אני אמא חד הורית לילדה אחת. היום החלטתי לנסוע איתה לים . לרוב אין לנו רכב , אז נסענו , בשעה לא כל כך טובה , חמה מדי. החלטתי מראש שזה יהיה קצר , כי יש לי התחייבויות מעצבנות כלפי משפחה כל יום חמישי. היא בת רבע לשלוש , והבעיה , שכמעט כל מה שאני מבקשת ממנה -אז היא שמה על זה קצוץ . היום היה חם, השמש להטה, הים היה קר מאד. אז אחרי חצי שעה רציתי ללכת והיא לא . אז החלטתי להתאזר בסבלנות ולחכות לה על החוף . גובה המים היה כ15 סנטימטר, אבל אז היא נכנסה יותר ויותר פנימה, אז לא ידעתי , אם עלי לעמוד ממש לצידה , או כמה מטרים ממנה , כי כל אותו הזמן הבהרתי , שאני רוצה ללכת . בעצם ידעתי מה עלול לקרות , ובכל זאת עמדתי משהו כמו 5-6 מטרים רחוק ממנה . היא נכנסה יותר פנימה , עד שהמים הגיעו לה מתחת לפופיק. פה המקום לציין , שהיא לא יודעת לשחות או להכניס ראש מתחת למים , וכל חפיפה זה זעקות שבר. היא ילדה מפותחת , שנראית כמו בת 4 , אבל היא רק בעוד חודשיים ב"ה בת שלוש.
ואז היא כל פעם כמעט נפלה , עד שהיא נפלה , ראש בתוך המים והידיים מפרפרות. כמובן שרצתי , הרמתי, חיבקתי , והרגעתי. היא נשנקה לרגע ואז בכתה נורא .
אני מרגישה, שכאם , זו היתה טעות מטופשת , והייתי צריכה לעמוד לצידה ולמנוע ממנה נפילה עם הראש בתוך המים . מצד שני , היתה לי תקווה , שאולי היא תסתדר , כי הסברתי לה פעם באמבטיה , שצריך לעצור את הנשימה , לסגור את הפה , ולעשות בלונים .
בקיצור אני מרגישה ממש מטומטמת . הילדה בטראומה מהים , ומי שיגיד לי שאני צודקת , אז אני אסכים איתו.
) אבל שתדעי שזה קורה לא רק לך.
אמהות הן לא סופרוומניות, הן בנות אדם.