יש כמה אפשרויות:

1.טאקט (כן תתפלאו,אבל יש בנים עם המצרך הנדיר הזה) <צ>

2.גם הם בעצמם התכוונו לחתוך

3.אגו (לא הייתי מכנה אותו אגו גברי כי גם לבנות יש אגו מסויים או לפחות אמור להיות)

4.שכלתנות,יש כאלה שלא משנה להם כ"כ.מעדיפים פשוט להמשיך הלאה

חתכת, אז חתכת.

אין עניין "לחפור" אם את לא מעוניינת,

את רוצה לחנך? אותם? לגרום להם להשתפר לדייט הבא שלהם??

לא הבנתי..

ואני לא רוצה את הקשר אם חתכתי.

אבל זה נראלי מוזר שלא שואלים, אני למשל תמיד שואלת.

ולא רק בהקשר שלי-נראה לי הכי הגיוני שישאלו למה[גם בנים וגם בנות]

אז עניין אותי למה אנשים לא שואלים..

משתדלת לא לחפור להם אבל זה נראלי הכי הגיוני להבין למה.

טאקט ..

ובלי להכליל את כולם...

אם זה מגיע על רקע שהבחור שם לב כבר לפני כן שהבחורה מתלבטת,

או שהוא שם לב שהיא אמרה דברים שמעידים על הכיוון של ההתלבטות שלה,

הוא לא ירגיש צורך לשאול.

אם זה מגיע לו בהפתעה,

יכול להיות שהוא יודע שהיא לא תגיד לו את האמת.

במקרים כאלה אני לא הייתי שואל למה,

אלא "למה חיכית עד עכשיו? כמה זמן את כבר בתוך זה ולא אומרת?"

לעצם שאלת "למה",

הרבה פעמים אנחנו יודעים בעצמנו שזה פשוט חוסר התאמה.

רוב הזוגות לא נפרדים בגלל שאחד מהם לא בסדר,

אלא בגלל חוסר התאמה.

וכשזה חוסר התאמה אין שום סיבה לשאול "למה?",

כי זה לא ייתן לי שום דבר להמשך.

ובמקרה הגרוע יותר זה יגרום נזק,

כי האדם ייקח את זה אישית ולא יבין שזה סך הכל לא מתאים.

(ואם לבחור או לבחורה יש באמת בעיה אישית -

הכי גרוע זה לומר להם את זה כשנפרדים מהם, כי אז הם הכי לא רוצים לשמוע.

צריך להעביר את המסר דרך מישהו אחר ובשלב מאוחר יותר).

עדיף שלא שואלים. 

לא נעים להגיד את הסיבה האמתית ולמצוץ תרוץ שיסביר, זה גם הרגשה לא משהו.

בשבילי למשל, זה גזרה שאני לא עומדת בה ואם יצאתי אם מישהו ורציתי אותו כשהוא אומר את ה"לא" - 

מתוך קושי אני יכולה לפלוט פתאום "למה" ואז לשמוע את הצד השני מובך ומנסה לתת סיבה לא מסבירה שעדיף לא לשמוע. 

מצד שני אם זה קשר ארוך יותר, אני כן אשמח לשמוע סיבה.

ואם אני לא רוצה, אשתדל להסביר לצד השני.   

בהצלחה!!!

אם זה לא סיבה מביכה מידי, אלא חוסר התאמה או הסבר אחר מתקבל ולא מעליב..

אני מבינה למה לא שואלים-

לא רוצים להביך את הצד השני בניסיון לתת תשובות מגומגמות. 

או שמעדיפים לא לדעת כי אולי התשובה לא תחמיא כ"כ..

ובעיקר- זה קצת עושה תחושה של מסכנות.. למה את לא רוצה אותי? 

(אני יודעת שאפשר לשאול את זה לגמרי ענייני ולא מהמקום הזה, אבל מה לעשות שמי ששואל עלול להרגיש את עצמו ככה..      

וזו תחושה לא נעימה..)

אז במקום להעמיד אותם בדילמה בזאת, נראה לי נכון שמי שחותך יביא מעצמו את הסיבות ולא יחכה שישאלו על כך.

למה?

לא יותר הגיוני להסביר מה מפריע לך ואז לחתוך?

אם חותכים עלי ולא מסבירים למה-אני יוצא מנקודת הנחה שהיא לא רוצה/לא נעים לה להסביר,

כי הטבע האנושי הפשוט הוא להסביר למה לא חושבים שמתאים ואז להיפרד.

אני חושב שמצד ההגינות התפקיד של הצד החותך להסביר מעצמו למה הוא חותך, ולא לחכות לשאלה,

ק"ו שמדובר על קשר של יותר מפגישה או שתיים.

(ואם הסיבה היא לא משהו שנעים להגיד,אז להסביר משהו כללי)

עניין אותי למה אנשים לא שואלים.

ותכלס-אולי באמת אני צריכה להסביר בעדינות בלי קשר..

יכול להיות שהוא יודע שמן הסתם לא נעים לך שאת חותכת אותו, אז הוא לא רוצה לעשות את זה עוד יותר לא נעים בשבילך..

היא גם ככה לא תספר למה באמת

אז בשביל מה?

או שהיא תשנה מפני השלום (כדי לא לפגוע...)
או שהיא תספר חלק מהסיבות.

אני לא חושבת שהיא תמציא סתם שקרים... .

זה תלוי באמת באופי הסיבה , אם הסיבה לא נעימה להסברה (כגון : מראה או משהו יותר אישי ) - אז נכון שתקבל תשובה "לא מדויקת " / "מורחת " - ובצדק!!

אבל הרבה פעמים אין סיבה לשנות , ואפשר לומר את הסיבה האמיתית , וכתוצאה מכך אפשר ללמוד או להשתפר !

אני הייתי רוצה ללמוד!

תוכל לתקן את מידותיך או תוכל להסביר שאתה לא כזה והתדמית שגויה

לדעתי, כל עוד הקשר נפסק בשלביו המוקדמים -

אסור לשאול למה....

זה מביך, והרבה פעמים אין סיבה שמותר לספר...

פעם אחת מישהו ממש התחנן שאני אספר לו למה חתכתי, אז מה יכולתי להגיד לו?

"שמע, אתה מתנהג כמו ילד קטן וזה לא מתאים לי?"

לא תמיד אפשר לספר

וזהו.

אל תשאלו.

תעשו טובה.

תודה.

כמו שלך חשוב לפעמים לא לספר, לצד השני חשוב לפעמים כן לדעת. ג-ם אם זה נגמר בשלבים המוקדמים.

וכמו כל דבר כנראה שיש המון דעות כאן כמו שאת יכולה לראות כאן - זה מדעי החברה, לא מדעים מדוייקים, לכן ל-א ניתן לתת לזה כללים. את לא יכולה לבקש באופן כללי מכל האנשים לא לשאול אחרי פגישה/2/3/4 - לא לשאול למה חתכת, כמו שצד אחר לא יכול לבקש מכולם לשאול... או לעונת...

לכן כל אחד יעשה כחוכמתו, ישאל או לא ישאל - והצד השני יחליט אם הוא עונה או לא עונה. וכולם יישאו בתוצאות על כך.

אגב, אם כבר אמרת משהו, אז אגיד גם אני משהו - הרבה פעמים נראה שהסירוב של הצד השני להגיד למה הוא חתך - לא נובעת מאי נעימות שתיגרם לצד השני, אלא מרצון לא להביך את עצמו ומאי נעימות של הצד החותך להגיד - שלו עצמו.

בקיצור - שאף אחד לא ייקבע כאן כללים, כל אחד יעשה מה שהוא רואה לנכון, והעיקר - לא לחשוב שיש משהו שמותר או שאסור בעניין הזה. לכל מטבע כאן יש לא שני צדדים אלא בערך 200 אלף... יש כל כך הרבה דרכים לראות כל דבר שפשוט בלתי אפשרי להחליט שדבר X הוא בסדר ודבר Y הוא לא בסדר.

עוד דוגמה לכך שהעולם לא שחור ולבן.

בת אחת תתלונן שכל הזמן שואלים אותה למה היא חותכת ולא נעים לה להגיד ושיפסיקו עם זה כבר, ובת אחרת תתלונן שלא שואלים וזה מעליב כמעט כאילו הצד השני בעצמו רוצה לחתוך או שזה בגלל אגו (אולי האגו של הבחורה עצמה גורם לה לחשוב את זה כדי לצאת יותר טוב עם עצמה? נקודה למחשבה).

האם את עצמך בכל קשר שכן היה לך וביקשו ממך לדעת את הסיבה שחתכת - אם חתכת - את אמרת לצד השני את הסיבה? אם לא - את לא יכולה להתלונן ולשאול למה לא שואלים - יש כאלה שכל כך ברור להם מראש שהצד השני לא יסכים לענות שמראש מוותרים על זה. וגם - אם את לא עונה לכל אחד את הסיבה, מה חשוב לך כל כך שישאלו? (ושוב, סתם בהנחה שאת לא אומרת לכל אחד את הסיבה...)

ועכשיו למקרה ההפוך - כשחתכו אותך, אם חתכו - את תמיד שאלת את הסיבה למה חתכו? את תמיד קיבלת תשובה? מה הרגשת אם לא קיבלת תשובה? מה הרגשת אם קיבלת תשובה וחשבת שהיא מאוד מתחמקת ולא באמת נוגעת באמת? מה הרגשת אם קיבלת תשובה והיא העליבה אותך?

(סתם נקודה למחשבה - מה עדיף, לא לשאול או לשאול ולקבל תשובה שאתה בטוח ב90 אחוז שהיא חלקית ביותר על גבול ההתחמקות הבוטה, בעוד הסיבה האמיתית מוסתרת? מה יותר טוב ומה יותר גרוע?). 

בקיצור, מה שאני בא להגיד כאן בכללי - זה שאי אפשר לנתח דברים כאלו כמו במתמטיקה - כל צד יעשה מה שבראש שלו ובלבד שהוא חושב שזה עומד בגבולות ההלכה והנימוס, וידאג "לעצמו" נקרא לזה ככה - ומנגד תמיד הצד השני יכול לבחור את הבחירות שלו. אי אפשר להגדיר כאן שחור ולבן - זה יהיה עוול לעולם הפגישות ולנפגשים ולנפגשות (כמעט גכמו העוול שהרבה סטיגמות אחרות בעולם הפגישות, עושים לעולם הזה. ולא נרחיב, כל אחד מכיר לפחות כמה...אפילו משרשורים כאן).

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t606966#6732942

כשהיה לי מאוד חבל. אחרי 3 פגישות.

היא אמרה שהיא לא יכולה להסביר את עצמה - ולא ביקשתי יותר מזה.

השאלה נשאלה מתוך סקרנות למה יש כאלה שלא שואלים כי אני תמיד שואלת.

תודה רבה על התשובות המחכימות.

כן,יצא לי ששאלו אותי למה ולא עניתי כי לא רציתי לפגוע\כי זו הייתה תחושה נשית כזאת שלא ניתנת להסבר.

אני למדתי מהשרשור להסביר אם זה אפשרי. ולהסתכל בכללי יותר בעין טובה.

אבל זה לא תמיד ככה יכול להיות שהוא פשוט מתבייש לשאול אם את

חותכת אז בטח גילית בו משהו ולא נעים לו לשאול

באופן כללי כדאי לדעת שמוטב להיזהר מאד מאד לא לפגוע באנשים בהכרויות / שידוכים.

זה דבר הכי עדין ואף אחד לא אוהב להרגיש דחוי. הרי קשר, בגלל שהוא פוטנציאל לדבר הכי חשוב בחיים (חתונה! משפחה!) הוא נוגע בנפש של כל אחד במקומות הכי עמוקים, רגישים ופגיעים.

ואם כבר מישהו מפתח ציפיות כי נפגשתם כמה פעמים... זה מאד מאד עדין.

לכן בכלל הדרך היותר טובה היא להכיר מישהו דרך צד שלישי (כמו חבר/ה, שדכנית או מי שהכיר ביניכם)

ולהשאיר אותו בתמונה בשלבים הראשונים של הקשר, ואז אם לא רוצים להמשיך להעביר את המסר דרכו. כך נמנעים מהחויה הישירה של להגיד למישהו לא. ולמה לא. ולדחות ולפגוע. או להיות במצב שמנסים לשכנע אותך במשהו שברור לך שאת לא רוצה...

כך נוהגים אצל חרדים וחסידים ויש הרבה חכמה בדבר.

בפרט כשקשר התמשך תקופה מסויימת... והצד השני הבין שהולכים על זה...

( יש מכתבים באגרות קדש לאנשים נשואים, בעקבות קשיים בתחומים מסויימים,

לבדוק "האם לפני הנישואים פגעו בכבודו של בן / בת ישראל..." ועל פי הצורך

לבקש מחילה...)

מדובר בעיקר בהבטחה לנישואים שהופרה....

אבל גם אם לא היתה הבטחה מפורשת... כל קשר שנגמר בפגיעה בצד השני 

יוצר חשש לקפידות וחשוב מאד לבקש סליחה

(גם אם חלף זמן ואז עדיף לעשות את זה דרך מישהו ולא ישירות)

יש סיפורים על 'מעוכבי שידוך' שאחרי שביקשו מחילה ממי שפגעו בו בעבר

מצאו  מיד את זיווגם הנכון.

בשו"ט וחודש אדר שמח לכולם

במיוחד שכשאחריה מגיעה השאלה "למה", מתחילים להתפתל...

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

אתה מחפש מישהי יותר אדוקה וזה בסדר.

אתם לא במצב של דיבור פתוח על הצניעות שלה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.