לבוא- אז תעזרי, כי זה הבית שלה. לא מתאים לך- אל תבואי. היא לא חייבת לך שום דבר.תביאי שמיכות מהבית אם כל פעם זה בלאגאן. חמותך קצת יותר מבוגרת ממך וכבר לא קל לה לארח. אם את באה- שאי בנטל.אני מבינה שכיף להתפנק וגם אני רוצה, אבל אומרים שאם אי אפשר לשנות את המציאות- צריך לשנות את עצמנו ואת יחסנו למציאות.

זה שמגיסתי היא לא מבקשת כלכך הרבה

וחןץ מזה כשאני מארחת אני לא מתנהגת ככה

יש לי הרגשה שאת גם חמות, לפי התגובה שלך...

ואז אנו 2 כלות עוזרות לה בעוד שהבת הנשואה שגם כמוה לא מבשלת מקסימום בעלה מכין סלטים

והרווקה לפעמים מכינה קינוחים אם לא אז גם זה תפקידי

אבל כלים זה תפקיד חמותי לפנות שולחן שוב אנו הגיסות וגם הנשואה אני קוראת גם לגיסה הקטנה שתעזור

בהתחלה הייתי מתמרמרת המון אז שילחתי עליה את הבעל

והרגלתי אותה שאנחנו מגיעים בשישי בצהריים ולא לפני

ואם חסר משהו בחדר תבקשי מבעלך שיפנה אליה

למה שלא תגידי לגיסה xxx את יכולה לעזור לי?

סליחה אם הייתי חריפה מדי. בכל אופן, אני מבינה שזה מעצבן, כשקראתי את הדברים שכתבת התעצבנתי על החמות אבל בסופו של דבר, זו דעתי ואני לא משנה אותה, ונכון שזה לא הוגן היחס, אבל מה תעשי? אם שייך לדבר איתה, את או בעלך, ולהאיר את עיניה, סבבה. אם לא, אין מה לעשות

תראי, קודם כל אומר שאני מבינה ללבך. לא נעים להיות הצד 'שעושה' כל הזמן את המטלות. אבל את גם צריכה להבין שלארח זוג עם שני קטנים שונה מלארח משפחה עם חמישה ילדים. ולכן אפשר להבין את החמות שאת צריכה להביא מנת אוכל, ולפנות ולשטוף.

אם זה לא מתאים לך, אז אל תבואי לשם לעיתים קרובות.

וחוץ מזה, יכול להיות שאתם באים לעיתים תדירות יותר מאשר הגיסה ולכן היא מרשה לעצמה להרגיש שאתם בני בית ויכולים להסתדר לבד.

שאחי הנשואים היו מגיעים להורים שלי תמיד המיטות מאורגנות עם מצעים מגבות למקלחת אפילו מנורת לילה בשקע שיהיה מוכן לילדים... אמא שלי אף פעם לא ביקשה כלום ותמיד הרווקות בבית היו עושות הכל שטיפת כלים עריכה ופינוי וכו- וממש בכיף לא שהיינו מתעצבנות מזה ...

עכשיו שכולם נשואים אז עם כל הכבוד צריך לזוז... אי אפשר שהחמה כל פעם תעשה הכל. לכן אני שאני אצל חמתי אני מפנה עורכת חותכת סלטים ואפילו לא יוצאים עד שהבית מאורגן...

זה שהיא מבקשת רק ממך זה לא יפה...  אולי תגרמי לה להזמין........

ואמלנו הכלות התרגלו לפינוק... עד ש.... פעם אחת אמרתי להם בצורה יפה שהינו שם כולם יאלה חברה לעזור כל אחת תיתפוס משהו לארגן אמא עיפה כבר היא בישלה ניקתה וגם עבדה היום אזלעבודה ובאמת מאז הם ממש עוטשות.( יש דברים שאמא שלי לא תיתן לעשות בחיים כמו כלים מוצש או נקיון אחרי שבת... היא מבינה שכולם עם ילדים וצריך להגיע לבית אז היא אומרת עכשיו עזבו... קלחו את הילדים שתגיעו לבית מוכנים ואני יארגן..

א. מובן לגמרי שהחמות אינה אמורה לסדר עבורכם מיטות..  זה דבר טבעי שאם אתם באים, את שואלת איפה יש מצעים ודואגת לקחת ולסדר. יש "מחמירים" להביא בעצמם כדי לא להשאיר כביסה.

ב. ברור שתעזרו לערוך שולחן/לשטוף..  הרי זה לא בית מלון. נכון שיש כאלה שאוהבים להכין הכל בעצמם - אבל לדעתי זה דבר אלמנטרי שהאורחים מציעים לעזור. היא מתייחסת אלייך כבת - אז מחלקת גם לך "תפקיד". מן הסתם פחות צעירה מכם..

ג. לגבי להביא חלק מהאוכל - כנראה קשה לה להכין הכל לבד. זו בחירה שלכם: לבוא עם להביא או לא לבוא.  הרי את אומרת שאת אוהבת להגיע אליהם. אז אפשר להבין אם קשה לה להכין הכל למשפחה עם 5 ילדים באופן תדיר. זה משתנה מאשה לאשה. ולא שייך "להשוות" - הרי גיסתך לא באה תדיר. תשמחי שאלייך יש יחס כאך בת. יש בכך יתרון..

ד. לגבי מה שהיא קוראת לך - את לא חייבת להיענות תמיד אוטומאטית. אם את בחדר - מותר להתעכב, או להגיד בשלוה, אני עסוקה/נחה כרגע, עוד מעט אבוא..  היא תתרגל בהדרגה שיש לך שיקול דעת עצמאי.

מה הבעיה? תכיני את המיטות וכלי השינה לפני השבת וככה לא תהיי עייפה מדי.

מנה עיקרית את יכולה לקנות בדרך, יש המון כאלו שמכינים ביישובים או מסעדות בערים.

לשטוף כלים - שבעלך ישטוף

ואז נשאר רק לערוך שולחן שאת זה הבנות שלך תשמחנה לעצב כיד הדמיון הטובה.

בקיצור - קצת יצירתיות פותרת לך בעיה עם החמות (ואז גם תקבלי ירושה יותר גדולה שתכסה על המנה העיקרית

זה מתכון בטוח לבעסה במקרה שלך

האירוח לא חד פעמי אז אם רוצים שיהיה בשמחה- בהחלט חייבים שיתוף פעולה מלא. אנו מתארחים ומביאים את שמיכות הפוך- למה לא? פחות מאמץ בלשלוף שמיכות ולצפות ומלא כביסה.. 

לדעתי תחשבי שזו אמא שלך והכוחות שלה מוגבלים- אז למה לא לעזור בשמחה?

ונשמע שהיא מרגישה איתך בנוח- אז גם את יכולה להרגיש נוח כשהיא קוראת לך וכשאת עסוקה- להגיד: אוי סליחה אני חייבת לגמור לעשות כך וכך ואז אבוא וכד'

ואני חושבת שזה מעולה שהיא מבקשת בחופשיות ולא אוכלת את הלב בשקט וסובלת מעומס האירוח במקום להנות מכם

עם כל הכבוד לה...גם היא היתה כלה ואני מניחה שמאד רצתה שהתנהגו אליה בכבוד ובאירוח נכבד!!

אני לא אומרת שלא לעזור ולשבת בחיבוק ידיים,צריך להיות ראש גדול ואם את לא יכולה אז שבעלך יקום ויעזור עם רואים שצריך, אבל עם כל הכבוד לאותו חמה היא הגזימה בדרישות שלה עדין זו כלתה ויש להם 5 ילדים שרב השבת הולכת רק על להאכיל,לנקות לחתל וכו..אז קצת התחשבות וביננו אנחנו באות לשבת להורים במיחד שיש 5 ילדים אנחנו צריכות גם את החופש והאיורור הזה,וזה מבאס לבוא ככה שאת יודעת שיש מרטון..אני א6ישית לא היתי רוצה להמשיך להגיע לכזה בית שיש הרגשה של אפליה מאחד לשני ביחס וגם שיש חוסר התחשבות במצב שהיא עם 5 ילדים ואולי הריון או אחרי לידה..באמת גם החמה הזו לא בסדר יותר מידי ..צריך לדעת לעזור וצריך לדעת לארח יפה ולא כך.

בחמותה ולא ציפתה ממנה להיות המאווררת הקבועה שלה. זה לא נשמע כמו מרתון אלא עשייה שוטפת לצורך המתארחים.

להביא תוספת לאוכל בין אם זה מנה עיקרית או משהו אחר זה לגיטימי לחלוטין, בכל זאת משפחה של 7 נפשות.

לערוך את השולחן / לסדר/לנקות כלים אחרי ארוחה לגיטימי גם כן. אבל לבקש ממנה לנקות אחרי כל ארוחה( אם זה מה שבאמת קורה אני לא יודעת היא לא פירטה נראה לי) לא לעניין, לקרוא לה מהחדר לא לעניין, וגם להגיע כשהחדרים לא מאורגנים זה לא לעניין. לפחות שיהיו סדינים על המיטות, משהו בסיסי. מה עם הכנסת אורחים?

כשאני מארחת את הוריי או את החמים שלי עם הילד הלא נשוי אני מסדרת להם את החדרים זה מינימום של אירוח. אפילו הרבנים הגדולים סידרו את המיטות של האורחים שלהם. אין מספיק שמיכות תביאו מהבית אבל שהחדר יהיה מוכן לשינה. 

האמת זה נשמע שהחמות לא כ"כ רוצה שתגיעו אליה... היא לא מזמינה אתכם, לא מסדרת את החדרים לקראתכם.

אולי כדאי לחשוב על לא להגיע לשם כמה זמן ואז לראות אם יש הענות מצידה להזמין אתכם, בלי ברוגז כמובן.

ובנתיים לנפוש במקום אחר.. אולי אפשר לחלק את הארוחות בין שכנים?

ומאוד רוצים שנבוא

החמות יכולה מאוד לאהוב ולרצות אותם אצלה אבל הכוחות מוגבלים.

ועם הזמן לא נהיים צעירים יותר.

יותר מזה, כל פנטזיה על שבת נופש כשיוצאים להורים היא מיותרת. ההורים הם לא בית מלון ולא צימר.

ואז כל מה שתקבלי יהיה בונוס.

זה נכון שלפעמים הילדים באים לנוח, וההורים נותנים להם את זה.

כאן לפי מה שאמרה, אלו ביקורים תדירים.

וכי החמות צריכה לצפות לה כלי מיטה?...  זה לא "בכבוד ובאירוח נכבד"?..

אז הרבה יותר קל ונעים להתאמץ לעזור לה, להביא חלק מהאוכל ולסדר לעצמכם את המיטות..כולל הסדין 

ועם כל הבקשות של החמות זה נשמע שעדיין נעים ומועיל להתארח אצלה, כי את הרוב היא עדיין עושה.

ונשמע לי שהחמות דווקא כן מארחת אותם ברצון.

בקיצור- לעניות דעתי הכל טמון בשינוי הגישה.

והם משפחה של 6 נפשות ובאים כל שבועיים לערך.

חמי וחמותי תמיד מכינים את המיטות ואם זה לא מוכן באותו הזמן אז היא דואגת להביא לנו סדינים ושמיכות אם חסר. אנחנו באים כל שבועיים משפחה של 6 נפשות.

וכשכולם מגיעים לשבתות אחים שזה בערך,20 אנשים כולל ילדים החדרים מוכנים ואם לא אז כמו שאמרתי היא תביא מצעים ושמיכות ולא תשלח אותנו לחפש.

כל אחד תורם את עזרתו בשבתות כאלה- מביאים אוכל, מנקים מסדרים שוטפים כלים אבל לפחות מיטות???

אז מה אם הם באים כל שבועיים, הם עדיין אורחים.

לחייך...

רואים כמה ההרגלים גורמים לכל אחד לראות כ"נורמלי" את מה שהוא מכיר.

מקודם כתבו משהו שלנקות, להביא אוכל, ברור שלא.

את כותבת שעושים את זה כמובן-מאליו, אבל "לסדר מיטות"?...

אז אני מציע שכל אחד יסתכל בעין טובה על מה שמוכנים להכין לו - ולהפסיק לבוא ב"דרישות" אל ההורים.

ואני חושב שיש בעייתיות לא קטנה בלהגיד "אז מה אם באים כל שבועיים, הם עדיין אורחים".. לא במובן של השמחה שבאים וכו', שזה מובן, אלא במובן של "דרישה" שתהיינה מיטות מוצעות ל20 איש, או אפילו למשפחה של שש נפשות שמגיעה אחת לשבועיים.

הם אורחים, אבל לא בבית מלון עם חדרנים. אם יש הורים שאוהבים לפנק כך - כל הכבוד (אם כי יפה מאד להציע שאל תטרחו, נסדר בעצמנו). אבל שזה הופך ל"מובן מאליו", זו כבר שאלה מידותית, דומני.

באמת לכל אחד יש "נורמות" אחרות לחלוטין...

אצלינו יש חדר של האורחים ואמא שלי בחיים לא נכנסה לשם לדעתי... אנחנו (הילדים הנשואים) אחראיים עליו- לארגן לעצמינו מצעים וכמובן לנקות אחרינו... לפעמים אחד האחים הרווקים נכנס לטאטא ולסדר קצת לפני שאנחנו באים, וגם זה לא תמיד...

העניין העיקרי זה שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה- 

אם מזמינים את עצמינו- זה לפי הכללים של החמות/האמא.

אם לא מוצא חן בעיננו- אפשר להחליט לא לבוא, או לבוא פחות.

לשנות את החמות אי אפשר, וגם לא מכובד....

קונים מתנה או פרחים, מפרגנים על השבת על האוכל על הארוח

משתדלים שהילדים יתנהגו יפה ולא יפריעו ?!

העולם הגיע ולאנחנו לא נסדר בעצמנו, אנחנו נסדר ונאמר תודה על האירוח וכו'

אבל פה מצטיירת לי תמונה שהיא לא רוצה לארח אותם ואת גיסתה כן. הרי היא לא מזמינה אותם אליה זה מה שקצת מעציב.

כנראה שכל אחד והסטנדרטים שאליהם הוא הורגל.. ככה הורי, וסבתותי היו וככה גם מהצד השני. אירוח הוא דבר מאוד חשוב ועם כל הלב, ובעז"ה גם כשאני אהיה סבתא.

אז יאללה מי בא אלינו השבת???

אבל זה מובן לכולם מאילו שעוזרים ועושים הכל ביחד שאמא שלי לא תתמוטט וסליחה כל מקרי לגופו זה שהיא לא אומרת לבת שלה ולה היא אומרת  כל אחד והשיקולים שלו !! את לא יודעת מה השיקולים שלה ולא נכנסים לשם בכלל למה זה קל ופשוט לארח 6 אנשים לבשל לשש אנשים לנקות ולסדר לשש אנשים ואחרי שש אנשים לשטוף כלים אחרי כמות כזאתי חמותה נשמעת מדהימה מארחת ומזמינה פשוט חסרת כוחות וזה מובן וברור ! מקווה שלא נשמעתי נחרץ מידי או מבטל דעה..

ואולי אני טועה ולא ירדתי לסוף דעתה של הכותבת. פשוט נראה לי פה הבעיה של השוואה בין הגיסות.

יש לה הרגשה שאת גיסתה היא רוצה ואותה לא. 

טוב נו, אולי פשוט אני אחכה לתגובה שלה לעניין במקום לנחש ניחושים.

בכל מקרה אם הבעיה שהחמות מאוד עייפה בלארח 6 נפשות,אז ברור שיש לעזור ולא להתפנק אבל שוב זו לא נראה לי הבעיה.

שאי אפשר להסתכל על אחרים היא זאת היא... ולכי תדעי מה היחסים שלה באמת על גיסתה החמות והגיסה את לא יכולה לדעת כלום עד שתגיעי לבן אדם..גם אני הבנתי שזה הבעיה שלה אבל אני פשוט נתתי פרספקטיבה שונה!

נראה לי שיש את שביל הזהב שאומר: הגיוני לעזור אם מתארחים השאלה עד כמה. גס אני מארחת משפחות גדולות ותמיד המיטות היו מוצעות והציפיה היחידה שלי היתה שיעזרו לי לפנות שולחן, אני יכולה להבין שהיא תבקש עזרה אבל יש גבול! גם להציע מיטות ועוד לחפש את השמיכות בכל רחבי הבית

גם לשטוף כילים

גם לפנות

גם להכין סלטים

גם להבי מנה עיקרית לכולם וזה כולל גם לגיסתי שבעצמה לא מביאה כלום

כמובן לסדר את כל המשחקים והחדר כולל קיפול מיטות תינוק_ ובא נאמר שזה מקובל עלי

גם לערוך שולחן

אני עובדת יותר קשה אצלה מאשר אצלי בבית! תכלס אני באה בשביל האוירה ולא בשביל המנוחה

אה ושכחנו את כל הקריאות שלה מסוף העולם- כשהיא עשתה לגיסתי את זה ,גיסתי עשתה כזה פרצוף וחמותי מיד אמרה: מפריע לך שאני מבקשת ממך? אז אני לא אבקש!

 ניראה לי שאם אני הייתי עושה כזה פרצוף היא היתה אומרת לי איזו הערה עוקצנית שאומרת איזה חצופה

תבינו שגיסתי קטנה ממני בעשר שנים ואותה היא מכבדת ואותי ממש לא , גיסתי מהרגע הראשון שנכנסה למשפחה הראתה לה תכיוון שעליה לא ישתלטו ושאותה יכבדו ולמעשה זה מה שקורה, אני ממש פגועה מחמותי וגם קצת עצבנית על עצמי שלא הצלחתי להעביר לחמותי את התחושה שגיסתי הצליחה, זה משפיל אותי מאד היחס הזה.

 ולמי ששאלה אנחנו באים פעם בחודש בערך ושנה שעברה לא ביקשנו להתארח ושנה שלימה היא לא התקשרה לארח מעצמה אז השנה כ"כ רציתי לבא שהצעתי לה להביא משהוא כדי שהיא תסכים יותר בקלות לארח

ושוב: לגיטימי לבקש עזרה כשבאים אבל לא בכזאת כמות, זה כבר ממש ניצול וחוסר כבוד!!!!!!!!!!

וזה לא הישג גדול לעשות פרצוף ולהראות כיוון שהיא לא תעשה כלום.. ממש גיבורה..

זה ניצול וחוסר כבוד מהצד המתארח. 

או לבוא פחות או "לסבול בשקט" או לדון איתה בכך.

אפשרות שניה היא פשוט לא לבוא הרבה, וכשבאים להשתדל לא להעלב ולומר בלב כל הזמן כיבוד הורים ובעל...

אולי ככה יהיה יותר קל להעביר את השבת.

אני מבינה לליבך, זה מאוד פוגע חוסר השיוויון שנוצר אבל זו המציאות והיא כנראה לא תשתנה יותר מדי.

אני ממש מבינה אותך!!! כשאת באה לחמותך בא לך להתפנק.

פתרון אפשרי מעשי- תני לה 'בהפוכה'...

תזמינו אותה ואת בעלה לשבת אליכם, הזמנה לבבית.

כשתשאל-מה להביא? תגידי: אל תביאי כלום, סוף סוף יש לך הזדמנות להתפנק! ותפטירי בסוף- זה לא כיף גם להתארגן לנסיעה וגם לבשל-אתם מוזמנים כך בכיף!

כנ"ל כשהיא תשאל על מצעים-תידי: עזבי, עד שאתם באים-אארגן לך מראש מצעים-בכיף!

בקיצור-יש סיכוי שאם תפנקי אותה והיא תראה שכיף לנוח ושלא דורשים ממך דבר ואולי בפעם הבאה היא יותר תשקיע...

עוד דבר-בפעם הבאה שתבואו אליהם תגידי בטלפון עוד מראש: אנחנו מתגעגעים, מזמן לא היינו אצלכם ונשמח לבוא השבת, אבל זה יוצא אחרי שבוע משוגע ועמוס אז לא אוכל להכין אוכל, את רוצה שאקנה משהוא בקייטרינג בעירכם או שתעדיפי שכבר נבוא בשבת אחרת?

יתכן שהיא תבין את העניין!!

בהצלחה

 קודם כל מחשבה שלי.  בין החברות שלי יש גם כאלה שהן פשוט רעות. בני אדם לא משתנים הרבה ,  גם כשיש להן בן וגם כשהבן מתחתן עם מי שהיא.

שאלתי  פסיכולוגית על הענין והיא אמרה לי שהיה לה מקרה כזה בטיפול. בחותנת היפלתה בצורה קיצונית בין9 בכלב  (שפנתה אלי ) לבין הבת שלה. וזו תופעה די שכיחה. כי חשוב לחותנת להרגיש שלא לקחו לה את הבן ושהיא נשארה השולטת בבן וממילא האשה  של הבן כפופה לה !

 אין אפשרות שהכלה בעצמה ( במקרה זה הכוונה לך מעיין טהור) תפתור את הבעיה בעצמה. 

 במקרה שהפסיכולוגית  דיברה עליו היא הזמינה את הבעל- הבן. אבל הוא סירב לבוא למרות כל המאמצים להביא אותו ולכן הענין לא נפתר  , ומה שהפונה הרויחה Zה שהיא מבינה את המצב ואין לה תקוות ואשליות.

הפסיכולוגית אמרה שהבעל חייב להפנים את הפסוק " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" . יש הרבה מקרים שאי אפשר לבנות זוגיות אם  לא עוזבים קודם את ההורים ונותנים עדיפות לבן הזוג.

 לסיכום" תדברי ישיר לגמרי עם בעלך על הנושא. אם הוא יפנים  שהוא זה שצריך לפעול אצל  אמו בנושא. יש אולי סיכוי שמשהו ישתנה.  בהצלחה.

שהבאתי.

במחילה.

 הנושא רציני. הבעיה רצינית.

 ואלו שנותנות עצות מהאויר עם המון רצון טוב , ואני מעריכה את זה, אבל בלי חצי מושג במציאות  - זה רק יכול להזיק .

לפעמים צריך למצוא דרך שלא נראית נחמדה. כמו לבקש מהבעל לדבר עם האמא שלו.

 מצטערת אבל לא כל מה שנראה מתוק זה מתאים לחיים האמיתיים.

כתבתי "בקשר"  אפשר לפרש  בקשר נישואין , בקשר לקראת  ואיך שרוצים.  מה שחשוב זה שמי שכותב "בקשר"  אומר שרוצה  שלא יתקשרו  אליו  על בסיס אישי.   מובן ?

 שימי לב מתוך אחריות הבחנתי בין דעת עצמי , ויש לי נסיון בחיים , הרבה נסיון , לבין הדעה המקצועית של בעלת מקצוע פסיכולוגית .

 רק אדם רע יציג את דברי עצמו כאילו הם מקצועיים כשהנושא שעל הפרק הוא רציני וחשוב מאוד למי שהתחילה את הנושא.

ושוב הפסיכולגית היא פסיכולוגית אמיתית .

 ואם את מודיעה שמה שהבאתי בשם מקצוענית זה לא מקצועי . כדאי שתחשבי שאת  לא נוהגת באחריות.

לא רציתי שבגללי תריבו,אני חושבת שזה לא פר לקטול עיצה שמשהוא התאמץ לכתוב ובטח לא לזלזל וליכתוב דברים פוגעים, מאד נהניתי ממה שכתבת על הפסיכולוגית שירתיה!

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.