום שכיום נטוש

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

מה עומד ביסוד התחושה הזאת?

– אם יש לך מחשבות לא מאורגנות, אז אוקיי, שיחה זאת אחת מיני דרכים רבות לסדר אותן (ובכלל, לא כל המחשבות צריכות סידור, לפעמים עדיף פשוט לתת לעצמך לחיות את ההווה).

– אם זה כדי ש"יבינו אותך", מה בעצם נותנת העובדה ש"מבינים אותך"? יש בזה תועלת מטפיזית, מעבר למה שאתה מייחס סובייקטיבית לעובדה הזאת?

– אם זאת תחושת בדידות, האין משהו אחר, כיפי, שתוכל לעשות כדי למלא את החלל הריק?

קראתי פעם בספר של פסיכיאטר נחשב שחלק גדול מהחוסן שלנו הוא היכולת ליצור מעין "הורה פנימי" או "מדריך פנימי" או איך שלא תרצה לקרוא לזה. בן־זוג פנימי. קבוצת מעודדות פנימית. לא ממש כדמות, אלא כפונקציה שדוחפת אותך, נותנת לך כוחות, אתה יכול לדבר איתה (יענו, לא במובן של חבר דמיוני, אלא פונקציה פנימית בתוכך שמסוגלת לנתח – גם לאו דווקא לנתח, אלא יותר כמו "לסדר" את עולמך הרגשי).

זה נושא שהזכיר אותו בדרך אגב בהקשר של הפרעת אישיות גבולית כמדומני כך שלא היה שם הסבר אבל בגדול אפשר לגשת לזה מכמה כיוונים שונים.

במסגרת הכללית, האדם הוא כמו חֶברה בע"מ קטנה. כשהוא נולד, אין לו מושג מכלום וכל הפונקציות שלו הן במיקור חוץ (חום ביטחון מזון היגיינה תשומת לב צרכים רגשיים). בהדרגה ככל שאדם צובר ניסיון בחיים ככה הוא יכול לבצע יותר ויותר פונקציות לבד, עד שהוא מגיע לאיזשהו אקוויליבריום מסוים שבו הדברים "עובדים" (גם אם לא בהכרח באופן אופטימלי).

אז נניח אקוויליבריום לא אופטימלי: בן־אדם חי לבד אבל לא יודע לנקות ולא יודע לבשל. זה אומר שאו שהוא חי רעב בזבל, או שהוא מבזבז המון כסף על שירותי משק בית + אוכל בחוץ (=מיקור חוץ). אלא שאוכל בחוץ יכול להיות יקר ולא תמיד זמין. ולפעמים המנקה מבטלת. אז אם בשלב מסוים נמאס לו הוא פותח את ספר ההוראות של המטאטא ומתחיל לטאטא. וגם לומד איך מכינים חביתה בסיסית. כן זה קשה ומטורף אבל אנשים עושים את זה מי היה מאמין. ככה זה גם בהרבה חברות, בתור התחלה קונים כל־מיני שירותים במיקור חוץ עד שזה נהיה יקר ולא משתלם וכבר יותר קל להכניס את הידע הזה לתוך החברה ו"לעשות זאת בעצמך".

היות ורבים צרכי האדם, לכל אחד יש איזה עניין שמצריך דגש מיוחד. למשל יש אנשים שמאוד קשה להם לקבל החלטות. אז או שהם יכולים "להתעלק" על מישהו החלטי (אם זה עובד זה עובד אין לי בעיה, אבל אם זה לא עובד אז...) או להתחיל להעסיק בתוך המוח שלהם "יועץ אסטרטגי פנימי". פשוט ללמוד לקבל החלטות.

או מישהו אחר שמאוד סובל משעמום. אז אפשר להציק בלי הפסקה לחברה הכי טובה... או להקים מערכת בידור פנימית אצלך בתוך הראש! זה הרעיון. וברגע שיש לך כל הכוחות הנפלאים האלה, ממילא אתה חושש פחות כי אתה יכול לעשות הכל ולהתגבר על הכל.

זה נשמע כמו פסיכולוגיה בשקל אבל האמת לא ממש רציני קראתי על זה וגם דיברתי על זה עם אנשי מקצוע בשיחות מטא והתלהבו מזה מאוד.

אז ראשית תתחיל מלשאול את עצמך: איזה איש מקצוע פנימי הייתי צריך? או מה הייתי רוצה לדעת לעשות? הזכרת לצורך העניין חרדה, דע לך, יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות עם חרדה – אם בהקשר של מיינדפולנס/קרקוע/תרגילים פיזיים/קוגנטיבי. נושא שנחקר המון. לא הכל בהכרח עובד מושלם, אבל למה לא לנסות לחקור את הנושא? מה עוזר לחרדה? במקום שתהיה תלוי לחלוטין בחסדי מישהו שיצטרך "להכיל" אותך ולהקשיב לך כו' למה לא תכיל את עצמך? או בנושא של קבלת החלטות: לקפוץ למים, לפתח כל־מיני כלים שעוזרים לקבל החלטות (רשימת בעד ונגד ו־CUTOFF או דברים בסגנון), או בנושא של בדידות: להיות אתה החבר הכי טוב שלך.

בקיצור תחשוב לגבי זה אני לא יכול לומר לך בדיוק מה אתה צריך או איך בדיוק תיראה הפונקציה של "החבר הפנימי" אצלך אישית אבל חושבני שזה כיוון פצצה.

אבל תודה בכל אופן.

התגובות שלך נוטות להחכים (או לפחות לתת תחושה כזו).

כן ידוע שתגובותיי נכתבות בחכמה חתולית זמנית מופלאה (או לפחות נותנות תחושה כזאת).

מה יקרה כשייגמר הזמן. מה אז יעשה החתול? או למה הוא ייהפך...

אבל עזוב.. אסור לנצל"ש שירשורים של אחרים.

חתולים אחרי שהם מגיעים לגיל מופלג הזנב שלהם מתפצל לשניים והם הופכים לנֶקוֹמַטַה.

Nekomata - Wikipedia

בלי קשר לפותח השרשור מרגישה שזו זעקה שמבקשת להיזעק, ולי יש עכשיו מילים עבורה אז מניחה אותן פה :

למה צריך מישהו?

בהכי פשוט - כי ככה.

וביותר מילים - כי ככה העולם בנוי.

העולם בכללותו, בטבעו, בנוי על מערכות יחסים (בין אם מערכות גומלין הדדיות, טפיליות או במערכות אחרות).

גם היצורים הכי סוליסטיים בעולם, גם בעולם הצומח וגם בעולם החי, מנהלים מערכת יחסים עם יצורים אחרים בסביבתם.

מייצרים תקשורת מסויימת, בפרט עם בני מינם.

ואם הם כך...

על אחת כמה וכמה בני אדם.

בני אדם בנויים לחיות בסביבה של חברה וקהילה כזו שמאפשרת תמיכה ועזרה הדדית.

ועם כמה שאפשר למצוא מיליון סיבות למה אנחנו לא באמת זקוקים למישהו, ושיש פתרונות אחרים, בפועל בחיים עצמם אנחנו לא בנויים ללבד הזה לאורך זמן.

לא אני אמרתי, התורה מלמדת אותנו.

הרבה מאוד מהמצוות שאנחנו לומדים עליהן בתורה ומבקשים לקיים בחיינו, נוגעות לבין אדם לחברו ולדרך לייצר חיי חברה וקהילה תקינים ובריאים, מחברים ומחוברים לנשמה שלנו, הפרטית והכללית.

הן נוגעות ומלמדות אותנו לגבי ההיבטים הרגישים והעדינים ביותר במרקם החיים המורכב, מתוך תשומת הלב לפרטים השונים שמרכיבים את הכלל. ואת זה לומדים גם מהנהגותיהם של אבותינו ומנהיגינו לאורך הדורות.

הבחינה של לא טוב היות האדם לבדו, היא בסיס ויסוד לא רק בהיבט הזוגי, אלא גם בהיבט החברתי העמוק.

להתהלך בעולם תקופות ארוכות בתחושה של אין עם מי לדבר, אין מי שיקשיב... זה נורא.

קשר עם אדם קרוב שנמצא שם, פשוט נמצא שם גם אם אין לו דברים חכמים מדי לומר, זה צורך בסיסי.

שכשרוצים לשתף במשהו שמח או סתמי, או לפרוק מהלב, יש מי שנמצא שם לשמוע ולאסוף, ולחזק... והוא עושה את זה מהלב (ולא צריך לשלם ולפנות זמן ביומן כדי שזה יקרה).

שכשרוצים לחלוק זמן איכות שנותן כח וממלא, יש עם מי לתכנן ולעשות וליהנות.

וזה הרבה לפני שבכלל מגיעים לניתוחים פסיכולוגיים, טיפולים, בניית חוסן פנימי, תקשורת מיטיבה של ההורה עם הילד הפנימי ודומיהם.

כי זה הרבה לפני ה'תבינו'.

זה עוד ברמת ה'תראו'.

פשוט תראו אותי, במובן הכי פשוט ובמובן הכי עמוק.

אי אפשר לאמוד בכלל את הערך של חברות אמת נוכחת בחיים של האדם וכמה זה בפשטות נותן חיים.

יש לנו כח לתת חיים בהתעניינות פשוטה וכנה,

אז בואו ניתן חיים!

ולא צריך ללמוד רפואה או פסיכולוגיה בשביל זה...

אלא פשוט להיות שם עם הלב בענווה.

ורק להקשיב ללב שזועק שזה כל מה שהוא צריך עכשיו.

נוכחות והקשבה.

(חשוב לי לומר שאין בדברים שלי כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אי מי, במיוחד לא כלפי כותב התגובה. נעזרתי בתגובה הזו כדי להמשיך לעולם את המילים שביקשו לצאת ולעורר על מה שהתבקש).

אפשר לתת מקום ללב לזעוק את בדידותו כמה שרוצים גם לקבל את המקום הזה באהבה ובהכלה.

השאלה שלי היא האם זה משהו שמזיז קדימה.

אם חברויות אמת משמעותיות וזמינות אכן יכולות לתת מענה הולם, אז למה לא, אם זה עובד זה עובד.

אלא שעל־סמך המצב שמתאר פותח השרשור, מה אפשר לייעץ בכיוון הזה? לפנות לאנשים ברחוב? לעבור על האלפון מבית הספר ולנסות לחדש חברויות נשכחות? לחפש חברים במרשתת? כאילו, אין בעיה, אם זה עובד, זה עובד...

כשהמשאבים האלה אינם זמינים אפשר אכן להיות שקוע במשבר קיומי, אבל חושבני שאין זו גזירת גורל כי אפשר לעשות גם מסע אל הנפש פנימה ולמצוא שם באר מים חיים. אם אין לחם נאכל עוגות.

במקור קראתי את הרעיון ביחס להפרעת אישיות גבולית שזה מצב שבו הצורך לא יודע שובע לכן בלתי־פתיר באמצעים חיצוניים ברמה הגיונית. מה שמצריך שינוי מערכתי. כלומר אם הדרך הזו חסומה אז מנסים משהו אחר. לא באתי לשלול שום גישה או רעיון אחר אלא רק לתת את הכיוון שלי בתקווה שהוא יכול לעזור כחלק ממגוון רעיונות.

///

במאמר מוסגר כחתול זמני איני חברתי במיוחד לכן "פשוט תראו אותי" פשוט לא אינטואיטיבי בשבילי ברמה שזה לא ממש אומר לי כלום. כאילו, אני מבין שלאנשים אחרים זה כן מובן מאליו... אבל זאת דווקא ההזדמנות שלי לנצל את מקומי המוזר כנקודת ארכימדס להציע מבט שונה גם אם הוא קצת מתכתי ופרגמטי מהמצופה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים