השאלה היא- הרי כתוב לדוגמא: ואהבת את ה' אלוקיך" "ושמחת בחגך" "משנכנס אדר מרבין בשמחה".. אז השאלה שלי היא- איך אפשר לצוות על תחושות של האדם? אפשר לצוות אותנו לעשות מעשים אבל על תחושות הרבה פעמים אי אפשר לשלוט..אז איך אפשר לצוות עלינו דבר כזה??
מישו יודע מי ענה על זה, ויכול לתת לי מקור. או להגיד את דעתו בעיניין..
אני ממש אשמח 
אני צכה תשובה, אם ישלך מישו אחר שענה ואתה זוכר זה גם יהיה טוב..
כמב הודעות שדיברנו על הנושא
רק חידדת את השאלה..
שרגשות מושפעות ממחשבות
והציווי הוא להשפיע על רגשות, לא להכריח אותם
ובאמת בלשון החינוך מי שעובר על מצות אהבת ה' הוא לא "מי שלא אוהב את ה'" אלא מי שהתעסק בעולם הזה ושכח את ה', כי זה המעשים שמביאים את הרגש
לעשות באדר דברים שישמחו אותו?
אז איך זה מסתדר עם "ואהבת את ה' אלוקיך" אין דברים שאפשר לעשות שיגרמו לאהבה אם פשוט לא..
להתבונן בחסדי ה'
להתבונן בגדלות ה'
וללמוד תורה
(ושלושתם מצוה בפני עצמה)
עזר לי לעניין רגשי אחר. תודה!
ואנחנו מחפשות ביחד מקורות שמספקים אותנו..
לכן בטעות כתבנו פה מהניק שלה למרות שהיא פחות מעשרים..
סליחה!
אולי תעשו חיפוש בגוגל
אבל תודה בכל זאת
שלא תהיה יותר מדי רוחניקית כזאת..
רוני60ובלי קשר דווקא אלייך, אני אבהיר כאן נקודה, שמשום מה הרבה לא מבינים אותה.
הקב"ה הוא ברא את הפיזיקה, מה שזה אומר, שהוא מעל הפיזיקה והוא ממש לא תלוי בה.
למשל יש היום "רבנים" שטוענים שגם פעם לא הייתה ממש נבואה, כי זה לא מסתדר פיזיקלית ורציונאלית (לא מסתדר בהגיון).
אז... א. זו כפירה באחד (או יותר) מ-13 העיקרים של הרמב"ם, ויש לזה אפילו השלכות הלכתיות לאחד שמצהיר כך.
ב. הקב"ה לא מחוייב להנהיג את עולמו, דווקא דרך הפיזיקה. יש עוד הרבה דרכים של הקב"ה להנהיג את עולמו.
זה מוזכר ברשב"א הכפירה הזאת! מי החליט לחדש אותה?
כדי שאדע אם להגיב.. אני לפחות כתבתי ב<ר>
ונצתלצלו אוזני מלשמוע את אותם אלה שקוראים לעצמם "רבנים".
רוני60נגד דבריו יצאו רבים בחריפות, אבל היחס אליו עצמו הוא לא כאל כופר ככל שידיעתי משגת.
(עריכה: אם הבנתי נכון למה בדיוק רוני60 התכוון..)
הוא מגביל ניסים וכד'
אבל לגבי נבואה לא שמעתי.
ב. לגבי ידיעה ובחירה (אני קצת ניחשתי שלזה רוני60 התכוון, וגם קצת ניחשתי למי הוא מתכוון)
על ידיעה ובחירה שמעתי
מובא ברשב"ש
שנשאל מה ההבדל בינו לראב"ד
ונראה לי שקצת הגזמתי בניחושים...
אני לא יודעת למה או למי הוא התכוון לגבי נבואה, ומה שכתבתי עליו היה רק לגבי ידיעת השם (שבלי קשר היא דעה שנשמעת מאוד מוזר היום).
דיברת על נבואה, ואילו אני כתבתי על ידיעה ובחירה.
זאת למרות שבאמת תיקנתי את עצמי בהודעה עליה הגבת, שכנראה לא ניחשתי נכון, ואתה דיברת על נבואה דווקא, ועשיתי קצת סלט.
אבל העקרון של מה שהביא אותי לכתוב על הנושא שלא אותו נתת כדוגמא הוא הטיעון שלך מסביב:
"יש היום "רבנים" שטוענים ש... [משהו], כי זה לא מסתדר פיזיקלית ורציונאלית (לא מסתדר בהגיון)."
ובנושא של ידיעה ובחירה גם יש שטוענים שאין ידיעה כמו שאנחנו רגילים לחשוב, כי זה לא מסתדר בהגיון.
שאנחנו לא יכולים להבין מה היא הידיעה של הקב"ה, ולכן אין אפשרות לסתור את הידיעה והבחירה.
לסתור = 2 דברים שאני מבין/יודע אותם, ולא יכולים להסתדר יחדיו
וכאן גורם אחד לפחות אני לא מבין/יודע.
למה, את יודעת איך פועלת הידיעה של הקב"ה?
הרמב"ם אומר - א"א להבין
החוה"ל אומר - אולי באמת אין בחירה
רלב"ג אומר - אולי באמת בנושאי בחירה הקב"ה לא יודע מה יהיה (או משהו כזה)
הראב"ד אומר - הקב"ה יודע, אבל האדם יכול לשנות (או משהו כזה)
והרשב"ש אומר - הקב"ה יודע כידיעת האיצטגנין, בלי להפריע לבחירה
(אני מסביר מאד בקיצור, בצורה פשטנית קצת...)
היא רק ניסתה להגיד שמי שאומר שאנחנו לא מבינים רציונאלית את ידיעת הקב"ה, הוא לא מסכים עם 13 העיקרים של הרמב"ם.
והראתי לה, שזו דעת הרמב"ם עצמו.
הרמב"ם אומר שאנחנו לא מבינים את ידיעת ה'
ואותו "רב אנונימי" שריבוזום הביאה אמר שאין ידיעה כמו שאנחנו רגילים לחשוב
זה יותר נשמע קרוב לרלב"ג, שאותו רב מוריד בידיעה של ה', ולא אומר שאנחנו אלה שלא מבינים
שחושב אחרת מהתפיסה המקובלת כיום, בגלל שהיא לא הסתדרה לו הגיונית,
ושאינו נחשב כופר, למרות שנגד הדיעה שלו יצאו.
כמובן זה לא דבר עקרוני כמו נבואה!
אבל זה בכל זאת משהו שהרבה אנשים היום יופתעו או יזדעזעו לשמוע (על עצמי לפחות אני יכולה להעיד).
אם תראי בחור דוחף זקן תכעסי עליו נכון?
נניח שראית שהבחור דחף את הזקן כדי להציל אותו ממשהו שנפל עליו, תוך כדי סיכון עצמי - איך עכשיו תרגישי?
מסקנה: מה שאנחנו יודעים ומבינים משפיע על הרגשות שלנו.
לא תמיד מיד, לפעמים לוקח זמן, אבל זה מהחלט בתחום ההשפעה שלנו.
נקודהבס"ד
הרגש שלנו הוא לא משהו עצמאי לא קשור לכלום שפתאום מופיע ופתאום נעלם.
מאחורי הרגש עומדות אמונות, תובנות ודיעות.
למשל רוב האנשים בארץ לא חיים יומיום בתחושת פחד קיומי מהאיום האירני.
לו היינו באמת עוקבים כל העת אחר הנתונים, וחושבים על זה, עד כמה הם קרובים כל רגע לפצצה, (בהנחה שמשתתפי הפורום לא מאמינים שהם באמת מפתחים זאת לצורכי שלום), מעמיקים את הדעת במחשבה עד כמה זה מסוכן, מה ההשלכות של דבר כזה, וצופים מעת לעת בתמונות של מוטנטים שנולדים עד היום באזורים שנפגעו מפיצוץ גרעיני, וכד' רמת החרדה שלנו כנראה הייתה עולה. אבל מה שקורה בפועל שגם אם אנו מודעים שיש איום כזה, ויודעים הייטב מה ההשלכות,אם לא הקדשנו לזה התבוננות- זה לא יתפתח לרגש.
אותו דבר על הקב"ה. אנו יודעים שהוא ממלא כל עלמין, וסובב כל עלמין, ודי כמה דקות של התבוננות בכך שמלא כל הארץ כבודו כדי להרגיש ניצנים של יראת רוממות. באותה מידה אם נתבונן בטוב שה' עשה ועושה לנו בכל רגע בחיים, באופן אישי בחיים הפרטיים שלנו, באופן כללי לעם ישראל, אם נתבונן בכך שכמה מדהים זה שהקב"ה מלך מלכי המלכים, המרומם והנישא נותן לנו את המצוות, כדי שנתחבר אליו (מצווה לשון צוותא), ונתן לנו את התורה שעליה נאמר "אנא נפשי כתבית יהבית" (ראשי תיבות המילה אנוכי) ובתרגום :"אני את נפשי כתבתי ונתתי!! ה' כותב את הנפש שלו ונותן לנו אותה בתורה על מנת שנוכל להתקרב אליו! אם נתבונן בכך שהקב"ה נתן בנו חלק אלוקא ממעל ממש, ובאהבתו האינסופית כל רגע ורגע הוא מחייה ומקיים אותנו, ונותן לנו עוד ועוד הזדמנויות להתקרב אליו, דברים אלו מעוררים בנו את האהבה כלפי הבורא.
מעבר לכל הנ"ל כתוב :"אני ישנה וליבי ער"כשמדובר על אהבת ה', אהבת ישראל וכ' אנו בכלל לא נדרשים ליצור רגשות יש מאין, אנו נדרשים לחשוף רגשות שקיימים בנשמת כל יהודי. המחשבה וההתבוננות בדברים הנ"ל מעירה את התודעה שלנו לחוות את הרגש שקיים בלאו הכי, אלא שלא במודע.
מקור- בעיקר התניא.
גם חוות גלעד לא מקרה? גם השריפות כל שנה בהרי ירושלים גם לא מקרה?
בכללי לא כדאי לנסות להבין חשבונות שמים.
נסי להסביר את השואה למשל או את ה7.10 גם כן כנראה לא מקרה, מן הסתם.
לדעת הבעש"ט יש השגחה על כלל הבריאה.
לדעת שאר היהדות באופן כללי ככל שאדם יותר צדיק או יותר חשוב כמו מלך או כהן גדול או נביא, יש עליו השגחה יותר גדולה.
גם על מדינות באופן כללי יש שר שתפקידו כאשר המדינה צריכה לכלות או לשגשג לדאוג לכך.
זה עדין לא אומר שכל אסון שפוקד מדינה מסויימת זה בגלל השגחה פרטית וגם אם כן מה החטא בעבורה זה מגיע לה.
ואני יכול לחשוב על הרבה מאוד מדינות רשעות יותר מצרפת וספרד וכרגע לא קורים בהם אסונות.
חכה....(לגבי המדינות האחרות...אני מאוד ממתינה לפולין, ליטא, וכל השאר שם......)
כדאי להקשיב לשיעורו של הרב אהרן לוי על הנושא (כביכול ההבדל בין השקפתו של הבעש"ט להשקפת....שכחתי מי..
אולי הרמב"ם...) מאוד מעניין. עד כמה שאני זוכרת, הוא מראה שאין כל סתירה. למרות שזה נראה כך, לכאורה....
מסר תקיף של הרב לבנון למנהיגי צרפת וספרד
ודעתי איננה נוחה עימה, א בגלל שלמיטב ידיעתנו עתה ישראלים ויהודים הם לא אלה שהציתו את האש (ואוי ואבוי אם כן).
שנית נראה שהנביא עובדיה בוחר בלשון מליצית ולאו דווקא אש ממש.
שלישית משום שלא נראה שדווקא צרפת וספרד הן הנציגות האולטימטיביות לייצג את עשו.
זו דעתו של הרב לבנון, אני קשה לי עם הקביעה שיש קשר בין דבריו לדברי הנביא נראה לי מאולץ משהו.
עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.
אלא מה?
אין לנו נביאים שיסבירו מה ה' עושה.
אפשר רק לשער, וככל שהדבר יותר חריג כך זה יותר סביר ש "אין מקרה".
וגם בחיים ה"קטנים" שלנו; שמתי לב שככל שאני מתחברת אליו, מבקשת
ממנו (אפילו על דברים פעוטים), הוא עונה. ולהיפך, ככל שאני לא "לוקחת
אותו בחשבון", יש יותר לפי הטבע , סטטיסטיקה...
כל ההערה שלי היא רק ביחס לכלל ישראל, ובדגש על הנמצאים בארץ
טוב. צדיקה אני לא. מדומיינת? לא יודעת. אבל כן שומעת וחשה את התשובות שלו לפעמים.
"תן חסדך עלי כאשר ייחלתי לך" - הייחול הוא המביא את הקרבה, התשובה. כך נראה לי.
אגב, בצרפת שרפו את התלמוד. ספרד - נו, אין צורך להזכיר, זה עדיין נושם ובועט...
כשפוטין התחיל עם אוקראינה, חשבתי על כך, שכמה זה מן השמים; הם לא
היו פחותים מהגרמנים באכזריות שלהם כלפינו. וכששמעתי על קברי אחים
אצלם..... חשבתי על מידה כנגד מידה...אמנם לא מה שבאמת מגיע להם
(עדיין) אבל משהו בכל זאת.
הרי זה קידוש השם; במיוחד כשזה יהיה ברור לכל שהם "חוטפים"
לא סתם.
ואותו דבר, אני מאמינה, יהיה עם כל המדינות האחרות שבמקרה
הטוב שתקו....לא היו רבות כאלו כמובן....
גם עם האנטישמים בארה"ב יהיה אותו דבר. יש דין ויש דיין
ואין ספק שהשם ידאג לכך שנראה מהו צדק. אמיתי.
ברור. ללא שום ספיקות.
ובו אמר הרב על "קרוב השם לכל אשר יקראהו באמת" - הדגש הוא על באמת.
צדיק או רשע - העיקר לקרוא לו באמת. באמת.
היפלא מה' דבר?!
ברירת המחדל היא חוק נתן ולא יעבור, ויש עוד ראיות למכביר בדבר ההנהגה הפשוטה של דרך הטבע. ואמנם הקב"ה יכול להתערב ולהחליט להשגיח דווקא עלי באופן אינטימי, אבל כיוון שאין לי איך לדעת את זה, ואני גם לא רואה את זה בפועל בחיים שלי, אז אני לא מניח את זה אלא אם כן קרה משהו באמת יוצא דופן שבו נראה שהכוכבים הסתדרו באופן לא טבעי בעליל.
הרמב"ן אמר שאין כזה דבר כמו טבע, לא?
אם אנו לא מחוברים אליו, לא מדברים איתו, לא מקיימים איתו קשר קרוב, אישי,
אז במה אנו שונים מאנשים שלא לוקחים אותו בחשבון?
אוקי. הולכים לבית כנסת. שבת. כשרות.
זה לא מספיק, לדעתי. זה לא קשר חי וזורם. אני חושבת.
לא שאני מצליחה לעשות זאת, רק לפעמים.
להרגש ולדעת שכל רגע של נשימה שלי, כמו שזה הוא שמנשים אותי,
כך זה הוא שמשגיח עלי ומצפה שאחזק את הקשר שלי איתו.
אני לא חושב שהרמבן מכחיש את המציאות, אגב. טבע הוא חוקים קבועים שנבראו במציאות.
ולא ברור לי מה זה "לא לוקחים בחשבון". בגלל שמישהו לא מרגיש השגחה פרטית אז הוא לא לוקח בחשבון את ה'?! איזה מין מסקנה מוזרה.. מסקנה שגם מנוגדת לרוב חכמי ישראל במהלך הדורות. ההשגחה הפרטית אינטימית היא רעיון די חדש. חפשי את מאמרו של הרב שמואל אריאל על זה.
עכשיו הקשבתי לראיון עם עודד ניר (המראיין הוא הרב לוינשטיין).
זה הקשר של היהודי עם הקב"ה (של עודד ניר). כנראה איבדנו
את זה מאז תקופת ההשכלה.
תתחיל לדבר איתו (גם בלב) ותקשיב. פשוט תקשיב.
הכוונה, בכל פרט ופרט בחיים. ולו הפעוט ביותר.
מהבוקר ועד שהולכים לישון.
(אני לא כל כך מצליחה וזה גם עניין של תקופות אבל אין לי ספק שהוא כל
הזמן מביט ומאזין ומקשיב......
אני יכול לחשוב על הקב"ה כל היום וכל הלילה, זה לא הופך את הקב"ה למישהו שמשגיח עלי באופן אישי על כל צעד ושעל ולא דרך חוקי הטבע.
אין משהו שמחייב שאם אני חושב עליו כל הזמן אז גם הוא בהערח חושב עלי כל הזמן.
אלא פונה אליו, משתף אותו, כמו שפונים אל חבר נורא נורא טוב,
אל מישהו אהוב, כמו שמשתפים מישהו שנותנים בו אמון מלא.
הבעיה, שבכורח הנסיבות, קשה לנו (לי, על כל פנים), לתת
אמון מלא...
למשל : יש לי מצב רוח רע, השם. שמח אותי. קח את זה ממני
לבקש על עבודה, על כוח ללמוד (אם לומדים), אם משהו
לא מסתדר....כמובן שהאידיאלי זה לשתף אותו בכל
פשוט לשוחח איתו...
אנחנו בין כך עושים את זה במצבים קשים, של
מצוקה, כשמרגישים חסרי אונים....אבל אפשר
לעשות את זה גם ככה, ביום יום..
הרי אנו עושים זאת בתפילה. בשמע קולנו
ורפאנו, אז למה לא בין התפילות גם?
ומה פירוש שאיני מסכימה עם העובדות,
אילו עובדות?
חושבת כשאנו מרגישים שהוא עונה
מאותת, ישנו איתנו, לכתוב את זה.
כדי לזכור, ברגעים של קור
ניתוק, בדידות. יאוש.
לא שקל לי. בכלל לא, עם זה.
אבל אולי לגברים, יותר קשה.
אשה מטבעה, יותר קרובה
כנראה.
אין עוד מלבדו. אנו כאן במסע
מהלידה ועד המוות.; זמן קצו
לא קרה לכם אף פעם שנתקעתם,
למשל, לפני שבת. אין מוניות,
יצאנו מאוחר מדי, בודאי שאין
אוטובוסים, ומתחננים להשם
שלא נאלץ לחזור הביתה ואז
פתאום מגיחה מונית והנהג
אומר לנו: בכלל לא התכוונתי
לעבור מכאן....
אני לא מומחית בזה. צריך
לקרוא ספרים המדברים
על זה; על תפילה, על פנייה
לבורא עולם.
חסידות ברסלב מדגישה
את הפן הזה ביהדות אבל
לא רק, אני מתארת לעצמי.
וגם לראות בכל דבר, נסיון.
אוי, כמה שזה קשה; מקסימום
רק כשמגיעים למצב בו רוצים
לדפוק את הראש בקיר, נזכרים
ש....ישנה עוד אפשרות;
ה אפשרות. (איך משנים
ה רגילה לה גדולה כאן?
אין למטה את האפשרות הזו).
נורא קשה לחיות בלי הקב"ה.
אפילו די מדכא, הייתי אומרת.
ושוב, לא מדברת ממרומי כסאי.
בכלל לא. אני עצמי זקוקה לעידוד
בזה.
הוא הרי נתן לנו את כוח הדיבור
את הלב המרגיש את המוח החושב....
את היכולת להתקשר...אז למה לא
אליו?....
אז אין לך את הבעיה הזו..
בקיצור, ממך אליך אברח.
קראתי פעם ספר של מישהו מאוד חכם, מבריק,
דתי והרגשתי בדידות כזו וזרות כזו.....
ואני לא מסכימה עם הכתוב. חושבת שזה
נובע מאיזה משהו בנפש, שלא רוצה
להפשיר...
הרגשות שלך הן לא טיעון, מה לעשות...
בכל לבבך....אנו לא שכלים מהלכים בלבד. זה ביחד.
לפעמים הרגשות שלנו כל כך חסומים, או פגועים, או מאויימים, או מפוחדים
שאנו כולאים אותם ועוברים לגור בשכל.
מה אכפת לך לנסות? דיבור אחד אמיתי. איתו. הוא פחות מבין מאיתנו, המגיבים?
פחות קשוב? פחות אכפתי?
תנועת ההשכלה עשתה לנו, לאשכנזים במיוחד, נזק רב; המדע, הרציונל...
אחינו הספרדים מחוברים יותר; הקליפה העבה והקרה הזו של עשיו,
נמנעה מהם; הרי הערבים הם ברובם דתיים (אאל"ט, הרב הירש כתב
על זה בפרשה שאברהם שולח את הגר. חיי שרה אולי? בושה, לא זוכרת
ומתעצלת לקום ולפתוח חומש...)
הם יותר מחוברים.
סיסמטןת ורגשות אינן טיעונים. וכשאלה נגמרים, אני יוצא מהדיון.
עד הפעם הבאה...
אני מקשיבה לשיעור של הרב אהרן לוי על השגחה אליבא גדולי ישראל, מהרמב"ם.
מרתק.
אבל מה את רוצה לעשות בזה?
איפה פה השאלה?
אין פה שאלה. אמרתי שכדאי לראות איך הרב אהרן לוי, מיישב את הכביכול הסתירה הזו
שעליה דובר קודם. הוא לא אוכל אף אחד והוא אדם מ א ד רציונלי וחכם. כדאי. באמת.
מכל מלמדי השכלתי.
זה היה נכון אילו עם ישראל היה עושה תשובה. כל עוד אנחנו לא שם, זאת יכולה להיות סתם תופעת טבע שחוצה יבשות.
היי מישהו שמע על מגזין של דתי לאומי שאפשר לקרוא בשבתות (כבר שמעתי על פנימה נשים אותיות לילדים ומקום בעולם אשמח לשמוע על עוד מגזינים שאפשר לקרוא בשבתות ארוכות כאלה
מגזינים שמיועדים לנשים אבל לא רק. יש בהם הרבה השקפה חרדית וזה משעשע לפעמים או מכעיס, אבל חוץ מזה יש כתבות מעניינות, סיפורים ודברי תורה
זה אמנם מגזין חרדי אבל התוכן הוא סיפורי תחקיר בכל מיני נושאים, סוג של השכלה כללית לחרדים.
קראתי שם על ההיסטוריה של טראמפ, על הבריחות הגדולות מבתי כלא, על בתי הכלא הכי שמורים בעולם, כל מיני.
אין לי ממש מושג איפה משיגים את זה. אני חושב במכולות בריכוזים חרדים שונים. אני קראתי אצל קרוב משפחה. זה בעלות נמוכה ומקבלים חוברת ירחון די עבה.
באוקספורד?
מסכן. לא היה לו כל סיכוי.
חושבת שהיה צריך להציג את זה אחרת, כך שזה יתאים למזג האנגלי.
וגם - אולי בצורה מאתגרת, שאלות אולי...
ככה, הם באו עם דיעות מקובעות ולא נראה שמישהו שינה אותן
בעקבות מה שאמר.
ריחמתי עליו. ממש. התסכול....
אנחנו, היהודים, כבר לא מתרגשים ומתוסכלים כי התרגלנו
לכך במשך שנים ארוכות, דורות רבים...
אבל הוא, מסכן, בשבילו זה עדיין חדש...
באמת צריך להתפלל עליו שהשם ישמור עליו.
אבל אני נתקל בו ביוטיוב וכן קראתי את הספר שלו לפני הרבה שנים.
הוא דווקא עושה עבודה מצויינת.
אני לא חושב שהוא זקוק לרחמים.
הוא עושה עבודה מצויינת והוא מצויין במה שהוא עושה.
אם הוא בחר ללכת לאוקספורד הוא נראה ידע מראש מה מחכה לו שם.
זה היה משהו נורא ממש. הם לא קיבלו ממנו כלום. נדמה לי שבסוף גם צעקו בוז עם שריקות בוז. מ ג ע י ל י ם!
עוברת לעניין אחר:
כדאי להקשיב לראיון עם עודד ניר (הרב לוינשטיין מראיין). ככה אני רוצה לחשוב כיהודיה. לא מדברת
עכשיו על לשמור על כבוד עצמי, אלא הקשר החי הזורם שלו עם הקב"ה.
שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.
ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.
איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.
בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......
בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!
לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…
חוץ מקור קיצוני - חושך!
0 שעות אור ביום
משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו
אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..
הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא
מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.
💯🏆 (על הניחוש המדויק…)פ.א.עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:
הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.
רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...
מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'
מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה
אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.
דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...
איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על
כל הזוועות שהתרחשו שם.
ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -
מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.
הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.
יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.
ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.
הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.
בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...
אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.
מספיקה פעם אחת.
סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד
לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...
אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח
בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:
I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!
יש שם הרבה ג'ינג'ים....
סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.
שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי
נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה
פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה
שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.
פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח
על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית
יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש
והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...
כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -
עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.
אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות
וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה
והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...
מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....
אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו
ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי
מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים
עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.
אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...
אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.
נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את
עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם
אפשר בפינה.
ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)
מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,
אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....
נראה לי שגם הדגים נדהמו...
אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה
שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...
הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה
שלנו; מאוד התרגשנו....
המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים
משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,
הריח.....כפרת עוונות.
מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני
שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...
אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.
אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.
אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...
צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,
חבל על הכסף של הכרטיס.
אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל
אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא
רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום
הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....
( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)
בקיצור, אין לאן ללכת.
אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?
בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא
סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...
אבל רגע, חיזבאללה...
אוף!
ממך אליך אברח...
עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים
בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף
רק על שוק מחנה יהודה...
ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור
כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים
לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות
וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה
לישון..
ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.
אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל
וזהו.
ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.
אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,
היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי
שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)
אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו
לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות
עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש
מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני
יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו
שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך
מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...
זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.
שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!
עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה
לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או
החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!
לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?
לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.
אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...
הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???
אני הנחיתי אותו תכין לי שיר כזה וכזה על נושא כזה וכזה. רק שיניתי 2 שורות של מילות השיר.
אצרף את השיר המלא - כאן כתבתי חלק גדול מהבית השני
כשאמרת ששמעת המון ובסוף גילית שהוא AI? אני רוצה גם לשמוע
שנכנסים לאתר אינטרנט והוא מציע לי לאשר שימוש בקוקיות 🤭
אם יש שיער מספיק ארוך אני מאשרת
וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.
אבל אני לא דוגמא...
שאפשר לוותר על השימוש בהן ולא לאשר אותן. השאלה - האם זה יעשה לי באלאגן במחשב, שכל פעם אאלץ
להגדיר מחדש וכו'? מה דעתך?
אפשר לאשר בכל מקרה.
עם פגיעה שעלולה להיות בפרטיות איך שהוא?
משהעוגיות זה משמין (את בקשת ה http)
אתה - חיים ישראל.
משהו משותף בכל השירים האללה. לקוח כנראה משיר צרפתי. מאוד יפה.
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??
אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!
שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין
ספרים כאלה.
פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:
איך בונים אמונה.
נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר
משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)
ואת הרמח"ל (דעת תבונות).
חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.
שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.
לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא
תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)
הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח
את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.
בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין
אותך בנושא.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
