לא זה ולא זה!

תקפוץ לי. אני לא עושה את שניהם

ואני אסביר

שלושת העבירות החמורות שיהרג ואל יעבור בכל מצב, זה רק כשאדם עושה מעשה, אם האדם לא עושה שום דבר, אלא עושים עבירה על ידו, לא אומרים יהרג ואל יעבור

אז ממילא אין אפשרות להכריח אדם לעשות עבירה. הוא פשוט לא יעשה, וזהו!

אין עליו יהרג ואל יעבור

אם לא עושים מעשה אז זה לא יהרג ואל יעבור

לומדים את זה מאסתר המלכה, שהיתה נשואה לגוי, ולא נהרגה על קידוש ה', כיון שלא עשתה מעשה

והדין משתנה בין גילוי עריות (באיש) שלפעמים חייב אף אם מכריחים אותו למעשה,

לבין ע"ז ושפיכות דמים. עי' בתוס' יומא (פא: ) ובתוס' סנהדרין (עד: ).

שלדעתו לא שייך כלל אונס באיש, והוא נחשב מזיד

אני יודע

וגם לדעת הרמב"ם יש חידוש של הרדב"ז שגם הוא יודה ששיך אונס באיש במקרה מיוחד שלא יעזור בו היסח הדעת

(אני מדבר בקודים, עיין שם)

אבל נראה לי שהיא, בתור אישה, חשבה יותר על אישה, ושם הדין פשוט ברמ"א שלא אומרים יהרג ואל יעבור

אבל גם באיש לדעת תוס', אם מציעים לאדם שתי ברירות - או לעבוד ע"ז בקום ועשה, או גילוי עריות בשב ואל תעשה (שלדעת תוס' אינו נחשב מעשה) ולא נותנים לו ברירה למות, נראה לי ששב ואל תעשה עדיף.

אין שום היתר לקום ולעבור עבירה

יש אכן מדרג גם בג' העבירות עצמן, כמו שמוכח מכמה מקומות, ואכמ"ל.

ומן הסתם יש איזה מקרה שבו תהיה נפק"מ בשאלה הזאת.

זהו שנא' "כאשר אבדתי אבדתי".

עד אז היא יכלה לחזור למרדכי כל פעם ("היתה טובלת.. יוצאת וטובלת."), אך כאשר הלכה מרצונה, כבר לא יכלה.

ואז היה היתר מיוחד להצלת כלל ישראל (תוס' כתובות ג, וזה לא שייך בכל מקרה של יהרג ואל יעבור, כיון שמדובר על חיים של יחיד

אנסה לסדר לעצמי. תקן אותי אחרי זה:

בעצם אקדים: וחי בהם ולא שימות בהם. בבלי- שלוש עברות מתים ולא עוברים ירושלמי מוסיף גזל, לא נפסק.

שואלת הגמרא והא אסתר פרהסייא הייתה? ולמה לא מסרה נפשה.?

הגמרא מביאה שני תירוצים: אמר אביי: אסתר קרקע עולם היתה. רבא אמר: הנאת עצמן שאני. 

אני משער שהגמ' לא שואלת והא אסתר גילו עריות עשתה כיוון שזה רק למ"ד אחד, אבל ממ"נ יש כאן בעיות נוספות של בעילה לגוי.. וכן הבין ר"ת. ועוד הוסיף 'שזרמת סוסים זרמתם'.

אך התוס חולק על ר"ת ומקבל את הדרשה שמרדכי היה נשוי לאסתר וא"כ גילוי ערית?! ומתרץ שזה כאונס, ועוד אין חילול ה' כי "קרקע עולם' - [ולכאורה סברה שהומצאה לאסתר ולא שמענו עליה עד הנה] או "הנאת עצמן שני".

יש ר"ן [לא זוכר איפה] ששמפרש את המצב באופן כללי ואומר:  אם יש מצווה שבן כה וכה יכפו עליך לא לעשות אן עניין למסור את הנפש ותעשה [תלוי במצב, כאן אסתר בין כה הייתה נבעלת ולכן לא שייך שתמסור את נפשה אך אם יש מצב שבו לא בטוח שתעבור על האיסור יהרג ועל יעבור].

הריף והרמב"ם לא גרסו את ההסבר הראשון "קרקע עולם" כי אם רק "הנאת עצמן".ולדעתם מרדכי לא היה נשוי לאסתר שאילולי כן הוי גילוי עריות.

למסקנה, שלושת השיטות מדוע אסתר הייתה פטורה מחייוב על גילוי עריות:

1. לא נשאוה - רמב"ם

2. נכרי - ר"ת

3. אשה לא עושה מעשה - תוספות

לא מכיר את הגמ' והתוס' בכתובות אז עזור לי, איך אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך? רק בגלל שזה רבים?

זה חידוש גדול שנאמר כאן, שגם עבירות של יהרג ואל יעבור - אם לא מדובר על חיים של יהודי אחד אלא של כל כלל ישראל - יעבור ואל יהרג

וזה היה ההיתר של אסתר

וזה אגב היה גם ההיתר של יעל שנבעלה לסיסרא, שגם היא עשתה מעשה, והיא היתה נשואה

והגמרא קוראת לזה "עבירה לשמה", ותוס' מסבירים שהכוונה שבעצם זה היה צריך להיות אסור, וזה הותר רק לצורך הצלת כלל ישראל,

(כנראה זה נקרא עבירה לשמה, כי זה דבר שאין לו מקור בתורה, וזה סברא של מרדכי ברוה"ק שאפשר להתיר איסור דאורייתא לצורך גדול כל כך, וכמו שעל בנות לוט נאמר גם כן שהן עשו עבירה לשמה, שגם הן חשבו שסוף העולם הגיע, ורק כך יכול להימשך העולם)

הרב קוק זצ"ל משיב בעניין זה בספר שו"ת "משפט כהן" הלכות מלכים:

"מיהו הדבר מצד עצמו מסתבר, דאין לך הוראת שעה כ"כ נחוצה, ראויה להורות לעבור על דברי תורה, כמו הצלת כלל ישראל. (גם לעבור עלי שפי"ד וג"ע – שם עמוד שח).

אבל החובה התדירית למסור נפש היחיד בשביל הכלל, הוא משום מגדר מילתא והוראת שעה. ואסתר משום הכי חשבה לכתחילה שהדבר רחוק שתציל, שהרי ודאי ימיתוה ותפסיד חיי שעה. וגם שהיתה חושבת שאולי במשך הזמן תהיה נקראת ותוכל להציל אז באופן יותר קרוב ובלא סכנה. ומרדכי הורה לה הוראת שעה, שבמקום הצלת כלל ישראל, אין לדחות כלל, ויפה שעה אחת קודם." 

ובהמשך:

"וממליץ אני על זה מה שכתוב בתנא דבי אליהו רבה פי"ד: אמר לי, רבי! שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו בני, דרכם של בני אדם אומרים, התורה קדמה, שנאמר (משלי ח. כב) ד' קנני ראשית דרכו. אבל אני אומר,ישראל קדמו, שנאמר (ירמי' ב, ג) קדש ישראל לד', ראשית תבואתו."

עיין ע"ז ב,ב

וכן שבת יד, ד.

ופרוש בקרבן העדה שם. ואם בא לך להעמיק ולשמוע הסבר אחר ומעניין עיין ב'עלי תמר' שם

"....אמר רבי חנינה זאת אומרת שאין מתרפין משפיכות דמים.  דתנינן תמן יצא רובו אין נוגעין בו וכו' חיישינן שלא ימות ואין דוחין נפש מפני נפש לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אמר לו חמוס את איש פלוני. "

עד שכמעט איני מבין איך אפשר להעלות אפשרות אחרת.

הרי החיוב של מסירת נפש אינו רק על גוף החפצא של העבירה באותו זמן שקיימת גזירת שמד,

אלא תלוי גם בסיטואציה (אא"כ גזירת השמד הייתה כוללת).

הגע עצמך, הרי שהכריחוהו לאכול נבלה על מנת להעבירו על דת, ונמלט מהם והתחבא

במקום מסתור, ואח"כ נחלה, ורפואותו היחידה היא אותה נבלה - האם נאמר שכאן לא 

ידחה פיקו"נ את אותו איסור? וא"כ מה לי אם נרדף ע"י אדם (כבציור שלך) או ע"י מחלתו.

שמעלה אפשרות אחרת

אני באתי להציג כאן את המצב האבסורדי שנוצר שבשביל להינצל מחילול שבת, הוא מחלל 100 פעמים שבת בשביל להינצל מחילול שבת

אבל גם אני מסכים שכך יוצא לדינא

השאלה היא במקרה שכתבתי בסוף שאין חיוב להיהרג מה יהיה הדין

שיהיה רשאי להחמיר על עצמו ולהרוויח את המצווה, אע"פ שאח"כ יצטרך לעבור עליה

בע"כ, מ"מ יעשה אז את העבירה בהיתר גמור, ואין לי בכה"ג לדונו אלא באשר הוא 

שם.

וזכר לדבר, דעת הרז"ה הידועה בההיא דאין מפליגין שסובר שהטעם הוא משום שמתנה

לחלל את השבת. והנה מפורש שם בברייתא שכל האיסור הוא דווקא כשמפליג לדבר הרשות

אך לדבר מצווה מותר אף ג' ימים קודם השבת, ומכאן שאם עושה מצווה כלשהי, אע"פ שיצמח

ממנה אח"כ אונס לעבור עבירה או אפילו כמה עבירות, אין לחוש. 

אבל שים לב שדבריך שייכים רק לאחר מעשה

אם באותו רגע עצמו שמציעים לו את העבירה הוא יכול להינצל ע"י איסור, בזה לא שייכת הסברא שלך

ויש מקום לומר שגם בזה יהיה מותר, כי יש כאן קידוש ה', ומבחינתו זה לא אופציה לחלל את שמו יתברך, אע"פ שהוא מותר מדינא.

אדרבה, היא שייכת דווקא בשעה שמציעים לו, שאז, ע"י החלטתו להימנע, מקיים המצווה.

שאתה בעצם אמרת - עכשיו אני מקיים את המצוה, ואח"כ אם אצטרך לחלל שבת - זה יהיה פיקוח נפש, ומותר לי להכניס את עצמי לאונס כשאני עושה מצוה

ואני אומר שזה שייך רק החילול שבת הוא אח"כ, אבל אם בשעת עשיית המצוה גופא אני צריך לחלל שבת, ודאי לא מתירים לעשות מצוות ובגלל זה לחלל שבת. רק אם עשית מצוה ונכנסת לתוך מצב של אונס, ועכשיו כשאתה כבר בתוך האונס אין לך ברירה, מותר לחלל שבת משום פיקו"נ

אז אם כאן במקרה הזה נניח שהוא רוצה לברוח ולחלל שבת הרבה פעמים בשעת הבריחה, באותו זמן שהוא עדיין יכול להדליק את האור ולהינצל, הוא עדיין לא "נכנס לאונס", הוא יכול עדין להדליק את האור ולא לחלל כל כך הרבה פעמים שבת

גם במקרה של הרז"ה כמו כאן, יכול להימנע מקיום המצווה ומהכניסה ההכרחית לאונס.

גם שם יוכל לרדת מהספינה בכל עת שירצה.

אם הוא יכול לרדת באמת אין כאן שום אונס, וכשמגיע שבת הוא חייב לרדת

זכור לי שזה כתוב במפורש

אני מחפש

לגבי ההולך במדבר, אם הגיע לעיר שאין בה סכנה, חייב להישאר בתוכה ואסור חהמשיך עם השיירה

שיכול לצאת מחוץ לתחום משום פיקו"נ, ואם הגיע לעיר מהלך את כולה, ומשמע שלא ימשיך עם השיירה לאחר שהגיע לעיר

וכן מפורש ברשב"ץ (ח"א סכ"א) שימעט ברכיבה בכל כוחו שלא הותר לו אלא הצורך לפיקו"נ

והדברים פשוטים, שאם יכול להישאר בעיר ולצאת מהספינה - אין כאן פיקו"נ ולא אונס.

למה שנתיר לו איסורים?

התרנו לו רק להיכנס למצב של אונס, אבל צריך שיהיה אונס. עכשיו הוא לא אנוס!

אתה מדבר על שבת??

מלבד זאת שזה לא "מפורש" שם, אף לו יהיבנא לך מאי דבעית, אני הרי מדבר

על כך שיכול גם יכול לפרוש לפני כניסת השבת.

לא על לפני שבת

זה בדיוק מה שאני מנסה לומר, שכל ההיתר הוא להיכנס לאונס, ואז לאחר שאתה באונס ולא יכול לצאת ממנו, הותר פיקו"נ, אבל לא הותר להישאר באונס ולומר "אנוס אני" בזמן שיש לך איך לצאת מזה

וממילא במקרה שלנו כל הוורט שלך שייך רק בציור שציירתי, שלאחר שהוא סירב להקשיב לאותו גוי - הוצרך לחלל שבת,

אבל אם בעודו מסרב לגוי הוצרך לחלל שבת - לא שייך לומר "אני מכניס את עצמי לאונס, ולכן אני מחלל שבת"

הרי אתה עכשיו ברגע זה לא באונס. אתה יכול פשוט להקשיב לגוי, ולא תצטרך לחלל שבת כל כך הרבה

ברגע שנכנסים לדיני "פיקוח נפש" (אני לא מדבר על שעת השמד)

לא מתחילים לחשב מה יותר חילול שבת ומה פחות... יוצאים לגמרי מהלכות חילול שבת!

אז אין דבר כזה, מחלל שבת 100 פעמים וכו', הוא בכלל בכלל לא מחלל שבת!!!

לדוגמא:

אם ילד הלך לטיול מחוץ לעירוב-שבת, ונפצע קשה.

עכשיו כשהרופא/חובש צריך להביא ציוד רפואי, כדי לטפל בו,

לא צריך (ואפילו אסור) לחשוב אם הוא צריך להעביר את הציוד הרפואי דרך מקום פטור וכד'.

(רציתי להביא דוגמאות שהיו לי כששירתתי בצבא קודשינו, אבל התאפקתי)

וכו'? לפי הזכור לי יש כלל: הקל הקל תחילה.

השו"ע פוסק שהותרה

והשו"ע פוסק שהקל הקל תחילה

הותרה נאמר רק שאפשר להתיר דברים שהם לצורך החולה גם אם אין בהם פיקו"נ

לא ברור שדעת מרן ששבת הותרה אצל פיקו"נ ויש הרבה אחרונים (והגרע"י מכללם)

שהסבירו בדעתו ששבת רק דחוייה.

וההיא דהקל הקל - כעין חילוקי, ראה בספר קרית מלך רב (דף י ע"ב).

אני מודה ומתוודה

לא למדתי את הנושא הזה של שכ"ח בעיון כראוי, רק שו"ע - משנה ברורה - ילקוט יוסף

כך שיתכן ואתה צודק

אבל הרי בשו"ע שם סי' שכ"ח סט"ז מפורש לעשות בשינוי כשאין הדבר בהול, וכ"כ המ"ב סקל"ה

כשהמצב בהול לא מחשבים

כשהמצב לא בהול יש כמה סעיפים בשולחן ערוך סי' שכ"ח איך לעשות הקל הקל תחילה

אבל אולי מלכתחילה כשהוא חושב בדעתו אם להיכנס לכל הסיפור הזה, יש לו זמן לחשוב ואינו בהול כלל

הצילו! מה את עושה כאן? את לא שמה לב שיש פה רק גברים

שמותר לך לשקר בשביל להציל אותו מעבירה חמורה יותר. מאין לך?

אם אתה מתנה תנאי שאתה בטוח שלא יתקיים, האם זה נקרא שקר?

ואין ביכולתי לבדוק כעת, אך לכאורה כן מוכח מריהטת הגמ' ברפ"ג דנדרים גבי נדרי זירוזין

שהדיון כלל לא נגע בשקר.

מתי אומרים שעדיף לעשות עבירה חמורה כדי להציל את חבירו מעבירה קלה

ויש שני תירוצים בתוס'

או שזה תלוי אם החוטא אשם או לא

או שזה תלוי אם אני איכשהו גרמתי לעבירה

בסיפור הזה לא גרמתי לעבירה וזה אשמתו, כך שבאמת אין סיבה שיהיה מותר לי לעשות איזה שהוא איסור

אבל אני זוכר שיש גרי"ז שמי שעובר עבירה במקום פיקו"נ, והוא היה עובר גם בלי זה, והפיקו"נ לא מענין אותו - זה לא מועיל לו

נכון שהוא היה אוכל גם ככה, אבל בגלל האיום הוא עשה בסופו של דבר את העברה בגללך

לא מומלץ

שאם באמת האדם מאמין לאיום שלך ויפעל על פיו - יכולת לאיים עליו הפוך, ולמנוע ממנו לאכול. ויש חובה לאפרושי מאיסורא (?)

ואם הוא לא מאמין - אז הוא חטא באכילה.

היום ממש במקרה ראיתי חזו"א (יו"ד סי' ק"ד סק"ב)

שכותב במפורש שמי שאונס את חבירו לעשות עבירה עובר על לפני עוור

לא נמצא לא באוצר החכמה ולא בהיברו בוקס

יש לך את זה איכשהו?

אם אני אזכור אני אסרוק ואשלח, זה ממש שווה קריאה

יש עוד דיעות בראשוינם. אני יודע

בדעת הרמב"ם יש מחלוקת גדולה אם הוא דיבר גם כשמעבירים על דת, או שבזה הוא מודה שמותר לההרג

ומה שהבאת מהחשמונאים - זכרתי משהו כזה במעורפל, אשמח למקור

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...