הסבירו לנו שבעתיד יכולות להיות בעיות בדיבור והגייה בעתיד 

היה לא מזמן שירשור על הנושא 

זאת אומרת, לא לגמרי?

והאם זה משמעותי להמשך?

האם זה משמעותי להמשך? אין לדעת. ייתכן שכן וייתכן שלא..

מה שכן, אוכל לומר לך שהתייעצנו עם מומחה, והוא אמר שאין צורך לנתק

אז המלצתי היא לך גם לעשות כך, 

וכך לקבל תמונה ברורה לגבי הנושא

שיכולות להמליץ על רופא, הבנתי שזה פעולה יחסית פשוטה עד גיל מסוים

אני לא ניתקתי לבן שלי ואין לו שום בעיות אבל אני לא מבינה טוב בזה

צריך לקבוע קודם כל תורלרופא משפחה? או לאף אוזן גרון?

מישהו פה עשה דרכם?

אם הילד מסתדר עם הנתונים הקיימים, לא תמיד צריך לנתק.

אני מאמינה שאם הוא מצליח לינוק טוב ולך- אין כאבים, כנראה שזה לא משמעותי ולכן גם לא ישפיע על ההמשך.

וגם לא תמיד כדאי בפרט אם הוא יונק. בד"כ אלו שיונקים עם לשון קשורה איכשהו לומדים להסתדר עם המצב

וברגע שמנתקים להם, נוצר אצלם בלבול ולפעמים זה בא על חשבון ההנקה..

ולגבי "לקח רגע" - הפעולה כן, ההתאוששות ממנה לא...

אני מתחרטת על שעשינו, ומצטרפת לסבורות שלא לעשות לתינוק פעולה כירורגית בלי צורך ברור ונראה לעין. לשון שקשורה ברמה שהיא לא מפריעה *כאן ועכשיו* יכולה כן להפריע בהמשך ויכולה לא להפריע, אין לדעת. ברי ושמא - ברי עדיף.

(לצערי יש לי ביקורת גם על ההתנהלות במרפאה של ד"ר פורר, אם כי אני לא חולקת שהוא צדיק ועושה מלאכתו מתוך תחושת שליחות. מי ששוקל(ת) להגיע אליו ורוצה לשמוע את הביקורת לצורך - אפשר לפנות אליי באישי.)

אנחנו ניתקנו בגיל שבועיים וההחלמה לקחה פחות מדקה.

ולא יודעת מה לעשות, בכל מקום שמעתי צדדים לכאן ולכאן,

אם יש עוד כאלו שיכולים לשתף מנסיונם, אשמח מאד

לכל אחד יש את הניסיון שלו, ולכן הדעה שלו קשורה לניסיון שלו...

אצלי, לשלושת הילדים יש לשון קשורה (לא עם סיב כזה, אלא לשון "קצרה" קוראים לזה, חיבור בסיסי עמוק שלא נותן ללשון להשתחרר), אף אחד מהם לא הצליח לינוק כמו שצריך, אבל זה לא קשור רק למבנה שלהם, אלא גם לבעיה תורשתית בהנקה שיש במשפחה שלי (כך אמרה לי יועצת הנקה מומחית). בכל מקרה, הלשון הקשורה לא הוסיפה הרבה לעניין...

אצל הבכור לא הנקתי, וגם לא חתכתי, כי לא ידעתי על עניין הלשון הקשורה. אצל השנייה, חתכתי בגיל שלושה שבועות, בזמן הזה, אצל ד"ר פורר זה היה חתך אחד וזהו בלי טיפול נוסף, היא לא הצלחיה לינוק כמו שצריך אחר כך, אך בגיל חצי שנה, ראיתי שגם מבקבוק הולך ונהיה לה קשה לאכול ולכן עשינו חיתוך נוסף, ובאמת ראיתי הקלה באכילה מבקבוק. לה אישית זה לא פתר את בעיות הנזלות והנוזלים באוזניים ובגיל 5 עשינו לה ניתוח כפתורים (מה שד"ר פורר אומר שזה ממש פותר..). באותו הזמן שעשינו לה את הניתוח, שאלתי את ד"ר פורר על הבכור - האם כדאי לנתק לו - אז התשובה שלו היתה, שבגלל שלהנקה זה כבר לא יעזור, אם הוא לא סובל מבעיות בדיבור, מדלקות אוזניים או בעיות באכילה - אין צורך לנתק. אבל את זה צריך לראות באמת מומחה (ועדיף לא ד"ר פורר - כי המקרה של הבן שלי היה היחיד ששמעתי שהוא אומר לא לנתק, לרוב הוא אומר לנתק בכל מקרה...), ולהעריך עד כמה המקרה הוא גבולי או לא וכמה הוא יכול להשפיע.

אצל הקטנצ'יק - עשינו את הניתוח בגיל שלושה שבועות גם כן (רציתי קודם, אבל הוא לא היה, ואז היתה הברית, ואחר כך פסח), אבל אז היתה לד"ר פורר שיטה חדשה... מעבר לזה שהוא חותך - דבר שלוקח דקה בדיוק, צריך בבית כל יום בוקר וערב "לפעור" את הפצע כדי שלא יתאחה (כמו שקרה לאמצעית שלי, שהיינו צריכים לחתוך שוב). האמת - שהטיפול הזה מזעזע, בעלי לא היה מוכן לעשות את זה, ואני עשיתי את זה, אני גרה קרוב למרפאה שלו, אז היו ימים שביקשתי ממנו לעשות את זה, כי לא הייתי מסוגלת כבר... אני חושבת שזה כן הפריע להנקה, למרות שלי יש קשיים סובייקטיביים בהנקה, אבל אני הרגשתי שכל העניין של להכאיב לילד שלך בוקר וערב זה דבר שמזעזע אותי ואותו. כנראה שבאמת הפצע לא התאחה, כי לא היינו צריכים לחתוך שוב, אבל אולי שווה לא לעשות את זה, אלא רק את החתך.

שורה תחתונה - אם אין קושי לילד - אני אישית לא הייתי מנתקת. אם את רוצה להיות רגועה - תתיעצי עם מומחה, עדיף לא עם ד"ר פורר שאומר תמיד לחתוך. אם את כבר רוצה לחתוך - תבצעי את הטיפול אצלו - הוא באמת הכי מומחה (כבר ראיתי ילדים שחתכו להם אבל לא כמו שצריך ובאו אליו לטיפול חוזר), אבל את הטיפול הזה של פעירת הפצע - אני לא יודעת אם שווה לעשות, ואם כן אולי לבוא אליו שיעשה בעצמו פעמיים שלוש במקום לעשות לבד.

עד כאן המלצותי...

כששאלנו על הבכור הוא היה בן שנה וחצי, ואז זו היתה התשובה שלו, יכול להיות שבגיל יותר מוקדם הוא כן היה ממליץ לחתוך בכל מקרה...

אני  נתקתי  לבן  שלי  בגיל  ארבעה  חודשים  אצל  פרופסור  יודייסין.  הגעתי  בכזה  שלב  מאוחר  בגלל  שגם  אני  הייתי  מבולבלת  (כי  זה  היה  קשור  ממש  קצת  והילד  לקח  מוצץ  וינק  מצוין  רק  שזה  טיפה  כאב  בהנקה) וחבל.  אמנם  אצלי  זה  היה  בזמן  בגלל  שהעור  ה"קושר"  את  הלשון  עדיין  לא  התקשה.  אבל  בסביבות  גיל  שלוש  ארבע  חודשים  הוא  מתקשה,  ואז  זקוקים  לפעולה  חרוגית  הרבה  יותר  מורכבת  מתי  שמגלים  שזה  משפיע  על  הדיבור.  אצלינו בגלל  שזה  לא  התקשה   עדיין  לקח  שניה  אחת  טיפה  דם.  הנקתי  מיד ונגמר  הסיפור.  אני  חושבת  שממש  מומלץ  ללכת  ליודייסין שהוא  רופא  חרוג  ומקבל  עם  התחייבות  מקופת  חולים  (תבררי  לגבי  מכבי,  כללית  ולאומית,  כן.)  מאשר פורר  שלוקח  הרבה  כסף  זה כרוך בכמה  פגישות  והוא  רופא  שיניים. בהצלחה   רבה! 

הבן שלי באמת בדיוק בן שלושה חדשים, ובאמת מסתדר עם ההנקה ולוקח מוצץ, רק בתחילה הוא עושה תנועת הקאה,

נראה לי שאקבע תור מחר לרופא ונראה מה עושים הלאה.

ואם הבן שלך לוקח מוצץ, אז כנראה היא באמת קשורה ממש טיפה.

לענ"ד שוב, אם הוא עושה כל מה שכל תינוק אחר עושה- אז איזה הגיון יש בלשחרר?

ועוד משהו מהנסיון, היום הבן שלי מוציא לשון לגמרי החוצה כמו כולם.

כשהיה קטן יותר ראו שהיא קצת קשורה, אבל היום זה הסתדר איכשהוא, ב"ה!

ואז כבר מסובך יותר לנתק...

החמוד חזר לעצמו מיד..האכלתי אותו וזהו, נגמר הסיפור..

לא מתחרטים לרגע שניתקנו..

שאצלי  הרופאים  לא  המליצו  חלק  אמרו  אפילו  שאין  לו  לשון  קשורה. היועצת  הנקה המליצה  ואז  התערבבתי  לי  עם  הרופאים  עד  גיל  ארבעה  חודשים.  כששמעתי  על  פרופסור  יודייסין  החלטתי  להתייעץ  אתו. בקשתי  מרופא  ילדים  הפניה  בלי  לבקש את  חוות  דעתו. פרופסור  יודייסין  אמר שכדאי  לחתוך,  אישרתי,  והוא  חתך  במקום.   תאמיני  לי  לא  מתחרטת  לרגע. לכן  אני  חושבת  שכדאי  פשוט  ללכת  אליו  ולשאול,  הוא  מומחה מספיק.  אין  בזה  סיכון,  אם  זה עדיין  לא התקשה (אם  זה  התקשה  ממילא  זה  לא  במקום),  וחבל  להתערבב  עם  דעות  של רופאים  שלא תמיד  מבינים  בזה.  זו  דעתי,  אבל שיהיה  לך  בהצלחה  על  כל  מקרה.  

לכל שלושת הילדים שלי יש לשון חצי קשורה.

בבי"ח אמרו שרק אם זה מפריע להנקה אז לעשות עם זה משהו(את זה אמרו לי רק הילד ה 2).

לא חתחתי לאף אחד מהם, הם ינקו טוב, לא לקחו מוצץ אבל לא ידעתי או יודעת אם זה ממש קשור כי הרבה ילדים לא לוקחים מוצץ ועושים את תנועת ההקאה ואין להם לשון קשורה...

לגדול יש בעיית הגייה של ס ש אבל מצד שני גם לדוד שלו הייתה את אותה בעיה וגם לאחיין שלו יש את אותה בעיה ואין להם לשון קשורה- אז שוב זה לא קשור ללשון קשורה.

ולשתי הבנות ( 5,3,) אין בעיות בהגיה ולא באוכל ולא דלקות אוזנים או נזלות.

(ד"א גם לי יש לשון חצי קשורה וגם לאמא שלי יש.. זה כנראה גנטי ושתינו סבדר גמור ללא ניתוחון..)

מה המסקנה?

אם תלכי לרופא שעושה את זה רוב הסיכויים שהוא יאמר לך לעשות לא? כי מה זה כבר יכול להזיק.

אולי תלכי לרופאת ילדים? אם זה לא כ"כ משמעותי לא נראה לי שכדאי.

קלי את כל מה שאמרתי בערבון מוגבל, כל אחד מרגיש אחרת לגבי הנושאים האלה של ניתוחים וניתוקים.

אצלנו זה לא השפיע- ממרחק של 7 שנים. ואני לא חושבת שיש קשר בין התופעות שהוזכרו לחצי לשון קשורה.

אמנם כתבתי למעלה שיש לי ביקורת על ההתנהלות שלו, אבל נראה לי שהדרך שתיארת אותו בהודעתך יצאה קצת לא הוגנת כלפיו... מנסה להעמיד דברים על דיוקם:

לגבי התחייבות מקופת חולים - זה בתנאי שרופא הילדים שלך מסכים להפנות אותך לניתוק, ויש בעניין הזה מחלוקת עמוקה בין רופאים שונים. אם אישה מגיעה למסקנה שהיא מעוניינת בניתוק, והרופא לא מפנה - נשאר רק ללכת בפרטי.

לגבי הרבה כסף - ביחס לניתוח פרטי המחיר שלו ממש ממש נמוך. אפשר להשוות לרופאים פרטיים אחרים שעושים ניתוקי לשון ולראות.

לגבי כמה פגישות - לאו דווקא. אם הכול הולך טוב מספיקה פגישה אחת.

וההתמחות שלו - רופא שיניים ומנתח בחלל הפה.

אני האנונימית מההתחלה. ד"ר פורר הוא זה שהביא את התחום לארץ לפני עשרים שנה (אני מכירה מטופלים שלו מאז). הוא צבר ניסיון רב מאוד בחיתוכי לשון והוא זה שלימד רבים מהרופאים הכירוגיים את עבודתם.

זה שאני חושבת שהוא יותר מדי מאמין ביכולות של חיתוך הלשון זה משהו אחד.. אבל אם כבר לנתח - באופן אישי הייתי עושה רק אצלו... אני ראיתי בזמן שהייתי אצלו שבאו אליו לתיקוני חיתוכים לא טובים מרופאים אחרים. וגם ראיתי אצלו לא מעט אנשים שברור שהם צריכים ניתוח כזה (אפשר גם להסתכל על ההורים ולראות את הלשון או השפה הקשורה).

זה לא סותר את זה שחוות דעת הייתי מבקשת ממשהו אחר, וגם שהייתי מוותרת או  מצמצמת את התהליך של ה"פעירה".

ולא לרופא שמקצועו ניתוק לשונות. וביקשתי את חוות דעתו -

לילד אחד הוא אמר שאין צורך וזה לא יפריע לו לכלום - ואכן לא ניתקתי והילד היום גדול ואין לו שום הפרעה כתוצאה מזה.

לילד אחר הוא אמר לי לנתק (בגיל חודש , אכל מצוין) כי זה יפריע לו בהמשך לדיבור תקין - וניתקתי.

נסי גם את לפנות לרופא ילדים . הרופאים שעושים ניתוקים - מוכנים לנתק לכל ילד שהוא גם למי שממש אין לו לשון מחוברת...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....