אבל איך לעזעזל אני יכולה לאהוב מישו שכל כך שונא את אמא שלי, ואם היה לו יותר אומץ היה כבר פוגע בה??

זה מאוד לא פשוט ככה. 

אימא שלי מאוד משתדלת לא לדבר רעות על אבא שלי, זה מאוד לא פשוט לה, כי הוא אפעם לא  משלם מזונות וכאלה. אבל היא יודעת שזה פוגע בי שהיא מדברת עליו דברים רעים.

את יכולה אולי לדבר על זה עם ההורים שלך, לבקש מהם לא לדבר אחד על השני בנוכחותך... אולי זה יעזור.

קבלי חיבוק מעודד!

תסבירי לשניהם שאת אינך צד בעניין ואם אבא שלך רק מגדף את אימך בנוכחותך אמרי לו שאת אינך רוצה לראות אותו יותר עד אשר הוא לא משנה את דרכיו

ואז תראי מה יותר חשוב לו הקללות והגידופים על אימך או את...

כמו כן אמרי לו שאת מעוניינת לבלות איתו ולא לשמוע אותו מדבר כך 

זאת הרגשה נוראית.

יש הורים שלא מבינים שהטעות הגדולה ביותר היא לדבר על הצד השני.
אנחנו מורכבים מאבא ואמא, הם חלק מאיתנו. ולדבר על הצד השני, זה כמו לדבר עלינו. וזה כואב מאוד מאוד.

אני מציעה שתצהירי שאת לא מעוניינת לשמוע מטוב ועד רע על הצד השני. בשום אופן. את לא הכתובת לפריקות האלו. (זה מה שאני עשיתי).

עוד משהו, אני יודעת שזה קשה, אבל אל תתיחסי למה שהם אומרים בקשר לזה. הם פגועים- כל אחד בצד שלו, וההסתכלות שלהם על השני סובייקטיבית לגמרי. לכן לרוב הם אומרים דברים לא נכונים. אז לא להתיייס מטוב ועד רע. הם טועים.

הם שניהם טועים וצודקים. ולכן תנסי לא להיכנס לזה. זה מערער לנו את הביטחון.

במקביל הייתי מציעה ללכת למישהו מבוגר אובייקטיבי ולדבר איתו על הדברים. זה יעזור לך מאוד.

הרבה כוחות!

אם את צריכה עזרה או משהו, את מוזמנת לאישי.

שלום טוהר יקרה,

קראתי את כתביך והצטערתי מאוד.

זה מאוד קשה ומאוד מיותר. זכותך כבת לא להיות חשופה ללשון הרע על הוריך מולידך.

אני חושבת שחשוב להבהיר להורים איזה נזק הם גורמים בהתנהגותם זו. בטוחני שאת יקרה להם מאוד והם אינם חפצים

לגרום לך נזק וכאב, כפי שבפועל קורה. אני חושבת שכדאי ליזום שיחה עם כל הורה בנפרד, יחד עם מבוגר שאת מעריכה ושהוא לא מעורב בסכסוך אלה בצד שלך. (בשיתוף אחים אם יש) מורה, רב, דוד, איש מקצוע וכדומה. בשיחה יובהר להורים שהמצב שנוצר הוא בלתי נסבל ומנקז את דמך אט אט. 

כמו כן , כפי שכתב קודמי, דאגי לקבל תמיכה ממבוגר אחראי, ע"מ שתוכלי להמשיך בחייך באופן מיטבי.

המון הצלחה,

יעל הכהן גרין

פסיכותרפיסטית MSW

childrentalkaboutdivorce.com

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')