יש לי תלמידה ב בכיתה שהרבה פעמים אומרת לי שהיא התפללה בבית.
אחרי פעם פעמיים הבהרתי לה שהיא תתפלל שוב בכיתה.
אני יודעת שהיא לא מתפללת בבית.
(קרה לבנות אחרות שאחרתי קצת לכתה והן התפללו - למרות שידעו שאני לא מרשה-לא בקשתי מהן להתפלל שוב ובקשתי באופן ברור שזה לא יקרה)
אבל הבת הזו לא מפסיקה לבדוק גבולות . ואכן מיד אחרי שאני מבהירה שהיא כן תתפלל, היא פותחת סידור ומתפללת בלי בעיה.
אחרי השרשור של היום החלו אצלי נקיפות מצפון אולי אני פועלת לא נכון.
אני לא חושבת שאת צריכה להיות עם מצפון- יש לך אחריות לחינוך מסודר של הבנות
אבל כל הכבוד לך שאת מתבוננת שוב
קודם כל- מה זה "מרשה"?
עבודת השם היא של הילדות, לא שלך. האחריות היא של הילדות, או של ההורים שלהן- לא שלך
את רק מאפשרת את המרחב של זמן ומקום כדי להתפלל - לפי הסדרים של בית הספר
זה המנדט שלך.
את לא יכולה להגיד לבת להתפלל שוב בכיתה. זה לא במנדט ההלכתי שלך
את כן יכולה לומר לה לשבת בשקט ליד הסידור, או לומר תהילים בזמן הזה.
עכשיו - בואי נראה- מה הילדה צריכה?
היא בודקת גבולות- היא צריכה שתהיי מאוד מסודרת על המסגרות ועקבית על המשמעת.
הזהרת אותה מה הכללים של הכיתה- אוקי
איזה מדד את יכולה לתת כדי לאמת את הדברים שלה? כדי לא לפגוע בנאמנות של הדיבור שלה- אם אמרה שהתפללה אז באמת תאמיני לה שהתפללה! - בלי לתת לה מרחב לתימרונים?
לדעתי - הצעה שאת יכולה לעשות-
כשהיא מתפללת בבית- שתביא פתק מאמא שהיא התפללה. את מאמינה לה (תגידי לה את זה! חשוב!) אבל בשביל המסגרת של הכיתה את צריכה הוכחה
במצב כזה (עם פתק) או במצב שהיא אומרת שהתפללה אבל בלי פתק- שתשב לקרוא תהילים בזמן הזה. תפילה מסוג אחר.
(יש מצבים שמורה צריך לעשות דברים שהם לא לגמרי "מהודקים" הלכתית בשביל החינוך.
שמעתי ממחנך דגול כמה סיפורים כאילו)
מה זאת אומרת שהמורה לא יכולה לקבוע לבת איפה להתפלל כי עבודת ד' היא של הילדה ולא של המורה?
הילדות קטנות, אפילו מתחת לגיל חינוך, והאחריות על חינוכן הוא של ההורים שלהן! גם האחריות על עבודת השם שלהן!
במסגרת בית הספר המורה היא השליחה של ההורים לדאוג לחינוך של הילדות. לא נראה לי שאפשר לומר שזה לא במנדט של המורה...
אתן דוגמה קצת קיצונית: הבת שלי, בת השלוש, לא אוהבת ליטול ידיים בבוקר. אני לא מרשה לה לגעת באוכל לפני נטילת הידיים. האם ניתן לומר שזה לא עניין שלי? אלא עבודת השם שלה?
בבית ספר יש כללים, חלקם נוגעים גם לעבודת ד', ועל התלמידים לכבד את הכללים.
אם הורי התלמידים לא מעוניינים בכך, שיגיעו להסכם עם בית הספר, או שיחפשו בית ספר אחר שבו הכלים מתאימים לרוחם...
לגבי הדברים האחרים אני מאוד מסכימה!
נכון, זה דבר שצריך יותר בירור
יש פה גם עניין של חינוך לאחריות אישית ...
אני צריכה עוד לחשוב על זה 
שם - לפי המסופר - מקרה חד-פעמי, ילדה אומרת שבירכה, ויש גם "אליבי" (היא יצאה וחשבה שכבר בירכו), מורה אומרת (בערך) שיותר חשוב לשמוע בקולה מאשר לא לברך לבטלה.. משדרת חוסר אמון.
את יכולה להגיד לילדה הזאת: אנחנו מתפללות בכיתה, כך יש לזה יותר זמן ולא "ממהרים", גם טוב שכולן מתפללות ביחד, מקדישות לזה זמן מהכיתה, זה מזכיר כמה זה חשוב - וגם אני יכולה לעזור ללמוד להתפלל כשצריך. ובנוסף - אם חלק כבר התפללו - זה מקלקל לכולן, וגם לפעמים מישהי תשכח שלא התפללה ותגיד בטעות שהתפללה.
אחרי שהבינה את ה"רציונאל", היא גם יודעת שיכול להיות ש"בטעות" היא אומרת שהתפללה (לא "שקרנית") - אז את מבקשת שלא יקרה יותר. רק בכיתה, כדי שלא תצטרכי לבקש מההורים להזכיר לה לא להתפלל בבית..
בד"כ זה יספיק.
ובנוסף - אם את וודאית שהיא לא התפללה בבית, זה אחרת לגמרי. ילד מבין שהמורה מבין שהוא "סתם אמר"..
וגם אם לא - אפשר לסכם עם ההורים על ס.מ.ס בבקר שמוודא שהילדה לא התפללה עדיין. ולומר לילדה, שאלתי את אמא והתברר שבאמת בטעות חשבת שכבר התפללת... נו,קדימה..
בשעת הדחק מאד של מקרים כאלו - עושים "שאלת חכם", ואז אפשר לומר לילד: שאלתי רב - והוא אמר שכ"כ חשוב שכולם יתפללו ביחד בכיתה, שזה לא נקרא ברכה לבטלה אם מתפללים שוב.. (לדוגמה).
העיקר - לא לפגוע בערכים חשובים: אמון, זהירות של הילד מדבר שרגיל בו, וכו'. וגם לא אגרסיביות.
לסכם עם ההורים והילדה שבכל פעם שהיא מתפללת בבית
היא תגיע עם אישור או אפ' מסרון למורה.
כדאי לערב את ההורים (אם ניתן) ובכך לשדר לילדה
מסר של תקשורת בית - ביה"ס וכן יועיל לפתור גם בעיות עתידיות.
סה"כ נראה שהיא מנצלת את הוואקום הזה שאין
מעבר ברור בין הבית לביה"ס.
קיבלתי כיוון בעוד תחומים...
יש לי כמה השגות
לילדה הספציפית הזו יש סיבה טובה מאוד לא להסביר דברים יותר מידי במקרים כאלה(באחרים אני משתפת ומסבירה) כי היא דואגת לבדוק חוקים וכללים כל הזמן. ומה שהיא בודקת פה זה לא הלכה אלא גבולות.
לכן אני בשום אופן לא אתן לה 'לברוח' לתפילה בבית(היא מסוגלת לפתוח סידור ולסגור אותו והיא "התפללה") יש לה קפיציות כזו שלא מאפשרת לי לחרוג מגבולות, על כל חריגה אני משלמת ליום שלם של חריגות.
עכשיו נרגעתי קצת, באמת הבנתי שהמקרים שונים, (עובדה שעם בנות אחרות אני נוהגת אחרת)
ונכון מה שהורות אמר- יש באמת חוסר מעבר ברור בין הבית לבי"ס- ענין של מגבלות שפה ועוד . כמה שעשיתי בעניין, עדיין המצב אינו המצב האופטימלי..
שאין לתת לה להתפלל "בבית".
היא צריכה לקבל את המסגרת, בנחת ובבהירות.
"הסברים" - זה רק בקצרה כדי שתתרגל שיש הסבר למה שהמורה עושה. אך לא כדי לקבל את "הסכמתה"..
השת"פ עם ההורים - זה יכול להיות לכיוון ההפוך: מסכמים שהיא לא מקבלת מהם רשות להתפלל בבית, ואז ההודעה מהאמא יכולה להיות "תזכורת" שבאמת היא "טעתה" ולא התפללה בבית. אין ענין לעשות מילד שקרן בפני עצמו..
אבל כבר כתבתי לענ"ד שבמקרה זה נראה ברור "שהילדה מבינה שהמורה מבינה".. גם בבית לפעמים קורה שילד קטן אומר "התפללתי", מתעלמים, ואחרי רגע אומרים "נו, רוץ להתפלל" - והוא "עזב" כבר את האמירה הקודמת... צריך בחוכמה ורגישות "לחוש" במי מדובר.
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
