שלום, אני כותבת עם שינויים קלים בפרטים...אני אמא טריה לתינוקת בת חודשיים וחצי ומאד מאושרת על כך ומודה לה' ובכל זאת... מאד קשה לי. קשה לי חוסר השינה המתמיד, וזה מן הסתם גם משפיע על הסבלנות שלי ועל המצב רוח. הטיפול בילדה דורש כל כך הרבה –אפילו רק הדברים ה"שוטפים" כמו החלפת טיטול, האכלה וכו', לוקחים נתח גדול מהזמן, שלא לדבר על הרצון לשחק איתה, להיות איתה סתם כשהיא עירנית. אבל מצד שני- זה בדיוק הזמן שבו אפשר לטפל קצת גם בבית!! (נכון, גם כשהיא ישנה, אבל לפעמים זו ההזדמנות שלי גם לחטוף תנומה). אני מניחה שההרגשה הזאת, שאין מספיק זמן לכל מה שצריך לעשות היא לא "המצאה" שלי, אבל אני באמת תוהה איך אימהות מצליחות? איך הן מצליחות לשלב גם עבודה? (אני עוד בחופשת לידה) איך זה עם עוד ילדים? (ואני מאד רוצה עוד ילדים בע"ה!) איך אם אני בקושי מוצאת את הזמן לדברים הכי סטנדרטיים כמו כביסה או שטיפת כלים, איך מגיעים לדברים ה"מעבר" כמו לנקות תריסים (פעם ביובל) או מיון ערימה של ניירת שהצטברה ומחכה לגאולה על המדף (גבוה, שלא יראו 
)? איך לא להרגיש מצפון רע אם במקום להיות איתה בעירנות (ולעשות לה דוקטורט בשירי ילדים וכו') אני עם עבודות הבית?
אשמח לשמוע ממנוסים ממני, תודה