בטח אלה שלא עשו הסדר כ"כ הרבה שנים לפני...

יש הרבה פחות מ24.

אבל ממילא המצב בצה"ל קשה מאז שטל רוסו עזב...

גם בעיני אשכנזי היה גבר מאוד נאה, ובלי המדים פתאום הוא הרבה פחות...

ורוסו, שהיה גם רווק אכן פרש....

אין לי מגמה לחטט בקישקע של כל אחד ואחת, אך כן יש לי עניין שבתוך בליל

קולות עם מגמה מסויימת, יושמע גם קול בניגון קצת אחר. לפעמים הלגיטימציה

תלוייה על חודו של קול זה.

ואת זה לא הייתי יכול להשיג באישי. הייתי עושה זאת בשמחה באישי, אילו אכן

ההערה הייתה אישית, אך היא לא, כאמור.

לכן, אני מצטער ומתנצל על העגמת נפש שנגרמה. 

מה שייך פה בליל קולות? להלבין פני בנות ישראל ברבים מותר באופן חופשי רק בשביל שיהיה לך הרגשה שנתת את הקול האישי שלך כנגד "בליל קולות לכיוון השני".

מצטער, אחי - זה בדיוק הנקודה בו התורה משבשת את השיקולים, וגורמת לנפילה. זה לא היה ראוי להיכתב כאן, נקודה.

לעיתים שווה לשתוק, גם אם יש לך המון דברים להגיד.

ושתדע שחשבתי הרבה האם לכתוב לך משהו על זה, ולא כתבתי עד עכשיו אבל עכשיו שהגבת פעם שנייה ועוד הצדקת את המעשה הדוחה הזה, הרגשתי שאני חייב להגיב.

אפילו כמה פעמים.

אפתח מהסיפא - אדרבה, אני שמח מאוד שהערתי לי באופן פומבי, כפי שגם

תגובתי נכתבה באופן הזה. וגם להבא אשמח אם תנהג כן כל אימת שאתה חושש

שתגובותיי לא רגישות מספיק.

יראה כבודו במדרש שמואל (רמז קח) איך כינו חז"ל הלך רוח כזה.

הטריגר שלי לא היה "קולי האישי". סברתי שאני מייצג כאן עמדה אחרת.

אני עדיין לא יודע אם הייתי חוזר בי לגמרי מהאמירה, אולי מעדן אותה, אך

מה שאוכל לומר בוודאות שדבריך גרמו וגורמים לי למוסר כליות רציני, ואני

מודה לך על כך. 

לא כל דבר שחושבים או מאמינים שצריך להעיר, צריך לעשות על גבי הפורום - וגם במה שכתבתי לא היה לי ברור מההתחלה שאכתוב את זה על גבי הפורום ואף התלבטתי בזה עם מישהו. אבל לאחר שראיתי שכתבת כבר תגובה שנייה שעוד יותר מצדיקה את דברייך, הרגשתי חובה לתקן את המעוות שנוצר בכך. אבל סתם ככה, זה ממש לא שכל פעם שאני רואה משהו שמישהו כתב בפורום ולדעתי זה לא ראוי, שאני אעיר לו על גבי הפורום מול כל העולם. ממש לא. בשביל זה קיימת שיחה אישית.

לגבי קולך האישי או עמדה אחרת - זה לא משנה. שום עמדה לא מתירה לך לפגוע ברבים בבנות ישראל.

תחשוב רגע שהחפץ חיים היה קורא מה שהן כתבו - האם היה כותב להן כמוך בשם "העמדה האחרת", או שהיה יודע שעניין שמירת הלשון, רכילות, אבק לשון הרע ועוד ועוד - שייך גם בכתיבה בפוורום, בגלוי, לעין כל קורא?

לי ברור שהתשובה היא שהוא בהחלט לא היה כותב ככה.

אה, ו - אין מה לעדן באמירה כזאת. היא לא אמורה להאימר ככה, בשום מצב, עם שום עידון. יש לך הערות אישיות על מישהי בפורום? פנה אליה באישי, אל "תסגור חשבונות" בפומבי בשם אידיאל "העמדה האחרת".

מהפורום - מותר.

נו, באמת.

רצית שאני אצעק עליו?

לך ברור שהיה אסור לו לעשות את זה. לי לא ברור מה ראוי כאן!

אז רק רציתי שלא יכליל, כי זה ברור שלא ראוי לעשות. והוא כמובן הסכים

מה שעשית נקרא בעגה המקצועית "הפקרת פצועים בשטח האויב" רק על מנת להגן על האחרים. 

אם ברור לך שזה לא ראוי, תלחם גם על כבודן - לא רק על כבוד כל שאר בנות ישראל.

באמירתך "אל תכליל" נתת לו למעשה לגיטימציה לפגיעה בשתי הבנות הללו...

זה כבר נושא בפני עצמו.

הייתה כאן הבעת חוסר נוחות מזרמי מחשבה שכאלו בפורום כזה.

לא אמרתי קבלו דעתי. אני בטוח שלא הצלחתי לשנות דעה של מאן דהו.

הצביון היה חשוב לי.

אני הבנתי אותך כפי ששללת.

לאור זאת גוברת חרטתי העמוקה, ואיתה גם בקשת המחילה.

ואני צריך לעשות חשבון נפש על מה באה לידי המכשלה והתקלה הגדולה הזאת.

סליחה.

הבחורה בסך הכל כתבה כאן משפט אחד ובודד, שהיא שירתה ליד אדם כזה וכזה, ועל גבו בנית תילי תילים של "זרמים" ו"מחשבות" ועוד ועוד. הבחורה בסך הכל רשמה נתון עובדתי, מה הפכת את זה פתאום לניסיון להטות את זרמי המחשבה בפורום לכיוון זה או אחר?

מאין הפחד הזה?

באמת לא מובן לי.

ושוב, כמו שכבר כתבתי קודם, נכנס העניין האישי שטורף את הקלפים ומשאיר הוראה ברורה לכל בר דעת - יש דברים שלא היו צריכים להיכתב.

ואי אפשר לבקש סליחה על עוגמת הנפש במקביל להצהיר שאין לך שום בעיה עם מה שכתבת. אם אין לך בעיה עם מה שכתבת - אתה לא מתנצל על שום דבר ושום בטיח, נא לא לנסות לרקוד על שתי חתונות...

זה ערך ציוני שלא מוכר לי

לא שמעתי מעולם בחז"ל שהעירו לאדם ע כזה דבר, ויש להאריך בזה על מכניס עצמו לסכנה בשביל להציל את חבירו

ולענייננו, תקרא שוב מה שכתבתי. 

אבל נפלת למלכודת קלאסית של לתת משמעות למשל הרבה יותר מאשר לנמשל. המשל הוא רק לתת טעם, אתה לא אמור להתייחס אליו בצורה כה רצינית, ובוודאי לא יותר מאשר לתוכן הנמשל.

ולענייננו, קראתי כמה פעמים ועדיין ראיתי בדבריך טעם לפגם..מצטער...

אם הייתי חושב שראוי לא לכתוב כך, לא הייתי מגיב כך

אבל אני לא משוכנע שלא ראוי

יתכן שכבוד התורה מצריך תגובה כזאת,

מצד שני אולי זה בוטה מדי

מצד שלישי אולי צריך למחות בעצם זה שהיא הלכה לצבא,

מצד רביעי אולי לא כולן הלכו כאן לצבא, ורק מתלהבות ממישהו שלפי הערכים שלכם עשה משהו חשוב

מצד חמישי אולי זה לא לענין להלל כך גבר שהוא לא בעלך

בקיצור לא יודע

אז על זה לא אמחה. 

אבל למה לא אמחה על כבוד שאר בנות ישראל?

הבחורה ל-א אמרה שצריך להתגייס, לא המליצה להתגייס, לא חיוותה דעתה על מה עדיף צה"ל או שירות לאומי או ללכת ישר לסמינר - היא בסך הכל כתבה משפט עם עובדה כלשהיא, ועל גבי זה שום ובעקבותיו אתה בונים תילי תילים של השערות ושל קונספירציות.

למחות על זה שהיא הלכה לצבא? זה כבר היה, והמחייה שלך כאן לא תועיל כלום. מילא אם הייתה ממליצה ללכת לצבא - אז אולי היה מקום להביע מחאה ולהסביר לדעתך למה לא כדאי ללכת - אבל מה הקשר עכשיו, כשהיא מדברת על משהו שכבר היה, מזמן? מה הקשר?

ושוב, נכנס הקטע של כבוד הבריות. וכן, ה' חס על כבוד הבריות אפילו יותר מעל כבודו. ה"הגנה על כבוד התורה" כאן הייתה פחותה בהרבה מאשר הפגיעה בכבוד הבריות. וזה לא שווה את זה, משום מקום ממנו תסתכל. זה לא הביא שום תועלת לכבוד התורה, אלא להיפך, הוזיל מערכם של אלו המתיימרים לייצג את דעת תורה, ועל הדרך רומסים ברגל גסה ובלתי רגישה, בנות יהודיות שהן יהודיות בדיוק כמו אחותך וכמו אשתך וכמו אמא של שום.

הנה עשית את זה.

אני חייב גם כן?

מותר לי שיהיה לי דילמה?

ואולי אתה תעבור לאישי?

אני הרי לא תקפתי כאן אף אחד, כך שאין צורך למחות עלי ברבים, ואני לא יכול לדבר כאן בחופשיות

אין לי מושג על מה למה החלטת שיש בה משהו לא בסדר

אבל טעית

התנצל כבר הבחור..

את לא פיתה סורית ולא צריכה קצין חי"ר שיכבוש אותך.

כל הקטע שבנות דוסיות מתלהבות ממדים וצבא בכלל נובע ממקום לא בוגר במיוחד.

אצל בנות שעושות צבא ולא שירות לאומי זה לא קורה.

אחרי השטיפות מוח שהם עוברים בבה"ד1???

אחרי שהם עוברים את בה"ד1 כ-90% מהם מאובחנים ע"י חייליהם כחולי-נפש!!

אולי את רוצה אחד מהיס"מ? הם ודאי לא חננות!

מאז ומעולם חלמתי להתגייס..ולא למודיעין או חיל חינוך אלא לקרבי כמו גדולה. אבל מסתבר שלהתגייס לקרבי זה פחות מתאים לי ולהבנה שלי של מה ד' רוצה ממני ולכן החלום כנראה לא הולך להתגשם. מה זה קשור? כי אמרתי שאם אני לא, אהיה בצבא באופן ישיר אז לפחות באופן עקיף! וכאן הקצין שלנו נכנס. ובעיני כל הקושי של השבתות והלבד זה זכות מטורפת וזה גורם לכל החיים, והקשר להיראות אחרת. זה הרגשה של שליחות תמידית. אני חושבת שבחיים האמיתיים אחרי הישיבה, קל מאד להישאב למציאות הקיימת, לחיי היום-יום, לכסף, לשיגרה- ואני לא מעוניינת בחיים כאלה! 

(אגב, ודאי שאני לא חושבת שכל מי שלא קצין חננה או משהו  כזה. דיברתי על החוויה האישית שלי, שבנתייים רוב האנשים שיצאתי איתם שהם ביינישים רציניים כאלה, הם פחות 'אנשי העולם הזה' ויותר מרוכזים בלימוד תורה האישי שלהם. ופשוט נמאס לי מאנשים שהם ראש קטן, הם יודעים הרבה תורה אבל היא נשארת אצלם- ואישית בזה אני לא מעוניינת!!).  

אנשים כאן נעלבו קשות 

תלוי כמה הם למדו קודם ואיפה . ישיבה \מכינה?

יש אחלה בנים שהם לא קצינים, ומלא.

אבל בטח שיש קצינים בגיל הזה.. רק שתלוי מה רמתם הדתית

הדוסים והשפיצים שבהם בד"כ נשואים

אבל אל ייאוש יש הרבה אזרחים שפיצים וגם פחות צהובים,לא חסר ב"ה

מקווה שיעבור לך.

לדעת למה החיא נכנסת אבל כוונותיה טובות, למה לרדת עליה??

ואני מאמין שאם קצין עד כדי כך קריטי לה - היא גם תמצא אחד כזה בסוף.

אבל כדאי גם על הדרך שלא תפגע בשאר כל הגברים ותגדיר מי שלא קצין כחננה...זה טיפהל'ה מעליב את גברברי הפורום הלא קצינים

וכן,אני יודע שהסבירה שזה לא כלפי כולם אלא רק כלפי אלה שיצאה איתם - ועדיין, גם צריך להסביר, וגם...

אבל שיהיה לה בהצלחה,באמת באמת! ואם היא מוכנה להקרבה כזאת, היא נפש גדולה, בלי ספק!

ותחושת ביטחון תמידית

קצין מקבל בד"כ בשנה הראשונה משכורת 700 ש"ח.

אח"כ במשך שנתיים בערך 5,500 (ברוטו).

אח"כ זה מתחיל לעלות למשכורות קצת יותר נורמליות.

ואיזו תחושת ביטחון את מרגישה כשאת לבד בבית?

מה גם שיש הקרבה עצומה מהצד המשפחתי 

הפכת אותן לאגואיסטיות, וזה שקר ולא הגון. כן, תתפלא - יש בנות ובנים שמאמינים ששירות הסדר הוא אידיאל של שילוב במינון חשוב בין צבא ללימוד תורה. לא בנפרד, ביחד. 

בקיצור - אומנם גם להיות אישתו של קצין זה קשה, מאוד קשה - אבל גם להתחתן עם אברך שמביא בקושי כסף הבייתה, זה לא קל. להתמסר לתורה זה גם קשה, ככה למדתי מרחל ורבי עקיבא.

בס"ד

ממתי בוחרים ככה חתן?!

וטוב בסדר - אל תגיבו וזה לא יהפך לנצלושפלצת

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.