אני לחלוטין לא נמנה על נביאי הזעם שניבאו לממשלה כמה שבועות גג, מיום היווסדה, ומכיר בעוצמת החיבור לכיסא והרצון הנואש להשפיע ולשנות-
אבל נראה שלקראת סוף מושב החורף ובסיום שנה ליסוד הממשלה וסימון V ע"י כל המפלגות המרכיבות אותה אחרי שהם הצליחו להעביר את החוקים הגדולים בשבוע שעבר, כל צד מקשיח את עמדותיו ונזכר באידיאולוגיה ובמצע שלו, או במילים אחרות- פוזל קדימה לעבר בוחריו והממשלה הבאה.
והכל רק מהשבוע האחרון!
@ דנון לא רוצה כמי שיזכרו אותו כאחד ששתק על שלושת שיחרורי המחבלים האחרונים- והיום יוצא בהכרזה שאם יהיה שיחרור נוסף הוא יפרוש מהממשלה,
@ יאיר לפיד לא רוצה שיזכרו אותו כאחד שלא תרם מאומה במחירי הדיור- ומקדם מהפכה בנושא עי"כ שמוחק את המע"מ לדירה הראשונה,
@ הבית היהודי לא רוצים כמי שיזכרו אותם בתור מגמישי ומרככי גזירות הדת בלבד- ומגישים עררים על כל ההצעות שעומדות לסדר היום (פונדקאות, גיור, ועוד) כפי שלא העזו מעולם,
@ ליברמן לא רוצה שיזכרו אותו כנוטה שמאלה בהקשר המשא ומתן- ומציע לכבוש את עזה מחדש,
@ ציפי לבני בעצמה לא רוצה שיזכרו אותה כמטומטמת ופתיה- ורומזת שללא המשך המשא ומתן לא ישוחררו מרצחים נוספים,
@ ואפילו שר הבטחון לא רוצה כמי שיזכרו אותו ככרוכיה חלשה ונרפית ולכן תוקף בצפון ובעזה בנחישות ובכח שלא זכינו לראות מזה תקופה ארוכה.
אתם יכולים לשפוט מי נאמן ושב למטרותיו הראשוניות בכניסתו לממשלה ומי סה"כ נאחז בכסא, אבל ההפופוליזם הנלעג הזה פשוט מרקיע שחקים.
