אחרי ששתי המתוקות (כיום בנות כמעט 7 וכמעט 4) נגמלו יפה לפי הספר ממוצצים ובקבוקים-
החלה ביום בהיר מציצת האצבע.
בהתחלה זה היה נראה כמו סתם רצון למשיכת תשומת לב- אבל כמעט שנתיים וזה לא מפסיק!!
לקטנה כבר ממש רואים איך השיניים הקדמיות מקבלות צורה נוראית-
ואני לא יודעת מה לעשות!
אשמח לעצות המנוסים!
אבל אולי תמצאי משהו בקישור הזה, http://www.drdayan.net/pacifier_habit.html, שאמנית יצירתית שמה בשירשור באותו נושא כאן.
בהצלחה!
הילדה בת 6 ועכשיו יש לה גם חברה עם אצבע בפה ושתיהן הולכות ומוצצות,
השיניים הקדמיות זזות לה והמציצה באה על חשבון עשייה.
אשמח גם אני לתובנות ועצות,
ניסיתי להציע שתקבל שורת קוביות שוקולד כל יום עד שיהיה לה חבילה בשבוע
זה הדבר שהיא הכי אוהבת -וזה לא עזר, להפך, המציצה החזקה!
כאילו היא מפחדת להיפרד מהדבר הכי קרוב אליה...
של הילדות בעצמן - והחלטה חזקה מאוד - וגם אז יש צורך באמצעי עזר והזכרה בלילה כי האצבע זמינה.
זוכרת את עצמי בגיל 12 מדביקה לי לפני הלילה את האגודל לאצבע בדבק של תחבושות כדי שהיא לא תכנס בטעות לפה.
וזה בא ממני בשכנוע פנימי ורצון שלי - לפני זה כל השיטות וההבטחות וההמרצות והאיומים של אמא שלי לא עזרו.
כשאחותי בת 14 רצתה להגמל ולא הצליחה - האורתודנט שם לה חתיכת ברזל כלשהי בפה שהפריעה למציצה וכך היא נגמלה.
נחמה אחת קטנה - אחרי שהפסקתי למצוץ (כאמור בגיל 12) השיניים הקדמיות "חזרו" למקומם בכוחות עצמם - והייתי הילדה היחידה במשפחה שלא נזקקה לאורתודנט- למרות שמרבית אחי לא מצצו אצבע.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
מתאים רק להורים עקביים.
למרוח בוקר צהריים ולפני שינה כי האפקט של הטעם המר יורד עם הזמן.
זה עובד אבל מאד אגרסיבי לכן להרבות באהבה ולהסביר את הצורך...
זה לק שקוף מר שהם מוצצות זה נותן טען דוחה....
והן נגעלות
אמא שלי ניסתה את זה עלי ... 
הוכרז כשלון.
מצצתי עם המרה , שטפתי וגם אם לא מצצתי - אפילו אחרי שבוע הפסקה - חזרתי.
צריך עקביות.
בתחילה חששתי והתנגדתי
הוא ממש אגרסיבי
אבל לא הצלחנו בשום צורה אחרת
למרות שניסינו המון
וכשהשניים החלו להתעוות ראינו שאין ברירה
עשינו זאת עם המון חום המון אמפטיה והמון הסברה.
כמה שנים אחרי, אנחנו לא מצטערים על-כך.
ובוודאי שהאופן הזה מגן מכל מיני נזקים שעלולים להיות חלילה מצעד כזה.
עם זה - לצורך האיזון - אני צריך לומר, גם מנסיון, על ילדים שנגמלו ממציצה מכל סוג, מעצמם ובקצב שלהם.
וגם על זה כמובן אינני מצטער אלא שמח.
האם גם כאשר יש תזוזת שיניים ונזק בלתי הפיך?
האם גם במקרים של פגיעה תדמיתית /חברתית בילד?
האם גם כאשר יש פגיעה בשפה/ דיבור/ חיתוך לשון?
השאלות כאן הן על ילדים בגילאים הללו.
אני חושב שיש שלב שבו נזקקת התערבות ואם כל האפשרויות של הסברה
פרסים וכו' מוצו כדאי להשתמש במרה ולא לחכות שהילד יצבור נזקים.
נכון שרוב הילדים נגמלים לבד ובקצב שלהם (גם אצלנו היה צורך להשתמש רק
אצל אחת מבנותינו) אבל יש ילדים שקשה להם להיגמל לבד והם זקוקים לעזרה.
אמרתי לאיזון שראיתי גם אחרת (אגב, פה שאלו על גיל 4 ועל גיל 6).
ואכן, כעת אני רואה שגם אצלכם ראיתם גם אחרת, אצל הרוב, ב"ה.
וצריך לשקול לגופו של ענין. לא תמיד זה עם כל ההשלכות הנזכרות גם בגילאים שהזכרת (פגיעה בשפה, פגיעה תדמיתית וכו' - אני ראיתי גם בגילאים אלה מקרים בלי פגיעות כאלו. כולל פעם המלצה של רופא שיניים להעדיף שיניים עקומות על נפש עקומה..).
אז - כנ"ל - צריך לשקול לגופו של ענין. כשההנחה הראשונית לדעתי שלא זו הדרך. במקרים קיצוניים חריגים - לשקול לגופו של ענין.
בהיות שהאמצעי הזה לא הוזכר מראש כ"דבר חריג" הבעתי דעתי בכללות כנגדו.
אנחנו עשינו את זה בבעיה של כסיסת ציפורניים..
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
מרגע שנגמלתי מהבקבוק והמוצץ- מרצוני- אך כנראה במהירות רבה מדי..
מצצתי אצבע עד גיל 16, והתנחמתי בה.
ניסינו כפפות, מרה וכל מיני דברים כאלה.
הדבר היחיד שעזר היה שהתחלתי טיפול אורטודנטי אז והחלטתי להפסיק.
מאז שהחלטתי הכנסתי את האצבע לפה לטיפה פעם אחת ומיד הוצאתי.
היום, בגיל 29, שנים אחרי, אני לא מכניסה אצבע לפה אפילו לקצת שלא אתפתה. זה כ"כ טעים 
אין מנוס מהחלטה נחושה שלהם, את יכולה רק לדרבן להחלטה
(פרסים, שיתופים והפחדות מאורטודנטיה, פתיחת חיסכון לתשלום על היישור..
, עזרה בעזרים שונים כגון מרה, כפפות,
טבלאות וכו', אבל העיקר זה- שהרצון חייב לבוא מהם, אחרת חבל לך על הזמן).
מעניין אם את יודעת מי אני (מפורום נשואות)
יש לי ילד בן 6 שמצץ אצבע מאז גיל 3 שבועות, כל השכנועים לא עזרו כדי שיפסיק,
יום אחד אני שמה לב שלא ראיתי אותו מוצץ כמה ימים...
אני שואלת אותו: הפסקת למצוץ אצבע?
והוא עונה לי: הרב שלי סיפר לנו שמי שמוצץ אצבע נהיה לו תולעים על האצבע מתחת לצפורניים... ואי אפשר להוריד את זה רק אם משפשפים את זה חזק עם סבון!!!! אז בגלל זה אני לא מוצץ זה מגעיל אותי, אני לא רוצה שיהיו לי תולעים על האצבע!!
הייתי בהלם מהרעיון של הרב שלו...
מצד אחד לא חושבת שצריך לשקר לילדים ולהמציא רעיונות מוזרים שכאלו...
מצד שני, זה פשוט עבד!!! הילד נגמל ממציצת אצבע!!
מי כמוני יודעת כמה קשה להיגמל, אני מצצתי אצבע עד גיל 13! הדבר היחיד שעצר אותי זה הרסן והקוביות על השיניים שפשוט לא מאפשרים למצוץ...
אולי הרב התכוון לתולעי מעיים שההדבקה שלהם עוברת באמת עם הליכלוך של הציפורניים וככה זה נכנס לפה והלאה.
נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב
)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
