יש לי תלמידה ב בכיתה שהרבה פעמים אומרת לי שהיא התפללה בבית.
אחרי פעם פעמיים הבהרתי לה שהיא תתפלל שוב בכיתה.
אני יודעת שהיא לא מתפללת בבית.
(קרה לבנות אחרות שאחרתי קצת לכתה והן התפללו - למרות שידעו שאני לא מרשה-לא בקשתי מהן להתפלל שוב ובקשתי באופן ברור שזה לא יקרה)
אבל הבת הזו לא מפסיקה לבדוק גבולות . ואכן מיד אחרי שאני מבהירה שהיא כן תתפלל, היא פותחת סידור ומתפללת בלי בעיה.
אחרי השרשור של היום החלו אצלי נקיפות מצפון אולי אני פועלת לא נכון.
אני לא חושבת שאת צריכה להיות עם מצפון- יש לך אחריות לחינוך מסודר של הבנות
אבל כל הכבוד לך שאת מתבוננת שוב
קודם כל- מה זה "מרשה"?
עבודת השם היא של הילדות, לא שלך. האחריות היא של הילדות, או של ההורים שלהן- לא שלך
את רק מאפשרת את המרחב של זמן ומקום כדי להתפלל - לפי הסדרים של בית הספר
זה המנדט שלך.
את לא יכולה להגיד לבת להתפלל שוב בכיתה. זה לא במנדט ההלכתי שלך
את כן יכולה לומר לה לשבת בשקט ליד הסידור, או לומר תהילים בזמן הזה.
עכשיו - בואי נראה- מה הילדה צריכה?
היא בודקת גבולות- היא צריכה שתהיי מאוד מסודרת על המסגרות ועקבית על המשמעת.
הזהרת אותה מה הכללים של הכיתה- אוקי
איזה מדד את יכולה לתת כדי לאמת את הדברים שלה? כדי לא לפגוע בנאמנות של הדיבור שלה- אם אמרה שהתפללה אז באמת תאמיני לה שהתפללה! - בלי לתת לה מרחב לתימרונים?
לדעתי - הצעה שאת יכולה לעשות-
כשהיא מתפללת בבית- שתביא פתק מאמא שהיא התפללה. את מאמינה לה (תגידי לה את זה! חשוב!) אבל בשביל המסגרת של הכיתה את צריכה הוכחה
במצב כזה (עם פתק) או במצב שהיא אומרת שהתפללה אבל בלי פתק- שתשב לקרוא תהילים בזמן הזה. תפילה מסוג אחר.
(יש מצבים שמורה צריך לעשות דברים שהם לא לגמרי "מהודקים" הלכתית בשביל החינוך.
שמעתי ממחנך דגול כמה סיפורים כאילו)
מה זאת אומרת שהמורה לא יכולה לקבוע לבת איפה להתפלל כי עבודת ד' היא של הילדה ולא של המורה?
הילדות קטנות, אפילו מתחת לגיל חינוך, והאחריות על חינוכן הוא של ההורים שלהן! גם האחריות על עבודת השם שלהן!
במסגרת בית הספר המורה היא השליחה של ההורים לדאוג לחינוך של הילדות. לא נראה לי שאפשר לומר שזה לא במנדט של המורה...
אתן דוגמה קצת קיצונית: הבת שלי, בת השלוש, לא אוהבת ליטול ידיים בבוקר. אני לא מרשה לה לגעת באוכל לפני נטילת הידיים. האם ניתן לומר שזה לא עניין שלי? אלא עבודת השם שלה?
בבית ספר יש כללים, חלקם נוגעים גם לעבודת ד', ועל התלמידים לכבד את הכללים.
אם הורי התלמידים לא מעוניינים בכך, שיגיעו להסכם עם בית הספר, או שיחפשו בית ספר אחר שבו הכלים מתאימים לרוחם...
לגבי הדברים האחרים אני מאוד מסכימה!
נכון, זה דבר שצריך יותר בירור
יש פה גם עניין של חינוך לאחריות אישית ...
אני צריכה עוד לחשוב על זה 
שם - לפי המסופר - מקרה חד-פעמי, ילדה אומרת שבירכה, ויש גם "אליבי" (היא יצאה וחשבה שכבר בירכו), מורה אומרת (בערך) שיותר חשוב לשמוע בקולה מאשר לא לברך לבטלה.. משדרת חוסר אמון.
את יכולה להגיד לילדה הזאת: אנחנו מתפללות בכיתה, כך יש לזה יותר זמן ולא "ממהרים", גם טוב שכולן מתפללות ביחד, מקדישות לזה זמן מהכיתה, זה מזכיר כמה זה חשוב - וגם אני יכולה לעזור ללמוד להתפלל כשצריך. ובנוסף - אם חלק כבר התפללו - זה מקלקל לכולן, וגם לפעמים מישהי תשכח שלא התפללה ותגיד בטעות שהתפללה.
אחרי שהבינה את ה"רציונאל", היא גם יודעת שיכול להיות ש"בטעות" היא אומרת שהתפללה (לא "שקרנית") - אז את מבקשת שלא יקרה יותר. רק בכיתה, כדי שלא תצטרכי לבקש מההורים להזכיר לה לא להתפלל בבית..
בד"כ זה יספיק.
ובנוסף - אם את וודאית שהיא לא התפללה בבית, זה אחרת לגמרי. ילד מבין שהמורה מבין שהוא "סתם אמר"..
וגם אם לא - אפשר לסכם עם ההורים על ס.מ.ס בבקר שמוודא שהילדה לא התפללה עדיין. ולומר לילדה, שאלתי את אמא והתברר שבאמת בטעות חשבת שכבר התפללת... נו,קדימה..
בשעת הדחק מאד של מקרים כאלו - עושים "שאלת חכם", ואז אפשר לומר לילד: שאלתי רב - והוא אמר שכ"כ חשוב שכולם יתפללו ביחד בכיתה, שזה לא נקרא ברכה לבטלה אם מתפללים שוב.. (לדוגמה).
העיקר - לא לפגוע בערכים חשובים: אמון, זהירות של הילד מדבר שרגיל בו, וכו'. וגם לא אגרסיביות.
לסכם עם ההורים והילדה שבכל פעם שהיא מתפללת בבית
היא תגיע עם אישור או אפ' מסרון למורה.
כדאי לערב את ההורים (אם ניתן) ובכך לשדר לילדה
מסר של תקשורת בית - ביה"ס וכן יועיל לפתור גם בעיות עתידיות.
סה"כ נראה שהיא מנצלת את הוואקום הזה שאין
מעבר ברור בין הבית לביה"ס.
קיבלתי כיוון בעוד תחומים...
יש לי כמה השגות
לילדה הספציפית הזו יש סיבה טובה מאוד לא להסביר דברים יותר מידי במקרים כאלה(באחרים אני משתפת ומסבירה) כי היא דואגת לבדוק חוקים וכללים כל הזמן. ומה שהיא בודקת פה זה לא הלכה אלא גבולות.
לכן אני בשום אופן לא אתן לה 'לברוח' לתפילה בבית(היא מסוגלת לפתוח סידור ולסגור אותו והיא "התפללה") יש לה קפיציות כזו שלא מאפשרת לי לחרוג מגבולות, על כל חריגה אני משלמת ליום שלם של חריגות.
עכשיו נרגעתי קצת, באמת הבנתי שהמקרים שונים, (עובדה שעם בנות אחרות אני נוהגת אחרת)
ונכון מה שהורות אמר- יש באמת חוסר מעבר ברור בין הבית לבי"ס- ענין של מגבלות שפה ועוד . כמה שעשיתי בעניין, עדיין המצב אינו המצב האופטימלי..
שאין לתת לה להתפלל "בבית".
היא צריכה לקבל את המסגרת, בנחת ובבהירות.
"הסברים" - זה רק בקצרה כדי שתתרגל שיש הסבר למה שהמורה עושה. אך לא כדי לקבל את "הסכמתה"..
השת"פ עם ההורים - זה יכול להיות לכיוון ההפוך: מסכמים שהיא לא מקבלת מהם רשות להתפלל בבית, ואז ההודעה מהאמא יכולה להיות "תזכורת" שבאמת היא "טעתה" ולא התפללה בבית. אין ענין לעשות מילד שקרן בפני עצמו..
אבל כבר כתבתי לענ"ד שבמקרה זה נראה ברור "שהילדה מבינה שהמורה מבינה".. גם בבית לפעמים קורה שילד קטן אומר "התפללתי", מתעלמים, ואחרי רגע אומרים "נו, רוץ להתפלל" - והוא "עזב" כבר את האמירה הקודמת... צריך בחוכמה ורגישות "לחוש" במי מדובר.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
