אם הייתי מוצאת כזה דבר ובעלי היה רוצה לשמור הייתי נפגעת, כאילו הוא עדיין סוג של אוהב אותה..

אני ניתקתי עם כל האקסיות כל קשר (למעט שתיים שהן בערוץ) התחתנת? אז איזה ערך יש לפיסות הנייר והבריסטולים האלה עכשיו? נראה לי שיפריע לאשתך שתשמור בפרט אם אתה טוען שזה עדיין נוגע לליבך.

הכוונה שלי למשפט המשוגע בחתימה .

 תגיד לי  הקב"ה  אוהב את אולמרט  שעשה פוגרום קוזאקי ביהודים בעמונה ?

 אוהב את המלשינים המנובלים והרשעים של שלום עכשיו ?

 אוהב את  כל חבורת שרון שגרו את היהודים מקטיף וצפון שומרון ?

כך כתוב במשלי פרק ו

(טז) שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א ה' וְ֝שֶׁ֗בַע תועבות תּוֹעֲבַ֥ת נַפְשֽׁוֹ:
(יז) עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי:
(יח) לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָה:
(יט) יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים:

אפשר לעקם את השכל ולהגיד שה' שונא את העינים הלשון הידים הלב והרגליים של הרשע אבל לא את הרשע בעצמו . אבל בהמשך כתוב שה' שונא את האיש בעצמו שמפיח כזבים, עד שקר וכו' .

 לא צריך להתייחס ברצינות לכל שטות שנאמרת בשם מישהו.

בעזהי"ת

קופסת מכתבי-חיזור של סבתא שלי ממחזר מתקופת נעוריה..

אולי הוא אשכנזי..

יש לך עכשיו אישה, אתה צריך להתעסק רק בה ולא באף אחת אחרת, עצם המצאותם של המכתבים האלה מראה שהחב שלך לא פנוי רק לאשתך וזה חמור מאד, זה פוגע וזה יכול לגרום לדברים לא טובים לשניכם.

במהלך ההכרויות שלי (עד לפני חצי שנה) "התחלתי" עם כמה בנות וגילינו שלא מתאים/שהיו תפוסות באותו זמן, ולא היה קשר רציני אלא רק דיבור אקראי,ואני לא שמרתי איתן על קשר מאז, אבל  בכל זאת היה נחמד לפלרטט איתן קצת ואני מרגיש כלפיהן כמו חברים שלא נפגשנו חצי שנה ומסקרן אותי מה הולך איתן

מה דעתכם שאכיר אותן לאישתי וככה נוכל להיפגש שלושתינו? (על הצד שלא מפריע לאישתי, או שאשכנע אותה)

חוצמיזה שאשתי לא כ"כ יוזמת מפגשים עם חברות שלה, וכשנפגשים עם חבר שלי די משתעממת, אז ככה אני יוכל לזום מפגש עם חברה שלה..

כמו"כ להציע להן חברים מתאים? זה אומר שיחות בטלפון שעלולות להיגרר לשחנשים...

זה ממש בגידה 

אתה משתמש בה כאמצעי  לקשר עם בנות?

אולי לא מתאים, אולי לא שייך

אבל בגידה?

הוא עצמו כותב שהכל יעשה בתיאום עם אשתו

כך שאין פה שום מימד של הסתרה וחוסר אמון או תקשורת

הסיבה שהוא יוצר את המפגשים

מתעניין בהם קצת מתגעגע!

איך הוא יעשה מפגש שלא יעיב על מצפונו כבגידה ? הרי אם יפגש איתם ככה רק כי הוא מתעניין ומתגעגע ורוצה לפטפט הוא ירגיש מצפון, ובצדק.

אז מצא דרך מתוחכמת .. להזמין כאילו בשביל אשתו וכך יוכל להיפגש איתם

זו בגידה לגמרי.. בגידה זה לא רק לקיים יחסי אישות פיזים עם אשה

הוא ממש מתעניין בהם.  ובמקום שעצם נישואיו יעורר אותו לחשוב, הוא משתמש בה כגשר להגיע לבנות

זה כמו חווה אמנו שניפחה את מה שה' אמר ובסוף...

אתה יכול לאמר שלא מוסרי, אבל לקרוא לזה בגידה?

לא מבזבזים כינויים חמורים על מה שפחות..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כן, גם כאן בפורום.

אהמ אהמ

השתקשקתם? 

במקום לדון על העניין .. עברתם לנשק של להאשים נשים?

יאללה קחו אחריות. תורידו תראש ותתפסו את עצמכם. ואת נקודת האמת שנאמרת פה.

כמו שהרב לסרי אומר.. שכשגברים טועים.. הם ישר מאשימים את האשה..

מה העניין? להסיט את הדיון מהנקודה הבעייתית?

מי מאשים את מי??

רוב המגיבים גברים כנשים אמרו לזרוק.

היתה מגיבה אחת שהאשימה את הגברים, זו היתה התגובה אליה.

עליות או ירידות

ככה הגברים מתגלים פה.

מעלים נושאים בוטאים וצורמים..

ונראה שהגברים פה יושבים רגל על רגל.. ודנים על זה כמו איזה פרי קיץ הכי כדאי לאכול השבת.

יש יתרונות לענבים..  ומנגד המיץ של המלון קצת יותר מצקצ'ק

בעוד הנשים נזעקות

וקוראות את התשובה של הגבר שנכתבה תוך כדי פיצוח גרעינים

אוי נשים אתן כל כך הסטריות

מה בסך הכל הוא רוצה קצת פאאןן?

אני מסכם, לבנתיים.

הבנים פה לשיטתך הם:

מחוספסים, גועליים, חסרי אמון, חסרי הבנה, משקשקים, טועים אבל ישר מאשימים את האשה, יושבים רגל על רגל, מפצחים גרעינים, רודפי פאן

|משועשע|

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אתה מחפש קשר עם נשים אחרות באמצעות אשתך? לי נשמע שהיא בעצם מעין כלי בשבילך כי אם לא היית נשוי כנראה היית עושה את זה בלעדיה אבל בגלל שאתה מחוייב לה אתה לוקח אותה ומשתמש בה כהצדקה למעשה הזה. כי אתה כביכול נשוי אז מפגש כזה לגמרי בסדר אם היא איתך. מעין "חייב להביא אותה כי אין ברירה". זה ממש להצדיק את החולשות שלך ולתת להן לגיטימציה.

האם אדם אמור למחוק את כל ההסטוריה שלו ברגע שהתחתן?

לא יפריע אם בעוד עשרים שנה תזכר  בעבר ובשלבים שהביאו אותך עד הלום.

אם הזוגיות חלילה מעורערת והמכתבים מהוים מכשול אז זה כבר משהו אחר, אולי כדאי לגנוז אותם בבית הוריך למשך עשרים השנה הקרובות

הנושא שהפותח מדבר עליו הוא רגיש מאוד ויכול להיות הרסני. דבר כזה יכול לפגוע מאוד במערכת היחסים הזוגית שלהם! להגיד שמכתבים ממישהי שהיא לא אשתך "נוגעים לליבך" זה בעייתי. זה מעין חוסר שלמות ברגשות שלך לאשתך, כי אם כל כולך וכל אהבתך שמורים לאשתך דבר כזה לא היה נוגע בך.

כשמדובר בחיי הזוגיות אז כן, אדם אמור למחוק את כל היסטוריית הרגשות שהיו לו כלפי נשים אחרות. אולי לא שכלית אבל רגשית כן, וכאן מדובר על רגשות שעולים, צפים ונוגעים לו בלב. אלה לא זכרונות של שלבים שהביאו אותו עד הלום אלא זכרונות של אהבה ושל רגש שכנראה עוד קיים, ורגש כזה יכול להרוס חיים שלמים, ולא חסרות דוגמאות לצערנו. לכן גם לשמור אותם בבית ההורים זה לא פתרון כיוון שהם עוד נגישים וקיימים. לזרוק אותם זה הפתרון הנכון.

מעבר לפן השכלי הזה יש את הצד הרגשי. אישה היא יצור רגשי בסך הכל, ודבר כזה יכול לעורר אצלה סערות חזקות כמו עלבון, תחושה שהיא נבגדת, שבעלה לא אוהב אותה ורק אותה וכו'. כאישה - לי זה היה מכאיב מאוד.

ופשוט תעשה מהם טקס פרידה לעולם!

אח"כ תקרע אותם ותשים בפח.

עכשיו אני הולכת לסתור את עצמי ממה שכתבתי למעלה.

מצד אחד אם יש לך פינה לאקסית בלב ,זה ישאר עם או בלי המכתבים.

אם המכתבים לא היו בבית שלכם אז מילא, הבעיתיות זה המכתבים שהם בבית שלכם ואשתך כבר יודעת.

לכן חובה להשמיד אותם, אתה לא רוצה להתחיל את החיים ברגל שמאל ,מבחינת אישתך האקסית זה איום, במיוחד אם יש דברים הנוגעים לליבך.

אצה נשוי לאחת וליחידה ,צריך לעשות טקס סיום לקשר ,בכדי שהקשר הקודם לא יעיב על חיי הנישואין שלכם.

לא לחינם יש חרם דרבינו גרשום על נשיאת שתי נשים.

זה לא אותו דבר,אבל לא להיות פנוי לאשתך בכל ליבך זה בעיתי.

הרי זה עצם הבעיה שתתקיים ביתר שאת בטקס פרידה הזה,צריך להוריד את הדברים מהפרק,זה לא מתאים,ולזרוק בלי להכנס לזה.

העבודה הקשה היא לפנות את הלב, לאישתך ורק לה.

המכתבים זה משהו סימלי.

אולי בפינה קטנה בלב אתה רוצה "לשמור אופציות פתוחות"?

אני הייתי נפגעת מאוד מאוד אם בעלי היה שומר דבר כזה, ועוד יותר אם הייתי יודעת שזה בגלל שזה "נוגע לליבו". הייתי מרגישה ממש נבגדת.

הייתי מרגישה שהשמיים נופלים עלי אם הייתי מוצאת כזה דבר...

גם אם כן וגם אם לא, האשה הרבה יותר רגישה בנושא הזה.

למדתי על בשרי כשמשהו תמים (בשבילי) בהקשר לדייט ישן שהיה לי פגע באשתי.

והנה זה היה בבית בלי שידעת והסתדרת מצוין אז תמשיך ככה 

קודם כל, גם אני מרגישה שצריך לזרוק

אבל מה דעתכם על שאלה דומה אך שונה:

האם אדם שהתאלמן יכול לשמור כאלה מכתבים גם לאחר שהתחתן בשנית?

אני לא מדברת על אדם שהתאלמן בגיל מבוגר והתחתן בגיל מבוגר אלא על אדם צעיר של"ע התאלמן והתחתן עם אשה צעירה

מה דעתכם?

ו...  היא כבר לא בחיים בכל מקרה

לא הסתכלת על דברים לפני שלקחת? מה העברת ארזים סגורים? שיכול להיות שגם היה שם עכבר???

לי זה נשמע שלא בטוח שהם בטעות נלקחו הביתה, אלא בטעות אשתך ראתה.....

אני יודעת לפני שהתחתנתי ראיתי מה אני לוקחת, מה שלא היה לי זמן לבדוק כמו יומנים ישנים , אלבומים, מכתבים, לא לקחתי דברים אישיים.

אחרי שילדתי וישבתי אצל אמא שלי, מיינתי, וזרקתי את כל הדברים האישיים שהיו בארגז ולפני החתונה לא היה לי זמן למיין.

בנות מלפני החתונה.

אישית, גם לי היה קשר עם כל מיני בחורים- מהעבודה, מהלימודים, חלקם בכלל לא דתיים, ועם אחד או שניים היה לי קשר מאוד קרוב.

כשהתארסנו חתכתי חזק את כל הקשרים, אפילו שעם האלה הקרובים זה היה ממש קשה. כי באמת הרגשתי איתם כמו עם חברה קרובה- בעיקר בגלל שהם היו לא דתיים ולכן בכלל לא היו באופציה לקשר אחר, מבחינתי.

היום, אחרי כמה שנות נישואין אני מרגישה שאם אפגוש אותם אני אשמח מאוד, ואולי יהיה אפשר לחדש את הקשר בצורה כלשהיא, אבל זה ממקום הרבה הרבה יותר נקי, וממקום של בטחון מוחלט ועמוק בקשר הזוגי, ובבלעדיות של בעלי.

סתם ככה לשמר סוג של קשר "כי זה כיף ומענין לדעת מה קורה איתן" זה ממש לא, גם בהסכמת אשתך. עכשיו זה הזמן להתמקד נטו על אשתך. רק רק רק עליה- בלי שום הפרעות של אף אחת אחרת. ממש לסלק כל אחת אחרת מהשטח והמחשבות שלך. כי זה עלול לגרום לדברים לא טובים, גם אם זה נראה לך תמים.

הממ...יש לי חברה שהתגרשה מבעלה אחרי שהוא התחיל עם חברה טובה שלה שהיתה אצלם הרבה בבית. מה רע? הם נשואים, זו חברה טובה.... אז זהו, שזה רע. וגם אם מה שאתה מתאר זה לא בדיוק אותה סיטואציה- עדיין זה רצון להכניס עוד בנות לחיים שלך ושל אשתך הטריה. וזה פשוט מועד לפורענות.

דברים מהעבר לא מכניסים לבניין עדי עד שלכם

אם לא ידעת שעד עכשיו זה נמצא כנראה שהסתדרת גם בלי זה 

פשוט זרוקקקקקק

כשקוראים את התגובות ולא את ההודעה הפותחת של השרשור.

לא ידעתי שאתה נשוי... ברור שלזרוק. 

הזכרון לאט לאט שוכח, אחרי החתונה (מן הסתם, אף פעם לא עשיתי את זה) ומכתבים הם אלו שמציפים את הזכרון שוב.

אני מרגישה פה שוב ושוב שככל שהאדם מולי יותר דוס- ככה הוא יותר מפחד על בן הזוג ויותר רואה בכל דבר הכי קטן בגידה והריסת משפחות..

אני לא מפחדת מהאקסיות של בעלי.

אני מודעת לקיומן ויודעת שהיו לו קשרים גם לפניי.

אז מה? הוא בחר בי ולא בהן.

ואני סומכת על בעלי ועל הרצון שלו לשמור על הזוגיות שלנו גם אם זה יצריך מאמץ ועבודה.

לדעתי- אם לאשה זה מפריע אז ברור שלזרוק. היא קודמת לכל הסנטימנטליות.

אם זה לא מפריע לה- אז תעמוד מול עצמך ביושר ותראה מה יש במכתבים הללו שכ"כ נוגעים בך? אם זה נראה לך מניע לא טוב שעלול לפגוע בך ובזוגיות- אז לזרוק. אם לא- אז לא חייב.

(לדוג'- אם זה סתם נותן לך ביטחון עצמי כי הם מכתבים מעריכים, או שזה ברור לך שזה חלק מהחיים שהיה ועבר)

לגבי השאלה השניה של היפה והחנון- לי אישית זה נראה קצת צורם. לחפש קשר עם אקסיות. אני לא אומרת לברוח מהן או להתעלם, אני כן חושבת שזה חלק מהחיים. אבל לחפש איתן קשר בכוח? נראה לי לא שייך ולא נכון. גם לרווק. מה שהיה היה. 

ככל שמשהו יותר דוס ויותר שמור- הוא "נדלק" ממשהו שעל אחרים ממש לא משפיע 

הלב זה אותו הלב לכל הגברים.

פשוט מי שלא דתי מרשה לעצמו כשהלב מושך אותו להמשך אחרי הלב ולחטוא.

קיבלתי מכתב פרידה מבחור שעבדתי איתו תקופה,

במכתב הוא כתב לי מחמאות רבות,

הראיתי לבעלי את המכתב והוא ביקש שאזרוק אותו,

הבחור שכתב לי את המכתב הומו, סליחה על הביטוי בפורום ...

אבל אמרתי לבעלי: "מה אכפת לך, הוא ממילא לא מתעניין בי באמת"...

זרקתי את המכתב כי זה הפריע לבעלי...

זהו, אין מה לעשות צריך להתחשב בבן הזוג.

אם לאשתך לא מפריע, אז אולי תשמור לתקופה, אבל אח"כ לזרוק

גם חילוניים לא מאמינים בבגידה. זה לא נובע ממקום מתירני.

וגם דתיים שלא קופצים מכל שטות.

וכן, ברור לי שזה לא כל הדוסים ככה.

אני פשוט רואה פה שוב ושוב נשים (בעיקר אבל לא רק) שמכל פיפס קטן הן כבר עושות בגידה וסיפור.

אני לא אוהבת כשמוציאים דברים מפרופורציה. 

הוא דיבר עם בת אחרת? זה עדיין לא הורס את המשפחה אלא אם האשה תעשה מזה סיפור מהסרטים.

היא תפסה אותו מסתכל על אשה? אוי ואבוי, הוא בוגד, הוא נבזה, הוא לא נאמן.

אומרים שאחד הדברים הלא נכונים שעשה אדם הראשון- שאמר לחוה גם לא לגעת בעץ.

ברגע שמקצינים ומוציאים מפרופורציה- זה נבואה שמגשימה את עצמה. זה משהו שגורם בעצמו למתחים בין בני הזוג ולכעס והצטברות טינה. כי כל מבט או דבר הכי קטן- כבר מכניס את האשה לסרטים..

זוגיות צריכה להתבסס על אמון. לא על חשדנות.

אם אני הייתי חיה בזוגיות חשדניסטית- רוב הסיכויים שזה היה נמאס עלי בשלב כלשהו. רוב הסיכויים שזה היה הורס לי את כל הזוגיות מבחינה רגשית.

ופה- כולם חשדנים. ישר הולכים לקצה ומפתחים תסריטי אימה.

"אתה לא זורק מכתבים? אתה בוגד רגשית באשתך."

"בעלך לא זורק מכתבים? מדבר עם אקסיות כשהוא פוגש אותן ברחוב? תחשדי בו! הוא בוגד! הוא עושה מעשה נורא!"

במקום לחנך לאמון ולדון לכף זכות, ולחשוב חיובי.

אני מאמינה שרוב בני האדם מסוגלים להכיל אהבה לאדם אחד וחיבה לאדם אחר שלא תפגע באהבה הזו. אלא אם חינכו אותם שזה לא אפשרי וכל חיבה פוגעת באהבה.

לא היתה על זה שהוא אמר לחוה לא לגעת

אלא שהוא הציג את זה כאילו זה אסור אותו דבר.

(וזה מופיע באבות דרבי נתן)

דוסים מורגלים שיש דברים חמורים, והם חמורים מאד, וצריך גדר לפנים מגדר

וזה נכון, וחז"ל כל הזמן עשו לנו גדירות בשביל זה.

ומאד חמור הגישה הליברלית להתקרב עד לכמעט העבירה עצמה, ולסמוך על זה שלא תיכשל

כי אנחנו יודעים מה זה בן אדם, ויודעים שזה סיכון גדול מדי.

אבל את צודקת בעיקר דברייך, שאסור להפוך את הגדר לאיסור עצמו

ולהפוך את זה כאילו זה עצמו כבר בגידה

אם תשים את הגבול ממש על הכריתות עצמן- כמה יפלו בהן רח"ל

אמרתי שמוציאים מפרופורציה.

כשמישהו מפרסם פה שאלה על איך יש פה נשים וגברים וזה בגידה- זה חוסר פרופורציה.

כשמתיחסים למכתבים כאילו זה בגידה- זה חוסר פרופרציות.

כשכל מה שעובר פה כל הזמן בין השורות זה רק חשדנות ורק אוירה של כל דבר קטן זה כבר סוף העולם- זה חוסר פרופרציה.

בהחלט אסור להפוך את הגדר ולדבר עצמו.

אבל זה מה שעושים פה.

כל מי שמסתכל על בת- ישר נכנס לאותו מקום כאילו הלך לקצה.

וזה משפיע. ואני רואה את זה.

גם בפורומים סגורים- איך בנות יכולות לקחת קשה מאד כל מני דברים, וזה גורם בעצמו לבעיות. 

אז אני לא חושבת שגבר נשוי שכל היום מדבר עם בנות ונפגש איתן להנאתו זה דבר נכון וטוב, ממש לא. ואני גם לא מצדיקה דבר כזה.

אבל אני כן חושבת שלא נכון וטוב כל היום לחפש אחד ת'שני.

אני כן חושבת שגבר צריך לשים את אשתו לפני כולן ולהזהר לא לפגוע בה. וכנ"ל הפוך.

אבל אני גם מאמינה שאשה (ואדם בוגר בכללי) יכולה לבחור ממה להפגע. אני מבדילה בין מה שקורה- העובדה לבין התגובה והפרשנות של אנשים.

לפעמים הפרשנות והתגובה הם שיוצרים את הבעיות (למען האמת- ברוב הפעמים) ולא העובדות והדברים כשלעצמם.

זה לא מה שקרה- זה איך שהתיחסו לזה ומה עשו עם זה.

הנימה של ויכוח שהיתה לדברים שלי, נבעה ממה שהזכרת את הדוסים

שהם חושבים על הגדר שהיא חשובה, והליברלים פחות מתייחסים אליה

צריך לשמור על הפרופורציות גם לצד השני

זה אמנם לא האיסור עצמו וזה רק גדר

אבל זה גדר! ולא לזלזל בה. חייבים אותה, ובעיה מי שעובר עליה.

צריך לזכור שהרבה פעמים גדר הופכת להיות איסור בעצמו.

כל גזירות מדרבנן הם אסורות מצד עצמן, כי לאחר שרבנן עשו את הגדר, מי שעובר עליה עושה עבירה גם אם לא הגיע לאיסור דאורייתא

ובוא נתייחס רגע לעצם הנושא:

להיות בקשר רגשי עם נשים מחוץ לנישואין זה לא רק גדר

זה אסור, נקודה!

וגם בבין אדם לחבירו - זה פוגע. זה לא ממש בגידה, אבל זה פוגע!

זה לא סתם איזה גדר שהאשה מפחדת שיגיעו לבגידה, אלא זה פוגע בפני עצמו.

אז אולי לא צריך לדבר בסופרלטיבים, ולקרוא לו רוצח שודד ובן בליעל, אבל זה לא סתם גדר בעלמא

נושא השרשור אינו "איך אשה צריכה להגיב כשבעלה שמר מכתבים מאקסית", אלא מה הגבר צריך לעשות. ומה שהוא צריך לעשות זה להתרחק כמו מאש מכל קשר רגשי זר שבמקרה הטוב רק יכניס אותו לסרטים.

אישה חילוניה מצפה מבעלה לצפות בנשים אחרות על המסך.

היא מצפה ממנו להרבה דברים שאת היית נפגעת מהם.

רוב האנשים נמצאים בתווך שבין ה"דוס" לבין ה"חילוני".

זה מאוד הגיוני שככל במעריכים את המקדש האישי שלנו רגישים יותר.

אני לא אומר שאנשים כמוך לא מעריכים אלא שבכל קבוצת אנשים יש ג"כ גיוון, ואת כנראה בצד אחד של הסקאלה.

את דיברת על הממוצע, אז על זה עניתי.

אחרות על המסך? מאיפה המידע הזה???

והם מקבלים זאת, לפעמים ככורח המציאות ולפעמים מש מפנימים שככה תקין.

יש שם בממוצע הרבה פחות רגישות לקדושת הזוגיות.

דרך אגב זה "חושב" ולא "חושבת".

אצל החילונים יש דבר שנקרא "זוגיות פתוחה" או מסיבות "חילופי זוגות"

הכל בהסכמה והכל מותר

איכככככככככככככככככככככססססססססססססססססס

בא לי להקיא

בדקת את הנושא?

יכול להיות שאתה צודק, כי יש להם סיבה יותר עמוקה (במקרה של מישהו שמקיים מצוות מתוך אמונה פנימית ולא רק מתוך הרגל או חוסר רצון לצאת מזה) וגם כי הם יותר מאומנים בלדחות סיפוקים ולהתגבר על היצר.

אבל אי אפשר לדעת. אצלנו זה נשאר בשושו ונדחף אי שם מתחת לשטיח, כך שאתה לא יכול לדעת מספרית.

אני יודעת שזה קיים בכל החברות, לא יודעת כמה.

(ורוב אם לא כל החילוניים שאני מכירה- מאמינים בנאמנות לבני זוג וחושבים שבגידה זה מעשה שפל. זה לא שכל החילונים מאמינים בזוגיות פתוחה. זה גם נוגד את הרגש הטבעי של אדם בזוגיות..)

שהדוסים עוצרים בשלב הרבה הרבה יותר נמוך בה.

היצר הוא אותו יצר, אבל גם אם נתעלם ממציאות של עבודת המידות, חנוך מבית וכו' - הנורמות החברתיות כשלעצמן, הן נקודה בסיסית מאוד, שאחוזי הנפילות והבגידות הן פונקציה ישירה שלה.

מניסיון, הסימן לדעת במקרה כזה הוא איך היית מרגיש במצב הפוך... אתה חוזר מהעבודה ורואה את אשתך מחזיקה מכתב ומחייכת מקיר לקיר. במכתב אתה רואה מכתב מהאקס שלה: "אוהב אותך לנצח, תמיד ביחד" נכתב שם...מה היית מרגיש? לא היה אכפת לך...נכון?!

שגם אם מהצד שלך זה בסדר- אני נשוי וזה סתם מעניין אותי ולא מעבר לזה (שגם זה בעייתי בעיני אבל לא משנה..)

צריך לחשוב גם על הצד השני- היחס של הבנות- הרווקות לעניין.

אם נודה על האמת- בנות, בעיקר רווקות, בדר"כ ישתדלו להראות טוב יותר בחברת בנים, להרשים.. בוודאי אם זה בן שהן מכירות.. וגם אם הוא נשוי.. בעיקר בנות שנמצאות בשלב של חיפוש זוגיות.. ברגע שהתחתנת גם הכי טוב בשבילן זה לשכוח ממך ולהתעסק בחיפוש זוגיות אמיתית ובריאה ולא בקשר עם גבר נשוי שפעם היינו בקשר.. לדעתי מפגש יכול לגרור מחשבות לא טובות ל-2 הצדדים וגם עלול להביא לבעיות צניעות. 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

יש פה משהו מקדים ועקרוני,  וזה אולי לרווקים שבינינו  או להורים שמנווטים את ילדיהם לקראת פגישות. ללמוד קצת מאחינו החרדים (ולו באופן חלקי...) 

בענין של מפגשים קצרים ככל הניתן  לפני החתונה על מנת לא להכנס אחכ לשאלות והתלבטויות מסוג כזה, להזהר מקשר רציני מידי אם לא בטוחים שזה יוביל לחתונה כי הרי ברור שזה לא רק מכתבים כן או לא אלא מה שנשאר בלב, במחשבות ועוד... שנזכה!

בהכרות מספיק טובה???

ש''אולי זה יפריע לאשתי אם אשמור אותם''

אלא כי מסתבר שלך באופן אישי --גם אם אשתך בחיים לא תדע מזה-

זה לא בריא בכלל....

וזה לא קשור כ''כ לנשואים שלך, לכאורה ברגע שנפרדת מהאיקסית, למען בריאותך ושלום נפשך אתה אמור לזרוק כל דבר ממנה ש''עדיין נוגע לליבך'' ולנתק את הלב שלך ממנה לגמרי.

אגב נזכרתי בסיפור מישהו ביקר  בבית משוגעים  והוא נכנס לחדר מספר 1 וראה משוגע צועק '' לאה לאה לאה'' ככה כל הזמן, שאל מה זה אז הסבירו לו שהוא יצא הרבה עם לאה ובסוף  היא לא רצתה אותו , וזה התוצאה,

אחר כך ביקר בחדר מספר 2 וראה משוגע אחר צועק ''לאה לאה לאה''' ככה כל הזמן, שאל מה זה, אז אמרו לו: זה בגלל

ש ה ו א  כן התחתן אתה...

סתם בצחוק

האקס של אשתי הוא ששידך בינינו ואנחנו (שנינו) בקשר ידידות משמעותי איתו כל השנים.

אבל אם היתה מרגישה צורך לשמור את מכתביו מתקופת הדייטים שלהם הייתי בהחלט רואה זאת כפגם!

ההבדל הוא שיש כל מיני סוגי קשרים בעולם. הקשר שנרקם בתקופת הדייטים הוא קשר זוגי. קשר כזה יש לו מקום רק של אחד מול אחת, וכל פתיחת פתח למישהו אחר היא ממש כעין "ניאוף רוחני" (בא על אחת ודעתו על אחרת) או דרגה נמוכה כלשהי במידרג של החטא הזה.

לעומת זאת סתם קשרי ידידות יש עם כל מיני אנשים בעולם, ובזה אינני רואה פסול שנשמרים קשרים עם מכרים ומכרות.

ולעיניו ובהסכמתו השמדתי אותו. הוא אמר שכבר לא אכפת לו מזה.

לו המכתב היה יקר לליבו הייתי מאוווווווד נפגעת!

כבר היו לנו חיכוכים בגלל אלבום תמונות מתקופת הרווקות שלו שבו יש תמונות של בחורות. לא ממליצה לך להגיע למרירות הזו. ובכלל, כמו שאמרו פה, אם זה נוגע ללבך, זה קצת מטריד...

מקווה שעזרתי במשהו. בהצלחה.

זה אומר שלא הפנמת את משמעות הנישואים.

איך היית מגיב אם אישתך הייתה שומרת מכתבים מהאקס שלה? בקיצור תפסיק שטויות. אין שום סיבה נורמלית להחזיק את המכתבים הללו. יש שאלה פשוטה שעליה אתה צריך לענות. האם המכתבים הללו מחזקים את הזוגיות שלך או לא? אם התשובה חיובית. בדוק את הזוגיות שלך... או ליתר דיוק את עצמך.

ייגע לליבך שקוף יכתוב לך מילים חמות?

התחתנת עם אשתך!!

וכולן צריכות להידמות בעיניך לקופות!

שום אישה אחרת לא אמורה להוות עבורך עניין..

עד כאן האידיאל..

בפועל?

קל לדבר, קשה לבצע!

ובכל זאת - לזרוק, עם כל הקושי והערך הסנטימנטלי שקושר אותך למכתבים האלו..

המטרה עכשיו - (בטח כשאתם טריים טריים) - להידבק רק באשתך..

בעזרת ה' - עוד שנה, עם כל החוויות שתעבור עם אשתך - לא תזכור מי היתה ה"אקסית" הזו..

ולמה היא או המכתבים שלה היו כל כך חשובים לך..

גילוי נאות - גם אני זרקתי אי אלו מכתבים לפני החתונה.

יותר נכון - סטפה מכובדת שלהם.

אחד נכנס עם אשתו לסופר ואומר לה כולם פה קופות לעומתך את רואה

קופה 1

קופה 2

.

.

.

.

סליחה אם יש פה קופאיות בפורום

(אפילו תמונות)

זה חלק מהדברים שעברתי בחיים ולא צריך למחוק בגלל שהתחתנתי 

לא מסתכל בהם כל יום אבל שמורים אצלי בבויידעם

עדיף שיהיו בבוידעם הפיזי 

והבויידעם בשכל יהיה פנוי לאשתי 

יכול להיות שזה סתם עוד מזכרת,

וזה לא דווקא בשביל לפגוע באשתו !

יאללה נמאסתם..

הלכתית - תשאל רב. (נראה לי שאין בעיה)

רגשית - בטח לא לשמור את זה במדור שלה, וגם לא להזכיר את זה בפניה.

כאשר האיש מצליח לחיות נכון עם אשתו, היא לא תפגע מזה. (דעתי בלבד)

לי היו מכתבים מאקסים שלי, מכתבים שבשבילי סמנו תקופה, תקופה של התבגרות, תקופה של פתיחות. גם מכתבים שכתבתי לקב"ה בקשר לאקסים שלי היו שם. גם שירים שכתבו לי. וגם שאני כתבתי. כל מיני. אני חושבת שלקח לי שנתיים אחרי הנישואין עד שהייתי מסוגלת לזרוק אותם (הם נשארו במגירה בבית של ההורים שלי..). עד שהרגשתי שהמקום שאני עכשיו כל כך שונה ממה שהייתי ולכן אין לי עוד צורך בהם. זה לקח לי זמן. אבל לא ראיתי בזה בגידה בבעלי, בכלל, רק המקום האישי שלי של חוויות שעברתי.

אבל בעלי, לא בדיוק ראה את זה כך, אני פעם אפילו נתתי לו לקרוא אותם (אני חושבת שרק את הדברים שאני כתבתי), כי רציתי שידע מי הייתי ומה היו המחשבות שלי באותן תקופות, הוא לא אהב את זה, הוא לא ממש רצה את השיתוף, אבל הרגשתי שאחרי שאני נותנת לו לקרוא קל לי יותר לזרוק. לא יודעת איך להגדיר את זה, זה היה מאוד רגשי, כי המכתבים היו בזמן שהיה לי קשה להתבטא מילולית, אז יותר התבטאתי בכתיבה והם ממש היו חלק ממני. בסוף זרקתי, אבל יכול להיות שאם בעלי היה יותר מכיל ומוכן לקבל את המכתבים כמו שאני ראיתי אותם, לא הייתי זורקת, והם היו נשארים לי בתור מזכרת לתקופה שהיתה.

ואני ממש מודה לקב"ה שלא התחתנתי עם אחד משני האקסים האלה - זה היה ברור לי (גם ממש כשהתחתנתי) שעם אחד זה היה ממש אסון ועם השני זה לא היה מוצלח במיוחד, אבל עדיין המכתבים היו משהו אחר.

אבל האמת היא - שאחרי שזרקתי אותם, למרות שהיה לי קשה, הרגשתי הקלה אמיתית, ואני לא זוכרת שהצטערתי על כך. הרגשתי נקיה יותר ושלמה יותר עם בעלי וזהו. האם הם חסרים לי? לא, יש לי מספיק מכתבים מבעלי שממש נחמד לקרוא וגם הם מזכירים תקופות יפות ודברים שעברנו ביחד (10 שנים כבר, לא להאמין!) יכול להיות שאם התגובה של בעלי היתה אחרת, ובוא היה צוחק מהמכתבים וקורא אותם ביחד איתי זו כן היתה יכולה להיות מזכרת נחמדת לעוד 60 שנה, אך לא זה היה המצב, אז זרקתי, ואני לא מצטערת...

היא בטח תגדיר אותך מחדש כגבר.

<צ>

לא יפה...

ואל תדאג, אני לא במצב של להיפגע ממישהו מאיזשהו פורום... 

רק כתבתי כדי להזדהות עם הכותב, למרות שבמצבו יתכן מאוד שהייתי זורקת, כמו שאני זרקתי, כי לבעלי הפריע.

ולמה מראש חשבתי לא לזרוק, אולי כי ידעתי שלאמא שלי יש גם מכתבים שהיא עדיין שומרת מהמחזר הראשון שלה בגיל 15,  וממחזר נוסף בגיל 17, כמו גם את כל המכתבים מאבא שלי (בזמן הזה לא היו טלפונים כמעט), בעיני זה מאוד יפה המזכרות האלה, שהיום כמעט ואין, יש בזה משהו מאוד נוסטלגי.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!