כך שאין לי רעיונות בכיוון הזה - ודאי אחרים יוכלו לעזור בכך.

אבל אם את דואגת מה יהיה הלאה - אני חושבת שהמטפלת תסתדר עם זה. מטפלות טובות  בדרך כלל מוצאות  את הדרך להרגיע תינוק עם או בלי מוצץ כשאנחנו לא בסביבה.

העצות הלקאסיות:

1. לא בכוח. אם היא מוציאה אותו בעצבים - לא להתעקש איתה

    את רק מציעה לה בעדינות- רוצה מוצץ? ושמה לה בפה

2. לשים את המוצץ בפה וללטף את הלחי זה מעורר את רפלקס המציצה

3. לטבול אותו במי סוכר פעם פעמיים שלוש (אין לה עדיין שינים לא יקרה לה כלום)

היא מעדיפה להקשר אליכם, ולקבל חום אמיתי, מאשר להקשר למוצץ שיהפוך את יכולת ההבעה שלה לממוסכת

וודאי ואני שמחה בזה.

בבית זה בסדר, אבל מחוצה לו... (לא שאני יוצאת הרבה למקומות איתה.. אבל יצא לנו להיות במפגש משפחתי והיא היתה המון על הידיים) וזה קצת קשה..

אבל לא נורא, זה גם משמח.

ב"ה שזכית בילדה מתוקה שכ"כ שמחה ורוצה בקשר איתך 

עד שכמה מהנכדים שלה היו סרבני מוצצים והיה כל כך קשה להרדים אותם

שהיא בעצמה מגיעה לבית חולים וישר דוחפת מוצץ. לתינוק בן יום יומיים

בעקרון אני לא בעד מוצץ.

אני כן מבינה שיש מקרים יוצאי דופן, שלפעמים התינוק מעצמו כביכול דורש את זה..

(בטוחה שאתן מבינות למה אני מתכוונת )

אבל קושי בהרדמות- זה כמעט לכל תינוק קיים.. לכן, לא חייבים לתת "בכח".

תינוק זה דבר חי. וחיים מטבעם שוקקים ולא סטטים

אבל

א. גם הורים זקוקים לחיים. ולאופצית הרגעה שאינה אבא/אמא - כדי שיהיו מסוגלים להמשיך לתת חום ואהבה.

ב. מוצץ הוכח כגורם המפחית סיכון למוות בעריסה.

את המוצצי שלה והמנשא שלה והכל 

סרבנית המוצץ שלי כבר די גדולה אבל אי אפשר לשכוח את התקופה הקשה שעברה רק בערך בגיל שנה.

עד שלמדה להרדם על הבקבוק היתה צורחת שעות ונרדמת רק בהנקה...

בקבוק היא לוקחת?

כי זה גם יכול להיות בעייתי עם תינוקות כאלה...

לדעתי זה די חסר סיכוי לשכנע אותה אם לא הצלחת עד עכשיו.

משהו משעשע: קצת אחרי גיל שנה היא התחילה לקחת מוצץ כאקט חברתי, אבל היתה רק נושכת אותו...

לנו זה מאוד עזר. גם הבת שלי היתה ככה

נכון, הם יקרים, אבל קונים 1 או 2 ומסתבר שזה עוזר. (שמעתי על עוד כמה שזה עזר להם).

ויכול להיות שבהמשך היא תעבור למוצץ אחר זול יותר.

אצלנו ממנו היא עברה לגומים המגעילים ועכשיו כל מוצץ טוב, לא שהיא מתלהבת מהם, אבל זה עוזר.

ואחרי שנייה הוא פשוט טס החוצה... 

אצלי הוא הפסיק עם המוצץ בגיל חצי שנה. המשכתי להציע לו כל הזמן, והוא חזר שוב אחרי חודשיים למצוץ מוצץ, היום הוא לא עוזב את המוצץ (בן יותר משנה וחצי)

נתתי מוצץ של MAM והתמדתי כל הזמן עם אותו מוצץ, גם כדי לא לבלבל אותו.

אגב, גם אני משתדלת לתת מוצץ עוד בחדר לידה כדי שלא תיהיה שום אופציה של סירוב,

בסופו של דבר זה לטובתם כי לא כל רגע אני מצליחה להיות שם בשביל להניק (יש עוד קטנטנים...). זה מאפשר לתינוק עוד דרך כדי להירגע בלי אמא.

בהצלחה.

אצל  הילד  שלי גם  היה  ככה.  משהיא  אמרה  לי  לנסות  את  המוצצים  הכי פשוטים  מסיליקון,  מה  שהשתמשו  בעבר.  לא  תאמיני זה  עזר.  אחר-כך  שמעתי  על  עוד כמה  תינוקות כאלה.  שווה  לנסות,  לא  עולה  הרבה...החיסרון  היחיד  שזה  לא  הכי אופנתי,  אם  נגדיר  את  זה  כך...

גם ללא מוצץ מאז שהוא נולד,

יש לו לשון קשורה, אבל לא חתכנו לו, כי הוא ינק ב"ה,

והוא בלי מוצץ עד היום!

מסתדרים.... זה נכון שזה קשה, אבל ככל שהיא תגדל, היא תתרגל לישון בלי

הייתי  מציעה  לך  לבדוק  את  זה  למרות  שאני  לא  יודעת  מה  אפשר  לעשות  בגיל  שנה  וחצי.  אני  ממליצה  לך  לפנות  לפרופסור יודייסין אם  את  באיזור  ירושלים (הוא  מקבל  בלאומית  ועם  התחייבות  מהקופה  בכללית  ומן  הסתם  גם  בשאר  הקופות)

וגם התייעצנו עם מספר רופאים שאמרו שאם הוא אוכל טוב, אז אין צורך לחתוך.

אני מכירה בנ"א שחתך רק בגיל 25

כך שאם מתגלה צורך בעתיד, תמיד אפשר

בכדי לחסוך בעיות יניקה והגייה עתידית כי בגיל מאוחר זה נעשה בניתוח 

ובגלל שהוא רק נולד עשו לו ניתוק ע"י חתך קטן

וכשהוא התחיל לדבר הוא לא הצליח לומר ל'

ואז כבר היה מדובר בניתוח עם הרדמה והתאוששות עם כאבים.

אם הוא יונק טוב עדיין שווה ללכת לרופא ילדים שיבדוק כמה הלשון קשורה - נניח לי רופא אמר על ילד אחד שמה שאמרו לי לשון קשורה - לא יפריע לו לכלום - והוא צדק (הילד כבר גדול ומדבר מושלם). לילדה אחרת שגם היא ינקה מצויין - הוא דווקא כן שלח אותי לחתוך.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות