היי,
זאת אני. זאת שיושבת לידך בביולוגיה. זאת שגרה בבית אוהב ותומך ונותן. זאת שהארון שלה מלא בבגדים ונעליים. זאת שלא לומדת ומצליחה. זאת שחברה של כולן וכולן חברות שלה. זאת שמעקמת את האף על 97 במבחן. זאת שהחיים שלה מושלמים.
לפחות נראים ככה.
אז למי שתהה, הם לא.
נכון, יש לי הכל, אולי מה שכל אחד אחר היה רוצה. לי נמאס מיזה. נמאס לי שאסור לי להתלונן ולבכות על משהו כי "מה את בוכה?! החיים שלך מושלמים ואפילו מושלמים מידי..." (ציטוט אמיתי) מי שם אתכם לקבוע את רמת המושלמות של החיים שלי?! של ההווה/העתיד שלי?
אז לא. החיים שלי לא מושלמים. והם גם לא יהיו. רק המוות מושלם, והדרך אליו לא קלה.
גם לי קשה! חשבתם פעם על זה?! תכלס לא..
הכל מסכות! כל החיוכים שלי. כל הצחוקים. הדאחקות. בפנים אני בוכה. ולא מפסיקה לרגע כמעט. המסכות שלי טובות. אולי טובות מידי. והתרגלתי לחיות איתן. כאילו אף פעם לא נאנסתי. כאילו אף פעם לא קשה לי. כאילו אני נהנית מחפירות ודאגת יתר של הורים. כאילו החיים שלי באמת מושלמים.
אז עבר פורים, ודווקא עכשיו אני מורידה את המסכות. אני. ככה. לא מושלמת. בתוך חיים לא מושלמים. כואבת. והכי רוצה שתבינו. שתיפתחו. שתקלטו שלא כל מה שנראה מושלם הוא באמת כזה. שתהיו רגישים גם אלי. גם ל"מושלמת".
ואני לא ילדה מסכנה!! ממש לא! אני משתדלת לשמוח וה' עוזר לי בזה. יש לי חברות מדהימות! שבלי עין הרע לא לכל אחד יש. יש לי חבר מושלם. יש לי המון ואני אומרת תודה לאלוהים על כל דבר.
רק.. תשימו לב גם אליי. כי גם לי כואב לפעמים! והחיים שלי לא מושלמים. בדיוק כמו שלכם.
זאת אני. זאת שיושבת לידך בביולוגיה. זאת שגרה בבית אוהב ותומך ונותן. זאת שהארון שלה מלא בבגדים ונעליים. זאת שלא לומדת ומצליחה. זאת שחברה של כולן וכולן חברות שלה. זאת שמעקמת את האף על 97 במבחן. זאת שהחיים שלה מושלמים.
לפחות נראים ככה.
אז למי שתהה, הם לא.
נכון, יש לי הכל, אולי מה שכל אחד אחר היה רוצה. לי נמאס מיזה. נמאס לי שאסור לי להתלונן ולבכות על משהו כי "מה את בוכה?! החיים שלך מושלמים ואפילו מושלמים מידי..." (ציטוט אמיתי) מי שם אתכם לקבוע את רמת המושלמות של החיים שלי?! של ההווה/העתיד שלי?
אז לא. החיים שלי לא מושלמים. והם גם לא יהיו. רק המוות מושלם, והדרך אליו לא קלה.
גם לי קשה! חשבתם פעם על זה?! תכלס לא..
הכל מסכות! כל החיוכים שלי. כל הצחוקים. הדאחקות. בפנים אני בוכה. ולא מפסיקה לרגע כמעט. המסכות שלי טובות. אולי טובות מידי. והתרגלתי לחיות איתן. כאילו אף פעם לא נאנסתי. כאילו אף פעם לא קשה לי. כאילו אני נהנית מחפירות ודאגת יתר של הורים. כאילו החיים שלי באמת מושלמים.
אז עבר פורים, ודווקא עכשיו אני מורידה את המסכות. אני. ככה. לא מושלמת. בתוך חיים לא מושלמים. כואבת. והכי רוצה שתבינו. שתיפתחו. שתקלטו שלא כל מה שנראה מושלם הוא באמת כזה. שתהיו רגישים גם אלי. גם ל"מושלמת".
ואני לא ילדה מסכנה!! ממש לא! אני משתדלת לשמוח וה' עוזר לי בזה. יש לי חברות מדהימות! שבלי עין הרע לא לכל אחד יש. יש לי חבר מושלם. יש לי המון ואני אומרת תודה לאלוהים על כל דבר.
רק.. תשימו לב גם אליי. כי גם לי כואב לפעמים! והחיים שלי לא מושלמים. בדיוק כמו שלכם.
:
] 
אני הרבה פעמים לא מצליחה, אבל את זה הם כבר לא רואים....)
