כשמגיעים למצב כזה צריך שיחה ארוכה ומשמעותית עם רב שמכיר אותך מקרוב, ועם איש מקצוע שמכיר אותה, ואולי עם דמות תורנית שמכירה אותה, ואחרי הרבה מחשבה להגיע להחלטה.

זה משהו בכלל לא פשוט, אבל חשוב להדגיש שבעצם המשיכה עצמה אין איסור (של בן לבן ובת לבת) אא האיסור הוא על עצם קיום המעשה - ולכן יש הבדל מאוד גדול אם הבחורה מעולם לא מימשה ולא מתכוונת לממש את התאווה לצד הנשי, לבין אם היא רק "רוצה" אך לא מתחייבת שהיא לא תממש את התאווה הנשית שלה.

בקיצור - עניין לא פשוט. לא מאחל את זה לאף אחד

אמנם אני נשואה, אבל בהחלט הייתי מקבלת את זה בשלוה.

היה לי יותר חשוב בנ"א עם שליטה עצמית. מה אכפת לי אם הוא נמשך רק לנשים אחרות או גם לגברים? 

ובלי שליטה עצמית- גם עם סטרייט לחלוטין לא הייתי מתחתנת.

ראבאק אנשים!

קצת סדר עדיפויות בריא בחיים לא יזיק לכם...

וקצת חשיבה לא סטיגמטית, (אוראל- זה גועל נפש לדבר ככה על אנשים. להתיחס אליהם ככה על סמך משהו קטן, שאפילו לא מחייב שיש לו ביטוי. לך תדע אם הרב שלך אולי כזה? גם אז תקרא לו גועל נפש? ואולי הילד שלך יהיה כזה? גם אז הוא יהיה גועל נפש?)

יש נורמה ויש מחוץ לנורמה וולא נכון להקיש מזו על זו.

שוב- אין האשמה ואין שיפוט אבל אין גם תנאים מינמאליים לקשר!!

ראו הוזהרתם!!

אני מתה איך אנשים באמת מאמינים שזה זבנג- טיפול וזהו. אדם בריא ורגיל.

אז צר לי לספר לכם, על דוסים על שבאמת באמת רצו שהטיפול יצליח (וגם על חילונים שבאמת רצו שהטיפול יצליח. אפחד לא חושב שזה כיף ונחמד להיות הומו..) אבל מה לעשות- לא עבד, עבד חלקית או עבד ואחרי כמה שנים- הסתבר שלא לגמרי.

הטיפול לא תמיד עובד על הנטיה. הוא גג עובד על השליטה העצמית ועל היכולת לא לבטא אותה.

אז נכון שיש כאלה שזה עבד עליהם (נכון להיום אני לא מכירה אישית, אבל כן מכלי שני שניים כאלו- שככל הידוע לי נשואים היום. אם באושר ובמשיכה- אין לי מושג.) אבל גם יש כאלו שלא (וכאלה אני גם מכירה אישית וגם לא אישית)

ויש כאלה שניסו להתאבד אחרי שהטפול לא עבד- כי הם התיאשו סופית והתיחסו לעצמם כאל הנטיה וזהו. אין שום דבר אחר באדם מעבר.

ויש כאלו שחזרו בשאלה כי הם לא הצליחו להכל את הקונפליקט

וכל זה דווקא בגלל שהחברה היום מחברת את האדם הנטיה והמעשה לאחד.

זה מה שהוא שומע מהרבנים שלו, זה מה שהוא רואה בכל מקום, זה מה שהוא שומע בדיונים בסניף או בפורומים מעין אלו אז למה שהוא יצליח לנתק את עצמו מהנטיה? המעשה תועבה=הנטיה תועבה=האדם תועבה.

וכשהוא יתאבד- אל תגידו "ידינו לא שפכו" כי כל מי שיוצר את השיח המחבר הזה- שותף. 

צריך ללמוד שיש מורכבות בעולם, הוא לא שחור-לבן וזהו. 

יש דבר כזה אדם טוב עם רצונות רעים.

יש דבר כזה אדם טוב שעושה מעשים רעים.

יש דבר כזה אדם צדיק שעושה מעשים רעים.

וזה גם (בעיני) מה שקרה עם הרב אלון- שאנשים לא הצליחו להבין את המורכבות של אדם צדיק שנופל.

ובגלל שהם ראו שהוא אדם טוב ותלמיד חכם (ואני מאמינה שהוא אכן כזה במכלול שלו) הם החליטו שאין מצב שהוא יפול.

כי הרי אנשים כאלו הם גועל נפש ותועבה, לא רבנים...

יש כאן חשיבה תורנית ויהודית נטו, המנסה לשמר ככל יכולתה את עקרונות היהדות. על משכב זכר כתוב "תועבה", ואין שום דרך להכיל משהו שחשב שהוא "גם" כזה. 

זה שלא היית מתחתנת עם סטרייט בלי שליטה עצמית זה ברור, והגיוני. אבל למה זה הגיוני להכיל סטייה של אדם, שהוא בחר בה, ושבתורה מוצהר עליה "תועבה"?! 

הילד שלי לא יהיה כזה, נקודה, גם הילד שלך, וכל ילד אחר. והיגע הזמן שאנשים כאן יהיו מחוברים קצת יותר לנתונים ולמחקרים ולתורה ולכתבה, ולא להגיגי נאורות של ליברלים שמוחאים כפיים לכל תומך נלהב.

היהדות אוסרת על מעשה מסויים.

יש אנשים שנולדו עם נטיה- רצון.

יש לא מעט ביסקסואלים שפשוט חיים את חיהם בלי שתדעי. הם מתמקדים במשיכה שלהם למין השני ומנסים להתעלם מהצד השני.

בעיקרון- משהו כמו 70% מהנשים הן ביסקסואליות ברמה כזו או אחרת. מי יותר ומי פחות.

רק שזה לרוב מודחק ומנסים להתמקד בצד השני.

אדם שהוא הומו או בי לא "תועבה" והתורה לא מגדירה אותו ככזה!!!!!

אדם כזה הוא ככל האדם ואין שום הבדל בינו לבינך לביני.

בדיוק כמו אדם שרוצה לאכול חלבי אחרי בשרי, או לחלל שבת או כל עבירה אחרת.

שאני אספר לך סיפורים ששמעתי מנוער שבגיל שהם גילו שהם נמשכים לבני מינם לא היה להם מושג שקיים בכלל כזה דבר? הם חיו במקום סופר דוסי ולא ידעו שיש אפשרות כזו בכלל!

בקיצור- אתם חיים בסרט, וסרט שגורם לאנשים אחרים להתאבד. כי נער שמגלה את עצם הנטיה וראה אמירות כאלה- בסוף יכול להתאבד וכבר היו דברים מעולם.

ואת מוזמנת להיות מחוברת לתורה כפי שהיא ולא כפי שהמצאת לה, ולמחקרים ונתונים ולאנשים אמתיים. אני מזמינה אותך לבוא איתי, ואני אפגיש אותך עם כמה שבחיים לא היית חושבת עליהם, ואם היית מכירה את המשפחות שלהם- בכלל לא היית בכיוון.

תקראי קצת ספרים על הנושא, זה עיוות, וזו סטייה שלא הטבע יצר אותה.

גם במקום "סופר-דוסי" אפשר לפתח רגשות הזויים. נשמה, אין לי דבר נגד כל אותם האנשים שאכלו אותה וחושבים שהם כאלה, ובאחת מתקופות חיי (אני זקנה?..) לפני בערך שנתיים- שלוש עסקתי עם נוער בסיכון, וחלקם היו כאלה, ודעתי מאז ומעולם הייתה כזו, היו שם כמה שרצו להתאבד... זה לא קרה, לא יודעת אם בגללי ובגלל עוד כמה מהמדריכים שם, אבל אפשר ומותר להירגע (ואני לא מתכחשת שיש כאלו שכן מתאבדים, אבל לתלות את התאבדותם בחוסר ההכלה ל"נטייה" הזו בחברה, זה פשע)

דבר אחר, שימי לב לדבריי, מעולם לא טענתי שמי שחושב שהוא כזה עובר על "תועבה". ולמה שאטען כך בכלל?...

מה שטענתי הוא שכשאדם מכיל את הדמיון הזה, הוא מכיל תועבה!

זה לא אומר שהאדם עצמו בחר בזה, זה יכול לנבוע מהתנאים שהוא גדל בהם.

(מתוך האנציקלופדיה ההלכתית רפואית של הרב פרופסור שטיינברג "בין המדענים והחוקרים יש דעות שונות ביחס לסיבות הגורמות לאנשים מסויימים להתנהג כהומוסקסואלים. יש הסבורים, שמדובר בבעיה נפשית והתנהגותית; יש הסבורים, שמדובר בבעיה חברתית-תרבותית; יש הסבורים, שמדובר בהפרעה הורמונלית; ויש הסבורים, שמדובר בנטיה תורשתית. החוקרים הסבורים שמדובר במצב נפשי-התנהגותי נרכש הציעו למעלה מ-60 הסברים אפשריים למצב זה.)

זה יצר הרע, וצריך להתמודד איתו, ובמידת האפשר האדם צריך גם לטהר את עצמו לגמרי מהיצר הזה.

הוא דבר לגיטימי שבאמת צריך להתגבר עליו. משכב זכר הוא לא יצהר, כי הוא לא לגיטימי. 

(ע"ע גילוי עריות ברמב"ם.) (ושוב... אני יודעת שלא מדובר על המעשה עצמו, אבל מדובר על ההכלה למחשבה שנולדת עם נטיות כאלו, גילוי עריות הוא לא דבר נורמאלי, כידוע ולא מדובר שם ביצה"ר רגיל. הכלה לעיוות, גם אם הוא לא נעשה, בלתי אפשרית אצל א. ירא א-לוהים ב. אדם נורמאלי שקצת מחובר לחוקי הטבע האנושי)

לך ללמוד במאות.

נו ב'מת.

איתו קשר למטרת נישואין!

תתמקדו, חבר'ה.

ואם הניסיון שנגזר עליו כולל את העובדה שלא יוכל להתחתן- הרי לא אתם המטתם עליו את הקושי הזוועתי הזה אלא הקב"ה.

ויש- יש דבר כזה חיים משמעותיים של עבודת ה' ללא נישואין והקמת משפחה!!

זה כמו כל ניסיון אחר- כמו להיוולד עם פיגור עמוק. לא אשמה אלא ניסיון!

אם היה מתברר שהדייט שלכם סובל מפיגור עמוק- היתה לכם בעיה עם זה?

הזדהיתי אתך

ואנחנו ממממש שונים!

(לא חותם על הכל, אבל הזדהיתי עם הגישה)

מזה שהזדהית...

אגב, הטענה בפסיכולוגיה שבכל אדם יש צד שיכול להימשך לגם וגם...

בנים פשוט נוטים להדחיק את זה יותר עקב נורמות מקובלות ובושה...

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

[הקוף המשוכלל זה בכלל לא הפסיכולוגים, אולי דארווין].

תנסה להתחבר לצד הנשי שבך, אני מבינה שזה קשה כי מגיל קטן מלמדים אתכם שגבר לא יכול להתחבר לצד הזה...

ואז תגלה שיש כמה גברים שתחשוב שהם נראים טוב... תבדוק.

בגלל החוסר חיבור הזה לנשיות שבהם גברים מתקשים לפרגן או לזהות גבר אחר שהוא חתיך... בעוד שנשים דווקא כן כשמדובר בנשים אחרות.

וכבר אמרנו שבDSM החדש יש אבחנה לקטע עם הדמויות המצוירות...

שכל הסטיה הזאת נמחקה מה DSM בגלל לחץ פוליטי, ולא בגלל שהשתנה משהו רפואי

יש המון אג'נדות פוליטיות בפסיכולוגיה

יש אפילו שיטות שלימות של פסיכולוגיות פמיניסטיות, שבמוצהר פיתחו פסיכולוגיה בשביל להצדיק את הפמיניסטיות שלהן

למיטב הבנתי מדע הפסיכולוגיה אחראי לחלק גדול מהירידה המוסרית של ה100 שנה האחורנות בתרבות המערבית, הם הצדיקו כל דבר, הפכו כל דבר לנורמלי, קראו לאנשים לשחרר את הדחפים שלהם כדי שלא יופנו פנימה ויגרמו לנוירוזה.

בקיצור יש המון זבל שם. אני דוקא ממש מתענין, ואם שמת לב יש לי ידע יחסית, אבל אני יודע שזה ממש ממש בעייתי, ובטח לוקח כל דבר בעירבון מוגבל, וקל וחומר בנושא כל כך טעון

יש חיפוש של מאיפה הגיעו הדחפים והיצרים[האיד].

לכן יש גם חלוקה של התפתחות האישיות לשלבים- כך אנו בודקים מה השתבש בתהליך- אם יש תקיעות...

כמובן שיש תיאוריות שונות, יש שטוענים להתפתחות רציפה ויש הטוענים שהיא ממש בשלבים וכו'.

הפמיניזם והצדקתו? התכוונת לסוציולוגיה אולי....

[אגב, יש לי איזה 60 עמ' לקרוא הלילה על גישות בפמיניזם, וזה בקטנה כי זה רק חלק קטן מכמות העמ' שיש לי לקרוא על נשים עכשיו..]

ומה הקשר?

יש חלוקה לשלבי התפתחות, ומנסים לבדוק מה השתבש, נכון, האוראלי, האאנאלי והאדיפלי, החביון וכו'

את לא יודעת למה אני מתכוין? אני ממש לא מדבר על סוציולוגיה, מייסון מאריך להביא את הגישות הפמיניסטיות שהתווכחו עם פרויד (שהיה שובניסט גמור)

ולכן בפסיכיאטריה יש את הDSM.

או את הפרק בICD שעוסק בכך[שפחות מקובל בפסיכיאטריה]

אתה מתייחס רק לפרויד וחבל.

בכל מקרה שוביניסט היא לא המילה המתאימה לו, בדיוק כמו שפמיניזם לא מתאים לתיאוריות בסותרות אותו.

ממה שאתה כותב- אני מבינה ששמעת הרבה אבל לא למדת את זה מסודר... ואתה קצת עושה בלגאן.

[אם כבר מרבית הטעויות שלו בתחום הנשים קשור לתחום שאנחנו לא יכולים להיכנס אליו יותר מדי כאן... כמו הייחוס של ההיסטריה שאגב שינו את השם בגלל הסמנטיקה של המילה... אבל לא נרחיב מטעמי צניעות].

אני קורא בריפרוף, מתענין

זהו!

מה זה יעזור לי בחיים?

אני לא קראתי רק פרויד, אבל תמיד כל שיטה מתחילה ממנו

ולא נכנסתי לנושא של טעויות שלו, 

יש גישה כזאת. התווכחו איתו אם מה שהוא חזר בו היה נכון או לא (קשור להיסטריה שלך)

תסתכלי כאן

http://www.infomed.co.il/treatment-601/

(או שנקעה נפשך מהנושא, ואין לך כוח לקרוא עוד חומר עליו?)

כי הוא לא בדיוק צנוע, וימחקו אותי פה.

הביסוס של פרויד קשור להרבה טעויות שקשורות לנושא ששוב לא צנוע לכתוב עליו פה, בזמנו התופעה כביכול של היסטריה הייתה נפוצה אצל נשים כלומר זה מה שהוא צפה כביכול וקישר את זה ליסודות שאח"כ הופרכו לדג' ע"י מאסטרס וג'והנסון, וכבר הרחבתי יותר ממה שרציתי.

להביא לי איזה קישור לאינפומד [למרות היותו אתר טוב, ובגלל כותרת עם פמיניזם לשייך את המקור של הפמיניזם לפסיכולוגיה], אז ציפיתי ממך ממך ליותר.

הפמיניזם הוא זרם חברתי קודם כל וקשור לסוציולוגיה.

מכיוון שאם אמשיך לדון בנושא הזה ימחקו לי את ההודעות ממילא, ואתה לא רוצה לקבל הודעות על זה בפרטי[אשתך תהרוג אותי..]  אין לי אלא לשלוח אותך קצת יותר להרחיב ולא לקרוא ברפרוף, כי אתה יוצר מזה בלגאן של תיאוריות.

[אתה יכול להתחיל מלקרוא במקומי את מאמרי הפמיניזם להערב ולסכם לי אותם,יש לי עליהם מבחן.. מדובר בקצת יותר מ100 עמ'... תודה]

היית רוצה!

ברור שהוא זרם חברתי

אני מזכיר איך הגענו לזה

אמרתי שלפסיכולוגיה נכנסו אג'נדות מסיבות פוליטיות, ובין השאר הבאתי את הפמיניסטיות, שניסו להתאים את הפסיכולוגיה לרצונות שלהן

ולא קישרתי בגלל "כותרת", אלא בגלל שכך הן קוראות לעצמן

אני לא זוכר שמות, ולא כזה מעניין אותי, המיוחד כשהנושא הוא  - כמה שטויות אפשר לומר בשביל להצדיק את מה שאני רוצה

ושוב- אם אתה מתעקש שנכנס לזה.

אתה מביא קישורים בלי קשר,

פסיכולוגיה שלא קיימת.

וסתם לידע כללי אם כבר יש קשר בין פמיניזם לפסיכולוגיה זאת הפסיכולוגיה האבולוציונית שהפמיניזם האבולוציוני שואב ממנה רעיונות ולא ההפך.

אבל איזה דיון רציני אני יכולה לקיים עם מי שקורא ברפרוף ומביא קישורים שלא קשורים?

ועוד אתה נכנס בכוח לדברים שהם מאוד לא צנועים, במיוחד שאתה מדבר על הפסיכותרפיה, בכוונה הזכרתי את חוקרים שבכלל לא חקרו פסיכולוגיה אלא נושא אחר שבו פרויד שגה בהבנה שלו ומשם פיתח תיאוריות ולכן כביכול גם אתה חשבת שהוא שוביניסט.

יש אולי פסיכולוגים שמתעסקים במגדר ומשם מגיע הרעיון של פסיכולוגיה פמיניסטית, אבל לא מדובר במה שאתה מכיר מהפמיניזם הרדיקלי דווקא, לדג' דווקא טיפוח נשיות והתחברות אליה יכולה להיות תרפיה.

חוץ מזה שתסביר לי איך אתה הגעת מאבחנות של DSM לפסיכולוגיה?

כי הוא בכלל ספר אבחנות פסיכיאטריות שיוצא על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, וטענת שמשם הוציאו אבחנה בגלל סיבה פוליטית... ואז העברת את זה לפסיכולוגיה.

זה מצחיק שאני בכלל נכנסת לדיונים האלה איתך, הרי אתה מומחה מרפרוף..... 

ובגלל שזה כל כך מעניין אותך, אולי תחליט קצת לקרוא ביותר מרפרוף , אז הנה קטע על פסיכולוגיה סוציולוגית ובעיקר על הפמיניזם שמעניין אותך...

http://171.67.121.89/content/35/3/491.extract

לא ראיתי בשאלה שום תיאור של מעשה אסור. מדובר על בני אדם שיש להם תאווה לעבירות שלרוב בני האדם אין תאווה אליהם. 

בפרט שלא כתוב על זה דבר בתורה שאתה ניזון ממנה, מלבד תועבה. 

נאורים היו מאז ומעולם. גם התמודדות ישנה מאז ומעולם. אבל הכלה לסטייה? איפה ראית את זה?...

להירגע.

לא אמרתי שלא... והדיון הזה די לא רלוונטי, דנו בו עשרות פעמים, חוץ מלצטט טיעונים מכובסים ולטעון שאמרתי דברים שלא היו, לא חידשו כאן דבר... לא חבל?

וטשטוש התחומים בין המעשה לנטייה הוא אחד הדברים שמסייעים לאלה שרוצים לפרוץ את גבולות ההלכה בתחום הזה.

ההתיחסות שלי ליצר הרע 'מיוחד' שיש לאנשים מסויימים, דומה באופן עקרוני ליחס ליצר הרע הרגיל שיש לאנשים אחרים. 

[כולל יצר הרע לדברים אחרים שנקראו תועבה, כמו "לא תאכל כל תועבה").

ה' נתן לנו אותה כדי שנוכל להבחין במהירות בין טוב ורע, טהור וטמא, שחור ולבן- כדי שלא נתבלבל ונסתבך ונרד לבור שחת מרוב אנושיות והבנה וחשיבה פתוחה ונאורה!

ומאדם ביסקסואלי יש להתרחק ככל שמדובר על פיתוח מערכת יחסים לצורך חתונה, ולהמשיך להתיחס אליו בכל המובנים האחרים בחמימות וטוב לבן ועזרה וכיו"ב.

אם הוא היה פדופיל- גם הייתם מתיחסים לבעיה "בהבנה" ,בשלווה" בלי סטיגמות?!

איפה עובר הגבול?

עד להיכן מותר ךלאדם לסכן את עצמו ואת עתידו על מזבח הנאורות?

ביסוד יש כאן לדאבוני הרב כנראה חשיבה נוצרית, שמאוד מאוד פשטה במחוזותינו ומאיימת לאבד את מעט הדעת שעוד יש בנו, להבחין בין טוב ורע, בין מותר ואסור, בין אםשרי למסוכן.

ואשתך תהיה עוד יותר מסכנה.

כדי שבית דין יוכל להרוג אדם הוא צריך שיהיו לו 2 עדים והתראה.

כלומר- 2 אנשים שכשרים לעדות שראו אותו ממש בזמן המעשה (לא שמעו או ניחשו או הסיקו מסקנות ולא ראיות)

ושזה נעשה אחרי שזה כבר נעשה פעם אחת והתרו בו והזהירו אותו.

אין הרבה הומואים שחיים בזוגיות שיש לבית הדין יכולת להרוג.

אז ק"ו בן נכדו ונינו של ק"ו שאין לאפחד שום אישור לעשות כלום (וכלום כולל גם לא תשנא את אחיך בלבבך) נגד אדם שכל מה שידוע עליו זה שיש לו נטיה וככל הידוע לך הוא לא עשה שום חטא עברה ועוון. 

ואני לא צדיקה הרבה, אני פשוט מחמירה בדיני נפשות ובבין אדם לחברו, על חשבון דיני צדקנות והתנשאות..

מי שעושה עבירה שחייבים עליו מיתה, הוא חייב מיתה גם אם אין הוכחות, וטכנית אי אשפר לשפוט אותו

כתוב בגמרא שבמקרים כאלה הקב"ה ידרג לשפוט אותו.

והוא "חייב" מיתה, רק שאנחנו לא יכולים לקיים את זה כי אנחנו לא יודעים שזה קרה.

וודאי יש אישור לשנוא יהודי שעושה עבירות. מצוה לשנוא רשעים. צריך להתמקד בעבירה ולא באדם, אולי צריך להוכיח קודם, אבל מצות שנאת רשעים כתובה בתורה, מפורשת בגמרא, ונפסקה להלכה. אי אפשר למחוק אותה בהבל פה

ואני חלילה לא מדבר על מי שיש לו נטייה והוא לא עושה כלום, אדם כזה הוא צדיק וחסיד ישר ונאמן, וכל הכבוד לו על ההתמודדות שלו, ומצוה לאוהבו ולתת לו כמה שיותר תמיכה בניסיון העצום שהוא חי בו.

אם אנחנו מסכימים - סבבה!

אני קיבלתי רושם אחר ממך, אבל אם לא הבנתי אותך, אז מצוין

לא הייתי מתחתנת עם כזה.

כן אני כזאת ואני רוצה לשמוע מה אנשים חושבים על זה...

יש יותר מדי הומופובים שמדברים מהבטן ולא מהשכל.

שאין להם מושג על מה הם מדברים, אבל אין להם בעיה לשלול וצאת נגד ולהכליל ולדבר נגד.

יש גם אחרים, וכל מה שאת צריכה- זה למצוא אחד כזה. לא יותר..

שימי פס על כל השאר.

ועצה ממני- את לא חייבת להגיד על ההתחלה.

אם זה חשוב לך שהקבלה שלו תגיע מלכתחילה- את יכולה לספר בפגישה ראשונה-שניה. אבל קחי בחשבון שיכול להיות שיהיו לך כמה וכמה עם 1-2 פגישות (כלי קשר למי שאת, ככה זה רוב האנשים..) ועד כמה את רוצה שמידע כזה עלייך יסתובב.

לא רואה בזה בעיה שתגלי אחרי 3-4 פגישות או רק כשזה רציני.

זה לא אמור להשפיע על כלום באופן חמור. ואין שום בעיה (בעיני לפחות) לא לספר את זה על ההתחלה, אלא אם כן זה בי שממש קרוב ללסבית ויכול להיות לזה יותר השפעות. ואם זה בי ממש קרוב לסטרייט- אז שתדעי שיש המון בנות כאלו, שאפילו לא היו קוראות לזה ככה. הן פשוט לא מודעות לזה (בגלל שגם ככה יש המון מגע וקרבה אצל בנות, אז קשה להבין)

(ותתפלאי כמה אנשים, שמרחוק יגידו איכס וגועל נפש- אחרי שהם יכירו אותך ואת האישיות שלך- יקבלו את זה הרבה יותר בסבבה)

אם את מתמודדת עם זה ונזהרת. 

למה בעלך צריך לדעת מזה בכלל?!

תקשיבי- זורמת.

לא הכל צריך לזרום בחיים.

אל תיכנסי לקשר לפני שהבלבול שלך זוכה להתיחסות מקצועית רצינית ומעמיקה.

חברות כן- אך לא בכיוון של משפחה.

את לא שם!  אין לך בכלל מושג איפה את ואת חיה בסרטים!

יהיה מאוד לא הוגן, לא אוהב ולא מתחשב לסבך מישהו  בחייך, שהם ממילא לא ממוקדים כלל.

ואין כאן גישה שיפוטית. רק ה' יודע מה עומד בשורש הבלבול שלך.

אבל יש כאן גישה מעשית שלא מוכנה לטייח וללטף אותך על המצח.

נדמה לי שמה שאת הכי צריכה זה לא שיעודדו אותך אלא יאמרו לך בבהירות רהבה את האמת.

דו מינית זה מישהי\ מישהו בעלי אברים זכרים ונקביים היא אולי בי-סקסואלית...

נועם דיברה על ההרגשה שלה אם בחור הוא כזה, לא על בחורה

לא סתם בחור שחי עם בחור עפ"י הלכה הוא חייב מיתה, ובחורה שחיה עם בחורה אמנם עוברת איסור דאו', אבל לא חייבת אפילו מלקות

זה הרבה יותר נורמלי בבנות

אני קיבלתי את הרושם הזה מהלכה שלמדתי לא מזמן שאם יש אשה חשופה לפני גבר, אסור לו לומר דברי תורה, ויש מחלוקת בפוסקים אם יש אישה חשופה לפני אשה, אם גם לה יש איסור (והמשנה ברורה מחמיר בזה!)

והסיבה של האוסרים היא שאשה גם כן מתגרה מאשה (כך כתב הל"ח). כך שההלכה מתייחסת לגירוי בין נשים כדבר נורמטיבי, ואוסרת על כל אשה לומר ד"ת כנגד אשה חשופה מחמת זה

(וגם המתירים מסכימים לעיקרון, אלא שהם סוברים שזה לא שייך באשה שרק חשופה קצת (כן כתב הא"ר))

כך שאני אישית חושב שלא הייתי פוסל בגלל זה, אלא אם כן יש חשש שהנטיה שלה לנשים הרבה יותר חזקה, שאז זה יכול ליצור בעיה...

והרבה פחות מיני.

בנות הן יצורות "מתאהבות" כאלו מטבען- מאוד מתפעלות ומאוד מתרגשות, ולכן לפעמים מספיק שיש הערכה מאוד עמוקה כלפי משהי אחרת, שבשילוב של דברים מסויימים (כמו לדוג'- שהיא נותנת לך תשומת לב וכו) כדי לגרום לך לפתח איזשהו רגש לא ברור כלפיה. 

אני חושבת שצריך לעשות הפרדה בין משיכה (שהיא אכן מגדירה את המניות של האדם) לבין רגש-לב כלפי משהו, כי הרגשות שלנו כבני אדם הם מאוד מורכבים ומאוד לא דיכוטומיים ,כפי שמנסים לפעמים להציג את זה.

אני חושבת שזה יכול להיות משהו די תמים ודי טבעי, ורק העולם המערבי על שלל טומאתו הרחיק לכת ועשה מזה נושא שלם.

לעצם השאלה:

כואב לי שהציבור הגיע להתמודד עם שאלה כזו אני לא רוצה לדמיין מה יהיו השאלות של ילדי היקרים כשיגיעו לפרקם ואפילו מפחד מזה. עלי לבנות עולם תורני מוצק מאוד על מנת להתמודד עם זה.

אם הייתי רווק מסתבר שהייתי פוסל הצעה כזו הסבר:

נראה לי שעל האדם במצב הזה לנקוט באחד בשני אופנים

לכתחילה לטפל בנטייה שלו ורק אז להגיע לפגישות

או לכל הפחות לטפל ברמה של כמעט סיום ולא להזכיר מזה מאומה כי אז זה מידע מיותר שיכול לפגוע במערכת היחסים בבחינת מה שאתה לא יודע לא פוגע בך.

לעצם הדיון:

באמת מעניין לשאול רב את השאלה הזו.

שכבר לא מטאטאים את זה מתחת לשטיח?

שיכול להיות שהומואים יחיו לבד ולא יתחתנו ויאמללו את בנות זוגם?

ואני אחזור שוב- כל מי שמדבר על טיפולים טיפולים טיפולים כאילו זה הוקוס פוקוס.

אז צר לי להודע לך (ובאמת צר לי. הלוואי שזה היה פשוט כ"כ) שלא תמיד הטיפול עוזר. ולא תמיד הוא עוזר לטווח הארוך.

אפילו עצת נפש אומרים בפירוש שרק חלק מהאנשים יצליחו לצאת מזה לחלוטין, וחלק יצליחו להתמודד עם זה יותר טוב וחלק לא.

ביסקסואל בכלל לא צריך להכנס למקום הזה. למה לו לעבור טיפול נפשי קשה וסוחט? כל עוד הוא בי עם נטיה יותר לצד השני- שיתמקד בזה כמה שהוא יכול.

רק אם הוא מרגיש תסכול או קושי או חוסר יכולת להתמודד עם זה- אז כדאי ללכת לטיפול.

לכולנו יש יצר וכולנו צריכים להתמודד איתו. לא כל אחד צריך ללכת בגלל זה לטיפול, רק מי שלא מצליח לבד. 

מאנשים שכבר עברו טיפול שזה רק פוגע ובכלל לא עוזר...

פסיכית לגמרי.

בעיה- לא סתם בעיה אלא בעיה איומה!

תתחילו לקרוא לילדים בשמם, אנשים. להתחיל חיי משפחה באופן הזה זה פשוט נורא ואיום!

אם במהלך הנישואין צצה בעיה כזו זה משהו אחר, אתם כבר קשורים אחד עם השני בברית קדושה.

אבל לכתחילה- געוואלד!!!!!!!!!

אח"כ תדברי.

לרוב זה אנשים שאפילו לא מגדירים את עצמם בבעיה.

למה? כי זה הרבה יותר פשוט מאשר הומו\לסבית מוחלט.

זה עוד נספח קטן ולא נחמד, אבל אפשר לחיות עם זה ולהקים משפחה לתפארת.

ולרוב לא צריך טיפול בכלל (אלא אם זה חזק ועושה בעיות שקשה להתמודד איתן לבד)

לא בעיה ולא איומה.

ולכי תדעי איזה אנשים סביבך הם כאלה- ואין לך מושג. כי הם נשואים באושר ונראים הכי רגילים בעולם.

תפסיקו להגיד שטויות בלי לדעת על מה אתם מדברים. 

אני כבר לא רווק וגם לא קראתי את השרשור, אבל זה מאד מצוי. גם לי וגם לאשתי יש את הרגשות האלה והיא בכלל טוענת שחצי מהנשים הן כאלו. 

אפילו שאצלנו זה לא עד כדי כך רציני, אני לא אשקר ואומר שהכל הולך חלק ומושלם. אני לא אומר לפסול, אבל כן צריך קצת ראש פתוח כדי להבין באמת במה מדובר כשהקשר עולה על פסים רציניים. 

המעט שקראתי היה בעיקר ממקום לא מבין ולא מכיל. אני לא יודע כמה הנושא ידוע ומדובר אבל הבעיה הזו היא לא כל כך נדירה. אם בן הזוג מספיק פתוח וכן לחשוף את זה הסיכוי לזוגיות טובה הוא אדיר. אני מניח שהרבה יותר מבן זוג שמפחד לחשוף את זה... 

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

דיברתי עם בחור עשרים דקות לפחות רק כדי לגלות שהוא לא קשור אלי .. אבל הוא הביא לי מתכון לסלט חצילים אז לפחות יצא מזה אוכל .

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש תתפקסי תזכרי מה רצית וזה עוזר לי בגדול .

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.