היה פעם תלמיד שעשה הרבה בעיות בכיתה, הפריע בשיעורים, השמיע כל מיני קולות, רב עם החברים, בקיצור - המצב הפך לבלתי נסבל. המורה שלו היה אובד עצות, ואחרי שניסה בטובות וברעות ולא עזר כלום, הוא הזמין את ההורים לשיחה.
ההורים הגיעו נבוכים והמורה שטח בפניהם את כל מעלליו של הילד ואת כל מה שהוא ניסה לעשות איתו, ושאל אותם מה הם מציעים.
אמר לו האב: "מה אתה רוצה שאעשה? גם אני דיברתי אתו וביקשתי ממנו והענשתי אותו, ולא עזר כלום".
ענה המורה: "אולי תקחו אותו לאבחון?"
האם התערבה: "אני לא מאמינה בזה, זה לא יעזור כלום, וזה לא מעשי".
המורה הגיב בזהירות: "אם אין ברירה - אולי כדאי לתת לו ריטלין?"
אמר האבא: "אבל מאיפה אשיג ריטלין?"
השיב המורה: "אין בעיה, אני אשיג לכם ריטלין, וכל בוקר הילד יקח כדור והכל יהיה בסדר".
אמרה האמא בדאגה: "אני בבוקר יוצאת לעבודה מוקדם ובעלי כבר עומד בפקקים . יש בלגן בבית בבוקר, מי ידאג כל יום שהוא יקח את הכדור?"
המורה ניסה להרגיעה: "אני יכול לעזור לכם גם בזה, אני עצמי אדאג כל בוקר לתת לו את הכדור".
אמר האבא בתקיפות: "זה לא בא בחשבון, כל התלמידים ידעו שהוא לוקח כדור, יהיה מזה פרסום ובזה אני לא מעוניין!"
חשב המורה ואמר: "יש לי רעיון. כל יום בהפסקה אחרי אחרי השיעור, אבקש ממנו ללכת לחדר המורים ולהכין לי כוס קפה. בתא שלי יהיה ריטלין והוא יקח כל יום כדור, אף אחד לא ידע מזה והכל יהיה בסדר".
ההורים היססו מעט, אך לבסוף התרצו והסכימו, אבל הציבו תנאי אחד: זה חייב לבוא מהמורה והם 'לא בעסק'.

וכך היה: המורה הניח קופסא עם ריטלין בתא שלו בחדר המורים, הסביר לילד בשקט את התוכנית, וכל יום בהפסקה הוא ביקש מהילד לגשת לחדר המורים ולהכין לו כוס קפה. הילד היה חוזר עם הקפה והכל עבר בשלום בלי שאף אחד הבחין במתרחש.
ואכן המצב בכיתה נרגע, הילד כבר כמעט לא נזרק מהכיתה, לא היה עצבני, לא רב עם חבריו והפך לתלמיד למופת. ובכלל, מאז הסידור החדש, האווירה בכיתה נהייתה יותר רגועה ונעימה.

אחרי כמה שבועות האמא שואלת את הילד: "נו, מה נשמע בכיתה?"
הילד עונה: "מצויין!"
היא ממשיכה: "המורה מרוצה ממך?"
והילד עונה: "כן, הכל עכשיו מצויין!"
אז היא אומרת בפליאה: "תסביר לי, מה קרה פתאום שהכל נהיה כל כך טוב?"
עונה הילד: "פשוט מאוד, כל בוקר בהפסקה המורה שולח אותי להכין לו כוס קפה. אני נכנס לחדר המורים, מכין לו קפה, לוקח כדור מהתא שלו ושם לו בקפה. אני מביא לו והוא שותה את זה, ואחר כך הכל בכיתה מאה אחוז!"

לפעמים קשה לנו לראות מה הסיבות האמיתיות לבעיות שלנו, ורק נקודת מבט חדשה יכולה לעשות את השינוי. זה נכון לגבי הילדים שלנו ונכון גם לגבינו. אז בפעם הבאה שדברים לא מסתדרים, חשבו, אולי מקור הבעיות הוא לא כפי שהוא נראה...

אני די בטוחה שבעלי סובל מADHD.

הוא לא מצליח להתרכז ליותר מדי זמן, המחשבה שלו לעיתים מתפזרת לכמה כיוונים, ותפוקת העבודה שלו לא הכי גבוהה

הוא גאון, וזה מחפה מאוד על הכל, כי הוא מצליח להסתיר את זה, אבל מי שמכיר מקרןב שם לב (הוא ניסה לפתוח פם את הדלת עם השלט של הרכב..)

לאחרונה נהיה לו הרבה עומס בעבודה, והוא מרגיש שהוא לא מספיק ממצה את היכולות שלו

מחפשת בשבילו פסיכיאטר, אפשר גם פרטי, שיתן לו כדור שיוכל לתת לו קצת פוקוס בחיים

אשמח ממש להמלצות!!

תודה

שלום,

אני רוצה לפתוח פורום סגור לאנשים שמתמודדים עם הפרעות קשב וריכוז, יש לזה ביקוש? הייתם רוצים להצטרף?
אפשר גם במסר/ש"א.

הרגשתי שיש לי קושי מסויים בלימוד, בעיקר בלימוד גמרא, ורציתי לברר אם זה דבר נורמטיבי או שזה נובע מקו"ר, אז אשמח לשמוע (לקרוא..) חוות דעת...

כשאני לומד, בעיקר גמרא אבל גם לימודים אחרים, אני צריך ממש ממש להתאמץ כדי להתרכז! אפילו אם אין רעש ושום דבר, פשוט כדי להבין מה אני קורא! זה לא משהו חריף, פשוט מקשה...

ככה"נ אין לי קו"ר, אפילו עשיתי אבחון ויצאתי עם קשב טוב, ובכל זאת אני לא לגמרי בטוח.... לפעמים אני קורא ד"ה ברש"י ארבע פעמים ומגלה שלא שמתי לב למילה ממה שקראתי, לקח לי ללמוד דף גמרא רש"י אחרי שכבר למדתי אותו כמה פעמים, שעתיים וחצי! דף פשוט יחסית, וזה היה כמעט אך ורק לקרוא ולהבין, פשוט כל משפט כמה רגעים הייתי צריך "לתפוס את עצמי" שוב ולהתרכז. ואני לא ברמה של מתחיל...לומד הרבה זמן...

וזה ככה בכל דבר שאין בו סקרנות, אם זה משהו חדש ומעניין וקל להבנה אז הסקרנות עוזרת לי להתרכז ולרוץ, אפילו שעות רבות, אבל בחזרות וכאלה... ובגמרא גם לימוד ראשוני...

אני יודע שללמוד זה קשה ויש עמל תורה אבל התלבטתי אם זה נובע ממקום אחר, ונראה לי שכן... זה לא המאמץ להבין, זה מאמץ גדול לשים לב מה אני קורא, להתרכז... זה נשמע מוכר למישהו?

חשבתי אולי יש איזו נקודה מסויימת שלא בודקים באבחון רגיל ואולי זאת הבעיה...

שהכדור מפריע לו לכוון בתפילה?