כך שאין לי רעיונות בכיוון הזה - ודאי אחרים יוכלו לעזור בכך.

אבל אם את דואגת מה יהיה הלאה - אני חושבת שהמטפלת תסתדר עם זה. מטפלות טובות  בדרך כלל מוצאות  את הדרך להרגיע תינוק עם או בלי מוצץ כשאנחנו לא בסביבה.

העצות הלקאסיות:

1. לא בכוח. אם היא מוציאה אותו בעצבים - לא להתעקש איתה

    את רק מציעה לה בעדינות- רוצה מוצץ? ושמה לה בפה

2. לשים את המוצץ בפה וללטף את הלחי זה מעורר את רפלקס המציצה

3. לטבול אותו במי סוכר פעם פעמיים שלוש (אין לה עדיין שינים לא יקרה לה כלום)

היא מעדיפה להקשר אליכם, ולקבל חום אמיתי, מאשר להקשר למוצץ שיהפוך את יכולת ההבעה שלה לממוסכת

וודאי ואני שמחה בזה.

בבית זה בסדר, אבל מחוצה לו... (לא שאני יוצאת הרבה למקומות איתה.. אבל יצא לנו להיות במפגש משפחתי והיא היתה המון על הידיים) וזה קצת קשה..

אבל לא נורא, זה גם משמח.

ב"ה שזכית בילדה מתוקה שכ"כ שמחה ורוצה בקשר איתך 

עד שכמה מהנכדים שלה היו סרבני מוצצים והיה כל כך קשה להרדים אותם

שהיא בעצמה מגיעה לבית חולים וישר דוחפת מוצץ. לתינוק בן יום יומיים

בעקרון אני לא בעד מוצץ.

אני כן מבינה שיש מקרים יוצאי דופן, שלפעמים התינוק מעצמו כביכול דורש את זה..

(בטוחה שאתן מבינות למה אני מתכוונת )

אבל קושי בהרדמות- זה כמעט לכל תינוק קיים.. לכן, לא חייבים לתת "בכח".

תינוק זה דבר חי. וחיים מטבעם שוקקים ולא סטטים

אבל

א. גם הורים זקוקים לחיים. ולאופצית הרגעה שאינה אבא/אמא - כדי שיהיו מסוגלים להמשיך לתת חום ואהבה.

ב. מוצץ הוכח כגורם המפחית סיכון למוות בעריסה.

את המוצצי שלה והמנשא שלה והכל 

סרבנית המוצץ שלי כבר די גדולה אבל אי אפשר לשכוח את התקופה הקשה שעברה רק בערך בגיל שנה.

עד שלמדה להרדם על הבקבוק היתה צורחת שעות ונרדמת רק בהנקה...

בקבוק היא לוקחת?

כי זה גם יכול להיות בעייתי עם תינוקות כאלה...

לדעתי זה די חסר סיכוי לשכנע אותה אם לא הצלחת עד עכשיו.

משהו משעשע: קצת אחרי גיל שנה היא התחילה לקחת מוצץ כאקט חברתי, אבל היתה רק נושכת אותו...

לנו זה מאוד עזר. גם הבת שלי היתה ככה

נכון, הם יקרים, אבל קונים 1 או 2 ומסתבר שזה עוזר. (שמעתי על עוד כמה שזה עזר להם).

ויכול להיות שבהמשך היא תעבור למוצץ אחר זול יותר.

אצלנו ממנו היא עברה לגומים המגעילים ועכשיו כל מוצץ טוב, לא שהיא מתלהבת מהם, אבל זה עוזר.

ואחרי שנייה הוא פשוט טס החוצה... 

אצלי הוא הפסיק עם המוצץ בגיל חצי שנה. המשכתי להציע לו כל הזמן, והוא חזר שוב אחרי חודשיים למצוץ מוצץ, היום הוא לא עוזב את המוצץ (בן יותר משנה וחצי)

נתתי מוצץ של MAM והתמדתי כל הזמן עם אותו מוצץ, גם כדי לא לבלבל אותו.

אגב, גם אני משתדלת לתת מוצץ עוד בחדר לידה כדי שלא תיהיה שום אופציה של סירוב,

בסופו של דבר זה לטובתם כי לא כל רגע אני מצליחה להיות שם בשביל להניק (יש עוד קטנטנים...). זה מאפשר לתינוק עוד דרך כדי להירגע בלי אמא.

בהצלחה.

אצל  הילד  שלי גם  היה  ככה.  משהיא  אמרה  לי  לנסות  את  המוצצים  הכי פשוטים  מסיליקון,  מה  שהשתמשו  בעבר.  לא  תאמיני זה  עזר.  אחר-כך  שמעתי  על  עוד כמה  תינוקות כאלה.  שווה  לנסות,  לא  עולה  הרבה...החיסרון  היחיד  שזה  לא  הכי אופנתי,  אם  נגדיר  את  זה  כך...

גם ללא מוצץ מאז שהוא נולד,

יש לו לשון קשורה, אבל לא חתכנו לו, כי הוא ינק ב"ה,

והוא בלי מוצץ עד היום!

מסתדרים.... זה נכון שזה קשה, אבל ככל שהיא תגדל, היא תתרגל לישון בלי

הייתי  מציעה  לך  לבדוק  את  זה  למרות  שאני  לא  יודעת  מה  אפשר  לעשות  בגיל  שנה  וחצי.  אני  ממליצה  לך  לפנות  לפרופסור יודייסין אם  את  באיזור  ירושלים (הוא  מקבל  בלאומית  ועם  התחייבות  מהקופה  בכללית  ומן  הסתם  גם  בשאר  הקופות)

וגם התייעצנו עם מספר רופאים שאמרו שאם הוא אוכל טוב, אז אין צורך לחתוך.

אני מכירה בנ"א שחתך רק בגיל 25

כך שאם מתגלה צורך בעתיד, תמיד אפשר

בכדי לחסוך בעיות יניקה והגייה עתידית כי בגיל מאוחר זה נעשה בניתוח 

ובגלל שהוא רק נולד עשו לו ניתוק ע"י חתך קטן

וכשהוא התחיל לדבר הוא לא הצליח לומר ל'

ואז כבר היה מדובר בניתוח עם הרדמה והתאוששות עם כאבים.

אם הוא יונק טוב עדיין שווה ללכת לרופא ילדים שיבדוק כמה הלשון קשורה - נניח לי רופא אמר על ילד אחד שמה שאמרו לי לשון קשורה - לא יפריע לו לכלום - והוא צדק (הילד כבר גדול ומדבר מושלם). לילדה אחרת שגם היא ינקה מצויין - הוא דווקא כן שלח אותי לחתוך.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....