לבוא- אז תעזרי, כי זה הבית שלה. לא מתאים לך- אל תבואי. היא לא חייבת לך שום דבר.תביאי שמיכות מהבית אם כל פעם זה בלאגאן. חמותך קצת יותר מבוגרת ממך וכבר לא קל לה לארח. אם את באה- שאי בנטל.אני מבינה שכיף להתפנק וגם אני רוצה, אבל אומרים שאם אי אפשר לשנות את המציאות- צריך לשנות את עצמנו ואת יחסנו למציאות.

זה שמגיסתי היא לא מבקשת כלכך הרבה

וחןץ מזה כשאני מארחת אני לא מתנהגת ככה

יש לי הרגשה שאת גם חמות, לפי התגובה שלך...

ואז אנו 2 כלות עוזרות לה בעוד שהבת הנשואה שגם כמוה לא מבשלת מקסימום בעלה מכין סלטים

והרווקה לפעמים מכינה קינוחים אם לא אז גם זה תפקידי

אבל כלים זה תפקיד חמותי לפנות שולחן שוב אנו הגיסות וגם הנשואה אני קוראת גם לגיסה הקטנה שתעזור

בהתחלה הייתי מתמרמרת המון אז שילחתי עליה את הבעל

והרגלתי אותה שאנחנו מגיעים בשישי בצהריים ולא לפני

ואם חסר משהו בחדר תבקשי מבעלך שיפנה אליה

למה שלא תגידי לגיסה xxx את יכולה לעזור לי?

סליחה אם הייתי חריפה מדי. בכל אופן, אני מבינה שזה מעצבן, כשקראתי את הדברים שכתבת התעצבנתי על החמות אבל בסופו של דבר, זו דעתי ואני לא משנה אותה, ונכון שזה לא הוגן היחס, אבל מה תעשי? אם שייך לדבר איתה, את או בעלך, ולהאיר את עיניה, סבבה. אם לא, אין מה לעשות

תראי, קודם כל אומר שאני מבינה ללבך. לא נעים להיות הצד 'שעושה' כל הזמן את המטלות. אבל את גם צריכה להבין שלארח זוג עם שני קטנים שונה מלארח משפחה עם חמישה ילדים. ולכן אפשר להבין את החמות שאת צריכה להביא מנת אוכל, ולפנות ולשטוף.

אם זה לא מתאים לך, אז אל תבואי לשם לעיתים קרובות.

וחוץ מזה, יכול להיות שאתם באים לעיתים תדירות יותר מאשר הגיסה ולכן היא מרשה לעצמה להרגיש שאתם בני בית ויכולים להסתדר לבד.

שאחי הנשואים היו מגיעים להורים שלי תמיד המיטות מאורגנות עם מצעים מגבות למקלחת אפילו מנורת לילה בשקע שיהיה מוכן לילדים... אמא שלי אף פעם לא ביקשה כלום ותמיד הרווקות בבית היו עושות הכל שטיפת כלים עריכה ופינוי וכו- וממש בכיף לא שהיינו מתעצבנות מזה ...

עכשיו שכולם נשואים אז עם כל הכבוד צריך לזוז... אי אפשר שהחמה כל פעם תעשה הכל. לכן אני שאני אצל חמתי אני מפנה עורכת חותכת סלטים ואפילו לא יוצאים עד שהבית מאורגן...

זה שהיא מבקשת רק ממך זה לא יפה...  אולי תגרמי לה להזמין........

ואמלנו הכלות התרגלו לפינוק... עד ש.... פעם אחת אמרתי להם בצורה יפה שהינו שם כולם יאלה חברה לעזור כל אחת תיתפוס משהו לארגן אמא עיפה כבר היא בישלה ניקתה וגם עבדה היום אזלעבודה ובאמת מאז הם ממש עוטשות.( יש דברים שאמא שלי לא תיתן לעשות בחיים כמו כלים מוצש או נקיון אחרי שבת... היא מבינה שכולם עם ילדים וצריך להגיע לבית אז היא אומרת עכשיו עזבו... קלחו את הילדים שתגיעו לבית מוכנים ואני יארגן..

א. מובן לגמרי שהחמות אינה אמורה לסדר עבורכם מיטות..  זה דבר טבעי שאם אתם באים, את שואלת איפה יש מצעים ודואגת לקחת ולסדר. יש "מחמירים" להביא בעצמם כדי לא להשאיר כביסה.

ב. ברור שתעזרו לערוך שולחן/לשטוף..  הרי זה לא בית מלון. נכון שיש כאלה שאוהבים להכין הכל בעצמם - אבל לדעתי זה דבר אלמנטרי שהאורחים מציעים לעזור. היא מתייחסת אלייך כבת - אז מחלקת גם לך "תפקיד". מן הסתם פחות צעירה מכם..

ג. לגבי להביא חלק מהאוכל - כנראה קשה לה להכין הכל לבד. זו בחירה שלכם: לבוא עם להביא או לא לבוא.  הרי את אומרת שאת אוהבת להגיע אליהם. אז אפשר להבין אם קשה לה להכין הכל למשפחה עם 5 ילדים באופן תדיר. זה משתנה מאשה לאשה. ולא שייך "להשוות" - הרי גיסתך לא באה תדיר. תשמחי שאלייך יש יחס כאך בת. יש בכך יתרון..

ד. לגבי מה שהיא קוראת לך - את לא חייבת להיענות תמיד אוטומאטית. אם את בחדר - מותר להתעכב, או להגיד בשלוה, אני עסוקה/נחה כרגע, עוד מעט אבוא..  היא תתרגל בהדרגה שיש לך שיקול דעת עצמאי.

מה הבעיה? תכיני את המיטות וכלי השינה לפני השבת וככה לא תהיי עייפה מדי.

מנה עיקרית את יכולה לקנות בדרך, יש המון כאלו שמכינים ביישובים או מסעדות בערים.

לשטוף כלים - שבעלך ישטוף

ואז נשאר רק לערוך שולחן שאת זה הבנות שלך תשמחנה לעצב כיד הדמיון הטובה.

בקיצור - קצת יצירתיות פותרת לך בעיה עם החמות (ואז גם תקבלי ירושה יותר גדולה שתכסה על המנה העיקרית

זה מתכון בטוח לבעסה במקרה שלך

האירוח לא חד פעמי אז אם רוצים שיהיה בשמחה- בהחלט חייבים שיתוף פעולה מלא. אנו מתארחים ומביאים את שמיכות הפוך- למה לא? פחות מאמץ בלשלוף שמיכות ולצפות ומלא כביסה.. 

לדעתי תחשבי שזו אמא שלך והכוחות שלה מוגבלים- אז למה לא לעזור בשמחה?

ונשמע שהיא מרגישה איתך בנוח- אז גם את יכולה להרגיש נוח כשהיא קוראת לך וכשאת עסוקה- להגיד: אוי סליחה אני חייבת לגמור לעשות כך וכך ואז אבוא וכד'

ואני חושבת שזה מעולה שהיא מבקשת בחופשיות ולא אוכלת את הלב בשקט וסובלת מעומס האירוח במקום להנות מכם

עם כל הכבוד לה...גם היא היתה כלה ואני מניחה שמאד רצתה שהתנהגו אליה בכבוד ובאירוח נכבד!!

אני לא אומרת שלא לעזור ולשבת בחיבוק ידיים,צריך להיות ראש גדול ואם את לא יכולה אז שבעלך יקום ויעזור עם רואים שצריך, אבל עם כל הכבוד לאותו חמה היא הגזימה בדרישות שלה עדין זו כלתה ויש להם 5 ילדים שרב השבת הולכת רק על להאכיל,לנקות לחתל וכו..אז קצת התחשבות וביננו אנחנו באות לשבת להורים במיחד שיש 5 ילדים אנחנו צריכות גם את החופש והאיורור הזה,וזה מבאס לבוא ככה שאת יודעת שיש מרטון..אני א6ישית לא היתי רוצה להמשיך להגיע לכזה בית שיש הרגשה של אפליה מאחד לשני ביחס וגם שיש חוסר התחשבות במצב שהיא עם 5 ילדים ואולי הריון או אחרי לידה..באמת גם החמה הזו לא בסדר יותר מידי ..צריך לדעת לעזור וצריך לדעת לארח יפה ולא כך.

בחמותה ולא ציפתה ממנה להיות המאווררת הקבועה שלה. זה לא נשמע כמו מרתון אלא עשייה שוטפת לצורך המתארחים.

להביא תוספת לאוכל בין אם זה מנה עיקרית או משהו אחר זה לגיטימי לחלוטין, בכל זאת משפחה של 7 נפשות.

לערוך את השולחן / לסדר/לנקות כלים אחרי ארוחה לגיטימי גם כן. אבל לבקש ממנה לנקות אחרי כל ארוחה( אם זה מה שבאמת קורה אני לא יודעת היא לא פירטה נראה לי) לא לעניין, לקרוא לה מהחדר לא לעניין, וגם להגיע כשהחדרים לא מאורגנים זה לא לעניין. לפחות שיהיו סדינים על המיטות, משהו בסיסי. מה עם הכנסת אורחים?

כשאני מארחת את הוריי או את החמים שלי עם הילד הלא נשוי אני מסדרת להם את החדרים זה מינימום של אירוח. אפילו הרבנים הגדולים סידרו את המיטות של האורחים שלהם. אין מספיק שמיכות תביאו מהבית אבל שהחדר יהיה מוכן לשינה. 

האמת זה נשמע שהחמות לא כ"כ רוצה שתגיעו אליה... היא לא מזמינה אתכם, לא מסדרת את החדרים לקראתכם.

אולי כדאי לחשוב על לא להגיע לשם כמה זמן ואז לראות אם יש הענות מצידה להזמין אתכם, בלי ברוגז כמובן.

ובנתיים לנפוש במקום אחר.. אולי אפשר לחלק את הארוחות בין שכנים?

ומאוד רוצים שנבוא

החמות יכולה מאוד לאהוב ולרצות אותם אצלה אבל הכוחות מוגבלים.

ועם הזמן לא נהיים צעירים יותר.

יותר מזה, כל פנטזיה על שבת נופש כשיוצאים להורים היא מיותרת. ההורים הם לא בית מלון ולא צימר.

ואז כל מה שתקבלי יהיה בונוס.

זה נכון שלפעמים הילדים באים לנוח, וההורים נותנים להם את זה.

כאן לפי מה שאמרה, אלו ביקורים תדירים.

וכי החמות צריכה לצפות לה כלי מיטה?...  זה לא "בכבוד ובאירוח נכבד"?..

אז הרבה יותר קל ונעים להתאמץ לעזור לה, להביא חלק מהאוכל ולסדר לעצמכם את המיטות..כולל הסדין 

ועם כל הבקשות של החמות זה נשמע שעדיין נעים ומועיל להתארח אצלה, כי את הרוב היא עדיין עושה.

ונשמע לי שהחמות דווקא כן מארחת אותם ברצון.

בקיצור- לעניות דעתי הכל טמון בשינוי הגישה.

והם משפחה של 6 נפשות ובאים כל שבועיים לערך.

חמי וחמותי תמיד מכינים את המיטות ואם זה לא מוכן באותו הזמן אז היא דואגת להביא לנו סדינים ושמיכות אם חסר. אנחנו באים כל שבועיים משפחה של 6 נפשות.

וכשכולם מגיעים לשבתות אחים שזה בערך,20 אנשים כולל ילדים החדרים מוכנים ואם לא אז כמו שאמרתי היא תביא מצעים ושמיכות ולא תשלח אותנו לחפש.

כל אחד תורם את עזרתו בשבתות כאלה- מביאים אוכל, מנקים מסדרים שוטפים כלים אבל לפחות מיטות???

אז מה אם הם באים כל שבועיים, הם עדיין אורחים.

לחייך...

רואים כמה ההרגלים גורמים לכל אחד לראות כ"נורמלי" את מה שהוא מכיר.

מקודם כתבו משהו שלנקות, להביא אוכל, ברור שלא.

את כותבת שעושים את זה כמובן-מאליו, אבל "לסדר מיטות"?...

אז אני מציע שכל אחד יסתכל בעין טובה על מה שמוכנים להכין לו - ולהפסיק לבוא ב"דרישות" אל ההורים.

ואני חושב שיש בעייתיות לא קטנה בלהגיד "אז מה אם באים כל שבועיים, הם עדיין אורחים".. לא במובן של השמחה שבאים וכו', שזה מובן, אלא במובן של "דרישה" שתהיינה מיטות מוצעות ל20 איש, או אפילו למשפחה של שש נפשות שמגיעה אחת לשבועיים.

הם אורחים, אבל לא בבית מלון עם חדרנים. אם יש הורים שאוהבים לפנק כך - כל הכבוד (אם כי יפה מאד להציע שאל תטרחו, נסדר בעצמנו). אבל שזה הופך ל"מובן מאליו", זו כבר שאלה מידותית, דומני.

באמת לכל אחד יש "נורמות" אחרות לחלוטין...

אצלינו יש חדר של האורחים ואמא שלי בחיים לא נכנסה לשם לדעתי... אנחנו (הילדים הנשואים) אחראיים עליו- לארגן לעצמינו מצעים וכמובן לנקות אחרינו... לפעמים אחד האחים הרווקים נכנס לטאטא ולסדר קצת לפני שאנחנו באים, וגם זה לא תמיד...

העניין העיקרי זה שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה- 

אם מזמינים את עצמינו- זה לפי הכללים של החמות/האמא.

אם לא מוצא חן בעיננו- אפשר להחליט לא לבוא, או לבוא פחות.

לשנות את החמות אי אפשר, וגם לא מכובד....

קונים מתנה או פרחים, מפרגנים על השבת על האוכל על הארוח

משתדלים שהילדים יתנהגו יפה ולא יפריעו ?!

העולם הגיע ולאנחנו לא נסדר בעצמנו, אנחנו נסדר ונאמר תודה על האירוח וכו'

אבל פה מצטיירת לי תמונה שהיא לא רוצה לארח אותם ואת גיסתה כן. הרי היא לא מזמינה אותם אליה זה מה שקצת מעציב.

כנראה שכל אחד והסטנדרטים שאליהם הוא הורגל.. ככה הורי, וסבתותי היו וככה גם מהצד השני. אירוח הוא דבר מאוד חשוב ועם כל הלב, ובעז"ה גם כשאני אהיה סבתא.

אז יאללה מי בא אלינו השבת???

אבל זה מובן לכולם מאילו שעוזרים ועושים הכל ביחד שאמא שלי לא תתמוטט וסליחה כל מקרי לגופו זה שהיא לא אומרת לבת שלה ולה היא אומרת  כל אחד והשיקולים שלו !! את לא יודעת מה השיקולים שלה ולא נכנסים לשם בכלל למה זה קל ופשוט לארח 6 אנשים לבשל לשש אנשים לנקות ולסדר לשש אנשים ואחרי שש אנשים לשטוף כלים אחרי כמות כזאתי חמותה נשמעת מדהימה מארחת ומזמינה פשוט חסרת כוחות וזה מובן וברור ! מקווה שלא נשמעתי נחרץ מידי או מבטל דעה..

ואולי אני טועה ולא ירדתי לסוף דעתה של הכותבת. פשוט נראה לי פה הבעיה של השוואה בין הגיסות.

יש לה הרגשה שאת גיסתה היא רוצה ואותה לא. 

טוב נו, אולי פשוט אני אחכה לתגובה שלה לעניין במקום לנחש ניחושים.

בכל מקרה אם הבעיה שהחמות מאוד עייפה בלארח 6 נפשות,אז ברור שיש לעזור ולא להתפנק אבל שוב זו לא נראה לי הבעיה.

שאי אפשר להסתכל על אחרים היא זאת היא... ולכי תדעי מה היחסים שלה באמת על גיסתה החמות והגיסה את לא יכולה לדעת כלום עד שתגיעי לבן אדם..גם אני הבנתי שזה הבעיה שלה אבל אני פשוט נתתי פרספקטיבה שונה!

נראה לי שיש את שביל הזהב שאומר: הגיוני לעזור אם מתארחים השאלה עד כמה. גס אני מארחת משפחות גדולות ותמיד המיטות היו מוצעות והציפיה היחידה שלי היתה שיעזרו לי לפנות שולחן, אני יכולה להבין שהיא תבקש עזרה אבל יש גבול! גם להציע מיטות ועוד לחפש את השמיכות בכל רחבי הבית

גם לשטוף כילים

גם לפנות

גם להכין סלטים

גם להבי מנה עיקרית לכולם וזה כולל גם לגיסתי שבעצמה לא מביאה כלום

כמובן לסדר את כל המשחקים והחדר כולל קיפול מיטות תינוק_ ובא נאמר שזה מקובל עלי

גם לערוך שולחן

אני עובדת יותר קשה אצלה מאשר אצלי בבית! תכלס אני באה בשביל האוירה ולא בשביל המנוחה

אה ושכחנו את כל הקריאות שלה מסוף העולם- כשהיא עשתה לגיסתי את זה ,גיסתי עשתה כזה פרצוף וחמותי מיד אמרה: מפריע לך שאני מבקשת ממך? אז אני לא אבקש!

 ניראה לי שאם אני הייתי עושה כזה פרצוף היא היתה אומרת לי איזו הערה עוקצנית שאומרת איזה חצופה

תבינו שגיסתי קטנה ממני בעשר שנים ואותה היא מכבדת ואותי ממש לא , גיסתי מהרגע הראשון שנכנסה למשפחה הראתה לה תכיוון שעליה לא ישתלטו ושאותה יכבדו ולמעשה זה מה שקורה, אני ממש פגועה מחמותי וגם קצת עצבנית על עצמי שלא הצלחתי להעביר לחמותי את התחושה שגיסתי הצליחה, זה משפיל אותי מאד היחס הזה.

 ולמי ששאלה אנחנו באים פעם בחודש בערך ושנה שעברה לא ביקשנו להתארח ושנה שלימה היא לא התקשרה לארח מעצמה אז השנה כ"כ רציתי לבא שהצעתי לה להביא משהוא כדי שהיא תסכים יותר בקלות לארח

ושוב: לגיטימי לבקש עזרה כשבאים אבל לא בכזאת כמות, זה כבר ממש ניצול וחוסר כבוד!!!!!!!!!!

וזה לא הישג גדול לעשות פרצוף ולהראות כיוון שהיא לא תעשה כלום.. ממש גיבורה..

זה ניצול וחוסר כבוד מהצד המתארח. 

או לבוא פחות או "לסבול בשקט" או לדון איתה בכך.

אפשרות שניה היא פשוט לא לבוא הרבה, וכשבאים להשתדל לא להעלב ולומר בלב כל הזמן כיבוד הורים ובעל...

אולי ככה יהיה יותר קל להעביר את השבת.

אני מבינה לליבך, זה מאוד פוגע חוסר השיוויון שנוצר אבל זו המציאות והיא כנראה לא תשתנה יותר מדי.

אני ממש מבינה אותך!!! כשאת באה לחמותך בא לך להתפנק.

פתרון אפשרי מעשי- תני לה 'בהפוכה'...

תזמינו אותה ואת בעלה לשבת אליכם, הזמנה לבבית.

כשתשאל-מה להביא? תגידי: אל תביאי כלום, סוף סוף יש לך הזדמנות להתפנק! ותפטירי בסוף- זה לא כיף גם להתארגן לנסיעה וגם לבשל-אתם מוזמנים כך בכיף!

כנ"ל כשהיא תשאל על מצעים-תידי: עזבי, עד שאתם באים-אארגן לך מראש מצעים-בכיף!

בקיצור-יש סיכוי שאם תפנקי אותה והיא תראה שכיף לנוח ושלא דורשים ממך דבר ואולי בפעם הבאה היא יותר תשקיע...

עוד דבר-בפעם הבאה שתבואו אליהם תגידי בטלפון עוד מראש: אנחנו מתגעגעים, מזמן לא היינו אצלכם ונשמח לבוא השבת, אבל זה יוצא אחרי שבוע משוגע ועמוס אז לא אוכל להכין אוכל, את רוצה שאקנה משהוא בקייטרינג בעירכם או שתעדיפי שכבר נבוא בשבת אחרת?

יתכן שהיא תבין את העניין!!

בהצלחה

 קודם כל מחשבה שלי.  בין החברות שלי יש גם כאלה שהן פשוט רעות. בני אדם לא משתנים הרבה ,  גם כשיש להן בן וגם כשהבן מתחתן עם מי שהיא.

שאלתי  פסיכולוגית על הענין והיא אמרה לי שהיה לה מקרה כזה בטיפול. בחותנת היפלתה בצורה קיצונית בין9 בכלב  (שפנתה אלי ) לבין הבת שלה. וזו תופעה די שכיחה. כי חשוב לחותנת להרגיש שלא לקחו לה את הבן ושהיא נשארה השולטת בבן וממילא האשה  של הבן כפופה לה !

 אין אפשרות שהכלה בעצמה ( במקרה זה הכוונה לך מעיין טהור) תפתור את הבעיה בעצמה. 

 במקרה שהפסיכולוגית  דיברה עליו היא הזמינה את הבעל- הבן. אבל הוא סירב לבוא למרות כל המאמצים להביא אותו ולכן הענין לא נפתר  , ומה שהפונה הרויחה Zה שהיא מבינה את המצב ואין לה תקוות ואשליות.

הפסיכולוגית אמרה שהבעל חייב להפנים את הפסוק " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" . יש הרבה מקרים שאי אפשר לבנות זוגיות אם  לא עוזבים קודם את ההורים ונותנים עדיפות לבן הזוג.

 לסיכום" תדברי ישיר לגמרי עם בעלך על הנושא. אם הוא יפנים  שהוא זה שצריך לפעול אצל  אמו בנושא. יש אולי סיכוי שמשהו ישתנה.  בהצלחה.

שהבאתי.

במחילה.

 הנושא רציני. הבעיה רצינית.

 ואלו שנותנות עצות מהאויר עם המון רצון טוב , ואני מעריכה את זה, אבל בלי חצי מושג במציאות  - זה רק יכול להזיק .

לפעמים צריך למצוא דרך שלא נראית נחמדה. כמו לבקש מהבעל לדבר עם האמא שלו.

 מצטערת אבל לא כל מה שנראה מתוק זה מתאים לחיים האמיתיים.

כתבתי "בקשר"  אפשר לפרש  בקשר נישואין , בקשר לקראת  ואיך שרוצים.  מה שחשוב זה שמי שכותב "בקשר"  אומר שרוצה  שלא יתקשרו  אליו  על בסיס אישי.   מובן ?

 שימי לב מתוך אחריות הבחנתי בין דעת עצמי , ויש לי נסיון בחיים , הרבה נסיון , לבין הדעה המקצועית של בעלת מקצוע פסיכולוגית .

 רק אדם רע יציג את דברי עצמו כאילו הם מקצועיים כשהנושא שעל הפרק הוא רציני וחשוב מאוד למי שהתחילה את הנושא.

ושוב הפסיכולגית היא פסיכולוגית אמיתית .

 ואם את מודיעה שמה שהבאתי בשם מקצוענית זה לא מקצועי . כדאי שתחשבי שאת  לא נוהגת באחריות.

לא רציתי שבגללי תריבו,אני חושבת שזה לא פר לקטול עיצה שמשהוא התאמץ לכתוב ובטח לא לזלזל וליכתוב דברים פוגעים, מאד נהניתי ממה שכתבת על הפסיכולוגית שירתיה!

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.