ועד כמה אתה רוצה להתחתן כרגע?

אז יאלה לעבודה!!!

כל אחד הוא משהו אחר, לא תהיה לך תשובה ברורה בעניין.

את השיקולים אתה תצטרך לבנות בעצמך עם הזמן.

(למרות שלדעתי האישית בלבד, רוב הבנים בימינו עדיין לא בשלים לחתונה בגיל 20)

גם בעצם ההבנה מה זה בדיוק "התלבטות". ברצינות! מה שאת חושבת שזה התלבטות ומה צריך להיות היחס אליה - זה לא כמו מה שבן חושב על מה זה התלבטות ומה צריך להיות היחס אליה...

זה ממש לא בטוח נכון בשביל בנים שכאשר הם באמת ירצו את זה ויהיו מוכנים לא תהיה התלבטות בכלל...

בנים הם שונים מבנות בקטע הזה, בקיצור...

בגלל הצבא וכו'.

לא על עצם העניין האם להתחיל לצאת עכשיו או לא בגלל הגיל.

לפי איך שהבנתי ממך..

אם אתה חושב שאתה מוכן לזה,

ויודע מה אתה מחפש ויהיה לך מספיק פנאי נפשי וטכני להשקיע בקשר (למרות העומס)

אז אתה יכול להתחיל.

אני במקומך - הייתי מחכה להתחיל את הלימודים ולראות איך דברים זורמים ואם אראה שיש לי אפשרות הייתי מתחילה.

אתה סה"כ צעיר כעת.

לק"י

לפעמים הרגש לא ברור.

והפחד לקפוץ למים- נותן הרגשה שלא בטוחים..

מהבנה ראשונית שלי "קורס", "ימודים" וכו' - זה נשמע יותר כמו סוג של עתודה/מודיעין (או לחלופין גלי צה"ל/דובר צה"ל - אבל אני בספק ) - ולא תפקיד קרבי.

זה משנה את כל הגישה לזה. להתחתן בתפקיד לא קרבי זה הרבה הרבה יותר קל - זה אומנם עדיין צבא - אבל זה ג'וב, זה בערך כמו להתחתן בלימודים רגילים/עבודה רגילה. חוזרים כל יום הבייתה וכו'...

ובכלל, סליחה, עם כל הכבוד - ויש כבוד אליך - מה זה "אתה עוד צעיר תהנה מהחיים"? ועוד "למה לך עול כזה של בית"??? סליחה - זה חשיבה לא יהודית! יהודי צריך לשאוף להיות בשל ומוכן לחתונה בגיל שחכמים המליצו עליו - וזה גיל 18! זה שהיום רוב הבנים לא בוגרים מספיק בגיל הזה, לא אומר שלא צריך לשאוף ולרצות את זה, אפילו אם "צעירים". עול של בית??? זה בדיוק הדבר שצריכים!!! כן - למה לך עול של רווקות - זה מה שצריך לשאול בחור שמנסה בנתיים רק להנות מהחיים ולא להתבגר! כי כן - אני מאמין שבחור מוכוון מטרה שיודע שמטרה מאוד מאוד מאוד חשובה בשנים האלו היא להתחתן - זה יעזור לו להתכוונן מהר יותר ולהתבגר מהר יותר. אדם שבכל מקרה לוקח באיזי ואומר - אה, אני אתחיל לצאת רק בגיל 22-23 ככה...בנחת שלי, יש זמן...אני לא בוגר עדיין וזה... - מה את רוצה? הוא מחדיר לעצמו לראש שהוא לא בוגר וזה מה שיהיה!

המשפט "תהנה מהחיים בינתיים" - תסלחי לי, נשמע בעיניי מזעזע ביותר, בהקשר הזה. להינות מהחיים זה להתחתן, להשלים את הצלע שחסרה! וכן, גיל 20 זה אפילו יותר מ18 שהומלץ על ידי חכמים - בגיל 20 וודאי שבחור יכול להיות בוגר מספיק כדי להתחתן - רק אנחנו אלו שכל הזמן מחדירים לראש ש"אין סיכוי שבחור בגיל כזה יהיה בוגר מספיק". די כבר עם זה, זה הורס אותנו מבפנים!!!

הדבר שכל בחור (ובחורה) צריכים לשאוף אליו בגיל הזה הוא להיות בוגרים מספיק כדי להתחתן, כדי שיהיה להם עול של בית וכדי שתהיה לידם אישה תומכת לעד.

זה כי בגיל הזה היית כבר עצמאי ומפרנס ולא חי על מלגות כמוני . לא היה לך תיכון ובית לא עלה מליון שקל. אתה צודק שזו מטרה מאוד חשובה, אבל לא הולכים על בליינד. במידה ויש לך את המשאבים להקים בית (ולא שזה משהו אסטרונומי בהתחלה), מוכנות נפשית ורצינות, אז מצויין. בלימודים יש הרבה נשואים וחלקם עומדים בקושי בלחץ ורק מי שחריף מסוגל ללמוד.

קיצור לדעתי זה דבר אינבידואלי וצריך להתייעץ עם אדם שמבין את המצב של הבחור.

עד אז, אני ממליץ להנות מהזמן הפנוי וללמוד תורה או לעשות משהו אחר שיקדם אותך לחתונה (והרבה כנראה לא יסכימו וזוהי דעתי)

ברגע שאת מגדירה שהוא צריך "להינות מהחיים" בזמן הזה - את מגדירה לו בעצם שלהתחתן בגיל הזה זה לא להינות מהחיים.

אחדש לך - אבא שלי חבק בן, את אחי הבכור, לפני גיל 21. תגידי, זה היה מזמן. נכון. אבל יש עוד ועוד ועוד מקרים כאלו גם היום - ולא שמעתי על יותר מידי אברכים שהתחתנו בשיעור ב' - ג', שאומרים שהם מצטערים שלא נהנו מהחיים לפני.

שהצלע שלך נמצאת במקום - ז-ה, לא נקרא להינות מהחיים?

גיל 18 זה לא רק מושג - זה שאיפה. חז"ל קבעו את הגיל הזה לא רק כמושג, אחרת היו אומרים - צריך אדם להתחתן כאשר הוא בשל. לא - חכמים קבעו שאיפה, וזה לדורות ולכן זה נכתב ככה - אדם צריך לשאוף להתבגר כמה שיותר מהר, ולהתחתן מוקדם, כן, מגיל 18 כבר. עקרונית אדם מחוייב במצוות פרו ורבו מגיל 13, מגיל מצוות - אבל הוא דוחה את המצווה הזאת על מנת להשלים בשלות. אין הרבה מצוות שדוחים כל כך הרבה שנים - ואם חז"ל הבינו ברוח קודשם ש18 זה גיל טוב, לא צריכים להתחכם ולהגיד שזה לא גיל טוב. זה גיל מעולה - אם אדם בנה את עצמו מספיק לפני זה.

אין שום פסול באדם שמרגיש שהוא בוגר מספיק כדי להקים משפחה בגיל הזה, על כל המורכבויות שבכך. תאמיני לי, הוא יותר יהנה בחיים שלו ככה מאשר ברווקות כאשר הוא אומלל.

ופריסבי - בעבר לאו דווקא נסמכת רק על עצמך בגיל הזה - המודל המשפחתי אז היה רחב, ולעיתים האמא של הבחורה היא זאת שבפועל יותר גידלה את הנכדים, בעודה ממשיכה ללמד את ביתה הנשואה את רז האימהות, וכנ"ל אביו של הבחור שתמך בהם בעודו מכניסו לרזי המקצוע (רבים רבים היו אלו שהמשיכו את אבותיהם במקצועות שלהם, ונכנסו כשוליות וכו'...)

וזה לא קשור בכלל לשורה האחרונה שכתבת - שהרבה יוצאים לדייטים בגלל לחץ חברתי. לא על זה דיברתי, אלא על מצב נורמאלי וטוב...

אגב - ישנן גם בנות רבות שיוצאות לדייטים בגלל לחץ חברתי, אבל לא נראה לי שהיית כותבת לבת בת 20 שתרד מזה ותהנה מהחיים ושהיא רוצה לצאת בגלל לחץ חברתי...

האם פעם עשית סקר בין כל אלו - או חלק נכבד מאלו - שהתחתנו מוקדם, ושאלת אותם האם הם מרגישים אומללים וש"ביזבזו" את תוקפת הרווקות והצעירות, שהיו יכולים "לנצל" אותה יותר "להנות מהחיים" ? עשית סקר כזה?

זה מה שכואב לי... שאת לכאורה הופכת את המתחתנים מוקדם לאנשים מסכנים...וזה מה זה לא...

ואף אחד לא מסכן.

אני אומר אדם צריך לדעת לקראת מה הוא הולך (למרות שאף פעם הוא לא יידע ב-100%) והיום נער ממוצע בישראל בגיל 18 לא בשל ולכן אני מסכים שזו צריכה להיות שאיפה אבל המצב כיום לא מאפשר זאת תמיד (בין אם זה תלוי בך ובין אם זה לא). בנתיים מה הוא יעשה? ישחק דמקה? שיעשה משהו עם עצמו ועל הדרך יתבגר (ילך לצבא, יעבוד, ללמוד וכו').

רק שתדע שההורים שלי התחתנו לפני הגיל שלי כרגע, אבל אז הייתה להם השכלה ואני רק בשנה א' בגלל החובות (או הזכויות) שלי למדינה. יש הרבה מניעות ולא כולם מסוגלים להתמודד איתם. מי שכן, מצויין. אשריו! בנתיים שיעשה משהו אחר, העיקר שהוא מודע שהרווקות שלו הוא לא מצב אידיאלי.

קיצור, המצב לא פשוט היום.

אבל זה תוצאה שלפעמים נוצרת, והרבה. מהיכרות שלי.

טוב להם. מעולה להם. 

נכון, הם עובדים קשה. מתפרנסים בקושי וכזה.. לא חשבו שככה זה נישואים בלהבלהבלה ועדיין טוב להם.

א-בל

יש עניין 'להנות מהחיים'.

מזה להנות מהחיים?

לטייל, להתנדב, להתרוצץ, לראות עולם, מי שזה בקטעים שלו- ללמוד תורה, לעבוד להנאתך ולא כדי לפרנס..

ברגע שמתחתנים, מה לעשות?

בד"כ אתה מתחייב לבית משלך, אתה לא יכול לצאת הרבה- גם מבחינה כספית וגם מבחינת זמן, אתה מתחייב ל'צלע' שלך, כשהגדרתך- וזה קשה. 

ובגיל 18-20 זה ה-זמן לעשות את זה.

אין לימודים, אין משפחה. יש את מה שאתה רוצה לעשות מתי שבאלך בלי מחוייבויות.

חתונה זה עול.

אמנם עול טוב, חיובי, כיף.

אבל זה עול.

ובגיל 18 היום הרוב לא מוכנים לעול הזה.

הוא ענק.

הוא כבד.

זה הזמן שלהם בלי העול הזה.

אז למה?

בעיקר כשהוא מתלבט.

החילונים ממלאים את הזמן שלהם במספיק דברים ומתחתנים 30-35 ככה. למה לא? אנחנו רוצים "להנות מהחיים", לא? כדי לטייל בכל העולם צריך הרבה זמן - ניקח 10-15 שנה מהחיים שלנו,נטייל, נכייף, נבלה, נעשה מה שבא לנו בלי שום מחוייבות, נעבוד במה שבא לנו, ואז, נתחיל לצאת ולהתחתן.

למה לא?

מה - רק כי את מגדירה ש"עד גיל 22 זה נורמאלי ומעבר לזה זה לא כדאי"? למה שתחליטי ככה? ואם אני מחליט שהזמן להינות מהחיים על פי ההגדרה שלך הוא רק עד גיל 18? למה את יותר צודקת ממני או מהחילוני הממוצע בגיל הזה?

תני לי טענה ריאלית, שכלית והגיונית שתסביר לי עד איזה גיל מותר"להינות מהחיים" ומאיזה גיל זה כבר לא ראוי ומי שלא מתחתן הוא "רווק זקן".

ולמה בת בגיל 20 בוודאי שיוצאת, ואילו גבר בגיל הזה לא - הרי לכאורה לא התייחסת בכלל לעניין הבשלות, אלא לעניין של ה"לעשות כיף" - ובקטע הזה למה שיהיה הבדל בין הבחור לבחורה? למה שהבחורה לא תעשה גם כיף עד גיל 22-23 ככה , ורק אז תתחיל לצאת?

פתאום באתן עם תירוץ חדש למה לדחות את החתונה. אמור מעתה, לא עוד "הבחור לא בשל" - אלא "הבחור צריך להנות מהחיים". אבל אז, כאמור, את לא מסבירה למה הוא שונה בקטע הזה מהבחורה. ואם תחזרי לעניין הבשלות - ובכן, נניח שלפנייך בחור בשל בגיל 20 ובחורה בשלה בגיל 20 - האםלשניהם תמלצי במידה שווה להתחיל לצאת? או שלבחורה תגידי "בטח, תצאי זה בדיוק הגיל ואת בוגרת מספיק" ואילו לגבר תגידי "מה פתאום, אז מה אם אתה חושב שאתה בשל, לך תהנה קצת מהחיים וכו' וכו'" ? . לא יודע, זה נשמע כמו הדרת גברים מטורפת אפילו לא על רקע רגשי - חברתי של התבגרות וכו'...

[בנוגע למה שאתן מגדירות כ"להנות מהחיים" - אני אגב לא בהכרח חושב שזאת ההנאה מהחיים שאנחנו כדתיים צריכים לשאוף לה. איפה ראית מימייך רב שמתגאה בכך שנהנה מהחיים והלך לטייל בעולם ולעבוד להנאתו בימי רווקותו? וללמוד תורה - עשי לי טובה, ללמוד תורה כאברך יש בזה מימד מאוד חשוב של שיקול דעת ויישוב הדעת שמאוד חשוב ללימוד. הנישואין לא צריכים לגרוע מאיכות הלימוד גם אם גוזלים מעט מזמן הלימוד (וזה כבר תלוי באישה, לא באיש). ]

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳