נסיונות וקשיים לא נולדו היום, ומאז ומעולם זה לא מחייב שאדם שלומד תורה בהכרח מקיים אותה על כל פרטיה ודקדוקיה. להגיד שזה בסדר ושזה שלם? בכלל לא.... אבל תרתי דסתרי זה אולי ברמה הפשוטה של "ללמוד לשמור ולעשות" אבל לא בהכרח.

שכל ציבור מישראל יש בו חוטאים בעריות

ובזמנו לא היו חילונים, מי שהיה חוטא, היה ממשיך לקיים מצוות

כך שטכנית זה לא סותר

רוחנית זה ודאי לא סותר, מי שאוכל שום, צריך לאכול עוד יותר שום?

לפחות שיקיים את שאר המצוות

הסתירה היחידה היא שהוא לא עקבי, ואפשר לתמוה עליו איך הוא לא מתבייש לשמור נגיעה אם הוא יודע שהוא יישרף על זה.

אבל עדיף לא להיות עקבי מאשר לזרוק הכל

את רץ לעניין השריפה?

זו הסיבה הראשונה שעולה לך לראש למה לא לשמור נגיעה?

הוא לא יישרף?

אין אש? היא נעלמה בתוך האהבה שלכם?

זה שאת לא מתמקדת בה לא מכבה אותה, את יודעת?

ואני נוהג לעודד את החברים שלי

שלא נורא לעשות עבירות, מקסימום יש גהינם, ונצא נקיים

כי הקב"ה אוהב אותנו, והוא ידאג לנו שבסוף יהיה בסדר

למה זה הטיעון הראשון?

קצת מדכא, לא?

מי ביקש ממנו להישרף?

שיפסיק לעשות שטויות, והוא לא ישרף, לא?

ומי ששקוע בחטא, לא עושים לו פוצי מוצי, מכים על קודקדו בתותחים כבדים

אגב, גם בשעת נסיון, לא אומרים ליצר הרע, "אבל אני אוהב את ה', ולא מתאים לי, וכו'"

צריך לדבר איתו חריף!

אותי מדכא לעשות מצוות, ולהימנע מעבירות, כדי לא להישרף.

  יש סיבות יותר נחמדות,  (ולדעתי גם יותר יעילות).

וכל שניה שאתה מועד את חוטף כויה - אני מסכים

אבל מי שמחליט "לא לשמור נגיעה" זה לא מעידות קטנות בחיים, זה לחיות כמומר לדבר אחד

אני לא רואה מנוס מלומר לו את האמת כמו שהיא, 

וזה לא מדכא, לא בעיה להחליט להפסיק, ואין סיבה להיות בדיכאון

(אולי גם)

אבל בעיקר בגלל שזו לא סיבה נחמדה לנהל על פיה את החיים שלך.

כעקרון אנחנו מקיימים מצוות כי זה כיף מאוד , משמח מאוד וכי אנחנו רוצים לעשות מה שד' רוצה 

אבל לא כל המנעות מעבירה יש חשק לקיים בכל רגע נתון

לא תמיד אתה באורות , לא תמיד יש לך כוח להתמודד

אז אופציה א' - עכשיו אין לי חשק אז לא

אופציה ב' - אין לי חשק אבל גם להשרף אין לי חשק אז זהו מה לעשות

אבל אני התלוננתי למה זה זו הסיבה הראשונה.

אבל כי אנחנו יודעים או מאמינים שזה נכון

אם אתה נהנה לקיים מצוות יש לך סיכוי רב 

(אין לי כ"כ כח להקליד).

הובא בספר 'חסד לאברהם' לחתן הח"ח זצ"ל במאמר 'צרי היגון':

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38674&st=&pgnum=89

לא יודע. לא מצליח להבין את זה.

היה חרדי

והחפץ חיים

אז אני לא מבין איך את לא...

ודוקא הגישה של להדגיש את העונש לא נפוצה אצל החרדים בימינו, כי זה לא מתאים לדור שלנו

אבל למחוק את זה לגמרי, זה לא נכון!

התורה ציותה לנו להזכיר את זה פעמיים ביום בק"ש "ואבדתם מהרה"

כשיש עבירה מולך, לא מדברים עם היצר בטובות

נכון שבחיים הרגילים לא מכוונים את החיים לפי גהינם, אבל יצר צריך תקיפות

ואדם ששקוע בחטא צריך לנער אותו!

מדובר על עונש בעוה"ז כמדומני.

מה ההבדל?

מי שלא טוב לו לחשוב על עונש, לא יעזור לו גם שידברו איתו על העולם הזה, שלא יהיה אוכל וימות ברעב, 

זה לא זה עליז, אתה יודע?

יש יותר אפשרות להתמודד עם זה, אתה יודע מה זה לפחות.

ולדעתי זה גם ישפיע יותר כי זה יותר קרוב אלינו.

אך אסור לעולם לזנוח את הקומה הזאת של יראת העונש כפשוטה.

כך גם כתב הרב קוק.

למה קפצת מהדברים שלי?

מתי לאחרונה הזכרתי את גהינם\יראת העונש\כף הקלע וכו'

זה ממש ממש לא גישה שלי

וגם לי היא עושה רע!

אני רואה סביבי חרדים שלא חיים כך, וזה ממש לא הגישה שלהם

ותאמיני לי שהם דוסים יותר ממני!

(ובמפורש דיברת עלי, אל תכחישי)

אני יודע שאתם לא באותה השקפה

אבל אולי בזה תסכימו

מה קרה כאן?

טוב, זה היה אני!

בספר מידות הראי"ה (כ' יראה פיסקה ז):

לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו אע"פ שרק תחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח, וצריך הוא רק שם לקחת מקומו, אבל שמרים הללו מאמצים הם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו.

הננו מתדמים לשכלל היצירה, הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם, עם כל מה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם, ומחשבות וציורים הללו שמיסוד יראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם, ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אור האצילות שבנשמה, מיישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני ראוי להיות ליסוד נכון בבנין החברה היותר מאושרה.

לא זו המוטיבציה העיקרית.

עיין באיגרת שע"ח שמובאת כהקדמה לאורות התשובה.

זה נכון שבוודאי שיש מקום גם לקומה הזאת בבנין הנפש.

אבל יש כיום לא-מעט שזה לא מה שיחזיר אותם בתשובה, אלא יותר ההסברה הערכית, החיובית, וגם השחתת הנפש שקורית בפועל.

וזה לא בא מ"קטנות" אלא להיפך.

ואכן, לא פעם זה הבדל מהסברה המקובלת כ"חרדית" אע"פ שכמו שכתב מופים, גם שם הבינו שזה לא לגמרי יעבוד היום.

בוודאי שעבודת ה' מלאה טוב - והסטיה ממנה היא רעה, בזה ובבא. ומה שבבא, הוא ביטוי של מה שבתוך הנפש גם כעת. מה להדגיש ולמי, זה משתנה עפ"י הדור והמצב.

ומה שקופצים להגיד ראשון - אומר משהו. גם מידות הראיה שציטטת, שם את הדבר ב"מקומו הנכון" כדי שיהווה יסוד בונה בבנין האדם הרוחני ולא יסוד "משתק" וכד'.

"ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט - לא יוכל לכווין שום דבר לאור תורת אמת" וכו' (שם).

שלא התכוונו לכך שזו תהא המוטיבציה העקרית

נגיעה" - זה לא איזו מידת חסידות.

זה דבר בסיסי מאד-מאד.

אם עובר במזיד - אז בוודאי שזה "סותר". איך אדם עושה בכוונה נגד רצון ה', ולומד ע"מ לקיים ומתפלל אליו. וגם לא במזיד - בוודאי שהמעשה סותר במהות. ובוודאי שצריך להתאמץ לא להיות במצב של "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי"..

אבל בכיוון שהשאלה נשאלה, כלומר - אם הוא צריך להפסיק ללמד, להתפלל וכו', זה משהו אחר.  הרי כתוב: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב לאכול לחם" - דורשים: לא יבוזו לפושעי ישראל שבאים "לגנוב" מצוות.  ובוודאי אם אדם נכשל ויודע שזה לא בסדר - אז צריך להרהר בתשובה לפני הלימוד, ולהתפלל ולקוות לה' שהמאור שבתורה, והתפילה, יחזירוהו למוטב. 

והכי טוב זה להחליט חזק לחוס על נפשו - להיזהר מזה. ומלבד מה שתורתו ותפילתו תהיינה בטהרה - הרי שאחרי שיזכה להתחתן, יודה על כל רגע שנזהר.

בעריות שלהם - למשל אשת איש.

הוא נהרג עליה כמפורש ברמב"ם פ"ט ממלכים.

אם הוא "לומד תורה" הוא לא אמור לקיים מה שהיא מצווה?

אם הוא "מתפלל" לה', הוא לא אמור לקיים את המצוות שה' ציווה אותנו?

אז אולי הוא לא באמת לומד ומתפלל..........

או שיש לו פיצול אישיות.

רע להחריד.

תשאל על:

לשון הרע. ואכמ"ל.

"ואהבת לרעך כמוך". (ואין פירושו להגיד כמה שהשני נחמד וכמה שמאירה בו סגולת ישראל ובלה בלה בלה, אלא שתהיה מוכן באמת לעשות עבורו מה שאתה מוכן לעשות עבור עצמך. השלכות מעשיות כבדות ביותר. רק בתור דוג'-מישהו כאן מכיר מישהי שכמו רבקה, היתה מציעה את שירותיה להשקות סיעת גמלים של אדם זר שמגיע, בלי שתהיה לה סבה מיוחדת לעזור לו?)

אני כותב את הדברים האלה, לשתי מטרות-האחת כדי להעיר את תשומת לב הציבור למצוות החשובות האלה.

השנייה-כדי להבהיר שלכולנו יש בעיות בעבודת ה' שאנחנו צריכים לעבוד עליהם.

זו לא סבה להמנע מלהוכיח מי שלא עושה מה שהוא צריך לעשות.

אבל זה סבה להשאר שפלים בעינינו, ושלא נגיע לידי גסות הרוח, כי אנחנו מושלמים ואחרים לא.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.