לאמא שלי יש חברות שלא התחתנו בכלל כתוצאה מהתנגדות הורים וגם בת דודה של סבתא שלי.מבחיתי עדיף כבר להיות גרושה. חוץ מזה אם היית מתנגדת והם היו מתחתנים בכל זאת אז מה הרווח?

אני מעתיק שני משפטי מפתח, בהם את מודה בפירוש שה"בעיה" עם החתן הינה נחלתכם בלבד, ואילו בתכם מאושרת:

"ביתי נראית שמחה בחיי הנישואים שלה, אבל אנחנו פשוט לא מבינים מה היא עושה איתו???"

"אין ספק שמבחינה ריגשית הוא טוב אליה ונותן לה את החיזוקים שהיא צריכה, אבל בכל זאת מאוד מאוד קשה לנו."

הלוואי על כולנו שהבנות שלנו יהיו מאושרות ושמחות בבעליהן, ושנתחיל לחדוב על טובתן במקום על טובתינו!

הרי חלום חייו של כל הורה הוא לראות בשמחת ילדיו, מה הקטע??

פחות משנה מה הייתם אמורים לעשות. זה שלא עשיתם, זה אומר שככה ה' רצה שיקרה, גם אם זה הכי לא מובן בעולם למה.

כל אותם מחשבות שגרמו לכם "להירדם בשמירה" מישהו, אבא אוהב שלכם ושל הבת שלכם, הכניס לכם לראש. הם לא באו סתם.

צריך להתחזק ולהאמין בזה.

ודווקא מתוך כך, יכול להיות שיש משהו במה שאתם אומרים, שביתך יותר מבעלה בכמה תחומים. אבל הוא כרגע בעלה, וב"ה שטוב לה, ואתם כהורים צריכים כל יום להתפלל על הבית שלהם, על הזוגיות שלהם.

ולעשות הכל שימשיך להיות להם טוב.

יש את השאלה התיאורתית, האם הורים צריכים להתערב בבחירת בן זוג. עכשיו אתם לא שם, אתם אחריה וחבל להתעסק בה. זה לא יהיה נכון לדעתי, ויכול רק להחליש אותכם, ומתוך כך גם את הבת שתראה את רגשותיכם, (אי אפשר להסתיר לגמרי לאורך זמן)

חפשו בחתן נקודות טובות, תגדילו את אורו בעיניכם, תתחזקו באמונה ותפילה...

וזה יעבור גם לביתכם.

לכל זוג יש את הנסיון שלו, אולי זה מה שה' בחר לה? מאחלת לכם רק טוב!

נראה לי שהטעות העיקרית בחשיבה זה המשפט "ואנחנו חושבים שהיתה יכולה למצוא מישהו הרבה יותר ברמה שלה."

הרי בסופו של דבר, אנחנו מאמינים שהזיווג של האדם נקבע 40 יום לפני יצירתו. זה נכון שלפני שמתחתנים אי אפשר לדעת מי זה אותו אחד שנקבע לנו, אבל ברגע שכבר היתה חתונה, אז הגישה צריכה להשתנות לגמרי- זה האדם שנקבע לה מראש, הוא הזיווג שלה, ולא אף אחד אחר!

[נכון שיש גם מצבים של נישואין קשים מאוד, שבהם אפשר לשקול גירושין. ואז יש דרכים שונות להסביר את מאמר חז"ל הנ"ל, אבל פה זה לגמרי לא רלוונטי כי היא כן שמחה בו, אז אין מה לדון בכיוון הזה].

ומניסיון אישי (מאוד שונה מהמצב אצלכם אבל בכל זאת יש מן המשותף):

אמא שלי תמיד חשבה שאני צריכה להתחתן עם מישהו גאון במיוחד. לא כי היא לא מעריכה אנשים שלא גאונים, אבל כיוון שאני תמיד הייתי מאוד מוצלחת בלימודים, והייתה לי תפיסה מהירה במיוחד, היא חשבה שלא יהיה מתאים להתחתן עם אדם שלא כזה, כי בנישואין מאוד חשוב שהאישה תעריך את הבעל, ואם אני אבין הכל יותר מהר ממנו זה לא יהיה לנו בריא.

בסופו של דבר- בעלי מאוד שונה מהדמות שהיא ציירה לעצמה. הוא למד הרבה מאוד שנים בישיבה, ויודע הרבה מאוד בתחומי התורה, וגם אוהב ללמוד ולהרחיב את דעתו בנושאים שונים, אבל בתחומים אחרים אני יודעת יותר, ואת כל החישובים המתמטיים שצריך אני עושה.. ובפועל, למרות שזה מאוד שונה ממי שאמא שלי דמיינה שאני אתחתן איתו- הוא האדם הכי מתאים לי מכל הבחינות, ואני מעריכה ומעריצה אותו על מה שהוא ועל מי שהוא. (דווקא כשנפגשתי לפניו עם מישהו שכבר היה בדרך לפוסט-דוקטורט, הרגשתי כל כך כלום לעומתו שזה היה בכלל לא מתאים).

אצלנו זה שונה, כי אמא שלי אמנם הייתה לחוצה מאוד לפני שהתחתנתי איתו, ומאוד פחדה שאני עושה טעות, אבל אחרי החתונה כשהיא למדה להכיר אותו יותר ולראות את החכמה שבהחלט קיימת בו, רק בצורה שונה ממה שהיא חשבה, וכשהיא ראתה כמה שאנחנו מאושרים ביחד- היא כל כך שמחה בשבילנו, ומאוד מאוד מעריכה את בעלי.

בכל מקרה, אם ביתך שמחה, והוא גורם לה להיות מאושר, אז זה האדם שמתאים לה, ואף אחד אחר לא היה יכול להיות במקומו. אתם לא צריכים להעריך אותו אולי על חכמה שאין בו, אבל אם הוא גורם לבת שלכם להיות שמחה, זו כבר סיבה מספיק טובה להעריך אותו ולשמוח בו..

הבעיה שהוא לא מוסיף לכם כבוד, לא הרמה שלו ולא המשפחה שלו. תסתכלו על האמת שהבת שלכם שמחה, הוא מספק אותה במקום שהיא צריכה מגבר. יכול להיות שבעיניכם זוגיות זה הרבה שיתוף אינטלקטואלי ותחומי עניין וכ' אבל יש כאלה שמחפשים בעיקר את הצד הרגשי, אינטימי מיני ונראה שהיא שמחה ומסופקת. אז לפי קריטריוני הזוגיות שלה, טוב לה. והיא לא נמצאת באיזה מצב סיכון שצריך לפקוח את עיניה. אז תשמחו בכך שהיא קיבלה את מה שהיא רוצה. אם הייתה מתחתנת עם משהו ברמה שלה אבל היחס שלו לא היה מספיק טוב בעיניה, זה הרבה יותר פספוס...

צריך עבודה עצמית לשמוח במה שיש...זה אכן קשה...

ואים מה להרגיש אשמים כי טוב לה...יכול להיות שאם הייתם מתנגדים אז היא הייתה מקשיבה ועד היום הייתה רווקה מתוסכלת...וזה לא חבל?

הבן שלנו מוצלח במיוחד ויש לו תעודות על כך (בלי לפרט). התאהב בבחורה מבית בעייתי (האבא מכה, ולא רק את הילדים. עד כדי כך שהבחורה חשבה שכך נוהגים כולם וגם עליה להשלים עם העובדה שהיא תחטוף מדי פעם אחרי החתונה. היא התפלאה לשמוע שהבחור לא מתכנן כך) וכדי לגונן עליה הוא נענה לכל בקשה ודרישה, לא רק שלה אלא גם של האבא, וכיון שהבחורה מפחדת מכל מה שנמצא בעולם הרחב וכדי לשמור עליה הם נמנעים מלבקר אצלינו, למרות שהם מבקרים תדיר בבית הוריה. כמובן שבחתונה ההחלטות התקבלו לפי רצון הצד שלה וכמעט שלא התחשבו ברצוננו (כל בקשה שלנו פורשה כנסיון לתקוע מקל בגלגלי החתונה). הבחור ניתק מגע מכל החברים שלו (היו לו הרבה, הוא טיפוס חברותי מאד) ולא עונה להם לטלפונים, למרות שהיא שומרת על קשר רציף עם חברותיה והן גם מתארחות אצליהם בבית.

אין לנו ספק שהוא פועל לא נכון אבל איננו יכולים לעשות דבר. אולי הזמן יעשה את שלו ואולי לא. מבחינה פסיכולוגית, רגשות רחמים וחמלה על מישהו יכולים להוביל לרגשות אהבה ומשיכה.

אנו מתנחמים בכך שיש צרות גדולות יותר (בנים שלא מתחתנים למשל) ושהבחור ימשיך בעז"ה את שושלת הדורות עם המשפחה שהוא בחר להקים. אנו מאושרים שלפחות הוא הולך בדרך התורה וכאן בארץ.

אבל הבן שלך נשמע כמו אישה מוכה-ניתוק מהמישפחה והחברים כשחייו נשלטים על ידי משפחת אישתו כי איזו הגנה זו המשך הקשר עם האב האלים וכניעה לתכתיביו בשונה לחלוטין מהמיקרה של פותחת השירשור

אני מכירה משפחה שההורים המציאו על האשה את כל הסיפורים

וכשהבן ניתק קשר לאחר נסיונות של להרגיע את ההורים מהגישה המגעילה לאישה

אז ההורים המציאו שהוא ניתק כי האשה בעיתית

מאווד צריך לקבל סיפורים כאלה בעירבון מוגבלללל

ברר איתו את הענין ותידע אותנו על אמינותו

נראה שמדובר בבחור שמנסה להתמודד עם מצב לא פשוט.

הוא מנסה לגונן על אשתו לא רק פיזית אלא גם רגשית, מנסה לעזור לה לשמור על כל הקשרים מבלי לאבד את השפיות.

מנסה לא לאבד כלום.

צריך להסביר לו שלמרות שזה מאמץ חיובי, המאמץ העקרי לא צריך בלהאבק על על פינה אלא בהשפעה חיובית.

השאלה הנשאלת היא מה חלקם של ההורים שלו בסיפור, האם הם פתוחים ותומכים או מבקרים ולא מקבלים.

יתכן שהוא מתנתק מההורים כחלק מההגנה על אשתו.

בקשר לעזרה לאשתו, ככלל, עדיף להרבות חוויות חיוביות מאשר להאבק בכדי לתפוס את כל מה ש"היה".

אבל ממש לאט

הבחור לא רוצה עצות מאיתנו, הוא טוען שטוב לו ככה. והבחורה? היא וודאי מאושרת. בעננים.

שיהיה ברור. האבא שלה לא שולט בבחור בכח הזרוע אלא בזה שהבחורה עדיין כרוכה אחריו והבחור מנסה לתת לה את כל רצונותיה.

ואילו אצל הפותחת המצב סתם לא נחמד ולא נעים להורים..

כדאי שתלכו ליעוץ

לא קראתי את כל התגובות הקודמות אבל...

אני נשואה עדיין פחות משנה...

ב"ה שמחה ומאושרת בוודאי שתמיד יש עבודה!

בטוחה שגם לבת שלך יש עבודה...

תחשבי רגע לפני שהבת שלך  התחילה להיפגש.. מה את אמרת לה שהכי חשוב? על מה צריך לשים לב?

(על השכל? או על היחס שלו אליה?...) איך מישהי פעם אמרה לי? "אם הוא  לא יידע כל מיני דברים... או שתלמדי אותו או שתלמדו יחד"...

תשמחי!! תשמחי, ב"ה זכית בחתן עם מידות טובות (זה מזכיר לי את כל הסיפורים האלה על הנסיכות הגדולות בארמון שבוחרות להתחתן דווקא עם אחד מפשוטי העם כי שם היא מוצאת את ה- מידות... חח ;) בהצלחה!

יפה אמרת.  אנשים יקרים לדורותיכם- השכל וההצלחה החיצונית יש להם חשי בות אבל בלי מידות טובות הכל לא מחזיק מעמד!

יש לכם חתן עם מידות טובות! הללויה! שווה לשמוע קצת מאנשים שהתחתנו או חיתנו עם אדם מקולקל במידות - אין גרוע מזה. הקושי שלכם הוא במידות של עצמכם- ההורים, שחולמים על "יותר" ולא יודעים להבחין בטוב שקיים. תתפללו שהמחשבות הלא טובות שלכם לגבי נישואי הבת יחלפו כלא היו- אלו מחשבות שמקורן ביצר הרע. בהצלחה רבה

זאת אומרת - לא בחרתם לפגוע בבחור או במישהו, בגלל שהדברים לא מצאו חן בעיניכם.

בעלי הוא אדם מדהים! לפעמים נדמה לי שהתחתנתי עם מלאך! ואני ממש לא צוחקת..

מבחינת אבא שלי, הקריטריונים לבחור מוצלח עבורי -
עמדו בעיקר על הזמן שלמד בישיבה, הבית שממנו הגיע, מאיפה ינק את ערכיו..

(יש בזה הרבה, אבל לבעלי אין את הרקע הספציפי הזה, הוא לא הגיע מבית דוס במיוחד..)

היה לי ברור שגם אם אביא את הרב מרדכי אליהו הבא! -

הוא לא ימצא חן בעיני אבא שלי על ההתחלה, ויקח לו המון זמן לקבל את זה..

כי הוא פשוט חושב שהבת שלו מושלמת, ובאמת קשה לו לשחרר, ולאפשר לקב"ה לתת לי את בן זוגי שהוא רואה לנכון..

(מה גם שאני רחוקה מלהיות מושלמת)

גם תפיסות ה"הצלחה"  - של אבא שלי ובעלי - יוצאות מנקודת ראות אחרת לחלוטין!!

אני בטוחה שבהתחלה הוא חשב (ואולי הוא חושב עד היום אבל לא אומר? כמוכם?)
שהתחתנתי עם בחור פשוט מדי עבורי..

אני באופן אישי בטוחה! - שכל אישה שתתחתן עם בחור שיש בו חצי מהמעלות שבבעלי - תהיה מאושרת עד אינסוף!

ושקיבלתי מתנה עצומה מה' בכל הקשור לזיווג שלי!

(ואם מישהו דאג - הוא יודע למנות היום הרבה מאוד מעלות של החתן שלו..)

זיווג הוא שמימי. תרצו או לא תרצו - זה מי שהקב"ה ייעד לבת שלכם.

וכל עוד היחסים שלהם תקינים וטובים, ואין פה משהו לא בריא, נראה שתצטרכו לקבל את זה.

אגב - גם אני מתפללת מאוד!! שאזכה להיות חותנת טובה

על אף שאני כבר יודעת, שאני דומה מאוד לאבא שלי..
ושיהיה לי קשה מאוד לקבל אפילו גיסות (גם אם הן יהיו כלילות המעלות..)

במסגרת העבודה האישית שלי בתחום, נדמה לי על עצמי - 

שבמקור זה נובע מהמחשבה שאני יודעת הכי טוב.. אולי אפילו יותר מהקב"ה, מה נכון למי ומה, ומי שווה את מי..

האמנם? 

 

משתדלת ללמוד מחמותי המדהימה, שהיא ממש כמו אמא שניה שלי לכל דבר!!

שאזכה להיות בענווה לכל מה שה' בוחר לקחת או לתת לי - ולקבל כמוה את הכלות והחתנים שלי..

לפני מספר שנים, הייתי בשיעור של הרבנית אסתר לבנון בבנין שלם, בנושא הילדים שמתחתנים, כלות חתנים וכו'

והיא סיפרה על אישה שבאה אליה והתלוננה על החתן, ובסוף השיחה סיפרה שלבת ולחתן יש 5 ילדים..

והרבנית אמרה לה- ולנו-

עד האירוסין- זה הזמן שאפשר לחשוב "האם זה מתאים, אולי לנסות להפריד, להסביר לבת/בן על צדדים נוספים שאנו רואים בחתן או בכלה והם לא רואים.

אחרי האירוסין- זה כבר החלטת שמים, ובשום אופן לא לחשוב על "זה לא הנכון, זה לא מתאים" אלא רק לחזק ולקבל, וכמו שאמרו לך אחרים- לחפש - ממש לחפש בנרות- את הצדדים הטובים, וכל הזמן לחשוב עליהם.

אם תרצי, אני אחפש לך את השם המדויק של השיעור, ויכול להיות שאפשר לקנות הקלטה שלו מבנין שלם.

בהצלחה רבה!

ולא עד האירוסין...

כי היום הרבה מהזוגות מביאים את המיועד/ת רק לאחר החלטה,

ואז להורים אין מספיק זמן להיכרות עם המיועד/ת עד לאירוסין.

אני מכיר מקרים של ממש כמה שעות...

וגם החתונה זו ממש התחייבות הלכתית!

בשונה מאירוסין של היום, שחוץ מהוצאות כלכליות, אין בהן ממש.

אילו היו האנשים נפגשים באופן טבעי בתנועה, בלימודים, בעבודה, בצבא וכו' רוב הסיכויים שהם היו פוגשים ומכירים בני זוג שדומים להם יותר ואולי אף מתאימים יותר ברקע, בתכונות ובאישיות.

בשיטת הדייטים פוגשים גם אנשים שבחיים הרגילים לא היינו מגיעים אליהם כלל. (גם לטוב)

כשמציעים הצעות תמיד אפשר "לברור" ולומר- המשפחה לא מתאימה לי וכד'...

אבל כשמכירים באופן ספונטני מכירים קודם אתהבנאדם ולא את הרקע. ולכן יכולים להכנס למקומות שמלכתחילה לא היו רצויים.

אני רוצה להזכיר נק' אחת, בקצת יותר עומק-

יש תורה של רבי נחמן על עין טובה (אל תשאלו אותי איזה בדיוק, אני לא מבינה בזה... לקחתי לי את העיקרון לחיים, לא את הספר הכתוב...) 

עין טובה היא דבר שיוצר מציאות

אם יש מציאות שמסתכלים עליה- הצורה של המבט- יוצרת את המציאות להיות יותר בצורה הזו

אם יש מציאות שיש בה גם רע וגם טוב- ומסתכלים עליה במבט של טוב- אז המציאות נהיית באמת יותר טוב! 

תסתכלי בעין טובה על החתן שלך

באמת, בכנות עם עצמך, לא בהצגות מבחוץ 

איזה דברים טובים את יכולה לומר עליו?

את תראי- את יכולה ליצור טוב, להביא טוב 

את חמות נהדרת  

אמא יקרה.

לפני שנים, טרום תקופת נישואי ילדינו, שמעתי מאשה חכמה: "אני אוהבת את חתניי וכלותי עוד לפני שאני מכירה אותם... בהם/ן בחרו ילדיי." 

זהו מסר שמלווה אותי בכל התקופה הנפלאה הזו: הרי אותם/ן לא אנחנו גידלנו, ותמיד אדם קרוב לעצמו ולילדיו יותר. באופן טבעי נמצא חסרונות, ואם לא פחות מ, אז באופי או ביופי וכו'. אם ניקח את הדברים כעבודת המידות שלנו ללוות את בחירות ילדינו בקבלה פנימית ואוהבת של בני/ות זוגם- נצא אנו וכמובן המשפחות הנוצרות, נשכרות. ובע"ה המשך הדורות יעיד על כך.

                                                           והכל בעין טובה ולב אוהב!       בהצלחה!

ואם הוא היה בנך היית רוצה בשבילו את הטוב ביותר גם אם הוא "לא כל כך מוצלח" כהגדרתך. הוא שלך! ואם הורי אשתו היו מביטים בו בצורה לא טובה, בצרות עיין והתנשאות- תחשבי כמה זה היה כואב לך. אז "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

זו הפעם הראשונה שאני כותבת פה, ואני רוצה להגיד תודה לכם, אנשים טובים, (כמעט) על כל התגובות בכללי ובפרטי (א' - תודה!)

תודה שעצרתם את מרוץ החיים, והקדשתם זמן לנסות לעזור לי מנסיונכם ומחוכמתכם, על אף שאתם לא מכירים אותי.

זה סוג של גמילות חסדים בסתר

רובכם נגעתם בנקודות נכונות, ועזרתם לי לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת. בהמשך לדברים שחלקכם כתבתם בצורה כזו או אחרת, אני חושבת שהמסקנה צריכה להיות שהמחשבה יוצרת מציאות ולא להיפך.

כאשר מגיעות מחשבות שליליות בעקבות מציאות מסוימת, מותר להיות עצובים, מתוסכלים, אפילו לעבור תקופת אבל על החלומות שהיו לנו, וכנראה לא יתגשמו, אבל כאשר רואים שהמחשבות האלו לא מקדמות אותנו לשום מקום טוב, צריך לעצור אותן בכח, ולחשוב במודע מחשבות חיוביות שבסופו של דבר יגרמו למציאות להיות חיובית יותר.

זה חלק מהעבודה שלנו בעולם הזה.

ולאלה מבינכם שלא הצליחו להתחבר למה שכתבתי, והאמת שעד שהגעתי למצב הזה, גם אני לא יכולתי להבין.

במצוקתינו דיברנו עם זוגות חברים שלנו. (אתם יודעים, זקנים שכמונו עוד מדברים ומרכלים אחד עם השני, ולא רק בפורומים אנונימיים באינטרנט....). התברר לנו שיש הרבה מיקרים כאלו, כמובן בעוצמות כאלו ואחרות, שמתוסכלים מאוד מהבחירות של הילדים שלהם. הסיבות רבות ומגוונות. 

אלו אנשים נורמטיבים לחלוטין, אנשים טובים וערכיים- ובכל זאת כשהגיעו להתנסות הזו- "חטפו בוקס בפרצוף".

לכן- יש סיכויים גדולים שגם לכם זה יקרה.

עצה קטנה ממני- תעשו, העתק הדבק לשרשור הזה, ובבוא היום, תוציאו אותו, תקראו ותפנימו. תגלו כאן הרבה עצות טובות.

אכן, נגזור ונשמור

כתבת שאת נשואה 20 שנה.

אז מי כמוך יודע שהדבר שהכי חשוב בזוגיות זה המידות הטובות.

נשמע שביתך זכתה בכך... ב"ה!!!

(ולגבי משפחת המוצא- זה נחמד שהוא יבוא ממשפחה טובה, אך המשפחה אינה מורה על האדם.

לטוב ולמוטב...)

ולא את שאר התגובות.

סליחה, אבל אני פשוט לא מבינה אותך (אתכם), הבת של שמחה בחיי הנישואין שלה. מה את צריכה יותר מזה??

מבחינה ריגשית הוא טוב אליה? הוא בעל מידות טובות? הוא נחמד?

טוב להם ביחד??

מההודעה שלך נשמע שלגמרי כן, אז מה מפריע לך?

אולי זה בדיוק מה שהבת שלך צריכה, אולי היא לא צריכה מישהו עם רמה שיכלית כמו שלה או גבוהה משלה, אלא אדם רגיש שיבין ויכיל.

וזה מה שהיא קיבלה, וזה הכי הכי חשוב.

את יודעת, נראה לי שחמותי הייתה כותבת עלי אותו דבר אם הייית שואלת אותה.

כשהגעתי למשפחתם לפני הרבה שנים, הם היו בשוק מהבחירה של הבן שלהם, גם מהמהירות שבה התגלגלו העניינים, גם מהמש'

המתוסבכת שממנה הגעתי, מהרמה הדתית שלי שהייתה נראית להם מוגזמת ואולי גם ממני, הייתי מאוד סגורה והם לא הבינו מה הוא מוצא בי.

הם ניסו להגיד לו שייקח את הזמן כדי לחשוב, אבל ב"ה הוא לא רצה לקחת את הזמן. (והוא היה כבר רווק הרבה שנים.)

אולי עד היום הם חושבים שהוא היה יכול להשיג משהו יותר טוב. הם לא אומרים כלום בנושא מרגע שהתחתנו, אך לפעמים מתחת לפני השטח אני מרגישה בדברים. אני מנסה להתעלם, מה גם שכשלמדו להכיר אותי, היחסים יותר התחממו(לטובה) .

לפעמים אני מנסה להזכיר לעצמי שהם בסך הכל דואגים מאוד לילד שלהם שהם מאוד אוהבים, אבל אני לא בטוחה שהם תמיד יודעים באמת מה הכי טוב בשביל הילד שלהם. הוא כבר לא הילד הקטן שהם מכירים, מרגע שהוא התבגר הוא בנה לעצמו חיים עצמאיים שהם לא תמיד מכירים היטב,  לכן הבחירות שלו לא תמיד מובנות להם.

וחוץ מזה צריך לתת מקום לאמונה שאם הקב"ה הועיד אותם לבנות את הבית הזה, כנראה כך צריך להיות וכך יהיה גם טוב.

(כמובן שצריך להיות עם יד על הדופק, אם יש חשש שמא בן הזוג מתעלל בצורה זו או אחרת בבת שלכם, אך נשמע שזה ממש לא העניין.)

מקווה שבבא העת אוכל גם אני להשלים עם הבחירות של הילדים שלי...

ועוד משהו- כדאי בכל מקרה לחפש את הטוב אצל כל אדם, במיוחד אם הוא הצטרף למשפחה. כמו שהילדים שלנו אינם מושלמים ואנחנו אוהבים אותם כמו שהם כך כדאי להתייחס אל בני זוגם. למרות שזה וודאי לא פשוט.

אולי בתך אוהבת אותו דווקא כי הוא נותן לה את המקום של המוצלחת? אולי טוב לה איתו כי הוא אוהב אותה באמת בפשוט ובלי כל מיני שטויות מסביב?

ובמה בכלל מתבטא מוצלחות? דווקא בחכמה? אני בטוחה שאם היא בחרה בו וטוב לה איתו כנראה מידויות עולות על הכל.

האמת שאני מאוד מקווה שחמותי לא חושבת עלי ככה כי זה פוגע ממש. 

אני לא מכירה אותכם וברור לי שאתם רוצים רק בטובת ביתכם,

עלתה לי מחשבה ואולי יש בה נקודת אמת,

ממה שכתבת הרגשתי ששכל ואינטליגנציה זה משהוא שאתם מחשיבים מאוד (ואני מניחה שזו הסיבה שהפער כל כך קשה לכם),

אולי ביתכם החכמה הרגישה שאינטליגנציה זה חשוב אבל לא הכי חשוב, ולכן היא בחרה לעצמה את מה שחשוב לדעתה- חוכמת הלב,ויותר מזה אולי היא בחרה דווקא את הבחור הנפלא שלה שלא ימדוד אותה במדדים שכליים אלא יאהב אותה אהבה אחרת משלכם, ואולי לכן היא שמחה בו ומי שהוא, דווקא כמו שהוא. 

מקווה שהובנתי ולא פגעתי, ומאחלת לכם שתלמדו לאהוב אותו מהמקומות שטובים בו.

נ.ב: הייתי מציעה לכם לשבת ביחד את ובעלך ולעשות "אזמרה" על הבחור- להאיר בו רשימת של תכונות טובות, מעשים טובים שיש בו וכך לפתוח את הלב אליו.

מכירים את הסיפור על המלך שלמה ובתו????

לשלמה המלך הייתה בת ושמה קציעה
הנערה הייתה יפת תואר חכמה וטובת לב.
כשגדלה הנערה רצה אביה לדעת מי יהיה החתן שלה וקרא לכהן הגדול שישאל באורים ותומים מי הנער שישא את בת המלך לאשה?

הכהן שאל באורים ותומים והשיב כי בחור עני וללא שם תואר יהיה בעלה.

לשמע הדברים החליט המלך למנוע את נישואי בתו לאותו בחור.

לעבדיו ציווה ללכת לאחד מאיי הים אל אי רחוק ושומם ולבנות עליו מגדל גבוה וחומות סביבו ללא מדרגות בתוכו ולא לספר לאיש על פקודתו.

אותם עבדים שטו בספינה ובנו מגדל מוקף חומה ובו הניחו מיטה שולחן וכיסא למגורי אדם אחד בלבד

לאחר שסיימו את מלאכתם שבו לארמון המלך והוא ציווה עליהם לשוב בעוד שבועיים

בינתיים פנה המלך לביתו והורה לה להכין בגדים לתקופה ארוכה עד שהמלך יקרא לה.
הבת עשתה את רצון אביה ללא כעס כי חפצה לכבד אותו


לאחר שבועיים הובילו העבדים את הבת למגדל אשר על האי הבודד

בעזרת סולמות טיפסה הבת לראש המגדל ונשארה לבדה בחדרה.

הסולמות הורחקו מהמגדל והיא נותרה לבדה.


לאחר מכן קרא המלך לנשר גדול וחזק וציווה עליו לקחת בכל יום ממטבח המלך אוכל ולהביא לביתו שבראש המגדל את ארוחותיה.



באותם ימים חי בעיר עכו איש עני אביים שמו ולבנו אשר נולד קרא ראובן.
הילד גדל והיה ליפה תואר נבון ומוכשר, אך בשל המצב הכלכלי הקשה בבית ביקש לשוטט בארץ אולי ימצא תעסוקה ויביא מעט כסף לפרנסת הבית



הנער נפרד מהוריו ויצא לחפש את מזלו.
כל היום הלך ללא אוכל ומשקה רעב ועייף היה לעת ערב ופחד נפל עליו.
התחנן לה' שימצא עבורו איזה מסתור וה' זימן לו נבילת שור מונחת על הארץ.

נכנס הנער לתוך בטנו הפתוחה של השור ונרדם.
בשנתו לא חש בנשר גדול שנעץ ציפורניו בנבלת השור הרים אותה יחד עם הישן בתוכה ונשאה אל ראש המגדל שבו שכבה בת המלך
לאחר ששבע הנשר מבשר השור עף לדרכו והנער נשאר במגדל


בבוקר יצאה בת המלך למרפסת המגדל ומצאה את הנער הישן
העירה אותו והוא לא ידע לספר לה כיצד הגיע אליה.

הנערה שמעה את סיפור הנער היא כיבדה אותו מהמאכל הרב שהיה בחדרה והציעה לו להישאר איתה במגדל הבודד.
אין לך דרך כיצד לרדת מהמגדל וגם אם תצליח לרדת תמצא עצמך מרוחק ממקום ישוב.
תישאר איתי, הזמינה הנערה את הנער להישאר איתה ומעתה והלאה הנשר היה מביא בכל יום שתי ארוחות בכל פעם והשביע אותם

עברו ימים ושני הצעירים מצאו חן אחד בעיני השניה והבינו כי מאת ה' יצא הדבר והסכימה להינשא לבחור.
בדם שיצא מאצבעו הדקורה טבל נוצה וכתב לה כתובה.

חיו בני הזוג בשלוה ונולד להם בנם הבכור ושמו "זכור"
הנשר הבחין בילד ומעתה הביא שלושה ארוחות בכל יום אל המגדל


זמן רב עבר והמלך התגעגע לביתו ושאל את הנשר מה שלומה?
והנשר השיב כי שלום לה ולבעלה ולבנה הקטן ולא חסר להם דבר.

המלך סירב להאמין למשמע אוזניו
הוא החליט לצאת עם עבדיו אל עבר האי. שם הלך למגדל. ציווה להרוס את החומה סביבו ולהעמיד סולם גבוה.

המלך ראה את בתו ואת משפחתה ונפלו בבכי והתרגשות אחד על צווארו של השניה

לאחר שנרגעו אמרה קציעה לאביה כי הנה הבחור שכאן הוא בעלה וזה הבן שבורא עולם הועיד לה.

כיצד הגיע הבחור לכאן שאל המלך את בתו?
והבת השיבה כי צפור ענקית הובילה אותו למגדל עטוף בתוך נבלת שור.

זמן מה שוחח המלך עם הבחור וגילה כי הוא נבון מאוד יודע ללמוד ומתמיד.

יחד עם בתו חתנו ונכדו ירד מהמגדל והפליג איתם ועבדיו חזרה למקום ממנו בא.

המלך ציווה לערוך סעודת הודיה משתה לעמו ולכולם סיפר את שנעשה במגדל.

עתה נוכחתי פעם נוספת כי אין אדם יכול להימלט מגזירת הקב"ה.

שלחתי את בתי למקום שומם שרגל אדם לא דרכה בו ובמקום גבוה ובכל זאת לא הצלחתי לחלץ אותה מגורלה אשר ה' גזר עליה.
יהי שם ה' מבורך!
 

טוב לה, טוב לו?

אל תתערבו להם.

אני מכירה משפחה עם שם מאוד רע בשכונה שהיא גרה בה בעיר כלשהי, 

מטופלים ברווחה ולא מתנהגים בצורה מקובלת.

אבל... הגדולים שלהם, כרגע בצבא במשהו איכותי, בש"ל ובישיבות/אולפנות טובות, 

הם צעירים איכותיים, חכמים, ילדים טובים, מעבר לטובים, מדהימים.

לא מגיע להם חתן/כלה טובים? 

לי לא הייתה שום בעיה לחתן את הבן/בת שלי עם מישהו/י איכותיים ממשפחה פחות איכותית.

(אלא אם מדובר על אנשים אלימים, שליליים או מסוכנים שעלולים להזיק לה)

גם על ההורים של בעלי, שהם לא רהוטים ומשכילים, ויש להם בין השאר גם ילדים גאונים-על, 

יש אנשים רכלניים שמסתכלים בעין עקומה. מזל שההורים שלי לא.

והם אנשים טובים יותר מרוב רובם של האנשים שאני מכירה. אני אוהבת אותם ומעריכה אותם מאוד.

היא התחתנה איתו, טוב לה , טוב לו ,

לא טוב לכם? אז מה? רק אל תפגעו להם בזוגיות.

יש המון בחורים לא כל כך איכותיים (בצעירותם, אחר כך הם משתפרים), וזה עושה בעייה קשה לבנות שיש להם פחות מה לבחור.

ובכל זאת עדיף שהבת תתחתן ותהיה מאושרת מאשר שתישאר חס וחלילה רווקה.

אמא שלי אמרה לי בכנות מה היא מרגישה. היא גידלה ילדה במשך 20 שנה, השקיעה את כל כולה ואחרי 20 שנה הגיע איזה בחור ולקח. וכמובן היא ציפתה ליותר למרות בעצמה לא הצליחה למצוא שום חסרון מהותי

ומקרה שהיה לנו שנתיים אחרי חתונה עם חמי וחמותי. הם הגיעו אלינו לשבת ובעלי הלך לעשות קניות איתם. הוא חזר עם כמות בלתי מתוארת של ממתקים כשחצי מהרשימה שנתתי לו חסר. כששאלתי אותו למה הוא קנה כל כך הרבה ממתקים ולמי בעצם? הוא ענה לי שהורים שלו קנו כי רצו לפנק אותו. אז שאלתי למה הוא לא קנה חיתולים ועוד כמה דברים שביקשתי- הייתי בתדהמה כי בדרך כלל הוא לא התנהג ככה אז הוא אמר שהוא היה עם חמי  וחמותי. קשה להורים לקבל שבן שלהם גדל ולא צריך ממתקים, האמת הוא מעדיף בשר הרבה יותר, שזהו ילד התחתן והפסיק להיות ילד

זה שורש הבעייה 

אני נשואה באושר ברוך ה' כבר למעלה מ-22 שנים...

כשנפגשנו, בעלי היה בחור ישיבה תמים שלא יודע כלום (אבל באמת כלום) מחיי העולם הזה, ואילו אני הייתי 'אשת העולם הגדול' - עובדת בהייטק, בעלת רכב משלי, עוזרת בניהול בית הורי ועוד. ואילו הוא 'אשרי יושבי ישיבתך' - ממש לא הבין כלום בחיי העולם, אפילו לא היה לו חשבון בנק.

גם ההבדל בין המשפחות היה אדיר: אני ממשפחה אשכנזית מבוססת והוא ממשפחה מעדות המזרח שעלו מארץ מוצאם כשבעלי היה ילד, בנוסף על כך הוריו אנאלפבתים, גם בעברית וגם בשפת המקור, והפרנסה אצלם בדוחק גדול מאוד - כלומר לסיכום, גם ההבדל בין המשפחות היה שמים וארץ.

תמיד צריך לעבוד על זוגיות, כי גם אחים מאותה משפחה הם שונים ולו רק בגלל שבנים ובנות במהותם שונים וגם אין שני בני אדם שווים.

לומר שלא היו עליות וירידות בזוגיות? אי אפשר לומר זאת. אבל עבדנו, ואנחנו עובדים ונמשיך לעבוד בעזרת ה' עד 120.

היום, לאחר כל כך הרבה שנים מאושרות, בעלי הוא זה שאחראי על נושאי הכספים בבית (בנק, ביטוח וכו') ואני זזתי הצידה. גם משאר הבחינות הוא כבר לא 'אחד שלא יודע כלום מהעולם'.

העולם הוא דינאמי וכן בני האדם.

אני ממש מבקשת ממך, תני להם צ'אנס. ותאמרי לביתך שאת אוהבת אותה ולכן גם אוהבת את בעלה. והכי הכי חשוב, תבקשי ממנה שכאשר יש לה בעיות עם בעלה, שתיגש להתייעץ עם אנשים נייטרליים, ולו רק בכדי שאת תמיד תוכלי לחשוב עליו דברים חיוביים - כי הם יתפייסו, ולכם זה יהיה הרבה יותר קשה להשלים.

בהצלחה!

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.