לאמא שלי יש חברות שלא התחתנו בכלל כתוצאה מהתנגדות הורים וגם בת דודה של סבתא שלי.מבחיתי עדיף כבר להיות גרושה. חוץ מזה אם היית מתנגדת והם היו מתחתנים בכל זאת אז מה הרווח?

אני מעתיק שני משפטי מפתח, בהם את מודה בפירוש שה"בעיה" עם החתן הינה נחלתכם בלבד, ואילו בתכם מאושרת:

"ביתי נראית שמחה בחיי הנישואים שלה, אבל אנחנו פשוט לא מבינים מה היא עושה איתו???"

"אין ספק שמבחינה ריגשית הוא טוב אליה ונותן לה את החיזוקים שהיא צריכה, אבל בכל זאת מאוד מאוד קשה לנו."

הלוואי על כולנו שהבנות שלנו יהיו מאושרות ושמחות בבעליהן, ושנתחיל לחדוב על טובתן במקום על טובתינו!

הרי חלום חייו של כל הורה הוא לראות בשמחת ילדיו, מה הקטע??

פחות משנה מה הייתם אמורים לעשות. זה שלא עשיתם, זה אומר שככה ה' רצה שיקרה, גם אם זה הכי לא מובן בעולם למה.

כל אותם מחשבות שגרמו לכם "להירדם בשמירה" מישהו, אבא אוהב שלכם ושל הבת שלכם, הכניס לכם לראש. הם לא באו סתם.

צריך להתחזק ולהאמין בזה.

ודווקא מתוך כך, יכול להיות שיש משהו במה שאתם אומרים, שביתך יותר מבעלה בכמה תחומים. אבל הוא כרגע בעלה, וב"ה שטוב לה, ואתם כהורים צריכים כל יום להתפלל על הבית שלהם, על הזוגיות שלהם.

ולעשות הכל שימשיך להיות להם טוב.

יש את השאלה התיאורתית, האם הורים צריכים להתערב בבחירת בן זוג. עכשיו אתם לא שם, אתם אחריה וחבל להתעסק בה. זה לא יהיה נכון לדעתי, ויכול רק להחליש אותכם, ומתוך כך גם את הבת שתראה את רגשותיכם, (אי אפשר להסתיר לגמרי לאורך זמן)

חפשו בחתן נקודות טובות, תגדילו את אורו בעיניכם, תתחזקו באמונה ותפילה...

וזה יעבור גם לביתכם.

לכל זוג יש את הנסיון שלו, אולי זה מה שה' בחר לה? מאחלת לכם רק טוב!

נראה לי שהטעות העיקרית בחשיבה זה המשפט "ואנחנו חושבים שהיתה יכולה למצוא מישהו הרבה יותר ברמה שלה."

הרי בסופו של דבר, אנחנו מאמינים שהזיווג של האדם נקבע 40 יום לפני יצירתו. זה נכון שלפני שמתחתנים אי אפשר לדעת מי זה אותו אחד שנקבע לנו, אבל ברגע שכבר היתה חתונה, אז הגישה צריכה להשתנות לגמרי- זה האדם שנקבע לה מראש, הוא הזיווג שלה, ולא אף אחד אחר!

[נכון שיש גם מצבים של נישואין קשים מאוד, שבהם אפשר לשקול גירושין. ואז יש דרכים שונות להסביר את מאמר חז"ל הנ"ל, אבל פה זה לגמרי לא רלוונטי כי היא כן שמחה בו, אז אין מה לדון בכיוון הזה].

ומניסיון אישי (מאוד שונה מהמצב אצלכם אבל בכל זאת יש מן המשותף):

אמא שלי תמיד חשבה שאני צריכה להתחתן עם מישהו גאון במיוחד. לא כי היא לא מעריכה אנשים שלא גאונים, אבל כיוון שאני תמיד הייתי מאוד מוצלחת בלימודים, והייתה לי תפיסה מהירה במיוחד, היא חשבה שלא יהיה מתאים להתחתן עם אדם שלא כזה, כי בנישואין מאוד חשוב שהאישה תעריך את הבעל, ואם אני אבין הכל יותר מהר ממנו זה לא יהיה לנו בריא.

בסופו של דבר- בעלי מאוד שונה מהדמות שהיא ציירה לעצמה. הוא למד הרבה מאוד שנים בישיבה, ויודע הרבה מאוד בתחומי התורה, וגם אוהב ללמוד ולהרחיב את דעתו בנושאים שונים, אבל בתחומים אחרים אני יודעת יותר, ואת כל החישובים המתמטיים שצריך אני עושה.. ובפועל, למרות שזה מאוד שונה ממי שאמא שלי דמיינה שאני אתחתן איתו- הוא האדם הכי מתאים לי מכל הבחינות, ואני מעריכה ומעריצה אותו על מה שהוא ועל מי שהוא. (דווקא כשנפגשתי לפניו עם מישהו שכבר היה בדרך לפוסט-דוקטורט, הרגשתי כל כך כלום לעומתו שזה היה בכלל לא מתאים).

אצלנו זה שונה, כי אמא שלי אמנם הייתה לחוצה מאוד לפני שהתחתנתי איתו, ומאוד פחדה שאני עושה טעות, אבל אחרי החתונה כשהיא למדה להכיר אותו יותר ולראות את החכמה שבהחלט קיימת בו, רק בצורה שונה ממה שהיא חשבה, וכשהיא ראתה כמה שאנחנו מאושרים ביחד- היא כל כך שמחה בשבילנו, ומאוד מאוד מעריכה את בעלי.

בכל מקרה, אם ביתך שמחה, והוא גורם לה להיות מאושר, אז זה האדם שמתאים לה, ואף אחד אחר לא היה יכול להיות במקומו. אתם לא צריכים להעריך אותו אולי על חכמה שאין בו, אבל אם הוא גורם לבת שלכם להיות שמחה, זו כבר סיבה מספיק טובה להעריך אותו ולשמוח בו..

הבעיה שהוא לא מוסיף לכם כבוד, לא הרמה שלו ולא המשפחה שלו. תסתכלו על האמת שהבת שלכם שמחה, הוא מספק אותה במקום שהיא צריכה מגבר. יכול להיות שבעיניכם זוגיות זה הרבה שיתוף אינטלקטואלי ותחומי עניין וכ' אבל יש כאלה שמחפשים בעיקר את הצד הרגשי, אינטימי מיני ונראה שהיא שמחה ומסופקת. אז לפי קריטריוני הזוגיות שלה, טוב לה. והיא לא נמצאת באיזה מצב סיכון שצריך לפקוח את עיניה. אז תשמחו בכך שהיא קיבלה את מה שהיא רוצה. אם הייתה מתחתנת עם משהו ברמה שלה אבל היחס שלו לא היה מספיק טוב בעיניה, זה הרבה יותר פספוס...

צריך עבודה עצמית לשמוח במה שיש...זה אכן קשה...

ואים מה להרגיש אשמים כי טוב לה...יכול להיות שאם הייתם מתנגדים אז היא הייתה מקשיבה ועד היום הייתה רווקה מתוסכלת...וזה לא חבל?

הבן שלנו מוצלח במיוחד ויש לו תעודות על כך (בלי לפרט). התאהב בבחורה מבית בעייתי (האבא מכה, ולא רק את הילדים. עד כדי כך שהבחורה חשבה שכך נוהגים כולם וגם עליה להשלים עם העובדה שהיא תחטוף מדי פעם אחרי החתונה. היא התפלאה לשמוע שהבחור לא מתכנן כך) וכדי לגונן עליה הוא נענה לכל בקשה ודרישה, לא רק שלה אלא גם של האבא, וכיון שהבחורה מפחדת מכל מה שנמצא בעולם הרחב וכדי לשמור עליה הם נמנעים מלבקר אצלינו, למרות שהם מבקרים תדיר בבית הוריה. כמובן שבחתונה ההחלטות התקבלו לפי רצון הצד שלה וכמעט שלא התחשבו ברצוננו (כל בקשה שלנו פורשה כנסיון לתקוע מקל בגלגלי החתונה). הבחור ניתק מגע מכל החברים שלו (היו לו הרבה, הוא טיפוס חברותי מאד) ולא עונה להם לטלפונים, למרות שהיא שומרת על קשר רציף עם חברותיה והן גם מתארחות אצליהם בבית.

אין לנו ספק שהוא פועל לא נכון אבל איננו יכולים לעשות דבר. אולי הזמן יעשה את שלו ואולי לא. מבחינה פסיכולוגית, רגשות רחמים וחמלה על מישהו יכולים להוביל לרגשות אהבה ומשיכה.

אנו מתנחמים בכך שיש צרות גדולות יותר (בנים שלא מתחתנים למשל) ושהבחור ימשיך בעז"ה את שושלת הדורות עם המשפחה שהוא בחר להקים. אנו מאושרים שלפחות הוא הולך בדרך התורה וכאן בארץ.

אבל הבן שלך נשמע כמו אישה מוכה-ניתוק מהמישפחה והחברים כשחייו נשלטים על ידי משפחת אישתו כי איזו הגנה זו המשך הקשר עם האב האלים וכניעה לתכתיביו בשונה לחלוטין מהמיקרה של פותחת השירשור

אני מכירה משפחה שההורים המציאו על האשה את כל הסיפורים

וכשהבן ניתק קשר לאחר נסיונות של להרגיע את ההורים מהגישה המגעילה לאישה

אז ההורים המציאו שהוא ניתק כי האשה בעיתית

מאווד צריך לקבל סיפורים כאלה בעירבון מוגבלללל

ברר איתו את הענין ותידע אותנו על אמינותו

נראה שמדובר בבחור שמנסה להתמודד עם מצב לא פשוט.

הוא מנסה לגונן על אשתו לא רק פיזית אלא גם רגשית, מנסה לעזור לה לשמור על כל הקשרים מבלי לאבד את השפיות.

מנסה לא לאבד כלום.

צריך להסביר לו שלמרות שזה מאמץ חיובי, המאמץ העקרי לא צריך בלהאבק על על פינה אלא בהשפעה חיובית.

השאלה הנשאלת היא מה חלקם של ההורים שלו בסיפור, האם הם פתוחים ותומכים או מבקרים ולא מקבלים.

יתכן שהוא מתנתק מההורים כחלק מההגנה על אשתו.

בקשר לעזרה לאשתו, ככלל, עדיף להרבות חוויות חיוביות מאשר להאבק בכדי לתפוס את כל מה ש"היה".

אבל ממש לאט

הבחור לא רוצה עצות מאיתנו, הוא טוען שטוב לו ככה. והבחורה? היא וודאי מאושרת. בעננים.

שיהיה ברור. האבא שלה לא שולט בבחור בכח הזרוע אלא בזה שהבחורה עדיין כרוכה אחריו והבחור מנסה לתת לה את כל רצונותיה.

ואילו אצל הפותחת המצב סתם לא נחמד ולא נעים להורים..

כדאי שתלכו ליעוץ

לא קראתי את כל התגובות הקודמות אבל...

אני נשואה עדיין פחות משנה...

ב"ה שמחה ומאושרת בוודאי שתמיד יש עבודה!

בטוחה שגם לבת שלך יש עבודה...

תחשבי רגע לפני שהבת שלך  התחילה להיפגש.. מה את אמרת לה שהכי חשוב? על מה צריך לשים לב?

(על השכל? או על היחס שלו אליה?...) איך מישהי פעם אמרה לי? "אם הוא  לא יידע כל מיני דברים... או שתלמדי אותו או שתלמדו יחד"...

תשמחי!! תשמחי, ב"ה זכית בחתן עם מידות טובות (זה מזכיר לי את כל הסיפורים האלה על הנסיכות הגדולות בארמון שבוחרות להתחתן דווקא עם אחד מפשוטי העם כי שם היא מוצאת את ה- מידות... חח ;) בהצלחה!

יפה אמרת.  אנשים יקרים לדורותיכם- השכל וההצלחה החיצונית יש להם חשי בות אבל בלי מידות טובות הכל לא מחזיק מעמד!

יש לכם חתן עם מידות טובות! הללויה! שווה לשמוע קצת מאנשים שהתחתנו או חיתנו עם אדם מקולקל במידות - אין גרוע מזה. הקושי שלכם הוא במידות של עצמכם- ההורים, שחולמים על "יותר" ולא יודעים להבחין בטוב שקיים. תתפללו שהמחשבות הלא טובות שלכם לגבי נישואי הבת יחלפו כלא היו- אלו מחשבות שמקורן ביצר הרע. בהצלחה רבה

זאת אומרת - לא בחרתם לפגוע בבחור או במישהו, בגלל שהדברים לא מצאו חן בעיניכם.

בעלי הוא אדם מדהים! לפעמים נדמה לי שהתחתנתי עם מלאך! ואני ממש לא צוחקת..

מבחינת אבא שלי, הקריטריונים לבחור מוצלח עבורי -
עמדו בעיקר על הזמן שלמד בישיבה, הבית שממנו הגיע, מאיפה ינק את ערכיו..

(יש בזה הרבה, אבל לבעלי אין את הרקע הספציפי הזה, הוא לא הגיע מבית דוס במיוחד..)

היה לי ברור שגם אם אביא את הרב מרדכי אליהו הבא! -

הוא לא ימצא חן בעיני אבא שלי על ההתחלה, ויקח לו המון זמן לקבל את זה..

כי הוא פשוט חושב שהבת שלו מושלמת, ובאמת קשה לו לשחרר, ולאפשר לקב"ה לתת לי את בן זוגי שהוא רואה לנכון..

(מה גם שאני רחוקה מלהיות מושלמת)

גם תפיסות ה"הצלחה"  - של אבא שלי ובעלי - יוצאות מנקודת ראות אחרת לחלוטין!!

אני בטוחה שבהתחלה הוא חשב (ואולי הוא חושב עד היום אבל לא אומר? כמוכם?)
שהתחתנתי עם בחור פשוט מדי עבורי..

אני באופן אישי בטוחה! - שכל אישה שתתחתן עם בחור שיש בו חצי מהמעלות שבבעלי - תהיה מאושרת עד אינסוף!

ושקיבלתי מתנה עצומה מה' בכל הקשור לזיווג שלי!

(ואם מישהו דאג - הוא יודע למנות היום הרבה מאוד מעלות של החתן שלו..)

זיווג הוא שמימי. תרצו או לא תרצו - זה מי שהקב"ה ייעד לבת שלכם.

וכל עוד היחסים שלהם תקינים וטובים, ואין פה משהו לא בריא, נראה שתצטרכו לקבל את זה.

אגב - גם אני מתפללת מאוד!! שאזכה להיות חותנת טובה

על אף שאני כבר יודעת, שאני דומה מאוד לאבא שלי..
ושיהיה לי קשה מאוד לקבל אפילו גיסות (גם אם הן יהיו כלילות המעלות..)

במסגרת העבודה האישית שלי בתחום, נדמה לי על עצמי - 

שבמקור זה נובע מהמחשבה שאני יודעת הכי טוב.. אולי אפילו יותר מהקב"ה, מה נכון למי ומה, ומי שווה את מי..

האמנם? 

 

משתדלת ללמוד מחמותי המדהימה, שהיא ממש כמו אמא שניה שלי לכל דבר!!

שאזכה להיות בענווה לכל מה שה' בוחר לקחת או לתת לי - ולקבל כמוה את הכלות והחתנים שלי..

לפני מספר שנים, הייתי בשיעור של הרבנית אסתר לבנון בבנין שלם, בנושא הילדים שמתחתנים, כלות חתנים וכו'

והיא סיפרה על אישה שבאה אליה והתלוננה על החתן, ובסוף השיחה סיפרה שלבת ולחתן יש 5 ילדים..

והרבנית אמרה לה- ולנו-

עד האירוסין- זה הזמן שאפשר לחשוב "האם זה מתאים, אולי לנסות להפריד, להסביר לבת/בן על צדדים נוספים שאנו רואים בחתן או בכלה והם לא רואים.

אחרי האירוסין- זה כבר החלטת שמים, ובשום אופן לא לחשוב על "זה לא הנכון, זה לא מתאים" אלא רק לחזק ולקבל, וכמו שאמרו לך אחרים- לחפש - ממש לחפש בנרות- את הצדדים הטובים, וכל הזמן לחשוב עליהם.

אם תרצי, אני אחפש לך את השם המדויק של השיעור, ויכול להיות שאפשר לקנות הקלטה שלו מבנין שלם.

בהצלחה רבה!

ולא עד האירוסין...

כי היום הרבה מהזוגות מביאים את המיועד/ת רק לאחר החלטה,

ואז להורים אין מספיק זמן להיכרות עם המיועד/ת עד לאירוסין.

אני מכיר מקרים של ממש כמה שעות...

וגם החתונה זו ממש התחייבות הלכתית!

בשונה מאירוסין של היום, שחוץ מהוצאות כלכליות, אין בהן ממש.

אילו היו האנשים נפגשים באופן טבעי בתנועה, בלימודים, בעבודה, בצבא וכו' רוב הסיכויים שהם היו פוגשים ומכירים בני זוג שדומים להם יותר ואולי אף מתאימים יותר ברקע, בתכונות ובאישיות.

בשיטת הדייטים פוגשים גם אנשים שבחיים הרגילים לא היינו מגיעים אליהם כלל. (גם לטוב)

כשמציעים הצעות תמיד אפשר "לברור" ולומר- המשפחה לא מתאימה לי וכד'...

אבל כשמכירים באופן ספונטני מכירים קודם אתהבנאדם ולא את הרקע. ולכן יכולים להכנס למקומות שמלכתחילה לא היו רצויים.

אני רוצה להזכיר נק' אחת, בקצת יותר עומק-

יש תורה של רבי נחמן על עין טובה (אל תשאלו אותי איזה בדיוק, אני לא מבינה בזה... לקחתי לי את העיקרון לחיים, לא את הספר הכתוב...) 

עין טובה היא דבר שיוצר מציאות

אם יש מציאות שמסתכלים עליה- הצורה של המבט- יוצרת את המציאות להיות יותר בצורה הזו

אם יש מציאות שיש בה גם רע וגם טוב- ומסתכלים עליה במבט של טוב- אז המציאות נהיית באמת יותר טוב! 

תסתכלי בעין טובה על החתן שלך

באמת, בכנות עם עצמך, לא בהצגות מבחוץ 

איזה דברים טובים את יכולה לומר עליו?

את תראי- את יכולה ליצור טוב, להביא טוב 

את חמות נהדרת  

אמא יקרה.

לפני שנים, טרום תקופת נישואי ילדינו, שמעתי מאשה חכמה: "אני אוהבת את חתניי וכלותי עוד לפני שאני מכירה אותם... בהם/ן בחרו ילדיי." 

זהו מסר שמלווה אותי בכל התקופה הנפלאה הזו: הרי אותם/ן לא אנחנו גידלנו, ותמיד אדם קרוב לעצמו ולילדיו יותר. באופן טבעי נמצא חסרונות, ואם לא פחות מ, אז באופי או ביופי וכו'. אם ניקח את הדברים כעבודת המידות שלנו ללוות את בחירות ילדינו בקבלה פנימית ואוהבת של בני/ות זוגם- נצא אנו וכמובן המשפחות הנוצרות, נשכרות. ובע"ה המשך הדורות יעיד על כך.

                                                           והכל בעין טובה ולב אוהב!       בהצלחה!

ואם הוא היה בנך היית רוצה בשבילו את הטוב ביותר גם אם הוא "לא כל כך מוצלח" כהגדרתך. הוא שלך! ואם הורי אשתו היו מביטים בו בצורה לא טובה, בצרות עיין והתנשאות- תחשבי כמה זה היה כואב לך. אז "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

זו הפעם הראשונה שאני כותבת פה, ואני רוצה להגיד תודה לכם, אנשים טובים, (כמעט) על כל התגובות בכללי ובפרטי (א' - תודה!)

תודה שעצרתם את מרוץ החיים, והקדשתם זמן לנסות לעזור לי מנסיונכם ומחוכמתכם, על אף שאתם לא מכירים אותי.

זה סוג של גמילות חסדים בסתר

רובכם נגעתם בנקודות נכונות, ועזרתם לי לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת. בהמשך לדברים שחלקכם כתבתם בצורה כזו או אחרת, אני חושבת שהמסקנה צריכה להיות שהמחשבה יוצרת מציאות ולא להיפך.

כאשר מגיעות מחשבות שליליות בעקבות מציאות מסוימת, מותר להיות עצובים, מתוסכלים, אפילו לעבור תקופת אבל על החלומות שהיו לנו, וכנראה לא יתגשמו, אבל כאשר רואים שהמחשבות האלו לא מקדמות אותנו לשום מקום טוב, צריך לעצור אותן בכח, ולחשוב במודע מחשבות חיוביות שבסופו של דבר יגרמו למציאות להיות חיובית יותר.

זה חלק מהעבודה שלנו בעולם הזה.

ולאלה מבינכם שלא הצליחו להתחבר למה שכתבתי, והאמת שעד שהגעתי למצב הזה, גם אני לא יכולתי להבין.

במצוקתינו דיברנו עם זוגות חברים שלנו. (אתם יודעים, זקנים שכמונו עוד מדברים ומרכלים אחד עם השני, ולא רק בפורומים אנונימיים באינטרנט....). התברר לנו שיש הרבה מיקרים כאלו, כמובן בעוצמות כאלו ואחרות, שמתוסכלים מאוד מהבחירות של הילדים שלהם. הסיבות רבות ומגוונות. 

אלו אנשים נורמטיבים לחלוטין, אנשים טובים וערכיים- ובכל זאת כשהגיעו להתנסות הזו- "חטפו בוקס בפרצוף".

לכן- יש סיכויים גדולים שגם לכם זה יקרה.

עצה קטנה ממני- תעשו, העתק הדבק לשרשור הזה, ובבוא היום, תוציאו אותו, תקראו ותפנימו. תגלו כאן הרבה עצות טובות.

אכן, נגזור ונשמור

כתבת שאת נשואה 20 שנה.

אז מי כמוך יודע שהדבר שהכי חשוב בזוגיות זה המידות הטובות.

נשמע שביתך זכתה בכך... ב"ה!!!

(ולגבי משפחת המוצא- זה נחמד שהוא יבוא ממשפחה טובה, אך המשפחה אינה מורה על האדם.

לטוב ולמוטב...)

ולא את שאר התגובות.

סליחה, אבל אני פשוט לא מבינה אותך (אתכם), הבת של שמחה בחיי הנישואין שלה. מה את צריכה יותר מזה??

מבחינה ריגשית הוא טוב אליה? הוא בעל מידות טובות? הוא נחמד?

טוב להם ביחד??

מההודעה שלך נשמע שלגמרי כן, אז מה מפריע לך?

אולי זה בדיוק מה שהבת שלך צריכה, אולי היא לא צריכה מישהו עם רמה שיכלית כמו שלה או גבוהה משלה, אלא אדם רגיש שיבין ויכיל.

וזה מה שהיא קיבלה, וזה הכי הכי חשוב.

את יודעת, נראה לי שחמותי הייתה כותבת עלי אותו דבר אם הייית שואלת אותה.

כשהגעתי למשפחתם לפני הרבה שנים, הם היו בשוק מהבחירה של הבן שלהם, גם מהמהירות שבה התגלגלו העניינים, גם מהמש'

המתוסבכת שממנה הגעתי, מהרמה הדתית שלי שהייתה נראית להם מוגזמת ואולי גם ממני, הייתי מאוד סגורה והם לא הבינו מה הוא מוצא בי.

הם ניסו להגיד לו שייקח את הזמן כדי לחשוב, אבל ב"ה הוא לא רצה לקחת את הזמן. (והוא היה כבר רווק הרבה שנים.)

אולי עד היום הם חושבים שהוא היה יכול להשיג משהו יותר טוב. הם לא אומרים כלום בנושא מרגע שהתחתנו, אך לפעמים מתחת לפני השטח אני מרגישה בדברים. אני מנסה להתעלם, מה גם שכשלמדו להכיר אותי, היחסים יותר התחממו(לטובה) .

לפעמים אני מנסה להזכיר לעצמי שהם בסך הכל דואגים מאוד לילד שלהם שהם מאוד אוהבים, אבל אני לא בטוחה שהם תמיד יודעים באמת מה הכי טוב בשביל הילד שלהם. הוא כבר לא הילד הקטן שהם מכירים, מרגע שהוא התבגר הוא בנה לעצמו חיים עצמאיים שהם לא תמיד מכירים היטב,  לכן הבחירות שלו לא תמיד מובנות להם.

וחוץ מזה צריך לתת מקום לאמונה שאם הקב"ה הועיד אותם לבנות את הבית הזה, כנראה כך צריך להיות וכך יהיה גם טוב.

(כמובן שצריך להיות עם יד על הדופק, אם יש חשש שמא בן הזוג מתעלל בצורה זו או אחרת בבת שלכם, אך נשמע שזה ממש לא העניין.)

מקווה שבבא העת אוכל גם אני להשלים עם הבחירות של הילדים שלי...

ועוד משהו- כדאי בכל מקרה לחפש את הטוב אצל כל אדם, במיוחד אם הוא הצטרף למשפחה. כמו שהילדים שלנו אינם מושלמים ואנחנו אוהבים אותם כמו שהם כך כדאי להתייחס אל בני זוגם. למרות שזה וודאי לא פשוט.

אולי בתך אוהבת אותו דווקא כי הוא נותן לה את המקום של המוצלחת? אולי טוב לה איתו כי הוא אוהב אותה באמת בפשוט ובלי כל מיני שטויות מסביב?

ובמה בכלל מתבטא מוצלחות? דווקא בחכמה? אני בטוחה שאם היא בחרה בו וטוב לה איתו כנראה מידויות עולות על הכל.

האמת שאני מאוד מקווה שחמותי לא חושבת עלי ככה כי זה פוגע ממש. 

אני לא מכירה אותכם וברור לי שאתם רוצים רק בטובת ביתכם,

עלתה לי מחשבה ואולי יש בה נקודת אמת,

ממה שכתבת הרגשתי ששכל ואינטליגנציה זה משהוא שאתם מחשיבים מאוד (ואני מניחה שזו הסיבה שהפער כל כך קשה לכם),

אולי ביתכם החכמה הרגישה שאינטליגנציה זה חשוב אבל לא הכי חשוב, ולכן היא בחרה לעצמה את מה שחשוב לדעתה- חוכמת הלב,ויותר מזה אולי היא בחרה דווקא את הבחור הנפלא שלה שלא ימדוד אותה במדדים שכליים אלא יאהב אותה אהבה אחרת משלכם, ואולי לכן היא שמחה בו ומי שהוא, דווקא כמו שהוא. 

מקווה שהובנתי ולא פגעתי, ומאחלת לכם שתלמדו לאהוב אותו מהמקומות שטובים בו.

נ.ב: הייתי מציעה לכם לשבת ביחד את ובעלך ולעשות "אזמרה" על הבחור- להאיר בו רשימת של תכונות טובות, מעשים טובים שיש בו וכך לפתוח את הלב אליו.

מכירים את הסיפור על המלך שלמה ובתו????

לשלמה המלך הייתה בת ושמה קציעה
הנערה הייתה יפת תואר חכמה וטובת לב.
כשגדלה הנערה רצה אביה לדעת מי יהיה החתן שלה וקרא לכהן הגדול שישאל באורים ותומים מי הנער שישא את בת המלך לאשה?

הכהן שאל באורים ותומים והשיב כי בחור עני וללא שם תואר יהיה בעלה.

לשמע הדברים החליט המלך למנוע את נישואי בתו לאותו בחור.

לעבדיו ציווה ללכת לאחד מאיי הים אל אי רחוק ושומם ולבנות עליו מגדל גבוה וחומות סביבו ללא מדרגות בתוכו ולא לספר לאיש על פקודתו.

אותם עבדים שטו בספינה ובנו מגדל מוקף חומה ובו הניחו מיטה שולחן וכיסא למגורי אדם אחד בלבד

לאחר שסיימו את מלאכתם שבו לארמון המלך והוא ציווה עליהם לשוב בעוד שבועיים

בינתיים פנה המלך לביתו והורה לה להכין בגדים לתקופה ארוכה עד שהמלך יקרא לה.
הבת עשתה את רצון אביה ללא כעס כי חפצה לכבד אותו


לאחר שבועיים הובילו העבדים את הבת למגדל אשר על האי הבודד

בעזרת סולמות טיפסה הבת לראש המגדל ונשארה לבדה בחדרה.

הסולמות הורחקו מהמגדל והיא נותרה לבדה.


לאחר מכן קרא המלך לנשר גדול וחזק וציווה עליו לקחת בכל יום ממטבח המלך אוכל ולהביא לביתו שבראש המגדל את ארוחותיה.



באותם ימים חי בעיר עכו איש עני אביים שמו ולבנו אשר נולד קרא ראובן.
הילד גדל והיה ליפה תואר נבון ומוכשר, אך בשל המצב הכלכלי הקשה בבית ביקש לשוטט בארץ אולי ימצא תעסוקה ויביא מעט כסף לפרנסת הבית



הנער נפרד מהוריו ויצא לחפש את מזלו.
כל היום הלך ללא אוכל ומשקה רעב ועייף היה לעת ערב ופחד נפל עליו.
התחנן לה' שימצא עבורו איזה מסתור וה' זימן לו נבילת שור מונחת על הארץ.

נכנס הנער לתוך בטנו הפתוחה של השור ונרדם.
בשנתו לא חש בנשר גדול שנעץ ציפורניו בנבלת השור הרים אותה יחד עם הישן בתוכה ונשאה אל ראש המגדל שבו שכבה בת המלך
לאחר ששבע הנשר מבשר השור עף לדרכו והנער נשאר במגדל


בבוקר יצאה בת המלך למרפסת המגדל ומצאה את הנער הישן
העירה אותו והוא לא ידע לספר לה כיצד הגיע אליה.

הנערה שמעה את סיפור הנער היא כיבדה אותו מהמאכל הרב שהיה בחדרה והציעה לו להישאר איתה במגדל הבודד.
אין לך דרך כיצד לרדת מהמגדל וגם אם תצליח לרדת תמצא עצמך מרוחק ממקום ישוב.
תישאר איתי, הזמינה הנערה את הנער להישאר איתה ומעתה והלאה הנשר היה מביא בכל יום שתי ארוחות בכל פעם והשביע אותם

עברו ימים ושני הצעירים מצאו חן אחד בעיני השניה והבינו כי מאת ה' יצא הדבר והסכימה להינשא לבחור.
בדם שיצא מאצבעו הדקורה טבל נוצה וכתב לה כתובה.

חיו בני הזוג בשלוה ונולד להם בנם הבכור ושמו "זכור"
הנשר הבחין בילד ומעתה הביא שלושה ארוחות בכל יום אל המגדל


זמן רב עבר והמלך התגעגע לביתו ושאל את הנשר מה שלומה?
והנשר השיב כי שלום לה ולבעלה ולבנה הקטן ולא חסר להם דבר.

המלך סירב להאמין למשמע אוזניו
הוא החליט לצאת עם עבדיו אל עבר האי. שם הלך למגדל. ציווה להרוס את החומה סביבו ולהעמיד סולם גבוה.

המלך ראה את בתו ואת משפחתה ונפלו בבכי והתרגשות אחד על צווארו של השניה

לאחר שנרגעו אמרה קציעה לאביה כי הנה הבחור שכאן הוא בעלה וזה הבן שבורא עולם הועיד לה.

כיצד הגיע הבחור לכאן שאל המלך את בתו?
והבת השיבה כי צפור ענקית הובילה אותו למגדל עטוף בתוך נבלת שור.

זמן מה שוחח המלך עם הבחור וגילה כי הוא נבון מאוד יודע ללמוד ומתמיד.

יחד עם בתו חתנו ונכדו ירד מהמגדל והפליג איתם ועבדיו חזרה למקום ממנו בא.

המלך ציווה לערוך סעודת הודיה משתה לעמו ולכולם סיפר את שנעשה במגדל.

עתה נוכחתי פעם נוספת כי אין אדם יכול להימלט מגזירת הקב"ה.

שלחתי את בתי למקום שומם שרגל אדם לא דרכה בו ובמקום גבוה ובכל זאת לא הצלחתי לחלץ אותה מגורלה אשר ה' גזר עליה.
יהי שם ה' מבורך!
 

טוב לה, טוב לו?

אל תתערבו להם.

אני מכירה משפחה עם שם מאוד רע בשכונה שהיא גרה בה בעיר כלשהי, 

מטופלים ברווחה ולא מתנהגים בצורה מקובלת.

אבל... הגדולים שלהם, כרגע בצבא במשהו איכותי, בש"ל ובישיבות/אולפנות טובות, 

הם צעירים איכותיים, חכמים, ילדים טובים, מעבר לטובים, מדהימים.

לא מגיע להם חתן/כלה טובים? 

לי לא הייתה שום בעיה לחתן את הבן/בת שלי עם מישהו/י איכותיים ממשפחה פחות איכותית.

(אלא אם מדובר על אנשים אלימים, שליליים או מסוכנים שעלולים להזיק לה)

גם על ההורים של בעלי, שהם לא רהוטים ומשכילים, ויש להם בין השאר גם ילדים גאונים-על, 

יש אנשים רכלניים שמסתכלים בעין עקומה. מזל שההורים שלי לא.

והם אנשים טובים יותר מרוב רובם של האנשים שאני מכירה. אני אוהבת אותם ומעריכה אותם מאוד.

היא התחתנה איתו, טוב לה , טוב לו ,

לא טוב לכם? אז מה? רק אל תפגעו להם בזוגיות.

יש המון בחורים לא כל כך איכותיים (בצעירותם, אחר כך הם משתפרים), וזה עושה בעייה קשה לבנות שיש להם פחות מה לבחור.

ובכל זאת עדיף שהבת תתחתן ותהיה מאושרת מאשר שתישאר חס וחלילה רווקה.

אמא שלי אמרה לי בכנות מה היא מרגישה. היא גידלה ילדה במשך 20 שנה, השקיעה את כל כולה ואחרי 20 שנה הגיע איזה בחור ולקח. וכמובן היא ציפתה ליותר למרות בעצמה לא הצליחה למצוא שום חסרון מהותי

ומקרה שהיה לנו שנתיים אחרי חתונה עם חמי וחמותי. הם הגיעו אלינו לשבת ובעלי הלך לעשות קניות איתם. הוא חזר עם כמות בלתי מתוארת של ממתקים כשחצי מהרשימה שנתתי לו חסר. כששאלתי אותו למה הוא קנה כל כך הרבה ממתקים ולמי בעצם? הוא ענה לי שהורים שלו קנו כי רצו לפנק אותו. אז שאלתי למה הוא לא קנה חיתולים ועוד כמה דברים שביקשתי- הייתי בתדהמה כי בדרך כלל הוא לא התנהג ככה אז הוא אמר שהוא היה עם חמי  וחמותי. קשה להורים לקבל שבן שלהם גדל ולא צריך ממתקים, האמת הוא מעדיף בשר הרבה יותר, שזהו ילד התחתן והפסיק להיות ילד

זה שורש הבעייה 

אני נשואה באושר ברוך ה' כבר למעלה מ-22 שנים...

כשנפגשנו, בעלי היה בחור ישיבה תמים שלא יודע כלום (אבל באמת כלום) מחיי העולם הזה, ואילו אני הייתי 'אשת העולם הגדול' - עובדת בהייטק, בעלת רכב משלי, עוזרת בניהול בית הורי ועוד. ואילו הוא 'אשרי יושבי ישיבתך' - ממש לא הבין כלום בחיי העולם, אפילו לא היה לו חשבון בנק.

גם ההבדל בין המשפחות היה אדיר: אני ממשפחה אשכנזית מבוססת והוא ממשפחה מעדות המזרח שעלו מארץ מוצאם כשבעלי היה ילד, בנוסף על כך הוריו אנאלפבתים, גם בעברית וגם בשפת המקור, והפרנסה אצלם בדוחק גדול מאוד - כלומר לסיכום, גם ההבדל בין המשפחות היה שמים וארץ.

תמיד צריך לעבוד על זוגיות, כי גם אחים מאותה משפחה הם שונים ולו רק בגלל שבנים ובנות במהותם שונים וגם אין שני בני אדם שווים.

לומר שלא היו עליות וירידות בזוגיות? אי אפשר לומר זאת. אבל עבדנו, ואנחנו עובדים ונמשיך לעבוד בעזרת ה' עד 120.

היום, לאחר כל כך הרבה שנים מאושרות, בעלי הוא זה שאחראי על נושאי הכספים בבית (בנק, ביטוח וכו') ואני זזתי הצידה. גם משאר הבחינות הוא כבר לא 'אחד שלא יודע כלום מהעולם'.

העולם הוא דינאמי וכן בני האדם.

אני ממש מבקשת ממך, תני להם צ'אנס. ותאמרי לביתך שאת אוהבת אותה ולכן גם אוהבת את בעלה. והכי הכי חשוב, תבקשי ממנה שכאשר יש לה בעיות עם בעלה, שתיגש להתייעץ עם אנשים נייטרליים, ולו רק בכדי שאת תמיד תוכלי לחשוב עליו דברים חיוביים - כי הם יתפייסו, ולכם זה יהיה הרבה יותר קשה להשלים.

בהצלחה!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?