אבל זה קשור מאד

זה מחליק דברים

זה מגביר מאד את האהבה

בתור נשוי אני יודע שכשאסורים רבים הרבה יותר

בתיאוריה את צודקת

בפרקטיקה זה בעסה!

אז מי שיש לו מידות טובות, יצליח בעזרת ה'

ומי שלא - זה מה שמפיל אותו

זה אכן לא טוב שהקשר מבוסס רק על מגע, וגם לא מחזיק מעמד לאורך זמן.

חייבים גם לטפח את הזוגיות מעבר.

אבל מופים צודק בהקשר הזה..

ואגב, את מתחתנת עוד שניה, נכון? מזל טוב!)

בד"כ זה קורה יותר בזמני ההרחקה.

(ויצא לי לשמוע את זה הרבה)

גם אני הייתי אופטימית מההדרכה לפני החתונה.. בפועל זה קשה יותר

שטעונים תקון בלי קשר כי כשאוהבים לא רבים ולא משנה מה

הסיבה. יכולים להתווכח אבל וויכוח ודיון מכובד אינו סותר אהבה,

מריבה כן סותרת אהבה.

כמעט אין מציאות של זוג שלא רב אף פעם.

צריך לדעת להשלים אחרי מריבה

לא רק לא לריב

למריבה ממש אני לא מסכים, זה שאם רבו חייבים לדעת להשלים, בסדר

אבל להגיד שזה נורמלי, זה דבר לא נכון.

מה זה כאן?
סליחה, אבל אני בהחלט לא מסכימה.

המגע בקשר הנישואין הוא בלתי נפרד-נפרד גם יחד.
אבל האי מגע לא גורם בהכרח לריבים יותר ואילו המגע הוא פתרון קסם..

אם זה המצב, כנראה שיש משהו שצריך לברר ולבדוק בקשר, כדי להתגבר על החיכוכים בכל הזמנים.

אין ספק שהמגע זה משהו מיוחד (וקדוש וטהור) בין בני הזוג, אבל כבודו במקומו מונח (הוא לא העיקר!)

וכולם יודעים את זה, אז חבל להפחיד את החבר'ה..

אנו אומרים שצריך לאהוב את הקב"ה ולא ידוע לי על מישהו

שבא עם הקב"ה במגע פיזי אלא בדבור ותפילה!!!

ז"א האהבה אינה תלויה בכך.

הקב"ה לא מעליב אותך

הוא לא חייב לך כלום ואתה לא מצפה ממנו

ויש גם מתח מעצם זה שצריך לעצור את עצמך

לפעמים חוטאים, כמו כל עבירה אחרת שיכולים לעשות

בשוגג או במזיד, 

אבל להפוך את זה לנורמליות, לא, בכל אופן זה לא העניין 

המרכזי מבחינתי החשוב הוא שאהבה לא תלויה במגע פיזי

כשאוהבים מישהו באמת זה לפני שמגיעים לשלב זה, אוהבים

אותו את נשמתו, גופו זה הלבוש החיצוני.

אני אומר שיש אנשים הטועים לדעתי וחושבים שקשה

להיות בטוח באהבה לפי ההלכה שיש אסור נגיעה,

ואני טוען שזה לא קשור, ומי שטוען כך פספס,

כי האהבה לא תלויה בדבר זה או אחר אלא היא

משהו טהור אף אם אין שום מגע,

המגע הינו בטוי לאהבה שכבר נמצאת והתפתחה,

ואוטומטית לאחר שיש אהבה, המגע יכול להגביר

אהבה זו ע"י בטוייה בפועל כמו נתינת מתנה או

כל דבר אחר כשכמובן המגע הוא יותר חזק בד"כ

אבל האהבה היא עוד לפני כן, היא בלב.

כל מי שחושב שזה מצביע על בעייה טועה והגדול!

כשאסורים רבים יותר עובדה!!

ולמה?

כי אין כמו חיבוק מנחם של הבעל, שיכול לקצר את הויכוח משמעותית!

אותי לפחות זה מרגיע מאוד.

אם אתם לא מדברים מניסיון אל תגידו שזה מצביע על בעיה בקשר, כי זה ממש ממש לא נכון!

צריך ללמוד לסגור ווכוחים כמו שצריך גם כאשר אסורים

ולהתנהג יפה גם כשאסורים

זה חשוב זה קריטי !!  

וזה בעיה שזוגות משתמשים בכלי של מגע בשביל לסגור מריבות

הם לא סוגרים ווכחים\מריבות באמת אלא רק מחליקים אותם

ואחד הדברים הכי חשובים שזוג יכול לעשות לעצמו בתקופה שאסורים 

זה ללמוד לדבר באמת, להתדיין כמו שצריך, להבליג וכו' בלי עזרים חיצוניים

אף אחד לא יחלוק שכשאסורים צריך להיות אוהבים ונעימים

וצריך לדעת לפתור בעיות ולדבר

וצריך אהבה אמיתית בה לא רבים

במציאות בפועל, הרבה מאוד פעמים, כשאסורים, יותר קשה, ויותר רבים. 

אז ברוך ה' יש לאן לשאוף

וזוגות שלא אסורים הרבה באמת יותר קשה להם עם זה ,

בטח זוגות שנפקדו יחסית מהר 

אבל, זה לא סותר.

אני אמרתי שזה יכול לנחם ולעזור, והחיבוק יכול לבוא בנוסף לליבון הויכוח!

אבל על עובדה אחת אף אחד לא יכול להתווכח איתי:

כשמותר להתחבק זה קל יותר, וזה לא סותר שצריך לעשות עבודה על יישור הדורים באופן מילולי.

דרך אגב, אם זוג כרגע ב"מריבה" אז גם אם מותר להם הם לא יתחבקו, ולכן זה לא מה שפותר את הויכוח,

אלא יכול להגיע בנוסף!

האם אפשר להיות בטוח שאתה/את אוהב מישהו/מישהי גם בלי

להגיע למגע

ועל זה אמרתי: תשובה ברורה כן!!! ולכן מי שיוצא ונפגש לא צריך לחשוב

לעצמו בלב חבל שעל פי ההלכה אני לא יכול לגעת כי אז היינו יכולים להיות

יותר בטוחים שאנו אוהבים זה את זו יותר,

זה לא קשור כי לפי זה גם חבוק לא יעזור כל עוד לא יחיו יחד ממש כאיש 

ואשה לא ידעו וכידוע זו הגישה החילונית, לא הגישה האמונית

אין כאן שום ויכוח!

כל אחד הדגיש כאן צד אחר

כולם מסכימים עם כולם!

אני מזדהה כאן עם הדברים של כולם, ולא מבין למה יש כאן טון של ויכוח

רק אמרתי שזה לא היה עניין השרשור,

גמרא בברכות: כח:

'המתן ויכנסו בעלי תריסין' בעלי מלחמה, וויכוח זה מעולה

בתלמוד מלא מתקיף לה מגדף בה וכו'

נעשים כאוהבים וכו'

אבל אין כאן ויכוח

כל אחד אומר דברים שגם השני מסכים להם, ואומרים את זה כאילו מתווכחים

זה כמו שאני אומר "מלפפון ירוק"

-"לא נכון, הוא ארוך"

-"לא נכון, אתה לא רואה איך שהוא ירוק?"

-"מה, תראה איזה ארוך הוא"

...

צריך שיהיה סתירה, אבל משמע מהאמור לעיל שכן התווכחו.

אני לא מרגישה שהתווכחתי איתך.

בעיקרון עניתי ל-מינימאוס 2

לגבי השאלה שאיתה פתחת את השרשור

בוודאי שהמגע הפיזי אינו האהבה עצמה (למשל במצב של אונס ח"ו, האם הבנ"א אוהב את הבחורה שהוא אונס- סליחה על הדוגמא הבוטה)

בכל אופן בודאי שהמגע הוא לא הביטוי לאהבה, אלא כמו שאמרתי: בנוסף,

ערך מוסף לאהבה!

כשאמא אוהבת את הילד שלה, היא רוצה לחבק אותו, האם כשהיא נמנעת מלחבק את הילד שלה, הוא עדיין ירגיש את עוצמת אהבתה?

או שהחיבוק הוא ערך מוסף כדי שהילד ירגיש זאת???

וואי איזה חפירה

כתוב בנביא שאמנון אהב את תמר

לפי דברייך הוא לא אהב אותה...

אתה יכול להסביר?

מה הבנת ממני?

שמגע הוא לא אהבה (מה שנכון אגב)

ואת מוכיחה את זה ממי שאונס אשה, שודאי הוא לא אוהב אותה.

אז שאלתי איך כתוב בנביא שאמנון אהב את תמר, ולכן הוא אנס אותה.

לפי דברייך זאת לא אהבה.

(אני חושב שהתשובה היא שההגדרה למילה אהבה שונה ממה שאנחנו רגילים, אבל מענין מה אתם חושבים)

אבל באופן כללי, אני חושבת שאם זה אונס, זו לא אהבה אמיתית, כלומר, אם אדם אוהב אישה, סביר להניח שהוא ירצה להיטיב עימה. ולא להרע לה, ואם בנ"א יודע שמשהו יעשה רע לאישה שהוא אוהב, נראה לי שהוא לא יעשה זאת..

אבל איך זה מסתדר עם לשון הפסוק:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וּלְאַבְשָׁלוֹם בֶּן דָּוִד אָחוֹת יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד

לא כתוב שהוא אהב את עצמו, אלא אהב אותה

שכם ודינה.

לא כתוב בפסוק שהוא באמת אוהב. אלי הוא שיקר\לא דייק

באמנון הנביא אומר שהוא אהב אותה

כתוב בפסוק בשכם "ויאהב את הנערה"

אבל אולי זה רק אחרי האונס?

אם אני מדבר שטויות, אני צריך להודות בזה, לא?

ואל תדאגי, אם לא הייתי מודה, שום היה כבר מביא את זה...

בס"ד

אמנון רק חשב שהוא אוהב את תמר.

ולכן זה כתוב ויאהבה...

אבל לאחר מעשה האונס הוא שנא אותה מה שמעיד על כך שהוא לא אהב אותה באמת.

[אני חושבת שיש גם פירוש שבעצם השנאה שלו הייתה כלפי עצמו על המעשה שעשה אבל אני לא בטוחה אז אל תתפוס אותי על המילה ].

ויאהכה זה פועל של אהבה, הפסוק אומר לנו שהוא אהב אותה, לא שהוא חשב.

המלבי"ם כותב "וישנאה - אחר שהיה תאוה כלביית מיד שנכבה רשף התאוה חלפה האהבה שלא היתה אהבה עצמיית"

אז זה לא אהבה עצמיית, אבל זה בכל זאת אהבה, אלא שהיא חלפה.

תאמיני לי שאין לו בעיה להתווכח...

(מה שהוא טוען זה שאין כאן כזה בכלל)

ומה שכתבת נכון לגמרי - אפשר להיות בטוח באהבה גם בשמירת מרחק הגון

אני לא יודעת מאילו שרשורים הבנת את זה שפה מאמינים בזה, אבל כל המקור של ה"אמונה" הזו הוא השפעה של תרבות זרה, ולא ממקור של תורה וקדושה. (ברור מאליו המשפט שאמרתי, ובכ"ז)

אם הבנתי נכון למה אתה מתכוון- יש תפיסה בחברה הכללית שלא רק שקשר אמיתי לא יכול להבנות בלי מגע, אתה גם לא יכול לדעת אם אתה אוהב את האדם שמולך באמת עד שלא היה קשר פיזי (ברמה זו או אחרת), שה"דיסטנס" הזה פוגע בהתפתחות של הקשר.

מי שדוגל בשיטה הזו לא מבין את עומק העניין. כשאתה מחפש את בן/בת הזוג שלך לחיים אתה מחפש התאמה, מחפש אהבה, מחפש קשר עמוק. הקשר בהתחלה נבנה בצורה שכלית ורגשית, ולבסוף מתחתנים (ז"א בהתחלה). רק אחרי שהבנו שאנחנו מתאימים, התחלנו קשר רגשי והתחתנו- רק אז יכול לבוא הביטוי הפיזי של הקשר, שהוא חלק חשוב מאוד ממנו ויש לו את היכולת לרומם את הקשר למקומות גבוהים ועמוקים.

היום, כשהמגע בין המינים נעשה באופן יומיומי ברמה השטחית, לא מבינים כמה יש לו משמעות ולא מבינים שהוא צריך להגיע רק אחרי החתונה, ושם תפקידו. עצוב שככה זה, ואנחנו צריכים כנגד לדבוק באמונה שלנו ולהבין שלכל דבר בחיים יש תפקיד, ו"לכל זמן". אם נשתמש במשהו לא בתפקיד הנכון או לא בזמן הנכון, נאבד את המשמעות.

ומה שאמרו פה בקשר לאיסורים אחרי החתונה- תפקידם באמת להעצים את האהבה ע"י ריחוק וקרבה, כדי להדגיש שכל צדדי הקשר צריכים לבוא לידי ביטוי, וזה עוזר לנו בזה. העובדה שיש יותר מריבות בתקופת האיסור היא נכונה לרוב, אבל לא רק בגלל שחסר צד אחד של הקשר, אלא בעיקר בגלל המתח והעצבים שקיימים תמיד בתקופה הזו, וכשבנאדם גם ככה עצבני הכל רגיש הרבה יותר. (לא אומר שלא צריך לעבוד על זה, אבל גם לא להתעלם מזה.)

וואו, חפרתי, מצטערת

שלא שומרים נגיעה, מתחתנים ללא שיקול דעת....

תחשוב שוב על מה שאמרת (או תחשבי)

לא שאני ח"ו מעודדת לא לשמור נגיעה,

אבל לפעמים יש בפורומים תגובות מאוד מכלילות, וזה לא בסדר בעיני.

מלכתחילה גם לא נראה לי שזוג יגיע למצב של נגיעה, לפני שהם אוהבים כ"כ..

(שזוגות שלא שומרים נגיעה הרבה פחות מפעילים את השכל)

אני מכירה כ"כ הרבה זוגות לא דתיים,

ואין מצב שהם מתחתנים בלי שיקול דעת!

אני מוחה בתוקף על מה שאור אל ואת אומרות!!!!

אבל אתם ממש טועים, לפי הגישה שלכם,

כל הזוגות הלא דתיים, או שלא שומרים נגיעה, יכלו להתחתן בשיקול דעת נכון יותר בגלל שנגעו אחד בשני.

נראה לי אפילו קצת "רדוד" להגיד את מה שאתם אומרים.

אתם הופכים את הנגיעה למשהו שמסנוור בנ"א וזה ממש לא ככה!

אנשים לא טמבלים, והם לא מגיעים למצב של נגיעה אם הם לא אוהבים

לכן האחוזי גירושין שם כ"כ נמוכים..

אבל ברור שגם 

ואח"כ אתם אומרים לי שמי שלא מוכן להתחתן עם אתיופי/ת הוא גזעני

יש לכם סטיגמות על חילונים.

בנתיים אני מכירה יותר דתיים/חרדים שהתגרשו מאשר חילונים.

זה עובדות שאני מכירה ולא המצאות!!!!

אבל זה נובע מתוך זה שאני מכיר המון דתיים, ומעט חילונים.

הסטטיסטיקות מראות שאצל החילונים יש כ-30% גירושין.

אני לא מכיר סטטיסטיקה שמתקרבת לאחוז הזה אצל דתיים..

יכול להיות שזה נובע מזה שלדתיים, הגירושין זו אופציה אחרונה, לאחר שניסו למצות את כל הפתרנות.

לעומת חילונים, ברגע שלא טוב להם ביחד, הם נפרדים. - כך שא"א לומר בוודאות למי יותר טוב באמת.

ויש לי שאלה: את היית מוכנה להתחתן עם חילוני?

העבודה שלי מלאה מהם

לענ"ד הסיבה העיקרית לאחוז הגירושין הגבוה מאוד אצל החילונים

הוא חוסר הבנה בסיסי בכל מה שנוגע למבנה של בית, תקשורת

כל מה שאצלינו נותנים לזוג בהדרכת כלות\חתנים והספרים מלאים בזה

אצלם יש בקושי הדרכה , אני אישית לפעמים נדהמתי מהבורות המוחלטת שיש להם בנושאים הנ"ל 

|נאנח|

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

מזכיר לי את השיר הנחמד הזה (באנגלית)

וכמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם