אומרים לילדה שהמורה לא נהגה כשורה אבל עדיין נכבד אותה.

וגם אומרים לה שהפיתרון ההלכתי שהיא מצאה הוא יפה.

וגם שמרה על ההלכה.

(מדברת מהפן של המורה)

יש בנות שמברכות  לפני כולן בשביל הענין (ולפעמים מפריעות אח"כ בזמן התפילה של כולן )ואם המורה תרשה פעם אחת- זה עלול לחזור על עצמו אצל בנות אחרות.

אצלי הכיתה  קטנה אז אני מסתפקת בפרצוף בלתי מרוצה וגערה קטנה, אבל בכיתה גדולה  אני מבינה שהמורה צריכה לתפוס יותר קצר.

באמת היה יותר נכון מצד המורה לבקש שתברך ללא שם השם-(ויתכן שלא עלה בדעתה רעיון כזה באותו רגע)

וגם לא הייתי מטילה על הילדה עבירה אם לא תשמע, התלמידה צריכה לעשות מה שהמורה אמרה כי היא מורה וחובה לשמוע בקולה....

מצד הבת שלך כל הכבוד לה על הכבוד למורה והפניה המכובדת, ובמיוחד על הפתרון הגאוני שמצאה.

אם אכן דיברה בטון מכובד מגיע לה פידבק חיובי  מצידכם.   ספרו לה כמה אתם גאים בה.

גם לא בירכת לבטלה - וגם לא "רבת" עם המורה. אבל היתה למורה קצת טעות - כי להקשיב למורה, זה לא על ברכה לבטלה, אולי היא לא הבינה שבאמת בירכת וחשבה שסתם אמרת.. אני אסביר לה.

בכך לפטור את הילדה מהסיפור.

ולדבר עם המורה (ה.... אני-לא-יודע-מה..) הזאת..

למה המורה ה---זאת?

ועם זאת, אני מצטרפת לביקורת על המורה.

אני חושבת שזה היה יכול להיות הרבה יותר חינוכי לתת אמון בילדה (במיוחד בגיל כזה צעיר, שהילדים הם פחות "חכמולוגים" מילדים גדולים יותר), ולומר לה שתשב בשקט בלי לדבר, כדי לא להפריע לחברות שמברכות, מאשר להורות לתלמידה לעשות משהו שלא אמורים לעשות (לברך פעמיים), וכשהתלמידה מעמידה אותה על טעותה (בצורה נעימה, לדעתי)- לא לקבל את דברי התלמידה, כאילו המורה היא הסמכות העליונה, מעל הכל, והיא אינה טועה לעולם. בעיניי זה מאוד לא חינוכי לנהוג כך.

(ואת זה אני כותבת כמורה. כשהתלמידים שלי מתקנים אותי או מעמידים אותי על טעותי, אני בודקת עם עצמי אם טעיתי או לא, ואם כן, אני מתקנת. בעיניי זו גדולה להודות בטעות שלך, וזו יוהרה לומר שאתה צודק, גם כשמראים לך כשאתה טועה).

זה דבר מאד חמור ולא-חינוכי לדעתי.

ואם יש לה "סיבות מיוחדות", או שהמעשה לא היה בדיוק כך, שתסביר לאבא ונראה. 

לפי הנתונים כפי שצוטטו - זו התנהגות חמורה: "לאלץ" ילדה להגיד סתם שם ה', נגד כל מה שהיא מורגלת; זה יכול לעיתים להיות גם בעל משמעות נפשית חמורה. בחינה של אלימות.

והיא אמרה שיש "היתר" לומר לילדים לברך שוב

וזה לא ברכה לבטלה לצורך חינוך

ניסיתי קצת לחפש, ומצאתי שיש מי שכתב שאם הילד אומר ברכת המזון בחצי דקה, והוא טוען שהוא קרא הכל, ואתה רואה שזה חוזר על עצמו, אתה יכול לחייב אותו לחזור לברך כדי שילמד שלא כך מברכים, אע"פ שלמבוגר אסור לחזור במקרה כזה, כי סוף סוך הוא בירך. והסיבה לזה היא שזה לצורך חינוך (כמו שמותר ללמד לילדים ברכות עם שם ה', ואין בזה איסור ברכה לבטלה)

כנראה שהיא חשבה שזה סוג של היתר גורף, שכל מה שהמורה צריכה לחינוך מותר לבקש מהילדים לברך

אבל לדעתי זה ממש טעות. הילדה לא עשתה שום דבר רע, וזה לא חוזר על עצמו. את סתם מחנכת אותה לזלזל בברכה לבטלה, ועושה לה קונפליקט בין המחויבות שלה להקב"ה לסמכות של המורה

זה הזכיר לי (בהגזמה גדולה) שיש חיילים שעומדים בפני נסיונות כאלה כשהמפקד מבקש משהו שהוא חילול שבת ברור, והחייל צריך לעשות קומבינות בשביל להסתדר עם המפקד בלי לחלל שבת.

אני לא חושב שזה בסדר שמורה תכניס ילדה לסוג כזה של נסיון

זה כנראה שייך ל"היתר" שיש למורים מסויימים, בדמיונם, להמציא תירוצים כדי לחפות על התנהגות לא הולמת..

מה שהיא עשתה (אם אכן האמינה לילדה שבירכה, וידעה שהילדה חשבה שכבר בירכו), זה ההיפך מחינוך. שלא תדבר בשם "צורך חינוך". 

מורה בכיתה ב' אינה פוסקת הלכה, אבל אמורה להבין משהו בנפש ילדות קטנות. אם היתה בכוונה מברכת לא עם כולן - אז יש מקום לומר שיש אפשרות כזו, וגם אז צריך לומר לילדה: שאלנו רב (אם באמת שאלה  ולא "הקישה" מדעתה..), והוא אמר שברכה עם כולן זה כ"כ חשוב שאפילו לברך שוב (עי' בתשובה למורה ששאלה כאן..).

אבל לא להאמין לילדה, לא להסביר, לומר שה"סיבה" היא שגם לא לשמוע למורה זו עבירה... זה חינוך?!... מתאפק לא לומר מעבר לכך.

זה לא שאני מסכים עם דרכה של המורה אבל

ה...עליהום הזה...

מספיק לומר למורה שהילדה בירכה שוב ברכת המזון 

בלי לעבור על ההלכה,

גם אמירה כזו מספיק מעוררת ומשאירה את המורה עם

מחשבות ותובנות ולא מאפשרת לה מקום להתגוננות אלא 

להיפתח לפתרונות טובים יותר.

לגבי הילדה:

לשבח מאד, ממש טובה עם הקב"ה ועם אנשים,

בנוסף, נראה לי שאפשר כבר לרשום אותה לפורום צמ"ע

או אולי לנ"ו????? 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....