עד דלא ידע. דעת בחינת הבדלה כברכות (לג.). ולכן אמרו בין וכו'.
והנה הרמב"ם כ' עד שירדם. ויש פוסקים שכ' כפשוטו. וי"ל בזה, דעי' סתירת הסוגיות בגיטין (ע: )
ובסנהדרין (מז.) בגדר ישן אי חשיב כשוטה. וכמדומה שבהגהות מצפה איתן בסנה' שם עמד בזה.
וא"כ יש לומר דאידי ואידי חד שיעורא הוא.
וגם גדר ישן בדווקא, דבכוונות איתא שבימי הפורים היה דורמיטא דז"א, בחנת הסתלקות הדעת,
והוא ישן ממש. ולכן דווקא ישן.
ובגמ' (יומא עז: ) חמרא וריחני פקחין, ופירש רש"י עשאוני פיקח, והעניין שיין גורם הסתלקות הדעת כנ"ל,
והוא מקום שלמעלה מטעם ודעת. שממנו החכמה יוצאת והוא למעלה ממנה. ומשם מגיעה ההארה בימי הפורים.
ולכן אין הבדלה וארור וברוך באותם ימים.
וזהו הנס. שהיה בטבע בניגוד לשאר מועדות שבהם היה למעלה מן הטבע. שבד"כ הטבע והנס מנגדים זא"ז, אך
בפורים הכל אחד, והנס והטבע חדא אינו כנ"ל שאין הבדלה, ולכן הנס נעשה דווקא בדרך הטבע.
ולכן כל הפושט יד נותנין לו ואין מדקדקין במעות פורים, שאין עניין של הבדלה ובדיקה ביום הזה שבו מאירה הארה
שלמעלה מזה.
ולכן אמרו במדרש שפורים לא ייבטל והרשב"א והרדב"ז כתבו בזה, אך העניין הוא כי כתבו הראשונים כי כל מורכב
עתיד להיפרד, אך מורכב הוא רק בדבר שייך בחינת הבדלה בין ההרכבה, אך בפורים אך הרכבה ולכן אין הבדלה כנ"ל,
והכל הארה אחת פשוטה, ולכן לא שייך ביטול.
פורים שמח.
