את השרשורים אני מתמלא עצבות נוראית ואומר אולי עדיף לי לסבול כל חיי עם האישה הזו

ולא לעשות זאת לילדי אבל אני בן אדם לא מלאך כמה אפשר לחיות עם אדם בלי לאהוב אותו

ועם הידיעה שלעולם לא תוכל לאהוב אותו בגלל מה שהו

 

זאת ועוד אני ממש לא מסתדר עם הבכור כי הוא כ"כ דומה לאשתי באופי ובחיצוניות ולכן פחות יהיה לי חבל לא לראות אותו

אבל על הקשר עם השניים הקטנים שאני ממש מסתדר איתם וחולה עליהם אני ממש יתקשה לוותר ולדעת שיתחנכו כנראה אצל חמתי ששם לא מקפידים על קלה כבחמורה וככל הנראה יצאו חילוניים בסופו של תהליך.

 

ליבי שותת דם אני מוציא זאת לראשונה פה במקלדת וחש שאינני בורח מהבעיה הזו עוד

 

שוב נקיון פסח שוב אני אצטרך ליזום ולנקות לבד את הרוב בגלל שאשתי לא מנתחת את כמות העבודה ונזכרת בדקה התשעים אם בכלל. השנה החלטתי שזהו אינני יוזם ומצדי אם צריך לגמור ברבנות בליל פסח אז עדיף...

 

ילדים להורים גרושים בכל הגילאים גם רווקים וגם נשואים אנא ממכם תאירו את עיני הדומעות בשקט

 

 

 

לא ממש הצלחתי למצוא פה משהו שעונה לשאלה הזו

קודם כל, אני רוצה להגיד ממש לא בשפיטה חס ושלום,שממש צרם לי על זה שאמרת שתתקשה לוותר על הקשר עם 2 ילדיך..

במידה ותתגרשו בסוף, אין שום סיבה לנתק איתם את הקשר. אתה גם יכול להיות מרכז החינוך שלהם, וממש לא חייב לותר על זה..

 

דבר שני, אולי כרגע העינים שלך חשוכות,אבל כן אפשר לטפל בבעיה הזאת? לשבת לדבר בנחת,אפילו עם איש מקצוע שעוסק בזה.

אני בטוחה שיש עוד המון כמוך,ואתה לא הראשון ובטוח לא האחרון [הלוואי שכן.] שיש לו כאלה בעיות עם אשתו.

 

מקווה שיצא הכי טוב שאפשר!

אבל מחקתי.
אולי זה יותר מתאים בהורות? או בנשואים טריים?
נכון שזה לא פורומים סגורים וכל אחד יכול להכנס, אבל אולי שם תוכל לשמוע יותר אנשים עם ניסיון וכו'

אני רוצה להעלות זווית אחרת למה שמועלה כאן, כבן להורים גרושים. אוסיף ואומר- אני לא מכיר אותך וממש לא איש מקצוע ולא מתיימר להיות אחד כזה, אני רק אחד שחווה את הדברים ושמע (לצערי) כמה סיפורים בחיים.. יכול להיות שהמצב אצלך שונה- אבל בכל זאת, אני רוצה להאיר משהו.

אני אשתדל להיות לא כל כך חריף, אבל זה פשוט בלתי הגיוני בעליל מה שקורה שהולך היום..

 

הבעיה קודם כל מתחילה בכך שאנשים לא יודעים כמה אחריות יש להם בידיים! ברגע שאדם התחתן ויש לו ילדים- יש לו אחריות מוחלטת ועצומה על הנפשות שלהם.

כל בחירה שהוא יעשה בחיים- תגרור אחריה השפעה רבה על ילדיו.

לעניות דעתי- את רוב מקרי הגירושין אפשר לחסוך. אם לבני הזוג היה באמת אבל באמת, אכפת מהילדים שלהם ומהמשפחה שלהם- אזי הם היו מוכנים לעשות הכל בשבילם! הבעיה היא היום שאנשים חושבים קודם כל על עצמם ורק אחר כך, בסוף, על הילדים. 

אז ככה - אני לא אומר, ויש פעמים שבאמת,המצב כבר בלתי נסבל-והפתרון הכי מהיר ועדיף הוא שההורים יתגרשו. אבל, זה לא סותר את העובדה שעם עבודה קשה, אבל אמיתית וכנה- את הכל אפשר לפתור!! הבעיה היא שאנשים מוותרים לעצמם, ורוצים חיים קלים. לא רוצים להתאמץ, פוחדים מלהתמודד!!!

רע לך עם אשתך? - תבדוק מה הבעיה קודם כל- אצלך! מה לא בסדר אצלי. מה אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב, כדי שהמצב ישתפר. "תכריח" את עצמך לחזור לאהוב אותה- עובדה שפעם אהבת אותה באמת. בתור יהודים, אחד מהדגלים שאותם אנו נושאים- שלאדם יש שליטה מוחלטת על כל הרגשות שלו. אדם בוחר איך להרגיש, מה לחשוב ואיך להתנהג. זה מפעים כמה שזה נכון. קשה לך- תתמודד!! כי גירושין זה בריחה. גירושין זאת הדרך הכי קלה לא להתמודד עם קשיים!

אסור להשאר במצב הקיים, חייבים לעבוד ולעשות שינוי מהותי, אחרת-שוב פעם אתה אשתך והילדים שלך יפגעו. אתה ממש לא צריך לסבול- זה לא האידיאל של חיי נישואין! מה גם שהילדים בטוח מרגישים בזה!! קום, תפוס את עצמך בידיים- עשה שינוי! תרצה בשינוי אמיתי!! כי אתה במצב רע.  

שב, תחשוב בכנות מה מפריע לך, דבר עם אשתך ותגיעו להסכמה. אם צריך- מומלץ בחום ללכת למשהו שידריך אתכם- אבל נקודת המוצא חייבת להיות שאתם רוצים לתקן את מה שיש ובאמת לפתור את הבעיות, באמת להגיע למצב של אהבה, ולא להגיע למצב של גירושין. תפסיקו לשקר לעצמכם שכל הבעיות שלכם נמצאות בבן זוג, לא! האחר הוא רק מראה לבעיות שלך!! 

כי מי שהכי נפגע מכך- זה קודם כל הילדים. אז, לפעמים צריך להפסיק להיות אגואיסטים, ולהתחיל לחשוב על האחריות העצומה והבלתי ניתנת לתפיסה שיש לכל הורה. כך גם לגבי הבן שלך- מה זאת אומרת לא יהיה לך כ"כ קשה לא לראות אותו?? אתה מבין כמה שאתה אגואיסט???? לא אכפת לך מהבן שלך. זה לא יתכן!! אתה חייב לעשות שינוי מהותי- בשבילך ובשבילו! הוא צריך אבא שאוהב אותו- וכך גם אשתך וכל הילדים.

וחוץ מזה- אני ממליץ לך בחום רב להיפטר מכמויות השנאה שיש לך בפנים, על אחת כמה וכמה שזו אשתך. בטח ובטח, כזה הבן שלך. נראה לך הגיוני?? ואתה באמת חושב שגירושין יפתרו לך את הבעיות?? זאת טעות יסודית. אתה מנסה לברוח!

לכל בן אדם בעולם יש מיוחדות, יש יופי פנימי וטוב צרוף- בתור יציר כפיו של הקב"ה. ועל כן - את כולם אפשר להעריך וללמוד לאהוב- "ואהבת לרעך כמוך"- אם התורה מצוות משמע שזה אפשרי לחלוטין! אם באמת תרצה לאהוב את אשתך, תמצא בה את הנקודות שאתה אוהב- וזה ממש לא משנה מה ידעת לפני החתונה ומה לא. תוותר, תמצא בה את הטוב שיש בה, ותלמד לאהוב אותה מחדש! זה באמת אפשרי אם רק תרצה בכך.

חבר, תתחיל לתפוס את עצמך בידיים ותעשה שינוי- אחרת, תראה מה הולך פה...

מאחל לכולנו שנפקח את עיננו מיצר הרע שמסנוור אותנו מהמציאות האלוקית, האמיתית והישרה.

ושוב סליחה על הביקורת הקשה- אבל זה כבר נהיה בלתי נסבל! אני כותב מהלב- מלב כואב מהמצב העגום שלצערי הולך ומתפשט היום.

אשמח מאוד לתגובה ממך..

חג פסח כשר עם שמחה אמיתית וגאולה באמת!

בעה"י

 

אנחנו ילדים של הורים גרושים, לא גרושים בעצמנו[למרות שיש כאן גם כמה כאלה], לא חושבת שזה המקום המתאים, פשוט כי אנחנו לא קשורים לזה. אנחנו חווים הכל ממקום אחר.

 

אין 'מה הם יעדיפו'!
אנחנו לא מעדיפים משפחה 'נורמלית' עם אבא ואמא שרבים כל הזמן

ובאותה המידה אנחנו גם לא מעדיפים שההורים יתגרשו.

 

 

לדעתי לכו לייעוץ זוגי או משהו בסגנון, אם תסתדרו-אחלה, ב"ה. ואם אתם לא מתאימים אז אתם לא מתאימים. הילדים יתמודדו עם קשיים בכ"מ.

 

אתה יכול לחפש פורומים של גרושים ולהתייעץ איתם[יש ב'כיפה' אחד כזה. כאן יש גם פורום לנשים גרושות, לא יודעת לגבי גברים].

 

 

בהצלחה ובשורות טובות!

כילדה שחיה 13 שנים בבית שההורים לא הסתדרו, אני יכולה להגיד לך שלחיות עם הורים גרושים זה קשה ועצוב, אבל לחיות בבית שההורים לא מסדרים אחד עם השני, זה סיוט! אני ציפיתי בכיליון עינים שההורים שלי התגרשו, כל הזמן מריבות, ואם לא מריבות אז שקט מתוח, שף אחד לא מעיז לדבר כדי לא לגרום להתפרצות .אחרי שהורי התגרשו , היה עצב על זה שהם לא מסתדרים, אבל היתה גם הקלה גדולה, היה אפשר לתחיל לחיות בבית ובאמת היה זמן להנות ולאהוב בלי כל הלחץ והמתח באווירה.  אם אתה יכול לפתור את היחסים בדרך טובה, עם יועץ או משהו, ולהתחיל לחיות בזוגיות נכונה, מצוין! אבל אם המצב רק מחמיר , ככל שיותר זמן תהיו ביחד, ככה יהיה יותר נזק וטראומות לילדים. עדיף לגמור יפה מאשר שזה יגמר בסוף בפיצוץ גדול שיהיה קשה לשכוח...

דברת יפה. אני יכול להוסיף שאני אפילו בסתר ליבי קיוותי שזה יגמר. אין כמו הסיוט של לשמוע את ההורים מסצכסכים כל הזמן

מסוכן להסתמך רק על דעות של החבר'ה פה. יש פה חכמת חיים רבה, ויחד עם זאת גם טווח גילאים מגוון.

בקיצור, אני חושבת שאם יש בעיה כזאת, אתה חייב

חייב

ללכת לייעוץ זוגי. רובנו פה לא היינו נשואים ואנחנו לא מבינים את העניינים מהזווית שלך. נשמע גם שמצב העניינים אצלכם לא טוב ולא תקין. כדאי ורצוי וחובה לפנות לאדם מקצועי ובעז"ה לצאת מאפלה לאורה.

 

אני לא רוצה לכתוב כאן תשובה מפורטת, גם כי נכתבו דברים יפים וגם כי לדעתי המענה יבוא מאיש מקצוע או חבר קרוב וחכם (אני אישית מכירה זוג שהם יועצי נישואין ממש נפלאים, אני אישית מכירה את האישה והיא ממש חכמה ונהדרת. אתה מוזמן באישי לקבל פרטים. ) ובכל זאת, רציתי להעיר דבר קטן לגבי החסרונות שציינת באשתך- צד את עיניי מה שאמרת על החכמה שלה. נניח שאתה יותר חכם ממנה. האם שכל זה הדבר החשוב ביותר?? האם אין חשיבות בדברים שבלב? במידות? ולגבי שאר החסרונות, צריך לבדוק ולבחון ולדבר ולהתייעץ, ויש הרבה שניתן לפתור בעזרת כלים ולא על כל דבר מפרקים בית.

 

הרבה הרבה הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא! 

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')