נראה, נחשוב וכו'...

ולהחליט ביניכם באופן עצמאי.

זה באמת לא נעים - אבל ההורים יתרגלו עם הזמן שכמובן רוצים בקשר טוב עימם, אבל אתם בונים בית משלכם.

אח"כ גם אפשר לומר שאם בעז"ה בעתיד תמצא פרנסה קרוב אליהם, תשתדלו להתקרב.

ותשתדלו לשמוח על הענין העיקרי, בניתוק גמור מזה.

אומר שכל בזמן נצטרך לקבל את התכתיבים שלהם, בנוסף הם פחות דתיים

ולא נוכל להתקדם מבחינה רוחנית כפי שתכנננו אם נהיה על ידם, הם ימררו

עת חיינו.

שאם באמת האמא כך - אז יותר טוב לא לגור על-יד, כי חייבים קצת עצמאות בהתחלה..

ו"בעתיד" - זה לא אומר מתי..

כאשר תהיה נשואים כבר זמן שתרגישו מספיק עצמאיים ובלתי תלויים - וגם ההורים יתרגלו לקשר טוב שאין בו "השתלטות", אז תוכלו לגור גם יותר קרוב, אם תרצו, בלי לחשוש מידי.

אתם שניכם אנשים בוגרים ויודעים מה אתם רוצים מעצמכם.

אם אתם עצמאיים כלכלית, כל ההחלטות בתחומים כלכליים צריכות להיות ללא הפרעות חיצוניות.

כמובן שיש גם צד של כיבוד הורים פה, אבל לא על חשבון הילדים. אתם צריכים לשים להם גבולות ברורים בנוגע לכמה שהם חושבים שמותר להם להתערב בחיים שיהיו לכם אחרי החתונה - ומקום מגורים זה אחד הדברים הראשונים.

ראיתי שכתבת בלנ"ו שישבתם איתם לשיחה וזה לא עזר, מכאן והלאה הכל תלוי רק בכם.

תמצאו מקום מגורים שיהיה לך נוח מבחינת פרנסה, ולארוסתך נוח מבחינת מה שהיא מתכננת לעשות. השיקול של ההורים שלה בא בעדיפות אחרונה אם בכלל.

מזלטוב ובהצלחה.

עלול להגיע למצב ח"ושל אואני או ההורים שלה... האם יש עצה לעקוף זאת?

רק לבקש מהם למצוא פתרון מספיק טוב גם עבורך (בתור מפרנס ראשי)

בגלל שאין להם סיבה מספיק טובה לבקשה שלהם שתגורו לידם (למעט ה-"ככה" שהם אומרים), ההצעה תיפול בשלב הזה.

במקום להתנגד להורים שלה אתם צריכים לשים את הכל על השולחן ולראות ביחד שאין שום אפשרות אחרת, לא מתוך התרסה אלא מתוך שיקולים של "רצון לבנות את הזוגיות" ו-"לגור יחסית קרוב למקום העבודה".

אתם צריכים פשוט לגרום להורים שלה להבין (בהנחה שזה גם מה שארוסתך רוצה) שבשלב הזה של החיים המשותפים שלכם (לפחות עד שארוסתך תסיים את התואר) אתם צריכים לגור ברדיוס מסויים ממקום העבודה שלך... ועד כמה שזה לא נעים להם לשמוע - העיר בה הם גרים נמצאת מחוץ לאותו רדיוס.

ושוב, בלי התנגדות או התרסה, רק הסבר הגיוני ושקול למה אתם פשוט לא יכולים לגור איפה שהם רוצים.

בלי "אנחנו מחליטים על עצמנו עכשיו" או "אני מפרנס אז אני קובע" אלא רק לשקף להם את טובתכם בתור זוג טרי שצריך את השקט הנפשי של עבודה בלי נסיעות ארוכות, של סיום תואר בנחת, של הבניה הזוגית שלכם בשנה/ים הראשונה/ות.

המון הצלחה ומזלטוב.

ואז הוא יעזור לכם להתנהל מול האמא?

נשמע ממש לא פשוט..

באמת כדאי שתלכו לרב שמקובל על שניכם ושהוא ימליץ לכם מה לעשות במקרה הזה. (אפשר גם ליועץ נישואין)

אמא כזו יכולה להרוס את חיי הזוגיות של הבת שלה, לכן כדאי שתהיה לכם (ולבת בפרט) תמיכה נוספת ממישהו שמבין בתחום.

להם רב

גם רבנים שהם יועצי זוגיות יוכלו לייעץ. זו שאלה שעולה להרבה זוגות. (הפער בין דרישות ההורים לבין הזוג)

דברו עם רב כזה. אולי הוא יתן לכם עצה מתאימה. (כאן מן הסתם לא כתבת את כל הנתונים. ליועץ תוכלו לפרט יותר והוא יעזור לכם יותר)

ובקשר לאבא- אולי בכל זאת כדאי לדבר איתו. אולי אם הוא יסכים אתכם, לארוסתך יהיה קל יותר לעשות משהו שאמא שלה לא מסכימה איתו, כי היא תרגיש שלא כל המשפחה שלה יוצאת נגד, אלא רק האמא (כלומר, חלק מהמשפחה כן מסכימה)

וככל שתתרחקו מהם כן יטב לשניכם.

אם תגורו שם והיא כנועה לכל השגעונות של הוריה אתה יכול לצפות להמשך מעורבות עמוקה שלהם בחייך.

אין מצב שתגורו לא פה ולא פה?

כי אז זה יצור פחות התנגדות..

לחשוב על מקום שטוב לשניכם וקרוב לעבודה.

תנסה להבין רגע את הוריה, בדר"כ הבת רוצה לגור ליד הוריה (משו מימים עברו.. לא באמת היום עושים את זה)

ופתאום לגור ליד הורי הבעל. 

וכפי שאמרת, את לא הולכים לפיהם מבחינה רוחנית, שזה משו שקשה להם גם ככה. שהבת לא כמו הוריה,

אז עוד להתרחק מהם מגורית.

אני מבינה אתכם מאוד מאוד, ומזדהה מהצד השני.. ואם ארוסתך רוצה, היא מוזמנת באישי.. 

אבל- צריך להיות מאוד חכמים.

ולזכור- קידוש ה' זה גם ובעיקר במשפחה.

לא שווה לא לכבד אותם. זה מצווה חשובה בשבילכם. (ולא משנה אם "מגיע" או "לא מגיע" להורים)

תנסו להיות רגועים ולחשוב על הדברים.

ובוודאי לא לגור ליד הוריה, כמו שרשמו כולם. זה יכול לעשות רק נזק.

כוחות...

שלום,

לא כל כך מסכימה עם קודמיי.

בחור שמנסה לשכנע בחורה ללכת נגד דעת הוריה. לא בטוח שההמשך יהיה לו קל. זה רק ילך ויסתבך.

בהתחלה צריכים כמה שיותר שהבחורה לא תגיד דברים נגד הורי הבחור ולהיפך. כי ברגע שיהיה שעת משבר או חילוקי דעות ביניכם, זה יצוף שגם אתה לא מעריך את הורי...

אם יש אפשרות לנסוע למקום העבודה מעיר הורי האשה ( שעה נסיעה - מקובל) ברור שכדאי לשקול זאת היטב.

אם לא צריך להסביר זאת להורים, אך בשיחה איתם להבהיר שהיינו מאוד רוצים לגור לידכם אך טכנית כרגע זה לא מתאפשר אולי בהמשך.

כמובן שלגור באותו עיר אין הכוונה באותו בניין. העיר גדולה ודווקא אז הם לא יכנסו לכם לחיים.

ממליצה בחום לשקול זאת שוב ולא לנסות ללכת בכוח נגד רצונם, זוהי רק ההתחלה יש עוד הרבה דברים בדרך ולא כדאי מראש להסתכסך.

בהצלחה! נסה להבין שהבחורה רוצה אותך אך ליד הוריה כדי לא לפגוע בשניכם.

אלא לשאול את כלה על מה לדעתה אתם מתכוונים לחיות ואיך אתה אמור להגיע לעבודה. כך שזו תהיה החלטה שלה ולא וויתור לחתן או לאימא

שתחשוב בעצמה מה היא רוצה ולמה בכלל צריך לגור ליד הורים הרי אפשר להתארח בשבתות וחגים או להזמין אליכם

ועוד משהו- אם אימא תרצה להשתלט אז מרחק לא יפריע לה,היא תיקח אוטובוס ותגיע אז צריכים לדעת למצוא איזונים נכונים

ואולי בכלל לא להגיד להם איפה שכרתם דירה

אחר כך תגידו שלא הצלחתם למצוא דירה בעיר שלהם או שבעל דירה ביטל ברגע אחרון או מצאתם דירה ואז התברר שחייבים להדביר שם או פגם אחר- משהו שאימא תאמין בזה

אם אשתך לא מבינה שעם כל הקושי היא אמורה לעמוד מולה יחד איתך,

ולא מולך יחד עם אמא שלה, אז חבל על הזמן שלכם.

אם רעייתך אינה פיקס ו 100% איתך חבל לך על הזמן

מה גם שאני חושבת שאם מבפנים היא מרגישה חזקה לגבי הקשר, היא תתמודד יפה וכפי שצריך.

לעיתים, בגלל שהתחושה הפנימית לגבי הקשר רעועה, אזי קשה להתמודד עם ההורים. ולפעמים משליכים את הקושי עליהם...

ארוסתך מסכימה איתך בקשר למקום המגורים אבל קשה לה לעמוד מול אמא שלה?!

או שהבעיה היא שהיא נגררת אחרי אמא שלה ולא יודעת מה להחליט?!

אם זאת הבעיה הראשונה אז אולי אפשר שתסכמו ביניכם שתלכו לדבר עם האמא ואתה זה שתדבר ותגיד שהחלטתם ביחד ש... אבל חשוב מאוד שאתה וארוסתך תסכימו על זה מראש ושהיא לא תעבור במהלך השיחה להגן על דעת האמא ואם יהיה צורך להגן גם על דעתכם.

ואני גם מצטרף להצעת קודמי שאמרו שלא צריך להגיד לה ישירות שרתם לא רוצים לגור לידה. אלא ש: כרגע יהיה לכם יותר נח ליד מקום העבודה שלך וכו' וכו'.

זאת אומרת אם תגורו ליד ההורים שלה , ואתה פיקח אז תצליח  בכל השנים שיבואו למצוא כל מיני דרכים לצאת מהמון מצבים כשהאמא שלה תירצה להיכנס לכם לנשמה. זאת אומרת אם אתה סופר סופר פיקח.

 אבל אם אתה חכם. אתה צריך  להגיד  בנימוס  ובכבוד "אני נורא רצה שכולנו נחיה בשלום ובהבנה אז בואו נעזוב את הנושא הזה שלא תורם", "נראה לנו שבס"ה טוב לנו  לגור איפה שנראה לנו שיהיה לנו טוב" , "בואו תשאירו את הענין הזה , לדבר על זה זה לא תורם " , " בואו נתקדם, על  הענין הזה של איפה לגור כבר חשבנו ולמה לקלקל סתם את מצב הרוח"  וכו' וכו'  הכל בנימוס ובכבוד אבל  בלי להסכים אפילו לדון על זה.  וחס וחלילה מלהגיד להם מה  שאלעד כתב :אמא חזקה + בת חלשה = עו"ד טוב ".  לא להגיד, רק להפנים  שאלעד רואה את מה שצפוי לכם אם  תוותרו עכשיו. 

 שיהיה בהצלחה

ליד אמא שלה. ככה זה בנות ,תמיד גרות בקרבת האמא לפחות בהתחלה.

לא לקחת את זה בחשבון? מה נולדת היום? ככה זה מנהגו של עולם, רוב הבנות בקירבת האם.

מסכנה הבחורה במקום להגיע שמחה לחתונה אתה משגע אותה.

אתה לא יודע מה היא עברה כל החיים עם ההורים שלה, אולי היא כרגע לא יכולה לסרב להם?

בקיצור ההיתי ממליצה, אולי לשכור דירה בקרבתם, ונגיד אחרי חצי שנה לעבור, בלי להגיד להם מראש שזה מוגבל לזמן. אתם באים לגור לידם, אחרי חצי שנה תעברו.

אני חושבת שמגיע לבחורה לגור קצת בקירבת האמא אחרי החתונה כי גם ככה יש הרבה קשיים לעתים בהתחלה.

ולבוא לחתונה במצב , שיש כבר עימות כל כך רציני על דירה זה ממש לא בריא.

עד כמה.

ולך 'אין כמו אמא' במקום לצאת בהתקפות חסרות בסיס

לכי תלמדי קצת הסטוריה מה היה בכל הדורות בכל קהילות 

ישראל, האשה הולכת אחר הבעל, גם בלי כל הטעמים שנתנו

ע"י 'הלוי'.

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לא 

מכאן אתה למד עד שלא יקח אדם אשה אהבתו הולכת אצל הוריו, לקח אשה אהבתו הולכת אחר אשתו, שנ' על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכי יעזב איש את אביו ואת אמו ממצות כבד, אלא שאהבת נפשו דבקה אחר אשתו, שנ' ותדבק נפשו בדינה, ואומ' ודבק באשתו והיו לבשר אחד 

וזה מדרש תנאים, אז מי אנחנו שנחלוק?

היא התכוונה שרק על האיש נאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו"

ולא כתוב "על כן תעזוב אישה את אביה ואת אמה", כי אשה קשורה להורים שלה גם אחרי החתונה

נכון?

היא הביאה פסוק וחז"ל במדרש אמרו בדיוק הפוך, הם אמרו שהאיש לא

יכול באמת לעזוב את אביו ואמו שהרי הוא חייב במצוות כבוד הורים גם 

אחרי החתונה מה שאין כן האשה הפטורה ממצוות כבוד הורים אחר

החתונה והנה דברי השו"ע:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ 

סעיף יז
אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, יט לפיכך היא פטורה בכבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת. 

ועל כן המדרש אומר שכוונת הפסוק היא אחרת, לא שיעזוב את אביו ואמו שהרי

אינו יכול באמת לעשות זאת, אלא שמבחינת אהבתו הוא ישקיע אותה יותר באשתו.

בתחילה אמרת שהבעיה היא הפרנסה שקשר למצוא בקרבת הוריה. כמו כן, טענת שיש חשש שהאמא שלה "תשתלט" ותתערב בחייכם.

כעת - ובהודעה שקודם - הוספת ש"אשה הולכת אחר בעלה"..

אלו דברים שונים לגמרי.

כאשר אתה מבקש פה עצה, צריך לדעת שהיא לפי הנתונים שכאן; את כנותם אתה צריך לבדוק היטב.

כלומר: אם אין איך להתפרנס בקרבת הוריה - זו באמת בעיה.. מה אפשר לעשות...

אמא שעתידה להתערב בכל פרט בחייכם מתוך "שתלטנות" בעלמא - כנ"ל.

אבל כבר ראינו גם מציאויות אחרות: שאיש רוצה, ל"ע, פשוט "לנתק" את אשתו מקרבה למשפחתה, כי הוא רוצה "לשלוט" בעניינים. והמשפחה שדואגת לביתם, מרגישה בכך ורוצה להיות עם "עין פקוחה"..

לכן, צריך לדעת, שאין לדברים הללו כל קשר עם זה ש"אשה הולכת אחר בעלה". אשה הולכת אחר בעלה - זה במנהגים. כמו כן, אם באופן טבעי, בנטיית ליבה, מאהבתו והערכתו - ומתוך כיבודו אותה בכנות - היא הולכת "אחריו", מה טוב ומה נעים.

אבל לכך אין כל קשר עם מקום מגורים.  אדרבה, מצינו הרבה שהיו גרים בקרבת הורי האשה. וזה באופן טבעי: אשה קשורה לא פעם להוריה במובן של הצורך הממשי, יותר מאשר איש.

אין כל ענין להזיק לקשר של אשה אל הוריה - אלא שיש ענין בבנין עצמאי של הבית, וכיוונו הרוחני, ובלבד שזה יהיה בכנות כיוון משותף לשניהם, חיובי - ולא נסיון שיש בו משהו "כחניות" של האיש, כנ"ל.

אשר על כן, אין כאן כל מקום לציטוטים הנ"ל, לאף כיוון. לא דנים פה בדרשות - אלא בדרך בריאה לבנין מעשי ורוחני של בית.

והדרך, לענ"ד, היא - לשמור על קשר טוב עם ההורים. הרי רואים שיש לה קשר טוב איתם; יש להם השפעה. אתה לא מתחתן על-דעת לנתקה מהם, ואין לך רשות לעשות זאת - ואל תחפוץ בכך.

אתם צריכים לשדר להם יחס אוהב ומעריך - כמו שהם. הם גידלוה - תודה רבה. 

אתם רשאים לבנות בית עם כיוון משלכם - זה לא סותר כיבוד הורים. והכיוון צריך להיות מרצון אמיתי וחופשי של שניכם כאחד.

אחר כך, יש מקום על סמך נתונים אלה - לבדוק בכנות היכן יותר כדאי לגור. ללא כל "כוונות נסתרות" של "כנגד", או "דרשות" שאין להן מקום בנוגע לנושא זה.

יש להניח שאם הייתם מראש ניגשים כך, גם ההורים היו פחות מודאגים.

שוב - קשה לדעת מפה מה ה"נקודה". אבל יתכן שאתה צריך לעשות "ריוויזיה" של כל הגישה. ואם אין ממש בעיות פרנסה לא ניתנות לפיתרון, אפשר לגור גם במקום שהוא די בקרבה להוריה ולא ממש (אם זו עיר גדולה - אז צד אחר. ישוב, אז ישוב בקרבת מקום וכו'). כלומר: מספיק כדי שיוכלו לבקר מידי פעם, ולא יותר מידי שתיווצר התערבות מתמדת.

אבל קודם כל - תיקון יחס הלב, שלך, לפני הכל.  מתחתנים מתוך קבלה שזו משפחתה ואינך הולך לקלקל לה את היחס הטוב איתם.

זו ענ"ד.

לכל מי שיאמר מה שרצית מראש לשמוע,

חבל שתתייעץ כאן.

מוטב תחשוב על מה שכותבים - איש כאן לא רוצה ברעתך.

שמע מה שאומרים אנשים מנוסים - ותבדוק היטב האם אתה אכן נזהר מכל הפרמטרים שמזהירים מהם.

הספיקה הכותרת, במחילה, וגם התוכן לא מראה על הכרה כ"כ "מבוגרת" של המציאות..

א. מה זה "תתבגרו"?...  שיטה משונה להבעת דעה. אדם חושב שכל האמת איתו ומי שאומר אחרת פשוט "צריך להתבגר"?...

ב. מי שחושב שהוא "יגלה סוד קטן" לכולם,  ושכולם "חיים באותו סרט הזוי" וש"נשבר לו שכ"כ הרבה זוגות חושבים כמו ילדים  קטנים" (חוץ ממנו?..) ושכולם צריכים "קורס חובה לקראת נישואין", ושבגלל שהוא "כמעט נקלע" לאיזה "מצב עגום" אז זו הבעיה היחידה שיכולה להיות קיימת - 

הוא עצמו צריך להתבגר, ויפה שעה קודם; בוודאי קודם ייעוץ חד לאחרים.

ג. אני מניח שאני מבוגר ממך בהרבה.. וגם אחרים שכתבו פה, תתמתן לפני "ציונים" לאחרים (ובלשונך: "תתבגר"...).

ג. קראת את נושא השרשור? לא דובר פה כלל על איזו "תלות מוחלטת" בהורים, לא על מישהי שרוצה לגור על ידם כי ככה היא רגילה, וגם לא על תלות בפרנסה מהם.

הקיצור, שום דבר ממה שהתייחסת אליו. לקחת נושא שכפי עדותך היה לך קושי איתו - והשלכת על זה. אולי בגלל שזה כואב לך - באת לכלל טעות.

פה מדובר לא על זוג ש"מגבים אחד את השני" בהחלטה משותפת - אלא על מישהו שרוצה שיגורו ליד הוריו ולא ליד הוריה, שרוצה שאשתו תבין שהוריה הם "צרה צרורה" בנושא הזה, שרוצה להיתלות ב"מקורות תורניים" שאינם קשורים לנושא, כדי לשכנע שאשתו צריכה  לגור היכן שהוא רוצה.

אשה שגרה קרוב להוריה, כל זמן שאינם מתערבים בוטה בחיים זה יפה וטוב. נישואין זה לא שנאה וגט-כריתות לכל המשפחה שמסביב. מי שחושב כך - שלא יתן מוסר לאחרים על התבגרות. זו הגישה הכי ילדותית.

אכן, צריך גם להיזהר מתלות

ומי שמכיר קצת את העולם - יודע שהיו גם הריסות שסימנן הראשון היה הניסיון לנתק את האשה מסביבתה..

אז קלקולים יכולים להיות לכל הכיוונים - ואיש לא יכול לדעת דרך כאן, במה מדובר מקרה זה.

על כן, הוזהר האיש שידע להבחין היטב, בין נסיון לבנין עצמאי של הבית, הדדי, מצד שניהם, ואי תלות, תוך כיבוד ואהבה של ההורים - לבין נסיון ליצור סכסוך בין האשה להריה, ו"לנתקה" בכח מהם מתוך "דרשות" שלא ממין הענין..

[אם היתה כותבת אשה שעברה נסיון קשה מצד זה, מן הסתם היתה כותבת בדיוק כמוך - לכיוון ההפוך..  החוכמה כשמייעצים, זה לא לומר מה שהיה טוב לי - אלא להביא בחשבון את היכרותי/אי היכרותי, את המציאות אליה אני מתייחס כעת]

ואפשר בהחלט, גם לשמור קשר טוב ומכבד עם הורים - וגם לבנות בית באופן עצמאי. מי שאצלו זה סותר, צריך לבדוק האם זה מחולשה לעמוד מול התערבות לא-מוצדקת של הורים, או מאי הבנה של עצמו איך בונים בית בעדינות.

נטען ע"י הנ"ל שהפסוק אומר שצריך לגור על יד ההורים,

וטענה זו דחיתי, זה לא אומר שזו הסיבה המנחה אותי,

השבתי לכל הטענות שלך כבר לעיל, עיי"ש,

רק אוסיף דבר אחד אני באמת מתפלא איזו נבואה שרתה עליך

כדי שתבין את כל הנ"ל מתוך דברי, ממש רוב הדברים שכתבת

ממש לא עלה על דעתי, לדוגמא לא עלה על דעתי לנתקה מהוריה,

ושלא יהיה לה קשר טוב עם הוריה.

פורים שמח

התכוונתי למה שכתבת בהודעה לפני כן, שאשה הולכת אחר בעלה..

ואני לא בא "לטעון" שום טענות ו"נבואות".. אתה חושב שמישהו משלם לי על זה?...

כתבתי לך שתבדוק בתוכך היטב ממה זה בא. זה הכל.

כתבת לפני כן בסגנון חריף על הוריה. נכון שלפעמים באמת יש אמא שרואים שהיא רוצה "להשתלט" וכו' - ובאמת צריך להיזהר מזה.  אבל בהיות שנשמעו אפשרויות לניואנסים נוספים מתוך כתיבתך, וכבר ראינו אנשים שממש "לשם שמיים" קלקלו יחס בין אשה להוריה וכו', וזה לא יצא טוב - ולפעמים גם לא חשו שיש מוטיווציות נוספות בתוכם - על כן הוצע לך לבדוק היטב ובכנות אצל עצמך את ה"מרכיבים" לענין.

איש כאן לא יוכל לדעת במקומך מה שקורה בתוכך.

לטובתכם - למצוא את הנוסחה הנכונה גם לקשר טוב ומכבד אל ההורים, הם הוריה; וגם ליכולת שלכם לבנות ביחד בית לפי רוחכם, באופן עצמאי, עם כבוד ואהבה לסביבה.

כשרוצים את זה באמת - זה הרבה פחות מסובך ממה שזה נשמע. אם זוג מתנהלים באחוה ורעות וכבוד - גם הורים מסתגלים תוך זמן-מה שהם אכן כבר משפחה בפני עצמם.

הנקודה החשובה היא שהבת עדין ב"שליטת " ההורים שלה ולא יכולה מולם

מה שיכול לגרום להרבה מריבות בהתחלה מול הוריה גם אם לא תגורו ממש רחוק

אני ממליצה בחום רב ללכת להתיעץ עם יועץ נישואין 

זה חשוב מאוד בעיקר לנקודה הזו שהבת תקבל כוחות לעמוד על שלכם מול הוריה 

ושיהיה בהצלחה ובמזל טוב 

בס"ד

קודם כל מזל טוב!

הצטערתי לשמוע על הקושי עם האמא, שיוצר קושי גדול על תחילת הדרך.

כתור אדם שנשוי הרבה שנים, וגם סובל מחמות מאוד עקשנית,

שהתערבה הרבה שנים בחיי הנישואין(וכמעט גרמה לגירושין...).

-לגבי השאלה היכן לגור, חשוב לדבר עם ארוסתך, לדון ביחד על הקושי שלך-מרחק,

ושלה -לחץ מצד האמא, בנוסף ללחץ של כלה לפני חתונה(אתה בטח יודע...).

ברגע שתגיד לה שאתה מבין את הלחץ שלה, והקושי שלה לעמוד מול האמא,

אתה מוריד ממנה הרבה לחץ, ומיקל עליה מאוד.

אני מניח שהיא תלך לקראתך, אולם חשוב שתשאל איך תוכל להקל עליה להתמודד עם הלחץ

להדגיש שאתה איתה ותתמוך בה, וכמובן מוכן לוותר קצת כדי לעזור לה(יותר ביקורים אצלם אם צריך וכו...).

-הנקודה היותר חשובה, היא הבעיה לטווח ארוך.

אם כבר בהתחלה, אתה מרגיש שהחמות קשה, וכנראה אשתך גם פוחדת ממנה,

צריך לחשוב איך להתמודד עם זה, ושלא תתערב יותר מדאי בחיים שלכם, היות וזה יכול ממש להרוס את הקשר,

במיוחד כשקשה לארוסתך לאמר לה לא.

אני חושב ששוה להתייעץ עם מישהו מקצועי על התמודדות זוגית נכונה(ייתכן שתגלה גם טראומות של אשתך הקשורות בזה).

עכשיו הבעיה קטנה, אבל מניסיון, כשלא מטפלים זה הופך לבעייה מאוד רצינית.

-

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?