אני לא חושב שהוא הנושא

ברור שהלכתית הקב"ה מעדיף שתלכו להורים שלו, אלא אם כן יש שם פריצות\הוללות וזה יגרום לו לעשות עבירות

אבל לפי ההרגשה שקיבלתי מהסיפור לא נראה לי שהנושא הוא הקב"ה

פשוט לא נוח לו שם.

לא כיף לו, מזכיר לו דברים מעצבנים, הוא שונא את האווירה. ולא בא לו להרוס לעצמו את הפורים

הוא מדבר בדיוק כמוך - גם את לא רוצה להישאר בבית כי יהיה אווירה עצובה שתהיו לבד בישוב דפוק, ואצל ההורים שלו יש אקשן, וכיך להיות אצלם

כך שיש לנו כאן ניגוד אינטרסים רגיל בין שני בני זוג, שצריך ללבן ביחד ולראות מי מוותר כאן

אל תכניסו את אלוקים למריבות שלכם, הוא לא צד בענין.

(אולי אני מדבר שטויות מוחלטות, אבל זאת ההרגשה שקיבלתי)

דבר ראשון, הקדמה ששכחתי לכתוב, בהדרכת כלות שלי הדבר שהמדריכה חזרה עליו הכי הרבה זה "תלכי אחרי בעליך בכל החלטה, תכבדי אותו, תתמכי בו ורק ככה תזכי לזוגיות מאושרת" וככה אני נוהגת בכל ההחלטות שלו אני תמיד שמחה איתו ומקבלת את דעתו (הוא באמת בנאדם חכם ומוכשר ככה שזה לא כזה קשה..). גם לגבי הפורים הזה אמרתי לו- מה שיעשה לך הכי טוב אני איתך. זה לא הנקודה, אנחנו לא רבים על דברים כאלה. זה פשוט הרגיש לי שאולי הגיע הזמן להעיר את תשומת ליבו לזה שהוא מגזים ושאולי יש פה פגיעה בכבוד ההורים

אז בואי ננסה להפריד

את אומרת בסעיף אחד שבשבילך אישית זה קשה ועצוב, ובסעיף שתים שאת מפחדת שזה לא בסדר

קיבלת הדרכת כלות מצוינת, ואת מכבדת את בעלך. 

אני אישית יותר חושב בכיוון של פתיחות, לומר לבעל בדיוק מה שאת חושבת ומרגישה, יחד עם נתינת כבוד. לא?

אם יש לך חשש שיש כאן בעיה תורנית, פשוט תעלי את החשש לפניו, ותשדרי לו - אני רק מעלה טענה, בכל מקרה אני אקבל מה שתחליט.

ולדעתי חשוב גם לומר לבעלך שזה מבאס אותך, כי אני מניח שזה אחד מהשיקולים שחשובים לו... והוא לא יכול לנחש.

אבא של בעלי דווקא בשנים האחרונות מתחזק ורוצה לשמוע דברי תורה וזה חשוב לו, והאווירה שם היא לא של הוללות (אשכנזים...) ולא יושבים ומרכלים או משו כזה, פשוט זה לא אווירה של ישיבה! כמו ברוב הבתים...

גם אני הייתי קצת כזה, יותר דוס מההורים ומשתדל להתרחק מהם

זה הרבה פעמים עניין של בגרות, לדעת להכיל את השונה ממך

זה אפילו קשור להתפתחות מוחית שמתרחשת באמצע או סוף שנות העשרים

עם השנים יש סיכוי טוב שהוא ילמד לכבד את ההורים שלו

ולא להרגיש מאויים מהם או ריחוק. 

אז לפעמים צריך קצת סבלנות. שיעור ה זה צעיר....

וברור שלא תגידי לו כלום, כי זה רק יפגע בו. הוא ילמד לבד או שלא ילמד בכלל. 

אבל את כן יכולה להראות לו שאת אוהבת את המשפחה שלו, זה אולי יכול לעזור. 

בקשר לפורים, יכול להיות שיהיה לך קשה, 

אבל אם תדברי על זה עם בעלך, תסבירי לו שאת מקריבה בשבילו בשמחה\

ואז אולי תוכלו לבנות לו"ז פורים זוגי, שיתן לך בו מקום

ויניח לצד השני....

ופעם באמת היה פחות קרוב אליהם (בעוונותי דיברתי איתו על זה.. ממש מיותר). כשנולד לנו הבכור הוא התקרב אליהם. הוא אמר שפתאום הוא הבין מה הוא בשבילם ומה הם עשו בשבילו. ונראה לי גם הקטע של להיות הורים הוסיף קשר. בכל אופן בעניין הקשר שלו עם ההורים שלו - קחי את הזמן... בדרך כלל זה בא...

ואת יכולה מצידך להתקשר אליהם לפני חגים או אפילו ביומי שישי מדי פעם לאחל שבת שלום/חג שמח. מן נימוס וכבוד שכלה חולקת לחמותה. בדרך כלל זה ממש משמח.

אצלנו המצב הפוך, אני זאת שבבעלי מתעצבן על כך שאני לא מספיק מכבדת אותם זאת אומרת שלא מגיעה מספיק וכולי.

ואני ממש מרגישה שמתעלה אליו צודקת, תמיד אני אומרת לו מה הקשר שלך לזה?למה גם אני נכנסת לך לתוך היחסים עם ההורים שלך?

תראי זה , ממש קשה לחזור כל פעם למשפחה שכל העולם שלה שונה משלך,

אני מזדהה עם בעלך לגמרי.

יש כל כך הרבה התמודדויות, כל כך הרבה אי הבנות, אצלנו גם יש הרבה דיבורים על חרדים ורבנים וכל מיני דברים שנמאס לי לשמוע,

במשפחה המורכבת יותר יש נשים שממש מתאמצות למשוך גברים שאופן מעצבן, בנוסף לזה שהן יפות,

אז תאמיני לי! גם לי כואב שאני לא יכולה ללכת לשם יותר ממה שהייתי רוצה, אבל נמאס לי שלא מבינים את העולם שלי, שכל דבר הוא בעיה, התפלספות,

אין לי מי שמבין אותי שם,

אז חלאס,

למה התחתנתי? אני תמיד אומרת לבעלי שאני חלמתי לעשות הכל בבית שלנו,

לכי תדעי איזו סעודת פורים מדהימה הוא יארגן לך?

לדעתי, אם תסבירי לו שזה לא קשור להורים שלו, אלא לזה שלך, קשה ביישוב, אז הוא יעשה מאמץ כדי לשמח אותך!

דברי על עצמך בלבד, לא עליו!

כל הכבוד לך שאת מעריכה ומסתדרת עם הורים של בעלך

זה לא כל כך פשוט. שתמשיכי ככה

ואני רוצה לומר כמה דברים.

א. לא יודעת מי היתה מדריכת הכלות שלך, אבל העיצה שהיא נתנה לך היא נכונה חלקית מאוד מאוד. אם אישה (או בעל, לא משנה) כל הזמן מוותר, ומקבל את דעת הצד השני בלי שיש שיחה, דיון, הקשבה וחשיבה משותפת- אז זה מתכון בטוח לתסכולים וכעס פנימי. את לא צריכה להנהן על כל החלטה שלו. לא שאת צריכה להתנגד לכל דבר, אבל צריך שההסכמה שלך תבוא ממקום אמיתי, ואם היא לא באה ממקום כזה- אז היא לא אמיתית, ומה עשית בזה? שום כלום. את רק משחקת אותה כאילו את מסכימה וההצגה נמשכת... סליחה שאני מתארת ככה. גם אני הייתי בסרט הזה. לכן אני מרשה לעצמי לדבר ככה.

ב. אם את מרגישה שאת כן רוצה להיות אצל ההורים שלו, אז הדבר הכי נכון זה קודם כל לדבר על זה איתו. לשבת רגוע ולהעלות דברים. גם יכול להיות שלא הכל יעלה בפעם אחת. אנחנו לא רובוטים. לי עלו דברים רק אחרי 5-6 שנים של נישואין. אבל ברגע שהקושי עולה, אפשר לחשוב ביחד על פתרון, ולו חלקי.

גם אני לא כ"כ אוהבת את האווירה אצל המשפחה שלו- בדיוק כמו שתיארת. אני מנסה להתנתק קצת מהרכילויות והדיבורי- חול, ולפעמים מצליחה ולפעמים לא. 

אבל, וזה אבל גדול גדול- יש מצוות כיבוד הורים!!!! וכל מי שחשב שזו מצווה שהיא ברורה מאליה, שצריך לכבד את ההורים- אז עכשיו יבין למה זה כתוב בתורה בכל זאת....כי עם כמה שאנחנו צדיקים ודוסים- אנחנו שוכחים את המצווה הזאת כשקשה לנו לעשות אותה. אני שוב כותבת בחריפות כי היינו בסרט הזה לפני פסח מתישהוא.

חשבנו לא לנסוע למשפחה שלו וכ"כ רצינו לעשות סדר משלנו, כמו שאנחנו רוצים, וב"ה שהאיר את שכלנו ברגע האחרון והבנו שזו טעות מטופשת לא לנסוע. אז באנו מוכנים- דברי תורה, משחקים לילדים ומבוגרים, חידות בציורים וקטעי הקראה.... באמת. והיה סדר מקסים.

אז לשכנע את בעלך ולנסוע בכח- זה וודאי לא אפשרי, אבל לדבר, להבין, לפתור- זה בכיוון. זה אתגר בשבילכם, כזוג , איך להסתדר ולהבין אחד את השני וגם איך להתמודד עם בעיה שתלווה אתכם עד 120 בע"ה.

והפתרון יכול להות יצירתי מאוד- לבוא לשבת ולליל פורים ואז ביום עצמו להיות בבית, להזמין את המשפחה אליכם, ואז זה כבר שונה, אולי לבוא בשושן פורים ולבלות יום ביחד- קיצור- יש הרבה רעיונות. אבל העיקר זה שאתם תהיו ביחד מול זה, תוך הבנה וקבלה של הקושי.

עו דדבר- יכול להיות שיש זמנים שבהם באמת לא שייך לכם להיות עם המשפחה. אני למשל לא הייתי מעלה על דעתי להיות אצל ההורים שלי בפורים- זה פשוט לא זה....אבל בזמנים אחרים- בטח ובטח. 

זהו, בהצלחה.

תחפשי בגוגל  על כיבוד חותן חותנת  ותיראי שזו מצוה  כמעט כמו לכבד את ההורים של עצמו.  כתוב על משה שיצא לקראת חותנו . וחוץ מזה הוא חייב לכבד אותך כי את אשתו , ולכבד אותך זה כולל לנסוע להורים שלך לא ממש פחות מלהורים שלו .

 ומזה שאת בכלל שואלת רואים שזה מעצבן אותך , זאת אומרת שהוא מעצבן אותך אז איפה כאן הצדיקות ?

 רציתי להגיד משהו על הכלל של מדריכת הכלות , אבל בת 30 כבר כתבה את זה.

לא פוסקים הלכות עפ"י גוגל - וגם לא מנהיגים סוגיות עדינות בחיים עפ"י זה. וגם טעית - כי היא כתבה שהוא דווקא רוצה לנסוע להורים שלה... הבעיה שלו היא עם ההורים שלו.

היא כתבה בעדינות, ברגישות לכל הצדדים. מה שייך לכתוב לה "מעצבן אותך". היא בכלל לא שם. "מעצבן אותך.. איפה הצדיקות".. כך מנסים לחרחר ריב בין איש לאשתו - מזל שהיא הרבה-הרבה למעלה מזה.

וגם מה זה "שלא ישחק אותה צדיק"...  אדם צדיק, שבאמת איכפת לו מעניינם חשובים, ויש לו קושי בהתנגשות של הווי החגים עם השהיה אצל הוריו. יש להניח שבכללי הוא מכבד אותם. זו באמת בעיה - מצויה בדורותינו - וצריכה רגשיות ויצירתיות לפתרונה.

אע"פ שבאמת עם הזמן, כשנבנים יותר, מבינים שה"רוחניות" שבשהיה המשפחתית עם ההורים - יש בה הרבה מאד.

בטח שלא פוסקים לפי גוגל . אבל גוגל מפנה אותי לכל מיני מקורות גם יהודיים לגמרי . אז מה שחשבתי על ההורים שלך שצריך לכבד נכון גם להורים שלו .

 ואותי זה מעצבן לקרוא שמישהו בגלל צדיקות עושה להפך ממה שהתורה מלמדת אותנו לעשות.  אז נכון הייתי צריכה לחכות ולא לכתוב מעוצבנת . שיהיה פורים שמח לכולנו.

ממה שהתורה מלמדת. זה מצב מורכב.

וגם כשגוגל מפנה למקורות, זה לא מספיק; כי זו בדיוק האמנות של פסיקת ההלכה - ושלכן לומדים לכך הרבה - לדעת את השקלול של הערכים השונים. אפילו בתוך מה שהבאת יש מה להעיר מבחינה הלכתית - אבל זה באמת לא המקום (גם לרופא הולכים למרות הנתונים שבגוגל, שאכן יכולים להרחיב את ההשכלה).

[וכמובן ש"משַנה", כי יש הבדל לגבי אשה אם בעלה מטיל "ווטו" על הליכה להוריה כנגד רצונה..]

ויפה שהסקת שלא צריך לכתוב כשמעוצבנים - זה נכון לכולנו; ובפרט כשכותבים לאשה טובה ועדינה בשנת נישואיה הראשונה..

פורים שמח לכולם.

כתוב " עשה לך רב  וקנה לך חבר ... והסתלק מן הספק"  זה אומר שאם יש לנו ספק צריך ללמוד על זה עד שיודעים . ואיך לומדים ? בטח שלומדים אם שואלים ישו שיודעיםשהוא גדול בעניינים של התורה , אבל  כפי שמפרשים גם מחבר אפילו כזה שבדרך כלל יודע פחות , וגם בספרים . 

 אז קודם כל זה אומר שאם יודעים משהו לא צריך לשאול. למשל  יודעים שאחרי שעברו נניח שש שעות מבשר מותר לאכול גבינה, אז לא צריך לשאול כל פעם מחדש.  אם מסתכלים בגוגל ורואים משהו שכתבו  כאלה שיודעים כמו הרב דב ליאור  או הרב נבנצאל , לא כאלה שרק עושים רוח  אז  אני לא רואה שום סיבה שלא לראות לקבל.

 ובכלל כאן כל אחד תורם מה שיודע ומה מרגיש.

המקרה שהבעל מטיל "וטו" לא קשור. הבעל בעצמו צריך לכבד את החותנים שלו . ואם הוא נאחס וכופה את האשה ,אז מתקבל על הדעת שעדין יש לה וגם לו את המצוה לכבד אותם , אבל היא נמצאת במצב של מישהו שאנסו אותו לא לקיים מצוה ולכן היא לא תקיים את מצות כיבוד ההורים אפילו שנחובה לא נעלמה.

פורים שמח לכולם.

כאשר יש שאלה "פשוטה" (כמה שעות אחרי בשר) ורואים תשובה ברורה מרב מוסמך או מספר ידוע - זה מספיק.

אבל כאשר יש שאלה שיש בה כמה מרכיבים וצריך להכריע ביניהם - אז אי אפשר להגיד "ראיתי בגוגל". זה ממש כמו להכריע אם לעשות ניתוח עפ"י אתר רפואה. ולא שייך להתווכח על זה - כי צריך בשביל זה לפחות "להכיר את התחום". ומי שמכיר בצורה כזו, תמיד יחשוב שכך פוסקים, כי אינו יודע שגם איך פוסקים לומדים מתוך שימוש תלמידי חכמים.

אכן, כל אחד יכול לתרום כאן מה שיודע ומרגיש. ולכן גם מי שיודע ומרגיש שעצה מסויימת ואווירתה - בפרט כשבאה כאילו בהסתמך על ה"הלכה" - יכולה לקלקל יחס נחמד רגיל בין איש לאשתו, אז הוא רואה חובה לעצמו להגיב עליה את דעתו והרגשתו.. זה בדיוק מה שעשיתי..

[ומה שכתבת בסוף נכון, אבל לא קשור לטענה. הסברתי שכאן זה לא "מקרה חמור" כמו הדוגמה הזו)

הגישה שלך יפה מאד.

את מכבדת את בעלך ורצונו - ואת מביעה כבוד ואהבה למשפחתו. זה דבר גדול.

אותו אפשר להבין לגמרי. מי שבא מבית כזה - וספג בישיבה את תחושת קדושת החגים והתוכן שלהם, באמת יכול להרגיש "מתענה" כשאין לו אוירה שמרגיש קשורה לזה אז. דומני שמי שלא חווה/חוותה את הנושא הזה - אינו יכול להביע דעה בענין (לא קראתי את התגובות האחרות). זה לא חוכמה שמי שדברים אלו לא "בנפשו", יאמר שזה לא כ"כ חשוב וכו'..  זה לא כך. בשבילו זו ממש המהות. זו החִיות שלו. כשמתבגרים יותר, עם השנים, כבר מרגישים עם "מאגר" גדול מההווי התורני, ואז קל יותר להתחשב מידי פעם גם בנתונים אחרים. הוא עוד בשלב של בניה עצמית.

אחרי שמבינים אותו לגמרי - יש מקום לראות את הצד הנוסף.  הצד הנוסף הוא ההורים, מה שהם השקיעו בו, יכבודם, הרגשתם, והנתינה גם להם ע"י שתהיו שם - בנסוף לבריאות שבשמירת קשר טוב איתםף שאחרי הכל זה גם תורם לכם, גם אם ברגע זה הוא עדיין לא כ"כ רואה את זה.

ולכן, אני מציע שתשוחחי איתו. תגידי לו שאת מבינה אותו לגמרי, את מבינה שהוא צריך את הצד ה"רוחני" של החגים, ממש בפעל. ותאמרי לו: אבל תראה, סה"כ ההורים שלך מאד טובים ואוהבים. הם רוצים שנהיה איתם, רוב החגים זה לא כך. ולבד לא יהיה לנו כ"כ שמח. בוא נלך לשם ואתה תהיה בתוך ה"עולם הפנימי" של שמחת הפורים שלך, ותחליט שאתה משפיע קצת מהאוירה לשם. הרי אנחנו בהתחלה; עם השנים זה יכול לגרום שגם אצלם, מתוך ההזדהות איתנו, תהיה יותר "אוירה", ישמחו בה. נתכוין לשם מצוה, לתת. אתה "תנשום עמוק" - ונלך אליהם.

בנוסף, אני מציע שתתכננו שאחרי/לפני שאתם שם - תגיעו גם למשפחה שלך, אולי לרבנים שלו וכד'.

שיהיה לו גם פורים כמו שהוא רוצה (פורים, אצל מי שבאמת חווה את זה כראוי - זה לגמרי לא "שולי"..) אתם יכולים לתכנן עם 2 המשפחות זמני סעודת פורים, ולהיות קצת "ניידים", זה דבר די מצוי. לא צריך לדווח להם שאתם נוסעים עוד. תחלקו את הזמן. הצלחה רבה.

וזו לא בעיה מצחיקה... ואשריו שזכה  להתחתן עם "בת תלמיד חכם"...

כמו שאמרת את שונאת את מקום מגוריך ולכן כל פיתרון אחר ניראה לך אידיאלי,אולי עדיף שתתרכזי בלמצוא חברות ופעילויות במקום שאת גרה בו.

כך גם יהיה להם קשר עם בנם ולא ירגישו שהוא מתרחק וגם הזמן שחשוב לו האוירה יהיה לו את האוירה שהוא רוצה.

ובלי קשר זה נחמד לעשות חגים בבית גם בתחילת הנישואין ולא לחשוב שלבד זה דיכאון אלא ליצור שגרת חג שלכם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.