לענ"ד כמובן שזה תלוי מקרה, אם זה מראש בגלל שהוא אהיה מכיניסט לא לפסול לדעתי, למרות שכן כדאי להתחשב בזה לפעמים

זה גם תלוי באיזה שלב בחיים הוא- בצבא\אחרי צבא ומה הוא עושה או מתכנן לעשות אחרי מהבחינה התורנית ומה השאיפות התורניות שלו

זה ממש תלוי, אם תרצי מוזמנת לאישי..!

אם זה מה שחשוב לה, אז זה מה שחשוב לה.

סיבה-מספיק-טובה-או-לא? --> מאוד אינדיווידואלי.

אבל הוא דוס-דוס, והסיבה שבגללה זה קרה,

כי הוא נפל בין הכיסאות, וגם הוא לא ידע כ"כ במהלך השמינית מה הוא רוצה.

ואני מכיר גם דוסים שעשו מכינות.

נכון שיש נטייה דתית, לפי המסלול שאדם עושה, אבל לדעתי כדאי לבדוק כל מקרה לגופו.

שכל אחד יחליט מה שטוב לא.

רק שכשמחליטים החלטות על פי מחשבות לא רציונליות, אלה השאלות שעולות.

מישהו חייב להגיד את זה

מהסיבה הפשוטה שהם עוברים המון בצבא!

יש כאלה שמתחזקים ויש שנופלים

אני מכירה בחור שעשה את כל המסלול של ההסדר הכל כולל הכל 

חזר לישיבה אחרי הצבא

ובכל זאת היום הוא חילוני /:

*מה שכן, אם הוא לפני הצבא, אז הדיון על גודל הכיפה תקף גם פה לדעתי..

כי אם הוא בחר הסדר אז הוא משדר שהוא יותר דתי וכו'

ככה נראה לי

ט.ל.ח

האם היא לא רוצה בחור כי הוא לא יוצא הסדר

או

כי היא רוצה בחור שלמד תורה לאורך זמן?

אם זה חשוב לה בבניין הבית, אז למה לא? בית זה לא מקום בו צריך להכיל את כולם.

בית - מחיצות. יש דברים נורא יפים בחוץ, אבל אי-אפשר להכריח מישהו להכניס אותם

פנימה. אובייקטיבית, גם ההסדרניקים וגם המכניסטים פועלים בבניין האומה. אבל מותר

לפעמים להיות סובייקטיביים. וסקרי דעת קהל בפורום לא ישנו את זה.

(פטור רפואי וכו').

ראיתי פה באתר המון בנות, שצבא זה כאילו דרישה מוחלטת אצלם, והן "לא מתפשרות עליה". אני לא יודע אם הן מתכוונות שהוא עשה צבא במידה והוא יכול, אבל אם קיבל פטור אז זה בסדר מבחינתן - אבל אם מבחינתן מישהו שלא עשה צבא כי קיבל פטור, גם הוא לא בא בחשבון - זה גם פיספוס אדיר של אותן בנות.

בלי שום קשר לאיזה מוסד הוא למד בו וסטיגמות כאלו ואחרות - 

זה פספוס אדיר!

ומחליטים לה מה היא צריכה לחפש -

זה פספוס ענק. שלנו כחברה.

יש לי הרבה הערכה למכינות אבל למרות זאת אין רבים שנמצאים במקומות שישיבות הסדר יכולות להביא לשם.

לא חושב שנכון לפסול אם ידוע שהבחור רציני וברמה טובה. במקרה כזה די ברור שהוא לא נופל ברמתו מהסדרניקים רבים.

בכנות, קשה למצוא רוב גדול של בחורים שיסכימו ללמוד 3-4-5 שנים, ואז לצאת לשלוש שנים צבא, ביודעם שזה יגרור את גיל תחילת היציאה לשידוכים לגיל מאוחר, ובלאו הכי יאחר את החתונה.

ובנוסף - במצב כזה, גם יהיה קשה יותר לאותו אחד לאחר בשלוש שנים, לחזור לישיבה לעוד תקופת לימוד - ובמובנים מסוימים הלימוד בהסדר לאחר הצבא, הרבה הרבה יותר חשוב מהלימוד לפני, מכיוון שלאחר הצבא שהוא חוויה חזקה ללא ספק, האדם צריך שוב איפוס מטרות וכיוונון מחדש על התדר התורני-דתי, ואם מהצבא ייצא ישר לחיים, לימודים והכל - יש חשש שהוא לא יהיה מכוונן מספיק כמו שיהיה אם יישב עוד שנה שנתיים לאחר הצבא, בישיבה.

בדיוק בגלל זה ישיבות ההסדר רואות בלימוד התורה חלק מהשירות הצבאי ממש, לפני, תוך כדי ולאחר הצבא - כי גם בניית האדם כאדם חזק, יציב ותורני לאחר הצבא - גם זה תרומה מאוד גדולה למדינה.

חזק לפני, ואחרי, ולהישאר ממוקדים גם תוך כדי.

בסופו של דבר לא המסלול הוא שעושה את האדם, אלא האדם הוא שמעצב לעצמו את המסלול שלו - אומנם שמים אותו בתוך סוג מסוים של תבנית, אבל זה לא כמו בתנור, זה תבנית רחבה מאוד וניתן להתפתח להמון כיוונים - וכל עוד האדם ישמור על עצמו, וחייו בסופו של דבר יהיו מתוך תורה, מתוך קדושה, מתוך יראת שמיים ועבודת המידות - אזי זה לא באמת משנה האם שירת ככה או ככה שנים. כי הכל יחד, זה שירות. ואת שירות חיילי ההסדר, היללו פעמים רבות ולא אני זה שאתחיל לפרט אותו.

אז ברמת העיקרון נראה לי אנחנו מסכימים, רק אולי מעט חלוקים באופן היישום בפועל, ובמציאות הקיימת. לא נורא, על הכל אפשר להתגבר אני אכן חושב שהסדר יכול להיות מוצלח ביותר.

שכוייח!!!

ולמרבה ההפתעה- מה שהביא אותו לבחור בישיבת הסדר היו דווקא השנתיים שהוא עשה במכינה.

לא הכרתי אף מסלול קודם (חוץ מצבא), אבל מה שלמדתי מזה היה: בכל מסלול אפשר לעבור הרבה, להתקדם בכל תחום, לכן השאלה היא פחות מה הוא בחר אלא יותר מה הוא עבר באותן שנים, מי הוא עכשיו, ואת זה אי אפשר לדעת רק מהשאלה "האם היית במכינה, בצבא או בישיבת הסדר?".

לא מתחתנים עם הישיבה אלא עם הבן אדם 

מכיר כמה חבר'ה ממש דוסים שלא למדו בכלל בישיבה 

ומאידך מכיר כמה שלמדו בישיבה וחוץ מלחבוש את ספסלי בית המדרש לא עשו שם כלום 

יש מכיניסטים דוסים, ויש הסדרנקים שקצת פחות. 

הכל תלוי בהשקעה וברצון של הבחור. ובכלל יש מכינות ממש רציניות (לדוג': עלי)

ולכן צריך לבדוק ולא לפסול, לענ"ד.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.