ראליסטי או קריקטורי?

בכל מקרה, ככל שמחייכים יותר, כך עצמות הלחיים עולות ומקווצות את העיניים לשתי חריצים קטנים בצורת בננה שוכבת (איזה תאור..)

הכי טוב שתעמוד (או תעמדי, למקרה שאת בכלל בת. תכלס אין לי מושג אם מי אני מדבר..) מול המראה, תחייך ותראה איך איך העיניים אמורות להראות.

ניסיתי מול המראה ולא הלך לי

זה הברק המרצד בעין, והמבע.

עדין לא פתרתי את חידת ההבעה, אך לעת עתה אני מעבירה בי את התחושה של הדמות אותה אני מציירת (למשל-חיוך. אני מחייכת בעצמי) ואיכשהו זה עובר לציור

 

 

לגמרי מקצועית.תמיד הרגשתי מוזרית כשאני רוצה לצייר הבעה או תנוחה מסויימת

ובמקום להסתכל על מישהו מהצד,

אני עושה את זה בעצמי וכך מציירת..

כעת הבנתי שזה לא מוזר כ"כ..

לא מותק, אני תמיד מתבוננת, מקבלת השראה וכו',
אבל בתכלס כשאני מציירת אני מוצאת את עצמי לובשת את אותה ההבעה...
זה עוזר כנראה.

אז את בכ"ז מוזרית

את לא יכולה להתחיל לנעוץ עינים באנשים (בטח לא לאורך זמן), כך שזו האפשרות היחידה..

(ודינה- את כנראה מציירת ממש מהר, אז זה מספיק לך, אבל כל מי שלוקח לה זמן או שהזיכרון שלה לא מחזיק את המראה בראש להרבה זמן חייבת למצוא שיטות אחרות)

 

התכוונתי בזמנים כמו אלו שאלמונית ציינה.

יש את הפעמים בהן אני מעמידה מישו מולי בתנוחה\הבעה שאני רוצה

אבל זה מחרפן נורא אז רק לבני אדם שאני מרשה לעצמי לנצל..

ובעניין הללבוש תהבעה של הציור..ובכן.זה גם קורה לי לפעמים..

אני אנסה בהזדמנות

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!