האדם וחירותו.

ולא, זה שנותנים את האופציה לחתום על כתב סירוב - לא מוריד את הפגיעה בחוק היסוד הנ"ל, מכיוון שזה מצריך פרוצדורה כלשהיא, וחוק יסוד הוא פשוט ובסיסי, ללא צורך לעבור תהליכים כלשהם. המודל ההגיוני במדינת ישראל הוא שאדם שרוצה בכך, חותם על כך - לא המודל ההפוך, גם אם הוא מתאים למדינות אחרות.

לעניות דעתי, חוק שכזה לא יעמוד במבחן בג"ץ ונועד בעיקר בשביל רווח תקשורתי ופוליטי של המציעים שלו.

אבל אולי אני טועה. נחייה ונראה.

שזה לא יעבור בג"ץ..

חוק באמת מאד מאד בעייתי מבחינה הלכתית..

נקרא לזה ככה...כלומר - אירופה זוהי יבשת שהיא כאילו מאוד מנומת וכזה...אפילו ההפגנות שלהם פעמים רבות לא אלימות וחזקות כמו שהיו בעבר...אירופה לדעתי עברה טלטלה ושינוי מאוד קשה בעקבות שתי מלחמות העולם ובעיקר השנייה... והיא גם הפכה לפדרצייה של המון מדינות שמאוחדות ביניהן בגוש האירו, אז זה כבר כמעט סוג של ברית המועצות ו/או ארצות הברית...

אבל לישראל יש את הדינמיקה שלה, ואני לא רואה איך הישראלים היום -לא רק החרדים! - יתנו לחוק הזה לעבור. ובג"ץ יחד איתם...הוא לא מהסס לבטל או להקפיא חוקים שלא נראים לו...לעיתים גם מהכיוון השלילי שלנו כציבור ימין...

למי שייך הגוף של אדם שמת? לו? הוא מת, אז לא יכולים להיות לו קניינים, נכון? ליורשים?

התייחסתי לצד המשפטי לפי משפטי המדינה. לא למדתי משפטים, אז אולי אני טועה, אבל לא נראה לי שיש דבר כזה שלאדם מת שייך משהו. לעומת זאת הגיוני שהגופה שייכת ליורשים, אא"כ אדם ציווה אותה למטרות אחרות בעודו בחיים.

בשיעור שלמדתי בישיבה (לפני 16 שנה) שהר"מ רצה לחדש שיש למת בעלות על הקבר שלו.

מי אמר שלא שייך בעלות למתים? הרי הם עדיין קיימים.

הבעיה היחידה זה שאין להם צורך בכלום, אבל דבר שהמת זקוק לו, יתכן שיהיה לו עליו בעלות

יש איזה נידון על מת שגבו בשבילו כסף לקבר, ויש יותר מדי, מה עושים איתו, ויש מח' אם נותנים ליורשים ת מה שנשאר או עושים מזה קבר יותר מפואר. וזה במפורש נראה שיש "ישות ממונית" למת.

(אולי זה ר' אלחנן? לא זוכר!)

ראיתי שדנים בזה, ובפשטות באמת אין לאף אחד בעלות

אבל צריך לזכור שניוול המת הא איסור בן אדם לחבירו, שעושה צער לנפטר, כך שגם אם לא מדובר על "בעלות", מדובר כאן על צער אישי שלו

כמו שגם כשאדם בחיים ונותנים לו סטירה, לא "גונבים" לו, אין כאן לקיחת בעלות, אלא נזק

אשה אחת תרמה כליה לבעלה החולה והצילה את חייו. אחרי כמה שנים הם התגרשו, והאשה דרשה את הכליה בחזרה. אם אינני טועה הרב אלישיב פסק שמעיקר הדין היא יכולה לדרוש אותה חזרה.

לפי מה שזכור לי ההסבר היה שהוא לא באמת בחזקת "חי", כי הכליה אינה שלו... נשמע מוזר בהתחשב במה שכתבת, וגם - זה יהרוג אותו.  טוב, זה מאוד מעורפל וחסר פרטים (אנסה לבדוק אם ואיפה זה מופיע)

ואני מתכוון מצד החוק במדינה - ברגע שהיא תרמה, זהו. אין דבר כזה מבחינה חוקית לדרוש לקבל תרומה בחזרה. 

מה גם שכאן זה לא סתם תרומה אלא תרומה מצילת חיים...

השאלה קצת שונה. בספר שיעורי תורה לרופאים של הרב זילברשטיין חלק ב', עמוד 517.

השאלה: באחת המדינות שודדים הצליחו להרדים את ראובן ולהוציא ממנו כליה, והשתילו אותה בשמעון תמורת תשלום גבוה. הדבר נודע וראובן מבקש לכרות את כליתו שמושתלת אצל שמעון ולקבלה בחזרה. האם מותר, למרות ששמעון ימות בגלל זה. לראובן ישנה עוד כליה ויכול לחיות עמה עד 120, אלא שהוא חושש שמא יארע לו פגע.

התשובה: "מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל [הספר קצת ישן, שיניתי] השיב: מעיקר הדין אין כל איסור ליטול את כלית שמעון ולהשיבה לראובן ואין בזה רציחה, כי שמעון חי מכוחה של כלית ראובן, ובלא הכליה, אין לשמעון כלים ואמצעים משלו לחיות, נמצא שראובן לא שפך דמו של שמעון, כי אין לשמעון דמים משלו.

...

וייתכן שאפילו לשיטות הסוברות שחייב אדם לתרום כליה להצלת חברו, בכל זאת אם הוא מסרב לתרום, ויתן הרואה להשיב לו חזרה את כלייתו, לא ייחשב לשופך דמים כי את שלו הוא נטל ולא שפך דמו של שמעון

..."

יש הבדל בין השאלות, כי בשאלה הזו ראובן לא נתן את הכליה מרצונו. את השאלה שכתבתי בהודעה הקודמת שמעתי מאחי כהמשך לשאלה שכאן, אבל אני לא בטוחה אם זה כתוב איפשהוא, או שהוא שמע את זה מהרב. (ואני גם לא בטוחה אם אני זוכרת נכון)

ויקישיבה בשם הרב בקשי דורון

שהיא ציוד של בי"ח. 

מאוד מוזר הענין.

יש מכשיר/כליה שמקיימת חייו של אדם

והיא בבעלות אדם אחר והאדם שנעזר אין לו יכולת חיים עצמית

ולפי התשובה אין כאן רצח.

(ההבדל הוא רק שלגבי כליה אין חיוב לתרום להציל 

אבל אם כך אפשר לדון במקרה שמדובר בלנתק חולה אחד ולחבר אחר

שחיוב ההצלה מאוזן)

כבוד המת, תלוי במה שהמת מבקש בחייו.

אם אין לו בקשות מיוחדות, אז עושים לפי מנהג המקום!

הבעלות על הגוף היא של הקב"ה, ולכן צריך לפעול בזאת עפ"י ההלכה..

הבעיות ההלכתיות שידועות לי בתרומת איברים הם:

1) יש איברים שהנשמה תלויה בהן (לב, מוח, כבד וכו'), שאותם חייבים לקבור ואסור לתרום.

2) מחלוקת על הגדרת רגע המוות (מוחי/לבבי).

3) בדברים שאין בעייה לתרום לפני המוות, כמו כלייה, רשתית וכדו'. אחת הבעיות היא שכניסה לניתוח של אדם גוסס, הורגת אותו, גם אם זה לא משהו שהורג אדם בריא.

הסיבה העיקרית להתנגדות לתרומת איברים, נובעת מזה שהרופאים משקרים למשפחה והרבנים (אומרים למשפחה שהוא מת לפני רגע המוות ההלכתי), כדי שיוכלו להוציא את האיברים כמה שיותר מוקדם, על-מנת שהאיברים יגיעו כמה שיותר טריים לנתרם..

הסיבה לחוק היא: שמדינה מקבלת עדיפות להשתלות לפי כמות האנשים שמוכנים לתרום.

ואם מעברים חוק כזה אז זה מקפיץ את המדינה לעדיפות מאד מאד גבוהה (כי אז כאילו כולם מוכנים לתרום)

אם יצליחו לעגן את החוק ככה שלרבנים תהיה שליטה מלאה ואמינה על נושא זה, בלי שיהיו בעיות הלכתיות, זה יכול להיות טוב.

אם לא, אז זה רע ומר..

עובדה שרבנים התירו לתרום גם לב וכליה וכו' וכו'...

מאיפה הבאת את הסברה הזאת, אשמח לדעת?

מה שאני יודע שהוא הבעיה העיקרית אצל החרדים בנוגע לתרומה - הוא מהו זמן המוות על פי ההלכה, שיש כאלו שטוענים שצריך מוות לבבי, ויש כאלו שטוענים שצריך רק מוות מוחי. וזה קריטי לעניין ההשתלה, כיוון שאם המוח מת, ללב לעיתים יש עוד כמה דקות פעילות, אבל אלו בדיוק הדקות שבהם צריך לקחת את האיברים להשתלה אחרת הם יהרסו בצורה שבה לא ניתן לתרום.

וזה בדיוק מחלוקת הפוסקים. הרבנים החרדיים האשכנזים התנגדו בכל תוקף לתרומת איברים ופסקו שמוות הוא מוות לבבי בלבד (הרב אליישיב זצ"ל אם אני זוכר נכון) ואילו רבני הציונות הדתית, ברובם, התירו, כאשר יש גדר של מוות גזע המוח מוחלט (שלאחר מכן זה רק עניין של דקות עד שהלב מת - אבל זה בשום אופן לא מצב שניתן לצאת ממנו ללא תחיית המתים, כי גזע המוח כבר מת) - ובשביל זה צריך רופא ירא שמיים ואמין, שלא "יקדים" את רגע קביעת המוות.

ויש את הרבנים החרדים הספרדים, שאם אני לא טועה עקרונית תמכו בהשתלת איברים לאחר מוות גזע המוח, אבל לאחר התנגדות חריפה של הליטאים, הרב עובדיה ועוד רבני הציבור החרדי ספרדי, הנמיכו את תמיכתם הפומבית במהלך.

לא כל האיברים נשלחים להשתלות אלא חלק גדול גם למחקר

וזאת כבר בעיה הלכתית

יש אנשים שמוסרים את הגוף למדע, אבל אין לזה שום קשר לכרטיס אד"י.
כרטיס אד"י נועד להצלת חיים. למיטב ידיעתי לוקחים את האיברים שצריך ואת השאר קוברים.
ולדעתי רוב הגופות בארץ שנעזרים בהן למחקר הן של גויים. לפחות ככה זה באוניברסיטאות.

ולאחר מכן הגופה מוכנסת לחדר ניתוח לצורך הוצאת האיברים

אין פיקוח על איזה נלקחים מהגופה

ובטח שהמשפחה לא תבדוק זאת פיזית (וגם אף גורם אחר)

בנוסף אדי הם לא מתחייבים להחזיר את  הגופה לקבורה, אלא כותבים "כל איבר שהזולת יכול להעזר בו לצורך הצלת חייו" ניסוח מתחמק אשר מתיר חוקית העברת איברים למדע.

"אין פיקוח על איזה איברים נלקחים מהגופה?" -
אתה באמת חושב שרופאים יוציאו איזה איברים שבא להם?
בכל אופן, אם מישהו עושה את זה, הוא עובר על החוק הברור בנושא.

לגבי אד"י, יש שם סעיף מיוחד שמאפשר למי שרוצה לתרום את איבריו למדע.
מי שלא מסמן את הסעיף - מותר להשתמש באיבריו רק להצלת חיים באופן ישיר.
 
ובנימה אישית - הכי קל להמציא דברים, או להגיד ישר שההלכה אוסרת.
אני מאמינה שחשיפה אישית, אפילו למקרה אחד של אדם שזקוק לתרומה, תשנה את התפיסה הזאת.

תרומת איברים זה חסד אמיתי. בכרטיס אד"י היום יש באמת בעיות, אבל אני מאמינה שאם כמות
התורמים תגדל ותהיה ביקורת חזקה יותר בנושא הזה מבחינה הלכתית - אני אשמח לחתום עליו.  

לאדם שהיה זקוק לתרומה

אני!

(קיבלתי תרומה מחו"ל, ועברתי שתי השתלות)

ואף עך פי כן אני נגד.

אני חושב שכיון שזה מחלוקת, ופוסקים רציניים מאד אוסרים, ומסתבר שהם הרוב (אם לא סופרים כל רב שכונה), לא שווה להיכנס למחלוקת

אם יש מחלוקת, למה להקל בלי צורך, מה לי ולצרה הזאת

(ואני פוסק כמו הרב עובדיה, שמתיר באופן עקרוני...)

לצערי, לא כולם כמוך. כמות האנשים שמתים מדי יום כתוצאה ממחסור בתרומת איברים בארץ היא מחרידה.
אז... "לא שווה להיכנס למחלוקת"? אתה בטוח? האם באמת מדובר במצב של "להקל בלי צורך"? חיי אדם!

(קרניות)

וצריך להבין שבצד השני מדובר גם כן על חיי אדם - שלך

אני יודע שבמקום ספק - ששב ואל תעשה עדיף.

בכל מקרה ברור שלא לחתום על אדי, יש כרטיס מיוחד לדתיים

אבל אחרי בדיקה מעמיקה התגלו לי הבעיות הנ"ל

(מה גם שאין הבדלה בין יהודי לגוי, ותרומת איברים לגוי גם היא בעייתית)

וימצאו בעקבות כך פתרונות הלכתיים לעשות את זה נכון, עם יותר בקרה.

בדיוק קיבלתי במתנה את הספר "תורת הרפואה" של הרב גורן,
ראיתי שיש שם דיון הלכתי ארוך ומעניין בנושא הזה.
מקווה להתעמק אחרי שיגמרו הבחינות.

אבל זה לא אומר שאין דרך לעשות את זה על פי ההלכה.

שנאמר:

"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא"

מ.ש.ל

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים