זו הולכת להיות חפירה.. אז סליחה מראש 
אז ככה..
בננו הבכור בן 3 וקצת. הוא רגיל להיות איתי מהרגע שהוא חוזר מהמעון ועד שהוא הולך לישון... אני מאכילה, מטפלת, מקלחת, מספרת סיפור, שמע ישראל ונשיקה לפני השינה. בעלי לא נמצא בשעות האלה, הוא משתדל לקפוץ הביתה לרבע שעה כדי להספיק להיות איתם קצת לפני שיילכו לישון..
הבעיה שלנו אולי מוכרת, אבל לנו היא חדשה וקשה ואנחנו לא יודעים איך לצאת מזה ~> אין מצב שאני לא נמצאת בערב. אני לא יכולה לצאת מהבית בשעות ההשכבה שלו, כי לאבא הוא עושה טרור...
כלום לא מרגיע אותו... לא כשבעלי קשוח איתו, ולא כשהוא עדין ומחבק ותומך...
אין לנו אפשרות שבעלי ישכיב אותו לעתים קרובות כי הוא מאוד מאוד מאוד עסוק, וגם הפעמים היחידות (פעם בשבוע בערך) שבהן אני צריכה אותו בשעות האלה, הן יקרות והוא מתאמץ מאוד לבוא כדי לאפשר לי לצאת. אבל זה לא משתפר........ הילד ממש בוכה וכועס שאני הולכת...
לפעמים אני מכינה אותו לזה נפשית, אבל זה רק מעצבן אותו... ולא תמיד זה יוצא עם "הכנה", כי לפעמים אני ממש מתכננת להשכיב אותו לישון לפני שאני יוצאת, ודברים מתעכבים וזה לא מתאפשר..
אנחנו אובדי עצות ממש. לבעלי אין רגע של שקט כשאני יוצאת מהבית, והילד בוכה ולא נרדם עד שאני חוזרת הביתה 
אודה לכם על עצותכם!!
ועוד משהו אחד - אני רוצה לשתף אתכם במה שקרה הערב ולשמוע מה דעתכם, אבל בבקשה תהיו עדינים, כי יכול מאוד להיות שאנחנו טועים בהתנהלות, אבל הכוונות שלנו באמת טובות ואנחנו מנסים ללמוד איך נכון להגיב........
אז היום הייתי צריכה לצאת, ומה שנשאר לבעלי לעשות עם הילדים זה להקריא להם סיפור, להגיד איתם קריאת שמע ולהשכיב אותם לישון. כמובן היה שוב בלאגן עם הילד... אני כבר לא הייתי, ובעלי כמו שסיפרתי, ניסה מצד אחד לחבק ולתמוך, ומצד שני להיות ברור וחד משמעי - לפעמים אמא הולכת ואבא משכיב אותך לישון.. אבא אוהב אותך וכו'.
כשחזרתי הביתה, אחרי שעה וחצי, עוד לפני שפתחתי את הדלת כבר שמעתי את הילד בוכה... נכנסתי, והוא היה מחוץ לחדר, ובעלי אמר לו: "לא מגיע לך שאמא תבוא אליך עכשיו אפילו שהיא חזרה, כי אתה התנהגת מאוד לא יפה, ועכשיו תלך לישון, אמא תבוא אליך בבוקר"
אני עמדתי בשקט לידו, במקום שהילד לא ממש רואה אותי.. ושתקתי.. אז בעלי שאל אותי בשקט אם אני חושבת שהוא טועה... אמרתי לו שאני לא יודעת.... באמת אין לי מושג אם ילד בן שלוש יכול להכיל כזה עונש... אחרי הכל קשה לו, הוא ממש רצה את אמא, ועד שאני חוזרת אני לא אבוא אליו? היה לי קשה עם זה... מצד שני, במשך שעה וחצי הוא רק צרח ובעט באבא, לא התרצה בשום צורה ולא ויתר... אולי זה באמת סוג של פרס שלא מגיע לו לקבל כשאני חוזרת?..
בסוף בעלי התייאש והשאיר לי להחליט מה לעשות....
אמרתי לילד שכשהוא משתטח ככה על הרצפה, באמת לא מגיע לו שאני אבוא אליו לחדר.. הוא לא התנהג יפה עם אבא.. שיראה לי שהוא מתנהג יפה והולך יפה לישון, ואם אני אראה שהוא שוכב בשקט במיטה ומחכה יפה ובסבלנות - אז אני אבוא.
כמובן שהוא רץ מיד למיטה וחיכה לי בשקט בחדר....
בעלי לא אהב את זה.. הוא אמר שזה ממש פרס אחרי שהוא התנהג נורא ואיום כל הזמן שלא הייתי פה...
כשנכנסתי אליו לחדר, ישבתי לידו על המיטה.. ליטפתי אותו ושאלתי אותו מה קרה כשאמא הלכה... הוא אמר שהוא בכה ואבא אמר שאמא הלכה וכו'.. הסברתי לו שאמא אף פעם לא הולכת בלי לחזור.. שתמיד אני חוזרת, ושהוא רק צריך לחכות בסבלנות.. אמרתי לו שאבא אוהב אותו מאוד, ומחכה לזמן שהוא יכול לשבת איתו ולקרוא איתו סיפור.. שהוא אוהב להגיד איתו שמע ישראל ולשמור עליו כשאמא הולכת... שלפעמים אמא לא נמצאת, וגם אבא משכיב לישון, וזה כיף עם אבא וכו'.. הוא הקשיב.. ומדי פעם שאל "למה?" (כי זה השלב שלו עכשיו...), וסיימתי ב:"פעם הבאה שאבא ישכיב אותך לישון יהיה לכם כיף ביחד, ואתה לא תבכה ולא תכעס, אתה תלך לישון יפה, נכון?"
הוא אמר שכן........... אבל אני לא יודעת עד כמה הוא התכוון לזה, ועד כמה הוא יצליח לעמוד שוב באותה סיטואציה ולקבל את המצב כמו שהוא...
מה דעתכם על מה שהיה? מחכה בקוצר רוח לשמוע...
לא היה לי מושג איך להתנהג, וזה היה ממש קשה
בעדינות בבקשה..
) וגם- להקל על מי ששומר שידע שיהיה לו קל להשכיב את הילדון- ישמח לעשות זאת,