בס"ד
הרגש שלנו הוא לא משהו עצמאי לא קשור לכלום שפתאום מופיע ופתאום נעלם.
מאחורי הרגש עומדות אמונות, תובנות ודיעות.
למשל רוב האנשים בארץ לא חיים יומיום בתחושת פחד קיומי מהאיום האירני.
לו היינו באמת עוקבים כל העת אחר הנתונים, וחושבים על זה, עד כמה הם קרובים כל רגע לפצצה, (בהנחה שמשתתפי הפורום לא מאמינים שהם באמת מפתחים זאת לצורכי שלום), מעמיקים את הדעת במחשבה עד כמה זה מסוכן, מה ההשלכות של דבר כזה, וצופים מעת לעת בתמונות של מוטנטים שנולדים עד היום באזורים שנפגעו מפיצוץ גרעיני, וכד' רמת החרדה שלנו כנראה הייתה עולה. אבל מה שקורה בפועל שגם אם אנו מודעים שיש איום כזה, ויודעים הייטב מה ההשלכות,אם לא הקדשנו לזה התבוננות- זה לא יתפתח לרגש.
אותו דבר על הקב"ה. אנו יודעים שהוא ממלא כל עלמין, וסובב כל עלמין, ודי כמה דקות של התבוננות בכך שמלא כל הארץ כבודו כדי להרגיש ניצנים של יראת רוממות. באותה מידה אם נתבונן בטוב שה' עשה ועושה לנו בכל רגע בחיים, באופן אישי בחיים הפרטיים שלנו, באופן כללי לעם ישראל, אם נתבונן בכך שכמה מדהים זה שהקב"ה מלך מלכי המלכים, המרומם והנישא נותן לנו את המצוות, כדי שנתחבר אליו (מצווה לשון צוותא), ונתן לנו את התורה שעליה נאמר "אנא נפשי כתבית יהבית" (ראשי תיבות המילה אנוכי) ובתרגום :"אני את נפשי כתבתי ונתתי!! ה' כותב את הנפש שלו ונותן לנו אותה בתורה על מנת שנוכל להתקרב אליו! אם נתבונן בכך שהקב"ה נתן בנו חלק אלוקא ממעל ממש, ובאהבתו האינסופית כל רגע ורגע הוא מחייה ומקיים אותנו, ונותן לנו עוד ועוד הזדמנויות להתקרב אליו, דברים אלו מעוררים בנו את האהבה כלפי הבורא.
מעבר לכל הנ"ל כתוב :"אני ישנה וליבי ער"כשמדובר על אהבת ה', אהבת ישראל וכ' אנו בכלל לא נדרשים ליצור רגשות יש מאין, אנו נדרשים לחשוף רגשות שקיימים בנשמת כל יהודי. המחשבה וההתבוננות בדברים הנ"ל מעירה את התודעה שלנו לחוות את הרגש שקיים בלאו הכי, אלא שלא במודע.
מקור- בעיקר התניא.