בעקבות שני שירשורים כאן (חשבתי עליכם בשבת)
רציתי לנסות להבהיר נקודה אחת.
מה אנחנו בעצם משיגים בדייטים? למה לא מספיק לברר על הבחור\ה עם חוקר פרטי לדעת איך הוא, וצריך גם דייטים?
התשובה שלי תמיד היתה שצריך להיפגש כדי לראות אם יש התאמה רגשית, אי אפשר להחליט לפי נתונים יבשים וצריך לבדוק אם יש כימיה, אם יש רגשות בין השניים.
יש כמה דעות בנושא אם צריך אהבה מטורפת או חוסר דחיה, או שלבי ביניים, אבל כולם מסכימים שצריך לבדוק גם התאמה רגשית.
ופתאום קיבלתי הרגשה מכמה ניקים כאן שהדייטים הם לא רק "בדיקת התאמה" של הרגשות אלא "בניית קשר" רגשית, שבה הבחור והבחורה נקשרים רגשית ובונים ביניהם משהו, קונים מתנות אחד לשני וכו'
וזה המטרה של הפגישות.
ויש לי שתי בעיות עם זה:
א. קשר כזה מעצם טבעו הוא קשר מאד בעייתי. הרי הקב"ה ברא את העולם כך שהקשר בין איש ואשה יהיה כולל מגע, אם אנחנו בונים קשר בלי מגע, אנחנו בונים קשר חסר, שלא יוכל להיות לעולם כמו שצריך. ומצאתי ברמ"א שזוג מאורס לא ייפגש הרבה כי זה יגרום למריבות ביניהם! זה קשר בעייתי, ולא כל כך שייך לעשות אותו נכון.
זה נראה לי מעוות להיפגש עם בחורה בשביל לבנות קשר שיהיה לא בריא ולא כמו שצריך.
ב. זה גורם להמון שברון לב. אם בחור ובחורה בונים קשר רגשי ביניהם, ואז חותכים אחרי חודש חודשיים, יש תסמינים של גירושין בחיתוך הקשר. שברת את הרגשות של האדם (במיוחד הבחורה)
ההכרח לא יגונה, ולפעמים צריך לחתוך, אבל למה לבנות קשר מלכתחילה אם הוא עלול להיחתך?
אפשר פשוט לבדוק אם יש התאמה רגשית, בלי לבנות קשר רגשי.
גם אז אם נפרדים יש המון כאב, אבל זה פחות עוצמתי.
אשמח לתגובות שיבואו אחרי מחשבה.
