אבל אולי תמצאי משהו בקישור הזה, http://www.drdayan.net/pacifier_habit.html, שאמנית יצירתית שמה בשירשור באותו נושא כאן.

בהצלחה!

הילדה בת 6 ועכשיו יש לה גם חברה עם אצבע בפה ושתיהן הולכות ומוצצות,

השיניים הקדמיות זזות לה והמציצה באה על חשבון עשייה.

אשמח גם אני לתובנות ועצות,

ניסיתי להציע שתקבל שורת קוביות שוקולד כל יום עד שיהיה לה חבילה בשבוע

זה הדבר שהיא הכי אוהבת -וזה לא עזר, להפך, המציצה החזקה!

כאילו היא מפחדת להיפרד מהדבר הכי קרוב אליה...

של הילדות בעצמן - והחלטה חזקה מאוד - וגם אז יש צורך באמצעי עזר והזכרה בלילה כי האצבע זמינה.

זוכרת את עצמי בגיל 12 מדביקה לי לפני הלילה את האגודל לאצבע בדבק של תחבושות כדי שהיא לא תכנס בטעות לפה.

וזה בא ממני בשכנוע פנימי ורצון שלי - לפני זה כל השיטות וההבטחות וההמרצות והאיומים של אמא שלי לא עזרו.

כשאחותי בת 14 רצתה להגמל ולא הצליחה - האורתודנט שם לה חתיכת ברזל כלשהי בפה שהפריעה למציצה וכך היא נגמלה.

נחמה אחת קטנה - אחרי שהפסקתי למצוץ (כאמור בגיל 12) השיניים הקדמיות "חזרו" למקומם בכוחות עצמם - והייתי הילדה היחידה במשפחה שלא נזקקה לאורתודנט- למרות שמרבית אחי לא מצצו אצבע.

אם היא לא מידי דבוקה לאצבע זה עוזר.

אם לא הפתרון היחיד זה ברזלים בפה.

יש לי נסיון רב בזה

 מתאים רק להורים עקביים.

למרוח בוקר צהריים ולפני שינה כי האפקט של הטעם המר יורד עם הזמן.

זה עובד אבל מאד אגרסיבי לכן להרבות באהבה ולהסביר את הצורך...

זה לק שקוף מר שהם מוצצות זה נותן טען דוחה....

והן נגעלות

אמא שלי ניסתה את זה עלי ... הוכרז כשלון.

מצצתי עם המרה , שטפתי וגם אם לא מצצתי - אפילו אחרי שבוע הפסקה - חזרתי.

צריך עקביות.

בתחילה חששתי והתנגדתי

הוא ממש אגרסיבי 

אבל לא הצלחנו בשום צורה אחרת

למרות שניסינו המון

וכשהשניים החלו להתעוות ראינו שאין ברירה

עשינו זאת עם המון חום המון אמפטיה והמון הסברה.

כמה שנים אחרי, אנחנו לא מצטערים על-כך.

ובוודאי שהאופן הזה מגן מכל מיני נזקים שעלולים להיות חלילה מצעד כזה.

עם זה - לצורך האיזון - אני צריך לומר, גם מנסיון, על ילדים שנגמלו ממציצה מכל סוג, מעצמם ובקצב שלהם.

וגם על זה כמובן אינני מצטער אלא שמח.

האם גם כאשר יש תזוזת שיניים ונזק בלתי הפיך?

האם גם במקרים של פגיעה תדמיתית /חברתית בילד?

האם גם כאשר יש פגיעה בשפה/ דיבור/ חיתוך לשון?

השאלות כאן הן על ילדים בגילאים הללו.

אני חושב שיש שלב שבו נזקקת התערבות ואם כל האפשרויות של הסברה

פרסים וכו' מוצו כדאי להשתמש במרה ולא לחכות שהילד יצבור נזקים.

נכון שרוב הילדים נגמלים לבד ובקצב שלהם (גם אצלנו היה צורך להשתמש רק 

אצל אחת מבנותינו) אבל יש ילדים שקשה להם להיגמל לבד והם זקוקים לעזרה.

אמרתי לאיזון שראיתי גם אחרת (אגב, פה שאלו על גיל 4 ועל גיל 6).

ואכן, כעת אני רואה שגם אצלכם ראיתם גם אחרת, אצל הרוב, ב"ה.

וצריך לשקול לגופו של ענין. לא תמיד זה עם כל ההשלכות הנזכרות גם בגילאים שהזכרת (פגיעה בשפה, פגיעה תדמיתית וכו' - אני ראיתי גם בגילאים אלה מקרים בלי פגיעות כאלו. כולל פעם המלצה של רופא שיניים להעדיף שיניים עקומות על נפש עקומה..).

אז - כנ"ל - צריך לשקול לגופו של ענין. כשההנחה הראשונית לדעתי שלא זו הדרך. במקרים קיצוניים חריגים - לשקול לגופו של ענין.

בהיות שהאמצעי הזה לא הוזכר מראש כ"דבר חריג" הבעתי דעתי בכללות כנגדו.

אנחנו עשינו את זה בבעיה של כסיסת ציפורניים..

בס"ד

נתחיל מזה שמצצתי אצבע לפני השינה כדי להרדם ולא במהלך כל היום. ניסיתי לק מרה על האצבע ולא ממש עזר.

הדבר שעזר לי זה שהאורטודנטית שלי אמרה לי שהיא תשים לי מכשיר שנקרא חוסם אצבע (משהו שלא נראה נחמד..) ואז פשוט התאמצתי והפסקתי. 

זה אולי לא יעזור לך כרגע אבל לא חושבת שמציצת אצבע זה דבר כזה מלחיץ.   עדיף מוצץ עד גיל 12?!? 

בכל מקרה שיהיה הרבה ב"הצלחה!

עובד מצוין אצל אחותי ל2 הגדולים, וגם אצל שכנה שלי זה עובד לילד בן 9.

מרגע שנגמלתי מהבקבוק והמוצץ- מרצוני- אך כנראה במהירות רבה מדי..

מצצתי אצבע עד גיל 16, והתנחמתי בה.

ניסינו כפפות, מרה וכל מיני דברים כאלה.

הדבר היחיד שעזר היה שהתחלתי טיפול אורטודנטי אז והחלטתי להפסיק.

מאז שהחלטתי הכנסתי את האצבע לפה לטיפה פעם אחת ומיד הוצאתי.

היום, בגיל 29, שנים אחרי, אני לא מכניסה אצבע לפה אפילו לקצת שלא אתפתה. זה כ"כ טעים

אין מנוס מהחלטה נחושה שלהם, את יכולה רק לדרבן להחלטה

(פרסים, שיתופים והפחדות מאורטודנטיה, פתיחת חיסכון לתשלום על היישור.., עזרה בעזרים שונים כגון מרה, כפפות,

טבלאות וכו', אבל העיקר זה- שהרצון חייב לבוא מהם, אחרת חבל לך על הזמן).

מעניין אם את יודעת מי אני (מפורום נשואות)

יש לי ילד בן 6 שמצץ אצבע מאז גיל 3 שבועות, כל השכנועים לא עזרו כדי שיפסיק,

יום אחד אני שמה לב שלא ראיתי אותו מוצץ כמה ימים...

אני שואלת אותו: הפסקת למצוץ אצבע?

והוא עונה לי: הרב שלי סיפר לנו שמי שמוצץ אצבע נהיה לו תולעים על האצבע מתחת לצפורניים... ואי אפשר להוריד את זה רק אם משפשפים את זה חזק עם סבון!!!! אז בגלל זה אני לא מוצץ זה מגעיל אותי, אני לא רוצה שיהיו לי תולעים על האצבע!!

הייתי בהלם מהרעיון של הרב שלו...

מצד אחד לא חושבת שצריך לשקר לילדים ולהמציא רעיונות מוזרים שכאלו...

מצד שני, זה פשוט עבד!!! הילד נגמל ממציצת אצבע!!

מי כמוני יודעת כמה קשה להיגמל, אני מצצתי אצבע עד גיל 13! הדבר היחיד שעצר אותי זה הרסן והקוביות על השיניים שפשוט לא מאפשרים למצוץ...

אולי הרב התכוון לתולעי מעיים שההדבקה שלהם עוברת באמת עם הליכלוך של הציפורניים וככה זה נכנס לפה והלאה.

אולי באמת הוא לא הבין אותו מדויק, אבל העיקר התוצאה!!!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות