אני לא חושב שהוא הנושא

ברור שהלכתית הקב"ה מעדיף שתלכו להורים שלו, אלא אם כן יש שם פריצות\הוללות וזה יגרום לו לעשות עבירות

אבל לפי ההרגשה שקיבלתי מהסיפור לא נראה לי שהנושא הוא הקב"ה

פשוט לא נוח לו שם.

לא כיף לו, מזכיר לו דברים מעצבנים, הוא שונא את האווירה. ולא בא לו להרוס לעצמו את הפורים

הוא מדבר בדיוק כמוך - גם את לא רוצה להישאר בבית כי יהיה אווירה עצובה שתהיו לבד בישוב דפוק, ואצל ההורים שלו יש אקשן, וכיך להיות אצלם

כך שיש לנו כאן ניגוד אינטרסים רגיל בין שני בני זוג, שצריך ללבן ביחד ולראות מי מוותר כאן

אל תכניסו את אלוקים למריבות שלכם, הוא לא צד בענין.

(אולי אני מדבר שטויות מוחלטות, אבל זאת ההרגשה שקיבלתי)

דבר ראשון, הקדמה ששכחתי לכתוב, בהדרכת כלות שלי הדבר שהמדריכה חזרה עליו הכי הרבה זה "תלכי אחרי בעליך בכל החלטה, תכבדי אותו, תתמכי בו ורק ככה תזכי לזוגיות מאושרת" וככה אני נוהגת בכל ההחלטות שלו אני תמיד שמחה איתו ומקבלת את דעתו (הוא באמת בנאדם חכם ומוכשר ככה שזה לא כזה קשה..). גם לגבי הפורים הזה אמרתי לו- מה שיעשה לך הכי טוב אני איתך. זה לא הנקודה, אנחנו לא רבים על דברים כאלה. זה פשוט הרגיש לי שאולי הגיע הזמן להעיר את תשומת ליבו לזה שהוא מגזים ושאולי יש פה פגיעה בכבוד ההורים

אז בואי ננסה להפריד

את אומרת בסעיף אחד שבשבילך אישית זה קשה ועצוב, ובסעיף שתים שאת מפחדת שזה לא בסדר

קיבלת הדרכת כלות מצוינת, ואת מכבדת את בעלך. 

אני אישית יותר חושב בכיוון של פתיחות, לומר לבעל בדיוק מה שאת חושבת ומרגישה, יחד עם נתינת כבוד. לא?

אם יש לך חשש שיש כאן בעיה תורנית, פשוט תעלי את החשש לפניו, ותשדרי לו - אני רק מעלה טענה, בכל מקרה אני אקבל מה שתחליט.

ולדעתי חשוב גם לומר לבעלך שזה מבאס אותך, כי אני מניח שזה אחד מהשיקולים שחשובים לו... והוא לא יכול לנחש.

אבא של בעלי דווקא בשנים האחרונות מתחזק ורוצה לשמוע דברי תורה וזה חשוב לו, והאווירה שם היא לא של הוללות (אשכנזים...) ולא יושבים ומרכלים או משו כזה, פשוט זה לא אווירה של ישיבה! כמו ברוב הבתים...

גם אני הייתי קצת כזה, יותר דוס מההורים ומשתדל להתרחק מהם

זה הרבה פעמים עניין של בגרות, לדעת להכיל את השונה ממך

זה אפילו קשור להתפתחות מוחית שמתרחשת באמצע או סוף שנות העשרים

עם השנים יש סיכוי טוב שהוא ילמד לכבד את ההורים שלו

ולא להרגיש מאויים מהם או ריחוק. 

אז לפעמים צריך קצת סבלנות. שיעור ה זה צעיר....

וברור שלא תגידי לו כלום, כי זה רק יפגע בו. הוא ילמד לבד או שלא ילמד בכלל. 

אבל את כן יכולה להראות לו שאת אוהבת את המשפחה שלו, זה אולי יכול לעזור. 

בקשר לפורים, יכול להיות שיהיה לך קשה, 

אבל אם תדברי על זה עם בעלך, תסבירי לו שאת מקריבה בשבילו בשמחה\

ואז אולי תוכלו לבנות לו"ז פורים זוגי, שיתן לך בו מקום

ויניח לצד השני....

ופעם באמת היה פחות קרוב אליהם (בעוונותי דיברתי איתו על זה.. ממש מיותר). כשנולד לנו הבכור הוא התקרב אליהם. הוא אמר שפתאום הוא הבין מה הוא בשבילם ומה הם עשו בשבילו. ונראה לי גם הקטע של להיות הורים הוסיף קשר. בכל אופן בעניין הקשר שלו עם ההורים שלו - קחי את הזמן... בדרך כלל זה בא...

ואת יכולה מצידך להתקשר אליהם לפני חגים או אפילו ביומי שישי מדי פעם לאחל שבת שלום/חג שמח. מן נימוס וכבוד שכלה חולקת לחמותה. בדרך כלל זה ממש משמח.

אצלנו המצב הפוך, אני זאת שבבעלי מתעצבן על כך שאני לא מספיק מכבדת אותם זאת אומרת שלא מגיעה מספיק וכולי.

ואני ממש מרגישה שמתעלה אליו צודקת, תמיד אני אומרת לו מה הקשר שלך לזה?למה גם אני נכנסת לך לתוך היחסים עם ההורים שלך?

תראי זה , ממש קשה לחזור כל פעם למשפחה שכל העולם שלה שונה משלך,

אני מזדהה עם בעלך לגמרי.

יש כל כך הרבה התמודדויות, כל כך הרבה אי הבנות, אצלנו גם יש הרבה דיבורים על חרדים ורבנים וכל מיני דברים שנמאס לי לשמוע,

במשפחה המורכבת יותר יש נשים שממש מתאמצות למשוך גברים שאופן מעצבן, בנוסף לזה שהן יפות,

אז תאמיני לי! גם לי כואב שאני לא יכולה ללכת לשם יותר ממה שהייתי רוצה, אבל נמאס לי שלא מבינים את העולם שלי, שכל דבר הוא בעיה, התפלספות,

אין לי מי שמבין אותי שם,

אז חלאס,

למה התחתנתי? אני תמיד אומרת לבעלי שאני חלמתי לעשות הכל בבית שלנו,

לכי תדעי איזו סעודת פורים מדהימה הוא יארגן לך?

לדעתי, אם תסבירי לו שזה לא קשור להורים שלו, אלא לזה שלך, קשה ביישוב, אז הוא יעשה מאמץ כדי לשמח אותך!

דברי על עצמך בלבד, לא עליו!

כל הכבוד לך שאת מעריכה ומסתדרת עם הורים של בעלך

זה לא כל כך פשוט. שתמשיכי ככה

ואני רוצה לומר כמה דברים.

א. לא יודעת מי היתה מדריכת הכלות שלך, אבל העיצה שהיא נתנה לך היא נכונה חלקית מאוד מאוד. אם אישה (או בעל, לא משנה) כל הזמן מוותר, ומקבל את דעת הצד השני בלי שיש שיחה, דיון, הקשבה וחשיבה משותפת- אז זה מתכון בטוח לתסכולים וכעס פנימי. את לא צריכה להנהן על כל החלטה שלו. לא שאת צריכה להתנגד לכל דבר, אבל צריך שההסכמה שלך תבוא ממקום אמיתי, ואם היא לא באה ממקום כזה- אז היא לא אמיתית, ומה עשית בזה? שום כלום. את רק משחקת אותה כאילו את מסכימה וההצגה נמשכת... סליחה שאני מתארת ככה. גם אני הייתי בסרט הזה. לכן אני מרשה לעצמי לדבר ככה.

ב. אם את מרגישה שאת כן רוצה להיות אצל ההורים שלו, אז הדבר הכי נכון זה קודם כל לדבר על זה איתו. לשבת רגוע ולהעלות דברים. גם יכול להיות שלא הכל יעלה בפעם אחת. אנחנו לא רובוטים. לי עלו דברים רק אחרי 5-6 שנים של נישואין. אבל ברגע שהקושי עולה, אפשר לחשוב ביחד על פתרון, ולו חלקי.

גם אני לא כ"כ אוהבת את האווירה אצל המשפחה שלו- בדיוק כמו שתיארת. אני מנסה להתנתק קצת מהרכילויות והדיבורי- חול, ולפעמים מצליחה ולפעמים לא. 

אבל, וזה אבל גדול גדול- יש מצוות כיבוד הורים!!!! וכל מי שחשב שזו מצווה שהיא ברורה מאליה, שצריך לכבד את ההורים- אז עכשיו יבין למה זה כתוב בתורה בכל זאת....כי עם כמה שאנחנו צדיקים ודוסים- אנחנו שוכחים את המצווה הזאת כשקשה לנו לעשות אותה. אני שוב כותבת בחריפות כי היינו בסרט הזה לפני פסח מתישהוא.

חשבנו לא לנסוע למשפחה שלו וכ"כ רצינו לעשות סדר משלנו, כמו שאנחנו רוצים, וב"ה שהאיר את שכלנו ברגע האחרון והבנו שזו טעות מטופשת לא לנסוע. אז באנו מוכנים- דברי תורה, משחקים לילדים ומבוגרים, חידות בציורים וקטעי הקראה.... באמת. והיה סדר מקסים.

אז לשכנע את בעלך ולנסוע בכח- זה וודאי לא אפשרי, אבל לדבר, להבין, לפתור- זה בכיוון. זה אתגר בשבילכם, כזוג , איך להסתדר ולהבין אחד את השני וגם איך להתמודד עם בעיה שתלווה אתכם עד 120 בע"ה.

והפתרון יכול להות יצירתי מאוד- לבוא לשבת ולליל פורים ואז ביום עצמו להיות בבית, להזמין את המשפחה אליכם, ואז זה כבר שונה, אולי לבוא בשושן פורים ולבלות יום ביחד- קיצור- יש הרבה רעיונות. אבל העיקר זה שאתם תהיו ביחד מול זה, תוך הבנה וקבלה של הקושי.

עו דדבר- יכול להיות שיש זמנים שבהם באמת לא שייך לכם להיות עם המשפחה. אני למשל לא הייתי מעלה על דעתי להיות אצל ההורים שלי בפורים- זה פשוט לא זה....אבל בזמנים אחרים- בטח ובטח. 

זהו, בהצלחה.

תחפשי בגוגל  על כיבוד חותן חותנת  ותיראי שזו מצוה  כמעט כמו לכבד את ההורים של עצמו.  כתוב על משה שיצא לקראת חותנו . וחוץ מזה הוא חייב לכבד אותך כי את אשתו , ולכבד אותך זה כולל לנסוע להורים שלך לא ממש פחות מלהורים שלו .

 ומזה שאת בכלל שואלת רואים שזה מעצבן אותך , זאת אומרת שהוא מעצבן אותך אז איפה כאן הצדיקות ?

 רציתי להגיד משהו על הכלל של מדריכת הכלות , אבל בת 30 כבר כתבה את זה.

לא פוסקים הלכות עפ"י גוגל - וגם לא מנהיגים סוגיות עדינות בחיים עפ"י זה. וגם טעית - כי היא כתבה שהוא דווקא רוצה לנסוע להורים שלה... הבעיה שלו היא עם ההורים שלו.

היא כתבה בעדינות, ברגישות לכל הצדדים. מה שייך לכתוב לה "מעצבן אותך". היא בכלל לא שם. "מעצבן אותך.. איפה הצדיקות".. כך מנסים לחרחר ריב בין איש לאשתו - מזל שהיא הרבה-הרבה למעלה מזה.

וגם מה זה "שלא ישחק אותה צדיק"...  אדם צדיק, שבאמת איכפת לו מעניינם חשובים, ויש לו קושי בהתנגשות של הווי החגים עם השהיה אצל הוריו. יש להניח שבכללי הוא מכבד אותם. זו באמת בעיה - מצויה בדורותינו - וצריכה רגשיות ויצירתיות לפתרונה.

אע"פ שבאמת עם הזמן, כשנבנים יותר, מבינים שה"רוחניות" שבשהיה המשפחתית עם ההורים - יש בה הרבה מאד.

בטח שלא פוסקים לפי גוגל . אבל גוגל מפנה אותי לכל מיני מקורות גם יהודיים לגמרי . אז מה שחשבתי על ההורים שלך שצריך לכבד נכון גם להורים שלו .

 ואותי זה מעצבן לקרוא שמישהו בגלל צדיקות עושה להפך ממה שהתורה מלמדת אותנו לעשות.  אז נכון הייתי צריכה לחכות ולא לכתוב מעוצבנת . שיהיה פורים שמח לכולנו.

ממה שהתורה מלמדת. זה מצב מורכב.

וגם כשגוגל מפנה למקורות, זה לא מספיק; כי זו בדיוק האמנות של פסיקת ההלכה - ושלכן לומדים לכך הרבה - לדעת את השקלול של הערכים השונים. אפילו בתוך מה שהבאת יש מה להעיר מבחינה הלכתית - אבל זה באמת לא המקום (גם לרופא הולכים למרות הנתונים שבגוגל, שאכן יכולים להרחיב את ההשכלה).

[וכמובן ש"משַנה", כי יש הבדל לגבי אשה אם בעלה מטיל "ווטו" על הליכה להוריה כנגד רצונה..]

ויפה שהסקת שלא צריך לכתוב כשמעוצבנים - זה נכון לכולנו; ובפרט כשכותבים לאשה טובה ועדינה בשנת נישואיה הראשונה..

פורים שמח לכולם.

כתוב " עשה לך רב  וקנה לך חבר ... והסתלק מן הספק"  זה אומר שאם יש לנו ספק צריך ללמוד על זה עד שיודעים . ואיך לומדים ? בטח שלומדים אם שואלים ישו שיודעיםשהוא גדול בעניינים של התורה , אבל  כפי שמפרשים גם מחבר אפילו כזה שבדרך כלל יודע פחות , וגם בספרים . 

 אז קודם כל זה אומר שאם יודעים משהו לא צריך לשאול. למשל  יודעים שאחרי שעברו נניח שש שעות מבשר מותר לאכול גבינה, אז לא צריך לשאול כל פעם מחדש.  אם מסתכלים בגוגל ורואים משהו שכתבו  כאלה שיודעים כמו הרב דב ליאור  או הרב נבנצאל , לא כאלה שרק עושים רוח  אז  אני לא רואה שום סיבה שלא לראות לקבל.

 ובכלל כאן כל אחד תורם מה שיודע ומה מרגיש.

המקרה שהבעל מטיל "וטו" לא קשור. הבעל בעצמו צריך לכבד את החותנים שלו . ואם הוא נאחס וכופה את האשה ,אז מתקבל על הדעת שעדין יש לה וגם לו את המצוה לכבד אותם , אבל היא נמצאת במצב של מישהו שאנסו אותו לא לקיים מצוה ולכן היא לא תקיים את מצות כיבוד ההורים אפילו שנחובה לא נעלמה.

פורים שמח לכולם.

כאשר יש שאלה "פשוטה" (כמה שעות אחרי בשר) ורואים תשובה ברורה מרב מוסמך או מספר ידוע - זה מספיק.

אבל כאשר יש שאלה שיש בה כמה מרכיבים וצריך להכריע ביניהם - אז אי אפשר להגיד "ראיתי בגוגל". זה ממש כמו להכריע אם לעשות ניתוח עפ"י אתר רפואה. ולא שייך להתווכח על זה - כי צריך בשביל זה לפחות "להכיר את התחום". ומי שמכיר בצורה כזו, תמיד יחשוב שכך פוסקים, כי אינו יודע שגם איך פוסקים לומדים מתוך שימוש תלמידי חכמים.

אכן, כל אחד יכול לתרום כאן מה שיודע ומרגיש. ולכן גם מי שיודע ומרגיש שעצה מסויימת ואווירתה - בפרט כשבאה כאילו בהסתמך על ה"הלכה" - יכולה לקלקל יחס נחמד רגיל בין איש לאשתו, אז הוא רואה חובה לעצמו להגיב עליה את דעתו והרגשתו.. זה בדיוק מה שעשיתי..

[ומה שכתבת בסוף נכון, אבל לא קשור לטענה. הסברתי שכאן זה לא "מקרה חמור" כמו הדוגמה הזו)

הגישה שלך יפה מאד.

את מכבדת את בעלך ורצונו - ואת מביעה כבוד ואהבה למשפחתו. זה דבר גדול.

אותו אפשר להבין לגמרי. מי שבא מבית כזה - וספג בישיבה את תחושת קדושת החגים והתוכן שלהם, באמת יכול להרגיש "מתענה" כשאין לו אוירה שמרגיש קשורה לזה אז. דומני שמי שלא חווה/חוותה את הנושא הזה - אינו יכול להביע דעה בענין (לא קראתי את התגובות האחרות). זה לא חוכמה שמי שדברים אלו לא "בנפשו", יאמר שזה לא כ"כ חשוב וכו'..  זה לא כך. בשבילו זו ממש המהות. זו החִיות שלו. כשמתבגרים יותר, עם השנים, כבר מרגישים עם "מאגר" גדול מההווי התורני, ואז קל יותר להתחשב מידי פעם גם בנתונים אחרים. הוא עוד בשלב של בניה עצמית.

אחרי שמבינים אותו לגמרי - יש מקום לראות את הצד הנוסף.  הצד הנוסף הוא ההורים, מה שהם השקיעו בו, יכבודם, הרגשתם, והנתינה גם להם ע"י שתהיו שם - בנסוף לבריאות שבשמירת קשר טוב איתםף שאחרי הכל זה גם תורם לכם, גם אם ברגע זה הוא עדיין לא כ"כ רואה את זה.

ולכן, אני מציע שתשוחחי איתו. תגידי לו שאת מבינה אותו לגמרי, את מבינה שהוא צריך את הצד ה"רוחני" של החגים, ממש בפעל. ותאמרי לו: אבל תראה, סה"כ ההורים שלך מאד טובים ואוהבים. הם רוצים שנהיה איתם, רוב החגים זה לא כך. ולבד לא יהיה לנו כ"כ שמח. בוא נלך לשם ואתה תהיה בתוך ה"עולם הפנימי" של שמחת הפורים שלך, ותחליט שאתה משפיע קצת מהאוירה לשם. הרי אנחנו בהתחלה; עם השנים זה יכול לגרום שגם אצלם, מתוך ההזדהות איתנו, תהיה יותר "אוירה", ישמחו בה. נתכוין לשם מצוה, לתת. אתה "תנשום עמוק" - ונלך אליהם.

בנוסף, אני מציע שתתכננו שאחרי/לפני שאתם שם - תגיעו גם למשפחה שלך, אולי לרבנים שלו וכד'.

שיהיה לו גם פורים כמו שהוא רוצה (פורים, אצל מי שבאמת חווה את זה כראוי - זה לגמרי לא "שולי"..) אתם יכולים לתכנן עם 2 המשפחות זמני סעודת פורים, ולהיות קצת "ניידים", זה דבר די מצוי. לא צריך לדווח להם שאתם נוסעים עוד. תחלקו את הזמן. הצלחה רבה.

וזו לא בעיה מצחיקה... ואשריו שזכה  להתחתן עם "בת תלמיד חכם"...

כמו שאמרת את שונאת את מקום מגוריך ולכן כל פיתרון אחר ניראה לך אידיאלי,אולי עדיף שתתרכזי בלמצוא חברות ופעילויות במקום שאת גרה בו.

כך גם יהיה להם קשר עם בנם ולא ירגישו שהוא מתרחק וגם הזמן שחשוב לו האוירה יהיה לו את האוירה שהוא רוצה.

ובלי קשר זה נחמד לעשות חגים בבית גם בתחילת הנישואין ולא לחשוב שלבד זה דיכאון אלא ליצור שגרת חג שלכם.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.