בס"ד

אוף, כמה מעללים עלינו.

 

אה, מגיע לכיתה שלנו מזל-טוב. שירה נחמה ילדה בת בשעטו"מ, אחיינית-כיתתית-שלישית.

 

איך קוראים למורות של שכבת יא?? דחוףףףףףףף

כבר קבענו פגישה רביעית ב"ה!
לא מובן מאליו בכלל..
תודה להקב"ה שמוביל אותנו צעד אחר צעד..
שמוביל אותי לאיש שלי- לזיווגי ההגון..
אני מצליחה להיות אני
ברוך ה'. זה כל כך לא מובן מאליו.
מרגישה בנוח להביא את עצמי. לא מנסה להסתיר חלק ממני.
וזה כיף, זה משמח, זה בריא.
לומדת לקבל את עצמי באהבה
שלא כל טעות או חוסר תגובה מצידו, זה אומר שהכל נגמר והלך הכל
אפשר לשחרר. הכל בסדר ב"ה, הכל בשליטה של הקב"ה
בתמימות הוא לא ענה. לא בכוונה או במחשבה שלילית עלי..
ה' תכוון אותי בבקשהה!!!
להמשיך??
הוא נראה בחור טוב וטוב לי איתו
ב"ה
אבל הקטע של המשפחה..
מה עושים?!

ממה שאני חשבתי, זה שלבעלי יהיה משפחה חמה ואוהבת וזה ישלים את הפערים של מה שהיה לי במשפחה.. את החסכים.
כי גם לי המשפחה זה לא המקום הכי וואו והכי אוהב ותומך. אז כאילו גם להיכנס למקום כזה?
השאלה אם זה המקום.
אם היא אישה נעימה ואוהבת ורכה
או ביקורתית ולחוצה.

וגם עד כמה זה השפיע עליו- מה ההשפעה וההשלכות של מה שהוא עבר - הגירושים של ההורים, לחיות בלי אבא. איך החסך הזה השפיע עליו בחיים ? ביטחון, יציבות וכו'..

וגם בא לי להרגיש שהוא חושב עלי מעבר. שולח הודעות סתם ככה ולא רק כי צריך לקבוע..
אני אגיד לו את זה נראה איך הוא יגיב. זה חשוב לראות מה הוא עושה עם המידע..
כמה הצרכים שלי חשובים לו.

שמחה שהיה טוב, שהוא רוצה, שאני רוצה.
מודה לך ה' שהייתי אני ומחוברת לעצמי. משוחררת ואמיתית.
וקצת מפחדת שיואו.
מה יהיה
הוא שלי או לא?
מה יהיה .. אני אהיה בטוב עם עצמי או לא
משו בתוכי רוצה שהוא ירצה
אבל יותר רוצה שהקב"ה יעשה כרצונו

הוא שלח הודעה..שיואו=)
מרגש ממש!
גם נשמע מתחשב כזה שאכפת לו.
אני רוצה להיפגש. אני רוצה לדבר איתו.
יש לי רצון לזה
משהו חדש מתחיל
איזה יופי. ב"ה ממש(:תודה לה'. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!

רוצה לבוא נקיה
לבוא בטוחה
בטוחה בטוב שלי. בטוחה ברצון שלי. בטוחה שאני באה עם עצמי ושאין לי שום צורך לרצות אותו.
להביא את עצמי בפשיטות, בלי חכמות. כמו שאני. מה שאני מרגישה, מה שאני חווה, עם איך שאני בפגישה. זה הכי טוב, זה מה שצריך להיות. זה המצב וזה הסיטואציה וזה טוב.

בנקיות
בעין טובה
בעיקר על עצמי
גם עליו.

עין טובה על עצמי, רואה אותי.
כן אני רואה וזוכרת שהיום התייחסתי ל**** בצורה מדהימה. ששיניתי צורת הסתכלות עליו. ממש השתדלתי והתאמצתי לראות את הטוב שבו, למצוא את הנקודות הטובות ולהעצים אותם, להתמקד בהם ולהסתכל עליהם בזכוכית מגדלת.
לראות את החסרונות זה לא חידוש, לכולם יש וזה ידוע שזה קיים. זה הרגיל. החידוש הוא להתמקד בדברים הטובים, מה כן עשיתי, להעריך את עצמי על מה שעשיתי ולהתמקד בזה. ממש להעצים את זה להעריך את זה, להתפעל מעצמי. וואו איזה אלופה שככה עשיתי את זה. ואת זה. ואת זה.

איזה אלופה אני שממש חשבתי מה אני יכולה לשנות ביחס שלי ל**** כדי שהוא יתקדם , כדי להגיע אליו ולגרום לו לרצות להשתתף
איזה אלופה אני שחזרתי הביתה אחרי מלא זמן והכנתי מרק למרות שהייתי שפוכה מעייפות
איזה אלופה אני שהלכתי ל*** ושיתפתי אותה. למרות שהייתי רעבה ביותר.
איזה אלופה אני שאמרתי לשי את התשובה למרות שלא הייתי צריכה.
איזה אלופה אני שעזרתי לנאו נאו עם להעתיק מהלוח והקראתי לו למרות שלא הייתי צריכה! גם על זה ששמתי לב בכלל, שהייתי אכפתית ועשיתי מהלך שלא מצופה ממני לעשות, מעצמי ומרצוני האישי! וגם על המהלך עצמו, על חשבון ההפסקה שלי עוזרת לילד בלי שחייבת. כי אכפת לי. כי אני רוצה לשמח אותו. זה עושה לי טוב על הלב.
איזה מדהימה.
כמה אכפתיות. כמה רצון לעזור. כמה ראייה של האחר וראיית צרכיו והשתדלות למען זה. לעזור במה שיכולה בשמחה.
מוצאת ומפלסת את דרכי אל הילדים שצריכים עזרה. בשמחה וברצון!
וואוו אני ממש גאה בעצמי, אני מדהימה ואלופה ותותחית !!!!!!
איזה מידות טובות, איזה הסתכלות רחבה, ראש גדול, כלליות!
ממש בעלת חסד עצום ורב!
וגם זה מחיה אותי, נותן לי משמעות, משמח אותי , אני רוצה בזה וזה מדהים ועצום.

איזה אלופה אני שאמרתי ל**** שהוא אלוף! ככה באמצע החיים בלי קשר לכלום. לשמח אותו, לעזור לו לראות את הטוב שבו. ואז גם לע**** ששאל בצחוק אם דיברתי אליו. וכן אכפת לי גם ממנו. הוא לא בשבילי סתם עוד ילד מהכיתה. הוא אוצר. הוא חשוב בעיני.
איזה אלופה אני שאמרתי ל**** דברים טובים ודיברתי אל ליבו שהוא ילד חכם וזה קטן עליו ותוך שניה הוא מסיים. בוא אני רוצה לכתוב לאמא דברים טובים, תראה איך אתה מתנהג יפה.
ככה מהלב שלי ללב שלו. בלי לאיים, בלי להבטיח הבטחות ונסיונות שכנוע.
בפשטות מה אני חושבת עליו ומה אני רוצה להגיד לו, מה שיעזור לעשות מרצון. מה שיחזק אותו.
וכן זה לא תמיד טבעי זה משהו שרוכשים, זה משהו שמנסים ומשתדלים מאוד לשים עליו את הפוקוס וזה לאט לאט נטמע ונהיה הרגל בע"ה.
איזה אלופה אני. ככה בלי שום סיבה מסוימת. כי אני אלופה.