לבוא- אז תעזרי, כי זה הבית שלה. לא מתאים לך- אל תבואי. היא לא חייבת לך שום דבר.תביאי שמיכות מהבית אם כל פעם זה בלאגאן. חמותך קצת יותר מבוגרת ממך וכבר לא קל לה לארח. אם את באה- שאי בנטל.אני מבינה שכיף להתפנק וגם אני רוצה, אבל אומרים שאם אי אפשר לשנות את המציאות- צריך לשנות את עצמנו ואת יחסנו למציאות.

זה שמגיסתי היא לא מבקשת כלכך הרבה

וחןץ מזה כשאני מארחת אני לא מתנהגת ככה

יש לי הרגשה שאת גם חמות, לפי התגובה שלך...

ואז אנו 2 כלות עוזרות לה בעוד שהבת הנשואה שגם כמוה לא מבשלת מקסימום בעלה מכין סלטים

והרווקה לפעמים מכינה קינוחים אם לא אז גם זה תפקידי

אבל כלים זה תפקיד חמותי לפנות שולחן שוב אנו הגיסות וגם הנשואה אני קוראת גם לגיסה הקטנה שתעזור

בהתחלה הייתי מתמרמרת המון אז שילחתי עליה את הבעל

והרגלתי אותה שאנחנו מגיעים בשישי בצהריים ולא לפני

ואם חסר משהו בחדר תבקשי מבעלך שיפנה אליה

למה שלא תגידי לגיסה xxx את יכולה לעזור לי?

סליחה אם הייתי חריפה מדי. בכל אופן, אני מבינה שזה מעצבן, כשקראתי את הדברים שכתבת התעצבנתי על החמות אבל בסופו של דבר, זו דעתי ואני לא משנה אותה, ונכון שזה לא הוגן היחס, אבל מה תעשי? אם שייך לדבר איתה, את או בעלך, ולהאיר את עיניה, סבבה. אם לא, אין מה לעשות

תראי, קודם כל אומר שאני מבינה ללבך. לא נעים להיות הצד 'שעושה' כל הזמן את המטלות. אבל את גם צריכה להבין שלארח זוג עם שני קטנים שונה מלארח משפחה עם חמישה ילדים. ולכן אפשר להבין את החמות שאת צריכה להביא מנת אוכל, ולפנות ולשטוף.

אם זה לא מתאים לך, אז אל תבואי לשם לעיתים קרובות.

וחוץ מזה, יכול להיות שאתם באים לעיתים תדירות יותר מאשר הגיסה ולכן היא מרשה לעצמה להרגיש שאתם בני בית ויכולים להסתדר לבד.

שאחי הנשואים היו מגיעים להורים שלי תמיד המיטות מאורגנות עם מצעים מגבות למקלחת אפילו מנורת לילה בשקע שיהיה מוכן לילדים... אמא שלי אף פעם לא ביקשה כלום ותמיד הרווקות בבית היו עושות הכל שטיפת כלים עריכה ופינוי וכו- וממש בכיף לא שהיינו מתעצבנות מזה ...

עכשיו שכולם נשואים אז עם כל הכבוד צריך לזוז... אי אפשר שהחמה כל פעם תעשה הכל. לכן אני שאני אצל חמתי אני מפנה עורכת חותכת סלטים ואפילו לא יוצאים עד שהבית מאורגן...

זה שהיא מבקשת רק ממך זה לא יפה...  אולי תגרמי לה להזמין........

ואמלנו הכלות התרגלו לפינוק... עד ש.... פעם אחת אמרתי להם בצורה יפה שהינו שם כולם יאלה חברה לעזור כל אחת תיתפוס משהו לארגן אמא עיפה כבר היא בישלה ניקתה וגם עבדה היום אזלעבודה ובאמת מאז הם ממש עוטשות.( יש דברים שאמא שלי לא תיתן לעשות בחיים כמו כלים מוצש או נקיון אחרי שבת... היא מבינה שכולם עם ילדים וצריך להגיע לבית אז היא אומרת עכשיו עזבו... קלחו את הילדים שתגיעו לבית מוכנים ואני יארגן..

א. מובן לגמרי שהחמות אינה אמורה לסדר עבורכם מיטות..  זה דבר טבעי שאם אתם באים, את שואלת איפה יש מצעים ודואגת לקחת ולסדר. יש "מחמירים" להביא בעצמם כדי לא להשאיר כביסה.

ב. ברור שתעזרו לערוך שולחן/לשטוף..  הרי זה לא בית מלון. נכון שיש כאלה שאוהבים להכין הכל בעצמם - אבל לדעתי זה דבר אלמנטרי שהאורחים מציעים לעזור. היא מתייחסת אלייך כבת - אז מחלקת גם לך "תפקיד". מן הסתם פחות צעירה מכם..

ג. לגבי להביא חלק מהאוכל - כנראה קשה לה להכין הכל לבד. זו בחירה שלכם: לבוא עם להביא או לא לבוא.  הרי את אומרת שאת אוהבת להגיע אליהם. אז אפשר להבין אם קשה לה להכין הכל למשפחה עם 5 ילדים באופן תדיר. זה משתנה מאשה לאשה. ולא שייך "להשוות" - הרי גיסתך לא באה תדיר. תשמחי שאלייך יש יחס כאך בת. יש בכך יתרון..

ד. לגבי מה שהיא קוראת לך - את לא חייבת להיענות תמיד אוטומאטית. אם את בחדר - מותר להתעכב, או להגיד בשלוה, אני עסוקה/נחה כרגע, עוד מעט אבוא..  היא תתרגל בהדרגה שיש לך שיקול דעת עצמאי.

מה הבעיה? תכיני את המיטות וכלי השינה לפני השבת וככה לא תהיי עייפה מדי.

מנה עיקרית את יכולה לקנות בדרך, יש המון כאלו שמכינים ביישובים או מסעדות בערים.

לשטוף כלים - שבעלך ישטוף

ואז נשאר רק לערוך שולחן שאת זה הבנות שלך תשמחנה לעצב כיד הדמיון הטובה.

בקיצור - קצת יצירתיות פותרת לך בעיה עם החמות (ואז גם תקבלי ירושה יותר גדולה שתכסה על המנה העיקרית

זה מתכון בטוח לבעסה במקרה שלך

האירוח לא חד פעמי אז אם רוצים שיהיה בשמחה- בהחלט חייבים שיתוף פעולה מלא. אנו מתארחים ומביאים את שמיכות הפוך- למה לא? פחות מאמץ בלשלוף שמיכות ולצפות ומלא כביסה.. 

לדעתי תחשבי שזו אמא שלך והכוחות שלה מוגבלים- אז למה לא לעזור בשמחה?

ונשמע שהיא מרגישה איתך בנוח- אז גם את יכולה להרגיש נוח כשהיא קוראת לך וכשאת עסוקה- להגיד: אוי סליחה אני חייבת לגמור לעשות כך וכך ואז אבוא וכד'

ואני חושבת שזה מעולה שהיא מבקשת בחופשיות ולא אוכלת את הלב בשקט וסובלת מעומס האירוח במקום להנות מכם

עם כל הכבוד לה...גם היא היתה כלה ואני מניחה שמאד רצתה שהתנהגו אליה בכבוד ובאירוח נכבד!!

אני לא אומרת שלא לעזור ולשבת בחיבוק ידיים,צריך להיות ראש גדול ואם את לא יכולה אז שבעלך יקום ויעזור עם רואים שצריך, אבל עם כל הכבוד לאותו חמה היא הגזימה בדרישות שלה עדין זו כלתה ויש להם 5 ילדים שרב השבת הולכת רק על להאכיל,לנקות לחתל וכו..אז קצת התחשבות וביננו אנחנו באות לשבת להורים במיחד שיש 5 ילדים אנחנו צריכות גם את החופש והאיורור הזה,וזה מבאס לבוא ככה שאת יודעת שיש מרטון..אני א6ישית לא היתי רוצה להמשיך להגיע לכזה בית שיש הרגשה של אפליה מאחד לשני ביחס וגם שיש חוסר התחשבות במצב שהיא עם 5 ילדים ואולי הריון או אחרי לידה..באמת גם החמה הזו לא בסדר יותר מידי ..צריך לדעת לעזור וצריך לדעת לארח יפה ולא כך.

בחמותה ולא ציפתה ממנה להיות המאווררת הקבועה שלה. זה לא נשמע כמו מרתון אלא עשייה שוטפת לצורך המתארחים.

להביא תוספת לאוכל בין אם זה מנה עיקרית או משהו אחר זה לגיטימי לחלוטין, בכל זאת משפחה של 7 נפשות.

לערוך את השולחן / לסדר/לנקות כלים אחרי ארוחה לגיטימי גם כן. אבל לבקש ממנה לנקות אחרי כל ארוחה( אם זה מה שבאמת קורה אני לא יודעת היא לא פירטה נראה לי) לא לעניין, לקרוא לה מהחדר לא לעניין, וגם להגיע כשהחדרים לא מאורגנים זה לא לעניין. לפחות שיהיו סדינים על המיטות, משהו בסיסי. מה עם הכנסת אורחים?

כשאני מארחת את הוריי או את החמים שלי עם הילד הלא נשוי אני מסדרת להם את החדרים זה מינימום של אירוח. אפילו הרבנים הגדולים סידרו את המיטות של האורחים שלהם. אין מספיק שמיכות תביאו מהבית אבל שהחדר יהיה מוכן לשינה. 

האמת זה נשמע שהחמות לא כ"כ רוצה שתגיעו אליה... היא לא מזמינה אתכם, לא מסדרת את החדרים לקראתכם.

אולי כדאי לחשוב על לא להגיע לשם כמה זמן ואז לראות אם יש הענות מצידה להזמין אתכם, בלי ברוגז כמובן.

ובנתיים לנפוש במקום אחר.. אולי אפשר לחלק את הארוחות בין שכנים?

ומאוד רוצים שנבוא

החמות יכולה מאוד לאהוב ולרצות אותם אצלה אבל הכוחות מוגבלים.

ועם הזמן לא נהיים צעירים יותר.

יותר מזה, כל פנטזיה על שבת נופש כשיוצאים להורים היא מיותרת. ההורים הם לא בית מלון ולא צימר.

ואז כל מה שתקבלי יהיה בונוס.

זה נכון שלפעמים הילדים באים לנוח, וההורים נותנים להם את זה.

כאן לפי מה שאמרה, אלו ביקורים תדירים.

וכי החמות צריכה לצפות לה כלי מיטה?...  זה לא "בכבוד ובאירוח נכבד"?..

אז הרבה יותר קל ונעים להתאמץ לעזור לה, להביא חלק מהאוכל ולסדר לעצמכם את המיטות..כולל הסדין 

ועם כל הבקשות של החמות זה נשמע שעדיין נעים ומועיל להתארח אצלה, כי את הרוב היא עדיין עושה.

ונשמע לי שהחמות דווקא כן מארחת אותם ברצון.

בקיצור- לעניות דעתי הכל טמון בשינוי הגישה.

והם משפחה של 6 נפשות ובאים כל שבועיים לערך.

חמי וחמותי תמיד מכינים את המיטות ואם זה לא מוכן באותו הזמן אז היא דואגת להביא לנו סדינים ושמיכות אם חסר. אנחנו באים כל שבועיים משפחה של 6 נפשות.

וכשכולם מגיעים לשבתות אחים שזה בערך,20 אנשים כולל ילדים החדרים מוכנים ואם לא אז כמו שאמרתי היא תביא מצעים ושמיכות ולא תשלח אותנו לחפש.

כל אחד תורם את עזרתו בשבתות כאלה- מביאים אוכל, מנקים מסדרים שוטפים כלים אבל לפחות מיטות???

אז מה אם הם באים כל שבועיים, הם עדיין אורחים.

לחייך...

רואים כמה ההרגלים גורמים לכל אחד לראות כ"נורמלי" את מה שהוא מכיר.

מקודם כתבו משהו שלנקות, להביא אוכל, ברור שלא.

את כותבת שעושים את זה כמובן-מאליו, אבל "לסדר מיטות"?...

אז אני מציע שכל אחד יסתכל בעין טובה על מה שמוכנים להכין לו - ולהפסיק לבוא ב"דרישות" אל ההורים.

ואני חושב שיש בעייתיות לא קטנה בלהגיד "אז מה אם באים כל שבועיים, הם עדיין אורחים".. לא במובן של השמחה שבאים וכו', שזה מובן, אלא במובן של "דרישה" שתהיינה מיטות מוצעות ל20 איש, או אפילו למשפחה של שש נפשות שמגיעה אחת לשבועיים.

הם אורחים, אבל לא בבית מלון עם חדרנים. אם יש הורים שאוהבים לפנק כך - כל הכבוד (אם כי יפה מאד להציע שאל תטרחו, נסדר בעצמנו). אבל שזה הופך ל"מובן מאליו", זו כבר שאלה מידותית, דומני.

באמת לכל אחד יש "נורמות" אחרות לחלוטין...

אצלינו יש חדר של האורחים ואמא שלי בחיים לא נכנסה לשם לדעתי... אנחנו (הילדים הנשואים) אחראיים עליו- לארגן לעצמינו מצעים וכמובן לנקות אחרינו... לפעמים אחד האחים הרווקים נכנס לטאטא ולסדר קצת לפני שאנחנו באים, וגם זה לא תמיד...

העניין העיקרי זה שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה- 

אם מזמינים את עצמינו- זה לפי הכללים של החמות/האמא.

אם לא מוצא חן בעיננו- אפשר להחליט לא לבוא, או לבוא פחות.

לשנות את החמות אי אפשר, וגם לא מכובד....

קונים מתנה או פרחים, מפרגנים על השבת על האוכל על הארוח

משתדלים שהילדים יתנהגו יפה ולא יפריעו ?!

העולם הגיע ולאנחנו לא נסדר בעצמנו, אנחנו נסדר ונאמר תודה על האירוח וכו'

אבל פה מצטיירת לי תמונה שהיא לא רוצה לארח אותם ואת גיסתה כן. הרי היא לא מזמינה אותם אליה זה מה שקצת מעציב.

כנראה שכל אחד והסטנדרטים שאליהם הוא הורגל.. ככה הורי, וסבתותי היו וככה גם מהצד השני. אירוח הוא דבר מאוד חשוב ועם כל הלב, ובעז"ה גם כשאני אהיה סבתא.

אז יאללה מי בא אלינו השבת???

אבל זה מובן לכולם מאילו שעוזרים ועושים הכל ביחד שאמא שלי לא תתמוטט וסליחה כל מקרי לגופו זה שהיא לא אומרת לבת שלה ולה היא אומרת  כל אחד והשיקולים שלו !! את לא יודעת מה השיקולים שלה ולא נכנסים לשם בכלל למה זה קל ופשוט לארח 6 אנשים לבשל לשש אנשים לנקות ולסדר לשש אנשים ואחרי שש אנשים לשטוף כלים אחרי כמות כזאתי חמותה נשמעת מדהימה מארחת ומזמינה פשוט חסרת כוחות וזה מובן וברור ! מקווה שלא נשמעתי נחרץ מידי או מבטל דעה..

ואולי אני טועה ולא ירדתי לסוף דעתה של הכותבת. פשוט נראה לי פה הבעיה של השוואה בין הגיסות.

יש לה הרגשה שאת גיסתה היא רוצה ואותה לא. 

טוב נו, אולי פשוט אני אחכה לתגובה שלה לעניין במקום לנחש ניחושים.

בכל מקרה אם הבעיה שהחמות מאוד עייפה בלארח 6 נפשות,אז ברור שיש לעזור ולא להתפנק אבל שוב זו לא נראה לי הבעיה.

שאי אפשר להסתכל על אחרים היא זאת היא... ולכי תדעי מה היחסים שלה באמת על גיסתה החמות והגיסה את לא יכולה לדעת כלום עד שתגיעי לבן אדם..גם אני הבנתי שזה הבעיה שלה אבל אני פשוט נתתי פרספקטיבה שונה!

נראה לי שיש את שביל הזהב שאומר: הגיוני לעזור אם מתארחים השאלה עד כמה. גס אני מארחת משפחות גדולות ותמיד המיטות היו מוצעות והציפיה היחידה שלי היתה שיעזרו לי לפנות שולחן, אני יכולה להבין שהיא תבקש עזרה אבל יש גבול! גם להציע מיטות ועוד לחפש את השמיכות בכל רחבי הבית

גם לשטוף כילים

גם לפנות

גם להכין סלטים

גם להבי מנה עיקרית לכולם וזה כולל גם לגיסתי שבעצמה לא מביאה כלום

כמובן לסדר את כל המשחקים והחדר כולל קיפול מיטות תינוק_ ובא נאמר שזה מקובל עלי

גם לערוך שולחן

אני עובדת יותר קשה אצלה מאשר אצלי בבית! תכלס אני באה בשביל האוירה ולא בשביל המנוחה

אה ושכחנו את כל הקריאות שלה מסוף העולם- כשהיא עשתה לגיסתי את זה ,גיסתי עשתה כזה פרצוף וחמותי מיד אמרה: מפריע לך שאני מבקשת ממך? אז אני לא אבקש!

 ניראה לי שאם אני הייתי עושה כזה פרצוף היא היתה אומרת לי איזו הערה עוקצנית שאומרת איזה חצופה

תבינו שגיסתי קטנה ממני בעשר שנים ואותה היא מכבדת ואותי ממש לא , גיסתי מהרגע הראשון שנכנסה למשפחה הראתה לה תכיוון שעליה לא ישתלטו ושאותה יכבדו ולמעשה זה מה שקורה, אני ממש פגועה מחמותי וגם קצת עצבנית על עצמי שלא הצלחתי להעביר לחמותי את התחושה שגיסתי הצליחה, זה משפיל אותי מאד היחס הזה.

 ולמי ששאלה אנחנו באים פעם בחודש בערך ושנה שעברה לא ביקשנו להתארח ושנה שלימה היא לא התקשרה לארח מעצמה אז השנה כ"כ רציתי לבא שהצעתי לה להביא משהוא כדי שהיא תסכים יותר בקלות לארח

ושוב: לגיטימי לבקש עזרה כשבאים אבל לא בכזאת כמות, זה כבר ממש ניצול וחוסר כבוד!!!!!!!!!!

וזה לא הישג גדול לעשות פרצוף ולהראות כיוון שהיא לא תעשה כלום.. ממש גיבורה..

זה ניצול וחוסר כבוד מהצד המתארח. 

או לבוא פחות או "לסבול בשקט" או לדון איתה בכך.

אפשרות שניה היא פשוט לא לבוא הרבה, וכשבאים להשתדל לא להעלב ולומר בלב כל הזמן כיבוד הורים ובעל...

אולי ככה יהיה יותר קל להעביר את השבת.

אני מבינה לליבך, זה מאוד פוגע חוסר השיוויון שנוצר אבל זו המציאות והיא כנראה לא תשתנה יותר מדי.

אני ממש מבינה אותך!!! כשאת באה לחמותך בא לך להתפנק.

פתרון אפשרי מעשי- תני לה 'בהפוכה'...

תזמינו אותה ואת בעלה לשבת אליכם, הזמנה לבבית.

כשתשאל-מה להביא? תגידי: אל תביאי כלום, סוף סוף יש לך הזדמנות להתפנק! ותפטירי בסוף- זה לא כיף גם להתארגן לנסיעה וגם לבשל-אתם מוזמנים כך בכיף!

כנ"ל כשהיא תשאל על מצעים-תידי: עזבי, עד שאתם באים-אארגן לך מראש מצעים-בכיף!

בקיצור-יש סיכוי שאם תפנקי אותה והיא תראה שכיף לנוח ושלא דורשים ממך דבר ואולי בפעם הבאה היא יותר תשקיע...

עוד דבר-בפעם הבאה שתבואו אליהם תגידי בטלפון עוד מראש: אנחנו מתגעגעים, מזמן לא היינו אצלכם ונשמח לבוא השבת, אבל זה יוצא אחרי שבוע משוגע ועמוס אז לא אוכל להכין אוכל, את רוצה שאקנה משהוא בקייטרינג בעירכם או שתעדיפי שכבר נבוא בשבת אחרת?

יתכן שהיא תבין את העניין!!

בהצלחה

 קודם כל מחשבה שלי.  בין החברות שלי יש גם כאלה שהן פשוט רעות. בני אדם לא משתנים הרבה ,  גם כשיש להן בן וגם כשהבן מתחתן עם מי שהיא.

שאלתי  פסיכולוגית על הענין והיא אמרה לי שהיה לה מקרה כזה בטיפול. בחותנת היפלתה בצורה קיצונית בין9 בכלב  (שפנתה אלי ) לבין הבת שלה. וזו תופעה די שכיחה. כי חשוב לחותנת להרגיש שלא לקחו לה את הבן ושהיא נשארה השולטת בבן וממילא האשה  של הבן כפופה לה !

 אין אפשרות שהכלה בעצמה ( במקרה זה הכוונה לך מעיין טהור) תפתור את הבעיה בעצמה. 

 במקרה שהפסיכולוגית  דיברה עליו היא הזמינה את הבעל- הבן. אבל הוא סירב לבוא למרות כל המאמצים להביא אותו ולכן הענין לא נפתר  , ומה שהפונה הרויחה Zה שהיא מבינה את המצב ואין לה תקוות ואשליות.

הפסיכולוגית אמרה שהבעל חייב להפנים את הפסוק " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" . יש הרבה מקרים שאי אפשר לבנות זוגיות אם  לא עוזבים קודם את ההורים ונותנים עדיפות לבן הזוג.

 לסיכום" תדברי ישיר לגמרי עם בעלך על הנושא. אם הוא יפנים  שהוא זה שצריך לפעול אצל  אמו בנושא. יש אולי סיכוי שמשהו ישתנה.  בהצלחה.

שהבאתי.

במחילה.

 הנושא רציני. הבעיה רצינית.

 ואלו שנותנות עצות מהאויר עם המון רצון טוב , ואני מעריכה את זה, אבל בלי חצי מושג במציאות  - זה רק יכול להזיק .

לפעמים צריך למצוא דרך שלא נראית נחמדה. כמו לבקש מהבעל לדבר עם האמא שלו.

 מצטערת אבל לא כל מה שנראה מתוק זה מתאים לחיים האמיתיים.

כתבתי "בקשר"  אפשר לפרש  בקשר נישואין , בקשר לקראת  ואיך שרוצים.  מה שחשוב זה שמי שכותב "בקשר"  אומר שרוצה  שלא יתקשרו  אליו  על בסיס אישי.   מובן ?

 שימי לב מתוך אחריות הבחנתי בין דעת עצמי , ויש לי נסיון בחיים , הרבה נסיון , לבין הדעה המקצועית של בעלת מקצוע פסיכולוגית .

 רק אדם רע יציג את דברי עצמו כאילו הם מקצועיים כשהנושא שעל הפרק הוא רציני וחשוב מאוד למי שהתחילה את הנושא.

ושוב הפסיכולגית היא פסיכולוגית אמיתית .

 ואם את מודיעה שמה שהבאתי בשם מקצוענית זה לא מקצועי . כדאי שתחשבי שאת  לא נוהגת באחריות.

לא רציתי שבגללי תריבו,אני חושבת שזה לא פר לקטול עיצה שמשהוא התאמץ לכתוב ובטח לא לזלזל וליכתוב דברים פוגעים, מאד נהניתי ממה שכתבת על הפסיכולוגית שירתיה!

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.