לא זה ולא זה!

תקפוץ לי. אני לא עושה את שניהם

ואני אסביר

שלושת העבירות החמורות שיהרג ואל יעבור בכל מצב, זה רק כשאדם עושה מעשה, אם האדם לא עושה שום דבר, אלא עושים עבירה על ידו, לא אומרים יהרג ואל יעבור

אז ממילא אין אפשרות להכריח אדם לעשות עבירה. הוא פשוט לא יעשה, וזהו!

אין עליו יהרג ואל יעבור

אם לא עושים מעשה אז זה לא יהרג ואל יעבור

לומדים את זה מאסתר המלכה, שהיתה נשואה לגוי, ולא נהרגה על קידוש ה', כיון שלא עשתה מעשה

והדין משתנה בין גילוי עריות (באיש) שלפעמים חייב אף אם מכריחים אותו למעשה,

לבין ע"ז ושפיכות דמים. עי' בתוס' יומא (פא: ) ובתוס' סנהדרין (עד: ).

שלדעתו לא שייך כלל אונס באיש, והוא נחשב מזיד

אני יודע

וגם לדעת הרמב"ם יש חידוש של הרדב"ז שגם הוא יודה ששיך אונס באיש במקרה מיוחד שלא יעזור בו היסח הדעת

(אני מדבר בקודים, עיין שם)

אבל נראה לי שהיא, בתור אישה, חשבה יותר על אישה, ושם הדין פשוט ברמ"א שלא אומרים יהרג ואל יעבור

אבל גם באיש לדעת תוס', אם מציעים לאדם שתי ברירות - או לעבוד ע"ז בקום ועשה, או גילוי עריות בשב ואל תעשה (שלדעת תוס' אינו נחשב מעשה) ולא נותנים לו ברירה למות, נראה לי ששב ואל תעשה עדיף.

אין שום היתר לקום ולעבור עבירה

יש אכן מדרג גם בג' העבירות עצמן, כמו שמוכח מכמה מקומות, ואכמ"ל.

ומן הסתם יש איזה מקרה שבו תהיה נפק"מ בשאלה הזאת.

זהו שנא' "כאשר אבדתי אבדתי".

עד אז היא יכלה לחזור למרדכי כל פעם ("היתה טובלת.. יוצאת וטובלת."), אך כאשר הלכה מרצונה, כבר לא יכלה.

ואז היה היתר מיוחד להצלת כלל ישראל (תוס' כתובות ג, וזה לא שייך בכל מקרה של יהרג ואל יעבור, כיון שמדובר על חיים של יחיד

אנסה לסדר לעצמי. תקן אותי אחרי זה:

בעצם אקדים: וחי בהם ולא שימות בהם. בבלי- שלוש עברות מתים ולא עוברים ירושלמי מוסיף גזל, לא נפסק.

שואלת הגמרא והא אסתר פרהסייא הייתה? ולמה לא מסרה נפשה.?

הגמרא מביאה שני תירוצים: אמר אביי: אסתר קרקע עולם היתה. רבא אמר: הנאת עצמן שאני. 

אני משער שהגמ' לא שואלת והא אסתר גילו עריות עשתה כיוון שזה רק למ"ד אחד, אבל ממ"נ יש כאן בעיות נוספות של בעילה לגוי.. וכן הבין ר"ת. ועוד הוסיף 'שזרמת סוסים זרמתם'.

אך התוס חולק על ר"ת ומקבל את הדרשה שמרדכי היה נשוי לאסתר וא"כ גילוי ערית?! ומתרץ שזה כאונס, ועוד אין חילול ה' כי "קרקע עולם' - [ולכאורה סברה שהומצאה לאסתר ולא שמענו עליה עד הנה] או "הנאת עצמן שני".

יש ר"ן [לא זוכר איפה] ששמפרש את המצב באופן כללי ואומר:  אם יש מצווה שבן כה וכה יכפו עליך לא לעשות אן עניין למסור את הנפש ותעשה [תלוי במצב, כאן אסתר בין כה הייתה נבעלת ולכן לא שייך שתמסור את נפשה אך אם יש מצב שבו לא בטוח שתעבור על האיסור יהרג ועל יעבור].

הריף והרמב"ם לא גרסו את ההסבר הראשון "קרקע עולם" כי אם רק "הנאת עצמן".ולדעתם מרדכי לא היה נשוי לאסתר שאילולי כן הוי גילוי עריות.

למסקנה, שלושת השיטות מדוע אסתר הייתה פטורה מחייוב על גילוי עריות:

1. לא נשאוה - רמב"ם

2. נכרי - ר"ת

3. אשה לא עושה מעשה - תוספות

לא מכיר את הגמ' והתוס' בכתובות אז עזור לי, איך אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך? רק בגלל שזה רבים?

זה חידוש גדול שנאמר כאן, שגם עבירות של יהרג ואל יעבור - אם לא מדובר על חיים של יהודי אחד אלא של כל כלל ישראל - יעבור ואל יהרג

וזה היה ההיתר של אסתר

וזה אגב היה גם ההיתר של יעל שנבעלה לסיסרא, שגם היא עשתה מעשה, והיא היתה נשואה

והגמרא קוראת לזה "עבירה לשמה", ותוס' מסבירים שהכוונה שבעצם זה היה צריך להיות אסור, וזה הותר רק לצורך הצלת כלל ישראל,

(כנראה זה נקרא עבירה לשמה, כי זה דבר שאין לו מקור בתורה, וזה סברא של מרדכי ברוה"ק שאפשר להתיר איסור דאורייתא לצורך גדול כל כך, וכמו שעל בנות לוט נאמר גם כן שהן עשו עבירה לשמה, שגם הן חשבו שסוף העולם הגיע, ורק כך יכול להימשך העולם)

הרב קוק זצ"ל משיב בעניין זה בספר שו"ת "משפט כהן" הלכות מלכים:

"מיהו הדבר מצד עצמו מסתבר, דאין לך הוראת שעה כ"כ נחוצה, ראויה להורות לעבור על דברי תורה, כמו הצלת כלל ישראל. (גם לעבור עלי שפי"ד וג"ע – שם עמוד שח).

אבל החובה התדירית למסור נפש היחיד בשביל הכלל, הוא משום מגדר מילתא והוראת שעה. ואסתר משום הכי חשבה לכתחילה שהדבר רחוק שתציל, שהרי ודאי ימיתוה ותפסיד חיי שעה. וגם שהיתה חושבת שאולי במשך הזמן תהיה נקראת ותוכל להציל אז באופן יותר קרוב ובלא סכנה. ומרדכי הורה לה הוראת שעה, שבמקום הצלת כלל ישראל, אין לדחות כלל, ויפה שעה אחת קודם." 

ובהמשך:

"וממליץ אני על זה מה שכתוב בתנא דבי אליהו רבה פי"ד: אמר לי, רבי! שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. אמרתי לו בני, דרכם של בני אדם אומרים, התורה קדמה, שנאמר (משלי ח. כב) ד' קנני ראשית דרכו. אבל אני אומר,ישראל קדמו, שנאמר (ירמי' ב, ג) קדש ישראל לד', ראשית תבואתו."

עיין ע"ז ב,ב

וכן שבת יד, ד.

ופרוש בקרבן העדה שם. ואם בא לך להעמיק ולשמוע הסבר אחר ומעניין עיין ב'עלי תמר' שם

"....אמר רבי חנינה זאת אומרת שאין מתרפין משפיכות דמים.  דתנינן תמן יצא רובו אין נוגעין בו וכו' חיישינן שלא ימות ואין דוחין נפש מפני נפש לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אמר לו חמוס את איש פלוני. "

עד שכמעט איני מבין איך אפשר להעלות אפשרות אחרת.

הרי החיוב של מסירת נפש אינו רק על גוף החפצא של העבירה באותו זמן שקיימת גזירת שמד,

אלא תלוי גם בסיטואציה (אא"כ גזירת השמד הייתה כוללת).

הגע עצמך, הרי שהכריחוהו לאכול נבלה על מנת להעבירו על דת, ונמלט מהם והתחבא

במקום מסתור, ואח"כ נחלה, ורפואותו היחידה היא אותה נבלה - האם נאמר שכאן לא 

ידחה פיקו"נ את אותו איסור? וא"כ מה לי אם נרדף ע"י אדם (כבציור שלך) או ע"י מחלתו.

שמעלה אפשרות אחרת

אני באתי להציג כאן את המצב האבסורדי שנוצר שבשביל להינצל מחילול שבת, הוא מחלל 100 פעמים שבת בשביל להינצל מחילול שבת

אבל גם אני מסכים שכך יוצא לדינא

השאלה היא במקרה שכתבתי בסוף שאין חיוב להיהרג מה יהיה הדין

שיהיה רשאי להחמיר על עצמו ולהרוויח את המצווה, אע"פ שאח"כ יצטרך לעבור עליה

בע"כ, מ"מ יעשה אז את העבירה בהיתר גמור, ואין לי בכה"ג לדונו אלא באשר הוא 

שם.

וזכר לדבר, דעת הרז"ה הידועה בההיא דאין מפליגין שסובר שהטעם הוא משום שמתנה

לחלל את השבת. והנה מפורש שם בברייתא שכל האיסור הוא דווקא כשמפליג לדבר הרשות

אך לדבר מצווה מותר אף ג' ימים קודם השבת, ומכאן שאם עושה מצווה כלשהי, אע"פ שיצמח

ממנה אח"כ אונס לעבור עבירה או אפילו כמה עבירות, אין לחוש. 

אבל שים לב שדבריך שייכים רק לאחר מעשה

אם באותו רגע עצמו שמציעים לו את העבירה הוא יכול להינצל ע"י איסור, בזה לא שייכת הסברא שלך

ויש מקום לומר שגם בזה יהיה מותר, כי יש כאן קידוש ה', ומבחינתו זה לא אופציה לחלל את שמו יתברך, אע"פ שהוא מותר מדינא.

אדרבה, היא שייכת דווקא בשעה שמציעים לו, שאז, ע"י החלטתו להימנע, מקיים המצווה.

שאתה בעצם אמרת - עכשיו אני מקיים את המצוה, ואח"כ אם אצטרך לחלל שבת - זה יהיה פיקוח נפש, ומותר לי להכניס את עצמי לאונס כשאני עושה מצוה

ואני אומר שזה שייך רק החילול שבת הוא אח"כ, אבל אם בשעת עשיית המצוה גופא אני צריך לחלל שבת, ודאי לא מתירים לעשות מצוות ובגלל זה לחלל שבת. רק אם עשית מצוה ונכנסת לתוך מצב של אונס, ועכשיו כשאתה כבר בתוך האונס אין לך ברירה, מותר לחלל שבת משום פיקו"נ

אז אם כאן במקרה הזה נניח שהוא רוצה לברוח ולחלל שבת הרבה פעמים בשעת הבריחה, באותו זמן שהוא עדיין יכול להדליק את האור ולהינצל, הוא עדיין לא "נכנס לאונס", הוא יכול עדין להדליק את האור ולא לחלל כל כך הרבה פעמים שבת

גם במקרה של הרז"ה כמו כאן, יכול להימנע מקיום המצווה ומהכניסה ההכרחית לאונס.

גם שם יוכל לרדת מהספינה בכל עת שירצה.

אם הוא יכול לרדת באמת אין כאן שום אונס, וכשמגיע שבת הוא חייב לרדת

זכור לי שזה כתוב במפורש

אני מחפש

לגבי ההולך במדבר, אם הגיע לעיר שאין בה סכנה, חייב להישאר בתוכה ואסור חהמשיך עם השיירה

שיכול לצאת מחוץ לתחום משום פיקו"נ, ואם הגיע לעיר מהלך את כולה, ומשמע שלא ימשיך עם השיירה לאחר שהגיע לעיר

וכן מפורש ברשב"ץ (ח"א סכ"א) שימעט ברכיבה בכל כוחו שלא הותר לו אלא הצורך לפיקו"נ

והדברים פשוטים, שאם יכול להישאר בעיר ולצאת מהספינה - אין כאן פיקו"נ ולא אונס.

למה שנתיר לו איסורים?

התרנו לו רק להיכנס למצב של אונס, אבל צריך שיהיה אונס. עכשיו הוא לא אנוס!

אתה מדבר על שבת??

מלבד זאת שזה לא "מפורש" שם, אף לו יהיבנא לך מאי דבעית, אני הרי מדבר

על כך שיכול גם יכול לפרוש לפני כניסת השבת.

לא על לפני שבת

זה בדיוק מה שאני מנסה לומר, שכל ההיתר הוא להיכנס לאונס, ואז לאחר שאתה באונס ולא יכול לצאת ממנו, הותר פיקו"נ, אבל לא הותר להישאר באונס ולומר "אנוס אני" בזמן שיש לך איך לצאת מזה

וממילא במקרה שלנו כל הוורט שלך שייך רק בציור שציירתי, שלאחר שהוא סירב להקשיב לאותו גוי - הוצרך לחלל שבת,

אבל אם בעודו מסרב לגוי הוצרך לחלל שבת - לא שייך לומר "אני מכניס את עצמי לאונס, ולכן אני מחלל שבת"

הרי אתה עכשיו ברגע זה לא באונס. אתה יכול פשוט להקשיב לגוי, ולא תצטרך לחלל שבת כל כך הרבה

ברגע שנכנסים לדיני "פיקוח נפש" (אני לא מדבר על שעת השמד)

לא מתחילים לחשב מה יותר חילול שבת ומה פחות... יוצאים לגמרי מהלכות חילול שבת!

אז אין דבר כזה, מחלל שבת 100 פעמים וכו', הוא בכלל בכלל לא מחלל שבת!!!

לדוגמא:

אם ילד הלך לטיול מחוץ לעירוב-שבת, ונפצע קשה.

עכשיו כשהרופא/חובש צריך להביא ציוד רפואי, כדי לטפל בו,

לא צריך (ואפילו אסור) לחשוב אם הוא צריך להעביר את הציוד הרפואי דרך מקום פטור וכד'.

(רציתי להביא דוגמאות שהיו לי כששירתתי בצבא קודשינו, אבל התאפקתי)

וכו'? לפי הזכור לי יש כלל: הקל הקל תחילה.

השו"ע פוסק שהותרה

והשו"ע פוסק שהקל הקל תחילה

הותרה נאמר רק שאפשר להתיר דברים שהם לצורך החולה גם אם אין בהם פיקו"נ

לא ברור שדעת מרן ששבת הותרה אצל פיקו"נ ויש הרבה אחרונים (והגרע"י מכללם)

שהסבירו בדעתו ששבת רק דחוייה.

וההיא דהקל הקל - כעין חילוקי, ראה בספר קרית מלך רב (דף י ע"ב).

אני מודה ומתוודה

לא למדתי את הנושא הזה של שכ"ח בעיון כראוי, רק שו"ע - משנה ברורה - ילקוט יוסף

כך שיתכן ואתה צודק

אבל הרי בשו"ע שם סי' שכ"ח סט"ז מפורש לעשות בשינוי כשאין הדבר בהול, וכ"כ המ"ב סקל"ה

כשהמצב בהול לא מחשבים

כשהמצב לא בהול יש כמה סעיפים בשולחן ערוך סי' שכ"ח איך לעשות הקל הקל תחילה

אבל אולי מלכתחילה כשהוא חושב בדעתו אם להיכנס לכל הסיפור הזה, יש לו זמן לחשוב ואינו בהול כלל

הצילו! מה את עושה כאן? את לא שמה לב שיש פה רק גברים

שמותר לך לשקר בשביל להציל אותו מעבירה חמורה יותר. מאין לך?

אם אתה מתנה תנאי שאתה בטוח שלא יתקיים, האם זה נקרא שקר?

ואין ביכולתי לבדוק כעת, אך לכאורה כן מוכח מריהטת הגמ' ברפ"ג דנדרים גבי נדרי זירוזין

שהדיון כלל לא נגע בשקר.

מתי אומרים שעדיף לעשות עבירה חמורה כדי להציל את חבירו מעבירה קלה

ויש שני תירוצים בתוס'

או שזה תלוי אם החוטא אשם או לא

או שזה תלוי אם אני איכשהו גרמתי לעבירה

בסיפור הזה לא גרמתי לעבירה וזה אשמתו, כך שבאמת אין סיבה שיהיה מותר לי לעשות איזה שהוא איסור

אבל אני זוכר שיש גרי"ז שמי שעובר עבירה במקום פיקו"נ, והוא היה עובר גם בלי זה, והפיקו"נ לא מענין אותו - זה לא מועיל לו

נכון שהוא היה אוכל גם ככה, אבל בגלל האיום הוא עשה בסופו של דבר את העברה בגללך

לא מומלץ

שאם באמת האדם מאמין לאיום שלך ויפעל על פיו - יכולת לאיים עליו הפוך, ולמנוע ממנו לאכול. ויש חובה לאפרושי מאיסורא (?)

ואם הוא לא מאמין - אז הוא חטא באכילה.

היום ממש במקרה ראיתי חזו"א (יו"ד סי' ק"ד סק"ב)

שכותב במפורש שמי שאונס את חבירו לעשות עבירה עובר על לפני עוור

לא נמצא לא באוצר החכמה ולא בהיברו בוקס

יש לך את זה איכשהו?

אם אני אזכור אני אסרוק ואשלח, זה ממש שווה קריאה

יש עוד דיעות בראשוינם. אני יודע

בדעת הרמב"ם יש מחלוקת גדולה אם הוא דיבר גם כשמעבירים על דת, או שבזה הוא מודה שמותר לההרג

ומה שהבאת מהחשמונאים - זכרתי משהו כזה במעורפל, אשמח למקור

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר