נראה, נחשוב וכו'...

ולהחליט ביניכם באופן עצמאי.

זה באמת לא נעים - אבל ההורים יתרגלו עם הזמן שכמובן רוצים בקשר טוב עימם, אבל אתם בונים בית משלכם.

אח"כ גם אפשר לומר שאם בעז"ה בעתיד תמצא פרנסה קרוב אליהם, תשתדלו להתקרב.

ותשתדלו לשמוח על הענין העיקרי, בניתוק גמור מזה.

אומר שכל בזמן נצטרך לקבל את התכתיבים שלהם, בנוסף הם פחות דתיים

ולא נוכל להתקדם מבחינה רוחנית כפי שתכנננו אם נהיה על ידם, הם ימררו

עת חיינו.

שאם באמת האמא כך - אז יותר טוב לא לגור על-יד, כי חייבים קצת עצמאות בהתחלה..

ו"בעתיד" - זה לא אומר מתי..

כאשר תהיה נשואים כבר זמן שתרגישו מספיק עצמאיים ובלתי תלויים - וגם ההורים יתרגלו לקשר טוב שאין בו "השתלטות", אז תוכלו לגור גם יותר קרוב, אם תרצו, בלי לחשוש מידי.

אתם שניכם אנשים בוגרים ויודעים מה אתם רוצים מעצמכם.

אם אתם עצמאיים כלכלית, כל ההחלטות בתחומים כלכליים צריכות להיות ללא הפרעות חיצוניות.

כמובן שיש גם צד של כיבוד הורים פה, אבל לא על חשבון הילדים. אתם צריכים לשים להם גבולות ברורים בנוגע לכמה שהם חושבים שמותר להם להתערב בחיים שיהיו לכם אחרי החתונה - ומקום מגורים זה אחד הדברים הראשונים.

ראיתי שכתבת בלנ"ו שישבתם איתם לשיחה וזה לא עזר, מכאן והלאה הכל תלוי רק בכם.

תמצאו מקום מגורים שיהיה לך נוח מבחינת פרנסה, ולארוסתך נוח מבחינת מה שהיא מתכננת לעשות. השיקול של ההורים שלה בא בעדיפות אחרונה אם בכלל.

מזלטוב ובהצלחה.

עלול להגיע למצב ח"ושל אואני או ההורים שלה... האם יש עצה לעקוף זאת?

רק לבקש מהם למצוא פתרון מספיק טוב גם עבורך (בתור מפרנס ראשי)

בגלל שאין להם סיבה מספיק טובה לבקשה שלהם שתגורו לידם (למעט ה-"ככה" שהם אומרים), ההצעה תיפול בשלב הזה.

במקום להתנגד להורים שלה אתם צריכים לשים את הכל על השולחן ולראות ביחד שאין שום אפשרות אחרת, לא מתוך התרסה אלא מתוך שיקולים של "רצון לבנות את הזוגיות" ו-"לגור יחסית קרוב למקום העבודה".

אתם צריכים פשוט לגרום להורים שלה להבין (בהנחה שזה גם מה שארוסתך רוצה) שבשלב הזה של החיים המשותפים שלכם (לפחות עד שארוסתך תסיים את התואר) אתם צריכים לגור ברדיוס מסויים ממקום העבודה שלך... ועד כמה שזה לא נעים להם לשמוע - העיר בה הם גרים נמצאת מחוץ לאותו רדיוס.

ושוב, בלי התנגדות או התרסה, רק הסבר הגיוני ושקול למה אתם פשוט לא יכולים לגור איפה שהם רוצים.

בלי "אנחנו מחליטים על עצמנו עכשיו" או "אני מפרנס אז אני קובע" אלא רק לשקף להם את טובתכם בתור זוג טרי שצריך את השקט הנפשי של עבודה בלי נסיעות ארוכות, של סיום תואר בנחת, של הבניה הזוגית שלכם בשנה/ים הראשונה/ות.

המון הצלחה ומזלטוב.

ואז הוא יעזור לכם להתנהל מול האמא?

נשמע ממש לא פשוט..

באמת כדאי שתלכו לרב שמקובל על שניכם ושהוא ימליץ לכם מה לעשות במקרה הזה. (אפשר גם ליועץ נישואין)

אמא כזו יכולה להרוס את חיי הזוגיות של הבת שלה, לכן כדאי שתהיה לכם (ולבת בפרט) תמיכה נוספת ממישהו שמבין בתחום.

להם רב

גם רבנים שהם יועצי זוגיות יוכלו לייעץ. זו שאלה שעולה להרבה זוגות. (הפער בין דרישות ההורים לבין הזוג)

דברו עם רב כזה. אולי הוא יתן לכם עצה מתאימה. (כאן מן הסתם לא כתבת את כל הנתונים. ליועץ תוכלו לפרט יותר והוא יעזור לכם יותר)

ובקשר לאבא- אולי בכל זאת כדאי לדבר איתו. אולי אם הוא יסכים אתכם, לארוסתך יהיה קל יותר לעשות משהו שאמא שלה לא מסכימה איתו, כי היא תרגיש שלא כל המשפחה שלה יוצאת נגד, אלא רק האמא (כלומר, חלק מהמשפחה כן מסכימה)

וככל שתתרחקו מהם כן יטב לשניכם.

אם תגורו שם והיא כנועה לכל השגעונות של הוריה אתה יכול לצפות להמשך מעורבות עמוקה שלהם בחייך.

אין מצב שתגורו לא פה ולא פה?

כי אז זה יצור פחות התנגדות..

לחשוב על מקום שטוב לשניכם וקרוב לעבודה.

תנסה להבין רגע את הוריה, בדר"כ הבת רוצה לגור ליד הוריה (משו מימים עברו.. לא באמת היום עושים את זה)

ופתאום לגור ליד הורי הבעל. 

וכפי שאמרת, את לא הולכים לפיהם מבחינה רוחנית, שזה משו שקשה להם גם ככה. שהבת לא כמו הוריה,

אז עוד להתרחק מהם מגורית.

אני מבינה אתכם מאוד מאוד, ומזדהה מהצד השני.. ואם ארוסתך רוצה, היא מוזמנת באישי.. 

אבל- צריך להיות מאוד חכמים.

ולזכור- קידוש ה' זה גם ובעיקר במשפחה.

לא שווה לא לכבד אותם. זה מצווה חשובה בשבילכם. (ולא משנה אם "מגיע" או "לא מגיע" להורים)

תנסו להיות רגועים ולחשוב על הדברים.

ובוודאי לא לגור ליד הוריה, כמו שרשמו כולם. זה יכול לעשות רק נזק.

כוחות...

שלום,

לא כל כך מסכימה עם קודמיי.

בחור שמנסה לשכנע בחורה ללכת נגד דעת הוריה. לא בטוח שההמשך יהיה לו קל. זה רק ילך ויסתבך.

בהתחלה צריכים כמה שיותר שהבחורה לא תגיד דברים נגד הורי הבחור ולהיפך. כי ברגע שיהיה שעת משבר או חילוקי דעות ביניכם, זה יצוף שגם אתה לא מעריך את הורי...

אם יש אפשרות לנסוע למקום העבודה מעיר הורי האשה ( שעה נסיעה - מקובל) ברור שכדאי לשקול זאת היטב.

אם לא צריך להסביר זאת להורים, אך בשיחה איתם להבהיר שהיינו מאוד רוצים לגור לידכם אך טכנית כרגע זה לא מתאפשר אולי בהמשך.

כמובן שלגור באותו עיר אין הכוונה באותו בניין. העיר גדולה ודווקא אז הם לא יכנסו לכם לחיים.

ממליצה בחום לשקול זאת שוב ולא לנסות ללכת בכוח נגד רצונם, זוהי רק ההתחלה יש עוד הרבה דברים בדרך ולא כדאי מראש להסתכסך.

בהצלחה! נסה להבין שהבחורה רוצה אותך אך ליד הוריה כדי לא לפגוע בשניכם.

אלא לשאול את כלה על מה לדעתה אתם מתכוונים לחיות ואיך אתה אמור להגיע לעבודה. כך שזו תהיה החלטה שלה ולא וויתור לחתן או לאימא

שתחשוב בעצמה מה היא רוצה ולמה בכלל צריך לגור ליד הורים הרי אפשר להתארח בשבתות וחגים או להזמין אליכם

ועוד משהו- אם אימא תרצה להשתלט אז מרחק לא יפריע לה,היא תיקח אוטובוס ותגיע אז צריכים לדעת למצוא איזונים נכונים

ואולי בכלל לא להגיד להם איפה שכרתם דירה

אחר כך תגידו שלא הצלחתם למצוא דירה בעיר שלהם או שבעל דירה ביטל ברגע אחרון או מצאתם דירה ואז התברר שחייבים להדביר שם או פגם אחר- משהו שאימא תאמין בזה

אם אשתך לא מבינה שעם כל הקושי היא אמורה לעמוד מולה יחד איתך,

ולא מולך יחד עם אמא שלה, אז חבל על הזמן שלכם.

אם רעייתך אינה פיקס ו 100% איתך חבל לך על הזמן

מה גם שאני חושבת שאם מבפנים היא מרגישה חזקה לגבי הקשר, היא תתמודד יפה וכפי שצריך.

לעיתים, בגלל שהתחושה הפנימית לגבי הקשר רעועה, אזי קשה להתמודד עם ההורים. ולפעמים משליכים את הקושי עליהם...

ארוסתך מסכימה איתך בקשר למקום המגורים אבל קשה לה לעמוד מול אמא שלה?!

או שהבעיה היא שהיא נגררת אחרי אמא שלה ולא יודעת מה להחליט?!

אם זאת הבעיה הראשונה אז אולי אפשר שתסכמו ביניכם שתלכו לדבר עם האמא ואתה זה שתדבר ותגיד שהחלטתם ביחד ש... אבל חשוב מאוד שאתה וארוסתך תסכימו על זה מראש ושהיא לא תעבור במהלך השיחה להגן על דעת האמא ואם יהיה צורך להגן גם על דעתכם.

ואני גם מצטרף להצעת קודמי שאמרו שלא צריך להגיד לה ישירות שרתם לא רוצים לגור לידה. אלא ש: כרגע יהיה לכם יותר נח ליד מקום העבודה שלך וכו' וכו'.

זאת אומרת אם תגורו ליד ההורים שלה , ואתה פיקח אז תצליח  בכל השנים שיבואו למצוא כל מיני דרכים לצאת מהמון מצבים כשהאמא שלה תירצה להיכנס לכם לנשמה. זאת אומרת אם אתה סופר סופר פיקח.

 אבל אם אתה חכם. אתה צריך  להגיד  בנימוס  ובכבוד "אני נורא רצה שכולנו נחיה בשלום ובהבנה אז בואו נעזוב את הנושא הזה שלא תורם", "נראה לנו שבס"ה טוב לנו  לגור איפה שנראה לנו שיהיה לנו טוב" , "בואו תשאירו את הענין הזה , לדבר על זה זה לא תורם " , " בואו נתקדם, על  הענין הזה של איפה לגור כבר חשבנו ולמה לקלקל סתם את מצב הרוח"  וכו' וכו'  הכל בנימוס ובכבוד אבל  בלי להסכים אפילו לדון על זה.  וחס וחלילה מלהגיד להם מה  שאלעד כתב :אמא חזקה + בת חלשה = עו"ד טוב ".  לא להגיד, רק להפנים  שאלעד רואה את מה שצפוי לכם אם  תוותרו עכשיו. 

 שיהיה בהצלחה

ליד אמא שלה. ככה זה בנות ,תמיד גרות בקרבת האמא לפחות בהתחלה.

לא לקחת את זה בחשבון? מה נולדת היום? ככה זה מנהגו של עולם, רוב הבנות בקירבת האם.

מסכנה הבחורה במקום להגיע שמחה לחתונה אתה משגע אותה.

אתה לא יודע מה היא עברה כל החיים עם ההורים שלה, אולי היא כרגע לא יכולה לסרב להם?

בקיצור ההיתי ממליצה, אולי לשכור דירה בקרבתם, ונגיד אחרי חצי שנה לעבור, בלי להגיד להם מראש שזה מוגבל לזמן. אתם באים לגור לידם, אחרי חצי שנה תעברו.

אני חושבת שמגיע לבחורה לגור קצת בקירבת האמא אחרי החתונה כי גם ככה יש הרבה קשיים לעתים בהתחלה.

ולבוא לחתונה במצב , שיש כבר עימות כל כך רציני על דירה זה ממש לא בריא.

עד כמה.

ולך 'אין כמו אמא' במקום לצאת בהתקפות חסרות בסיס

לכי תלמדי קצת הסטוריה מה היה בכל הדורות בכל קהילות 

ישראל, האשה הולכת אחר הבעל, גם בלי כל הטעמים שנתנו

ע"י 'הלוי'.

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק לא 

מכאן אתה למד עד שלא יקח אדם אשה אהבתו הולכת אצל הוריו, לקח אשה אהבתו הולכת אחר אשתו, שנ' על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכי יעזב איש את אביו ואת אמו ממצות כבד, אלא שאהבת נפשו דבקה אחר אשתו, שנ' ותדבק נפשו בדינה, ואומ' ודבק באשתו והיו לבשר אחד 

וזה מדרש תנאים, אז מי אנחנו שנחלוק?

היא התכוונה שרק על האיש נאמר "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו"

ולא כתוב "על כן תעזוב אישה את אביה ואת אמה", כי אשה קשורה להורים שלה גם אחרי החתונה

נכון?

היא הביאה פסוק וחז"ל במדרש אמרו בדיוק הפוך, הם אמרו שהאיש לא

יכול באמת לעזוב את אביו ואמו שהרי הוא חייב במצוות כבוד הורים גם 

אחרי החתונה מה שאין כן האשה הפטורה ממצוות כבוד הורים אחר

החתונה והנה דברי השו"ע:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ 

סעיף יז
אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, יט לפיכך היא פטורה בכבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת. 

ועל כן המדרש אומר שכוונת הפסוק היא אחרת, לא שיעזוב את אביו ואמו שהרי

אינו יכול באמת לעשות זאת, אלא שמבחינת אהבתו הוא ישקיע אותה יותר באשתו.

בתחילה אמרת שהבעיה היא הפרנסה שקשר למצוא בקרבת הוריה. כמו כן, טענת שיש חשש שהאמא שלה "תשתלט" ותתערב בחייכם.

כעת - ובהודעה שקודם - הוספת ש"אשה הולכת אחר בעלה"..

אלו דברים שונים לגמרי.

כאשר אתה מבקש פה עצה, צריך לדעת שהיא לפי הנתונים שכאן; את כנותם אתה צריך לבדוק היטב.

כלומר: אם אין איך להתפרנס בקרבת הוריה - זו באמת בעיה.. מה אפשר לעשות...

אמא שעתידה להתערב בכל פרט בחייכם מתוך "שתלטנות" בעלמא - כנ"ל.

אבל כבר ראינו גם מציאויות אחרות: שאיש רוצה, ל"ע, פשוט "לנתק" את אשתו מקרבה למשפחתה, כי הוא רוצה "לשלוט" בעניינים. והמשפחה שדואגת לביתם, מרגישה בכך ורוצה להיות עם "עין פקוחה"..

לכן, צריך לדעת, שאין לדברים הללו כל קשר עם זה ש"אשה הולכת אחר בעלה". אשה הולכת אחר בעלה - זה במנהגים. כמו כן, אם באופן טבעי, בנטיית ליבה, מאהבתו והערכתו - ומתוך כיבודו אותה בכנות - היא הולכת "אחריו", מה טוב ומה נעים.

אבל לכך אין כל קשר עם מקום מגורים.  אדרבה, מצינו הרבה שהיו גרים בקרבת הורי האשה. וזה באופן טבעי: אשה קשורה לא פעם להוריה במובן של הצורך הממשי, יותר מאשר איש.

אין כל ענין להזיק לקשר של אשה אל הוריה - אלא שיש ענין בבנין עצמאי של הבית, וכיוונו הרוחני, ובלבד שזה יהיה בכנות כיוון משותף לשניהם, חיובי - ולא נסיון שיש בו משהו "כחניות" של האיש, כנ"ל.

אשר על כן, אין כאן כל מקום לציטוטים הנ"ל, לאף כיוון. לא דנים פה בדרשות - אלא בדרך בריאה לבנין מעשי ורוחני של בית.

והדרך, לענ"ד, היא - לשמור על קשר טוב עם ההורים. הרי רואים שיש לה קשר טוב איתם; יש להם השפעה. אתה לא מתחתן על-דעת לנתקה מהם, ואין לך רשות לעשות זאת - ואל תחפוץ בכך.

אתם צריכים לשדר להם יחס אוהב ומעריך - כמו שהם. הם גידלוה - תודה רבה. 

אתם רשאים לבנות בית עם כיוון משלכם - זה לא סותר כיבוד הורים. והכיוון צריך להיות מרצון אמיתי וחופשי של שניכם כאחד.

אחר כך, יש מקום על סמך נתונים אלה - לבדוק בכנות היכן יותר כדאי לגור. ללא כל "כוונות נסתרות" של "כנגד", או "דרשות" שאין להן מקום בנוגע לנושא זה.

יש להניח שאם הייתם מראש ניגשים כך, גם ההורים היו פחות מודאגים.

שוב - קשה לדעת מפה מה ה"נקודה". אבל יתכן שאתה צריך לעשות "ריוויזיה" של כל הגישה. ואם אין ממש בעיות פרנסה לא ניתנות לפיתרון, אפשר לגור גם במקום שהוא די בקרבה להוריה ולא ממש (אם זו עיר גדולה - אז צד אחר. ישוב, אז ישוב בקרבת מקום וכו'). כלומר: מספיק כדי שיוכלו לבקר מידי פעם, ולא יותר מידי שתיווצר התערבות מתמדת.

אבל קודם כל - תיקון יחס הלב, שלך, לפני הכל.  מתחתנים מתוך קבלה שזו משפחתה ואינך הולך לקלקל לה את היחס הטוב איתם.

זו ענ"ד.

לכל מי שיאמר מה שרצית מראש לשמוע,

חבל שתתייעץ כאן.

מוטב תחשוב על מה שכותבים - איש כאן לא רוצה ברעתך.

שמע מה שאומרים אנשים מנוסים - ותבדוק היטב האם אתה אכן נזהר מכל הפרמטרים שמזהירים מהם.

הספיקה הכותרת, במחילה, וגם התוכן לא מראה על הכרה כ"כ "מבוגרת" של המציאות..

א. מה זה "תתבגרו"?...  שיטה משונה להבעת דעה. אדם חושב שכל האמת איתו ומי שאומר אחרת פשוט "צריך להתבגר"?...

ב. מי שחושב שהוא "יגלה סוד קטן" לכולם,  ושכולם "חיים באותו סרט הזוי" וש"נשבר לו שכ"כ הרבה זוגות חושבים כמו ילדים  קטנים" (חוץ ממנו?..) ושכולם צריכים "קורס חובה לקראת נישואין", ושבגלל שהוא "כמעט נקלע" לאיזה "מצב עגום" אז זו הבעיה היחידה שיכולה להיות קיימת - 

הוא עצמו צריך להתבגר, ויפה שעה קודם; בוודאי קודם ייעוץ חד לאחרים.

ג. אני מניח שאני מבוגר ממך בהרבה.. וגם אחרים שכתבו פה, תתמתן לפני "ציונים" לאחרים (ובלשונך: "תתבגר"...).

ג. קראת את נושא השרשור? לא דובר פה כלל על איזו "תלות מוחלטת" בהורים, לא על מישהי שרוצה לגור על ידם כי ככה היא רגילה, וגם לא על תלות בפרנסה מהם.

הקיצור, שום דבר ממה שהתייחסת אליו. לקחת נושא שכפי עדותך היה לך קושי איתו - והשלכת על זה. אולי בגלל שזה כואב לך - באת לכלל טעות.

פה מדובר לא על זוג ש"מגבים אחד את השני" בהחלטה משותפת - אלא על מישהו שרוצה שיגורו ליד הוריו ולא ליד הוריה, שרוצה שאשתו תבין שהוריה הם "צרה צרורה" בנושא הזה, שרוצה להיתלות ב"מקורות תורניים" שאינם קשורים לנושא, כדי לשכנע שאשתו צריכה  לגור היכן שהוא רוצה.

אשה שגרה קרוב להוריה, כל זמן שאינם מתערבים בוטה בחיים זה יפה וטוב. נישואין זה לא שנאה וגט-כריתות לכל המשפחה שמסביב. מי שחושב כך - שלא יתן מוסר לאחרים על התבגרות. זו הגישה הכי ילדותית.

אכן, צריך גם להיזהר מתלות

ומי שמכיר קצת את העולם - יודע שהיו גם הריסות שסימנן הראשון היה הניסיון לנתק את האשה מסביבתה..

אז קלקולים יכולים להיות לכל הכיוונים - ואיש לא יכול לדעת דרך כאן, במה מדובר מקרה זה.

על כן, הוזהר האיש שידע להבחין היטב, בין נסיון לבנין עצמאי של הבית, הדדי, מצד שניהם, ואי תלות, תוך כיבוד ואהבה של ההורים - לבין נסיון ליצור סכסוך בין האשה להריה, ו"לנתקה" בכח מהם מתוך "דרשות" שלא ממין הענין..

[אם היתה כותבת אשה שעברה נסיון קשה מצד זה, מן הסתם היתה כותבת בדיוק כמוך - לכיוון ההפוך..  החוכמה כשמייעצים, זה לא לומר מה שהיה טוב לי - אלא להביא בחשבון את היכרותי/אי היכרותי, את המציאות אליה אני מתייחס כעת]

ואפשר בהחלט, גם לשמור קשר טוב ומכבד עם הורים - וגם לבנות בית באופן עצמאי. מי שאצלו זה סותר, צריך לבדוק האם זה מחולשה לעמוד מול התערבות לא-מוצדקת של הורים, או מאי הבנה של עצמו איך בונים בית בעדינות.

נטען ע"י הנ"ל שהפסוק אומר שצריך לגור על יד ההורים,

וטענה זו דחיתי, זה לא אומר שזו הסיבה המנחה אותי,

השבתי לכל הטענות שלך כבר לעיל, עיי"ש,

רק אוסיף דבר אחד אני באמת מתפלא איזו נבואה שרתה עליך

כדי שתבין את כל הנ"ל מתוך דברי, ממש רוב הדברים שכתבת

ממש לא עלה על דעתי, לדוגמא לא עלה על דעתי לנתקה מהוריה,

ושלא יהיה לה קשר טוב עם הוריה.

פורים שמח

התכוונתי למה שכתבת בהודעה לפני כן, שאשה הולכת אחר בעלה..

ואני לא בא "לטעון" שום טענות ו"נבואות".. אתה חושב שמישהו משלם לי על זה?...

כתבתי לך שתבדוק בתוכך היטב ממה זה בא. זה הכל.

כתבת לפני כן בסגנון חריף על הוריה. נכון שלפעמים באמת יש אמא שרואים שהיא רוצה "להשתלט" וכו' - ובאמת צריך להיזהר מזה.  אבל בהיות שנשמעו אפשרויות לניואנסים נוספים מתוך כתיבתך, וכבר ראינו אנשים שממש "לשם שמיים" קלקלו יחס בין אשה להוריה וכו', וזה לא יצא טוב - ולפעמים גם לא חשו שיש מוטיווציות נוספות בתוכם - על כן הוצע לך לבדוק היטב ובכנות אצל עצמך את ה"מרכיבים" לענין.

איש כאן לא יוכל לדעת במקומך מה שקורה בתוכך.

לטובתכם - למצוא את הנוסחה הנכונה גם לקשר טוב ומכבד אל ההורים, הם הוריה; וגם ליכולת שלכם לבנות ביחד בית לפי רוחכם, באופן עצמאי, עם כבוד ואהבה לסביבה.

כשרוצים את זה באמת - זה הרבה פחות מסובך ממה שזה נשמע. אם זוג מתנהלים באחוה ורעות וכבוד - גם הורים מסתגלים תוך זמן-מה שהם אכן כבר משפחה בפני עצמם.

הנקודה החשובה היא שהבת עדין ב"שליטת " ההורים שלה ולא יכולה מולם

מה שיכול לגרום להרבה מריבות בהתחלה מול הוריה גם אם לא תגורו ממש רחוק

אני ממליצה בחום רב ללכת להתיעץ עם יועץ נישואין 

זה חשוב מאוד בעיקר לנקודה הזו שהבת תקבל כוחות לעמוד על שלכם מול הוריה 

ושיהיה בהצלחה ובמזל טוב 

בס"ד

קודם כל מזל טוב!

הצטערתי לשמוע על הקושי עם האמא, שיוצר קושי גדול על תחילת הדרך.

כתור אדם שנשוי הרבה שנים, וגם סובל מחמות מאוד עקשנית,

שהתערבה הרבה שנים בחיי הנישואין(וכמעט גרמה לגירושין...).

-לגבי השאלה היכן לגור, חשוב לדבר עם ארוסתך, לדון ביחד על הקושי שלך-מרחק,

ושלה -לחץ מצד האמא, בנוסף ללחץ של כלה לפני חתונה(אתה בטח יודע...).

ברגע שתגיד לה שאתה מבין את הלחץ שלה, והקושי שלה לעמוד מול האמא,

אתה מוריד ממנה הרבה לחץ, ומיקל עליה מאוד.

אני מניח שהיא תלך לקראתך, אולם חשוב שתשאל איך תוכל להקל עליה להתמודד עם הלחץ

להדגיש שאתה איתה ותתמוך בה, וכמובן מוכן לוותר קצת כדי לעזור לה(יותר ביקורים אצלם אם צריך וכו...).

-הנקודה היותר חשובה, היא הבעיה לטווח ארוך.

אם כבר בהתחלה, אתה מרגיש שהחמות קשה, וכנראה אשתך גם פוחדת ממנה,

צריך לחשוב איך להתמודד עם זה, ושלא תתערב יותר מדאי בחיים שלכם, היות וזה יכול ממש להרוס את הקשר,

במיוחד כשקשה לארוסתך לאמר לה לא.

אני חושב ששוה להתייעץ עם מישהו מקצועי על התמודדות זוגית נכונה(ייתכן שתגלה גם טראומות של אשתך הקשורות בזה).

עכשיו הבעיה קטנה, אבל מניסיון, כשלא מטפלים זה הופך לבעייה מאוד רצינית.

-

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)