נראה, נחשוב וכו'...

ולהחליט ביניכם באופן עצמאי.

זה באמת לא נעים - אבל ההורים יתרגלו עם הזמן שכמובן רוצים בקשר טוב עימם, אבל אתם בונים בית משלכם.

אח"כ גם אפשר לומר שאם בעז"ה בעתיד תמצא פרנסה קרוב אליהם, תשתדלו להתקרב.

ותשתדלו לשמוח על הענין העיקרי, בניתוק גמור מזה.

אומר שכל בזמן נצטרך לקבל את התכתיבים שלהם, בנוסף הם פחות דתיים

ולא נוכל להתקדם מבחינה רוחנית כפי שתכנננו אם נהיה על ידם, הם ימררו

עת חיינו.

שאם באמת האמא כך - אז יותר טוב לא לגור על-יד, כי חייבים קצת עצמאות בהתחלה..

ו"בעתיד" - זה לא אומר מתי..

כאשר תהיה נשואים כבר זמן שתרגישו מספיק עצמאיים ובלתי תלויים - וגם ההורים יתרגלו לקשר טוב שאין בו "השתלטות", אז תוכלו לגור גם יותר קרוב, אם תרצו, בלי לחשוש מידי.

אתם שניכם אנשים בוגרים ויודעים מה אתם רוצים מעצמכם.

אם אתם עצמאיים כלכלית, כל ההחלטות בתחומים כלכליים צריכות להיות ללא הפרעות חיצוניות.

כמובן שיש גם צד של כיבוד הורים פה, אבל לא על חשבון הילדים. אתם צריכים לשים להם גבולות ברורים בנוגע לכמה שהם חושבים שמותר להם להתערב בחיים שיהיו לכם אחרי החתונה - ומקום מגורים זה אחד הדברים הראשונים.

ראיתי שכתבת בלנ"ו שישבתם איתם לשיחה וזה לא עזר, מכאן והלאה הכל תלוי רק בכם.

תמצאו מקום מגורים שיהיה לך נוח מבחינת פרנסה, ולארוסתך נוח מבחינת מה שהיא מתכננת לעשות. השיקול של ההורים שלה בא בעדיפות אחרונה אם בכלל.

מזלטוב ובהצלחה.

עלול להגיע למצב ח"ושל אואני או ההורים שלה... האם יש עצה לעקוף זאת?

רק לבקש מהם למצוא פתרון מספיק טוב גם עבורך (בתור מפרנס ראשי)

בגלל שאין להם סיבה מספיק טובה לבקשה שלהם שתגורו לידם (למעט ה-"ככה" שהם אומרים), ההצעה תיפול בשלב הזה.

במקום להתנגד להורים שלה אתם צריכים לשים את הכל על השולחן ולראות ביחד שאין שום אפשרות אחרת, לא מתוך התרסה אלא מתוך שיקולים של "רצון לבנות את הזוגיות" ו-"לגור יחסית קרוב למקום העבודה".

אתם צריכים פשוט לגרום להורים שלה להבין (בהנחה שזה גם מה שארוסתך רוצה) שבשלב הזה של החיים המשותפים שלכם (לפחות עד שארוסתך תסיים את התואר) אתם צריכים לגור ברדיוס מסויים ממקום העבודה שלך... ועד כמה שזה לא נעים להם לשמוע - העיר בה הם גרים נמצאת מחוץ לאותו רדיוס.

ושוב, בלי התנגדות או התרסה, רק הסבר הגיוני ושקול למה אתם פשוט לא יכולים לגור איפה שהם רוצים.

בלי "אנחנו מחליטים על עצמנו עכשיו" או "אני מפרנס אז אני קובע" אלא רק לשקף להם את טובתכם בתור זוג טרי שצריך את השקט הנפשי של עבודה בלי נסיעות ארוכות, של סיום תואר בנחת, של הבניה הזוגית שלכם בשנה/ים הראשונה/ות.

המון הצלחה ומזלטוב.

ואז הוא יעזור לכם להתנהל מול האמא?

נשמע ממש לא פשוט..

באמת כדאי שתלכו לרב שמקובל על שניכם ושהוא ימליץ לכם מה לעשות במקרה הזה. (אפשר גם ליועץ נישואין)

אמא כזו יכולה להרוס את חיי הזוגיות של הבת שלה, לכן כדאי שתהיה לכם (ולבת בפרט) תמיכה נוספת ממישהו שמבין בתחום.

להם רב

גם רבנים שהם יועצי זוגיות יוכלו לייעץ. זו שאלה שעולה להרבה זוגות. (הפער בין דרישות ההורים לבין הזוג)

דברו עם רב כזה. אולי הוא יתן לכם עצה מתאימה. (כאן מן הסתם לא כתבת את כל הנתונים. ליועץ תוכלו לפרט יותר והוא יעזור לכם יותר)

ובקשר לאבא- אולי בכל זאת כדאי לדבר איתו. אולי אם הוא יסכים אתכם, לארוסתך יהיה קל יותר לעשות משהו שאמא שלה לא מסכימה איתו, כי היא תרגיש שלא כל המשפחה שלה יוצאת נגד, אלא רק האמא (כלומר, חלק מהמשפחה כן מסכימה)

וככל שתתרחקו מהם כן יטב לשניכם.

אם תגורו שם והיא כנועה לכל השגעונות של הוריה אתה יכול לצפות להמשך מעורבות עמוקה שלהם בחייך.

אין מצב שתגורו לא פה ולא פה?

כי אז זה יצור פחות התנגדות..

לחשוב על מקום שטוב לשניכם וקרוב לעבודה.

תנסה להבין רגע את הוריה, בדר"כ הבת רוצה לגור ליד הוריה (משו מימים עברו.. לא באמת היום עושים את זה)

ופתאום לגור ליד הורי הבעל. 

וכפי שאמרת, את לא הולכים לפיהם מבחינה רוחנית, שזה משו שקשה להם גם ככה. שהבת לא כמו הוריה,

אז עוד להתרחק מהם מגורית.

אני מבינה אתכם מאוד מאוד, ומזדהה מהצד השני.. ואם ארוסתך רוצה, היא מוזמנת באישי.. 

אבל- צריך להיות מאוד חכמים.

ולזכור- קידוש ה' זה גם ובעיקר במשפחה.

לא שווה לא לכבד אותם. זה מצווה חשובה בשבילכם. (ולא משנה אם "מגיע" או "לא מגיע" להורים)

תנסו להיות רגועים ולחשוב על הדברים.

ובוודאי לא לגור ליד הוריה, כמו שרשמו כולם. זה יכול לעשות רק נזק.

כוחות...

שלום,

לא כל כך מסכימה עם קודמיי.

בחור שמנסה לשכנע בחורה ללכת נגד דעת הוריה. לא בטוח שההמשך יהיה לו קל. זה רק ילך ויסתבך.

בהתחלה צריכים כמה שיותר שהבחורה לא תגיד דברים נגד הורי הבחור ולהיפך. כי ברגע שיהיה שעת משבר או חילוקי דעות ביניכם, זה יצוף שגם אתה לא מעריך את הורי...

אם יש אפשרות לנסוע למקום העבודה מעיר הורי האשה ( שעה נסיעה - מקובל) ברור שכדאי לשקול זאת היטב.

אם לא צריך להסביר זאת להורים, אך בשיחה איתם להבהיר שהיינו מאוד רוצים לגור לידכם אך טכנית כרגע זה לא מתאפשר אולי בהמשך.

כמובן שלגור באותו עיר אין הכוונה באותו בניין. העיר גדולה ודווקא אז הם לא יכנסו לכם לחיים.

ממליצה בחום לשקול זאת שוב ולא לנסות ללכת בכוח נגד רצונם, זוהי רק ההתחלה יש עוד הרבה דברים בדרך ולא כדאי מראש להסתכסך.

בהצלחה! נסה להבין שהבחורה רוצה אותך אך ליד הוריה כדי לא לפגוע בשניכם.

אלא לשאול את כלה על מה לדעתה אתם מתכוונים לחיות ואיך אתה אמור להגיע לעבודה. כך שזו תהיה החלטה שלה ולא וויתור לחתן או לאימא

שתחשוב בעצמה מה היא רוצה ולמה בכלל צריך לגור ליד הורים הרי אפשר להתארח בשבתות וחגים או להזמין אליכם

ועוד משהו- אם אימא תרצה להשתלט אז מרחק לא יפריע לה,היא תיקח אוטובוס ותגיע אז צריכים לדעת למצוא איזונים נכונים

ואולי בכלל לא להגיד להם איפה שכרתם דירה

אחר כך תגידו שלא הצלחתם למצוא דירה בעיר שלהם או שבעל דירה ביטל ברגע אחרון או מצאתם דירה ואז התברר שחייבים להדביר שם או פגם אחר- משהו שאימא תאמין בזה

אם אשתך לא מבינה שעם כל הקושי היא אמורה לעמוד מולה יחד איתך,

ולא מולך יחד עם אמא שלה, אז חבל על הזמן שלכם.

אם רעייתך אינה פיקס ו 100% איתך חבל לך על הזמן

מה גם שאני חושבת שאם מבפנים היא מרגישה חזקה לגבי הקשר, היא תתמודד יפה וכפי שצריך.

לעיתים, בגלל שהתחושה הפנימית לגבי הקשר רעועה, אזי קשה להתמודד עם ההורים. ולפעמים משליכים את הקושי עליהם...

ארוסתך מסכימה איתך בקשר למקום המגורים אבל קשה לה לעמוד מול אמא שלה?!

או שהבעיה היא שהיא נגררת אחרי אמא שלה ולא יודעת מה להחליט?!

אם זאת הבעיה הראשונה אז אולי אפשר שתסכמו ביניכם שתלכו לדבר עם האמא ואתה זה שתדבר ותגיד שהחלטתם ביחד ש... אבל חשוב מאוד שאתה וארוסתך תסכימו על זה מראש ושהיא לא תעבור במהלך השיחה להגן על דעת האמא ואם יהיה צורך להגן גם על דעתכם.

ואני גם מצטרף להצעת קודמי שאמרו שלא צריך להגיד לה ישירות שרתם לא רוצים לגור לידה. אלא ש: כרגע יהיה לכם יותר נח ליד מקום העבודה שלך וכו' וכו'.

זאת אומרת אם תגורו ליד ההורים שלה , ואתה פיקח אז תצליח  בכל השנים שיבואו למצוא כל מיני דרכים לצאת מהמון מצבים כשהאמא שלה תירצה להיכנס לכם לנשמה. זאת אומרת אם אתה סופר סופר פיקח.

 אבל אם אתה חכם. אתה צריך  להגיד  בנימוס  ובכבוד "אני נורא רצה שכולנו נחיה בשלום ובהבנה אז בואו נעזוב את הנושא הזה שלא תורם", "נראה לנו שבס"ה טוב לנו  לגור איפה שנראה לנו שיהיה לנו טוב" , "בואו תשאירו את הענין הזה , לדבר על זה זה לא תורם " , " בואו נתקדם, על  הענין הזה של איפה לגור כבר חשבנו ולמה לקלקל סתם את מצב הרוח"  וכו' וכו'  הכל בנימוס ובכבוד אבל  בלי להסכים אפילו לדון על זה.  וחס וחלילה מלהגיד להם מה  שאלעד כתב :אמא חזקה + בת חלשה = עו"ד טוב ".  לא להגיד, רק להפנים  שאלעד רואה את מה שצפוי לכם אם  תוותרו עכשיו. 

 שיהיה בהצלחה

ליד אמא שלה. ככה זה בנות ,תמיד גרות בקרבת האמא לפחות בהתחלה.

לא לקחת את זה בחשבון? מה נולדת היום? ככה זה מנהגו של עולם, רוב הבנות בקירבת האם.

מסכנה הבחורה במקום להגיע שמחה לחתונה אתה משגע אותה.

אתה לא יודע מה היא עברה כל החיים עם ההורים שלה, אולי היא כרגע לא יכולה לסרב להם?

בקיצור ההיתי ממליצה, אולי לשכור דירה בקרבתם, ונגיד אחרי חצי שנה לעבור, בלי להגיד להם מראש שזה מוגבל לזמן. אתם באים לגור לידם, אחרי חצי שנה תעברו.

אני חושבת שמגיע לבחורה לגור קצת בקירבת האמא אחרי החתונה כי גם ככה יש הרבה קשיים לעתים בהתחלה.

ולבוא לחתונה במצב , שיש כבר עימות כל כך רציני על דירה זה ממש לא בריא.

עד כמה.

ולך 'אין כמו אמא' במקום לצאת בהתקפות חסרות בסיס

לכי תלמדי קצת הסטוריה מה היה בכל הדורות בכל קהילות 

ישראל, האשה הולכת אחר הבעל, גם בלי כל הטעמים שנתנו

ע"י 'הלוי'.

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לא 

מכאן אתה למד עד שלא יקח אדם אשה אהבתו הולכת אצל הוריו, לקח אשה אהבתו הולכת אחר אשתו, שנ' על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכי יעזב איש את אביו ואת אמו ממצות כבד, אלא שאהבת נפשו דבקה אחר אשתו, שנ' ותדבק נפשו בדינה, ואומ' ודבק באשתו והיו לבשר אחד 

וזה מדרש תנאים, אז מי אנחנו שנחלוק?

היא התכוונה שרק על האיש נאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו"

ולא כתוב "על כן תעזוב אישה את אביה ואת אמה", כי אשה קשורה להורים שלה גם אחרי החתונה

נכון?

היא הביאה פסוק וחז"ל במדרש אמרו בדיוק הפוך, הם אמרו שהאיש לא

יכול באמת לעזוב את אביו ואמו שהרי הוא חייב במצוות כבוד הורים גם 

אחרי החתונה מה שאין כן האשה הפטורה ממצוות כבוד הורים אחר

החתונה והנה דברי השו"ע:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ 

סעיף יז
אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, יט לפיכך היא פטורה בכבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת. 

ועל כן המדרש אומר שכוונת הפסוק היא אחרת, לא שיעזוב את אביו ואמו שהרי

אינו יכול באמת לעשות זאת, אלא שמבחינת אהבתו הוא ישקיע אותה יותר באשתו.

בתחילה אמרת שהבעיה היא הפרנסה שקשר למצוא בקרבת הוריה. כמו כן, טענת שיש חשש שהאמא שלה "תשתלט" ותתערב בחייכם.

כעת - ובהודעה שקודם - הוספת ש"אשה הולכת אחר בעלה"..

אלו דברים שונים לגמרי.

כאשר אתה מבקש פה עצה, צריך לדעת שהיא לפי הנתונים שכאן; את כנותם אתה צריך לבדוק היטב.

כלומר: אם אין איך להתפרנס בקרבת הוריה - זו באמת בעיה.. מה אפשר לעשות...

אמא שעתידה להתערב בכל פרט בחייכם מתוך "שתלטנות" בעלמא - כנ"ל.

אבל כבר ראינו גם מציאויות אחרות: שאיש רוצה, ל"ע, פשוט "לנתק" את אשתו מקרבה למשפחתה, כי הוא רוצה "לשלוט" בעניינים. והמשפחה שדואגת לביתם, מרגישה בכך ורוצה להיות עם "עין פקוחה"..

לכן, צריך לדעת, שאין לדברים הללו כל קשר עם זה ש"אשה הולכת אחר בעלה". אשה הולכת אחר בעלה - זה במנהגים. כמו כן, אם באופן טבעי, בנטיית ליבה, מאהבתו והערכתו - ומתוך כיבודו אותה בכנות - היא הולכת "אחריו", מה טוב ומה נעים.

אבל לכך אין כל קשר עם מקום מגורים.  אדרבה, מצינו הרבה שהיו גרים בקרבת הורי האשה. וזה באופן טבעי: אשה קשורה לא פעם להוריה במובן של הצורך הממשי, יותר מאשר איש.

אין כל ענין להזיק לקשר של אשה אל הוריה - אלא שיש ענין בבנין עצמאי של הבית, וכיוונו הרוחני, ובלבד שזה יהיה בכנות כיוון משותף לשניהם, חיובי - ולא נסיון שיש בו משהו "כחניות" של האיש, כנ"ל.

אשר על כן, אין כאן כל מקום לציטוטים הנ"ל, לאף כיוון. לא דנים פה בדרשות - אלא בדרך בריאה לבנין מעשי ורוחני של בית.

והדרך, לענ"ד, היא - לשמור על קשר טוב עם ההורים. הרי רואים שיש לה קשר טוב איתם; יש להם השפעה. אתה לא מתחתן על-דעת לנתקה מהם, ואין לך רשות לעשות זאת - ואל תחפוץ בכך.

אתם צריכים לשדר להם יחס אוהב ומעריך - כמו שהם. הם גידלוה - תודה רבה. 

אתם רשאים לבנות בית עם כיוון משלכם - זה לא סותר כיבוד הורים. והכיוון צריך להיות מרצון אמיתי וחופשי של שניכם כאחד.

אחר כך, יש מקום על סמך נתונים אלה - לבדוק בכנות היכן יותר כדאי לגור. ללא כל "כוונות נסתרות" של "כנגד", או "דרשות" שאין להן מקום בנוגע לנושא זה.

יש להניח שאם הייתם מראש ניגשים כך, גם ההורים היו פחות מודאגים.

שוב - קשה לדעת מפה מה ה"נקודה". אבל יתכן שאתה צריך לעשות "ריוויזיה" של כל הגישה. ואם אין ממש בעיות פרנסה לא ניתנות לפיתרון, אפשר לגור גם במקום שהוא די בקרבה להוריה ולא ממש (אם זו עיר גדולה - אז צד אחר. ישוב, אז ישוב בקרבת מקום וכו'). כלומר: מספיק כדי שיוכלו לבקר מידי פעם, ולא יותר מידי שתיווצר התערבות מתמדת.

אבל קודם כל - תיקון יחס הלב, שלך, לפני הכל.  מתחתנים מתוך קבלה שזו משפחתה ואינך הולך לקלקל לה את היחס הטוב איתם.

זו ענ"ד.

לכל מי שיאמר מה שרצית מראש לשמוע,

חבל שתתייעץ כאן.

מוטב תחשוב על מה שכותבים - איש כאן לא רוצה ברעתך.

שמע מה שאומרים אנשים מנוסים - ותבדוק היטב האם אתה אכן נזהר מכל הפרמטרים שמזהירים מהם.

הספיקה הכותרת, במחילה, וגם התוכן לא מראה על הכרה כ"כ "מבוגרת" של המציאות..

א. מה זה "תתבגרו"?...  שיטה משונה להבעת דעה. אדם חושב שכל האמת איתו ומי שאומר אחרת פשוט "צריך להתבגר"?...

ב. מי שחושב שהוא "יגלה סוד קטן" לכולם,  ושכולם "חיים באותו סרט הזוי" וש"נשבר לו שכ"כ הרבה זוגות חושבים כמו ילדים  קטנים" (חוץ ממנו?..) ושכולם צריכים "קורס חובה לקראת נישואין", ושבגלל שהוא "כמעט נקלע" לאיזה "מצב עגום" אז זו הבעיה היחידה שיכולה להיות קיימת - 

הוא עצמו צריך להתבגר, ויפה שעה קודם; בוודאי קודם ייעוץ חד לאחרים.

ג. אני מניח שאני מבוגר ממך בהרבה.. וגם אחרים שכתבו פה, תתמתן לפני "ציונים" לאחרים (ובלשונך: "תתבגר"...).

ג. קראת את נושא השרשור? לא דובר פה כלל על איזו "תלות מוחלטת" בהורים, לא על מישהי שרוצה לגור על ידם כי ככה היא רגילה, וגם לא על תלות בפרנסה מהם.

הקיצור, שום דבר ממה שהתייחסת אליו. לקחת נושא שכפי עדותך היה לך קושי איתו - והשלכת על זה. אולי בגלל שזה כואב לך - באת לכלל טעות.

פה מדובר לא על זוג ש"מגבים אחד את השני" בהחלטה משותפת - אלא על מישהו שרוצה שיגורו ליד הוריו ולא ליד הוריה, שרוצה שאשתו תבין שהוריה הם "צרה צרורה" בנושא הזה, שרוצה להיתלות ב"מקורות תורניים" שאינם קשורים לנושא, כדי לשכנע שאשתו צריכה  לגור היכן שהוא רוצה.

אשה שגרה קרוב להוריה, כל זמן שאינם מתערבים בוטה בחיים זה יפה וטוב. נישואין זה לא שנאה וגט-כריתות לכל המשפחה שמסביב. מי שחושב כך - שלא יתן מוסר לאחרים על התבגרות. זו הגישה הכי ילדותית.

אכן, צריך גם להיזהר מתלות

ומי שמכיר קצת את העולם - יודע שהיו גם הריסות שסימנן הראשון היה הניסיון לנתק את האשה מסביבתה..

אז קלקולים יכולים להיות לכל הכיוונים - ואיש לא יכול לדעת דרך כאן, במה מדובר מקרה זה.

על כן, הוזהר האיש שידע להבחין היטב, בין נסיון לבנין עצמאי של הבית, הדדי, מצד שניהם, ואי תלות, תוך כיבוד ואהבה של ההורים - לבין נסיון ליצור סכסוך בין האשה להריה, ו"לנתקה" בכח מהם מתוך "דרשות" שלא ממין הענין..

[אם היתה כותבת אשה שעברה נסיון קשה מצד זה, מן הסתם היתה כותבת בדיוק כמוך - לכיוון ההפוך..  החוכמה כשמייעצים, זה לא לומר מה שהיה טוב לי - אלא להביא בחשבון את היכרותי/אי היכרותי, את המציאות אליה אני מתייחס כעת]

ואפשר בהחלט, גם לשמור קשר טוב ומכבד עם הורים - וגם לבנות בית באופן עצמאי. מי שאצלו זה סותר, צריך לבדוק האם זה מחולשה לעמוד מול התערבות לא-מוצדקת של הורים, או מאי הבנה של עצמו איך בונים בית בעדינות.

נטען ע"י הנ"ל שהפסוק אומר שצריך לגור על יד ההורים,

וטענה זו דחיתי, זה לא אומר שזו הסיבה המנחה אותי,

השבתי לכל הטענות שלך כבר לעיל, עיי"ש,

רק אוסיף דבר אחד אני באמת מתפלא איזו נבואה שרתה עליך

כדי שתבין את כל הנ"ל מתוך דברי, ממש רוב הדברים שכתבת

ממש לא עלה על דעתי, לדוגמא לא עלה על דעתי לנתקה מהוריה,

ושלא יהיה לה קשר טוב עם הוריה.

פורים שמח

התכוונתי למה שכתבת בהודעה לפני כן, שאשה הולכת אחר בעלה..

ואני לא בא "לטעון" שום טענות ו"נבואות".. אתה חושב שמישהו משלם לי על זה?...

כתבתי לך שתבדוק בתוכך היטב ממה זה בא. זה הכל.

כתבת לפני כן בסגנון חריף על הוריה. נכון שלפעמים באמת יש אמא שרואים שהיא רוצה "להשתלט" וכו' - ובאמת צריך להיזהר מזה.  אבל בהיות שנשמעו אפשרויות לניואנסים נוספים מתוך כתיבתך, וכבר ראינו אנשים שממש "לשם שמיים" קלקלו יחס בין אשה להוריה וכו', וזה לא יצא טוב - ולפעמים גם לא חשו שיש מוטיווציות נוספות בתוכם - על כן הוצע לך לבדוק היטב ובכנות אצל עצמך את ה"מרכיבים" לענין.

איש כאן לא יוכל לדעת במקומך מה שקורה בתוכך.

לטובתכם - למצוא את הנוסחה הנכונה גם לקשר טוב ומכבד אל ההורים, הם הוריה; וגם ליכולת שלכם לבנות ביחד בית לפי רוחכם, באופן עצמאי, עם כבוד ואהבה לסביבה.

כשרוצים את זה באמת - זה הרבה פחות מסובך ממה שזה נשמע. אם זוג מתנהלים באחוה ורעות וכבוד - גם הורים מסתגלים תוך זמן-מה שהם אכן כבר משפחה בפני עצמם.

הנקודה החשובה היא שהבת עדין ב"שליטת " ההורים שלה ולא יכולה מולם

מה שיכול לגרום להרבה מריבות בהתחלה מול הוריה גם אם לא תגורו ממש רחוק

אני ממליצה בחום רב ללכת להתיעץ עם יועץ נישואין 

זה חשוב מאוד בעיקר לנקודה הזו שהבת תקבל כוחות לעמוד על שלכם מול הוריה 

ושיהיה בהצלחה ובמזל טוב 

בס"ד

קודם כל מזל טוב!

הצטערתי לשמוע על הקושי עם האמא, שיוצר קושי גדול על תחילת הדרך.

כתור אדם שנשוי הרבה שנים, וגם סובל מחמות מאוד עקשנית,

שהתערבה הרבה שנים בחיי הנישואין(וכמעט גרמה לגירושין...).

-לגבי השאלה היכן לגור, חשוב לדבר עם ארוסתך, לדון ביחד על הקושי שלך-מרחק,

ושלה -לחץ מצד האמא, בנוסף ללחץ של כלה לפני חתונה(אתה בטח יודע...).

ברגע שתגיד לה שאתה מבין את הלחץ שלה, והקושי שלה לעמוד מול האמא,

אתה מוריד ממנה הרבה לחץ, ומיקל עליה מאוד.

אני מניח שהיא תלך לקראתך, אולם חשוב שתשאל איך תוכל להקל עליה להתמודד עם הלחץ

להדגיש שאתה איתה ותתמוך בה, וכמובן מוכן לוותר קצת כדי לעזור לה(יותר ביקורים אצלם אם צריך וכו...).

-הנקודה היותר חשובה, היא הבעיה לטווח ארוך.

אם כבר בהתחלה, אתה מרגיש שהחמות קשה, וכנראה אשתך גם פוחדת ממנה,

צריך לחשוב איך להתמודד עם זה, ושלא תתערב יותר מדאי בחיים שלכם, היות וזה יכול ממש להרוס את הקשר,

במיוחד כשקשה לארוסתך לאמר לה לא.

אני חושב ששוה להתייעץ עם מישהו מקצועי על התמודדות זוגית נכונה(ייתכן שתגלה גם טראומות של אשתך הקשורות בזה).

עכשיו הבעיה קטנה, אבל מניסיון, כשלא מטפלים זה הופך לבעייה מאוד רצינית.

-

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.