ולא מהכרות עם הנושא ב"ה, כדאי שתתייעצי עם מי שמבין בזה, או הוא עם רב שלו ככ  יהיה מי שישמור עליו.

נשמע שאת אוהבת אותו, כל הכבוד שסיפר לך ונשמע שהוא צדיק ורוצה לעזור לעצמו.

הנישואין יכולים להקל עליו א. בכך שתהיה לו אישה ויוכל להפנות אליה את כל אהבתו וזה ימלא אותו ולא יחפש דברים אחרים, מה לעשות, לגברים יש יצר חזק יותר, ואולי כשהוא יתבטא בצורה נכונה במערכת בריאה בין איש לאשתו- זה יתאזן.

ב. תקימו בית, ששטכנית לא יאפשר לו זאת, ללא אינטרנט/טלוויזיה/עם חסימה משמעותית וקוד פתיחה שרק את תדעי אותו. 

ועם כל זאת- "אין אפוטרופוס לעריות", זה קורה, נופלים, מתגברים... אם את אוהבת אותו ורוצה לעזור וגם הוא רוצה- זה מצויין.

מאחלת לכם הצלחה ומקווה שזה לא יחזור על עצמו... ושוב- להתייעץ, אחרי הנישואין זה לא קל לדעת דבר כזה שמתרחש בביתך, צריך זהירות רבה...

פתחתי כינוי חדש כדי לענות לך (יש לי כינוי מוכר באתר).

היינו במצב מאוד דומה למה שאת מתארת. ב"ה נשואים כבר כשנתיים.

אין לי כל כך עצות מעשיות כרגע לתת לך, צריכה לחשוב על זה. אבל בינתיים רק באתי לעודד אותך, זה אפשרי. זה לא קרה לו מאז שהכרנו, בטח לא מאז שהתחתנו.

הוא צריך את התמיכה שלך עכשיו. צריך להיזהר לא לשנוא אותו בגלל הנפילה (ושהוא גם לא ישנא את עצמו. זה שהוא עושה את זה לא אומר שהוא אוהב את זה, זו התמכרות לכל דבר), אבל לא לקבל את הנפילה ואת עצמו כנופל. לקבל את זה יתן לזה מקום בהמשך, יותר קל ליפול כשאתה אומר "אני כזה, וככה אני תמיד, ואין לי סיכוי להפסיק". לחזק אותו. להזכיר לו ולך שהוא לא צריך את זה, ולא רוצה את זה.

ועוד משהו, בתקופת האירוסין זה עוד יותר קשה, כי זו תקופה שגם ככה מאוד רגישה בעניין הזה. אני לא יודעת אם כבר קבעתם תאריך לחתונה אבל לא כדאי שזה יהיה זמן ארוך מדי. בעז"ה אחרי החתונה זה יהיה שונה, יהיה לו אותך ותעזרי לו להפנים את זה. ובכל זאת, אם אתם רואים שזה לא מצליח להשתפר בתקופת האירוסין כדאי ללכת לייעוץ בנושא הזה, לפני החתונה. בהצלחה.

מפחדת לכתוב עוד בדיני נפשות שכאלה. כל מקרה שונה מאחד לאחר, דברו על זה ותבינו מה מתאים לכם, ואולי כבר בשלב הזה לערב מישהו מקצועי.

יש כל מיני סוגי אנשים. הכרתי אנשים שהגדירו לי בתור רווקים ששהות של חודש בבין הזמנים עם אינטרנט בביתם איננה נסיון בשבילם.

לא הייתי רוצה להתחלף איתם. זה קשור ומלווה באישיות שונה לחלוטין ממני. אדם עם פחות נסיונות אובייקטיבית איננו קשור אלי בכלל נפשית איני מקנא בו ואף לא רואה אותו בתור סמל. הוא אחר. הוא לא אני.  אם אני הייתי מגיע לתוצאות כשלו אז הייתי מתמוגג משמחה ולחלופין מעריך אדם עם נטיות נפשיות כשלי שהגיע לאותם מקומות.

לכן, אני מספר לך שיש גברים רבים עם פחות נסיונות. אז מה? הם פשוט אחרים אישיותית. לא מקנא בהם. השוואה מבחינתי היא בין אנשים עם אשיות דומה והצלחות מרובות לאחד על פני השני, אך כשיש אישיות אחרת לגמרי, אין בכלל השוואה.

הנושא הזה קשור מאד להמון המון תתי סעיפים נפשיים, ושינוי אובייקטיבי בו (לא ע"י התמודדות אלא מולד) מוכרח ליצור אישיות אחרת לחלוטין, והרי את רוצה את האישיות שלו.

לפתרון: לעולם אל תבהלי יתר על המידה ממה שהוא יעשה . הוא לא רוצה את זה, ואם בכל זאת נפל כנראה שבאישיותו נקודת הבחירה שם קשה מאד, ובהלה אמורה לבוא ממעשה מופקע בחירתית , וזה לא מופקע לאשיות שכזו. ( יש מעשים שלא מופקעיים בחירתית לאנשים מסויימים ועדיין גורמים לזעזוע, אך זה באשיות לא נורמלית( בעל מכה, אף אם בטבעו הוא קרוב לכך, אך טבעו משובש) אך כאן זה נורמלי לחלוטין, לדעתי אף יותר נורמלי ממי שבאישיותו אין לו בעיה בתחום.)

תני לא מרווח עצום בתחום הזה מהבחינה שלא לחפור לו כלל בנושא ולא לעקוב ( כן להחליט מלכתחילה על הרחקות כמו לא להכניס אינטרנט) ותרעיפי עליו המון אהבה. כשנזכרים בכמה האישה אוהבת אותך זה מקל הרבה הרבה יותר מלהזכר כמה מסוכן שהיא תתפוס אותך. המון בהצלחה!

דברים צנועים- צריך לדבר בצניעות

באופן כללי-

החיים לא יחזרו להיות כמו שהם היו לפני שידעת...

הם יהיו גדולים יותר, מלאים יותר, שלמים יותר

הגבר שלך הביא לקשר ביניכם דבר שהוא ממש ממש- בנפשו, שהוא אחד המאבקים הגדולים של חיו

את יכולה לבנות איתו

או לנטוש אותו לבד בקרב הזה

זה בחירה שלך וזה חכמת נשים שלך לעזור לו  בזה

באופן כללי הכיוון שלך זה- כן, זה בסדר גמור להיות גבר.

כן, השפע של התשוקה והפיריון הוא דבר מבורך וטוב, וכשיש יותר ממנו- זה ברכה.

עכשיו כשמאורסים- את עוזרת לו לשמור על צניעות. בשבילך. בשבילכם ביחד.

כשתהיו נשואים- כל השפע שיש לו- יבוא אלייך,ואת תלמדי לשמוח בזה ולעשו לו ביטחון של "פת בסלו"

אני מקווה שהמעט שכתבתי- הוא מספיק צנוע וגם מספיק מובן, ואת מוזמנת להמשיך באישי

מעניין שבדיוק אמרת ההיפך ממני, ולכן אני חשה צורך להדגיש כמה לדעתי זה בעייתי מה שאמרת.

להגיד "זה האופי שלו ואם הוא ישתנה ולא יפול זה יהיה שינוי גדול באופי שלו" זה בדיוק מה שלא יעזור לו לצאת מזה. הוא הרי יגיד: "איך אני יכול לשנות את המעשים שלי אם זה טבוע בי כל כך חזק?" ו"נפלתי כי ככה אני", וזה יקשה עליו מאוד עד כדי בלתי אפשרי להתמודד.

ברור שיש אנשים שונים עם התמודדויות שונות! אבל כל אדם צריך ללמוד איך להתמודד ולא לקבל את זה. אנחנו כל החיים במגמת שיפור ועלייה. אם אתה עומד במקום אתה נופל. תרתי משמע.

והפסקה האחרונה שלך יצאה טוב.

לא באתי חלילה להמעיט במחוייבות של האדם להתמודד עם האופי שלו ולשבר את היצר שלו , כל אדם קיבל אשיות עם תכונות ונטיות ועליו החובה לרסן אותם ולמנף אותם לאפיקים ראויים ומועילים. מטרת דברי היתה

א. שהנופל לא יתייאש ממצבו בהשוותו עצמו לחברו התמים והטהור.

ב. שארוסתו לא תגרר להשוותו לאנשים עם הצלחות בתחום (תמיד לא ראוי ולא נכון מוסרית להשוות אך כאן גם לא נכון עובדתית- הם שונים)

ג. לא להבהל. זה מקשה אך קשור בעיסקת חבילה עם הרבה נטיות (שקט נפשי\מודעות עצמית וכו').

ד. לדעת שאפשר עדיין מאד להעריך אותו וכל הצלחה שלו בתחום שווה המון.

ודאי שעליו מוטלת החובה להשתפר וודאי שאנשים רבים עם נטיות כשלו ואף יותר קיצוניות הצליחו להתקדם רבות.

לפותחת השירשור: יותר  משכואב לי עלייך (וכואב לי מאוד) כואב לי עליו.  הוא במצב של התמודדות יומיומית קשה  עם המון ייסורי מצפון, ועכשיו עוד נוסף נופך של רגשות מעין רגשות בגידה והתנפץ החלום שאחרי שיש קשר זוגי כל המלחמות נגמרות. ליבי עליו.  ה' יסייענו להתקדם ולהצליח.

לא כל תאוה-מופרזת, שאינה באמת ביטוי של יחס, זה נקרא "זה בסדר גמור להיות גבר" (כאילו זה אוטומאטית "גבר" במובן החיובי) ו"שפע מבורך" וכאילו "עושה את החיים גדולים יותר".. זו לא פעם "הבנה" של נשים במה שאינן מבינות.

אלא שיש חולשות בחיים, וכל זמן שזה באיזשהם גבולות סבירים, אז אדם אמור לעבוד עליהם ולהעלות ולנתב כחות למה שראוי. ויש מקום לסבלנות.

ממש נכון!

זרם החיים כל כך חזק שלפעמים זה מתפרץ לא נכון 

צריך לכוון את את זה למקום נכון.

והכי חשוב לכבד אותו כי הוא סיפר לך!!

זה חזק מאוד.

הוא אמר לך דברים הכי אישיים.

ואם הוא לא היה אומר אז היית צריכה לדאוג

ומה אני אומר לך..

רק על עצמי לספר ידעתי- אצלנו זה לא עובר.

גם כשהוא מצליח לכמה זמן זה אח"כ חוזר, והוא לא מספר לי ואני צריכה לגלות את זה בדרכים לא נעימות.

גם לי הוא סיפר כמה שבועות או חודשים לפני החתונה ומה כבר יכולתי לעשות? הרי אהבתי אותו וידעתי שחוץ מזה הוא אדם טוב , והרי אין בן אדם מושלם גם לא אני..

אבל כל פעם ממחדש שהוא נופל ואני מגלה, אני נפגעת מחדש, ואנחנו נשואים כמעט עשור.

וזה הורס את היחסים ביננו לתקופה מסויימת ואז שוב חוזרים.

סה"כ הוא אדם נפלא שלא מתכוון לפגוע אבל גורם להרס עצום כל פעם. 

וכן, אני יודעת מה את רוצה לשאול... הייתי מתחתנת איתו שוב. אבל תמיד יהיה לי את החשש שלאט לאט זה ילך וידרדר למקומות שיהרסו את הנישואין.

צריך כל הזמן לעזור ולהכיל ללא כעסים ומריבות כי זה יגרום לו להסתגר יותר ולא לרצות לקבל עזרה , לא ממך ולא מגורם אחר.

 אם את רוצה תפני אלי באישי.

אכתוב את שעל ליבי העולם  לצערנו מלא בזוהמה

הגויים טמאים כ"כ ותרבות יון הרשעה עדיין עומדת על עמך ישראל

לא באופן ישיר "שיכתוב על קרן השור שאין לו חלק באלוקי ישראל"

אלא באופן עקיף הערוץ של הטומאה כ"כ קל לבתים הקדושים שלנו

עד כדי דמעות .

הניידים, בבית, ברחוב בתרבות הכללית הכל עטוף בעבותות של הטומאה

אנחנו מושתתים על הרשת כמעט בכל מעשי ידינו אם בעסקים (אני סופר

שפעיל בשני פורומים של סופרי סת"ם ולומד מהם המון) אם בחשבונות

לשלם תשלומים לעיין במצב החשבון בבבנק להכין חומרים לבית הספר

לחפש תשובה לשאלה הלכתית דחופה הכל לצערנו כ"כ פשוט אבל אליה וקוץ בה

גם כ"כ קשה על מנת לגדור את עצמנו בנושא צריך משמעת עצמית מטורפת

בנקל ניתן להגיע לבארות השחת שאת מתארת.

הניסיונות לנו כגברים אך גם לנשים הפכו לכמעט בלתי ניתנים לעמידה 

נדרשת גבורה של תנאים ואני לא מגזים כן כמו של רשב"י ר' אלעזר בנו רבנו הקדוש וחבריו

על מנת לעמוד איתן נגד הסער הגדול הלזה  ששטף אותנו אתה הולך לדואר והפקידה שם חצי ער$מה (שיניתי שרימון לא יחסום)

הולך ברחוב וילדות בנות 14 הולכות כמו בקובה של ז*&ת.

אני סבור שלאור הדברים שכתבתי אל לך לוותר על עלם החמודות שלך בשביל הניסיון הכבד הזה.

תשתדלי לעמוד לו לעזר ממש להיות כלי מלחמתו ברע הזה ובכוחות משותפים תגברו על הטומאה ע"י הוספת קדושה וטהרה

אל לך לשכוח לרגע את דברי מורינו ורבינו הראי"ה קוק זצ"ל בערפילי טוהר "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה".

תוסיפי קדושה וטהרה תשלחי אותו לבית המדרש להינצל ממנובל זה תדאגי לו לסדר יום עמוס כי השיעמום והעצבות הם אבי ואם כל חטאת. תשמחי אותו בכל מלי דשימחה ובנו בית נאמן וטהור בישראל!

בברכת עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול חתן וקול כלה ....

לא צנועים - זו באמת בעיה. וזה לא בדיוק כמו הנושא השני שהזכרת, שאת לא כ"כ מבינה בו ומן הסתם הנישואין יכולים להעביר אותו לרוב.

זה באמת כואב. ואין לכך כל מקום. מצד שני, לפי תיאורך, נשמע איש טוב ומנסה להתמודד עם החולשה. לא עושה ממנה "אידיאליזציה". זה יפה בתוך המצב הזה.

יש אנשים עם "יצרים" חזקים, כלשון שאלתך, אם כי כמובן גם יש לאדם בחירה. אבל מי שהורגל בדבר לא טוב, כמובן צריך להפעיל כחות גדולים יותר בשביל הבחירה הזו.

אי אפשר לדעת ספציפית על אדם שלא מכירים אם זה "ידעך" או צריך טיפול. הרי איננו מכירים.  אם יש רצון חזק מאד, ואכן תהיה חסימה של כל אופציה להגיע לדברים מקולקלים - אז יש סיכוי בעז"ה.  כנגד הרגל - צריך זמן הגון של הרגל הפוך, עם העלאת מה שיש לו מקום בכחות אלו בתוך הנישואין - ואז בעז"ה יתכן שיתהפך לטובה. 

"את רוצה לשמוע שזה קורה לכל הגברים".. בשביל שתרגישי יותר טוב?. אני מאד לא רוצה לשמוע דבר כזה. חלילה שבשביל לעזור נשקר ונגיד שכל הגברים מחפשים סרטים לא צנועים, ונקלקל בכך אחרים. יצרים יש לכל אדם, איש ואשה, וכמובן צריך גם להילחם במה שלא טוב וגם להעלות מה שצריך לקדושה וטוב.

אני רק רואה לנכון להעיר, שלפעמים אנשים שמייעצים - גם במקומות כאלה - יכולים לערב בעיה אישית שהיתה להם, ו"ליעץ" לפי זה (לא קראתי כאן עוד תגובות חוץ מאחת שהגבתי עליה). זה צריך זהירות. אם הם באים לומר מנסיונם איך ניתן לעלות - טוב מאד. אם באים להציג כאילו מה שאצלם זה "כולם" - לא טוב. אדם צריך, כשבא לעזור, לדעת להבחין בינו לבין מי שמבקש עזרה.

אני אינני יודע מה להגיד בדיוק - איך אפשר להגיד "מרחוק".  עם זה, אפשר אולי לומר שסה"כ כל אחד מאיתנו, אם היה מכיר את כל הצדדים - הגלויים והנסתרים - שיש בשני, אולי היה "נדהם".  הרי לכל אחד יש צדדים שונים - והמכריע זה מה הוא עושה איתם. מה ה"מסקנה" של הסה"כ, מה הוא בוחר. איך מידותיו הטובות מתקדמות ונהיות טבעיות בו.

לכן אולי אם תשוחחו על הדברים, ותחליטו על חסימה מוחלטת של כל אפשרות כזו בעתיד, ואולי גם תשוחחו עם תלמיד חכם חשוב ומבוגר ומיושב, תתייעצי, וישוחח גם איתו - אז יתכן תוכלי להגיע למסקנה שאכן זה אותו בחור שהכרת מקודם, ובאשר לחולשה שלו - שינוי המציאות בנישואין, בתוספת "סור מרע" חזק, יגרמו לכך שהיא לא תופיע (שהרי גם הוא מאד לא רוצה בה), ומה שיישאר זה רק הטוב כפי שהיכרת וכפי שאת רואה. יתכן.

יש סיכוי שיעבור אחרי החתונה

יש כאלה שאחרי החתונה עובר להם

ויש כאלה שלא

אני לא יודע לומר כלל בזה

לא נראה לי סיבה לעשות משהו דרסטי לגבי הקשר ביניכם, זה לצערינו מצוי, זה בעיה בדור שלנו, ובדרך כלל לא מספרים כזה דבר, כך שעם כל בחור שתתחתני יש חשש גדול שהוא נופל בזה

(אפילו אצל חרדים זה בעיה די נפוצה, לפחות החלק השני של שמירת הברית)

בקיצור, חבל שהוא אמר לך...

אלא אם כן הוא רוצה שתהיי השוטרת שלו?

זה לפעמים לא מומלץ, ולפעמים יכול לעזור, צריך להכיר אותכם.

אם הוא לא היה אומר אז זה היה גרוע

סלחי לי 

להתחיל לפרט לה את כל העברות - שלא בירכתי ברכת המזון בכיתה ג' ושאני מעופף בתפילה 

ועוד כל מיני דברים ? זה ביני לבין קוני 

סתם מכניס אותה לסרטים 

ממש מקנא בו על הכנות והפתיחות, הלוואי ולי היה את האומץ לספר לאשתי דברים כאלה ואחרים...

הי, 

קודם כל אני חושבת שצריך להעריך ולשמוח מאוד בכך שארוסך סיפר לך את זה! זה מראה על קשר פתוח ומאפשר ועל תקשורת טובה ובטחון.. זה אחד הדברים החשובים והנהדרים, ויש לשמוח בכך מאוד!

רובם נופלים, נכשלים, וכואבים על זה.. לא הרבה מספרים ומשתפים בזה.. ואולי בגלל זה זה כ"כ מבהיל כשכן שומעים...

חתונה בהחלט עוזרת!! זה נסיון קשה, וברגע שמתחתנים מוצאים מקום טוב, נכון, אמיתי וטהור לכל היצרים.

צריך לזכור שהיצר הזה הוא טוב וחיובי בבסיסו. זה היצר שיוצר חיים.. וצריך פשוט  (או לא כ"כ פשוט..) לכוון אותו למקום טוב ולשים אותו במקום נכון.

אל תתני לפתיחות הזאת של ארוסך להוריד את רוחך... תשמחי בזה שהוא משתף אותך בדברים כל כך אישיים, ותעזרי לו בזה!

תשתדלי לתמוך, להבין, אולי תלמדו משהו ביחד שיכול לעזור.. ואחרי החתונה בע"ה יהיה הרבה יותר טוב.

גם אחרי יכולות להיות נפילות, אבל העיקר הוא לקום, לחזק את הקשר ובכך להגיע למקומות טובים יותר..

לדעתי- עצם חיזוק הקשר בניכם יעזור, וימנע נפילות במקומות אחרים..

תשמחו בקשר שלכם, בתקשורת שלכם ואחד בשני!

העצבות מביאה לנפילות, והשמחה מביאה לטוב גדול.

תשמחו אחד בשני..

מזל טוב!! ובהצלחה!!

ובכנות..

מה זה בנאדם מכור? מה זה בוכה ורוצה להפסיק ולא יכול?

מה זה לא יכול?

אם אתה רוצה באמת ולא מסוגל להתגבר, תעיף ת'פלאפון שלך, תעיף ת'אינטרנט,  ברצינות.

תקנה פון כשר של חרדים. בלי כלום. אם הגדר לא מספיקה, תבנה חומת בטון?

מישהו יכול לענות לי על זה?

מי אמר שהיא יכולה להתמודד עם זה??? זה דבר מאוד קשה להתמודד עם נפילות כאלה ואנחנו אנשים ממש גדולים.

 באמת!11

אבל צריך לזכור שזה פיתרון חלקי.

לצערינו אפשר לחטוא בלי אף אחד...

אני חשבתי על רעיון

שמי שרוצה באמת להיגמל ידור נדר לצדקה 10,000 שקל כל כל פעם שהוא נכשל

מופיע בפוסקים שאלות על נדרים כאלה, כך שנראה שהיה רעיון כזה

הבעיה הגדולה בזה שצריך שהאדם יתייחס לנדר ברצינות, וידע שנדר הוא איסור חמור מדאורייתא, ואי אפשר להתיר נדר כזה  בהתרת נדרים, ואם הוא נכשל ולא משלם זה מסוכן לאשתו ולילדים... (כמבואר בגמרא)

ורוב האנשים לא מספיק יראי שמים בשביל שזה יעצור אותם, אז אסור להשתמש בפטנט הזה!

[התגובה משורשרת למופים.. כי הגבתי לו משהו וקראתי את כל השרשור רק אחרי כתיבת התגובה.. אז מחילה..]

קודם כל כדאי להבין שאיך שאישה תופסת את המקום הזה ואיך שגבר תופס את המקום של הנפילה -

שונה לחלוטין!

אין לך מה להיפגע מהמקום הזה שלו..

הוא לא עושה זאת מתוך רצון, לא מתוך רגש, לא מתוך שכל..

מתוך יצר נטו.

הבחור לחלוטין לא קושר את עצמו לבנות המגעילות הללו שחושפות עצמן

ולא לוקח אותו איתן.

הוא לא היה רוצה לראות בך כלום  מהן, גם לא את הגוף שלהן עלייך..

תנסי להבין שכאילו נכנס בו דיבוק, עשה מה שעשה  ויצא!!

עלייך להאמין שהוא טוב ורוצה בטוב!

ושהוא נורמלי!!!!

(נורמלי זה לא אומר שכל הגברים נופלים באופן שהוא נופל, אלא שהיצר שלו הוא תקין!)

כמו שיש אנשים שאוהבים יותר לאכול ויש כאלו שפחות, כך גם במיניות יש אנשים שהצורך שלהם באוכל הזה גדול יותר משל אחרים.. אז אין מה להשוות פה לגברים אחרים!

(זכרי את המשפט "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו!" - ותעריכי את הבחור שלך על כך!)

אני גם מודיעה לך שיש נשים שההתמודדות שלהן היא אחרת -

שלגבר שלהן יש פחות יצר - וסתם גרמו להן להאמין שגבר תמיד ישמח בתחום המיני..

ואז הן מרגישות לא נחשקות ומיותרות בתחום הפיזי שהוא גם צורך שלהן..

אז תזכרי שלנסיון תמיד יש שני צדדים!

מכאן ולהתמודדות בפועל -

אפשר להתמודד בפועל!! ברוך ה' לא התנסינו בעצמינו, אבל אני יודעת על שני זוגות שכן!

הבחור שלך קודם כל צריך להחליט שהוא אכן לוקח את עצמו בידיים..

ועושה כל טיפול שיידרש!

בנוסף  ואולי לפני הכל - אמרו כאן מעליי, פלאפון כשר!

ולא נמצאים עם מחשב ומכשירים מועדים כגון זה - לבד! (גם אם יש עליו רימון!)

זו בעיה של ייחוד לכל דבר!

הוא צריך  - לא להחליט שהוא "רוצה להפסיק", אלא להחליט שהוא מפסיק!!!

ולא בשבילך בכלל! קודם כל בשביל עצמו, בשביל הנשמה שלו, בשביל קיום ישראל והעולם!

ללכת לרב שילווה אותו בנושא!

אגב - מטרת הנישואין אינה לספק את היצר.

זה נכון שעצם זה שלגבר ואישה יש אחד את השני - עוזר להם לקיים את הדברים בצורה הנכונה

ושעלינו כנשים להיות זהירות ולא להזניח את עצמינו ואת התחום הפיזי..
אבל יהיו גם זמנים שתהיו אסורים - ומה אז?

הוא חייב להחזיר לעצמו את השליטה..

המקום הנפשי שלך - צריך להיות במבט חיובי מאוד עליו!!

אנחנו כנשים לא יודעות מול מה הגברים מתמודדים! בטח לא בעולם הפרוץ של היום..

אז אל תשפטי אותו בשום צורה!

תני לו אמון גדול שהוא מסוגל ויכול, ושאת מאמינה בו!! שאת מאחוריו!!

(ובמיוחד שהוא נותן בך אמון מדהים וסיפר לך דבר שכל כך כואב לו ומצייר אותו כביכול קטן ועלוב, כשהוא בעצם ממש לא כזה!)

גם אם חס ושלום תוך כדי התהליך והנישואין - הוא שוב נופל

לא לכעוס! לא להיפגע! לא לחשוב שלעולם הוא לא ישתנה!

לזכור "7 יפול צדיק וקם"..

להיות מפוכחים! להסתכל לבעיה בעיניים! אבל לזכור שהוא מדהים והוא יכול!!!

ושהוא עומד מול מפלצת הדור!!

זה המקום שלך להיות הנסיכה התומכת ולתת לו את הכוח להלחם בה!!

שכאשה היא לא תופסת - אז אני חושב שגם את לא לגמרי, גם לכיוון השני.

בלי "טעויות" - זה דבר שיכול להפריע לחיים הגונים עם אשה ולא כפי דברים מסויימים שכתבת בהתחלה, שהם נכונים לתקופה הנוכחית שלה, לא בהכרח לאח"כ. אינני רוצה להיכנס לזה מידי.

וההשוואה ל"אוכל" שאין לו כל נגיעה כמעט לבין-איש -לאשתו, לזה - אינה מדוייקת.

לגבי ה"התמודדות" - אכן דברים נכוחים.

[ואינני חושב שהיא העלתה פה שאלה של "שיפוט". היא שאלה לגבי עצמה, האם "ללכת" עם זה או לא]

וגם אז - אני מקווה שהבנתי כראוי את ההסבר..

אז - אני כמובן אשאיר את התיקונים לגברים החכמים ממני..

ואני חושבת שהיא בהחלט צריכה להישאר איתו, לכן התייחסתי למקום הנפשי שלה כלפיו בהתאם לנסיון הספציפי.

כי אני מאמינה שזה מה שיועיל ויקדם אותו בנסיון, יחד עם הקשר המשותף שלהם.

 הצד הנשי נוטה הרבה פעמים לשפוט מאוד לחומרה את הנפילות האלו

(בלי קשר לחומרתן התורנית.. אלא מבחינת השיפוטיות כלפי הבחור..)

אז היה חשוב לי להדגיש.

הוא גם לא מפלצת. והוא בהחלט נכנע במלחמה שאסור להכנע בה!

אבל היה חשוב לי להדגיש שזה לא כניעה לרגש או לשכל - אלא כניעה ליצר בהמי!!

ושהוא לא נמצא שם במהותו הטובה, כך שאין כוונתו לפגוע באישה..

כשהוא נופל -זה לא כי הוא הולך לחפש חום ואהבה, או צרכים רגשיים כאלו ואחרים אצל הנשים המגעילות הללו..

לפי שעה

אפשר לקחת עיתוני חינם, אפשר להתסכל ברחוב על מי שמסתובבת 

יש המון רעיונות וטריקים תאמיני לי 

הפתרון הוא החלטה ולא הסתגרות - זה יכול לעזור אבל לא הפתרון 

- אכן מדובר בהתמכרות, התמכרות קשה ביותר.

ישנם אחוזים גדולים בציבור הדתי, שחשוף בצורה מאסיבית לתרבות המערבית מגיל צעיר, שנפגעו מזה.

עם כל הכבוד אני לא מצפה ממך להבין, לא באמת, גבר יבין(לרוב) לאישה יהיה יותר קשה.

 להעריך בחור כזה,

הוא חשף לפנייך כנראה את הנסיון הכי קשה שלו ויותר מכך, את הנפילה שלו בנסיון הזה.

הוא רוצה להיכנס לזוגיות אתך ממקום טהור ונקי אבל קשה לו , הוא מודע לקשייו והוא בוחר

להתמודד עמם ובעצם החשיפה הוא אומר לך "תעזרי לי", דעי שזה לא מובן מאליו כלל.

הופתעת, נדהמת, לא ציפית, איך יכול להיות שארוסי  "אין תוכו כברו" זה לא מה שרציתי, אלו מחשבות שעוברות 

בזוגיות ולזוגות רבים, יש שהופתעו לפני שהחליטו ויש שהופתעו אחרי, אבל רבים הופתעו,

מאידך, האמת שלו היא ברצון הפנימי שלו שגם מתגלה במאמצים שלא ליפול, אבל הוא לא תמיד מצליח,

תוכו כן כברו הוא רוצה אבל הנסיון הזה קשה לו.

חיי הנישואין  מקלים את ההתמודדות אבל לא מעלימים אותה, קחי בחשבון גם שחיי הרווקות, שלחלקם של הרווקים 

מלאים בזמנים של ואקום וחוסר תעסוקה, מסייעים ומהווים כר נוח לנפילות.

ההצעה שלך לטלפון כשר וכו' היא מצויינת, פתרונות מסוג זה וחיי נישואין בהחלט יכולים לעזור להתמודדות עד להיעלמות מוחלטת של נפילות.

רוצה להוסיף, שבסופו של יום ההתמודדות היא של הבעל (האשה סובלת ממנה אבל לא מתמודדת עמה), ובן-זוג שבאמת רוצה לעזור, עליו לעודד  ולהעצים את המקומות בהם הבעל הצליח ולא את המקומות בהם הוא נפל, הרבה יותר יעיל וגם מועיל לזוגיות, נכון שצריך לשנות כיוון מחשבה כדי לפעול כך אבל זאת הדרך המועילה ואולי אף היחידה.

ותקננו בעצה טובה מלפניך,

בע"ה הצלחה רבה.

(אלא אם זה בנות עם ניסיון בעניין)

רק גבר יודע איך זה משפיע עליו, השלכות, ואם הנישואים מהווים פיתרון לזה..

כשראיתי את הקישור לכאן מלנ"ו חששתי,

אבל דווקא התייחסו לבעיה עם חשיבה, ולא ראיתי כאן תגובות אימפולסיביות מהבטן.

גבר לא יכול לדעת לפני החתונה, איך זה ישפיע עליו לאחר החתונה.

ונישואין זה לא בית-חולים ליצר הרע ולתיקון המידות.

נכון שיצר הרע של הבנים והבנות פועל באופן שונה, אבל ראיתי שהבנות כאן התייחסו לעניין.

ב"ה דיברנו והחלטנו לדבר עם עוד גורם שילווה אותו בתהליך. כמובן שגם אני אהיה שותפה ואחזק אותו.

עשינו חסימה לפלאפון שלו ובעז"ה אנחנו מקווים ומאמינים מאוד שזה נגמר מעתה והלאה.

תודה רבה לכולכם על התגובות החמות והתמיכה הרבה. זה עזר לי מאוד..

אולי תרוויחי שתי מצוות - גם להתחתן וגם להציל בחור טוב מדברים לא-טובים..

אם את כזאת טובה כבר עכשיו, את תהיי בעז"ה גם אשה טובה - וזה עצמו יעזור לא לצרוך את כל "תחליפי-הזבל".

טוב מאד שכבר נקטתם "אומר ועושה" וחסמתם - זה ראשית לכל.

ואשריו שמצא בך שותפה נאמנה להשתחררות מהרע ועליה בקודש.

באמת משמח לשמוע.

יש אנשם שמתעסקים בנושא הזה, והם אלופים!!

אני חושב שהנכון הוא להתייעץ אם רב שמתעסק בשידוכים (הרב שמחה הכהן מדהים בנושא)

ועוד משהו, זה מאוד תלוי בך, את צריכה לחשוב עם עצמך במידה וח"ו לאחר הנישואים את תביני שפה ושם יש לו נפילות איך את תגיבי לזה?! אם תבואי תביני ותעודדי או שתשברי את הכלים...

במדרש מסופר שכשיהודה ראה את תמר כל יצר הרע שבעולם התלבש בו וכמעט ולא היתה לו ברירה.

בכל זאת ולמרות הבושה הגדולה כשהיה צריך איבד את כל כבודו והודה על האמת.

ארוסך נמצא באותו המצב, אחרי הכל מדובר בהתמכרות, אחת הנפוצות והקשות כיום.

למרות זאת הוא הצליח לעשות דבר שרובם המוחלט של הגברים לא היו מסוגלים לעשות אותו, להתוודות לפניך, ועוד לפני הנישואין.

ממליץ לו להכנס לאתר "שמור עיניך, יש שם כלים להתמודדות (שלא יקח כתורה מסני אבל הנסיון מראה שזה עוזר לכמעט כולם.)

את הצד הפיזי שבנישואין לא יכול "לרפא" לגמרי, מקסימום לעזור.

מה שאת יכולה לעזור בו בעיקר זו החיבה, אהבה ושמחה שבין בני זוג, אחרי הכל החסרון בקשר אנושי חיובי אמיתי הוא טריגר דיי בולט של התמכרות הזו.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..