נגד מרזל הכל מותר
כשמדובר בנאמני הרב כהנא הכל מותר, לכלוא אותם ללא משפט, לגחך אותם ללא טיעון, לסתום להם את הפה, ולהאשים אותם בכל עוולה וכישלון. תגובה לרב חיים נבון
לכתוב בציניות זה סגנון, ללגלג וללעוג זו מידה מגונה. אינני מכיר באופן אישי את הרב חיים נבון, ואני מיצר על כך. אין ספק שמדובר בתלמיד חכם נדיר, בעל ידע רחב ומעמיק במקצועות התורה ובתרבות הכללית. ספרו 'הגדר הטובה', הוא יצירת מופת, מבחינות רבות. קריאת מאמריו הם תמיד אתגר, למי שמסכים אתו ולמי שלא כל כך.דווקא מפני זה, התאכזבתי כל כך מהמאמר העוקצני, ששלח חצי לעג מרים, לברוך מרזל ולרב שלום דב וולפא. הרמה הירודה של כינויים, מתאימה יותר לקטטת ילדים נוסח כיתה ב'. הלגלגנות, המהולה בהתנשאות, המזכירה טוקבק עלוב ועלום שם, לא מכבדת אדם שנוהג לנמק את טיעוניו ברמה ראויה ומשכנעת.
אך נראה שמול ברוך מרזל הכל מותר. יש כאן בחינה מסוימת של 'שנאה המקלקלת את השורה', זו הסוחפת אליה גם איש שקול וענייני כמו הרב נבון. אין ספק שתנועות פוליטיות קיקיוניות כמו 'מימד', לא היו זוכות אצלו ליחס דומה. לא עולה על הדעת שבעיתון "נקודה" (המקור בו פורסם המאמר), היו נותנים במה להשתלחות אישית לגלגנית ברב עמיטל, אפילו לא בעמי איילון. אך בעניינו של מרזל הסחף עשה את שלו. כשמדובר בנאמני הרב כהנא הכל מותר, לכלוא אותם ללא משפט, לגחך אותם ללא טיעון, לסתום להם את הפה, ולהאשים אותם בכל עוולה וכישלון.
כשלעצמי אני משוכנע שהסגנון הזה הוא סוג של מעידה, אני בוחר להשיב לטענה המרכזית באופן ענייני. ברוך מרזל כמו הרב וולפא מייצגים קו אידיאולוגי אחר, זר ומנוכר לרב נבון ולאחרים. אך אין להתכחש שלא מדובר באנשים ריקים, שפרצו לתודעה הציבורית, יש מאין. מרזל שהוא גם ידידי האישי, הוא איש רב פעלים. אומץ הלב והתושיה שלו, הצילו רבים מחבריו במלחמת לבנון הראשונה, כשהסתער לבדו על חוליית קומנדו סורית וחיסל אותה, (האלוף במיל' דורון רובין יכול להעיד על כך).
הוא היה מראשוני המתיישבים ביש"ע, ממקימי עפרה, מצפה יריחו, קדומים, גרעין אלון מורה ועוד. ממובילי המאבק למען ישובי חבל סיני. מחזיק בפועל עמותות חסד. יוזם ומנהל תלמוד תורה בחברון, וכולל במערת המכפלה. בזמן שחבריו למאבקים, עושים לביתם, בבתים מפוארים ברחבי יש"ע, הוא עצמו מתגורר בדלות אישית, בקראוון בתל רומיידה. המוני האורחים הפוקדים את ביתו, מתוודעים לשני דברים, למאור פנים והכנסת אורחים כמנהג חברון, ולסימני הקליעים הרבים שפגעו את ביתו במשך עשרים שנה של חיים תחת אש.
הריצה של מרזל לכנסת איננה פרסונלית כלל ועיקר. האיש מעולם לא חיפש את טובתו או את קידומו האישי. הוא מייצג דרך הנהגה אלטרנטיבית ביחסנו להתמודדות קיומיות, כאלו שנוהגים לטאטא תחת השולחן. כמו הרב כהנא הי"ד שנדרס בשם הדמוקרטיה המתגוננת כביכול, הוא מבקש להעלות על סדר היום את בעיית האויב הערבי, הפנימי והחיצוני. את זקיפות הקומה השחוחה שלנו ועוד.
אם הייתי מצביע על פי סיכויי הצלחה ולא על פי מצפון ודרך, הייתי בוחר ב'מפלגה משפיעה', זה מה שטוען פייגלין כבר חמש עשרה שנה, ולרב נבון אין כאן כל חידוש. מעטים זוכרים שהרב כהנא התמודד לכנסת ארבע פעמים, בשלוש פעמים הראשונות הוא נכשל. את הכישלון האחרון בבחירות של 1981 אני זוכר כצריבה עמוקה. עבדנו ללא לאות, וכשהבוחר אמר את דברו גילינו שאין לרב כהנא יותר מ-5,700 תומכים.
אך באופן מפתיע בבחירות של שנת 1984 הוא זכה לשבת בכנסת, כשקולות המצביעים נתנו לו כמעט שני מנדטים. החשיפה הציבורית שהוא זכה לה בכנסת הביאה לו תמיכה אדירה, ולקראת הבחירות של שנת 1988, בסקרים נבאו לו כעשרה מנדטים. עד שבאה הדמקטטורה וחסמה את דרכו.
מרזל והרב וולפא ותומכיהם אינם נכס של המפד"ל, והטיעון של 'מחסלי קולות', נובע מאותה גישה מתנשאת, שלרגע חשבנו, שעבר זמנה.
הכותב הוא ד"ר במחלקה ללימודי ארץ ישראל בבר אילן, ממקימי ישיבת "הרעיון היהודי".
