אבל זה באמת קשה

אלא לזה שהפערים הם גבוהים, שהיא מרוויחה הרבה יותר ממנו..

שבמגזר החרדי יש הרבה נשים שהולכות להיי-טק ובעליהן אברכים. זה פשוט סגנון חיים.

בכללי, יש בזה עניין אגואיסטי שהגבר רוצה להיות מוצלח והאישה "תשפיל" אותו אם היא תרוויח יותר, אבל לדעתי במידה והאישה לא עושה מזה רעש ולגבר לא ממש אכפת, הם יכולים להסתדר טוב מאוד.

ואכן זה מאוד נפוץ אצלינו 

לי יפריע שבשביל לראות אותה אני צריך להכניס את המייל שלי לרשימה של האקרים סעודים ולקוות שהם יכניסו לי וירוסים למחשב. 

אם זה גורם לה להרים את האף יותר מדי גבוה, אז בהחלט יפריע.

אם היא שלוות נפש, לא יפריע.

שאלה תיאורטית מאוד, אבל ככה נראה לי.

"מתגנדרת".

(ע"פ תענית כג: יעויי"ש כי הנידון שם שייך לנושא).

וגם ביכולת שלה להעריך אותו

בנוסף להיותו אברך\איש מקצוע

להעריך אותו כאדם!

את ערכו של בעלה לפי כמה הוא מרוויח בחודש

זה בהחלט יהווה בעיה.

בד"כ, אקדמאים רוצים אקדמאים.

אז בלי קשר לכמה הוא מרוויח היא בטח תעדיף מישהו מלומד.

עניתי מהצד הנשי

עשרים אלף!!! זה לא רציני אני מניחה, אבל נו נו.. 

אם הייתי מרויחה כך לא הייתי רוצה שיעבוד, או שילמד או שישב איתי כל היום באולפן ונקליט שירים, יו.. איזה חלום (בלהות?)

את תצטרכי לעבוד להביא את ה20 אלף

לא חשבתי על זה.

|ראש של בלונדיניות| :-/

|הולכת לישון|

(פשעתי? גזלתי?)

שמתחתנים הכל הופך להיות בשותפות,

ושורה תחתונה אני אעדיף שהבעל שלי יחזור מאושר עם חיוך ומרוצה מהמקצוע שלו בלי קשר לכמה כסף הוא מכניס.

כי זה יהפוך אותו לאבא יותר טוב ובעל יותר טוב ובנאדם יותר טוב ולא ממורמר.

אני יכולה אבל לומר שאם זה היה ההיפך-

אני מינימום והוא +++

הייתי מרגישה עם זה רע...

אם הוא אברך עם מידות טובות, אידיאלים וחכם

אני אעדיף אותו מאשר אחד אקדמאי שמרוויח מלא..

זה תלוי מה היא מחפשת..

ותלוי גם בו..

טוב אני לא מרויחה 20000 וגם לא משהו שמזכיר

ובעלי בשביל הדוגמא לומר במיר והוא אברך רציני משכמו ומעלה - 

אז מבחינת היחס כלפי הבעל:

מעריכה אותו מאוד כי הוא ת"ח וסופר-בעל והכסף בכלל לא מוריד\מעלה ממנו

זה בכלל לא הנושא 

יש נקודה מענינת בעניין:

התמודדות קלאסית של הרבה מנשות האברכים זה בכל אופן לשמור על הצורה "השובניסטית"

של התנהלות כלכלית או לפחות התנהלות לא פמניסטית -

( פמיניסטית: חשבון נפרד של האשה ואני קונה מה בא לי בלי לעדכן כי הכסף שלי)

אז לא! החשבון משותף ומשמרים את הצורה של החלטות משותפות לעדכן אותו להתיעץ על קניות

וכן איך אמרה לי חברה - זה חשוב מאוד ולפעמים זה קצת מצחיק

לרענן את הסטיגמות שלך על פמיניזם

בחלק החילוני של המשפחה שלי מתנהלים בצורה שציינתי.

אם זה לא פמיניזם אלא סתם חוסר זוגיות- אז שיהיה ככה...

אבל כזוג מתחיל גם חצי מזה מאפשר חיי הוללות

(טוב הוללות מי ישמע... לשכרו לפעמים רכב, מכון כושר, קניות, לצאת למסעדה )

מי שלא חולם על זה בדוואי לא יגיע לזה

אם היא רואה את זה כמסירות נפש לשליחות לאומית,העמדת התורה בישראל,אינבעיה.

אם לא,זה יצריך מחשבה.

כלומר - הבחורה עובדת במקצוע מאוד מאוד מכניס, יוקרתי, והבעל עובד בעבודה פשוטה - או שהוא מאושר ממנה או שזה מה שהצליח למצוא בינתיים, ומרוויח בה סכום פשוט, שלא מתקרב אפילו למה שהאישה מרוויחה - 

בנות, הייתן מרגישות עם זה בסדר?

בנים - זה היה נעים לכם?

אגב, לאברכים זה גם לא תמיד קל זה שאשתו המפרנסת והוא לא מביא כסף הביתה

אבל בסדר מוכנים לשלם ת'מחיר

אה ואגב אם הוא לא היה אברך סביר להניח שהייתי מצפה ממנו להביא הרבה כסף

שרוב האנשים הם לא יהיו כאלה, ולמען האמת - גם רוב הבנות. אפילו הייתי מסתכן ואומר שאפילו הפמיניסטיות ברמה מסויימת אם ירוויחו יותר מהבעל שלהם, סוג של יזלזלו בו, ולמען האמת היו "רוצות" שירוויח יותר מהן - לא שהן ירוויחו קצת, אלא שהוא ירוויח יותר...

העולם שלנו עדיין מקובע במחשבות עתיקות וקדמוניות, זה העניין ככל הנראה. בעבר אך ורק הגבר יצא לבחוץ לעבוד והאישה מקסימום עבדה בבית - תפירה, אפייה וכו' - ככה שהבעל היה באמת המפרנס הפחות או יותר יחיד, ומאז נשתרשה המחשבה שהבעל חייב תמיד להרוויח יותר מאשתו.

הלוואי שכולם היו כמו שאת אמרת בהודעה שלך...

20,000 ש"ח לא מספיקים לכלכל בית

נראה לי שאם הם אוהבים אחד את השניה, ויש הערכה הדדית אחד לשני שלא מבוססת על כסף.

זה לא דבר שאמור להפריע.

אבל צריך ליצור אווירה בבית, שלא מורגש העניין של מי זה שמביא את הכסף, וגם להימנע מנושא שיחה זה.

כן זה יפריע לי.

אם אברך - אז זה משהו שונה יש כאן הערכה ללימוד התורה שלו שחשוב בהרבה ומעלה בערכו הרבה יותר זה נושא אחר לגמרי.

אבל אם יעבוד בעבודה לא מכניסה אז כן דוגרי זה יפריע לי...

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t617559#6863461

סתם, דיברת על זה שהגבר אחראי על הכסף, והאשה סוג של מתנדבת, והבאתי למשהו שכתבתי בזמנו על זה

תבדקי שוב.

אני מדבר על התגובה שלי שם

כך הרב צבי יהודה זצ"ל היה נוהג לומר.

ואישה (או גבר, לא משנה) שעובדת בעבודה שבה כל הזמן רודפים אחרי הכסף, והיא בעצמה מרוויחה סכום יפה, תתמודד עם ניסיון קשה על מידת הצניעות שלה,

ואישה שלמרות זה שומרת על צניעותה בלבוש, בסגנון ובהתנהלות, בעלה זכה באוצר יקר מפז.

ודווקא במשפחה כזאתי יכול להתבטא בצורה נכונה הנק' של תפקיד האישה ותפקיד הגבר,למרות שבפועל האישה עובדת בחוץ ישאר בע"ה המצב התיקני שבו האבא הוא "ראש המשפחה" והאמא אחראית על הבית והילדים.

אבל לי יש תירוץ- אני כרגע סטודנט ברבע משרה.

איך הבעל אמור להרגיש כאשר הוא יודע שאשתו מביאה את רוב המשכורת?

ז"א שבמידה מסויימת דעתו הופכת לפחות לגיטימית בענייני הוצאות כלכלה וכדו'

במיוחד במצבים קצת בעייתיים כשיש מריבות וויכוחים..

באופן כללי, כל עוד הוא מודע לכך שבעקרון הפרנסה של הבית מוטלת עליו-

גם אם המקצוע שלי יהיה יותר רווחי, לא ארגיש מעליו.

מה אכפת לי מי מרוויח יותר? בסופו של דבר, שנינו רוצים בטוב משותף- טוב המשפחה שלנו.

בעיקר כל הבנים שמתכוונים להישאר בישיבה ולא לעבוד....

הכסף לדעתי פחות פונקציה.

שנינו בונים את הבית, אז לא אמורים ליפול לחשבונות האלה של מי מרוויח יותר...

זה פשוט "אנחנו מרוויחים- 24600" (לא זוכרת מה המינימום)

וחוצמזה- הלוואי שהייתי מרוויחה מספיק כדי שיוכל לשבת וללמוד בנחת.

וזה לא אמור לתת לו נחיתות בהחלטות. כמו שמרוויחים ביחד מחליטים ביחד. זה בית משותף.

להפך, אם הוא כל הזמן לומד בטח יש לו יותר שכל ;)

ומתברר שכל זוג שהאשה הרויחה יותר זה היה כי הוא סטונדנט\אברך\בסדיר\אנאעארף

ככה שזה לא ענה מה יהיה על נהג מונית שנשוי לחברת כנסת\רופאת נשים \...

לפחות הרוב..

עדין בשלב הלימודים וגם לא הגיעו לאילוצים שיש למשפחה עם 9+ נפשות שחייבת לפרנס ולא משנה איך.

אין אושר גדול מזה!!!! אני, ממש אני יכולה לאפשר לבעלי ללמוד תורה ולא להזדקק למתנת בשר ודם?!?! איזו זכות ענקית!! גאה ומאושרת על כל דקה שהוא יושב ולומד הלוואי שישאר ככה עד 120!! ובינינו, הוא המפרנס האמיתי... בלי כל השפע הרוחני של התורה, איזה שימוש יהיה לכלכך הרבה "כלים"?

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

יש את אסף זולדן הוא תותח

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.