מריבהשמלה חדשה

יש סיכום בינינו על חלוקת תקציב, שיש לה סכום (מאד גדול) שהיא מחליטה מה לעשות בו, כדי למנוע חיכוכים בנושאי כספים. ויש סכום שאני מחליט עליו

היא ביקשה ממני לקנות לה שמלה לחג, מהסכום שאני מחליט עליו, כי היא לא רואה איך היא תעמוד בזה. (בדרך כלל היא קנתה מתנה לחג מהסכום שהיא מחליטה עליו)

הרגשות שלה – מבחינתה אני לא עוזר בבית מספיק, לא משקיע בה מספיק, אני בעצם אמור לפצות אותה על זה, אז לפחות תחזיר לי במינימום שאתה חייב לי

הרגשות שלי – מבחינתי נחמד לי לתת לך, אני דוקא חשבתי לעשות את זה, אבל אני לא רוצה שתיקחי ממני, אני רוצה להעניק לך, ולא שזה ינתן מתוך תחושה של "אם לא תיתן לי אני אכעס"

יש סתירה בינינו? האמת שלא כל כך...

אבל מה שקרה זה שאמרתי לה שנראה, ואני לא רוצה להתחייב. והיא כעסה שאני לא מתחייב על דבר מינימאלי כזה. וזה נשאר כך

היום בבוקר היא אמרה שהיא רוצה ללכת איתי לקנות שמלה במקום מסוים, אמרתי לה שאם כבר אני רוצה ללכת למקום אחר, כי זה יהיה בשבילי טיול, ואם היא רוצה ללכת לשם אני מוכן להסיע אותה (אין לה רישיון) אז היא אמרה שלא טוב לה כי זה רחוק מדי, ולא נספיק לחזור עד שהילדים יגיעו מהקייטנות והיא לא רוצה

אז היא ניסתה להשיג בייביסיטר, ושידרה עצבים.

וכששאלתי אותה למה היא כועסת, היא אמרה שאני מכריח אותה ללכת אפילו שהיא לא רוצה. אז אמרתי שאני לא מכריח, אני רק אומר שאני רוצה ללכת איתה לטיול, ואם היא לא רוצה – אז לא, אני לא אסיע אותה, וזהו, רק שחבל.

אז היא החליטה שהיא לא הולכת עכשיו, ונראה אחר כך, אבל אתה תשלם לי? אז חזרתי ואמרתי שאני לא מתחייב.

ואז היא כעסה נורא שוב על זה שאני לא מוכן להתחייב על משהו מינמאלי שכזה. והלכה במוניות למקום שהיא רצתה, והיא אומרת שהיא תקנה את זה מהכסף שהיא מחליטה עליו

יש לי הסטוריה אתה של נסיונות סחיטה, שהיא מנסה להשיג את מה שהיא רוצה בכוח, ולא מאפשרת לי מרחב, יצא לי המיץ! למה שאני אפרגן לה שמלה? על מה? כי היא מעצבנת? זה יעזור משהו בכלל? זה יעשה שלום בינינו, או שסתם היא תרגיש שהיא צריכה לעשות שרירים ואז היא מקבלת מה שהיא רוצה?

כל ההתנהלות שלנו בבית היא שהיא מתעצבנת, ואני מנסה לחפש שלום. אבל זה כמו השלום עם הפלסטינים, אי אפשר לעשות שלום עם מישהו שלא רוצה, ורק מחפש דרכים איך להכריח אותך.

היא לא כזאת רשעית, היא לא באה ממקום של להשתלט עלי, אלא ממקום של מצוקה, ששהורים שלה חינכו אותה שאם היא לא תדאג לעצמה, אף אחד לא ידאג לה, והיא חייבת לעשות מניפולציות כדי להשיג מה שהיא רוצה, כי אם היא לא תעשה את זה לא יהיה לה שום דבר

אבל זה לא עוזר לי להבין את זה. בסופו של דבר היא מכריחה אותי. נמאס לי מזה!

מצטער שאני מערב אתכם במריבות טפשיות

 

לא יודעתאל הר המוריה
אבל אולי היא פשוט רוצה להיות אישה? ושאתה תהיה גבר?
כי בעיקרון ככה אנחנו בנויים, שהגבר נותן מתנה לאישה את הבגדים, במיוחד לחג וזה משמח אותה ומחבר אותה אליך. ואולי בגלל שאצלכם לכל אחד יש את הכסף שלו, אז חסר לה הקטע הזה בזוגיות, ואני חושבת שהיא אפילו לא מודעת לזה, ומתנהגת ככה.
זה מה שנראה לעניות דעתי.
ו-בהצלחה לכם!! לא כיף לריב
בסדר אין בעיה אבל שלא תכריחשמלה חדשה

לא אכפת לי לתת לה. אכפת לי שהיא לוקחת לבד

אז תתן לה לפני שהיא תחשוב לקחתאל הר המוריה
לדעתי זאת הזדמנותאשה אהובה

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריוןחיוך

^^^ צורם מאוד מאוד צורת הדיבור על הכסף...אלירז

הכסף הוא שלכם - שלנו.. כזוג שהוא אחדותי!!!

 

והיא בהחלט צריכה ללמוד לבקש - 

באופן כללי, כל התקשורת כאן נשמעת לקויה.

^^^^^^^^^^אלי6

ייעוץ נישואין כללי ועמוק דחוף !!!!!!!!!!!!

חבל, חבל...ד.

שדבר שיכול להיות כ"כ יפה ומחבר, הופך ל"מריבה"..

 

לא היית צריך להגיד שאם כבר תלכו למקום אחר.. מה איכפת? הרי זה כדי לקנות לה. "טיול" תעשו פעם אחרת. חכמים אמרו שאדם צריך לקנות לאשתו לחג כדי  לשמחה.

 

כמעט בטוח שאם היית אומר לה מה שכתבת כאן בתור ההרגשה שלך, ולא "נראה"  - היא היתה שמחה. יופי, רוצה לתת לא בתור "התחיבות-מותנית" אלא כהענקה מהלב.

 

כדאי שתשוחחו ביניכם בנחת - ותשנו כיוון.

 

קח מה שהיה היום כמשל - תגיד לה שאתה מאד שמח לתת, לגרום לה להרגיש טוב - ורק לא רוצה שהיא תרגיש כאילו היא צריכה להשיג "בכח".

 

תגיד לה שכעיקרון, אתה שמח לעזור לה במה שצריך - אבל שזה יבוא ממקום של דיבור ישיר ולא מהרגשה כאילו אם היא לא תעשה "משהו מיוחד" זה לא יקרה.

ומצד שני - שתקבל בהבנה שלא תמיד אדם יכול לעשות מה שהשני מבקש, גם אם הוא מאד אוהב אותו.

 

ותחליטו שממש חבל שדברים צריכים להיות בדרך של הורדת ידיים. לנסות שמעכשיו כל אחד הולך לקראת השני, ככל האפשר, מתוך אמון שכך גם השני ינהג אליו.  ובאמת - תנסו ליישם.

אתה יכול להסביר מה שכתבת בסוף, שאתה חושב שזה בא מהרגל מסוים - ואתה רוצה לעזור לשנות את זה ע"י כך שהניסיון שלה איתך יראה שאפשר להשיג דברים בנועם ובישירות. אבל תשתדל להראות שזה באמת כך. לא "אם כבר - בואי ניסע למקום אחר"...  מה איכפת? היא הציעה, לך לקראתה..

ו"תמורת" זה שאתה משתדל ללכת לקראתה, היא תשתדל לומר דברים בלי לחץ, וישיר, וגם לקבל שלא תמיד "דעותיהם שוות" ואין מה להתעצבן.

 

תחליטו לפחות על "תקופת תרגול" - יכול להיות שאח"כ יהיה אחרת לגמרי.

 

נשמע שאתם טובים - אתה רוצה להעניק, היא רוצה שתיסע איתה.. זה לא קיים אוטומאטית, חבל שזה יישחק בגלל שטויות. אם תלכו נכון - הרצונות הללו יבנו אתכם. ולדעת לוותר על דברים קטנים בנדיבות; אל תדאג - האשה לא טיפשה היא תקלוט שזה לא מתוך כניעה לסחטנות אלא כהוקרה למאמצים לנהוג בלעדיה..

 

ואולי כצעד ראשון - אחרי שתגיד לה שבעצם חבל שלא הסכמת לנסוע איתה להיכן שרצתה, ותסביר שהכל בגלל שרצית שזה יהיה כנתינה מהלב ולא כ"חשש מלחץ", ואחרי שתדברו קצת על שינוי להבא, כדלעיל - תציע לה לקנות לה עוד משהו, ביחד ובשמחה.

 

צעד ראשון לקראת חג החירות ליציאה לחירות מהקטנות שמפריעה לפעמים לראות אור גדול. 

 

תצליחו.

אתם עדיין אחד מול אחד. מודדים ומשווים ומתקרבניםאלעד

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריוןחיוך

זוועת עולם איזה זוג נשוי אתם?אומץ ותקווה

אתה עושה לאשתך חשבונות על שמלה??? 

אתה צריך לקחת חובות כדי לקנות לה שמלות.

רוץ ליועץ נישואין אתה חייב לראות איך הגעת למצב כזה!

כגבר תפקידך להביא לה את כל צרכה וגם אם יש חשבונות נפרדים, אתה מחוייב לה "בכסות...ומחיה" 

 

הסיגנון לא יפהגוועלד
וזה גם לא נכוןtx,rxukyi

יש שניים בדינמיקה הזוגית. המצב הקיים נוצר ב"זכות" שניהם, ולכן אין טעם למצוא אשם ולהפיל עליו את הכל, זה פשוט לא אמיתי.

לה יש חלק במצב הלא טוב הזה, וגם לך יש חלק. מה החלק של כל אחד, או- יותר חשוב- מה כל אחד מכם יכול לעשות כדי לשנות אותו- זה דבר שייעוץ מאוד מאוד יעזור בו.

אפשר לפנות אלי באישי לגבי ייעוץ, ואני ממליצה מאוד על אהובה צוקרמן בתחום הזה.

חג שמח!

2 דברים:פאז
א. אני ממש מבינה שזה מוציא את החשק לתת..
ב. לכף זכות: יש הלכה שאומרת שהבעלצריך לקנות לאשתו לחג תכשיטים ובגדים.
ג. אני מניחה שהיא רוצה לדאוג כבר לכך שתהיה לה שמלה לחג,
ועם כל הרצון שלך להפתיע ועוד האי ודאות סתם מערערת אותה.
ד. במצב כמו שאתה מתאר חשוב לדאוג לאמון ביניכם.
מה מוציא את החשק לתת שאישה מבקשת שמלה???אומץ ותקווה

אם הוא בא להתייעץ הוא צריך עזרה ולהבין שהוא טועה.

היא לא ממש ביקשה נחמד.. תקראי שוב..אלירז
למה אישה צריכה אישור מבעלה לקנות שמלה????????????אין כמו אמא

יש ויזה/צ'קים/כספומט. מה זה פה איראן? צריך אישור

סתם נחמד שהבעל בא ורואה את השמלה שאני קונה כי אני רוצה שזה ימצא חן בעיניו, אם זה שמלה לארוע או שבת.

אבל אם האישה לא צריכה חוות דעת מהבעל אז אין סיבה שהיא צריכה אישור, אלא אם כן היא הולכת להוציא על שמלה 1000 שח , והיא עושה את זה חופשי כל היום, שזה כבר התמכרות

תגידי - קראת את כל השרשור?!אלירז

היא ביקשה שהבעל יקנה לה שמלה מהסכום שבחזקתו - כיון שיש להם חלוקת סכומים

והיא לא מצליחה להכניס את ההוצאה על השמלה בסכום שלה..

כבר כתבתי שאני חושבת שהחלוקה הזו לקויה מאוד ושנדרש פה ייעוץ זוגי בכל מה שקשור לתקשורת ולשותפות..

אבל זה מובן למה יצא לו החשק לקנות לה שמלה מהסכום שבחזקתו..

אף אחד לא רוצה שיכריחו אותו לתת משלו במיניפולציות.

מה זה שלו???? אין שלו. יש חשבון משותף.אין כמו אמא

ואם אין חשבון משותף. אישה צריכה לקבל תקציב פי כמה וכמה מהבעל.

אישה צריכה לקנות לעצמה הרבה יותר מהבעל.

ומי החליט על התקציב? הוא החליט כמה היא מקבלת? אז כנראה שזה לא מספיק התקציב אם היא מידי פעם צריכה לבקש עוד?

אפילו בבנק יש אפשרות למינוס. אז הבעל עושה טובה שהוא נותן לה מינוס??

לכן אמרתי שיש אשראי, פשוט מעבירים, אח"כ הבעל רואה ואם לא נראה לו אז הבעיה שלו

יקירתי - אנחנו מסכימות לשם שינוי..אלירז

נראה לי אפשר לפתוח מועדון למי שסובלת מבחילות כל ההיריוןחיוך

לגבי האשראי.אין כמו אמא

אם מתנהל אצל זוג אופציה כזאת שנותנים לאישה תקציב כאילו היא כלב שזורקים לו עצם, ואם העצם נגמר אז עושים טובה שנותנים עוד עצם.

אז עניין האשראי גם יכול להיות בהחלט קיים, בשביל מה להתחנן?למי שאטום ולא מבין את אישתו, פשוט מגהצים.

וואלה בזה את צודקתאנונימית23


את יוצאת מנקודת הנחה שזה המצב ולא ההפךender13

אולי הסכום של האישה הוא הגדול והגבר מסתפק במעט?

אז אם האישה עוברת את מה שהיא ובעלה סיכמו אז?

שפשוט תרמה? "תגהץ" - פרוש תיקח בכוח ונגד ההסכמה ביניהם?

 

הסכום שלה הוא פי 7 משלישמלה חדשה

והיא לא יכולה לגהץ. לאחר גיליתי שהיא עושה בדיוק את זה, הפרדנו את החשבונות בבנק. חבל שהגענו לזה, אבל לא היה ברירה

גבר מיותר להצטדקהרועה
עבר עריכה על ידי הרועה בתאריך ח' בניסן תשע"ד 17:16
יש קרבות אבודים, תשלים עם זה שיש כאן ניקיות שלא משנה מה המצב יצדיקו את אישתך ועם טיעונים טיפשיים.
מילא להצדיק ניקיות. זה נשאר רק במחשב.אין כמו אמא
אבל עם אשתו זה הקרב האמיתי. וחבל להשלים שזה קרבות אבודים. במלחמה תמיד יש חללים. ומה שבטוח שאתה ודאי סובל מכך. גם אתה הולך בדרך הקרבות בכך שחסמת לה את האשראי. אז תמשיך כמו שיש כמוני שמצדיקות את הבנות. יש גם גברים שמצדיקים גברים כמוך. העיקר לשלוט באישה שיהיה גם במלחמה וחס וחלילה שאתה תכנע לאישתך?? אני השולט פה בבית! ומי שרודף אחרי הכבוד והשליטה הם בורחים ממנו
אשמח אם תעני לענייןender13

את למעשה החלטת שהאישה היא המסכנה הראשית (למרות שאין ראיות לכך)

ושהיא צריכה, בניגוד להסכמה עם בעלה, לקחת כסף ברמיה.

האם את חוזרת בך מאמירה זו או לא? 

(נימוק יתקבל בשמחה)

תקרא את התגובה של מימיק. נראה לי שהיא קלעה לאמתאיזו נחמה
לא מסכימה איתך,אורית**

זה ממש תלוי בהתנהלות הכלכלית של כל זוג...

ובמצבם הכלכלי...

 

אפשר לשאול את הבעל גם על הוצאות לא גדולות, בלי שזה יתן תחושה של איראן, אלא להיפך. ברוח טובה ובשותפות.

 

אני לדוגמא ישאל את בעלי גם על פחות מבגד, כי אנחנו שותפים. וברור לי שאם יזדמן לי קניה כלשהיא בלי ששאלתי אותו - הוא רק ישמח איתי.

 

לא תמיד לשאול על כל דבר זה כבר שליטה של הבעל. כשאין מאבקי כוחות זה יכול להיות בפשטות ובטוב.

 

אני עונה לך - בלי קשר לשאר השרשור.

הגבתי לאין כמו אמא, סליחה על הטעות בשרשור..אורית**
דווקא שרשרת נכון...אמא!!
אבל כמו שאישתו התנהגה. זה לא נראה שהיאאין כמו אמא

מרוצה מכל ההתנהלות.

לכן זה נראה לי איראן.

סליחה, אפילו לעני שהיה מבקש ממני כסף לבגד הייתי נותנת בשמחה גם אם אין לי, אז איפה הוא? לאשתו הוא עושה פרצוף?

היה פעם זוג נחמדמושיקו

הבעל אמר שהוא קובע את כל הדברים הגדולים  - מי יהיה שר החוץ מי יהיה ראש הממשלה וכו' והאשה מנהלת את הדברים הקטנים של הבית.


ומאז עוד היום הם חיים שנים טובות ומאושרות

לדעתי לכתחילה לא צריך שתהיה חלוקה כספית כזוzmil

יש יועצים מיוחדים שמטפלים באנשים שמכורים לקניות.

כדאי שחלק מסוים מהמשכורת תסגרו בחיסכון לקנית דירה וכדומה

מפליא אותי שאנשים עדיין חיים ככהפרח-בר
האשה הקטנה בבית....הבעל קובע בלה בלה בלה עוד לא הבנתם שנשים כבר לא במקום הזה (או לפחות הרבה נשים) די צאו מהבועה הזו
פרח-בר אני מסכימה איתך,כל הגישה שנותנים לאישהאין כמו אמא

תקציב. מה זה היא עז שנותנים לה תקציב של עשב?

היא תיקח מה שהיא חושבת, שוב אני לא מדברת על התמכרות, אלא על אישה בסטנדרט וכולם יודעים מה זה סטנדרט.

 

עצם הרעיון שנותנים לה תקציב מרתיח אותי. כבוד הוד מלכותו נותן תקציב, והיא העיזה לחרוג, נכון שזה עצת היעוץ נשואים, אבל בכלל למה הגיעו ליועץ עם בעל קמצן שמתסכל על כל שקל שאישתו מוציאה.

 

אוףףףףףף. מעצבן אותי שיש נשים כאלו תמימות שמוכנות בכלל לכזה הסדר.

 אח"כ הן צריכות להתחנן על עוד שמלה לחג כי התקציב לא מספיק.

לא מעצבן אותך שלבעל יש תקציב?הרועה
מעצבן. כי כבר בשביל מה הוא צריך תקציב??אין כמו אמא

גבר לא קונה כמו אישה, אישה קונה חוץ מלעצמה גם לילדים. וזה גם הרבה קניוות מזדמנות, לא משהוא מתוכנן, אפילו גרבים וכו', לא תמיד דברים גדולים

וגם קניות של גבר זה לא אישה, הוא לא מסתובב כך סתם בקניון ורואה דברים, בדר"כ אם הוא למשל צריך מכנס/ סודר הוא הולך למטרה , קונה וחוזר, וזה לא כמו אישה שיכולה כל שבוע להסתובב ותוך כדי למצוא דברים. אישה תמיד צריכה נעל ליום חול/לשבת/נעל גבהוהה/נמוכה/סודר דק /עבה /חצאית קצרה /ארוכה וכו'... זה מורכב מהרבה פריטים וקניות לאורך כל השנה , לא כמו גבר שתחילת חורף סודר, לחג מכנס , חולצה, נעלים וכו

 

גבר צריך אשראי לקניות אוכל, שבדר"כ הגברים עושים את הקניות.

 

נקבל לצורך הדיון את החלוקה הזאתהרועה
ונחלק את התקציב ככה שלגבר יש מוקצב סכום בשביל להאכיל את המשפחה ולאישה כסף בשביל קניות לבגדים, לגיטימי שהבעל יכעס אם האישה רוצה על דעת עצמה ובלי הסכמתו להוציא כסף משותף שהוקצב לו בשביל לקנות אוכל?
חחחחחחחח. כן בדיוק כך. אהבתי את החלוקהאין כמו אמא

קצת פחות אוכל לילדים. העיקר אמא מאושרת... סתם....

אבל פחות אוכל לבעל זה כן אופציה...

 

לא באמת רלוונטי לדיון מה את עושההרועה
גם אם בהתנהלות שלך את לא מוציאה שקל ועל כל דבר שואלת את בעלך, בעיני הדעות שאת מציגה כוחניות לא מתחשבות ואין להם מקום בזוגיות.
אני מסכימה שכוחניות אין לה מקום בזוגיותאין כמו אמא

אבל יש עוד המון המון המון דברים שאין מקומם בזוגיות.

תגיד את זה גם לבעל שנותן תקציב לאישתו, זה גם סוג של כוחניות

הוא לא נותן תקציב לאישתוהרועה
חלוקת הכסף ותחומי האחריות בינהם היא אולי לא הרעיון הכי טוב (לא יודע מה היה לפני, יש מצב שזה מתאים להם) אבל זאת לא כוחניות.

לפעול על דעת עצמך נגד דעתו של בן הזוג ובניגוד לסיכום איתו בעניין שרלוונטי לשניהם זאת כוחניות, וזה לפני שהתייחסתי לחלוקת התקציב המעניינת שאת מציעה.
הרועה -אני מעריצה את האמביציות לדון מול "ראש בקיר"אלירז

רק חראם על הכוחות שלך.

הרי כבר קלטנו את העניין

מבחינת "אין כמו אמא" הגברים הם חיות דורסניות, חולי מין ונצלני נשים איומים!

זה לא משנה מה באמת נכתב בהודעת הפתיחה,

ולא משנה אם הגבנו ששני הצדדים צריכים לעשות צעד אחד כלפי השני - 

האישה תמיד האומללה, הצדיקה, המסכנה, המנוצלת - שמעולם לא תפגע באדם.

לגברים כמובן אין רגשות ואין נשמה.

 

לגישה הזו נוספת לקות בהבנת הנקרא - והוספת פרטים שלא סופרו (הגבר חסם לאישה את האשראי..?)

 

לא נראה לי שיש עם מה לדבר...

אלירז את שוב מתחילה? למה את פוגעת בי ככה ?אין כמו אמא

שוב את נדחפת בין תגובות שלי להרועה,ואת מפרשנת אותי.

 

אז אני מודיעה פה לפני כולם שאני מבקשת שתפסיקי לפגוע בי!!זה לשון הרע בפומבי!

 

לפגוע בי הכונה כמו שכתבת: אני "ראש בקיר" ויש לי בעיות "בהבנת הנקרא"

 

אני מבקשת שתגיבי ענינית בלי להכנס לתכונות שלי!

 

 

מתאפקת. מתאפקת. מתאפקת....ניל"ס

לא משנה, כל דבר שאגיד יהיה חריף מדי. הדבר היחיד שאגיב לך הוא שלא כדאי להיסחף ולהמשיך לריב פה. יש התגובות של אלירז ושאר האנשים שיודעים להסתכל על שני הצדדים בסיפור ולהגיב לעניין, וזה מספיק.

אין בעיה שיש כמה דעות. אבל לא לרדת לפסים אישייםאין כמו אמא
צודקת,רחלים

אני חושבת בנושא הזה ממש הפוך ממך, (למה צריך לחשוב שלאשה יש תקציב, אולי זה בכלל הפוך? אין צורך לצאת בהנחה שהגברים הם תמיד השולטים כי יש זוגות שהמצב הפוך) אבל עדיין מצדיקה אותך שההודעות של אלירז כלפייך לא נעימות כלל ויורדות לפסים אישיים שזה חבל.

חשוב להפנים ולא רק להגיד.ניל"ס

ועכשיו אני אגיד את זה ברור יותר: הירידה שלך לפסים אישיים כלפי אלירז לא נעימה לאף אחד פה. אני מבקשת שתפסיקי לתקוף אותה על כל תגובה שלה בצורה אישית ובכלל.

ואני מגיבה ככה כי אני רואה שאת לא מבינה, ולהגיד את זה ("אין בעיה שיש כמה דעות, אבל לא לרדת לפסים אישיים") זה הצעד הראשון, אבל עכשיו נשמח מאוד לראות שאת מצליחה להפנים.

תשובה לכל מי שהתפלאשמלה חדשה

היינו ביעוץ זוגי, בגלל המון מריבות על הכסף, וזה היה הרעיון שלו. וזה דוקא מוריד הרבה חיכוכים

לפני כמה שנים היה הייעוץ? אם לפני כמה שניםאין כמו אמא

יכול להיות שנולדו עוד ילדים, דברים משתנים. אולי התקציב אז לא מתאים להיום?

אז בייעוץ היא קיבלה את ההסדר הזה? או שבלית בררה כפו את זה עליה , כי זה נשמע שעדין זה מציק לה.

אם אתה יודע מה זה ייעוץ אז באמת אתה יודע שייעוץ שוב יפתור לך את הבעיה, כבר חצי פתרון בידך

ח-ב-ל להרוס את החג בגלל זה, לפעמים עדיף להיות חכם ולא צודק! למה להרוס לה את החג, גם ככה היא בטח טורחת ועובדת קשה עם כל הנקיונות

אם זה עוזר אז מצוין!!!מינימאוס2

לגבי מתנה לחג - בעיקרון מקובל שהבעל קונה לאשתו, כנראה  לכן היא מצפה שזה יגיע מהתקציב שלך

ו- להתנהג עם זה כמו מתנה לפנק אוהת והכול (אם כבר אז כבר)

מה נכון שהיא הוציאה את החשק אבל כדאי לנסות להתגבר על זה 

כל עוד אתה מחפש את הרומנטיקה ולהשאר עצמאיאלעד

ואילו היא מתנהלת בסגנון של "מה שלא אשיג בכח לא יגיע" זה עוד בסדר.

ברגע שלסגנונות התנהלות הללו מתלווה חוסר תקשורת- זה איום ונורא.

 

לכן כתבתי שעיקר העבודה שלכם צריכה להתמקד בשיח ביניכם

מכירה גם זוגעמית-טליה
שיש להם חשבונות נפרדים והם חילקו את ההוצאות של הבית בצורה הוגנת עפ"י גובה המשכורת של כל אחד..

וזה המלצה של יועץ נישואין שלדעתי הצילה אותם.
זו הדרך שלה...מימיק

לבקש ממך תשומת לב

אבל

בגלל שהיא לא יודעת איך לעשות את זה זה יוצא בצורה כזו

אתה כותב שכל חייה הוריה שלחו אותה "להסתדר לבד". היא התרגלה שלאף אחד לא אכפת ממנה ומהרגשות שלה.

התרגלה שחייבת להשיג הכל לבד, אבל בתור אישה נשואה היא כמובן מאוד מאוד רוצה לקבל מתנה קטנה, ומצד שני - היא לא יכולה רגשית לשחרר את המקום של "אני לבד", ולהיות נזקקת לתשומת לב שלך.

חינוך מעוות שאסור לה להזדקק.

זה ממש כואב לקרוא את זה.

הרי כל אדם חייב בחיים ללמוד לבקש עזרה, להיות חלש לפעמים.

היא לא יודעת לשחרר, וזה בטח מאוד קשה לה שם בפנים, עם הלבד שלה, שגם כשהיא מוקפת אנשים ואהבה היא נשארת לבדה, זה מקום מאוד קשה רגשית, ומאוד קר.

כשאתה שומר על מרחק אתה מוכיח לה שהיא באמת לבד, ואין לה על מי לסמוך.

וזה מאמת לה שוב את המציאות הלבדית שלה.

נשמע כמו מעגל קסמים.

 

אין לי תובנות,

רק לנסות להכיל יותר את הקושי

זה לא הכסף, זה הלב.

^^^דברים אמיתיים וחכמים!!פאז
אני חש שאלו דברי אמת - ואני מכיר מקרוב מצבים כאלו.ender13

השאלה היא מה לעשות?

אם הוא יכנע לגמרי זה כנראה לא יעזור (אולי, עם כוחות על אנושיים..)

לה בוודאי יהיה קשה לצאת מזה (אין חבוש מתיר עצמו...)

אני הולך עם הדרך של אלעד, לעבוד על שיחות ותקשורת ומשם לבנות לאט לאט את האמון שאבד..

 

עוד רעיון, אתה יכול לומר מראש מה אתה נותן לחג (לפני שהיא אומרת) ולא לזוז לכאן או לכאן.

ככה לסחיטה אין משמעות ואתה באמת נותן משהו.

לחג הקרוב תודיע לה שאתה קונה משהו אחר.

וזה באמת ממך, מהלב, ובלי קשר למה שאמרתם.

שיהיה בהצלחה. תתפלל על זה!יעל262626

מדהים עד כמה לכל זוג יש התמודדות אחרת.

אין לי משהו חכם להציע בתוכן, אבל בהחלט בהתנהלות עצמה-

הלוואי שהכל יתנהל מתוך אהבה ורוגע.

כסף זה רק כסף- מטבעות עגלגלים וחמקמקים. כעת בכף ידך, ובעוד דקה בכיסו של הזבן.

זוזים זזים.

המילים, לעומתן, נחקקות בעצם- האישה הרי נבראה מעצמו של האדם, כל רושם נחקק בה וקשה לה לשכוח.

כאשר תקנה לה שמלה או תכשיט- תקנה הרבה יותר- תקנה גם יחס וחיבה.

 יהי רצון שהקב"ה ישפיע עליכם מידו הרחבה, ללא גבול ומצרים:

פרנסה, אהבה, שיח, צדקה לאחרים.

שיהיה חג שמח וכשר!

יעל.

לא קראתי את כל התגובות אבל יש לי כמה תובנותבאה לעזוראחרונה

1.יש לי הרגשה לגבי הטיול שהיא פשוט תכננה משהו אחד בראש ואתה באת עם רעיון אחר וזה די הרס לה את התוכניות.

גם אני הייתי מתאכזבת. היא העריכה את הזמן של לקנות בגדים ולכן בחרה חנות מסויימת או איזור מסויים ולא טיול. היא רצתה לעשות קניות בנחת ולא במתח של"האם אני אספיק גם וגם". עד שיש לה הזדמנות ללכת לקנות בגדים ללא ילדים אז זה די ברור שהיא התאכזבה. ועוד צריך למצוא בייביסיטר.. די מבאס.

 

לגבי החשבונות הנפרדים,סיפור קצר. בתחילת הנישואים של הורי ( כן כן לפני הרבה שנים) אמא שלי לא הבינה איך הולך העניין עם הכרטיס אשראי וגיהצה כל הזמן עד למינוס מאוד גדול, וגם אחרי שהיא הבינה זה היה לה מאוד קשה לשלוט על ההוצאות שלה, אז הם עשו חשבונות נפרדים והמשכורת שלה נכנסה לשם ושלו לאחר. כמובן שתמיד היה בניהם דיבור ושיתוף אבל ככה כל אחד יכל לדעת כמה הוא מכניס וכמה אפשר להוציא. היא הפסיקה עם הכרטיס ועברה למזומן/ צ'קים.מ וכמובן עבדה ב 3 עבודות!!! כדי להחזיר את החוב. מאז יש להם את התקציב של המשכורת שלה. ואם במקרה חסר אז אבא משלים בשמחה את מה שחסר, אבל היא למדה לקח שאי אפשר לבזבז יותר ממה שיש.

יכול להיות שגם כאן זהו המקרה אז לא להאשים את הבעל שהוא לא נותן לה בקביעות מהכסף שיש אצלו בבנק( כדי להמנע ממנוסים בשתי החשבונות). 

אם האישה הייתה רואה שמלה ב 1500 ש"ח לחג גם הייתם קופצים על הבעל למה אתה לא מביא לה כסף לקנות?

יכול להיות שהם מרווחים יחד 5000 ש"ח ואין הרבה כסף לשמלה שעולה 400 ש"ח, אז ברור שהוא לא מוכן להתחייב . צריך לראות כמה עולה השמלה או להעריך לפני כן כמה הם מוכנים להוציא על השמלה.

 

אולי היית צריך להסביר בנחת שההוצאות החודש היו כך וכך ולכן יש לנו כך תקציב לשמלה לחג- כמובן שאתה צריך לקחת בחשבון שמחירי הבגדים נעים בין 100-250 ש"ח...

 

יכול להיות שכאן היא התעצבנה מהשילוב של חוסר היכולת שלה לקנות לעצמה בגדים לחג לזה שהכנסת את הטיול פתאום..

לפעמים לאט זה מהר ⌚נגמרו לי השמות

* נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם.

לפעמים לאט זה מהר.

ולפעמים מהר זה לאט.

ויש פעמים שהתנועה שלנו דווקא כלפי פנים, פנימה, היא הדרך היותר מהירה ובטוחה

מאשר תנועה רק קדימה.

ויש פעמים כאלה, שלאט לאט זה בעצם מהר מהר

ומהר מהר זה בעצם לאט לאט

ודווקא העצירה

או הקצב האיטי

או ההתבוננות

או העומק

או ההעמקה פנימה

או הכיוונון למעלה

הם הדרך הנכונה לנו ביותר.

ולא רק קדימה כל הזמן

ולא רק מהר ובריצה ובלי אוויר כל הזמן

כי לפעמים יש שם בלאט בעצם הכל

"ואני אתנהלה לאיטי" אמר יעקב אבינו לעשיו.

ודווקא שהות שם, בלאט הזה, יכולה להיות מפתח להרבה מאוד דברים.

ואולי השלווה בראש ובראשונה.

השלווה הפנימית.

לדעת מי אני, מה הערך שלי, מה המשמעות שלי

להקשיב גם לראש וגם ללב וגם לגוף.

להקשיב לקצב הפנימי שלנו שיכול להשתנות עם הזמן.

להקשיב לו כאשר הוא מבקש להאט.

לאט לאט

אל תדאגי יקרה

לאט זה בעצם מהר.

דווקא כך.

את תגיעי.

את תגיעי

תקשיבי לך

לקול הפנימי הזה שבך, קול הנשמה שבך, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות שבתוכך!

הוא יודע.

את יודעת.

ויש בו בלאט הזה כ"כ הרבה רוך

וחמלה

ועומקים

ודיוקים

וכיוונון

ונשימה

ולקחת אותו, את הלאט, לא אומר שהפסדת או שתפסידי במירוץ הזה שנקרא החיים

כי מי בעצם החליט שהם חייבים להיקרא ולהיות דווקא מירוץ?

אולי מירוץ זה לא מה שנכון וטוב ומתאים לך כרגע? או בכלל?

כך או כך את לא מפסידה. את מרוויחה.

את מרוויחה גם הספקים, כן כן דווקא בלאט מצויים דברים שלא נוכל להספיק או להגיע או אפילו לשים לב במהר.

אבל בעיקר את מרוויחה את עצמך.

ואת השלווה ואת הנשימה שלך.

ושתגיעי ל120 בבריאות ובשמחה

מה תרצי לראות שם במבט לאחור?

אילו תחנות בחיים? אילו תמונות?

מה הכי חשוב לך שבטוח יהיה בתמונה הזו?

ומה לא כזה חשוב בעצם שיהיה שם?

ואם אני מבינה שבעצם נקודת המוצא שלנו כבני אדם היא שנדרשת השקעת אנרגיה אקטיבית כדי לחיות בעולם הזה, וכדי להשיג טוב.

גם במשפחה, גם בגוף בריא ונפש בריאה, גם בזוגיות, בילדים, בלימודים, בעבודה, בספורט, בקשר עם ההורים, האחים החברים.

בעצם כל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים

אז ממילא באנו לעולם הזה כדי לעבוד, להשקיע

ובעצם רק כך יהיו לנו חיים בכלל ואיכות חיים בפרט.

אז במה אני *בוחרת* להשקיע?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם בלאט?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם ביותר לעומק?

ואיפה אני מוצאת בחיים שלי ובבחירות שלי שדווקא הלאט יכול להיות מהר?

אז לאט לאט

לבחור להתבונן

להאט

ולהגיע למה שהלב שלנו מבקש ❤️

כי לפעמים לאט זה מהר.

להגיע לבהירותנגמרו לי השמות

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים מהר זה לאט-מסכים לגמריאריק מהדרום

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כנראה כאן בא הדגש על המילה "לפעמים"נגמרו לי השמות

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

הבנתי למה את מתכוונתאריק מהדרום

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

זה העניין, לפעמים גםנגמרו לי השמות

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

מה שאני רואה סביביאריק מהדרום

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

אני רואה אחרת לגמרינגמרו לי השמותאחרונה

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נחת 🙂‍↕️נגמרו לי השמות

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

קשה לי בתקופה הזאתפשוט אני..

הצביעות הזאת,

שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,

כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...

כואבהסטורי

בעיקרון אתה לא אמוראריק מהדרום

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

אבל אין חרטה 😬פשוט אני..

אז אין טעם לבקש סליחה ומחילה מרבש"עאריק מהדרום

זה מה שאמרתי.

וואומשה

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

מהות התשובה היא עזיבת החטאנעמי28

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

לכאורהoo

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

האם מה שאינך מתחרט עליו היה לתיאבון או להכעיס?מי האיש? הח"ח!

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

אז תחזור בתשובה באמת.אדם פרו+

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

לפני מספר שבועותפשוט אני..

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אולי אתה לא מצטער על העברה בעצמהמתוך סקרנות

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין דבר כזה בלי להצטער על העבירהאדם פרו+

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

אתה קשוח ונוקט במידת הדין, ברור שגם רצון להצטערמתוך סקרנות

עדיף על כלום

מה יש לך מסקרנות. הבן אדם אומר לך.אדם פרו+

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

כאןאדם פרו+

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

אני פירשתי את דבריו שהוא נהנה מעברות מסוימותמתוך סקרנות

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

חסססס וחלילה חלילה וחס וחלילהאדם פרו+

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

אפשרות שלישית, היא להגיד כמה נחמד שמישהו מצטערמתוך סקרנות

על כך שאינו מצטער כאמור.

הריני שמח בכל עימקי נפשי ומאודי שמישהואדם פרו+

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

הרגשתי שאתה לא צודק, ושגם במקורות מקובלים יש לפעמימתוך סקרנות

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

יהודי שמחובר לעצמולאחדשה

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אז לאנקדימון

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

ורק אני חושבת שעצם הסתירה היא התשובה.?לאחדשה

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

מצב מוכר.. אפשר להתפלל שנזכה להרגיש כאב על העבירותמבקש אמונה

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

נשמע מסקרן. תסביר?אליפאחרונה

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

אולי יש לכם המלצה למומחה ברפואת שיניים לילדים?שירה_11

איזור דרום

באיזה תת מקצוע?משהאחרונה

לא יודעת מה לעשות - אוכלתמיד בבטחה

ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.

אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.

בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.

ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...

בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.

וצריך חלבון...

אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול

בשר טחון לדעתי לא יקר במיוחדיראת גאולה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

קטניות זה מקור חלבון מעולה, ויש את האריזותמהות

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

רעיונותנפשי תערוג

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

ממליצה לך לקנות נינג'ה גרילרינת 24

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

כמה זמן זה די מהר?פצל"פ

לנינג'ה לוקח זמן להתחמם, תלוי איזה תוכנית אתה שםקופצת רגע

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודהפצל"פ

10-15 דקותרינת 24

👍🏻פצל"פ

תודה

אפשר גם מנגל גז אם יש מפרסתהמקורית

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

הרבה דברים אפשר לקנות טרי,שימושית

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

ראיתי מישהי שמכינה נקניקיות בייתיות מעוף טחוןלאחדשה

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

אשמח למתכון לנקנקיותסטודנטית אלופה

דגים, קטניות (יש בהן הרבה חלבון), חזה עוף, פרגיתמרגולאחרונה

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

ארגון או הסתדרות המורים?לאחדשה

לא ממש קשור לפורום..

בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.

מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?

תודה תודה

ברכת השם על ראשיכם

הלקוחות שלו. כלומר ההוריםמשה

פשוט.

כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.

התמודדות עם הבעל בשבתות אצל ההוריםסיגליות

הי שלום לכולם!

נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..

העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,

ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.

הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.

אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.

בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...

הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).

אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).

לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)

מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...

והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.

בדיוק.נפשי תערוג

שישב במטבח. יעשה קידוש לעצמו (אני אישית חושב שנכון וטוב יהיה עם אישתו תשב איתו בקידוש. רק יוסיף שלום בית)

יאכל חלה עם מטבוחה/חומוס וכו'

יברך ברכת המזון וידע שהוא סגור מבחינת סעודת שבת

אחרי זה עם כולם הוא יכול לאכול שוב.

מחפש סיר למכסה שאני?אדם פרו+

יש למישהו?

חכמת ההמונים חיפוש ברגים מיוחדיםהעני ממעש

לא קשור לפורום **

מחפש אומים לג'אנטים

משהו נדיר

מתקשה למצוא במוסכים ובפנצ'ריות

אם מישהו מכיר אשמח לשמוע

בדקת בעלי אקספרס? אול אתרים של חלפים לרכב?דוד100

חיפוש מדוייק בגוגל לפי דגם הרכב, ניסית?פ.א.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

איזה רכב?משה

זה לא מקורי. הוחלף למגנזיוםהעני ממעש

אז מה?משה

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

יש ברחבי הארץ כמה חנויות ברגים גדולות___

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

חנות אום ובורג בתלפיות עוסקים בזה ממש...אולי יהיהרקלתשוהנ

מכסה של ברגי גלגלים או ברגי גלגלים עצמם?נפשי תערוג

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

תודה לכולם, הסתדרתי..העני ממעשאחרונה

אולי יעניין אותך