נסיונות וקשיים לא נולדו היום, ומאז ומעולם זה לא מחייב שאדם שלומד תורה בהכרח מקיים אותה על כל פרטיה ודקדוקיה. להגיד שזה בסדר ושזה שלם? בכלל לא.... אבל תרתי דסתרי זה אולי ברמה הפשוטה של "ללמוד לשמור ולעשות" אבל לא בהכרח.

שכל ציבור מישראל יש בו חוטאים בעריות

ובזמנו לא היו חילונים, מי שהיה חוטא, היה ממשיך לקיים מצוות

כך שטכנית זה לא סותר

רוחנית זה ודאי לא סותר, מי שאוכל שום, צריך לאכול עוד יותר שום?

לפחות שיקיים את שאר המצוות

הסתירה היחידה היא שהוא לא עקבי, ואפשר לתמוה עליו איך הוא לא מתבייש לשמור נגיעה אם הוא יודע שהוא יישרף על זה.

אבל עדיף לא להיות עקבי מאשר לזרוק הכל

את רץ לעניין השריפה?

זו הסיבה הראשונה שעולה לך לראש למה לא לשמור נגיעה?

הוא לא יישרף?

אין אש? היא נעלמה בתוך האהבה שלכם?

זה שאת לא מתמקדת בה לא מכבה אותה, את יודעת?

ואני נוהג לעודד את החברים שלי

שלא נורא לעשות עבירות, מקסימום יש גהינם, ונצא נקיים

כי הקב"ה אוהב אותנו, והוא ידאג לנו שבסוף יהיה בסדר

למה זה הטיעון הראשון?

קצת מדכא, לא?

מי ביקש ממנו להישרף?

שיפסיק לעשות שטויות, והוא לא ישרף, לא?

ומי ששקוע בחטא, לא עושים לו פוצי מוצי, מכים על קודקדו בתותחים כבדים

אגב, גם בשעת נסיון, לא אומרים ליצר הרע, "אבל אני אוהב את ה', ולא מתאים לי, וכו'"

צריך לדבר איתו חריף!

אותי מדכא לעשות מצוות, ולהימנע מעבירות, כדי לא להישרף.

  יש סיבות יותר נחמדות,  (ולדעתי גם יותר יעילות).

וכל שניה שאתה מועד את חוטף כויה - אני מסכים

אבל מי שמחליט "לא לשמור נגיעה" זה לא מעידות קטנות בחיים, זה לחיות כמומר לדבר אחד

אני לא רואה מנוס מלומר לו את האמת כמו שהיא, 

וזה לא מדכא, לא בעיה להחליט להפסיק, ואין סיבה להיות בדיכאון

(אולי גם)

אבל בעיקר בגלל שזו לא סיבה נחמדה לנהל על פיה את החיים שלך.

כעקרון אנחנו מקיימים מצוות כי זה כיף מאוד , משמח מאוד וכי אנחנו רוצים לעשות מה שד' רוצה 

אבל לא כל המנעות מעבירה יש חשק לקיים בכל רגע נתון

לא תמיד אתה באורות , לא תמיד יש לך כוח להתמודד

אז אופציה א' - עכשיו אין לי חשק אז לא

אופציה ב' - אין לי חשק אבל גם להשרף אין לי חשק אז זהו מה לעשות

אבל אני התלוננתי למה זה זו הסיבה הראשונה.

אבל כי אנחנו יודעים או מאמינים שזה נכון

אם אתה נהנה לקיים מצוות יש לך סיכוי רב 

(אין לי כ"כ כח להקליד).

הובא בספר 'חסד לאברהם' לחתן הח"ח זצ"ל במאמר 'צרי היגון':

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38674&st=&pgnum=89

לא יודע. לא מצליח להבין את זה.

היה חרדי

והחפץ חיים

אז אני לא מבין איך את לא...

ודוקא הגישה של להדגיש את העונש לא נפוצה אצל החרדים בימינו, כי זה לא מתאים לדור שלנו

אבל למחוק את זה לגמרי, זה לא נכון!

התורה ציותה לנו להזכיר את זה פעמיים ביום בק"ש "ואבדתם מהרה"

כשיש עבירה מולך, לא מדברים עם היצר בטובות

נכון שבחיים הרגילים לא מכוונים את החיים לפי גהינם, אבל יצר צריך תקיפות

ואדם ששקוע בחטא צריך לנער אותו!

מדובר על עונש בעוה"ז כמדומני.

מה ההבדל?

מי שלא טוב לו לחשוב על עונש, לא יעזור לו גם שידברו איתו על העולם הזה, שלא יהיה אוכל וימות ברעב, 

זה לא זה עליז, אתה יודע?

יש יותר אפשרות להתמודד עם זה, אתה יודע מה זה לפחות.

ולדעתי זה גם ישפיע יותר כי זה יותר קרוב אלינו.

אך אסור לעולם לזנוח את הקומה הזאת של יראת העונש כפשוטה.

כך גם כתב הרב קוק.

למה קפצת מהדברים שלי?

מתי לאחרונה הזכרתי את גהינם\יראת העונש\כף הקלע וכו'

זה ממש ממש לא גישה שלי

וגם לי היא עושה רע!

אני רואה סביבי חרדים שלא חיים כך, וזה ממש לא הגישה שלהם

ותאמיני לי שהם דוסים יותר ממני!

(ובמפורש דיברת עלי, אל תכחישי)

אני יודע שאתם לא באותה השקפה

אבל אולי בזה תסכימו

מה קרה כאן?

טוב, זה היה אני!

בספר מידות הראי"ה (כ' יראה פיסקה ז):

לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו אע"פ שרק תחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח, וצריך הוא רק שם לקחת מקומו, אבל שמרים הללו מאמצים הם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו.

הננו מתדמים לשכלל היצירה, הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם, עם כל מה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם, ומחשבות וציורים הללו שמיסוד יראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם, ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אור האצילות שבנשמה, מיישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני ראוי להיות ליסוד נכון בבנין החברה היותר מאושרה.

לא זו המוטיבציה העיקרית.

עיין באיגרת שע"ח שמובאת כהקדמה לאורות התשובה.

זה נכון שבוודאי שיש מקום גם לקומה הזאת בבנין הנפש.

אבל יש כיום לא-מעט שזה לא מה שיחזיר אותם בתשובה, אלא יותר ההסברה הערכית, החיובית, וגם השחתת הנפש שקורית בפועל.

וזה לא בא מ"קטנות" אלא להיפך.

ואכן, לא פעם זה הבדל מהסברה המקובלת כ"חרדית" אע"פ שכמו שכתב מופים, גם שם הבינו שזה לא לגמרי יעבוד היום.

בוודאי שעבודת ה' מלאה טוב - והסטיה ממנה היא רעה, בזה ובבא. ומה שבבא, הוא ביטוי של מה שבתוך הנפש גם כעת. מה להדגיש ולמי, זה משתנה עפ"י הדור והמצב.

ומה שקופצים להגיד ראשון - אומר משהו. גם מידות הראיה שציטטת, שם את הדבר ב"מקומו הנכון" כדי שיהווה יסוד בונה בבנין האדם הרוחני ולא יסוד "משתק" וכד'.

"ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט - לא יוכל לכווין שום דבר לאור תורת אמת" וכו' (שם).

שלא התכוונו לכך שזו תהא המוטיבציה העקרית

נגיעה" - זה לא איזו מידת חסידות.

זה דבר בסיסי מאד-מאד.

אם עובר במזיד - אז בוודאי שזה "סותר". איך אדם עושה בכוונה נגד רצון ה', ולומד ע"מ לקיים ומתפלל אליו. וגם לא במזיד - בוודאי שהמעשה סותר במהות. ובוודאי שצריך להתאמץ לא להיות במצב של "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי"..

אבל בכיוון שהשאלה נשאלה, כלומר - אם הוא צריך להפסיק ללמד, להתפלל וכו', זה משהו אחר.  הרי כתוב: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב לאכול לחם" - דורשים: לא יבוזו לפושעי ישראל שבאים "לגנוב" מצוות.  ובוודאי אם אדם נכשל ויודע שזה לא בסדר - אז צריך להרהר בתשובה לפני הלימוד, ולהתפלל ולקוות לה' שהמאור שבתורה, והתפילה, יחזירוהו למוטב. 

והכי טוב זה להחליט חזק לחוס על נפשו - להיזהר מזה. ומלבד מה שתורתו ותפילתו תהיינה בטהרה - הרי שאחרי שיזכה להתחתן, יודה על כל רגע שנזהר.

בעריות שלהם - למשל אשת איש.

הוא נהרג עליה כמפורש ברמב"ם פ"ט ממלכים.

אם הוא "לומד תורה" הוא לא אמור לקיים מה שהיא מצווה?

אם הוא "מתפלל" לה', הוא לא אמור לקיים את המצוות שה' ציווה אותנו?

אז אולי הוא לא באמת לומד ומתפלל..........

או שיש לו פיצול אישיות.

רע להחריד.

תשאל על:

לשון הרע. ואכמ"ל.

"ואהבת לרעך כמוך". (ואין פירושו להגיד כמה שהשני נחמד וכמה שמאירה בו סגולת ישראל ובלה בלה בלה, אלא שתהיה מוכן באמת לעשות עבורו מה שאתה מוכן לעשות עבור עצמך. השלכות מעשיות כבדות ביותר. רק בתור דוג'-מישהו כאן מכיר מישהי שכמו רבקה, היתה מציעה את שירותיה להשקות סיעת גמלים של אדם זר שמגיע, בלי שתהיה לה סבה מיוחדת לעזור לו?)

אני כותב את הדברים האלה, לשתי מטרות-האחת כדי להעיר את תשומת לב הציבור למצוות החשובות האלה.

השנייה-כדי להבהיר שלכולנו יש בעיות בעבודת ה' שאנחנו צריכים לעבוד עליהם.

זו לא סבה להמנע מלהוכיח מי שלא עושה מה שהוא צריך לעשות.

אבל זה סבה להשאר שפלים בעינינו, ושלא נגיע לידי גסות הרוח, כי אנחנו מושלמים ואחרים לא.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

לכל מיני שטויות מצחיקות

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.