אם הייתי מוצאת כזה דבר ובעלי היה רוצה לשמור הייתי נפגעת, כאילו הוא עדיין סוג של אוהב אותה..

אני ניתקתי עם כל האקסיות כל קשר (למעט שתיים שהן בערוץ) התחתנת? אז איזה ערך יש לפיסות הנייר והבריסטולים האלה עכשיו? נראה לי שיפריע לאשתך שתשמור בפרט אם אתה טוען שזה עדיין נוגע לליבך.

הכוונה שלי למשפט המשוגע בחתימה .

 תגיד לי  הקב"ה  אוהב את אולמרט  שעשה פוגרום קוזאקי ביהודים בעמונה ?

 אוהב את המלשינים המנובלים והרשעים של שלום עכשיו ?

 אוהב את  כל חבורת שרון שגרו את היהודים מקטיף וצפון שומרון ?

כך כתוב במשלי פרק ו

(טז) שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א ה' וְ֝שֶׁ֗בַע תועבות תּוֹעֲבַ֥ת נַפְשֽׁוֹ:
(יז) עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי:
(יח) לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָה:
(יט) יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים:

אפשר לעקם את השכל ולהגיד שה' שונא את העינים הלשון הידים הלב והרגליים של הרשע אבל לא את הרשע בעצמו . אבל בהמשך כתוב שה' שונא את האיש בעצמו שמפיח כזבים, עד שקר וכו' .

 לא צריך להתייחס ברצינות לכל שטות שנאמרת בשם מישהו.

בעזהי"ת

קופסת מכתבי-חיזור של סבתא שלי ממחזר מתקופת נעוריה..

אולי הוא אשכנזי..

יש לך עכשיו אישה, אתה צריך להתעסק רק בה ולא באף אחת אחרת, עצם המצאותם של המכתבים האלה מראה שהחב שלך לא פנוי רק לאשתך וזה חמור מאד, זה פוגע וזה יכול לגרום לדברים לא טובים לשניכם.

במהלך ההכרויות שלי (עד לפני חצי שנה) "התחלתי" עם כמה בנות וגילינו שלא מתאים/שהיו תפוסות באותו זמן, ולא היה קשר רציני אלא רק דיבור אקראי,ואני לא שמרתי איתן על קשר מאז, אבל  בכל זאת היה נחמד לפלרטט איתן קצת ואני מרגיש כלפיהן כמו חברים שלא נפגשנו חצי שנה ומסקרן אותי מה הולך איתן

מה דעתכם שאכיר אותן לאישתי וככה נוכל להיפגש שלושתינו? (על הצד שלא מפריע לאישתי, או שאשכנע אותה)

חוצמיזה שאשתי לא כ"כ יוזמת מפגשים עם חברות שלה, וכשנפגשים עם חבר שלי די משתעממת, אז ככה אני יוכל לזום מפגש עם חברה שלה..

כמו"כ להציע להן חברים מתאים? זה אומר שיחות בטלפון שעלולות להיגרר לשחנשים...

זה ממש בגידה 

אתה משתמש בה כאמצעי  לקשר עם בנות?

אולי לא מתאים, אולי לא שייך

אבל בגידה?

הוא עצמו כותב שהכל יעשה בתיאום עם אשתו

כך שאין פה שום מימד של הסתרה וחוסר אמון או תקשורת

הסיבה שהוא יוצר את המפגשים

מתעניין בהם קצת מתגעגע!

איך הוא יעשה מפגש שלא יעיב על מצפונו כבגידה ? הרי אם יפגש איתם ככה רק כי הוא מתעניין ומתגעגע ורוצה לפטפט הוא ירגיש מצפון, ובצדק.

אז מצא דרך מתוחכמת .. להזמין כאילו בשביל אשתו וכך יוכל להיפגש איתם

זו בגידה לגמרי.. בגידה זה לא רק לקיים יחסי אישות פיזים עם אשה

הוא ממש מתעניין בהם.  ובמקום שעצם נישואיו יעורר אותו לחשוב, הוא משתמש בה כגשר להגיע לבנות

זה כמו חווה אמנו שניפחה את מה שה' אמר ובסוף...

אתה יכול לאמר שלא מוסרי, אבל לקרוא לזה בגידה?

לא מבזבזים כינויים חמורים על מה שפחות..

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

כן, גם כאן בפורום.

אהמ אהמ

השתקשקתם? 

במקום לדון על העניין .. עברתם לנשק של להאשים נשים?

יאללה קחו אחריות. תורידו תראש ותתפסו את עצמכם. ואת נקודת האמת שנאמרת פה.

כמו שהרב לסרי אומר.. שכשגברים טועים.. הם ישר מאשימים את האשה..

מה העניין? להסיט את הדיון מהנקודה הבעייתית?

מי מאשים את מי??

רוב המגיבים גברים כנשים אמרו לזרוק.

היתה מגיבה אחת שהאשימה את הגברים, זו היתה התגובה אליה.

עליות או ירידות

ככה הגברים מתגלים פה.

מעלים נושאים בוטאים וצורמים..

ונראה שהגברים פה יושבים רגל על רגל.. ודנים על זה כמו איזה פרי קיץ הכי כדאי לאכול השבת.

יש יתרונות לענבים..  ומנגד המיץ של המלון קצת יותר מצקצ'ק

בעוד הנשים נזעקות

וקוראות את התשובה של הגבר שנכתבה תוך כדי פיצוח גרעינים

אוי נשים אתן כל כך הסטריות

מה בסך הכל הוא רוצה קצת פאאןן?

אני מסכם, לבנתיים.

הבנים פה לשיטתך הם:

מחוספסים, גועליים, חסרי אמון, חסרי הבנה, משקשקים, טועים אבל ישר מאשימים את האשה, יושבים רגל על רגל, מפצחים גרעינים, רודפי פאן

|משועשע|

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

אתה מחפש קשר עם נשים אחרות באמצעות אשתך? לי נשמע שהיא בעצם מעין כלי בשבילך כי אם לא היית נשוי כנראה היית עושה את זה בלעדיה אבל בגלל שאתה מחוייב לה אתה לוקח אותה ומשתמש בה כהצדקה למעשה הזה. כי אתה כביכול נשוי אז מפגש כזה לגמרי בסדר אם היא איתך. מעין "חייב להביא אותה כי אין ברירה". זה ממש להצדיק את החולשות שלך ולתת להן לגיטימציה.

האם אדם אמור למחוק את כל ההסטוריה שלו ברגע שהתחתן?

לא יפריע אם בעוד עשרים שנה תזכר  בעבר ובשלבים שהביאו אותך עד הלום.

אם הזוגיות חלילה מעורערת והמכתבים מהוים מכשול אז זה כבר משהו אחר, אולי כדאי לגנוז אותם בבית הוריך למשך עשרים השנה הקרובות

הנושא שהפותח מדבר עליו הוא רגיש מאוד ויכול להיות הרסני. דבר כזה יכול לפגוע מאוד במערכת היחסים הזוגית שלהם! להגיד שמכתבים ממישהי שהיא לא אשתך "נוגעים לליבך" זה בעייתי. זה מעין חוסר שלמות ברגשות שלך לאשתך, כי אם כל כולך וכל אהבתך שמורים לאשתך דבר כזה לא היה נוגע בך.

כשמדובר בחיי הזוגיות אז כן, אדם אמור למחוק את כל היסטוריית הרגשות שהיו לו כלפי נשים אחרות. אולי לא שכלית אבל רגשית כן, וכאן מדובר על רגשות שעולים, צפים ונוגעים לו בלב. אלה לא זכרונות של שלבים שהביאו אותו עד הלום אלא זכרונות של אהבה ושל רגש שכנראה עוד קיים, ורגש כזה יכול להרוס חיים שלמים, ולא חסרות דוגמאות לצערנו. לכן גם לשמור אותם בבית ההורים זה לא פתרון כיוון שהם עוד נגישים וקיימים. לזרוק אותם זה הפתרון הנכון.

מעבר לפן השכלי הזה יש את הצד הרגשי. אישה היא יצור רגשי בסך הכל, ודבר כזה יכול לעורר אצלה סערות חזקות כמו עלבון, תחושה שהיא נבגדת, שבעלה לא אוהב אותה ורק אותה וכו'. כאישה - לי זה היה מכאיב מאוד.

ופשוט תעשה מהם טקס פרידה לעולם!

אח"כ תקרע אותם ותשים בפח.

עכשיו אני הולכת לסתור את עצמי ממה שכתבתי למעלה.

מצד אחד אם יש לך פינה לאקסית בלב ,זה ישאר עם או בלי המכתבים.

אם המכתבים לא היו בבית שלכם אז מילא, הבעיתיות זה המכתבים שהם בבית שלכם ואשתך כבר יודעת.

לכן חובה להשמיד אותם, אתה לא רוצה להתחיל את החיים ברגל שמאל ,מבחינת אישתך האקסית זה איום, במיוחד אם יש דברים הנוגעים לליבך.

אצה נשוי לאחת וליחידה ,צריך לעשות טקס סיום לקשר ,בכדי שהקשר הקודם לא יעיב על חיי הנישואין שלכם.

לא לחינם יש חרם דרבינו גרשום על נשיאת שתי נשים.

זה לא אותו דבר,אבל לא להיות פנוי לאשתך בכל ליבך זה בעיתי.

הרי זה עצם הבעיה שתתקיים ביתר שאת בטקס פרידה הזה,צריך להוריד את הדברים מהפרק,זה לא מתאים,ולזרוק בלי להכנס לזה.

העבודה הקשה היא לפנות את הלב, לאישתך ורק לה.

המכתבים זה משהו סימלי.

אולי בפינה קטנה בלב אתה רוצה "לשמור אופציות פתוחות"?

אני הייתי נפגעת מאוד מאוד אם בעלי היה שומר דבר כזה, ועוד יותר אם הייתי יודעת שזה בגלל שזה "נוגע לליבו". הייתי מרגישה ממש נבגדת.

הייתי מרגישה שהשמיים נופלים עלי אם הייתי מוצאת כזה דבר...

גם אם כן וגם אם לא, האשה הרבה יותר רגישה בנושא הזה.

למדתי על בשרי כשמשהו תמים (בשבילי) בהקשר לדייט ישן שהיה לי פגע באשתי.

והנה זה היה בבית בלי שידעת והסתדרת מצוין אז תמשיך ככה 

קודם כל, גם אני מרגישה שצריך לזרוק

אבל מה דעתכם על שאלה דומה אך שונה:

האם אדם שהתאלמן יכול לשמור כאלה מכתבים גם לאחר שהתחתן בשנית?

אני לא מדברת על אדם שהתאלמן בגיל מבוגר והתחתן בגיל מבוגר אלא על אדם צעיר של"ע התאלמן והתחתן עם אשה צעירה

מה דעתכם?

ו...  היא כבר לא בחיים בכל מקרה

לא הסתכלת על דברים לפני שלקחת? מה העברת ארזים סגורים? שיכול להיות שגם היה שם עכבר???

לי זה נשמע שלא בטוח שהם בטעות נלקחו הביתה, אלא בטעות אשתך ראתה.....

אני יודעת לפני שהתחתנתי ראיתי מה אני לוקחת, מה שלא היה לי זמן לבדוק כמו יומנים ישנים , אלבומים, מכתבים, לא לקחתי דברים אישיים.

אחרי שילדתי וישבתי אצל אמא שלי, מיינתי, וזרקתי את כל הדברים האישיים שהיו בארגז ולפני החתונה לא היה לי זמן למיין.

בנות מלפני החתונה.

אישית, גם לי היה קשר עם כל מיני בחורים- מהעבודה, מהלימודים, חלקם בכלל לא דתיים, ועם אחד או שניים היה לי קשר מאוד קרוב.

כשהתארסנו חתכתי חזק את כל הקשרים, אפילו שעם האלה הקרובים זה היה ממש קשה. כי באמת הרגשתי איתם כמו עם חברה קרובה- בעיקר בגלל שהם היו לא דתיים ולכן בכלל לא היו באופציה לקשר אחר, מבחינתי.

היום, אחרי כמה שנות נישואין אני מרגישה שאם אפגוש אותם אני אשמח מאוד, ואולי יהיה אפשר לחדש את הקשר בצורה כלשהיא, אבל זה ממקום הרבה הרבה יותר נקי, וממקום של בטחון מוחלט ועמוק בקשר הזוגי, ובבלעדיות של בעלי.

סתם ככה לשמר סוג של קשר "כי זה כיף ומענין לדעת מה קורה איתן" זה ממש לא, גם בהסכמת אשתך. עכשיו זה הזמן להתמקד נטו על אשתך. רק רק רק עליה- בלי שום הפרעות של אף אחת אחרת. ממש לסלק כל אחת אחרת מהשטח והמחשבות שלך. כי זה עלול לגרום לדברים לא טובים, גם אם זה נראה לך תמים.

הממ...יש לי חברה שהתגרשה מבעלה אחרי שהוא התחיל עם חברה טובה שלה שהיתה אצלם הרבה בבית. מה רע? הם נשואים, זו חברה טובה.... אז זהו, שזה רע. וגם אם מה שאתה מתאר זה לא בדיוק אותה סיטואציה- עדיין זה רצון להכניס עוד בנות לחיים שלך ושל אשתך הטריה. וזה פשוט מועד לפורענות.

דברים מהעבר לא מכניסים לבניין עדי עד שלכם

אם לא ידעת שעד עכשיו זה נמצא כנראה שהסתדרת גם בלי זה 

פשוט זרוקקקקקק

כשקוראים את התגובות ולא את ההודעה הפותחת של השרשור.

לא ידעתי שאתה נשוי... ברור שלזרוק. 

הזכרון לאט לאט שוכח, אחרי החתונה (מן הסתם, אף פעם לא עשיתי את זה) ומכתבים הם אלו שמציפים את הזכרון שוב.

אני מרגישה פה שוב ושוב שככל שהאדם מולי יותר דוס- ככה הוא יותר מפחד על בן הזוג ויותר רואה בכל דבר הכי קטן בגידה והריסת משפחות..

אני לא מפחדת מהאקסיות של בעלי.

אני מודעת לקיומן ויודעת שהיו לו קשרים גם לפניי.

אז מה? הוא בחר בי ולא בהן.

ואני סומכת על בעלי ועל הרצון שלו לשמור על הזוגיות שלנו גם אם זה יצריך מאמץ ועבודה.

לדעתי- אם לאשה זה מפריע אז ברור שלזרוק. היא קודמת לכל הסנטימנטליות.

אם זה לא מפריע לה- אז תעמוד מול עצמך ביושר ותראה מה יש במכתבים הללו שכ"כ נוגעים בך? אם זה נראה לך מניע לא טוב שעלול לפגוע בך ובזוגיות- אז לזרוק. אם לא- אז לא חייב.

(לדוג'- אם זה סתם נותן לך ביטחון עצמי כי הם מכתבים מעריכים, או שזה ברור לך שזה חלק מהחיים שהיה ועבר)

לגבי השאלה השניה של היפה והחנון- לי אישית זה נראה קצת צורם. לחפש קשר עם אקסיות. אני לא אומרת לברוח מהן או להתעלם, אני כן חושבת שזה חלק מהחיים. אבל לחפש איתן קשר בכוח? נראה לי לא שייך ולא נכון. גם לרווק. מה שהיה היה. 

ככל שמשהו יותר דוס ויותר שמור- הוא "נדלק" ממשהו שעל אחרים ממש לא משפיע 

הלב זה אותו הלב לכל הגברים.

פשוט מי שלא דתי מרשה לעצמו כשהלב מושך אותו להמשך אחרי הלב ולחטוא.

קיבלתי מכתב פרידה מבחור שעבדתי איתו תקופה,

במכתב הוא כתב לי מחמאות רבות,

הראיתי לבעלי את המכתב והוא ביקש שאזרוק אותו,

הבחור שכתב לי את המכתב הומו, סליחה על הביטוי בפורום ...

אבל אמרתי לבעלי: "מה אכפת לך, הוא ממילא לא מתעניין בי באמת"...

זרקתי את המכתב כי זה הפריע לבעלי...

זהו, אין מה לעשות צריך להתחשב בבן הזוג.

אם לאשתך לא מפריע, אז אולי תשמור לתקופה, אבל אח"כ לזרוק

גם חילוניים לא מאמינים בבגידה. זה לא נובע ממקום מתירני.

וגם דתיים שלא קופצים מכל שטות.

וכן, ברור לי שזה לא כל הדוסים ככה.

אני פשוט רואה פה שוב ושוב נשים (בעיקר אבל לא רק) שמכל פיפס קטן הן כבר עושות בגידה וסיפור.

אני לא אוהבת כשמוציאים דברים מפרופורציה. 

הוא דיבר עם בת אחרת? זה עדיין לא הורס את המשפחה אלא אם האשה תעשה מזה סיפור מהסרטים.

היא תפסה אותו מסתכל על אשה? אוי ואבוי, הוא בוגד, הוא נבזה, הוא לא נאמן.

אומרים שאחד הדברים הלא נכונים שעשה אדם הראשון- שאמר לחוה גם לא לגעת בעץ.

ברגע שמקצינים ומוציאים מפרופורציה- זה נבואה שמגשימה את עצמה. זה משהו שגורם בעצמו למתחים בין בני הזוג ולכעס והצטברות טינה. כי כל מבט או דבר הכי קטן- כבר מכניס את האשה לסרטים..

זוגיות צריכה להתבסס על אמון. לא על חשדנות.

אם אני הייתי חיה בזוגיות חשדניסטית- רוב הסיכויים שזה היה נמאס עלי בשלב כלשהו. רוב הסיכויים שזה היה הורס לי את כל הזוגיות מבחינה רגשית.

ופה- כולם חשדנים. ישר הולכים לקצה ומפתחים תסריטי אימה.

"אתה לא זורק מכתבים? אתה בוגד רגשית באשתך."

"בעלך לא זורק מכתבים? מדבר עם אקסיות כשהוא פוגש אותן ברחוב? תחשדי בו! הוא בוגד! הוא עושה מעשה נורא!"

במקום לחנך לאמון ולדון לכף זכות, ולחשוב חיובי.

אני מאמינה שרוב בני האדם מסוגלים להכיל אהבה לאדם אחד וחיבה לאדם אחר שלא תפגע באהבה הזו. אלא אם חינכו אותם שזה לא אפשרי וכל חיבה פוגעת באהבה.

לא היתה על זה שהוא אמר לחוה לא לגעת

אלא שהוא הציג את זה כאילו זה אסור אותו דבר.

(וזה מופיע באבות דרבי נתן)

דוסים מורגלים שיש דברים חמורים, והם חמורים מאד, וצריך גדר לפנים מגדר

וזה נכון, וחז"ל כל הזמן עשו לנו גדירות בשביל זה.

ומאד חמור הגישה הליברלית להתקרב עד לכמעט העבירה עצמה, ולסמוך על זה שלא תיכשל

כי אנחנו יודעים מה זה בן אדם, ויודעים שזה סיכון גדול מדי.

אבל את צודקת בעיקר דברייך, שאסור להפוך את הגדר לאיסור עצמו

ולהפוך את זה כאילו זה עצמו כבר בגידה

אם תשים את הגבול ממש על הכריתות עצמן- כמה יפלו בהן רח"ל

אמרתי שמוציאים מפרופורציה.

כשמישהו מפרסם פה שאלה על איך יש פה נשים וגברים וזה בגידה- זה חוסר פרופורציה.

כשמתיחסים למכתבים כאילו זה בגידה- זה חוסר פרופרציות.

כשכל מה שעובר פה כל הזמן בין השורות זה רק חשדנות ורק אוירה של כל דבר קטן זה כבר סוף העולם- זה חוסר פרופרציה.

בהחלט אסור להפוך את הגדר ולדבר עצמו.

אבל זה מה שעושים פה.

כל מי שמסתכל על בת- ישר נכנס לאותו מקום כאילו הלך לקצה.

וזה משפיע. ואני רואה את זה.

גם בפורומים סגורים- איך בנות יכולות לקחת קשה מאד כל מני דברים, וזה גורם בעצמו לבעיות. 

אז אני לא חושבת שגבר נשוי שכל היום מדבר עם בנות ונפגש איתן להנאתו זה דבר נכון וטוב, ממש לא. ואני גם לא מצדיקה דבר כזה.

אבל אני כן חושבת שלא נכון וטוב כל היום לחפש אחד ת'שני.

אני כן חושבת שגבר צריך לשים את אשתו לפני כולן ולהזהר לא לפגוע בה. וכנ"ל הפוך.

אבל אני גם מאמינה שאשה (ואדם בוגר בכללי) יכולה לבחור ממה להפגע. אני מבדילה בין מה שקורה- העובדה לבין התגובה והפרשנות של אנשים.

לפעמים הפרשנות והתגובה הם שיוצרים את הבעיות (למען האמת- ברוב הפעמים) ולא העובדות והדברים כשלעצמם.

זה לא מה שקרה- זה איך שהתיחסו לזה ומה עשו עם זה.

הנימה של ויכוח שהיתה לדברים שלי, נבעה ממה שהזכרת את הדוסים

שהם חושבים על הגדר שהיא חשובה, והליברלים פחות מתייחסים אליה

צריך לשמור על הפרופורציות גם לצד השני

זה אמנם לא האיסור עצמו וזה רק גדר

אבל זה גדר! ולא לזלזל בה. חייבים אותה, ובעיה מי שעובר עליה.

צריך לזכור שהרבה פעמים גדר הופכת להיות איסור בעצמו.

כל גזירות מדרבנן הם אסורות מצד עצמן, כי לאחר שרבנן עשו את הגדר, מי שעובר עליה עושה עבירה גם אם לא הגיע לאיסור דאורייתא

ובוא נתייחס רגע לעצם הנושא:

להיות בקשר רגשי עם נשים מחוץ לנישואין זה לא רק גדר

זה אסור, נקודה!

וגם בבין אדם לחבירו - זה פוגע. זה לא ממש בגידה, אבל זה פוגע!

זה לא סתם איזה גדר שהאשה מפחדת שיגיעו לבגידה, אלא זה פוגע בפני עצמו.

אז אולי לא צריך לדבר בסופרלטיבים, ולקרוא לו רוצח שודד ובן בליעל, אבל זה לא סתם גדר בעלמא

נושא השרשור אינו "איך אשה צריכה להגיב כשבעלה שמר מכתבים מאקסית", אלא מה הגבר צריך לעשות. ומה שהוא צריך לעשות זה להתרחק כמו מאש מכל קשר רגשי זר שבמקרה הטוב רק יכניס אותו לסרטים.

אישה חילוניה מצפה מבעלה לצפות בנשים אחרות על המסך.

היא מצפה ממנו להרבה דברים שאת היית נפגעת מהם.

רוב האנשים נמצאים בתווך שבין ה"דוס" לבין ה"חילוני".

זה מאוד הגיוני שככל במעריכים את המקדש האישי שלנו רגישים יותר.

אני לא אומר שאנשים כמוך לא מעריכים אלא שבכל קבוצת אנשים יש ג"כ גיוון, ואת כנראה בצד אחד של הסקאלה.

את דיברת על הממוצע, אז על זה עניתי.

אחרות על המסך? מאיפה המידע הזה???

והם מקבלים זאת, לפעמים ככורח המציאות ולפעמים מש מפנימים שככה תקין.

יש שם בממוצע הרבה פחות רגישות לקדושת הזוגיות.

דרך אגב זה "חושב" ולא "חושבת".

אצל החילונים יש דבר שנקרא "זוגיות פתוחה" או מסיבות "חילופי זוגות"

הכל בהסכמה והכל מותר

איכככככככככככככככככככככססססססססססססססססס

בא לי להקיא

בדקת את הנושא?

יכול להיות שאתה צודק, כי יש להם סיבה יותר עמוקה (במקרה של מישהו שמקיים מצוות מתוך אמונה פנימית ולא רק מתוך הרגל או חוסר רצון לצאת מזה) וגם כי הם יותר מאומנים בלדחות סיפוקים ולהתגבר על היצר.

אבל אי אפשר לדעת. אצלנו זה נשאר בשושו ונדחף אי שם מתחת לשטיח, כך שאתה לא יכול לדעת מספרית.

אני יודעת שזה קיים בכל החברות, לא יודעת כמה.

(ורוב אם לא כל החילוניים שאני מכירה- מאמינים בנאמנות לבני זוג וחושבים שבגידה זה מעשה שפל. זה לא שכל החילונים מאמינים בזוגיות פתוחה. זה גם נוגד את הרגש הטבעי של אדם בזוגיות..)

שהדוסים עוצרים בשלב הרבה הרבה יותר נמוך בה.

היצר הוא אותו יצר, אבל גם אם נתעלם ממציאות של עבודת המידות, חנוך מבית וכו' - הנורמות החברתיות כשלעצמן, הן נקודה בסיסית מאוד, שאחוזי הנפילות והבגידות הן פונקציה ישירה שלה.

מניסיון, הסימן לדעת במקרה כזה הוא איך היית מרגיש במצב הפוך... אתה חוזר מהעבודה ורואה את אשתך מחזיקה מכתב ומחייכת מקיר לקיר. במכתב אתה רואה מכתב מהאקס שלה: "אוהב אותך לנצח, תמיד ביחד" נכתב שם...מה היית מרגיש? לא היה אכפת לך...נכון?!

שגם אם מהצד שלך זה בסדר- אני נשוי וזה סתם מעניין אותי ולא מעבר לזה (שגם זה בעייתי בעיני אבל לא משנה..)

צריך לחשוב גם על הצד השני- היחס של הבנות- הרווקות לעניין.

אם נודה על האמת- בנות, בעיקר רווקות, בדר"כ ישתדלו להראות טוב יותר בחברת בנים, להרשים.. בוודאי אם זה בן שהן מכירות.. וגם אם הוא נשוי.. בעיקר בנות שנמצאות בשלב של חיפוש זוגיות.. ברגע שהתחתנת גם הכי טוב בשבילן זה לשכוח ממך ולהתעסק בחיפוש זוגיות אמיתית ובריאה ולא בקשר עם גבר נשוי שפעם היינו בקשר.. לדעתי מפגש יכול לגרור מחשבות לא טובות ל-2 הצדדים וגם עלול להביא לבעיות צניעות. 

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריון

יש פה משהו מקדים ועקרוני,  וזה אולי לרווקים שבינינו  או להורים שמנווטים את ילדיהם לקראת פגישות. ללמוד קצת מאחינו החרדים (ולו באופן חלקי...) 

בענין של מפגשים קצרים ככל הניתן  לפני החתונה על מנת לא להכנס אחכ לשאלות והתלבטויות מסוג כזה, להזהר מקשר רציני מידי אם לא בטוחים שזה יוביל לחתונה כי הרי ברור שזה לא רק מכתבים כן או לא אלא מה שנשאר בלב, במחשבות ועוד... שנזכה!

בהכרות מספיק טובה???

ש''אולי זה יפריע לאשתי אם אשמור אותם''

אלא כי מסתבר שלך באופן אישי --גם אם אשתך בחיים לא תדע מזה-

זה לא בריא בכלל....

וזה לא קשור כ''כ לנשואים שלך, לכאורה ברגע שנפרדת מהאיקסית, למען בריאותך ושלום נפשך אתה אמור לזרוק כל דבר ממנה ש''עדיין נוגע לליבך'' ולנתק את הלב שלך ממנה לגמרי.

אגב נזכרתי בסיפור מישהו ביקר  בבית משוגעים  והוא נכנס לחדר מספר 1 וראה משוגע צועק '' לאה לאה לאה'' ככה כל הזמן, שאל מה זה אז הסבירו לו שהוא יצא הרבה עם לאה ובסוף  היא לא רצתה אותו , וזה התוצאה,

אחר כך ביקר בחדר מספר 2 וראה משוגע אחר צועק ''לאה לאה לאה''' ככה כל הזמן, שאל מה זה, אז אמרו לו: זה בגלל

ש ה ו א  כן התחתן אתה...

סתם בצחוק

האקס של אשתי הוא ששידך בינינו ואנחנו (שנינו) בקשר ידידות משמעותי איתו כל השנים.

אבל אם היתה מרגישה צורך לשמור את מכתביו מתקופת הדייטים שלהם הייתי בהחלט רואה זאת כפגם!

ההבדל הוא שיש כל מיני סוגי קשרים בעולם. הקשר שנרקם בתקופת הדייטים הוא קשר זוגי. קשר כזה יש לו מקום רק של אחד מול אחת, וכל פתיחת פתח למישהו אחר היא ממש כעין "ניאוף רוחני" (בא על אחת ודעתו על אחרת) או דרגה נמוכה כלשהי במידרג של החטא הזה.

לעומת זאת סתם קשרי ידידות יש עם כל מיני אנשים בעולם, ובזה אינני רואה פסול שנשמרים קשרים עם מכרים ומכרות.

ולעיניו ובהסכמתו השמדתי אותו. הוא אמר שכבר לא אכפת לו מזה.

לו המכתב היה יקר לליבו הייתי מאוווווווד נפגעת!

כבר היו לנו חיכוכים בגלל אלבום תמונות מתקופת הרווקות שלו שבו יש תמונות של בחורות. לא ממליצה לך להגיע למרירות הזו. ובכלל, כמו שאמרו פה, אם זה נוגע ללבך, זה קצת מטריד...

מקווה שעזרתי במשהו. בהצלחה.

זה אומר שלא הפנמת את משמעות הנישואים.

איך היית מגיב אם אישתך הייתה שומרת מכתבים מהאקס שלה? בקיצור תפסיק שטויות. אין שום סיבה נורמלית להחזיק את המכתבים הללו. יש שאלה פשוטה שעליה אתה צריך לענות. האם המכתבים הללו מחזקים את הזוגיות שלך או לא? אם התשובה חיובית. בדוק את הזוגיות שלך... או ליתר דיוק את עצמך.

ייגע לליבך שקוף יכתוב לך מילים חמות?

התחתנת עם אשתך!!

וכולן צריכות להידמות בעיניך לקופות!

שום אישה אחרת לא אמורה להוות עבורך עניין..

עד כאן האידיאל..

בפועל?

קל לדבר, קשה לבצע!

ובכל זאת - לזרוק, עם כל הקושי והערך הסנטימנטלי שקושר אותך למכתבים האלו..

המטרה עכשיו - (בטח כשאתם טריים טריים) - להידבק רק באשתך..

בעזרת ה' - עוד שנה, עם כל החוויות שתעבור עם אשתך - לא תזכור מי היתה ה"אקסית" הזו..

ולמה היא או המכתבים שלה היו כל כך חשובים לך..

גילוי נאות - גם אני זרקתי אי אלו מכתבים לפני החתונה.

יותר נכון - סטפה מכובדת שלהם.

אחד נכנס עם אשתו לסופר ואומר לה כולם פה קופות לעומתך את רואה

קופה 1

קופה 2

.

.

.

.

סליחה אם יש פה קופאיות בפורום

(אפילו תמונות)

זה חלק מהדברים שעברתי בחיים ולא צריך למחוק בגלל שהתחתנתי 

לא מסתכל בהם כל יום אבל שמורים אצלי בבויידעם

עדיף שיהיו בבוידעם הפיזי 

והבויידעם בשכל יהיה פנוי לאשתי 

יכול להיות שזה סתם עוד מזכרת,

וזה לא דווקא בשביל לפגוע באשתו !

יאללה נמאסתם..

הלכתית - תשאל רב. (נראה לי שאין בעיה)

רגשית - בטח לא לשמור את זה במדור שלה, וגם לא להזכיר את זה בפניה.

כאשר האיש מצליח לחיות נכון עם אשתו, היא לא תפגע מזה. (דעתי בלבד)

לי היו מכתבים מאקסים שלי, מכתבים שבשבילי סמנו תקופה, תקופה של התבגרות, תקופה של פתיחות. גם מכתבים שכתבתי לקב"ה בקשר לאקסים שלי היו שם. גם שירים שכתבו לי. וגם שאני כתבתי. כל מיני. אני חושבת שלקח לי שנתיים אחרי הנישואין עד שהייתי מסוגלת לזרוק אותם (הם נשארו במגירה בבית של ההורים שלי..). עד שהרגשתי שהמקום שאני עכשיו כל כך שונה ממה שהייתי ולכן אין לי עוד צורך בהם. זה לקח לי זמן. אבל לא ראיתי בזה בגידה בבעלי, בכלל, רק המקום האישי שלי של חוויות שעברתי.

אבל בעלי, לא בדיוק ראה את זה כך, אני פעם אפילו נתתי לו לקרוא אותם (אני חושבת שרק את הדברים שאני כתבתי), כי רציתי שידע מי הייתי ומה היו המחשבות שלי באותן תקופות, הוא לא אהב את זה, הוא לא ממש רצה את השיתוף, אבל הרגשתי שאחרי שאני נותנת לו לקרוא קל לי יותר לזרוק. לא יודעת איך להגדיר את זה, זה היה מאוד רגשי, כי המכתבים היו בזמן שהיה לי קשה להתבטא מילולית, אז יותר התבטאתי בכתיבה והם ממש היו חלק ממני. בסוף זרקתי, אבל יכול להיות שאם בעלי היה יותר מכיל ומוכן לקבל את המכתבים כמו שאני ראיתי אותם, לא הייתי זורקת, והם היו נשארים לי בתור מזכרת לתקופה שהיתה.

ואני ממש מודה לקב"ה שלא התחתנתי עם אחד משני האקסים האלה - זה היה ברור לי (גם ממש כשהתחתנתי) שעם אחד זה היה ממש אסון ועם השני זה לא היה מוצלח במיוחד, אבל עדיין המכתבים היו משהו אחר.

אבל האמת היא - שאחרי שזרקתי אותם, למרות שהיה לי קשה, הרגשתי הקלה אמיתית, ואני לא זוכרת שהצטערתי על כך. הרגשתי נקיה יותר ושלמה יותר עם בעלי וזהו. האם הם חסרים לי? לא, יש לי מספיק מכתבים מבעלי שממש נחמד לקרוא וגם הם מזכירים תקופות יפות ודברים שעברנו ביחד (10 שנים כבר, לא להאמין!) יכול להיות שאם התגובה של בעלי היתה אחרת, ובוא היה צוחק מהמכתבים וקורא אותם ביחד איתי זו כן היתה יכולה להיות מזכרת נחמדת לעוד 60 שנה, אך לא זה היה המצב, אז זרקתי, ואני לא מצטערת...

היא בטח תגדיר אותך מחדש כגבר.

<צ>

לא יפה...

ואל תדאג, אני לא במצב של להיפגע ממישהו מאיזשהו פורום... 

רק כתבתי כדי להזדהות עם הכותב, למרות שבמצבו יתכן מאוד שהייתי זורקת, כמו שאני זרקתי, כי לבעלי הפריע.

ולמה מראש חשבתי לא לזרוק, אולי כי ידעתי שלאמא שלי יש גם מכתבים שהיא עדיין שומרת מהמחזר הראשון שלה בגיל 15,  וממחזר נוסף בגיל 17, כמו גם את כל המכתבים מאבא שלי (בזמן הזה לא היו טלפונים כמעט), בעיני זה מאוד יפה המזכרות האלה, שהיום כמעט ואין, יש בזה משהו מאוד נוסטלגי.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר