מערכת היחסים שבין בני הזוג אף פעם לא נגמרת היא פשוט שינתה סטאטוס 

הרי שיש ילדים בתמונה המערכת אף פעם לא תסתיים כי תמיד יהיה סוג של תקשורת בין שני ההורים אומנם תקשורת טכנית אבל עדיין סוג של ככה זה אצלי לפחות

וחוץ מיזה

אני מדבר כמובן בשם עצמי אני מנסה דרככם ללמוד כיצד להיות יותר קשוב דרוך לילדות שלי וכיצד להתמודד עם דברים שהן עלולות לחוות ולעבור ולהיות מוכן אליהם 

וזה שיש משפחה לא אומר שמה שהיה נגמר אלא התחלנו פרק נוסף בחיינו

ומקווים שפרק זה יהיה הרבה יותר טוב מהפרק הקודם...גם לנו וכמובן גם לילדינו

 

השאלה למה את מתכוונת שחשבת שייגמר, מה המצב עכשיו.

 

נכון, יש לנו בית משל עצמנו, אבל אנחנו לא מנותקים מהמשפחה בגלל זה, אפילו להיפך- רוצים את הקשר, באים לשבתות, טלפונים, תמונות (בעיקר של הנכדה)

 

אצלי זה שונה, כרגיל, בגלל שאבא שלי גר בחו"ל וגם ככה רואים אותו פעם בחצי שנה-שנה, אבל זו לא החלטה שלי וזה לא קשור לאם אני נשואה או לא.

 

אז זה תלוי מה המצב אצלך עכשיו. אם את מדברת על לא להיות בבית כל הזמן, לא לעבור בין הבתים, לא לשמוע את כל הדיבורים והצעקות או לא יודעת מה הולך אצלך, אז סביר מאוד שזה לא יהיה ברמה כזאת מאחר ויהיה לך בית משל עצמך להיות בו ולפתח אותו.

אם את מדברת על העניין הרגשי או עובדת החיים הזו שההורים גרושים- צר לי לבאס אותך אבל זה נשאר חלק מהחיים, ובלי קשר לנישואין שלך או לא- זה תמיד יקבל את החלק בחיים שאת נותנת לו, ותמיד ישפיע ברמה שאת נותנת לזה להשפיע.

 

שאלה יפה שאלת, מקווה שהתשובה הספיקה לך, או שתשאלי עוד

לטוב ולרע

1. אם יאדם עובר מאורע חשוב ומשמעותי בחייו, כזה שמפרק אותו לגורמים ומחברו מחדש בצורה קצת אחרת, אזי אם הוא לא למד מכך מאומה הוא פשוט פיספס והחטיא הזדמנות נהדרת בה ה' רצה לגלות לו עוד קצת על עצמו. לא חבל?

 

2. כאשר בתהליך הגירושין מעורבים ילדים, הקשר למה שאירע לעולם לא יכול להגמר, אלא אם צד אחד בוחר להתנער מאחריות ולשכוח מהילד.

איך ילד שגדל לאדם יכול לעבור חוויה שאחד ההורים מתנער מאחריות עליו, ושלא תהיה השפעה?

אין מה לעשות, לא אנחנו בחרנו את המצב הזה, אבל התפקיד שלנו הוא ללמוד ולגדול מזה, כמו שכתבת ב-1.

אשמח להסבר

אולי זה מקור אי-ההבנה?

 

ברור שבילד לעולם תשאר צלקת, כוויה כלשהיא, שתלווה אותו עד שיקים בית בעצמו, ואולי אף לאחר מכן

רק לא הבנתי למה זה קשור לזה שאחד הצדדים יתנער וישכח מהילד..

בעה"י

 

אבל אין ספק שכשיש לך בית משלך אתה יוצא מהתמודדות מסוימת ומתחיל התמודדות אחרת.

אם עד עכשיו זה היה שבת-שבת, אז עכשיו לרוב אתה בבית משלך אבל עדיין יוצאים שבתות להורים... שלא נדבר על חגים שמתחילים להסתבך כי אם בד"כ עושים שנה-שנה[בתור זוג צעיר] אז עכשיו זה שנה-שנתיים-שלוש והכל נהיה מבולגן.

אמנם אני עדיין לא נכנסתי לזה, אבל אחיות שלי בהחלט חוות את זה וצריך מחשבון מיוחד כדי לחשב את השבתות-חגים מול אבא/אמא שלי ומול ההורים של הצד השני.

 

אז אמנם יוצאים מהוויכוחים היום-יומיים בין אבא לאמא שחווים כרווק שחי בבית, אבל נכנסים למקום אחר.

התמודדות תהיה לנו כל החיים[או עד שההורים יגיעו ל120 בעה"י...]

 

היי,

גירושין זה אירוע משמעותי בחיים שלנו, הוא משנה את המציאות בה אנו נמצאים ומשפיע המון על עיצוב אישיותנו.

כבר תקופה ארוכה שאני לא מסתובבת בפורום,

כי באמת משהו הבשיל בתוכי ואני כבר לא זקוקה לתמיכה צמודה בנושא הזה.

 

את מדברת על אכזבה שהסאגה לא תיגמר גם אחרי החתונה.

קשר הורים-ילדים לעולם לא נגמר, הוא רק תופס פנים שונות.

כשאת בוגרת, אין כבר את הפינפון הזה בין אבא לאמא, את מנהלת את הקשר עם כל אחד בנפרד.

 

כבר אין לי כמעט קשר עם אבא, אני בחרתי בזה במידה רבה.

הגעתי למסקנה שאין אפשרות לשנות את אופי הקשר ביננו, היו לו ציפיות גבוהות מידי ממני ולא הייתי מוכנה לעמוד בזה.

עם אמא שלי קרו הרבה דברים שלא קשורים לגירושין שלהם.

היום, הקשר עם ההורים זה רק נדבך קטן בחיי.

אז הסאגה אולי לא נגמרה אבל היא קַטנה בהחלט.

מקווה שעזרתי לך

 

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בכיתה ב,אבל אבא שלי לא היה בבית כבר מאז ייתי בגן,אז אני לא ממש זוכרת מציאות של אבא בבית,
ואם משהו משפיע עד היום זה בעיקר זה שאני לא זוכרת מציאות של אבא בבית,וזה משפיע על ה ההתנהלות בחיים.
וגם זה שהיינו שבתות אל אבא,זה היה אחת לחודש בגלל שהוא יה חולה,
והוא נפטר כשהייתי בכיתה ו'
אז אני בעצם זוכרת אותו רק כמעורב מהצד בחיים שלי,והגירושין לא ממש היו אצלי טראומה,
כי זה היה אחרי יותר משנתיים שאבא שלי היה מחוץ לבית,אז תדירות הביקורים אצלו השתנתה וכו',אבל אנחנו לא חווינו שום דבר שלילי מצד אמא לגבי אבא,וכן להפך כל השנים.
עד היופ מה שמשפיע עליי,לטוב ולמוטב,זה זה שאבא שלי נפטר,יותר מאשר הגירושין,

כך שתשובה לגמרי לשאלתך אין לי,אבל באופן כללי,מה שבאתי לומר זה,שכל מה שחווים,גירושין,אובדן ועוד,זה לא דבר שנעצר כשמתחתנים,זה לא מספיק להשפיע עלינו,זה משפיע בצורה אחרת,כיוון שהמציאות אליה נכנסים היא אחרת.
נישואין זה לא בריחה ממוכרבות,או ממציאות,או מהתמודדות,זו כניסה למורכבות/מציאות/התמודדות מסוג שונה.

כותבת את זה בהקשר לעניין הזה,ולא כדי להפחיד או לומר שזה דבר רע ושלילי,
פשוט שלא יובן לא נכון מדבריי

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')