כשמגיעים למצב כזה צריך שיחה ארוכה ומשמעותית עם רב שמכיר אותך מקרוב, ועם איש מקצוע שמכיר אותה, ואולי עם דמות תורנית שמכירה אותה, ואחרי הרבה מחשבה להגיע להחלטה.

זה משהו בכלל לא פשוט, אבל חשוב להדגיש שבעצם המשיכה עצמה אין איסור (של בן לבן ובת לבת) אא האיסור הוא על עצם קיום המעשה - ולכן יש הבדל מאוד גדול אם הבחורה מעולם לא מימשה ולא מתכוונת לממש את התאווה לצד הנשי, לבין אם היא רק "רוצה" אך לא מתחייבת שהיא לא תממש את התאווה הנשית שלה.

בקיצור - עניין לא פשוט. לא מאחל את זה לאף אחד

אמנם אני נשואה, אבל בהחלט הייתי מקבלת את זה בשלוה.

היה לי יותר חשוב בנ"א עם שליטה עצמית. מה אכפת לי אם הוא נמשך רק לנשים אחרות או גם לגברים? 

ובלי שליטה עצמית- גם עם סטרייט לחלוטין לא הייתי מתחתנת.

ראבאק אנשים!

קצת סדר עדיפויות בריא בחיים לא יזיק לכם...

וקצת חשיבה לא סטיגמטית, (אוראל- זה גועל נפש לדבר ככה על אנשים. להתיחס אליהם ככה על סמך משהו קטן, שאפילו לא מחייב שיש לו ביטוי. לך תדע אם הרב שלך אולי כזה? גם אז תקרא לו גועל נפש? ואולי הילד שלך יהיה כזה? גם אז הוא יהיה גועל נפש?)

יש נורמה ויש מחוץ לנורמה וולא נכון להקיש מזו על זו.

שוב- אין האשמה ואין שיפוט אבל אין גם תנאים מינמאליים לקשר!!

ראו הוזהרתם!!

אני מתה איך אנשים באמת מאמינים שזה זבנג- טיפול וזהו. אדם בריא ורגיל.

אז צר לי לספר לכם, על דוסים על שבאמת באמת רצו שהטיפול יצליח (וגם על חילונים שבאמת רצו שהטיפול יצליח. אפחד לא חושב שזה כיף ונחמד להיות הומו..) אבל מה לעשות- לא עבד, עבד חלקית או עבד ואחרי כמה שנים- הסתבר שלא לגמרי.

הטיפול לא תמיד עובד על הנטיה. הוא גג עובד על השליטה העצמית ועל היכולת לא לבטא אותה.

אז נכון שיש כאלה שזה עבד עליהם (נכון להיום אני לא מכירה אישית, אבל כן מכלי שני שניים כאלו- שככל הידוע לי נשואים היום. אם באושר ובמשיכה- אין לי מושג.) אבל גם יש כאלו שלא (וכאלה אני גם מכירה אישית וגם לא אישית)

ויש כאלה שניסו להתאבד אחרי שהטפול לא עבד- כי הם התיאשו סופית והתיחסו לעצמם כאל הנטיה וזהו. אין שום דבר אחר באדם מעבר.

ויש כאלו שחזרו בשאלה כי הם לא הצליחו להכל את הקונפליקט

וכל זה דווקא בגלל שהחברה היום מחברת את האדם הנטיה והמעשה לאחד.

זה מה שהוא שומע מהרבנים שלו, זה מה שהוא רואה בכל מקום, זה מה שהוא שומע בדיונים בסניף או בפורומים מעין אלו אז למה שהוא יצליח לנתק את עצמו מהנטיה? המעשה תועבה=הנטיה תועבה=האדם תועבה.

וכשהוא יתאבד- אל תגידו "ידינו לא שפכו" כי כל מי שיוצר את השיח המחבר הזה- שותף. 

צריך ללמוד שיש מורכבות בעולם, הוא לא שחור-לבן וזהו. 

יש דבר כזה אדם טוב עם רצונות רעים.

יש דבר כזה אדם טוב שעושה מעשים רעים.

יש דבר כזה אדם צדיק שעושה מעשים רעים.

וזה גם (בעיני) מה שקרה עם הרב אלון- שאנשים לא הצליחו להבין את המורכבות של אדם צדיק שנופל.

ובגלל שהם ראו שהוא אדם טוב ותלמיד חכם (ואני מאמינה שהוא אכן כזה במכלול שלו) הם החליטו שאין מצב שהוא יפול.

כי הרי אנשים כאלו הם גועל נפש ותועבה, לא רבנים...

יש כאן חשיבה תורנית ויהודית נטו, המנסה לשמר ככל יכולתה את עקרונות היהדות. על משכב זכר כתוב "תועבה", ואין שום דרך להכיל משהו שחשב שהוא "גם" כזה. 

זה שלא היית מתחתנת עם סטרייט בלי שליטה עצמית זה ברור, והגיוני. אבל למה זה הגיוני להכיל סטייה של אדם, שהוא בחר בה, ושבתורה מוצהר עליה "תועבה"?! 

הילד שלי לא יהיה כזה, נקודה, גם הילד שלך, וכל ילד אחר. והיגע הזמן שאנשים כאן יהיו מחוברים קצת יותר לנתונים ולמחקרים ולתורה ולכתבה, ולא להגיגי נאורות של ליברלים שמוחאים כפיים לכל תומך נלהב.

היהדות אוסרת על מעשה מסויים.

יש אנשים שנולדו עם נטיה- רצון.

יש לא מעט ביסקסואלים שפשוט חיים את חיהם בלי שתדעי. הם מתמקדים במשיכה שלהם למין השני ומנסים להתעלם מהצד השני.

בעיקרון- משהו כמו 70% מהנשים הן ביסקסואליות ברמה כזו או אחרת. מי יותר ומי פחות.

רק שזה לרוב מודחק ומנסים להתמקד בצד השני.

אדם שהוא הומו או בי לא "תועבה" והתורה לא מגדירה אותו ככזה!!!!!

אדם כזה הוא ככל האדם ואין שום הבדל בינו לבינך לביני.

בדיוק כמו אדם שרוצה לאכול חלבי אחרי בשרי, או לחלל שבת או כל עבירה אחרת.

שאני אספר לך סיפורים ששמעתי מנוער שבגיל שהם גילו שהם נמשכים לבני מינם לא היה להם מושג שקיים בכלל כזה דבר? הם חיו במקום סופר דוסי ולא ידעו שיש אפשרות כזו בכלל!

בקיצור- אתם חיים בסרט, וסרט שגורם לאנשים אחרים להתאבד. כי נער שמגלה את עצם הנטיה וראה אמירות כאלה- בסוף יכול להתאבד וכבר היו דברים מעולם.

ואת מוזמנת להיות מחוברת לתורה כפי שהיא ולא כפי שהמצאת לה, ולמחקרים ונתונים ולאנשים אמתיים. אני מזמינה אותך לבוא איתי, ואני אפגיש אותך עם כמה שבחיים לא היית חושבת עליהם, ואם היית מכירה את המשפחות שלהם- בכלל לא היית בכיוון.

תקראי קצת ספרים על הנושא, זה עיוות, וזו סטייה שלא הטבע יצר אותה.

גם במקום "סופר-דוסי" אפשר לפתח רגשות הזויים. נשמה, אין לי דבר נגד כל אותם האנשים שאכלו אותה וחושבים שהם כאלה, ובאחת מתקופות חיי (אני זקנה?..) לפני בערך שנתיים- שלוש עסקתי עם נוער בסיכון, וחלקם היו כאלה, ודעתי מאז ומעולם הייתה כזו, היו שם כמה שרצו להתאבד... זה לא קרה, לא יודעת אם בגללי ובגלל עוד כמה מהמדריכים שם, אבל אפשר ומותר להירגע (ואני לא מתכחשת שיש כאלו שכן מתאבדים, אבל לתלות את התאבדותם בחוסר ההכלה ל"נטייה" הזו בחברה, זה פשע)

דבר אחר, שימי לב לדבריי, מעולם לא טענתי שמי שחושב שהוא כזה עובר על "תועבה". ולמה שאטען כך בכלל?...

מה שטענתי הוא שכשאדם מכיל את הדמיון הזה, הוא מכיל תועבה!

זה לא אומר שהאדם עצמו בחר בזה, זה יכול לנבוע מהתנאים שהוא גדל בהם.

(מתוך האנציקלופדיה ההלכתית רפואית של הרב פרופסור שטיינברג "בין המדענים והחוקרים יש דעות שונות ביחס לסיבות הגורמות לאנשים מסויימים להתנהג כהומוסקסואלים. יש הסבורים, שמדובר בבעיה נפשית והתנהגותית; יש הסבורים, שמדובר בבעיה חברתית-תרבותית; יש הסבורים, שמדובר בהפרעה הורמונלית; ויש הסבורים, שמדובר בנטיה תורשתית. החוקרים הסבורים שמדובר במצב נפשי-התנהגותי נרכש הציעו למעלה מ-60 הסברים אפשריים למצב זה.)

זה יצר הרע, וצריך להתמודד איתו, ובמידת האפשר האדם צריך גם לטהר את עצמו לגמרי מהיצר הזה.

הוא דבר לגיטימי שבאמת צריך להתגבר עליו. משכב זכר הוא לא יצהר, כי הוא לא לגיטימי. 

(ע"ע גילוי עריות ברמב"ם.) (ושוב... אני יודעת שלא מדובר על המעשה עצמו, אבל מדובר על ההכלה למחשבה שנולדת עם נטיות כאלו, גילוי עריות הוא לא דבר נורמאלי, כידוע ולא מדובר שם ביצה"ר רגיל. הכלה לעיוות, גם אם הוא לא נעשה, בלתי אפשרית אצל א. ירא א-לוהים ב. אדם נורמאלי שקצת מחובר לחוקי הטבע האנושי)

לך ללמוד במאות.

נו ב'מת.

איתו קשר למטרת נישואין!

תתמקדו, חבר'ה.

ואם הניסיון שנגזר עליו כולל את העובדה שלא יוכל להתחתן- הרי לא אתם המטתם עליו את הקושי הזוועתי הזה אלא הקב"ה.

ויש- יש דבר כזה חיים משמעותיים של עבודת ה' ללא נישואין והקמת משפחה!!

זה כמו כל ניסיון אחר- כמו להיוולד עם פיגור עמוק. לא אשמה אלא ניסיון!

אם היה מתברר שהדייט שלכם סובל מפיגור עמוק- היתה לכם בעיה עם זה?

הזדהיתי אתך

ואנחנו ממממש שונים!

(לא חותם על הכל, אבל הזדהיתי עם הגישה)

מזה שהזדהית...

אגב, הטענה בפסיכולוגיה שבכל אדם יש צד שיכול להימשך לגם וגם...

בנים פשוט נוטים להדחיק את זה יותר עקב נורמות מקובלות ובושה...

לפי איך שהסוטים רוצים

הפכו את כולנו לאנשים עם בעיות

ואנחנו עוד אמורים לאכול את הלוקש הזה.

מי שרוצה - שיהיה לו לבריאות, ובתאיבון.

כמו שהם מנסים לשכנע אותנו שאנחנו קוף משוכלל...

[הקוף המשוכלל זה בכלל לא הפסיכולוגים, אולי דארווין].

תנסה להתחבר לצד הנשי שבך, אני מבינה שזה קשה כי מגיל קטן מלמדים אתכם שגבר לא יכול להתחבר לצד הזה...

ואז תגלה שיש כמה גברים שתחשוב שהם נראים טוב... תבדוק.

בגלל החוסר חיבור הזה לנשיות שבהם גברים מתקשים לפרגן או לזהות גבר אחר שהוא חתיך... בעוד שנשים דווקא כן כשמדובר בנשים אחרות.

וכבר אמרנו שבDSM החדש יש אבחנה לקטע עם הדמויות המצוירות...

שכל הסטיה הזאת נמחקה מה DSM בגלל לחץ פוליטי, ולא בגלל שהשתנה משהו רפואי

יש המון אג'נדות פוליטיות בפסיכולוגיה

יש אפילו שיטות שלימות של פסיכולוגיות פמיניסטיות, שבמוצהר פיתחו פסיכולוגיה בשביל להצדיק את הפמיניסטיות שלהן

למיטב הבנתי מדע הפסיכולוגיה אחראי לחלק גדול מהירידה המוסרית של ה100 שנה האחורנות בתרבות המערבית, הם הצדיקו כל דבר, הפכו כל דבר לנורמלי, קראו לאנשים לשחרר את הדחפים שלהם כדי שלא יופנו פנימה ויגרמו לנוירוזה.

בקיצור יש המון זבל שם. אני דוקא ממש מתענין, ואם שמת לב יש לי ידע יחסית, אבל אני יודע שזה ממש ממש בעייתי, ובטח לוקח כל דבר בעירבון מוגבל, וקל וחומר בנושא כל כך טעון

יש חיפוש של מאיפה הגיעו הדחפים והיצרים[האיד].

לכן יש גם חלוקה של התפתחות האישיות לשלבים- כך אנו בודקים מה השתבש בתהליך- אם יש תקיעות...

כמובן שיש תיאוריות שונות, יש שטוענים להתפתחות רציפה ויש הטוענים שהיא ממש בשלבים וכו'.

הפמיניזם והצדקתו? התכוונת לסוציולוגיה אולי....

[אגב, יש לי איזה 60 עמ' לקרוא הלילה על גישות בפמיניזם, וזה בקטנה כי זה רק חלק קטן מכמות העמ' שיש לי לקרוא על נשים עכשיו..]

ומה הקשר?

יש חלוקה לשלבי התפתחות, ומנסים לבדוק מה השתבש, נכון, האוראלי, האאנאלי והאדיפלי, החביון וכו'

את לא יודעת למה אני מתכוין? אני ממש לא מדבר על סוציולוגיה, מייסון מאריך להביא את הגישות הפמיניסטיות שהתווכחו עם פרויד (שהיה שובניסט גמור)

ולכן בפסיכיאטריה יש את הDSM.

או את הפרק בICD שעוסק בכך[שפחות מקובל בפסיכיאטריה]

אתה מתייחס רק לפרויד וחבל.

בכל מקרה שוביניסט היא לא המילה המתאימה לו, בדיוק כמו שפמיניזם לא מתאים לתיאוריות בסותרות אותו.

ממה שאתה כותב- אני מבינה ששמעת הרבה אבל לא למדת את זה מסודר... ואתה קצת עושה בלגאן.

[אם כבר מרבית הטעויות שלו בתחום הנשים קשור לתחום שאנחנו לא יכולים להיכנס אליו יותר מדי כאן... כמו הייחוס של ההיסטריה שאגב שינו את השם בגלל הסמנטיקה של המילה... אבל לא נרחיב מטעמי צניעות].

אני קורא בריפרוף, מתענין

זהו!

מה זה יעזור לי בחיים?

אני לא קראתי רק פרויד, אבל תמיד כל שיטה מתחילה ממנו

ולא נכנסתי לנושא של טעויות שלו, 

יש גישה כזאת. התווכחו איתו אם מה שהוא חזר בו היה נכון או לא (קשור להיסטריה שלך)

תסתכלי כאן

http://www.infomed.co.il/treatment-601/

(או שנקעה נפשך מהנושא, ואין לך כוח לקרוא עוד חומר עליו?)

כי הוא לא בדיוק צנוע, וימחקו אותי פה.

הביסוס של פרויד קשור להרבה טעויות שקשורות לנושא ששוב לא צנוע לכתוב עליו פה, בזמנו התופעה כביכול של היסטריה הייתה נפוצה אצל נשים כלומר זה מה שהוא צפה כביכול וקישר את זה ליסודות שאח"כ הופרכו לדג' ע"י מאסטרס וג'והנסון, וכבר הרחבתי יותר ממה שרציתי.

להביא לי איזה קישור לאינפומד [למרות היותו אתר טוב, ובגלל כותרת עם פמיניזם לשייך את המקור של הפמיניזם לפסיכולוגיה], אז ציפיתי ממך ממך ליותר.

הפמיניזם הוא זרם חברתי קודם כל וקשור לסוציולוגיה.

מכיוון שאם אמשיך לדון בנושא הזה ימחקו לי את ההודעות ממילא, ואתה לא רוצה לקבל הודעות על זה בפרטי[אשתך תהרוג אותי..]  אין לי אלא לשלוח אותך קצת יותר להרחיב ולא לקרוא ברפרוף, כי אתה יוצר מזה בלגאן של תיאוריות.

[אתה יכול להתחיל מלקרוא במקומי את מאמרי הפמיניזם להערב ולסכם לי אותם,יש לי עליהם מבחן.. מדובר בקצת יותר מ100 עמ'... תודה]

היית רוצה!

ברור שהוא זרם חברתי

אני מזכיר איך הגענו לזה

אמרתי שלפסיכולוגיה נכנסו אג'נדות מסיבות פוליטיות, ובין השאר הבאתי את הפמיניסטיות, שניסו להתאים את הפסיכולוגיה לרצונות שלהן

ולא קישרתי בגלל "כותרת", אלא בגלל שכך הן קוראות לעצמן

אני לא זוכר שמות, ולא כזה מעניין אותי, המיוחד כשהנושא הוא  - כמה שטויות אפשר לומר בשביל להצדיק את מה שאני רוצה

ושוב- אם אתה מתעקש שנכנס לזה.

אתה מביא קישורים בלי קשר,

פסיכולוגיה שלא קיימת.

וסתם לידע כללי אם כבר יש קשר בין פמיניזם לפסיכולוגיה זאת הפסיכולוגיה האבולוציונית שהפמיניזם האבולוציוני שואב ממנה רעיונות ולא ההפך.

אבל איזה דיון רציני אני יכולה לקיים עם מי שקורא ברפרוף ומביא קישורים שלא קשורים?

ועוד אתה נכנס בכוח לדברים שהם מאוד לא צנועים, במיוחד שאתה מדבר על הפסיכותרפיה, בכוונה הזכרתי את חוקרים שבכלל לא חקרו פסיכולוגיה אלא נושא אחר שבו פרויד שגה בהבנה שלו ומשם פיתח תיאוריות ולכן כביכול גם אתה חשבת שהוא שוביניסט.

יש אולי פסיכולוגים שמתעסקים במגדר ומשם מגיע הרעיון של פסיכולוגיה פמיניסטית, אבל לא מדובר במה שאתה מכיר מהפמיניזם הרדיקלי דווקא, לדג' דווקא טיפוח נשיות והתחברות אליה יכולה להיות תרפיה.

חוץ מזה שתסביר לי איך אתה הגעת מאבחנות של DSM לפסיכולוגיה?

כי הוא בכלל ספר אבחנות פסיכיאטריות שיוצא על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, וטענת שמשם הוציאו אבחנה בגלל סיבה פוליטית... ואז העברת את זה לפסיכולוגיה.

זה מצחיק שאני בכלל נכנסת לדיונים האלה איתך, הרי אתה מומחה מרפרוף..... 

ובגלל שזה כל כך מעניין אותך, אולי תחליט קצת לקרוא ביותר מרפרוף , אז הנה קטע על פסיכולוגיה סוציולוגית ובעיקר על הפמיניזם שמעניין אותך...

http://171.67.121.89/content/35/3/491.extract

לא ראיתי בשאלה שום תיאור של מעשה אסור. מדובר על בני אדם שיש להם תאווה לעבירות שלרוב בני האדם אין תאווה אליהם. 

בפרט שלא כתוב על זה דבר בתורה שאתה ניזון ממנה, מלבד תועבה. 

נאורים היו מאז ומעולם. גם התמודדות ישנה מאז ומעולם. אבל הכלה לסטייה? איפה ראית את זה?...

להירגע.

לא אמרתי שלא... והדיון הזה די לא רלוונטי, דנו בו עשרות פעמים, חוץ מלצטט טיעונים מכובסים ולטעון שאמרתי דברים שלא היו, לא חידשו כאן דבר... לא חבל?

וטשטוש התחומים בין המעשה לנטייה הוא אחד הדברים שמסייעים לאלה שרוצים לפרוץ את גבולות ההלכה בתחום הזה.

ההתיחסות שלי ליצר הרע 'מיוחד' שיש לאנשים מסויימים, דומה באופן עקרוני ליחס ליצר הרע הרגיל שיש לאנשים אחרים. 

[כולל יצר הרע לדברים אחרים שנקראו תועבה, כמו "לא תאכל כל תועבה").

ה' נתן לנו אותה כדי שנוכל להבחין במהירות בין טוב ורע, טהור וטמא, שחור ולבן- כדי שלא נתבלבל ונסתבך ונרד לבור שחת מרוב אנושיות והבנה וחשיבה פתוחה ונאורה!

ומאדם ביסקסואלי יש להתרחק ככל שמדובר על פיתוח מערכת יחסים לצורך חתונה, ולהמשיך להתיחס אליו בכל המובנים האחרים בחמימות וטוב לבן ועזרה וכיו"ב.

אם הוא היה פדופיל- גם הייתם מתיחסים לבעיה "בהבנה" ,בשלווה" בלי סטיגמות?!

איפה עובר הגבול?

עד להיכן מותר ךלאדם לסכן את עצמו ואת עתידו על מזבח הנאורות?

ביסוד יש כאן לדאבוני הרב כנראה חשיבה נוצרית, שמאוד מאוד פשטה במחוזותינו ומאיימת לאבד את מעט הדעת שעוד יש בנו, להבחין בין טוב ורע, בין מותר ואסור, בין אםשרי למסוכן.

ואשתך תהיה עוד יותר מסכנה.

כדי שבית דין יוכל להרוג אדם הוא צריך שיהיו לו 2 עדים והתראה.

כלומר- 2 אנשים שכשרים לעדות שראו אותו ממש בזמן המעשה (לא שמעו או ניחשו או הסיקו מסקנות ולא ראיות)

ושזה נעשה אחרי שזה כבר נעשה פעם אחת והתרו בו והזהירו אותו.

אין הרבה הומואים שחיים בזוגיות שיש לבית הדין יכולת להרוג.

אז ק"ו בן נכדו ונינו של ק"ו שאין לאפחד שום אישור לעשות כלום (וכלום כולל גם לא תשנא את אחיך בלבבך) נגד אדם שכל מה שידוע עליו זה שיש לו נטיה וככל הידוע לך הוא לא עשה שום חטא עברה ועוון. 

ואני לא צדיקה הרבה, אני פשוט מחמירה בדיני נפשות ובבין אדם לחברו, על חשבון דיני צדקנות והתנשאות..

מי שעושה עבירה שחייבים עליו מיתה, הוא חייב מיתה גם אם אין הוכחות, וטכנית אי אשפר לשפוט אותו

כתוב בגמרא שבמקרים כאלה הקב"ה ידרג לשפוט אותו.

והוא "חייב" מיתה, רק שאנחנו לא יכולים לקיים את זה כי אנחנו לא יודעים שזה קרה.

וודאי יש אישור לשנוא יהודי שעושה עבירות. מצוה לשנוא רשעים. צריך להתמקד בעבירה ולא באדם, אולי צריך להוכיח קודם, אבל מצות שנאת רשעים כתובה בתורה, מפורשת בגמרא, ונפסקה להלכה. אי אפשר למחוק אותה בהבל פה

ואני חלילה לא מדבר על מי שיש לו נטייה והוא לא עושה כלום, אדם כזה הוא צדיק וחסיד ישר ונאמן, וכל הכבוד לו על ההתמודדות שלו, ומצוה לאוהבו ולתת לו כמה שיותר תמיכה בניסיון העצום שהוא חי בו.

אם אנחנו מסכימים - סבבה!

אני קיבלתי רושם אחר ממך, אבל אם לא הבנתי אותך, אז מצוין

לא הייתי מתחתנת עם כזה.

כן אני כזאת ואני רוצה לשמוע מה אנשים חושבים על זה...

יש יותר מדי הומופובים שמדברים מהבטן ולא מהשכל.

שאין להם מושג על מה הם מדברים, אבל אין להם בעיה לשלול וצאת נגד ולהכליל ולדבר נגד.

יש גם אחרים, וכל מה שאת צריכה- זה למצוא אחד כזה. לא יותר..

שימי פס על כל השאר.

ועצה ממני- את לא חייבת להגיד על ההתחלה.

אם זה חשוב לך שהקבלה שלו תגיע מלכתחילה- את יכולה לספר בפגישה ראשונה-שניה. אבל קחי בחשבון שיכול להיות שיהיו לך כמה וכמה עם 1-2 פגישות (כלי קשר למי שאת, ככה זה רוב האנשים..) ועד כמה את רוצה שמידע כזה עלייך יסתובב.

לא רואה בזה בעיה שתגלי אחרי 3-4 פגישות או רק כשזה רציני.

זה לא אמור להשפיע על כלום באופן חמור. ואין שום בעיה (בעיני לפחות) לא לספר את זה על ההתחלה, אלא אם כן זה בי שממש קרוב ללסבית ויכול להיות לזה יותר השפעות. ואם זה בי ממש קרוב לסטרייט- אז שתדעי שיש המון בנות כאלו, שאפילו לא היו קוראות לזה ככה. הן פשוט לא מודעות לזה (בגלל שגם ככה יש המון מגע וקרבה אצל בנות, אז קשה להבין)

(ותתפלאי כמה אנשים, שמרחוק יגידו איכס וגועל נפש- אחרי שהם יכירו אותך ואת האישיות שלך- יקבלו את זה הרבה יותר בסבבה)

אם את מתמודדת עם זה ונזהרת. 

למה בעלך צריך לדעת מזה בכלל?!

תקשיבי- זורמת.

לא הכל צריך לזרום בחיים.

אל תיכנסי לקשר לפני שהבלבול שלך זוכה להתיחסות מקצועית רצינית ומעמיקה.

חברות כן- אך לא בכיוון של משפחה.

את לא שם!  אין לך בכלל מושג איפה את ואת חיה בסרטים!

יהיה מאוד לא הוגן, לא אוהב ולא מתחשב לסבך מישהו  בחייך, שהם ממילא לא ממוקדים כלל.

ואין כאן גישה שיפוטית. רק ה' יודע מה עומד בשורש הבלבול שלך.

אבל יש כאן גישה מעשית שלא מוכנה לטייח וללטף אותך על המצח.

נדמה לי שמה שאת הכי צריכה זה לא שיעודדו אותך אלא יאמרו לך בבהירות רהבה את האמת.

דו מינית זה מישהי\ מישהו בעלי אברים זכרים ונקביים היא אולי בי-סקסואלית...

נועם דיברה על ההרגשה שלה אם בחור הוא כזה, לא על בחורה

לא סתם בחור שחי עם בחור עפ"י הלכה הוא חייב מיתה, ובחורה שחיה עם בחורה אמנם עוברת איסור דאו', אבל לא חייבת אפילו מלקות

זה הרבה יותר נורמלי בבנות

אני קיבלתי את הרושם הזה מהלכה שלמדתי לא מזמן שאם יש אשה חשופה לפני גבר, אסור לו לומר דברי תורה, ויש מחלוקת בפוסקים אם יש אישה חשופה לפני אשה, אם גם לה יש איסור (והמשנה ברורה מחמיר בזה!)

והסיבה של האוסרים היא שאשה גם כן מתגרה מאשה (כך כתב הל"ח). כך שההלכה מתייחסת לגירוי בין נשים כדבר נורמטיבי, ואוסרת על כל אשה לומר ד"ת כנגד אשה חשופה מחמת זה

(וגם המתירים מסכימים לעיקרון, אלא שהם סוברים שזה לא שייך באשה שרק חשופה קצת (כן כתב הא"ר))

כך שאני אישית חושב שלא הייתי פוסל בגלל זה, אלא אם כן יש חשש שהנטיה שלה לנשים הרבה יותר חזקה, שאז זה יכול ליצור בעיה...

והרבה פחות מיני.

בנות הן יצורות "מתאהבות" כאלו מטבען- מאוד מתפעלות ומאוד מתרגשות, ולכן לפעמים מספיק שיש הערכה מאוד עמוקה כלפי משהי אחרת, שבשילוב של דברים מסויימים (כמו לדוג'- שהיא נותנת לך תשומת לב וכו) כדי לגרום לך לפתח איזשהו רגש לא ברור כלפיה. 

אני חושבת שצריך לעשות הפרדה בין משיכה (שהיא אכן מגדירה את המניות של האדם) לבין רגש-לב כלפי משהו, כי הרגשות שלנו כבני אדם הם מאוד מורכבים ומאוד לא דיכוטומיים ,כפי שמנסים לפעמים להציג את זה.

אני חושבת שזה יכול להיות משהו די תמים ודי טבעי, ורק העולם המערבי על שלל טומאתו הרחיק לכת ועשה מזה נושא שלם.

לעצם השאלה:

כואב לי שהציבור הגיע להתמודד עם שאלה כזו אני לא רוצה לדמיין מה יהיו השאלות של ילדי היקרים כשיגיעו לפרקם ואפילו מפחד מזה. עלי לבנות עולם תורני מוצק מאוד על מנת להתמודד עם זה.

אם הייתי רווק מסתבר שהייתי פוסל הצעה כזו הסבר:

נראה לי שעל האדם במצב הזה לנקוט באחד בשני אופנים

לכתחילה לטפל בנטייה שלו ורק אז להגיע לפגישות

או לכל הפחות לטפל ברמה של כמעט סיום ולא להזכיר מזה מאומה כי אז זה מידע מיותר שיכול לפגוע במערכת היחסים בבחינת מה שאתה לא יודע לא פוגע בך.

לעצם הדיון:

באמת מעניין לשאול רב את השאלה הזו.

שכבר לא מטאטאים את זה מתחת לשטיח?

שיכול להיות שהומואים יחיו לבד ולא יתחתנו ויאמללו את בנות זוגם?

ואני אחזור שוב- כל מי שמדבר על טיפולים טיפולים טיפולים כאילו זה הוקוס פוקוס.

אז צר לי להודע לך (ובאמת צר לי. הלוואי שזה היה פשוט כ"כ) שלא תמיד הטיפול עוזר. ולא תמיד הוא עוזר לטווח הארוך.

אפילו עצת נפש אומרים בפירוש שרק חלק מהאנשים יצליחו לצאת מזה לחלוטין, וחלק יצליחו להתמודד עם זה יותר טוב וחלק לא.

ביסקסואל בכלל לא צריך להכנס למקום הזה. למה לו לעבור טיפול נפשי קשה וסוחט? כל עוד הוא בי עם נטיה יותר לצד השני- שיתמקד בזה כמה שהוא יכול.

רק אם הוא מרגיש תסכול או קושי או חוסר יכולת להתמודד עם זה- אז כדאי ללכת לטיפול.

לכולנו יש יצר וכולנו צריכים להתמודד איתו. לא כל אחד צריך ללכת בגלל זה לטיפול, רק מי שלא מצליח לבד. 

מאנשים שכבר עברו טיפול שזה רק פוגע ובכלל לא עוזר...

פסיכית לגמרי.

בעיה- לא סתם בעיה אלא בעיה איומה!

תתחילו לקרוא לילדים בשמם, אנשים. להתחיל חיי משפחה באופן הזה זה פשוט נורא ואיום!

אם במהלך הנישואין צצה בעיה כזו זה משהו אחר, אתם כבר קשורים אחד עם השני בברית קדושה.

אבל לכתחילה- געוואלד!!!!!!!!!

אח"כ תדברי.

לרוב זה אנשים שאפילו לא מגדירים את עצמם בבעיה.

למה? כי זה הרבה יותר פשוט מאשר הומו\לסבית מוחלט.

זה עוד נספח קטן ולא נחמד, אבל אפשר לחיות עם זה ולהקים משפחה לתפארת.

ולרוב לא צריך טיפול בכלל (אלא אם זה חזק ועושה בעיות שקשה להתמודד איתן לבד)

לא בעיה ולא איומה.

ולכי תדעי איזה אנשים סביבך הם כאלה- ואין לך מושג. כי הם נשואים באושר ונראים הכי רגילים בעולם.

תפסיקו להגיד שטויות בלי לדעת על מה אתם מדברים. 

אני כבר לא רווק וגם לא קראתי את השרשור, אבל זה מאד מצוי. גם לי וגם לאשתי יש את הרגשות האלה והיא בכלל טוענת שחצי מהנשים הן כאלו. 

אפילו שאצלנו זה לא עד כדי כך רציני, אני לא אשקר ואומר שהכל הולך חלק ומושלם. אני לא אומר לפסול, אבל כן צריך קצת ראש פתוח כדי להבין באמת במה מדובר כשהקשר עולה על פסים רציניים. 

המעט שקראתי היה בעיקר ממקום לא מבין ולא מכיל. אני לא יודע כמה הנושא ידוע ומדובר אבל הבעיה הזו היא לא כל כך נדירה. אם בן הזוג מספיק פתוח וכן לחשוף את זה הסיכוי לזוגיות טובה הוא אדיר. אני מניח שהרבה יותר מבן זוג שמפחד לחשוף את זה... 

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות