אני לא חושב שהוא הנושא

ברור שהלכתית הקב"ה מעדיף שתלכו להורים שלו, אלא אם כן יש שם פריצות\הוללות וזה יגרום לו לעשות עבירות

אבל לפי ההרגשה שקיבלתי מהסיפור לא נראה לי שהנושא הוא הקב"ה

פשוט לא נוח לו שם.

לא כיף לו, מזכיר לו דברים מעצבנים, הוא שונא את האווירה. ולא בא לו להרוס לעצמו את הפורים

הוא מדבר בדיוק כמוך - גם את לא רוצה להישאר בבית כי יהיה אווירה עצובה שתהיו לבד בישוב דפוק, ואצל ההורים שלו יש אקשן, וכיך להיות אצלם

כך שיש לנו כאן ניגוד אינטרסים רגיל בין שני בני זוג, שצריך ללבן ביחד ולראות מי מוותר כאן

אל תכניסו את אלוקים למריבות שלכם, הוא לא צד בענין.

(אולי אני מדבר שטויות מוחלטות, אבל זאת ההרגשה שקיבלתי)

דבר ראשון, הקדמה ששכחתי לכתוב, בהדרכת כלות שלי הדבר שהמדריכה חזרה עליו הכי הרבה זה "תלכי אחרי בעליך בכל החלטה, תכבדי אותו, תתמכי בו ורק ככה תזכי לזוגיות מאושרת" וככה אני נוהגת בכל ההחלטות שלו אני תמיד שמחה איתו ומקבלת את דעתו (הוא באמת בנאדם חכם ומוכשר ככה שזה לא כזה קשה..). גם לגבי הפורים הזה אמרתי לו- מה שיעשה לך הכי טוב אני איתך. זה לא הנקודה, אנחנו לא רבים על דברים כאלה. זה פשוט הרגיש לי שאולי הגיע הזמן להעיר את תשומת ליבו לזה שהוא מגזים ושאולי יש פה פגיעה בכבוד ההורים

אז בואי ננסה להפריד

את אומרת בסעיף אחד שבשבילך אישית זה קשה ועצוב, ובסעיף שתים שאת מפחדת שזה לא בסדר

קיבלת הדרכת כלות מצוינת, ואת מכבדת את בעלך. 

אני אישית יותר חושב בכיוון של פתיחות, לומר לבעל בדיוק מה שאת חושבת ומרגישה, יחד עם נתינת כבוד. לא?

אם יש לך חשש שיש כאן בעיה תורנית, פשוט תעלי את החשש לפניו, ותשדרי לו - אני רק מעלה טענה, בכל מקרה אני אקבל מה שתחליט.

ולדעתי חשוב גם לומר לבעלך שזה מבאס אותך, כי אני מניח שזה אחד מהשיקולים שחשובים לו... והוא לא יכול לנחש.

אבא של בעלי דווקא בשנים האחרונות מתחזק ורוצה לשמוע דברי תורה וזה חשוב לו, והאווירה שם היא לא של הוללות (אשכנזים...) ולא יושבים ומרכלים או משו כזה, פשוט זה לא אווירה של ישיבה! כמו ברוב הבתים...

גם אני הייתי קצת כזה, יותר דוס מההורים ומשתדל להתרחק מהם

זה הרבה פעמים עניין של בגרות, לדעת להכיל את השונה ממך

זה אפילו קשור להתפתחות מוחית שמתרחשת באמצע או סוף שנות העשרים

עם השנים יש סיכוי טוב שהוא ילמד לכבד את ההורים שלו

ולא להרגיש מאויים מהם או ריחוק. 

אז לפעמים צריך קצת סבלנות. שיעור ה זה צעיר....

וברור שלא תגידי לו כלום, כי זה רק יפגע בו. הוא ילמד לבד או שלא ילמד בכלל. 

אבל את כן יכולה להראות לו שאת אוהבת את המשפחה שלו, זה אולי יכול לעזור. 

בקשר לפורים, יכול להיות שיהיה לך קשה, 

אבל אם תדברי על זה עם בעלך, תסבירי לו שאת מקריבה בשבילו בשמחה\

ואז אולי תוכלו לבנות לו"ז פורים זוגי, שיתן לך בו מקום

ויניח לצד השני....

ופעם באמת היה פחות קרוב אליהם (בעוונותי דיברתי איתו על זה.. ממש מיותר). כשנולד לנו הבכור הוא התקרב אליהם. הוא אמר שפתאום הוא הבין מה הוא בשבילם ומה הם עשו בשבילו. ונראה לי גם הקטע של להיות הורים הוסיף קשר. בכל אופן בעניין הקשר שלו עם ההורים שלו - קחי את הזמן... בדרך כלל זה בא...

ואת יכולה מצידך להתקשר אליהם לפני חגים או אפילו ביומי שישי מדי פעם לאחל שבת שלום/חג שמח. מן נימוס וכבוד שכלה חולקת לחמותה. בדרך כלל זה ממש משמח.

אצלנו המצב הפוך, אני זאת שבבעלי מתעצבן על כך שאני לא מספיק מכבדת אותם זאת אומרת שלא מגיעה מספיק וכולי.

ואני ממש מרגישה שמתעלה אליו צודקת, תמיד אני אומרת לו מה הקשר שלך לזה?למה גם אני נכנסת לך לתוך היחסים עם ההורים שלך?

תראי זה , ממש קשה לחזור כל פעם למשפחה שכל העולם שלה שונה משלך,

אני מזדהה עם בעלך לגמרי.

יש כל כך הרבה התמודדויות, כל כך הרבה אי הבנות, אצלנו גם יש הרבה דיבורים על חרדים ורבנים וכל מיני דברים שנמאס לי לשמוע,

במשפחה המורכבת יותר יש נשים שממש מתאמצות למשוך גברים שאופן מעצבן, בנוסף לזה שהן יפות,

אז תאמיני לי! גם לי כואב שאני לא יכולה ללכת לשם יותר ממה שהייתי רוצה, אבל נמאס לי שלא מבינים את העולם שלי, שכל דבר הוא בעיה, התפלספות,

אין לי מי שמבין אותי שם,

אז חלאס,

למה התחתנתי? אני תמיד אומרת לבעלי שאני חלמתי לעשות הכל בבית שלנו,

לכי תדעי איזו סעודת פורים מדהימה הוא יארגן לך?

לדעתי, אם תסבירי לו שזה לא קשור להורים שלו, אלא לזה שלך, קשה ביישוב, אז הוא יעשה מאמץ כדי לשמח אותך!

דברי על עצמך בלבד, לא עליו!

כל הכבוד לך שאת מעריכה ומסתדרת עם הורים של בעלך

זה לא כל כך פשוט. שתמשיכי ככה

ואני רוצה לומר כמה דברים.

א. לא יודעת מי היתה מדריכת הכלות שלך, אבל העיצה שהיא נתנה לך היא נכונה חלקית מאוד מאוד. אם אישה (או בעל, לא משנה) כל הזמן מוותר, ומקבל את דעת הצד השני בלי שיש שיחה, דיון, הקשבה וחשיבה משותפת- אז זה מתכון בטוח לתסכולים וכעס פנימי. את לא צריכה להנהן על כל החלטה שלו. לא שאת צריכה להתנגד לכל דבר, אבל צריך שההסכמה שלך תבוא ממקום אמיתי, ואם היא לא באה ממקום כזה- אז היא לא אמיתית, ומה עשית בזה? שום כלום. את רק משחקת אותה כאילו את מסכימה וההצגה נמשכת... סליחה שאני מתארת ככה. גם אני הייתי בסרט הזה. לכן אני מרשה לעצמי לדבר ככה.

ב. אם את מרגישה שאת כן רוצה להיות אצל ההורים שלו, אז הדבר הכי נכון זה קודם כל לדבר על זה איתו. לשבת רגוע ולהעלות דברים. גם יכול להיות שלא הכל יעלה בפעם אחת. אנחנו לא רובוטים. לי עלו דברים רק אחרי 5-6 שנים של נישואין. אבל ברגע שהקושי עולה, אפשר לחשוב ביחד על פתרון, ולו חלקי.

גם אני לא כ"כ אוהבת את האווירה אצל המשפחה שלו- בדיוק כמו שתיארת. אני מנסה להתנתק קצת מהרכילויות והדיבורי- חול, ולפעמים מצליחה ולפעמים לא. 

אבל, וזה אבל גדול גדול- יש מצוות כיבוד הורים!!!! וכל מי שחשב שזו מצווה שהיא ברורה מאליה, שצריך לכבד את ההורים- אז עכשיו יבין למה זה כתוב בתורה בכל זאת....כי עם כמה שאנחנו צדיקים ודוסים- אנחנו שוכחים את המצווה הזאת כשקשה לנו לעשות אותה. אני שוב כותבת בחריפות כי היינו בסרט הזה לפני פסח מתישהוא.

חשבנו לא לנסוע למשפחה שלו וכ"כ רצינו לעשות סדר משלנו, כמו שאנחנו רוצים, וב"ה שהאיר את שכלנו ברגע האחרון והבנו שזו טעות מטופשת לא לנסוע. אז באנו מוכנים- דברי תורה, משחקים לילדים ומבוגרים, חידות בציורים וקטעי הקראה.... באמת. והיה סדר מקסים.

אז לשכנע את בעלך ולנסוע בכח- זה וודאי לא אפשרי, אבל לדבר, להבין, לפתור- זה בכיוון. זה אתגר בשבילכם, כזוג , איך להסתדר ולהבין אחד את השני וגם איך להתמודד עם בעיה שתלווה אתכם עד 120 בע"ה.

והפתרון יכול להות יצירתי מאוד- לבוא לשבת ולליל פורים ואז ביום עצמו להיות בבית, להזמין את המשפחה אליכם, ואז זה כבר שונה, אולי לבוא בשושן פורים ולבלות יום ביחד- קיצור- יש הרבה רעיונות. אבל העיקר זה שאתם תהיו ביחד מול זה, תוך הבנה וקבלה של הקושי.

עו דדבר- יכול להיות שיש זמנים שבהם באמת לא שייך לכם להיות עם המשפחה. אני למשל לא הייתי מעלה על דעתי להיות אצל ההורים שלי בפורים- זה פשוט לא זה....אבל בזמנים אחרים- בטח ובטח. 

זהו, בהצלחה.

תחפשי בגוגל  על כיבוד חותן חותנת  ותיראי שזו מצוה  כמעט כמו לכבד את ההורים של עצמו.  כתוב על משה שיצא לקראת חותנו . וחוץ מזה הוא חייב לכבד אותך כי את אשתו , ולכבד אותך זה כולל לנסוע להורים שלך לא ממש פחות מלהורים שלו .

 ומזה שאת בכלל שואלת רואים שזה מעצבן אותך , זאת אומרת שהוא מעצבן אותך אז איפה כאן הצדיקות ?

 רציתי להגיד משהו על הכלל של מדריכת הכלות , אבל בת 30 כבר כתבה את זה.

לא פוסקים הלכות עפ"י גוגל - וגם לא מנהיגים סוגיות עדינות בחיים עפ"י זה. וגם טעית - כי היא כתבה שהוא דווקא רוצה לנסוע להורים שלה... הבעיה שלו היא עם ההורים שלו.

היא כתבה בעדינות, ברגישות לכל הצדדים. מה שייך לכתוב לה "מעצבן אותך". היא בכלל לא שם. "מעצבן אותך.. איפה הצדיקות".. כך מנסים לחרחר ריב בין איש לאשתו - מזל שהיא הרבה-הרבה למעלה מזה.

וגם מה זה "שלא ישחק אותה צדיק"...  אדם צדיק, שבאמת איכפת לו מעניינם חשובים, ויש לו קושי בהתנגשות של הווי החגים עם השהיה אצל הוריו. יש להניח שבכללי הוא מכבד אותם. זו באמת בעיה - מצויה בדורותינו - וצריכה רגשיות ויצירתיות לפתרונה.

אע"פ שבאמת עם הזמן, כשנבנים יותר, מבינים שה"רוחניות" שבשהיה המשפחתית עם ההורים - יש בה הרבה מאד.

בטח שלא פוסקים לפי גוגל . אבל גוגל מפנה אותי לכל מיני מקורות גם יהודיים לגמרי . אז מה שחשבתי על ההורים שלך שצריך לכבד נכון גם להורים שלו .

 ואותי זה מעצבן לקרוא שמישהו בגלל צדיקות עושה להפך ממה שהתורה מלמדת אותנו לעשות.  אז נכון הייתי צריכה לחכות ולא לכתוב מעוצבנת . שיהיה פורים שמח לכולנו.

ממה שהתורה מלמדת. זה מצב מורכב.

וגם כשגוגל מפנה למקורות, זה לא מספיק; כי זו בדיוק האמנות של פסיקת ההלכה - ושלכן לומדים לכך הרבה - לדעת את השקלול של הערכים השונים. אפילו בתוך מה שהבאת יש מה להעיר מבחינה הלכתית - אבל זה באמת לא המקום (גם לרופא הולכים למרות הנתונים שבגוגל, שאכן יכולים להרחיב את ההשכלה).

[וכמובן ש"משַנה", כי יש הבדל לגבי אשה אם בעלה מטיל "ווטו" על הליכה להוריה כנגד רצונה..]

ויפה שהסקת שלא צריך לכתוב כשמעוצבנים - זה נכון לכולנו; ובפרט כשכותבים לאשה טובה ועדינה בשנת נישואיה הראשונה..

פורים שמח לכולם.

כתוב " עשה לך רב  וקנה לך חבר ... והסתלק מן הספק"  זה אומר שאם יש לנו ספק צריך ללמוד על זה עד שיודעים . ואיך לומדים ? בטח שלומדים אם שואלים ישו שיודעיםשהוא גדול בעניינים של התורה , אבל  כפי שמפרשים גם מחבר אפילו כזה שבדרך כלל יודע פחות , וגם בספרים . 

 אז קודם כל זה אומר שאם יודעים משהו לא צריך לשאול. למשל  יודעים שאחרי שעברו נניח שש שעות מבשר מותר לאכול גבינה, אז לא צריך לשאול כל פעם מחדש.  אם מסתכלים בגוגל ורואים משהו שכתבו  כאלה שיודעים כמו הרב דב ליאור  או הרב נבנצאל , לא כאלה שרק עושים רוח  אז  אני לא רואה שום סיבה שלא לראות לקבל.

 ובכלל כאן כל אחד תורם מה שיודע ומה מרגיש.

המקרה שהבעל מטיל "וטו" לא קשור. הבעל בעצמו צריך לכבד את החותנים שלו . ואם הוא נאחס וכופה את האשה ,אז מתקבל על הדעת שעדין יש לה וגם לו את המצוה לכבד אותם , אבל היא נמצאת במצב של מישהו שאנסו אותו לא לקיים מצוה ולכן היא לא תקיים את מצות כיבוד ההורים אפילו שנחובה לא נעלמה.

פורים שמח לכולם.

כאשר יש שאלה "פשוטה" (כמה שעות אחרי בשר) ורואים תשובה ברורה מרב מוסמך או מספר ידוע - זה מספיק.

אבל כאשר יש שאלה שיש בה כמה מרכיבים וצריך להכריע ביניהם - אז אי אפשר להגיד "ראיתי בגוגל". זה ממש כמו להכריע אם לעשות ניתוח עפ"י אתר רפואה. ולא שייך להתווכח על זה - כי צריך בשביל זה לפחות "להכיר את התחום". ומי שמכיר בצורה כזו, תמיד יחשוב שכך פוסקים, כי אינו יודע שגם איך פוסקים לומדים מתוך שימוש תלמידי חכמים.

אכן, כל אחד יכול לתרום כאן מה שיודע ומרגיש. ולכן גם מי שיודע ומרגיש שעצה מסויימת ואווירתה - בפרט כשבאה כאילו בהסתמך על ה"הלכה" - יכולה לקלקל יחס נחמד רגיל בין איש לאשתו, אז הוא רואה חובה לעצמו להגיב עליה את דעתו והרגשתו.. זה בדיוק מה שעשיתי..

[ומה שכתבת בסוף נכון, אבל לא קשור לטענה. הסברתי שכאן זה לא "מקרה חמור" כמו הדוגמה הזו)

הגישה שלך יפה מאד.

את מכבדת את בעלך ורצונו - ואת מביעה כבוד ואהבה למשפחתו. זה דבר גדול.

אותו אפשר להבין לגמרי. מי שבא מבית כזה - וספג בישיבה את תחושת קדושת החגים והתוכן שלהם, באמת יכול להרגיש "מתענה" כשאין לו אוירה שמרגיש קשורה לזה אז. דומני שמי שלא חווה/חוותה את הנושא הזה - אינו יכול להביע דעה בענין (לא קראתי את התגובות האחרות). זה לא חוכמה שמי שדברים אלו לא "בנפשו", יאמר שזה לא כ"כ חשוב וכו'..  זה לא כך. בשבילו זו ממש המהות. זו החִיות שלו. כשמתבגרים יותר, עם השנים, כבר מרגישים עם "מאגר" גדול מההווי התורני, ואז קל יותר להתחשב מידי פעם גם בנתונים אחרים. הוא עוד בשלב של בניה עצמית.

אחרי שמבינים אותו לגמרי - יש מקום לראות את הצד הנוסף.  הצד הנוסף הוא ההורים, מה שהם השקיעו בו, יכבודם, הרגשתם, והנתינה גם להם ע"י שתהיו שם - בנסוף לבריאות שבשמירת קשר טוב איתםף שאחרי הכל זה גם תורם לכם, גם אם ברגע זה הוא עדיין לא כ"כ רואה את זה.

ולכן, אני מציע שתשוחחי איתו. תגידי לו שאת מבינה אותו לגמרי, את מבינה שהוא צריך את הצד ה"רוחני" של החגים, ממש בפעל. ותאמרי לו: אבל תראה, סה"כ ההורים שלך מאד טובים ואוהבים. הם רוצים שנהיה איתם, רוב החגים זה לא כך. ולבד לא יהיה לנו כ"כ שמח. בוא נלך לשם ואתה תהיה בתוך ה"עולם הפנימי" של שמחת הפורים שלך, ותחליט שאתה משפיע קצת מהאוירה לשם. הרי אנחנו בהתחלה; עם השנים זה יכול לגרום שגם אצלם, מתוך ההזדהות איתנו, תהיה יותר "אוירה", ישמחו בה. נתכוין לשם מצוה, לתת. אתה "תנשום עמוק" - ונלך אליהם.

בנוסף, אני מציע שתתכננו שאחרי/לפני שאתם שם - תגיעו גם למשפחה שלך, אולי לרבנים שלו וכד'.

שיהיה לו גם פורים כמו שהוא רוצה (פורים, אצל מי שבאמת חווה את זה כראוי - זה לגמרי לא "שולי"..) אתם יכולים לתכנן עם 2 המשפחות זמני סעודת פורים, ולהיות קצת "ניידים", זה דבר די מצוי. לא צריך לדווח להם שאתם נוסעים עוד. תחלקו את הזמן. הצלחה רבה.

וזו לא בעיה מצחיקה... ואשריו שזכה  להתחתן עם "בת תלמיד חכם"...

כמו שאמרת את שונאת את מקום מגוריך ולכן כל פיתרון אחר ניראה לך אידיאלי,אולי עדיף שתתרכזי בלמצוא חברות ופעילויות במקום שאת גרה בו.

כך גם יהיה להם קשר עם בנם ולא ירגישו שהוא מתרחק וגם הזמן שחשוב לו האוירה יהיה לו את האוירה שהוא רוצה.

ובלי קשר זה נחמד לעשות חגים בבית גם בתחילת הנישואין ולא לחשוב שלבד זה דיכאון אלא ליצור שגרת חג שלכם.

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)