שמכירה כמה וכמה שפסלו את אחותי על כך. כי הם פחדו. מובן וברור.

אי אפשר להגיד שאין לזה השלכות.. אבל כל עוד זה מטופל,והאדם מרגיש שלם במקום שלו איו עניין שזה יפריע וירתיע שידוכים..

ב"ה 2 אחיות שלי נשואות , 'למרות' זה.

לי יש תאוריה.

שאנשים שעברו דברים כאלו וכו, יותר בוגרים, יותר חזקים ווכו

לכן לא "למרות" כי אם "בגלל"

התחתנו איתה. בכוונה השתמשתי במילה למרות. כי לא בזכות זה הם התחתנו.

ודבר שני,לא כולם יוצאים מזה כ"כ בוגרים וחזקים.. יש כאלה שזה שובר אותם לגמרי.

 

וכמו ש'פעימה' אמרה- כל אדם עובר דברים,וזה מי שהוא פשוט..זה המכלול של הבנאדם.

בעה"י

 

לא ידוע לי על מישהו שהחליט לא להיפגש איתי בגלל זה, אבל אולי פשוט לא אמרו לי.

 

כן. יש לזה השפעה בהמשך, מה השאלה בכלל?

למה שיפסלו אדם על שגיאה* שעשו ההורים שלו? אין בזה שום היגיון. 

הרי זה לא מראה על בעיה שיש בו. זה משהו שקרה לו. וזה יכול לקרות לכולם. 

אז למה לפסול? 

אוף, דיכאתם אותי חבר'ה...  בחיים לא חשבתי על זה קודם.

 

*ולכל אלה שיתקוממו ויגידו שגירושין זה לא שגיאה, ושזה עדיף מלחיות בלי אהבה ועם מריבות וכולי וכולי, התכוונתי שההוריםן עשו שגיאה בזה שהם התחתנו יחד. לא בזה שהם התגרשו.

 

ו-הי! אתה ממש טרי פה! 

אז ברוך הבא לפורומינו הקט!

(אני גם די טירונית כאן... תרגיש בנוח.)

ולפני שאת מתקוממת, תחשבי איך היית מתקוממת אם הם לא היו מתחתנים....חושבת? הצלחת? לא. לא היית פה (ח"ו!) אם הם לא היו מתחתנים, וזו תוצאה חיובית מאוד לזה שהם התחתנו! (או ההורים של כולנו לצורך העניין)

 

אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים. כל אחד עובר בחיים מה שהוא צריך לעבור. הם התחתנו והתגרשו, ההורים שלנו התגרשו ולכל אחד אחר השק שלו עם הצרות שלו.

 

סבתא שלי אמרה פעם לאחי: שומדבר טוב לא יצא מזה שאמא שלך התחתנה עם אבא שלך. והוא עמד מולה ככה: 

אני לא אומרת שלא סבלו מזה, אני לא אומרת שאי אפשר היה אפשר להתנהג אחרת (בבחירה או במהלך החיים המשותפים, פתירת בעיות, זוגיות טובה וכו', זה גם תלוי מאוד באיזה שלב של הנישואין הם התגרשו), אבל להגיד שזו הייתה שגיאה מוחלטת ושלא יצא מזה שום דבר טוב? לא מסכימה.

 

 

אז על מה פוסלים בכל זאת האנשים?

על סטיגמות. על זה שלמדו שמי שההורים שלו גרושים הוא נער במצוקה, שהוא לא ידע בחיים מה זו זוגיות טובה, שהוא יתגרש בעצמו ח"ו. אנחנו יודעים שזה שטויות. כל אחד עושה את הבחירות שלו בחיים, וכל אחד בוחר מה לדעת, מה ללמוד, במה להשקיע ובמה לא.

ונסיים במה שאמר לי בעלי כשהכרנו: אני יוצא/מתחתן איתך, לא עם המשפחה שלך. אם את מתאימה לי אז מה משנה כל השאר?

'קייטי' ,אני גם טענתי בדיוק כמוך עד לא מזמן, עד שבאמת הבנתי שאין סיבה לפסול!
אם האדם שמולך יראה מישי רכרוכית שמרחמת על עצמה תמיד עקב הגירושים,אז סבבה. ניתן לו לפסול.

אבל זה לא ככה! אם לא נראה כמו שניל"ס אמרה שכולנו נערים במצוקה או כל מיני סטיגמות אחרות באמת לא תהיה סיבה לפסול אותנו בגלל מה שההורים שלנו עשו .

 

בטוחה שלא יפסלו אותנו על כך. אנחנו באמת גיבורים פה!

לא יתחתנו איתך כי אתה "גיבור",

זה החיים שלך, לבכות לא יעזור.

מי שיתחתן איתך יהיה אדם שראוי לך, לא לסיפור חיים שלך.

הסיפור חיים שלך זה מה שבונה אותך. זה מה שמוביל אותך להיות מי שאת, לשינויים שעברת..

אבל להגיד שאת גיבורה בגלל מה שעברת..?

אולי..

לא יודעת בעצם, העלתם לי נקודה למחשבה

 

 

הרי למה אנחנו אומרים על אנשים שהם גיבורים? כשהם מתגברים על מכשולים וקשיים.

וככה בדיוק אנחנו..

יש לי חברה, היא גיבורה!!! זאתי שונאת שונאת שונאת ללמוד! לא מצליחה! פשוט לא מצליחה! כלום לא עוזר. מה נעשה? אלה החיים.
אבל לא! היא תשב ותלמד ותחרוש ותשקיע ותוציא ת'נשמה ותעשה כל מה שהיא יכולה, ובסוף- היא תקבל 10. מתוך 100.
אבל היא גיבורה. 
ואני לא.

ומצד שני, אלה שעברו ניסיון קשה, למרות שלא הם החליטו עליו, עדיין ראויים להערכה על זה שצלחו אותו בשלום. ואלו שצמחו מתוך הניסיון הזה, והצליחו לכוון אותו לאפיק בונה, בטח ובטח שראויים להערכה.

(אוף, הנאום הזה כל כך מורתי. אבל הוא נכון!)

יש דברים אחרים שהופכים אותי לגיבורה, אוהו איזה גיבורה!!

אין עליי! מגה שפיצה!
אבל זה שאני גרושיית? מה גיבורה בילדה שהורים שלה נשואים? בדיוק.

בין אם זה שההורים שלו גרושים והוא צריך להתמודד עם המריבות, עם המעבר בין הבתים וכיוצא בזה ועדיין להשאר שפוי, להגיע לבצפר,להמשיך בחיו "כרגיל" זאת התמודדות עצומה לדעתי.

באה מהמקום של עצם היותם גרושיים.
אבל לא נכון לדעתי להגיד שגרושיים ככלל הם גיבורים.
הם בני אדם עם חסרונות ויתרונות, קשיים והצלחות, בדיוק כמו כולם.

ואת צודקת. מאוד.

אגב, שמתם לב שהאתר התעורר לחיים פתאום?

עשית לי ת'יום
אין לי מושג למה אבל זה עשה לי ממש טוב

אוהבת לשמח אנשים.

ובמיוחד כשהמחמאות הגיעו לך ביושר...

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')