אם הייתי מוצאת כזה דבר ובעלי היה רוצה לשמור הייתי נפגעת, כאילו הוא עדיין סוג של אוהב אותה..

אני ניתקתי עם כל האקסיות כל קשר (למעט שתיים שהן בערוץ) התחתנת? אז איזה ערך יש לפיסות הנייר והבריסטולים האלה עכשיו? נראה לי שיפריע לאשתך שתשמור בפרט אם אתה טוען שזה עדיין נוגע לליבך.

הכוונה שלי למשפט המשוגע בחתימה .

 תגיד לי  הקב"ה  אוהב את אולמרט  שעשה פוגרום קוזאקי ביהודים בעמונה ?

 אוהב את המלשינים המנובלים והרשעים של שלום עכשיו ?

 אוהב את  כל חבורת שרון שגרו את היהודים מקטיף וצפון שומרון ?

כך כתוב במשלי פרק ו

(טז) שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א ה' וְ֝שֶׁ֗בַע תועבות תּוֹעֲבַ֥ת נַפְשֽׁוֹ:
(יז) עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי:
(יח) לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָה:
(יט) יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים:

אפשר לעקם את השכל ולהגיד שה' שונא את העינים הלשון הידים הלב והרגליים של הרשע אבל לא את הרשע בעצמו . אבל בהמשך כתוב שה' שונא את האיש בעצמו שמפיח כזבים, עד שקר וכו' .

 לא צריך להתייחס ברצינות לכל שטות שנאמרת בשם מישהו.

בעזהי"ת

קופסת מכתבי-חיזור של סבתא שלי ממחזר מתקופת נעוריה..

אולי הוא אשכנזי..

יש לך עכשיו אישה, אתה צריך להתעסק רק בה ולא באף אחת אחרת, עצם המצאותם של המכתבים האלה מראה שהחב שלך לא פנוי רק לאשתך וזה חמור מאד, זה פוגע וזה יכול לגרום לדברים לא טובים לשניכם.

במהלך ההכרויות שלי (עד לפני חצי שנה) "התחלתי" עם כמה בנות וגילינו שלא מתאים/שהיו תפוסות באותו זמן, ולא היה קשר רציני אלא רק דיבור אקראי,ואני לא שמרתי איתן על קשר מאז, אבל  בכל זאת היה נחמד לפלרטט איתן קצת ואני מרגיש כלפיהן כמו חברים שלא נפגשנו חצי שנה ומסקרן אותי מה הולך איתן

מה דעתכם שאכיר אותן לאישתי וככה נוכל להיפגש שלושתינו? (על הצד שלא מפריע לאישתי, או שאשכנע אותה)

חוצמיזה שאשתי לא כ"כ יוזמת מפגשים עם חברות שלה, וכשנפגשים עם חבר שלי די משתעממת, אז ככה אני יוכל לזום מפגש עם חברה שלה..

כמו"כ להציע להן חברים מתאים? זה אומר שיחות בטלפון שעלולות להיגרר לשחנשים...

זה ממש בגידה 

אתה משתמש בה כאמצעי  לקשר עם בנות?

אולי לא מתאים, אולי לא שייך

אבל בגידה?

הוא עצמו כותב שהכל יעשה בתיאום עם אשתו

כך שאין פה שום מימד של הסתרה וחוסר אמון או תקשורת

הסיבה שהוא יוצר את המפגשים

מתעניין בהם קצת מתגעגע!

איך הוא יעשה מפגש שלא יעיב על מצפונו כבגידה ? הרי אם יפגש איתם ככה רק כי הוא מתעניין ומתגעגע ורוצה לפטפט הוא ירגיש מצפון, ובצדק.

אז מצא דרך מתוחכמת .. להזמין כאילו בשביל אשתו וכך יוכל להיפגש איתם

זו בגידה לגמרי.. בגידה זה לא רק לקיים יחסי אישות פיזים עם אשה

הוא ממש מתעניין בהם.  ובמקום שעצם נישואיו יעורר אותו לחשוב, הוא משתמש בה כגשר להגיע לבנות

זה כמו חווה אמנו שניפחה את מה שה' אמר ובסוף...

אתה יכול לאמר שלא מוסרי, אבל לקרוא לזה בגידה?

לא מבזבזים כינויים חמורים על מה שפחות..

אבל  בכל זאת היה נחמד לפלרטט איתן קצת ואני מרגיש כלפיהן כמו חברים שלא נפגשנו חצי שנה ומסקרן אותי מה הולך איתן

יש פה מימד של חספוס וגועל

הבנים פה "חתיכת מוסר"

עם הגדרת אמון אצלכם אפשר לפתח קשר בין אריה ללביאה

וגם זה קשר יפה

ההבנה שלכם במעבר לזה.. 

ברוך שעשני כרצונו

כן, גם כאן בפורום.

אהמ אהמ

השתקשקתם? 

במקום לדון על העניין .. עברתם לנשק של להאשים נשים?

יאללה קחו אחריות. תורידו תראש ותתפסו את עצמכם. ואת נקודת האמת שנאמרת פה.

כמו שהרב לסרי אומר.. שכשגברים טועים.. הם ישר מאשימים את האשה..

מה העניין? להסיט את הדיון מהנקודה הבעייתית?

מי מאשים את מי??

רוב המגיבים גברים כנשים אמרו לזרוק.

היתה מגיבה אחת שהאשימה את הגברים, זו היתה התגובה אליה.

עליות או ירידות

ככה הגברים מתגלים פה.

מעלים נושאים בוטאים וצורמים..

ונראה שהגברים פה יושבים רגל על רגל.. ודנים על זה כמו איזה פרי קיץ הכי כדאי לאכול השבת.

יש יתרונות לענבים..  ומנגד המיץ של המלון קצת יותר מצקצ'ק

בעוד הנשים נזעקות

וקוראות את התשובה של הגבר שנכתבה תוך כדי פיצוח גרעינים

אוי נשים אתן כל כך הסטריות

מה בסך הכל הוא רוצה קצת פאאןן?

אני מסכם, לבנתיים.

הבנים פה לשיטתך הם:

מחוספסים, גועליים, חסרי אמון, חסרי הבנה, משקשקים, טועים אבל ישר מאשימים את האשה, יושבים רגל על רגל, מפצחים גרעינים, רודפי פאן

|משועשע|

..

אתה מחפש קשר עם נשים אחרות באמצעות אשתך? לי נשמע שהיא בעצם מעין כלי בשבילך כי אם לא היית נשוי כנראה היית עושה את זה בלעדיה אבל בגלל שאתה מחוייב לה אתה לוקח אותה ומשתמש בה כהצדקה למעשה הזה. כי אתה כביכול נשוי אז מפגש כזה לגמרי בסדר אם היא איתך. מעין "חייב להביא אותה כי אין ברירה". זה ממש להצדיק את החולשות שלך ולתת להן לגיטימציה.

האם אדם אמור למחוק את כל ההסטוריה שלו ברגע שהתחתן?

לא יפריע אם בעוד עשרים שנה תזכר  בעבר ובשלבים שהביאו אותך עד הלום.

אם הזוגיות חלילה מעורערת והמכתבים מהוים מכשול אז זה כבר משהו אחר, אולי כדאי לגנוז אותם בבית הוריך למשך עשרים השנה הקרובות

הנושא שהפותח מדבר עליו הוא רגיש מאוד ויכול להיות הרסני. דבר כזה יכול לפגוע מאוד במערכת היחסים הזוגית שלהם! להגיד שמכתבים ממישהי שהיא לא אשתך "נוגעים לליבך" זה בעייתי. זה מעין חוסר שלמות ברגשות שלך לאשתך, כי אם כל כולך וכל אהבתך שמורים לאשתך דבר כזה לא היה נוגע בך.

כשמדובר בחיי הזוגיות אז כן, אדם אמור למחוק את כל היסטוריית הרגשות שהיו לו כלפי נשים אחרות. אולי לא שכלית אבל רגשית כן, וכאן מדובר על רגשות שעולים, צפים ונוגעים לו בלב. אלה לא זכרונות של שלבים שהביאו אותו עד הלום אלא זכרונות של אהבה ושל רגש שכנראה עוד קיים, ורגש כזה יכול להרוס חיים שלמים, ולא חסרות דוגמאות לצערנו. לכן גם לשמור אותם בבית ההורים זה לא פתרון כיוון שהם עוד נגישים וקיימים. לזרוק אותם זה הפתרון הנכון.

מעבר לפן השכלי הזה יש את הצד הרגשי. אישה היא יצור רגשי בסך הכל, ודבר כזה יכול לעורר אצלה סערות חזקות כמו עלבון, תחושה שהיא נבגדת, שבעלה לא אוהב אותה ורק אותה וכו'. כאישה - לי זה היה מכאיב מאוד.

ופשוט תעשה מהם טקס פרידה לעולם!

אח"כ תקרע אותם ותשים בפח.

עכשיו אני הולכת לסתור את עצמי ממה שכתבתי למעלה.

מצד אחד אם יש לך פינה לאקסית בלב ,זה ישאר עם או בלי המכתבים.

אם המכתבים לא היו בבית שלכם אז מילא, הבעיתיות זה המכתבים שהם בבית שלכם ואשתך כבר יודעת.

לכן חובה להשמיד אותם, אתה לא רוצה להתחיל את החיים ברגל שמאל ,מבחינת אישתך האקסית זה איום, במיוחד אם יש דברים הנוגעים לליבך.

אצה נשוי לאחת וליחידה ,צריך לעשות טקס סיום לקשר ,בכדי שהקשר הקודם לא יעיב על חיי הנישואין שלכם.

לא לחינם יש חרם דרבינו גרשום על נשיאת שתי נשים.

זה לא אותו דבר,אבל לא להיות פנוי לאשתך בכל ליבך זה בעיתי.

הרי זה עצם הבעיה שתתקיים ביתר שאת בטקס פרידה הזה,צריך להוריד את הדברים מהפרק,זה לא מתאים,ולזרוק בלי להכנס לזה.

העבודה הקשה היא לפנות את הלב, לאישתך ורק לה.

המכתבים זה משהו סימלי.

אולי בפינה קטנה בלב אתה רוצה "לשמור אופציות פתוחות"?

אני הייתי נפגעת מאוד מאוד אם בעלי היה שומר דבר כזה, ועוד יותר אם הייתי יודעת שזה בגלל שזה "נוגע לליבו". הייתי מרגישה ממש נבגדת.

הייתי מרגישה שהשמיים נופלים עלי אם הייתי מוצאת כזה דבר...

גם אם כן וגם אם לא, האשה הרבה יותר רגישה בנושא הזה.

למדתי על בשרי כשמשהו תמים (בשבילי) בהקשר לדייט ישן שהיה לי פגע באשתי.

והנה זה היה בבית בלי שידעת והסתדרת מצוין אז תמשיך ככה 

קודם כל, גם אני מרגישה שצריך לזרוק

אבל מה דעתכם על שאלה דומה אך שונה:

האם אדם שהתאלמן יכול לשמור כאלה מכתבים גם לאחר שהתחתן בשנית?

אני לא מדברת על אדם שהתאלמן בגיל מבוגר והתחתן בגיל מבוגר אלא על אדם צעיר של"ע התאלמן והתחתן עם אשה צעירה

מה דעתכם?

ו...  היא כבר לא בחיים בכל מקרה

לא הסתכלת על דברים לפני שלקחת? מה העברת ארזים סגורים? שיכול להיות שגם היה שם עכבר???

לי זה נשמע שלא בטוח שהם בטעות נלקחו הביתה, אלא בטעות אשתך ראתה.....

אני יודעת לפני שהתחתנתי ראיתי מה אני לוקחת, מה שלא היה לי זמן לבדוק כמו יומנים ישנים , אלבומים, מכתבים, לא לקחתי דברים אישיים.

אחרי שילדתי וישבתי אצל אמא שלי, מיינתי, וזרקתי את כל הדברים האישיים שהיו בארגז ולפני החתונה לא היה לי זמן למיין.

בנות מלפני החתונה.

אישית, גם לי היה קשר עם כל מיני בחורים- מהעבודה, מהלימודים, חלקם בכלל לא דתיים, ועם אחד או שניים היה לי קשר מאוד קרוב.

כשהתארסנו חתכתי חזק את כל הקשרים, אפילו שעם האלה הקרובים זה היה ממש קשה. כי באמת הרגשתי איתם כמו עם חברה קרובה- בעיקר בגלל שהם היו לא דתיים ולכן בכלל לא היו באופציה לקשר אחר, מבחינתי.

היום, אחרי כמה שנות נישואין אני מרגישה שאם אפגוש אותם אני אשמח מאוד, ואולי יהיה אפשר לחדש את הקשר בצורה כלשהיא, אבל זה ממקום הרבה הרבה יותר נקי, וממקום של בטחון מוחלט ועמוק בקשר הזוגי, ובבלעדיות של בעלי.

סתם ככה לשמר סוג של קשר "כי זה כיף ומענין לדעת מה קורה איתן" זה ממש לא, גם בהסכמת אשתך. עכשיו זה הזמן להתמקד נטו על אשתך. רק רק רק עליה- בלי שום הפרעות של אף אחת אחרת. ממש לסלק כל אחת אחרת מהשטח והמחשבות שלך. כי זה עלול לגרום לדברים לא טובים, גם אם זה נראה לך תמים.

הממ...יש לי חברה שהתגרשה מבעלה אחרי שהוא התחיל עם חברה טובה שלה שהיתה אצלם הרבה בבית. מה רע? הם נשואים, זו חברה טובה.... אז זהו, שזה רע. וגם אם מה שאתה מתאר זה לא בדיוק אותה סיטואציה- עדיין זה רצון להכניס עוד בנות לחיים שלך ושל אשתך הטריה. וזה פשוט מועד לפורענות.

דברים מהעבר לא מכניסים לבניין עדי עד שלכם

אם לא ידעת שעד עכשיו זה נמצא כנראה שהסתדרת גם בלי זה 

פשוט זרוקקקקקק

כשקוראים את התגובות ולא את ההודעה הפותחת של השרשור.

לא ידעתי שאתה נשוי... ברור שלזרוק. 

הזכרון לאט לאט שוכח, אחרי החתונה (מן הסתם, אף פעם לא עשיתי את זה) ומכתבים הם אלו שמציפים את הזכרון שוב.

אני מרגישה פה שוב ושוב שככל שהאדם מולי יותר דוס- ככה הוא יותר מפחד על בן הזוג ויותר רואה בכל דבר הכי קטן בגידה והריסת משפחות..

אני לא מפחדת מהאקסיות של בעלי.

אני מודעת לקיומן ויודעת שהיו לו קשרים גם לפניי.

אז מה? הוא בחר בי ולא בהן.

ואני סומכת על בעלי ועל הרצון שלו לשמור על הזוגיות שלנו גם אם זה יצריך מאמץ ועבודה.

לדעתי- אם לאשה זה מפריע אז ברור שלזרוק. היא קודמת לכל הסנטימנטליות.

אם זה לא מפריע לה- אז תעמוד מול עצמך ביושר ותראה מה יש במכתבים הללו שכ"כ נוגעים בך? אם זה נראה לך מניע לא טוב שעלול לפגוע בך ובזוגיות- אז לזרוק. אם לא- אז לא חייב.

(לדוג'- אם זה סתם נותן לך ביטחון עצמי כי הם מכתבים מעריכים, או שזה ברור לך שזה חלק מהחיים שהיה ועבר)

לגבי השאלה השניה של היפה והחנון- לי אישית זה נראה קצת צורם. לחפש קשר עם אקסיות. אני לא אומרת לברוח מהן או להתעלם, אני כן חושבת שזה חלק מהחיים. אבל לחפש איתן קשר בכוח? נראה לי לא שייך ולא נכון. גם לרווק. מה שהיה היה. 

ככל שמשהו יותר דוס ויותר שמור- הוא "נדלק" ממשהו שעל אחרים ממש לא משפיע 

הלב זה אותו הלב לכל הגברים.

פשוט מי שלא דתי מרשה לעצמו כשהלב מושך אותו להמשך אחרי הלב ולחטוא.

קיבלתי מכתב פרידה מבחור שעבדתי איתו תקופה,

במכתב הוא כתב לי מחמאות רבות,

הראיתי לבעלי את המכתב והוא ביקש שאזרוק אותו,

הבחור שכתב לי את המכתב הומו, סליחה על הביטוי בפורום ...

אבל אמרתי לבעלי: "מה אכפת לך, הוא ממילא לא מתעניין בי באמת"...

זרקתי את המכתב כי זה הפריע לבעלי...

זהו, אין מה לעשות צריך להתחשב בבן הזוג.

אם לאשתך לא מפריע, אז אולי תשמור לתקופה, אבל אח"כ לזרוק

גם חילוניים לא מאמינים בבגידה. זה לא נובע ממקום מתירני.

וגם דתיים שלא קופצים מכל שטות.

וכן, ברור לי שזה לא כל הדוסים ככה.

אני פשוט רואה פה שוב ושוב נשים (בעיקר אבל לא רק) שמכל פיפס קטן הן כבר עושות בגידה וסיפור.

אני לא אוהבת כשמוציאים דברים מפרופורציה. 

הוא דיבר עם בת אחרת? זה עדיין לא הורס את המשפחה אלא אם האשה תעשה מזה סיפור מהסרטים.

היא תפסה אותו מסתכל על אשה? אוי ואבוי, הוא בוגד, הוא נבזה, הוא לא נאמן.

אומרים שאחד הדברים הלא נכונים שעשה אדם הראשון- שאמר לחוה גם לא לגעת בעץ.

ברגע שמקצינים ומוציאים מפרופורציה- זה נבואה שמגשימה את עצמה. זה משהו שגורם בעצמו למתחים בין בני הזוג ולכעס והצטברות טינה. כי כל מבט או דבר הכי קטן- כבר מכניס את האשה לסרטים..

זוגיות צריכה להתבסס על אמון. לא על חשדנות.

אם אני הייתי חיה בזוגיות חשדניסטית- רוב הסיכויים שזה היה נמאס עלי בשלב כלשהו. רוב הסיכויים שזה היה הורס לי את כל הזוגיות מבחינה רגשית.

ופה- כולם חשדנים. ישר הולכים לקצה ומפתחים תסריטי אימה.

"אתה לא זורק מכתבים? אתה בוגד רגשית באשתך."

"בעלך לא זורק מכתבים? מדבר עם אקסיות כשהוא פוגש אותן ברחוב? תחשדי בו! הוא בוגד! הוא עושה מעשה נורא!"

במקום לחנך לאמון ולדון לכף זכות, ולחשוב חיובי.

אני מאמינה שרוב בני האדם מסוגלים להכיל אהבה לאדם אחד וחיבה לאדם אחר שלא תפגע באהבה הזו. אלא אם חינכו אותם שזה לא אפשרי וכל חיבה פוגעת באהבה.

לא היתה על זה שהוא אמר לחוה לא לגעת

אלא שהוא הציג את זה כאילו זה אסור אותו דבר.

(וזה מופיע באבות דרבי נתן)

דוסים מורגלים שיש דברים חמורים, והם חמורים מאד, וצריך גדר לפנים מגדר

וזה נכון, וחז"ל כל הזמן עשו לנו גדירות בשביל זה.

ומאד חמור הגישה הליברלית להתקרב עד לכמעט העבירה עצמה, ולסמוך על זה שלא תיכשל

כי אנחנו יודעים מה זה בן אדם, ויודעים שזה סיכון גדול מדי.

אבל את צודקת בעיקר דברייך, שאסור להפוך את הגדר לאיסור עצמו

ולהפוך את זה כאילו זה עצמו כבר בגידה

אם תשים את הגבול ממש על הכריתות עצמן- כמה יפלו בהן רח"ל

אמרתי שמוציאים מפרופורציה.

כשמישהו מפרסם פה שאלה על איך יש פה נשים וגברים וזה בגידה- זה חוסר פרופורציה.

כשמתיחסים למכתבים כאילו זה בגידה- זה חוסר פרופרציות.

כשכל מה שעובר פה כל הזמן בין השורות זה רק חשדנות ורק אוירה של כל דבר קטן זה כבר סוף העולם- זה חוסר פרופרציה.

בהחלט אסור להפוך את הגדר ולדבר עצמו.

אבל זה מה שעושים פה.

כל מי שמסתכל על בת- ישר נכנס לאותו מקום כאילו הלך לקצה.

וזה משפיע. ואני רואה את זה.

גם בפורומים סגורים- איך בנות יכולות לקחת קשה מאד כל מני דברים, וזה גורם בעצמו לבעיות. 

אז אני לא חושבת שגבר נשוי שכל היום מדבר עם בנות ונפגש איתן להנאתו זה דבר נכון וטוב, ממש לא. ואני גם לא מצדיקה דבר כזה.

אבל אני כן חושבת שלא נכון וטוב כל היום לחפש אחד ת'שני.

אני כן חושבת שגבר צריך לשים את אשתו לפני כולן ולהזהר לא לפגוע בה. וכנ"ל הפוך.

אבל אני גם מאמינה שאשה (ואדם בוגר בכללי) יכולה לבחור ממה להפגע. אני מבדילה בין מה שקורה- העובדה לבין התגובה והפרשנות של אנשים.

לפעמים הפרשנות והתגובה הם שיוצרים את הבעיות (למען האמת- ברוב הפעמים) ולא העובדות והדברים כשלעצמם.

זה לא מה שקרה- זה איך שהתיחסו לזה ומה עשו עם זה.

הנימה של ויכוח שהיתה לדברים שלי, נבעה ממה שהזכרת את הדוסים

שהם חושבים על הגדר שהיא חשובה, והליברלים פחות מתייחסים אליה

צריך לשמור על הפרופורציות גם לצד השני

זה אמנם לא האיסור עצמו וזה רק גדר

אבל זה גדר! ולא לזלזל בה. חייבים אותה, ובעיה מי שעובר עליה.

צריך לזכור שהרבה פעמים גדר הופכת להיות איסור בעצמו.

כל גזירות מדרבנן הם אסורות מצד עצמן, כי לאחר שרבנן עשו את הגדר, מי שעובר עליה עושה עבירה גם אם לא הגיע לאיסור דאורייתא

ובוא נתייחס רגע לעצם הנושא:

להיות בקשר רגשי עם נשים מחוץ לנישואין זה לא רק גדר

זה אסור, נקודה!

וגם בבין אדם לחבירו - זה פוגע. זה לא ממש בגידה, אבל זה פוגע!

זה לא סתם איזה גדר שהאשה מפחדת שיגיעו לבגידה, אלא זה פוגע בפני עצמו.

אז אולי לא צריך לדבר בסופרלטיבים, ולקרוא לו רוצח שודד ובן בליעל, אבל זה לא סתם גדר בעלמא

נושא השרשור אינו "איך אשה צריכה להגיב כשבעלה שמר מכתבים מאקסית", אלא מה הגבר צריך לעשות. ומה שהוא צריך לעשות זה להתרחק כמו מאש מכל קשר רגשי זר שבמקרה הטוב רק יכניס אותו לסרטים.

אישה חילוניה מצפה מבעלה לצפות בנשים אחרות על המסך.

היא מצפה ממנו להרבה דברים שאת היית נפגעת מהם.

רוב האנשים נמצאים בתווך שבין ה"דוס" לבין ה"חילוני".

זה מאוד הגיוני שככל במעריכים את המקדש האישי שלנו רגישים יותר.

אני לא אומר שאנשים כמוך לא מעריכים אלא שבכל קבוצת אנשים יש ג"כ גיוון, ואת כנראה בצד אחד של הסקאלה.

את דיברת על הממוצע, אז על זה עניתי.

אחרות על המסך? מאיפה המידע הזה???

והם מקבלים זאת, לפעמים ככורח המציאות ולפעמים מש מפנימים שככה תקין.

יש שם בממוצע הרבה פחות רגישות לקדושת הזוגיות.

דרך אגב זה "חושב" ולא "חושבת".

אצל החילונים יש דבר שנקרא "זוגיות פתוחה" או מסיבות "חילופי זוגות"

הכל בהסכמה והכל מותר

איכככככככככככככככככככככססססססססססססססססס

בא לי להקיא

בדקת את הנושא?

יכול להיות שאתה צודק, כי יש להם סיבה יותר עמוקה (במקרה של מישהו שמקיים מצוות מתוך אמונה פנימית ולא רק מתוך הרגל או חוסר רצון לצאת מזה) וגם כי הם יותר מאומנים בלדחות סיפוקים ולהתגבר על היצר.

אבל אי אפשר לדעת. אצלנו זה נשאר בשושו ונדחף אי שם מתחת לשטיח, כך שאתה לא יכול לדעת מספרית.

אני יודעת שזה קיים בכל החברות, לא יודעת כמה.

(ורוב אם לא כל החילוניים שאני מכירה- מאמינים בנאמנות לבני זוג וחושבים שבגידה זה מעשה שפל. זה לא שכל החילונים מאמינים בזוגיות פתוחה. זה גם נוגד את הרגש הטבעי של אדם בזוגיות..)

שהדוסים עוצרים בשלב הרבה הרבה יותר נמוך בה.

היצר הוא אותו יצר, אבל גם אם נתעלם ממציאות של עבודת המידות, חנוך מבית וכו' - הנורמות החברתיות כשלעצמן, הן נקודה בסיסית מאוד, שאחוזי הנפילות והבגידות הן פונקציה ישירה שלה.

מניסיון, הסימן לדעת במקרה כזה הוא איך היית מרגיש במצב הפוך... אתה חוזר מהעבודה ורואה את אשתך מחזיקה מכתב ומחייכת מקיר לקיר. במכתב אתה רואה מכתב מהאקס שלה: "אוהב אותך לנצח, תמיד ביחד" נכתב שם...מה היית מרגיש? לא היה אכפת לך...נכון?!

שגם אם מהצד שלך זה בסדר- אני נשוי וזה סתם מעניין אותי ולא מעבר לזה (שגם זה בעייתי בעיני אבל לא משנה..)

צריך לחשוב גם על הצד השני- היחס של הבנות- הרווקות לעניין.

אם נודה על האמת- בנות, בעיקר רווקות, בדר"כ ישתדלו להראות טוב יותר בחברת בנים, להרשים.. בוודאי אם זה בן שהן מכירות.. וגם אם הוא נשוי.. בעיקר בנות שנמצאות בשלב של חיפוש זוגיות.. ברגע שהתחתנת גם הכי טוב בשבילן זה לשכוח ממך ולהתעסק בחיפוש זוגיות אמיתית ובריאה ולא בקשר עם גבר נשוי שפעם היינו בקשר.. לדעתי מפגש יכול לגרור מחשבות לא טובות ל-2 הצדדים וגם עלול להביא לבעיות צניעות. 

אני מאוד מסכימה עם מה שקולה כתבה 

לדעתי אפשר להעלות מפה כלי- כדי לבנות עוד את הבית הטרי והנבנה של פותח השירשור (וגם של כולנו) 

היה משהוא במכתבים האילו שנגעו ללב.

משהוא שמשמעותי בהם, שחשוב ויקר

אז בוא תכוון את הלב הזה- לאשתך 

תספר לה כמה משמעותי לך המכתבים והצ'ופארים והכרטיסים והברכות... 

והיא תשמח להכין לך מליון כאילו!!!!  

יהיה לך שקיות שלמות שלהם, וכל פסח יהיה לך כיף לפתוח, לעלעל, לשמור את כולם, להיזכר בזמנים שהיו, ולשמוח כמה בניצם ביחד מאז... 

יש פה משהו מקדים ועקרוני,  וזה אולי לרווקים שבינינו  או להורים שמנווטים את ילדיהם לקראת פגישות. ללמוד קצת מאחינו החרדים (ולו באופן חלקי...) 

בענין של מפגשים קצרים ככל הניתן  לפני החתונה על מנת לא להכנס אחכ לשאלות והתלבטויות מסוג כזה, להזהר מקשר רציני מידי אם לא בטוחים שזה יוביל לחתונה כי הרי ברור שזה לא רק מכתבים כן או לא אלא מה שנשאר בלב, במחשבות ועוד... שנזכה!

בהכרות מספיק טובה???

ש''אולי זה יפריע לאשתי אם אשמור אותם''

אלא כי מסתבר שלך באופן אישי --גם אם אשתך בחיים לא תדע מזה-

זה לא בריא בכלל....

וזה לא קשור כ''כ לנשואים שלך, לכאורה ברגע שנפרדת מהאיקסית, למען בריאותך ושלום נפשך אתה אמור לזרוק כל דבר ממנה ש''עדיין נוגע לליבך'' ולנתק את הלב שלך ממנה לגמרי.

אגב נזכרתי בסיפור מישהו ביקר  בבית משוגעים  והוא נכנס לחדר מספר 1 וראה משוגע צועק '' לאה לאה לאה'' ככה כל הזמן, שאל מה זה אז הסבירו לו שהוא יצא הרבה עם לאה ובסוף  היא לא רצתה אותו , וזה התוצאה,

אחר כך ביקר בחדר מספר 2 וראה משוגע אחר צועק ''לאה לאה לאה''' ככה כל הזמן, שאל מה זה, אז אמרו לו: זה בגלל

ש ה ו א  כן התחתן אתה...

סתם בצחוק

האקס של אשתי הוא ששידך בינינו ואנחנו (שנינו) בקשר ידידות משמעותי איתו כל השנים.

אבל אם היתה מרגישה צורך לשמור את מכתביו מתקופת הדייטים שלהם הייתי בהחלט רואה זאת כפגם!

ההבדל הוא שיש כל מיני סוגי קשרים בעולם. הקשר שנרקם בתקופת הדייטים הוא קשר זוגי. קשר כזה יש לו מקום רק של אחד מול אחת, וכל פתיחת פתח למישהו אחר היא ממש כעין "ניאוף רוחני" (בא על אחת ודעתו על אחרת) או דרגה נמוכה כלשהי במידרג של החטא הזה.

לעומת זאת סתם קשרי ידידות יש עם כל מיני אנשים בעולם, ובזה אינני רואה פסול שנשמרים קשרים עם מכרים ומכרות.

ולעיניו ובהסכמתו השמדתי אותו. הוא אמר שכבר לא אכפת לו מזה.

לו המכתב היה יקר לליבו הייתי מאוווווווד נפגעת!

כבר היו לנו חיכוכים בגלל אלבום תמונות מתקופת הרווקות שלו שבו יש תמונות של בחורות. לא ממליצה לך להגיע למרירות הזו. ובכלל, כמו שאמרו פה, אם זה נוגע ללבך, זה קצת מטריד...

מקווה שעזרתי במשהו. בהצלחה.

זה אומר שלא הפנמת את משמעות הנישואים.

איך היית מגיב אם אישתך הייתה שומרת מכתבים מהאקס שלה? בקיצור תפסיק שטויות. אין שום סיבה נורמלית להחזיק את המכתבים הללו. יש שאלה פשוטה שעליה אתה צריך לענות. האם המכתבים הללו מחזקים את הזוגיות שלך או לא? אם התשובה חיובית. בדוק את הזוגיות שלך... או ליתר דיוק את עצמך.

ייגע לליבך שקוף יכתוב לך מילים חמות?

התחתנת עם אשתך!!

וכולן צריכות להידמות בעיניך לקופות!

שום אישה אחרת לא אמורה להוות עבורך עניין..

עד כאן האידיאל..

בפועל?

קל לדבר, קשה לבצע!

ובכל זאת - לזרוק, עם כל הקושי והערך הסנטימנטלי שקושר אותך למכתבים האלו..

המטרה עכשיו - (בטח כשאתם טריים טריים) - להידבק רק באשתך..

בעזרת ה' - עוד שנה, עם כל החוויות שתעבור עם אשתך - לא תזכור מי היתה ה"אקסית" הזו..

ולמה היא או המכתבים שלה היו כל כך חשובים לך..

גילוי נאות - גם אני זרקתי אי אלו מכתבים לפני החתונה.

יותר נכון - סטפה מכובדת שלהם.

אחד נכנס עם אשתו לסופר ואומר לה כולם פה קופות לעומתך את רואה

קופה 1

קופה 2

.

.

.

.

סליחה אם יש פה קופאיות בפורום

(אפילו תמונות)

זה חלק מהדברים שעברתי בחיים ולא צריך למחוק בגלל שהתחתנתי 

לא מסתכל בהם כל יום אבל שמורים אצלי בבויידעם

עדיף שיהיו בבוידעם הפיזי 

והבויידעם בשכל יהיה פנוי לאשתי 

יכול להיות שזה סתם עוד מזכרת,

וזה לא דווקא בשביל לפגוע באשתו !

יאללה נמאסתם..

הלכתית - תשאל רב. (נראה לי שאין בעיה)

רגשית - בטח לא לשמור את זה במדור שלה, וגם לא להזכיר את זה בפניה.

כאשר האיש מצליח לחיות נכון עם אשתו, היא לא תפגע מזה. (דעתי בלבד)

לי היו מכתבים מאקסים שלי, מכתבים שבשבילי סמנו תקופה, תקופה של התבגרות, תקופה של פתיחות. גם מכתבים שכתבתי לקב"ה בקשר לאקסים שלי היו שם. גם שירים שכתבו לי. וגם שאני כתבתי. כל מיני. אני חושבת שלקח לי שנתיים אחרי הנישואין עד שהייתי מסוגלת לזרוק אותם (הם נשארו במגירה בבית של ההורים שלי..). עד שהרגשתי שהמקום שאני עכשיו כל כך שונה ממה שהייתי ולכן אין לי עוד צורך בהם. זה לקח לי זמן. אבל לא ראיתי בזה בגידה בבעלי, בכלל, רק המקום האישי שלי של חוויות שעברתי.

אבל בעלי, לא בדיוק ראה את זה כך, אני פעם אפילו נתתי לו לקרוא אותם (אני חושבת שרק את הדברים שאני כתבתי), כי רציתי שידע מי הייתי ומה היו המחשבות שלי באותן תקופות, הוא לא אהב את זה, הוא לא ממש רצה את השיתוף, אבל הרגשתי שאחרי שאני נותנת לו לקרוא קל לי יותר לזרוק. לא יודעת איך להגדיר את זה, זה היה מאוד רגשי, כי המכתבים היו בזמן שהיה לי קשה להתבטא מילולית, אז יותר התבטאתי בכתיבה והם ממש היו חלק ממני. בסוף זרקתי, אבל יכול להיות שאם בעלי היה יותר מכיל ומוכן לקבל את המכתבים כמו שאני ראיתי אותם, לא הייתי זורקת, והם היו נשארים לי בתור מזכרת לתקופה שהיתה.

ואני ממש מודה לקב"ה שלא התחתנתי עם אחד משני האקסים האלה - זה היה ברור לי (גם ממש כשהתחתנתי) שעם אחד זה היה ממש אסון ועם השני זה לא היה מוצלח במיוחד, אבל עדיין המכתבים היו משהו אחר.

אבל האמת היא - שאחרי שזרקתי אותם, למרות שהיה לי קשה, הרגשתי הקלה אמיתית, ואני לא זוכרת שהצטערתי על כך. הרגשתי נקיה יותר ושלמה יותר עם בעלי וזהו. האם הם חסרים לי? לא, יש לי מספיק מכתבים מבעלי שממש נחמד לקרוא וגם הם מזכירים תקופות יפות ודברים שעברנו ביחד (10 שנים כבר, לא להאמין!) יכול להיות שאם התגובה של בעלי היתה אחרת, ובוא היה צוחק מהמכתבים וקורא אותם ביחד איתי זו כן היתה יכולה להיות מזכרת נחמדת לעוד 60 שנה, אך לא זה היה המצב, אז זרקתי, ואני לא מצטערת...

היא בטח תגדיר אותך מחדש כגבר.

<צ>

לא יפה...

ואל תדאג, אני לא במצב של להיפגע ממישהו מאיזשהו פורום... 

רק כתבתי כדי להזדהות עם הכותב, למרות שבמצבו יתכן מאוד שהייתי זורקת, כמו שאני זרקתי, כי לבעלי הפריע.

ולמה מראש חשבתי לא לזרוק, אולי כי ידעתי שלאמא שלי יש גם מכתבים שהיא עדיין שומרת מהמחזר הראשון שלה בגיל 15,  וממחזר נוסף בגיל 17, כמו גם את כל המכתבים מאבא שלי (בזמן הזה לא היו טלפונים כמעט), בעיני זה מאוד יפה המזכרות האלה, שהיום כמעט ואין, יש בזה משהו מאוד נוסטלגי.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..