אחרי ששתי המתוקות (כיום בנות כמעט 7 וכמעט 4) נגמלו יפה לפי הספר ממוצצים ובקבוקים-
החלה ביום בהיר מציצת האצבע.
בהתחלה זה היה נראה כמו סתם רצון למשיכת תשומת לב- אבל כמעט שנתיים וזה לא מפסיק!!
לקטנה כבר ממש רואים איך השיניים הקדמיות מקבלות צורה נוראית-
ואני לא יודעת מה לעשות!
אשמח לעצות המנוסים!
אבל אולי תמצאי משהו בקישור הזה, http://www.drdayan.net/pacifier_habit.html, שאמנית יצירתית שמה בשירשור באותו נושא כאן.
בהצלחה!
הילדה בת 6 ועכשיו יש לה גם חברה עם אצבע בפה ושתיהן הולכות ומוצצות,
השיניים הקדמיות זזות לה והמציצה באה על חשבון עשייה.
אשמח גם אני לתובנות ועצות,
ניסיתי להציע שתקבל שורת קוביות שוקולד כל יום עד שיהיה לה חבילה בשבוע
זה הדבר שהיא הכי אוהבת -וזה לא עזר, להפך, המציצה החזקה!
כאילו היא מפחדת להיפרד מהדבר הכי קרוב אליה...
של הילדות בעצמן - והחלטה חזקה מאוד - וגם אז יש צורך באמצעי עזר והזכרה בלילה כי האצבע זמינה.
זוכרת את עצמי בגיל 12 מדביקה לי לפני הלילה את האגודל לאצבע בדבק של תחבושות כדי שהיא לא תכנס בטעות לפה.
וזה בא ממני בשכנוע פנימי ורצון שלי - לפני זה כל השיטות וההבטחות וההמרצות והאיומים של אמא שלי לא עזרו.
כשאחותי בת 14 רצתה להגמל ולא הצליחה - האורתודנט שם לה חתיכת ברזל כלשהי בפה שהפריעה למציצה וכך היא נגמלה.
נחמה אחת קטנה - אחרי שהפסקתי למצוץ (כאמור בגיל 12) השיניים הקדמיות "חזרו" למקומם בכוחות עצמם - והייתי הילדה היחידה במשפחה שלא נזקקה לאורתודנט- למרות שמרבית אחי לא מצצו אצבע.
אם היא לא מידי דבוקה לאצבע זה עוזר.
אם לא הפתרון היחיד זה ברזלים בפה.
יש לי נסיון רב בזה 
מתאים רק להורים עקביים.
למרוח בוקר צהריים ולפני שינה כי האפקט של הטעם המר יורד עם הזמן.
זה עובד אבל מאד אגרסיבי לכן להרבות באהבה ולהסביר את הצורך...
זה לק שקוף מר שהם מוצצות זה נותן טען דוחה....
והן נגעלות
אמא שלי ניסתה את זה עלי ... 
הוכרז כשלון.
מצצתי עם המרה , שטפתי וגם אם לא מצצתי - אפילו אחרי שבוע הפסקה - חזרתי.
צריך עקביות.
בתחילה חששתי והתנגדתי
הוא ממש אגרסיבי
אבל לא הצלחנו בשום צורה אחרת
למרות שניסינו המון
וכשהשניים החלו להתעוות ראינו שאין ברירה
עשינו זאת עם המון חום המון אמפטיה והמון הסברה.
כמה שנים אחרי, אנחנו לא מצטערים על-כך.
ובוודאי שהאופן הזה מגן מכל מיני נזקים שעלולים להיות חלילה מצעד כזה.
עם זה - לצורך האיזון - אני צריך לומר, גם מנסיון, על ילדים שנגמלו ממציצה מכל סוג, מעצמם ובקצב שלהם.
וגם על זה כמובן אינני מצטער אלא שמח.
האם גם כאשר יש תזוזת שיניים ונזק בלתי הפיך?
האם גם במקרים של פגיעה תדמיתית /חברתית בילד?
האם גם כאשר יש פגיעה בשפה/ דיבור/ חיתוך לשון?
השאלות כאן הן על ילדים בגילאים הללו.
אני חושב שיש שלב שבו נזקקת התערבות ואם כל האפשרויות של הסברה
פרסים וכו' מוצו כדאי להשתמש במרה ולא לחכות שהילד יצבור נזקים.
נכון שרוב הילדים נגמלים לבד ובקצב שלהם (גם אצלנו היה צורך להשתמש רק
אצל אחת מבנותינו) אבל יש ילדים שקשה להם להיגמל לבד והם זקוקים לעזרה.
אמרתי לאיזון שראיתי גם אחרת (אגב, פה שאלו על גיל 4 ועל גיל 6).
ואכן, כעת אני רואה שגם אצלכם ראיתם גם אחרת, אצל הרוב, ב"ה.
וצריך לשקול לגופו של ענין. לא תמיד זה עם כל ההשלכות הנזכרות גם בגילאים שהזכרת (פגיעה בשפה, פגיעה תדמיתית וכו' - אני ראיתי גם בגילאים אלה מקרים בלי פגיעות כאלו. כולל פעם המלצה של רופא שיניים להעדיף שיניים עקומות על נפש עקומה..).
אז - כנ"ל - צריך לשקול לגופו של ענין. כשההנחה הראשונית לדעתי שלא זו הדרך. במקרים קיצוניים חריגים - לשקול לגופו של ענין.
בהיות שהאמצעי הזה לא הוזכר מראש כ"דבר חריג" הבעתי דעתי בכללות כנגדו.
אנחנו עשינו את זה בבעיה של כסיסת ציפורניים..
בס"ד
נתחיל מזה שמצצתי אצבע לפני השינה כדי להרדם ולא במהלך כל היום. ניסיתי לק מרה על האצבע ולא ממש עזר.
הדבר שעזר לי זה שהאורטודנטית שלי אמרה לי שהיא תשים לי מכשיר שנקרא חוסם אצבע (משהו שלא נראה נחמד..) ואז פשוט התאמצתי והפסקתי.
זה אולי לא יעזור לך כרגע אבל לא חושבת שמציצת אצבע זה דבר כזה מלחיץ. 
עדיף מוצץ עד גיל 12?!?
בכל מקרה שיהיה הרבה ב"הצלחה!
מרגע שנגמלתי מהבקבוק והמוצץ- מרצוני- אך כנראה במהירות רבה מדי..
מצצתי אצבע עד גיל 16, והתנחמתי בה.
ניסינו כפפות, מרה וכל מיני דברים כאלה.
הדבר היחיד שעזר היה שהתחלתי טיפול אורטודנטי אז והחלטתי להפסיק.
מאז שהחלטתי הכנסתי את האצבע לפה לטיפה פעם אחת ומיד הוצאתי.
היום, בגיל 29, שנים אחרי, אני לא מכניסה אצבע לפה אפילו לקצת שלא אתפתה. זה כ"כ טעים 
אין מנוס מהחלטה נחושה שלהם, את יכולה רק לדרבן להחלטה
(פרסים, שיתופים והפחדות מאורטודנטיה, פתיחת חיסכון לתשלום על היישור..
, עזרה בעזרים שונים כגון מרה, כפפות,
טבלאות וכו', אבל העיקר זה- שהרצון חייב לבוא מהם, אחרת חבל לך על הזמן).
מעניין אם את יודעת מי אני (מפורום נשואות)
יש לי ילד בן 6 שמצץ אצבע מאז גיל 3 שבועות, כל השכנועים לא עזרו כדי שיפסיק,
יום אחד אני שמה לב שלא ראיתי אותו מוצץ כמה ימים...
אני שואלת אותו: הפסקת למצוץ אצבע?
והוא עונה לי: הרב שלי סיפר לנו שמי שמוצץ אצבע נהיה לו תולעים על האצבע מתחת לצפורניים... ואי אפשר להוריד את זה רק אם משפשפים את זה חזק עם סבון!!!! אז בגלל זה אני לא מוצץ זה מגעיל אותי, אני לא רוצה שיהיו לי תולעים על האצבע!!
הייתי בהלם מהרעיון של הרב שלו...
מצד אחד לא חושבת שצריך לשקר לילדים ולהמציא רעיונות מוזרים שכאלו...
מצד שני, זה פשוט עבד!!! הילד נגמל ממציצת אצבע!!
מי כמוני יודעת כמה קשה להיגמל, אני מצצתי אצבע עד גיל 13! הדבר היחיד שעצר אותי זה הרסן והקוביות על השיניים שפשוט לא מאפשרים למצוץ...
אולי הרב התכוון לתולעי מעיים שההדבקה שלהם עוברת באמת עם הליכלוך של הציפורניים וככה זה נכנס לפה והלאה.
אולי באמת הוא לא הבין אותו מדויק, אבל העיקר התוצאה!!!
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
