ועד כמה אתה רוצה להתחתן כרגע?
אז יאלה לעבודה!!!
כל אחד הוא משהו אחר, לא תהיה לך תשובה ברורה בעניין.
את השיקולים אתה תצטרך לבנות בעצמך עם הזמן.
(למרות שלדעתי האישית בלבד, רוב הבנים בימינו עדיין לא בשלים לחתונה בגיל 20)
גם בעצם ההבנה מה זה בדיוק "התלבטות". ברצינות! מה שאת חושבת שזה התלבטות ומה צריך להיות היחס אליה - זה לא כמו מה שבן חושב על מה זה התלבטות ומה צריך להיות היחס אליה...
זה ממש לא בטוח נכון בשביל בנים שכאשר הם באמת ירצו את זה ויהיו מוכנים לא תהיה התלבטות בכלל...
בנים הם שונים מבנות בקטע הזה, בקיצור...
בגלל הצבא וכו'.
לא על עצם העניין האם להתחיל לצאת עכשיו או לא בגלל הגיל.
לפי איך שהבנתי ממך..
אם אתה חושב שאתה מוכן לזה,
ויודע מה אתה מחפש ויהיה לך מספיק פנאי נפשי וטכני להשקיע בקשר (למרות העומס)
אז אתה יכול להתחיל.
אני במקומך - הייתי מחכה להתחיל את הלימודים ולראות איך דברים זורמים ואם אראה שיש לי אפשרות הייתי מתחילה.
אתה סה"כ צעיר כעת.
לק"י
לפעמים הרגש לא ברור.
והפחד לקפוץ למים- נותן הרגשה שלא בטוחים..
מהבנה ראשונית שלי "קורס", "ימודים" וכו' - זה נשמע יותר כמו סוג של עתודה/מודיעין (או לחלופין גלי צה"ל/דובר צה"ל - אבל אני בספק ) - ולא תפקיד קרבי.
זה משנה את כל הגישה לזה. להתחתן בתפקיד לא קרבי זה הרבה הרבה יותר קל - זה אומנם עדיין צבא - אבל זה ג'וב, זה בערך כמו להתחתן בלימודים רגילים/עבודה רגילה. חוזרים כל יום הבייתה וכו'...
ובכלל, סליחה, עם כל הכבוד - ויש כבוד אליך - מה זה "אתה עוד צעיר תהנה מהחיים"? ועוד "למה לך עול כזה של בית"??? סליחה - זה חשיבה לא יהודית! יהודי צריך לשאוף להיות בשל ומוכן לחתונה בגיל שחכמים המליצו עליו - וזה גיל 18! זה שהיום רוב הבנים לא בוגרים מספיק בגיל הזה, לא אומר שלא צריך לשאוף ולרצות את זה, אפילו אם "צעירים". עול של בית??? זה בדיוק הדבר שצריכים!!! כן - למה לך עול של רווקות - זה מה שצריך לשאול בחור שמנסה בנתיים רק להנות מהחיים ולא להתבגר! כי כן - אני מאמין שבחור מוכוון מטרה שיודע שמטרה מאוד מאוד מאוד חשובה בשנים האלו היא להתחתן - זה יעזור לו להתכוונן מהר יותר ולהתבגר מהר יותר. אדם שבכל מקרה לוקח באיזי ואומר - אה, אני אתחיל לצאת רק בגיל 22-23 ככה...בנחת שלי, יש זמן...אני לא בוגר עדיין וזה... - מה את רוצה? הוא מחדיר לעצמו לראש שהוא לא בוגר וזה מה שיהיה!
המשפט "תהנה מהחיים בינתיים" - תסלחי לי, נשמע בעיניי מזעזע ביותר, בהקשר הזה. להינות מהחיים זה להתחתן, להשלים את הצלע שחסרה! וכן, גיל 20 זה אפילו יותר מ18 שהומלץ על ידי חכמים - בגיל 20 וודאי שבחור יכול להיות בוגר מספיק כדי להתחתן - רק אנחנו אלו שכל הזמן מחדירים לראש ש"אין סיכוי שבחור בגיל כזה יהיה בוגר מספיק". די כבר עם זה, זה הורס אותנו מבפנים!!!
הדבר שכל בחור (ובחורה) צריכים לשאוף אליו בגיל הזה הוא להיות בוגרים מספיק כדי להתחתן, כדי שיהיה להם עול של בית וכדי שתהיה לידם אישה תומכת לעד.
זה כי בגיל הזה היית כבר עצמאי ומפרנס ולא חי על מלגות כמוני 
. לא היה לך תיכון ובית לא עלה מליון שקל. אתה צודק שזו מטרה מאוד חשובה, אבל לא הולכים על בליינד. במידה ויש לך את המשאבים להקים בית (ולא שזה משהו אסטרונומי בהתחלה), מוכנות נפשית ורצינות, אז מצויין. בלימודים יש הרבה נשואים וחלקם עומדים בקושי בלחץ ורק מי שחריף מסוגל ללמוד.
קיצור לדעתי זה דבר אינבידואלי וצריך להתייעץ עם אדם שמבין את המצב של הבחור.
עד אז, אני ממליץ להנות מהזמן הפנוי וללמוד תורה או לעשות משהו אחר שיקדם אותך לחתונה (והרבה כנראה לא יסכימו וזוהי דעתי)
ברגע שאת מגדירה שהוא צריך "להינות מהחיים" בזמן הזה - את מגדירה לו בעצם שלהתחתן בגיל הזה זה לא להינות מהחיים.
אחדש לך - אבא שלי חבק בן, את אחי הבכור, לפני גיל 21. תגידי, זה היה מזמן. נכון. אבל יש עוד ועוד ועוד מקרים כאלו גם היום - ולא שמעתי על יותר מידי אברכים שהתחתנו בשיעור ב' - ג', שאומרים שהם מצטערים שלא נהנו מהחיים לפני.
שהצלע שלך נמצאת במקום - ז-ה, לא נקרא להינות מהחיים?
גיל 18 זה לא רק מושג - זה שאיפה. חז"ל קבעו את הגיל הזה לא רק כמושג, אחרת היו אומרים - צריך אדם להתחתן כאשר הוא בשל. לא - חכמים קבעו שאיפה, וזה לדורות ולכן זה נכתב ככה - אדם צריך לשאוף להתבגר כמה שיותר מהר, ולהתחתן מוקדם, כן, מגיל 18 כבר. עקרונית אדם מחוייב במצוות פרו ורבו מגיל 13, מגיל מצוות - אבל הוא דוחה את המצווה הזאת על מנת להשלים בשלות. אין הרבה מצוות שדוחים כל כך הרבה שנים - ואם חז"ל הבינו ברוח קודשם ש18 זה גיל טוב, לא צריכים להתחכם ולהגיד שזה לא גיל טוב. זה גיל מעולה - אם אדם בנה את עצמו מספיק לפני זה.
אין שום פסול באדם שמרגיש שהוא בוגר מספיק כדי להקים משפחה בגיל הזה, על כל המורכבויות שבכך. תאמיני לי, הוא יותר יהנה בחיים שלו ככה מאשר ברווקות כאשר הוא אומלל.
ופריסבי - בעבר לאו דווקא נסמכת רק על עצמך בגיל הזה - המודל המשפחתי אז היה רחב, ולעיתים האמא של הבחורה היא זאת שבפועל יותר גידלה את הנכדים, בעודה ממשיכה ללמד את ביתה הנשואה את רז האימהות, וכנ"ל אביו של הבחור שתמך בהם בעודו מכניסו לרזי המקצוע (רבים רבים היו אלו שהמשיכו את אבותיהם במקצועות שלהם, ונכנסו כשוליות וכו'...)
וזה לא קשור בכלל לשורה האחרונה שכתבת - שהרבה יוצאים לדייטים בגלל לחץ חברתי. לא על זה דיברתי, אלא על מצב נורמאלי וטוב...
אגב - ישנן גם בנות רבות שיוצאות לדייטים בגלל לחץ חברתי, אבל לא נראה לי שהיית כותבת לבת בת 20 שתרד מזה ותהנה מהחיים ושהיא רוצה לצאת בגלל לחץ חברתי...
האם פעם עשית סקר בין כל אלו - או חלק נכבד מאלו - שהתחתנו מוקדם, ושאלת אותם האם הם מרגישים אומללים וש"ביזבזו" את תוקפת הרווקות והצעירות, שהיו יכולים "לנצל" אותה יותר "להנות מהחיים" ? עשית סקר כזה?
זה מה שכואב לי... שאת לכאורה הופכת את המתחתנים מוקדם לאנשים מסכנים...וזה מה זה לא...
ואף אחד לא מסכן.
אני אומר אדם צריך לדעת לקראת מה הוא הולך (למרות שאף פעם הוא לא יידע ב-100%) והיום נער ממוצע בישראל בגיל 18 לא בשל ולכן אני מסכים שזו צריכה להיות שאיפה אבל המצב כיום לא מאפשר זאת תמיד (בין אם זה תלוי בך ובין אם זה לא). בנתיים מה הוא יעשה? ישחק דמקה? שיעשה משהו עם עצמו ועל הדרך יתבגר (ילך לצבא, יעבוד, ללמוד וכו').
רק שתדע שההורים שלי התחתנו לפני הגיל שלי כרגע, אבל אז הייתה להם השכלה ואני רק בשנה א' בגלל החובות (או הזכויות) שלי למדינה. יש הרבה מניעות ולא כולם מסוגלים להתמודד איתם. מי שכן, מצויין. אשריו! בנתיים שיעשה משהו אחר, העיקר שהוא מודע שהרווקות שלו הוא לא מצב אידיאלי.
קיצור, המצב לא פשוט היום.
אבל זה תוצאה שלפעמים נוצרת, והרבה. מהיכרות שלי.
טוב להם. מעולה להם.
נכון, הם עובדים קשה. מתפרנסים בקושי וכזה.. לא חשבו שככה זה נישואים בלהבלהבלה ועדיין טוב להם.
א-בל
יש עניין 'להנות מהחיים'.
מזה להנות מהחיים?
לטייל, להתנדב, להתרוצץ, לראות עולם, מי שזה בקטעים שלו- ללמוד תורה, לעבוד להנאתך ולא כדי לפרנס..
ברגע שמתחתנים, מה לעשות?
בד"כ אתה מתחייב לבית משלך, אתה לא יכול לצאת הרבה- גם מבחינה כספית וגם מבחינת זמן, אתה מתחייב ל'צלע' שלך, כשהגדרתך- וזה קשה.
ובגיל 18-20 זה ה-זמן לעשות את זה.
אין לימודים, אין משפחה. יש את מה שאתה רוצה לעשות מתי שבאלך בלי מחוייבויות.
חתונה זה עול.
אמנם עול טוב, חיובי, כיף.
אבל זה עול.
ובגיל 18 היום הרוב לא מוכנים לעול הזה.
הוא ענק.
הוא כבד.
זה הזמן שלהם בלי העול הזה.
אז למה?
בעיקר כשהוא מתלבט.
החילונים ממלאים את הזמן שלהם במספיק דברים ומתחתנים 30-35 ככה. למה לא? אנחנו רוצים "להנות מהחיים", לא? כדי לטייל בכל העולם צריך הרבה זמן - ניקח 10-15 שנה מהחיים שלנו,נטייל, נכייף, נבלה, נעשה מה שבא לנו בלי שום מחוייבות, נעבוד במה שבא לנו, ואז, נתחיל לצאת ולהתחתן.
למה לא?
מה - רק כי את מגדירה ש"עד גיל 22 זה נורמאלי ומעבר לזה זה לא כדאי"? למה שתחליטי ככה? ואם אני מחליט שהזמן להינות מהחיים על פי ההגדרה שלך הוא רק עד גיל 18? למה את יותר צודקת ממני או מהחילוני הממוצע בגיל הזה?
תני לי טענה ריאלית, שכלית והגיונית שתסביר לי עד איזה גיל מותר"להינות מהחיים" ומאיזה גיל זה כבר לא ראוי ומי שלא מתחתן הוא "רווק זקן".
ולמה בת בגיל 20 בוודאי שיוצאת, ואילו גבר בגיל הזה לא - הרי לכאורה לא התייחסת בכלל לעניין הבשלות, אלא לעניין של ה"לעשות כיף" - ובקטע הזה למה שיהיה הבדל בין הבחור לבחורה? למה שהבחורה לא תעשה גם כיף עד גיל 22-23 ככה , ורק אז תתחיל לצאת?
פתאום באתן עם תירוץ חדש למה לדחות את החתונה. אמור מעתה, לא עוד "הבחור לא בשל" - אלא "הבחור צריך להנות מהחיים". אבל אז, כאמור, את לא מסבירה למה הוא שונה בקטע הזה מהבחורה. ואם תחזרי לעניין הבשלות - ובכן, נניח שלפנייך בחור בשל בגיל 20 ובחורה בשלה בגיל 20 - האםלשניהם תמלצי במידה שווה להתחיל לצאת? או שלבחורה תגידי "בטח, תצאי זה בדיוק הגיל ואת בוגרת מספיק" ואילו לגבר תגידי "מה פתאום, אז מה אם אתה חושב שאתה בשל, לך תהנה קצת מהחיים וכו' וכו'" ? . לא יודע, זה נשמע כמו הדרת גברים מטורפת אפילו לא על רקע רגשי - חברתי של התבגרות וכו'...
[בנוגע למה שאתן מגדירות כ"להנות מהחיים" - אני אגב לא בהכרח חושב שזאת ההנאה מהחיים שאנחנו כדתיים צריכים לשאוף לה. איפה ראית מימייך רב שמתגאה בכך שנהנה מהחיים והלך לטייל בעולם ולעבוד להנאתו בימי רווקותו? וללמוד תורה - עשי לי טובה, ללמוד תורה כאברך יש בזה מימד מאוד חשוב של שיקול דעת ויישוב הדעת שמאוד חשוב ללימוד. הנישואין לא צריכים לגרוע מאיכות הלימוד גם אם גוזלים מעט מזמן הלימוד (וזה כבר תלוי באישה, לא באיש). ]
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.
כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.
ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים
אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.
השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.
אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.
אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.
עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.
השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?
אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..
לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.
שבוע טוב לכולם.
אני בוחר להתייעץ כאן, בתקווה למצוא תשובה ועזרה.
אני בחור בן 23 (צעיר יחסית אני יודע) ובאמת דיי מתקשה בעולם השידוכים, לא חסר לי משהו, אני נראה טוב יחסית, וגם בשאר הקריטריונים אני בסך הכל עונה על הדרישות.
הבעיה היא למצוא מישהי שמתאימה.
אני בעל תשובה כבר שלוש וחצי שנים, בא ממשפחה דתית, ההשקפה שלי קרובה להשקפה חרדית אבל אני לא ממש מוגדר, אני לומד ימים ולילות, היתה עכשיו תקופה שגם עבדתי במשך ארבע שעות כל יום, אני נותן שיעורי תורה פעם בשבוע לחברה בגילי, וגם כותב חידושי תורה ובדרך להוציא ספר בעזרת ה', עם באמת חידושים מתוקים.
משפחה נפלאה, ובאמת בסך הכל לא חסר כלום, הבעיה היא ההסתכלות של בחורות ואני מבין אותם.
אני מצד אחד לא נמצא בישיבה( זה באמת לא מתאים למי שאני) יש לי רב, ומה שקשור לתורה באמת שאני לא נופל מהמון בחורי ישיבה, אבל ברגע שאני ניגש לשידוכים אך אחת לא רוצה להסתכל עלי, גם בעל תשובה, וגם בלי עבר של ישיבה, לא נראה מזמין...
אני רוצה להקים בית של תורה,בית של קירוב לבבות, ומצד שני הרבה מהבחורות שכן נמצאות בעולם השידוכים לא בראש שלי בכלל.
אני לא רוצה לשנות את מי שאני בשביל למצוא זיווג, זה לא אני, וגם בסופו של דבר הקב"ה מזווג זיווגים אנחנו פשוט צריכים לעשות את השתדלות.
אבל אני באמת שואל מה לעשות? איך לנסות? ניסיתי דרך שדכנים, או שאין הצעות או שהם לא בראש שלי, אני שלוש שנים בעולם השידוכים היו מעט פגישות, ומתוכם היו אולי שתים שזה באמת היה בכיוון של מה שאני מחפש, אבל בסוף לא התאים, או להן, או לי... נסיתי שבע ברכות לא ממש מצליח שם, שליש גן עדן ממה שראיתי לא מתאים גם כן. ואני נשאר באוויר ובאמת שואל מה לעשות? איפה לנסות?
אני לא מחפש שלמות, מחפש בעלת תשובה או מישהי מבית חרדי, שרוצה להקים בית מתוך רצון אמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, מישהי שרואה קודם כל את הקב"ה.
חשבתי לפנות לרבנית ממדרשה עם הפרטים שלי, אבל לא נראה לי מתאים, ובדרך כלל במדרשות יש שדכנית שהקשר עם איזה ישיבה במקביל...
אני לא מחפש הגדרות בדיוק כמו שאני לא הכי מוגדר, פשוט מחפש מישהי עובדת ה' באמת, שמכוונת לבית בסגנון חרדי. מאוד אשמח לעצות בנושא, ותודה רבה לעוזרים.
שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?
אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי
אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...
שדכנים מיזמים חברים
לא להתייאש
להתפלל
שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים
גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים
אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.
https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜
אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.
תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!
שידוכים כהלכה
ושגרירים בלב
בשניהם יש בסיגנון הזה
ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק
יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך -
אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.
לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.
לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -
התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.
יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).
למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?
אין מה להתבייש.
אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?
שלום חברים
אשמח להתייעצות
האם אדם צריך לחפש בחורה לפי מה שהוא רוצה, או מה שהוא צריך?
למשל, אם אני בהייטק, האם נכון לי לחפש דווקא מורה או אישה שתעבוד במקצוע פחות תובעני?
הם החשובים.
תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג
מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.
אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.
כולם מסתדרים בטוב.
אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה
גם תלוי באופי של בני הזוג. כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה.
דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה.
שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..
זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.
מספר של חברה אומר לי יותר עליך - שכנראה יצאת עם מלא בחורות ואתה כבר מיואש ותשאל שאלות ותשפוט אותי יתר על המידה ע"פ ניסיון קודם.
אולי אולי במקרים נורא ספציפיים זה יעזור , אבל החברה לא תגיד לך משהו שבאמת ישנה או יעזור לך להחליט בדרך כלל.
ובדרך כלל - את/ה משאיר רושם רע על החברה(לא יודעת איך זה אצל גברים, אבל השאלות שלך בדרך כלל יגיעו אלי חחח) .
בתור מי שהייתה החברה שהתקשרו אליה לברר , וגם זו שביררו עליה - אף פעם לא שאלו אותי או עלי שאלה באמת קריטית, שאלו אם אני אוהבת טיולים או לצייר, או איך הקשר שלי עם המשפחה (ב"ה מצויין, אבל מה נראלך שחברה שלי תגיד? גרוע? ) ,שאלו אותי אם חברה שלי פמיניסטית (תגדיר פמיניסטית…, שאלו את זה גם עלי פעם וחברה שלי , כפרה עליה, אמרה שאני כן עושה תואר ריאלי חחחח) , שאלו אם אני מפונקת, אם אני פלפלית, מה נראה לך שחברה תענה לשאלות האלה? אמיתי .
אני עוד איכשהו מבינה אם אתם שואלים על אופי , אם היא שקטה או צעקנית, אבל בדרך כלל אפשר פשוט לשאול את מי שהעביר לך. (גם אני בדרך כלל מעדיפה חברותיות ופתיחות, אבל בכל זאת) למרות שזה גם קצת חבל, ברור שאם חסר פרטים בכרטיס זה מבאס, אבל לא משנה כמה פרטים, בסופו של דבר לא תדעו כלום עד שתיפגשו, אם הפגישה רחוקה לכם - אז מילא, אבל עוד לא שמעתי על שיחת בירורים שהועילה למשהו.
תם טקס העצבים, אני בטוחה שיש דעות שונות, אבל בעיני אתם לא מרוויחים כלום,
השידוך של הבחור נפל כי הוא הבין שהוא והבחורה ממש לא מחפשים אותו דבר
של הבחורה בדיוק ההפך היא הבינה שזה בדיוק מה שהיא חיפשה ושווה לה להשקיע...
תחשבי שהבחור לא היה מברר ויוצא לפגישה מיותרת ...חבל על הזמן
נתקלתי השבוע בפרסום למיזם שידוכים חדש.
לא מכירה באופן אישי, לא יודעת מי היוזם והמארגן.
ממה שאני קוראת בין השורות באתר שלהם (שנראה שהם עוד עובדים עליו, נניח נראה שהוא מתאים יותר לקריאה במחשב מאשר בטלפון) - זה נראה שהם מנסים לקחת את הרעיון של שגרירים ולקחת אותו למקום בוגר ומקצועי יותר. זה לא חבר מייצג חבר, אלא שדכני קהילות\ישיבות\אולפנות\מדרשות.
מוזמנים להתרשם בעצמכם:
מפה לחופה - מיזם שידוכים למגזר הדתי לאומי
[לפי הפרסום שראיתי, 500 הנרשמים הראשונים יכולים להירשם בחינם, ולכן משתמע שאח"כ יהיה תשלום.]
זה מה שכתבו על עצמם באתר:
מפה לחופה - מחברים עולמות, ברגישות ובמקצועיות
"מפה לחופה" הוא מיזם חברתי-ערכי שנועד ללוות צעירים וצעירות מהציבור הדתי-לאומי במסע האישי והעדין אל הקמת בית נאמן בישראל. אנחנו לא עוד שירות שידוכים קלאסי, אלא מערכת מקצועית שמובילה תהליך היכרות מדויק, אישי – שאתה או את שולטים בו.
המיזם נולד מתוך ההבנה שרווקים ורווקות רבים מחפשים זוגיות, אך מעוניינים להימנע ממסגרות לוחצות או פורמליות מדי. המטרה שלנו היא לאפשר לכל אחד ואחת למצוא את החצי השני בקצב שלו, בלי לחץ ובלי מחויבות, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה וכבוד לעולם הרגשי שלכם.
איך זה עובד? השיטה הייחודית שלנו
במקום להסתמך על תחושות בטן או "הצעות על הדרך", פיתחנו מודל עבודה המשלב כלים מקצועיים עם ליווי אנושי חם:
מקצועיות ועומק: אנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפותחו על ידי אנשי מקצוע מובילים כדי להבין אתכם באמת. כל התאמה נבחנת לפי שכבות רבות של נתונים: התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ושלבי מוכנות. בלי השאלון זה כמו ללכת בלי מפה - איתו, הדרך ברורה הרבה יותר.
ליווי אישי וצמוד: אתם לא לבד בתהליך. לכל משתתף מוצמד שדכן או שדכנית שעברו אצלנו קורס במשך מספר חודשים שמלווים אותו מהרגע הראשון ומייעצים לאורך הדרך.
בלי לחץ: "מפה לחופה" לא עובד עם דד-ליינים. אתם מנהלים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה מתי שצריך, ובוחרים מתי ואיך להתקדם.
האני מאמין שלנו
אנו מאמינים ששידוך טוב לא מתחיל במזל - אלא בהבנה עמוקה. השאלון והתהליך שלנו הם הלב המקצועי שמאפשר לנו לראות מעבר לנתונים היבשים ולחבר בין אנשים על בסיס ערכים, אישיות וחיבור רגשי אמיתי.
עם הלב הנכון, הכלים המקצועיים והכוונה המדויקת - אפשר להגיע הביתה.
המיזם הוקם לעילוי נשמת הלל דחבש ז"ל, בן אהוב ואח יקר, שחייו הקצרים היו מלאים באור, עומק, אמת וצניעות. הלל נשא בליבו חלום גדול - להקים בית של אהבה וקדושה מתוך חיבור של אמת ולב פתוח. "מפה לחופה" ממשיך את דרכו ומורשתו, מתוך תחושת שליחות להעניק ליווי אמפתי שמכבד את הקצב והעומק של כל אדם.
אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.
וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו.
ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?
עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.
לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן.
כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.
אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.
מה הבעיה בעוד מיזם?
אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.
אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.
אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.
זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.
א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?
ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד
במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.
לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…
הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.
ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.
(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי
רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)
^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית.
אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?
אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.
אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.
באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד.
מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.
בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.
כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.
(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).
מבינה?
ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)
באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.
אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך
כדור בדולח. נניח שהוא אמיתי כמו בסרטים.
מציג לכם 2 אפשרויות.
אפשרות 1 :
אם לא תתפשרו בצורה רצינית, כואבת - אתם במסלול של 10 שנים חיפושים *ורק אז* אתם מוצאים בני זוג בלי להתפשר יותר מדי.
אפשרות 2 :
אם כן תתפשרו, בצורה רצינית, כואבת - אז כן, ההתחלה תהיה טיפה חמוצה אבל לאט..לאט..זה ישתפר כל שנה,
מערכת היחסים תתחזק משנה לשנה ותוך 10 שנים של זוגיות,
תגידו *לאותה נקודה* של אושר וסיפוק מבני הזוג, כמו אנשים שבגדול לא התפשרו.
מה אתם בוחרים ?
1 או 2.
כמובן רצוי לנמק אבל לא חייב.
שבת שלום.
אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.
חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו..
כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית
ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה
אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב
אומרים לי שאני יותר מידי בררנית בשידוכים כי אני מורידה הרבה על נראות...
זה לגיטימי שאני מורידה על נראות ורק אם הבן אדם מוצא חן בעיני בחיצוניות אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים (פנימיים יותר..)
זה ממש שטחי מצידי?
לק"י
לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.
וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?
אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.
מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.
יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה
אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .
צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.
עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..
אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך
לכל אחד חשוב משהו אחר
חיצוניות זה המון
הבעיה בסינון כזה היא
שמראה כמו כל תכונה אחרת
יכול להפריע ואחרי זה כבר לא
אפילו למצוא חן
וגם להיפך
ככה שסינון ע"פ תכונות
הוא לא בהכרח נכון
זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.
האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה
אלא
איך היא נתפסת
וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה
אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.
חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)
אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.
סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.
הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.
כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)
אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.
השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.
אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.
אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.
ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.
במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.
וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.
מה בתכלס?
נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?
(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).
עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.
שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.
אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.
אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא
לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.
יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.
שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.
בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.
ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם
לא רדוד.
כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.
את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.
אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)
אבל.
את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.
ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :
את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו,
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )
אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.
ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.
בהצלחה.
בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,
אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.
תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.
יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.
להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -
לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.
ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:
קודם לקרוא פרטים על האדם,
ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.
אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.
רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.
משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.
אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...
לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...
אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי
אם הגבר שלי יצבוט לו הלב ליד נשים יפות לא רוצה אותו כגבר שלי
כשאתה מאוהב במישהי מאוהב באופי שלה והיא נראית טוב בעיניך , היא תהייה הכי יפה לא יעניין אותך ולא יצבוט לך הלב משום בחורה יפה שאתה לא מכיר בכלל
אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.
אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.
את מי תבחרי?
צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.
ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.
"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"
או חתיך וכלומניק או מכוער עם אופי טוב, אין כזה דבר כן?
ויש המון, שגם נראים טוב(גברים ונשים כאחד) ומלאי תוכן ועם עולם פנימי עשיר.
האמירה שלך היא ניסיון כושל לגרום לאנשים שכן אכפת להם מהנראות של בן / בת הזוג (שאיתו אגב הם הולכים בעזרת השם לחיות כל החיים) קצת מעבר לאדם הממוצע, לוותר על זה וכאילו להבין שיש גם מידות..
שים לב שאף אחד לא אמר שאין מידות, ברור שיש וכבודן במקומו מונח, אבל אמרו שחשוב להם יחד עם זאת, לא במקום, אלא יחד עם זאת מה נקרא בלעד together, יופי ומשיכה חזקה.
ולגבי מה שכתבת
"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"...יש מאן דאמר שהיא הייתה אחת מ4 נשים הכי יפות שהיו בעולם, נכון שזו מחלוקת אבל אל תשכח שיש גם את הצד הזה.
אני לא כתבתי מכוער, אני כתבתי שהוא רק לא חתיך.
אני גם לא אמרתי לה שזה מה שצריכה לבחור, רק לתת לה כלים שהיא תדע להבחין מה חשוב לה ולהתמקד בזה.
ויש הבדל ענק בין אכפתיות מהמראה של בן הזוג לבין ההגדרה שזה הדבר הראשון והבסיסי ביותר שבודקים שבלעדיו לא מנסים אפילו להתקדם.
אין שום הסתכלות על מכלול, וכשלבן-אדם אין הסתכלות על מכלול, אז כנראה שהוא יקבל בן-זוג בהתאם.
ולגבי מה שכתבת על אסתר, זה בדיוק מה שחכמים מנסים לומר (וכנראה שלא הבנת את המסר שלהם).
אם היית בוחן את אסתר באמצעות תמונה - אז היא הייתה נראית לך ירקרוקת.
אבל אם היית נפגש איתה ורואה אותה ממש - היית מבחין בחוט של חסד שמשוך עליה והיית רואה שהיא אחת מה-4 נשים היפות בעולם.
בתקופת הגמרא עד כמה שידוע לי לא היו מצלמות, אבל בכל מקרה למזלנו יש לנו חכמים שלאורם אנחנו הולכים, והבן יהוידע קובע נחרצות שאסתר הייתה יפה, ומוכיח שם שלא סתם "יפה" אלא "יפת תואר ויפת מראה" מדנקט לישנא "יפייפיות" ועוד מוסיף שם "לא הכחישו יופיין מתחילה ועד סוף" זאת אומרת היו יפות בזקנותן כמו בצעירותן, ועוד שאומר שם שאף למאן דמפיק אסתר ועייל ושתי, בא להדגיש עוצם יופיה של אסתר. עיין שם באורך ותרווה צמאונך דוד.
אני הייתי עושה תרגיל בעל שני שלבים , בדרך כלל באמצע השיחה או כשהיא מתחילה לזרום.
שלב ראשון- כשהבחור מדבר יוצרת קשר עין ומסתכלת אליו תוך כדי הקשבה.
שואלת את עצמי איך הוא נשמע לי? איך נוא נראה לי?
בשלב השני ממשיכה להקשיב והפעם מסתכלת על נקודה אקראית באופק.
ואז מפנה את המבט אליו
והשאלה מתחדדת-
האם כשאני שומעת את תוכן הדברים בלי קשר עין, המראה שלו משתנה בעיניי?
האם כשאני מסתכלת ישירות תוך הקשבה אליו משהו מוצא חן בעיניי במה שאני רואה ?
מקווה שזה היה ברור...
מחשבה נוספת.
בתפיסה שלי לכל דבר חיצוני יש משמעות פנימית. אדם לא מתלבש בצורה מסוימת או מחפש נראות ספציפית. זה עונה אצלו על איזשהו צורך, וברגע שנבין מהו הצורך שזה ממלא אצלו נוכל לדעת בצורה הרבה יותר נכונה כיצד להתנהל מול זה.
מישהי מחפשת גבר גבוה - יכול להיות שזה נובע מתחושת ביטחון שהיא זקוקה לו. מישהו מחפש בחורה נמוכה - אולי זה נובע מרגש של אחריות שהוא מחפש להרגיש, או אולי שליטה במצב או אלף ואחד דברים. בסוף מסתתרים מתחת רגשות או צרכים אמפתיים וניתן לענות עליהם כנראה ביותר מדרך אחת ברגע שמזהים אותם
חסד ה' העליון החברה הכי טובה שלי התארסה.. ומחפשת רעיונות לספירה לאחור.
איך עושים? מי האנשים שסופרים וכו'?
כל מי משפטים שכותבים.. 😃
לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים.
מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?
יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?
כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.
לשניהם בקבוצת ווטצאפ.
יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,
ככה לכמה מעגלים שונים,
יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),
יום משפחה מורחבת (לכל צד),
יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,
יום הורים ב2,
יום של הזוג ב1
אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא
