הרב וולפא

 

חי בסרט שהרבי מילובביץ' המשיח

 

מדינת ישראל זאת כפירה

 

על בני עקיבא הוא גם לא מוציא שבחים

 

 

 

אם הבנים שמחה של הרב טייכטל

 

אור הרעיון של הרב מאיר כהנא

 

פרק כז ו כח

<
שהיא אתחלתא דגאולה. הנה חז"ל קבעו בפסקנות )סנהדרין צח.(: "ואמר רבי אבא: אין לך
קץ מגולה מזה, שנאמר )יחזקאל לו:ח(: 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי
ישראל ]כי קרבו לבוא['" )רש"י: "כשתתן א"י פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה
יותר"(. וכן אמרו חז"ל )מגילה יז: "ומה ראו לומר קיבוץ גלויות לאחר ברכת השנים ]מדוע
קבעו אנשי כנסת הגדולה את ברכת קיבוץ גלויות אחרי ברכת השנים בתפלה[? דכתיב 'ואתם
הרי ישראל ענפכם תתנו... כי קרבו לבוא'. וכיון שנתקבצו גלויות נעשה דין ברשעים... וכיון
שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם... וכיון שכלו הפושעים מתרוממת
קרן צדיקים... והיכן מתרוממת קרנם? בירושלים... וכיון שנבנית ירושלים, בא דוד...". הרי,
שאנשי כנסת הגדולה קבעו ברוח הקודש את סדר הברכות בתפלה לפי תהליך הגאולה, וקבעו
שלפני שתבוא הגאולה השלמה עם המשיח, תבוא ברכת הארץ של הרי ישראל שישובו לתחיה,
ואז יהיה קיבוץ גלויות, ורק אחרי כן ימשיך התהליך של הגאולה בהשמדת הרשעים הגוים
 וגם הזדים היהודים, ואז תתרומם קרנם של ישראל בנצחון, ויבוא משיח בן דוד.

 

אך אע"פ שראינו בעינינו את הגשמת חלק גדול מהתחלת הגאולה, יושבים ישראל בגלות
המרה, בבית העלמין של הגוים, ומסרבים להכיר בסימני גאולה שאין מגולים מהם. הוי, הרי
הוא בהיר כחמה, אך "מי עור כי אם עבדי" )ישעיהו מב:יט(, אינו מסוגל להבין, משום
שהקליפה של דורות של גלות טמטמה את רגשותיו ואת הבנתו. וכי אין בתחיית ארץ
היהודים, בריבונותה, בקיבוץ גלויות, שום טיפה של ההבטחה שה' הבטיח )דברים ל:ג(: "ושב
ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה"? וכי
נצחונות אדירים ונפלאים שלא יאמנו, נצחונות בארבעה ]]שמד[[ ימים ובששה ימים שבהם
דרכנו על במות שונאינו הרבים כחול על שפת הים, ולהם נשק אדיר, אינם סימנים שאין
מגולים מהם? האם הרמה מעפר שואה ומשפלות שלא היתה כמותה, ולבישת בגדי תפארת
העם, ותבוסת האויב שקם להשמידנו, ושחרור אדמותינו הקדושות שלא מיללנו ולא פיללנו
שיחזרו אלינו, דברים של מה בכך הם? ואת כל זה ראינו, נסים ונפלאות בגלוי, ולא רק שלא
הכרנו את נסינו אלא שזלזלנו בהם. איך לא כרענו ברך בהשתחויה ובהודיה? איך לא נפלנו
על פנינו בהודאה ובגילה, בהכרה ובהוקרה, בהלל ובשבח לקוננו? וכי יש קץ מגולה מזה?
הוכינו בסנוורים ולא קלטנו את מה שעינינו רואות. נוגענו בקהות חושים כתוצאה ממחלת
הגלות, המשחיתה את הנפש והנשמה והופכת את עם ישראל לזה שנאמר עליו )ישעיהו ו:ט(:
 "שמעו שמוע ואל תבינו, וראו ראו ואל תדעו". וה' ירחם.

 

וכי מהתל בנו הקב"ה בזה שנקבצו לא"י מיליונים מעם ישראל? וכי הקמת מדינה עצמאית
בעלת ריבונות, שלא היתה כמותה מימי החשמונאים )ובודאי גם אז לא הגיעו למה שיש
בימינו(, דבר של מה בכך הוא, מילתא זוטרתא? וכי אפשר להשוות מדינה יהודית ריבונית
למחשבי הקץ ונביאי השקר כגון שבתאי צבי יש"ו, שאכן ניבאו שקר ולא הצליחו להחזיר
אפילו חלק זעיר מהעם לא"י, ובודאי שלא הקימו בה בית ריבוני? לא ולא! ומי שאינו מבין
שמה שראינו בימינו הם נסי ה' ונפלאותיו הגדולים, ומכנה אותם מעשה שטן וסט"א, טוב
סופו מלידתו, שהרי כופר הוא באותות ובמופתי הקב"ה. אחרי שאמרו חז"ל )חולין ז "אין
אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה", איך יעלה על דעתנו שהקמת
 מדינה וקיבוץ גלויות של מיליונים, מעשה שטן הוא, רח"ל?

 

ואם ישאל השואל, כמו ששואלים רבים וטובים: איך נוכל לומר שהאירועים שאירעו בימינו,
והקמת מדינה יהודית, יד ה' הם, כאשר אלה שהקימו את המדינה רשעים וכופרים היו?
התשובה היא, שאכן רשעים היו, פורקי עול ורובם מומרים להכעיס, שנוסדו יחד על ה' ועל
תורתו בנסיון לנתק את מוסרותיהם, את עול מלכות שמים, ולעולם ישלמו על פשעיהם
הזדוניים, ובמיוחד על רציחת נשמותיהם של רבבות )ויותר( יהודים תמימים שעלו ארצה
ותורתם בידם; יהודים שניצחו את הגוים בגלות ונוצחו על ידי יהודים רשעים, ואוי לאותם
"אוהבי חנם" שמנסים לחפות על רשעים אלה ועל מעשיהם. ולמרות כל זה, ואע"פ כן, אין לזה
כל קשר להקמת המדינה, שהיא אכן יד ה', על פי כל כללי קידוש השם שכתבנו לעיל,
שהקב"ה ניכר ומומלך כמלך מלכי המלכים רק על פי הופעת גבורתו וכחו בעולם; ושהגוים
מודדים את כחו ואת גבורתו על פי כחו או שפלותו של עמו, עם ישראל; ושלמרות שלא יהיו
 ישראל זכאים לגאולה וישועה, מ"מ הקב"ה מצילם כדי לקדש את שמו.